יש כאלה שנהנים לחתוך?

אגב, למה זה לא בפורום מתכונים ובישולים?

הניק 'חתונת הדמים' שואל איך הכי אוהבים לחתוך...

מתקשרים. אומרים שלום מה נשמע ואז היא מתחילה לדבר ואז תוך כדי עוצרים אותה ואומרים תקשיבי, סיגל (או נחומית, או לאה, לא משנה...) ואז היא עוצרת,

ואז אתה ממשיך ואומר, אהה... חשבתי על זה ו... ולא נראה לי שזה ילך בנינו.

ואז לנצל את השתיקה שיש מהצד השני של השפופרת ולהגיד לה, בהצלחה

ולנתק...

הבעיה היא שיש הרבה שלא מבינים שאסור לתת לצד השני להגיב ואז היא מספיקה להגיד "כן, גם אני חשבתי שזה לא הסגנון שלי" ובעצם היא מנצחת. בעצם היא הופכת בכך את הקערה, כאילו שגם היא רצתה לחתוך.

ואסור לתת לזה לקרות!

זו גישה לחיים. אתה לא יכול תמיד להשפיל את עצמך כדי לתת לצד השני להרגיש בנוח.

אם תצא הרבה וכל פעם תתן לה לצאת מנצחת את תכנס לדיכאון כי תרגיש שכולם מנצחות אותך.

מסתבר שהשאלה הזאת מספיקה כדי לדעת אם זה זה או לא.

בהנחה שאתה (או מי שקורא את זה ומסכים איתך) כן רציני, אגיד שאולי הדבר הכי חשוב שלמדתי מכל התהליך הזה הוא כמה צריכים לכבד אנשים אחרים, להגיע לקשר עם כבוד לזולת, לעשות את הכל כדי שיהיה כמה שיותר קל לשני הצדדים- לא יותר קשה. גם אם אני לא מתחתנת עם הבנאדם- אני נפגשת עם אדם, נשמה, עולם שלם. זה שהוא לא מתאים לי לא אומר שהבנאדם הזה לא אדם מדהים. לכל אחד מאיתנו מגיע רמה בסיסית של כבוד אנושי...

לגבי המשפט שכתבת-'אתה לא יכול תמיד להשפיל את עצמך כדי לתת לצד השני להרגיש בנוח'-

זכור לי שקראתי פעם סיפור על אדם ששמו מר עוקבא שהיה עושה הרבה חסדים ומקפיד על נתינת צדקה. לאותו מר עוקבא היה שכן עני שלא הצליח להתפרנס דיו כדי לכלכל את כל משפחתו. מר עוקבא ידע על כך ולכן מידי יום הוא הוא הניח סכום כסף על החלון של השכן העני והלך.

עברו ימים, הסקרנות של העני גברה והוא החליט לבדוק מיהו אותו אדם שמניח לו כסף מידי יום ביומו. הוא החליט להסתתר ולארוב לאותו אדם, כך ידע מיהו הנדיב המסתורי הזה.

ואכן, העני מבחין בשני דמויות שמתקרבות אל ביתו, מתעכבות ליד החלון ומניחות דבר מה ואז ממשיכות בדרכן.

העני המסוקרן יצא ממחבואו ועקב אחר זוג האנשים. מר עוקבא סובב את ראשו והבחין בעני שעוקב אחריהם. הוא אמר לאישתו בשקט ושניהם החישו את צעדיהם כדי לברוח מפניו וכדי למצוא מקום מסתור. אך, אבוי! ( ) השטח שלפניהם היה ישר ולא היה שום מקום להתחבא. הם נכנסו בחיפזון לבית של האופה וקפצו ללא שהיות לתוך התנור שבו נאפה הלחם. מכאן למדו חכמים, ש"נוח לו לאדם, שיפיל את עצמו לתוך כבשן אש ואל ילבין פני חברו".

ודי לחכימא ברמיזא..

ויש המשך די חשוב למשפט: 

"נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" - אני לא אומר שמה שהבחור עושה הוא  נכון או שאני מסכים איתו, אבל דעתי בנושא לא חשובה בנוגע למה שרציתי להגיד, שהוא: זה ממש לעניין לעוות את דברי חז"ל בשביל לבטא נקודה כלשהי. 

התוודעתי לטעות שלישית.

ומניין למד מר עוקבא שכך צריך לנהוג?ממעשה יהודה ותמר. תודה למר היושב.

אומנם לא דייקתי במיוחד אבל אני חושבת שהובנה הפואנטה..

ותודה לגננת אביבה ששמעתי אצלה את הסיפור הזה והוא נגע בי כ"כ עמוק עד שנשארו לפחות חלקים ממנו..

אוף, זה היה כל כך כואב לקרוא את מה שכתבת. אני מאד מקווה שזה בצחוק (אם כי זה ממש לא מצחיק).

איפה ההשפלה כאן בדיוק? ואם היא תגיד "כן, גם אני חשבתי שזה לא הסגנון" - אז מה? מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך! אתה לא רוצה לצאת "מושפל", ניחא, אבל אם זה דורש להשפיל את האחר... מה עשית כאן, בעצם? אני פשוט לא מאמינה שיש אנשים שחושבים כך. שזו הדרך שלהם להתנהל בחיים. זוהי דרך כל כך אכזרית ופוגענית.  מפחיד לחשוב שיש אנשים עם מחשבות כאלו. אני רק מקווה שלא אצא עם אחד מהם.

אם תשאל אותי, שורש הבעיה במידת הגאווה.

אתה בהחלט כן יכול להשפיל את עצמך תמיד כדי לתת לצד השני להרגיש בנוח. אתהתרגיש מנצח כי אתה יודע את האמת שאתה חתכת ולא היא, ורק יצאת גבר כדי לתת לה את ההרגשה שהיא חתכה.

מה שאתה בעצם אומר זה שאתה מפחד לבלבל את עצמך שמרוב שתגיד שהיא חתכה אתה תתחיל גם להאמין בזה.

אני חייב לציין שזה די אידיוטי... אתה יכול לדעת את האמת מי חתך, וזה היית אתה.. אז מה אכפת לך לפרגן.

אני גם מוכרח לציין שנראה שחסר לך ביטחון עצמי..

בחורצ'יק קצת נסחפת..

וזו אכזריות וחצי, תחתוך תן לה את מילותיה האחרונות ושלום! מה אתה מסתבך?!..

נשים הן האויב!

פשוט אין לי דרך אחרת לתאר את מי שמתנהג בצורה שכזו.

(למרות שעשיתי אתזה פעם ראשונה ויחידה בפעם הראשונה והיחידה-קרי-בדייט הראשון..)

ולא משנה באיזה צד אתה...

בעזהי"ת.

יאללה אמבוש!

הסמס שיטה של פחדנים. תרימו טלפון ותגידו בעדינות ודי..

למה לעשות הצגות ורחמים מזוייפים?

אני משספיק מושפל גם ככה, 5 שנים בדייטים! כמה אפשר לסבול?

לא רוצה! שהיא תסבול קצת!!!

אתה החלטת שאינך רואה את עתידך עם פלונית, וצריך להודיע לה על כך. אין שום עניין להרגיש מושפל אם גם היא חושבת כך, או מציגה שהיא חושבת כך. 

לפעמים יש מקום להצגות, אבל גם בלי הצגות, אפשר לנקוט בדרך הרבה פחות פוגעת מהדרך שאתה הצגת.

לא מוסרי לפרוק תסכול שלך על מישהו אחר שלא אשם בו, וייתכן שאם תתרגל ליתר רגישות, ולתפיסה ש"דייטים זה לא מלחמה.זוגיות היא לא שדה קרב".  כפי שנכתב פה, זה יעזור לך לקצר את תקופת הסבל שלך.

והיא תשלם על העלבון שעלבו בך אלה שלא רצו אותך?  ממש הגיון צרוף..

ואגב בכל דבר בחיים, לא רק "בלחתוך" 

שתעשה מהפך של 180 מעלות בגישה שלך בזוגיות, וביחסי אנוש בכלל. המצווה המרכזית שמקיימים בבניית זוגיות טובה היא "ואהבת לרעך כמוך" - כמוך ממש! (כדברי ר' חיים לוצאטו זצ"ל), ובלי לחיות את המצווה הזו ולהטמיעה בנפש, אני מבטיח לך בוודאות שלא תוכל לבנות זוגיות בריאה ויציבה עם אף אחת.

לך תתייעץ עם מישהו, רק אל תעשה מזה פורום שפל שכזה.

לא קראתי את השירשור,

אבל מה זה "להעיף"?  אי אפשר להגיד בנימוס שהיא באמת בעלת מעלות - אבל זה לא מתאים למה שספציפית אתה מחפש?

אני מבין את כאבך, אבל מה פירוש ש"היא תסבול קצת"?... הרי זו לא אותה "היא" כל פעם.. מה זה? ענישה קולקטיבית?...

להיפגש איתך...

פשוט בושה וחרפה.....

|בשוק|

מסכימה איתך לחלוטין רק במילים יותר עדינות.

כנראה הבחור עבר הרבה מצבים לא נעימים בנושא.

אדם "שפוי" לא היה מתנהג כך.

הרי בסך הכל שני אנשים נפגשו לזמן מה, קצר או ארוך, שניהם השקיעו זמן, כסף, משאבים, כוחות, רגשות. 

קודם כל זה יהיה ממש נחמד להודות לצד השני על המאמצים שהשקיע. לא לקחת את זה כמובן מאליו. גם על עצם ההיפתחות והחשיפה שממש לא קלה לכולם ואפילו לפעמים עלולה לשחוק.

אני לא רואה פה משחקי כבוד. אני חושב שאפשר להתייחס באנושיות לצד השני. גם כשמתקשרים לשאול מה נשמע אפשר לדבר 2-3 דקות, למה ישר לקטוע בגסות את השיחה? הרי גם אם לא מתחתנים נוצרה פה קרבה מסוימת, אפשר לדבר כמו בני אדם.

אחרי זה אפשר להעלות את הנושא של "איך ממשיכים מכאן". המנוסים כבר יבינו מעצמם שעצם השאלה רומז על הבאות... תנו לצד השני כמה שניות להתרגל לרעיון.

ובעיני, הכי חשוב, להיפרד כמו בני אדם. להגיד משהו בסגנון: אהבתי בך הרבה דברים אבל יחד עם זאת אני לא בטוח או לא מרגיש שלי אישית זה מתאים לאורך זמן. להדגיש שיש פה עניין של העדפה אישית ולא שפיטה של הצד השני. זה שאני בוחר לא להתחתן עם מישהי לא מחייב שהיא תרגיש רע עם עצם התכונות שלה. היא עם עצמה יכולה להיות בחורה מעולה, פשוט מסיבות שונות אני לא רואה את עתידנו ביחד. 

אולי עוד טיפ קטן (שאגב קרה לי פעם): כשנפרדים מאדם, לחשוב שיש סיכוי טוב להמשיך לראות אותו ביום יום, נגיד בסביבת העבודה. להגיד דברים שיהיה נוח אחר כך להגיד לאותו אדם "שלום" ברחוב ולא לזלזל בו. 

חוץ ממידות טובות...

זה גם עניין של כדאיות - כדאי לכם לחתוך בצורה מכובדת ומכבדת.

לא פעם ולא פעמיים אנשים שנפגשו ונפרדו ניסו ואף הצליחו לשדך לחברים. אני התחתנתי כך! (בחור שנפגשתי איתו וחתכתי, הציע לי להיפגש עם חברו! והוא בעלי! שירבו כמותו בישראל.

אז מה? הייתי 6 שנים. ויש כאלה שמושכים עוד יותר.

מה הקשר בין זה לבין לחתוך בצורה לא נעימה?

בכלל, מה זה המושג "לחתוך"? החלטה שלא שייך להמשיך. למה בכלל לקחת את זה למקום של השפלה?

ואם יותר לי, למה אתה מרגיש מושפל? באמת אני שואלת. בגלל כ"כ הרבה פעמים שלא הלך? או בגלל מקרים ספציפיים שהשפילו אותך?

בקיצור, מוטב להיפרד, כמו שנאמר כאן, בצורה עניינית ובלי רגשות שליליים אלו ואחרים..

תמיד כשאני מחליטה לסיים קשר (ואני לצערי עושה את זה הרבה )

אני לפני כן מתפללת להקב"ה שהבחור יגיד לי לא  , ע"מ לחסוך את אי הנעימות שבאמירת "לא"......ואם הבחור מחליט להמשיך ואני צריכה  לסיים את הקשר אני מתפללת להקב"ה שישים בפי את המילים הנכונות ע"מ שלא אפגע בבחור חלילה.

דייטים זה לא מלחמה ואין כאן מפסיד ומנצח !!!!!

צריך תמיד לזכור שמולנו עומד בן -אדם עם רגשות......

ואם הוחלט להפסיק את הקשר עימך זה לא כי אתה פחות טוב והיא יותר טובה

זה פשוט כי אתם לא מתאימים . וזה לא אמור בכלל להוריד מהערך שלך.

אם אתה מגיע בגישה כזו לדייטים אני מציעה לך לעשות עם עצמך עבודה עצמית ולשנות את כל הגישה המעוותת הזאת כי אחרת יקשה עליך מאוד למצוא את האחת והיחידה .הרבה הצלחה!

הייתי בטוח שהוא כתב את זה בצחוק עד לרגע זה

מי יודע אולי יצאתי עם 'חתונת הדמים'

אחרי הפגישה הראשונה הבחור החליט שלא מתאים (גם אני חשבתי כך- לא היה קשור בעליל)

הוא התקשר אמר- שאל מה נשמע ואם חזרתי בסדר הבייתה והנחית את הפצצה- את לא מה שאני מחפש. בהצלחה! וניתק. ואני תוך כדי ממלמלת משהו.

השיחה לא עברה את החצי דקה..

זה היה הזוי! וממש לא צורה לחתוך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז