יש כאלה שנהנים לחתוך?

אגב, למה זה לא בפורום מתכונים ובישולים?

הניק 'חתונת הדמים' שואל איך הכי אוהבים לחתוך...

מתקשרים. אומרים שלום מה נשמע ואז היא מתחילה לדבר ואז תוך כדי עוצרים אותה ואומרים תקשיבי, סיגל (או נחומית, או לאה, לא משנה...) ואז היא עוצרת,

ואז אתה ממשיך ואומר, אהה... חשבתי על זה ו... ולא נראה לי שזה ילך בנינו.

ואז לנצל את השתיקה שיש מהצד השני של השפופרת ולהגיד לה, בהצלחה

ולנתק...

הבעיה היא שיש הרבה שלא מבינים שאסור לתת לצד השני להגיב ואז היא מספיקה להגיד "כן, גם אני חשבתי שזה לא הסגנון שלי" ובעצם היא מנצחת. בעצם היא הופכת בכך את הקערה, כאילו שגם היא רצתה לחתוך.

ואסור לתת לזה לקרות!

זו גישה לחיים. אתה לא יכול תמיד להשפיל את עצמך כדי לתת לצד השני להרגיש בנוח.

אם תצא הרבה וכל פעם תתן לה לצאת מנצחת את תכנס לדיכאון כי תרגיש שכולם מנצחות אותך.

מסתבר שהשאלה הזאת מספיקה כדי לדעת אם זה זה או לא.

בהנחה שאתה (או מי שקורא את זה ומסכים איתך) כן רציני, אגיד שאולי הדבר הכי חשוב שלמדתי מכל התהליך הזה הוא כמה צריכים לכבד אנשים אחרים, להגיע לקשר עם כבוד לזולת, לעשות את הכל כדי שיהיה כמה שיותר קל לשני הצדדים- לא יותר קשה. גם אם אני לא מתחתנת עם הבנאדם- אני נפגשת עם אדם, נשמה, עולם שלם. זה שהוא לא מתאים לי לא אומר שהבנאדם הזה לא אדם מדהים. לכל אחד מאיתנו מגיע רמה בסיסית של כבוד אנושי...

לגבי המשפט שכתבת-'אתה לא יכול תמיד להשפיל את עצמך כדי לתת לצד השני להרגיש בנוח'-

זכור לי שקראתי פעם סיפור על אדם ששמו מר עוקבא שהיה עושה הרבה חסדים ומקפיד על נתינת צדקה. לאותו מר עוקבא היה שכן עני שלא הצליח להתפרנס דיו כדי לכלכל את כל משפחתו. מר עוקבא ידע על כך ולכן מידי יום הוא הוא הניח סכום כסף על החלון של השכן העני והלך.

עברו ימים, הסקרנות של העני גברה והוא החליט לבדוק מיהו אותו אדם שמניח לו כסף מידי יום ביומו. הוא החליט להסתתר ולארוב לאותו אדם, כך ידע מיהו הנדיב המסתורי הזה.

ואכן, העני מבחין בשני דמויות שמתקרבות אל ביתו, מתעכבות ליד החלון ומניחות דבר מה ואז ממשיכות בדרכן.

העני המסוקרן יצא ממחבואו ועקב אחר זוג האנשים. מר עוקבא סובב את ראשו והבחין בעני שעוקב אחריהם. הוא אמר לאישתו בשקט ושניהם החישו את צעדיהם כדי לברוח מפניו וכדי למצוא מקום מסתור. אך, אבוי! ( ) השטח שלפניהם היה ישר ולא היה שום מקום להתחבא. הם נכנסו בחיפזון לבית של האופה וקפצו ללא שהיות לתוך התנור שבו נאפה הלחם. מכאן למדו חכמים, ש"נוח לו לאדם, שיפיל את עצמו לתוך כבשן אש ואל ילבין פני חברו".

ודי לחכימא ברמיזא..

ויש המשך די חשוב למשפט: 

"נח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ולא ילבין פני חברו ברבים" - אני לא אומר שמה שהבחור עושה הוא  נכון או שאני מסכים איתו, אבל דעתי בנושא לא חשובה בנוגע למה שרציתי להגיד, שהוא: זה ממש לעניין לעוות את דברי חז"ל בשביל לבטא נקודה כלשהי. 

התוודעתי לטעות שלישית.

ומניין למד מר עוקבא שכך צריך לנהוג?ממעשה יהודה ותמר. תודה למר היושב.

אומנם לא דייקתי במיוחד אבל אני חושבת שהובנה הפואנטה..

ותודה לגננת אביבה ששמעתי אצלה את הסיפור הזה והוא נגע בי כ"כ עמוק עד שנשארו לפחות חלקים ממנו..

אוף, זה היה כל כך כואב לקרוא את מה שכתבת. אני מאד מקווה שזה בצחוק (אם כי זה ממש לא מצחיק).

איפה ההשפלה כאן בדיוק? ואם היא תגיד "כן, גם אני חשבתי שזה לא הסגנון" - אז מה? מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך! אתה לא רוצה לצאת "מושפל", ניחא, אבל אם זה דורש להשפיל את האחר... מה עשית כאן, בעצם? אני פשוט לא מאמינה שיש אנשים שחושבים כך. שזו הדרך שלהם להתנהל בחיים. זוהי דרך כל כך אכזרית ופוגענית.  מפחיד לחשוב שיש אנשים עם מחשבות כאלו. אני רק מקווה שלא אצא עם אחד מהם.

אם תשאל אותי, שורש הבעיה במידת הגאווה.

אתה בהחלט כן יכול להשפיל את עצמך תמיד כדי לתת לצד השני להרגיש בנוח. אתהתרגיש מנצח כי אתה יודע את האמת שאתה חתכת ולא היא, ורק יצאת גבר כדי לתת לה את ההרגשה שהיא חתכה.

מה שאתה בעצם אומר זה שאתה מפחד לבלבל את עצמך שמרוב שתגיד שהיא חתכה אתה תתחיל גם להאמין בזה.

אני חייב לציין שזה די אידיוטי... אתה יכול לדעת את האמת מי חתך, וזה היית אתה.. אז מה אכפת לך לפרגן.

אני גם מוכרח לציין שנראה שחסר לך ביטחון עצמי..

בחורצ'יק קצת נסחפת..

וזו אכזריות וחצי, תחתוך תן לה את מילותיה האחרונות ושלום! מה אתה מסתבך?!..

נשים הן האויב!

פשוט אין לי דרך אחרת לתאר את מי שמתנהג בצורה שכזו.

(למרות שעשיתי אתזה פעם ראשונה ויחידה בפעם הראשונה והיחידה-קרי-בדייט הראשון..)

ולא משנה באיזה צד אתה...

בעזהי"ת.

יאללה אמבוש!

הסמס שיטה של פחדנים. תרימו טלפון ותגידו בעדינות ודי..

למה לעשות הצגות ורחמים מזוייפים?

אני משספיק מושפל גם ככה, 5 שנים בדייטים! כמה אפשר לסבול?

לא רוצה! שהיא תסבול קצת!!!

אתה החלטת שאינך רואה את עתידך עם פלונית, וצריך להודיע לה על כך. אין שום עניין להרגיש מושפל אם גם היא חושבת כך, או מציגה שהיא חושבת כך. 

לפעמים יש מקום להצגות, אבל גם בלי הצגות, אפשר לנקוט בדרך הרבה פחות פוגעת מהדרך שאתה הצגת.

לא מוסרי לפרוק תסכול שלך על מישהו אחר שלא אשם בו, וייתכן שאם תתרגל ליתר רגישות, ולתפיסה ש"דייטים זה לא מלחמה.זוגיות היא לא שדה קרב".  כפי שנכתב פה, זה יעזור לך לקצר את תקופת הסבל שלך.

והיא תשלם על העלבון שעלבו בך אלה שלא רצו אותך?  ממש הגיון צרוף..

ואגב בכל דבר בחיים, לא רק "בלחתוך" 

שתעשה מהפך של 180 מעלות בגישה שלך בזוגיות, וביחסי אנוש בכלל. המצווה המרכזית שמקיימים בבניית זוגיות טובה היא "ואהבת לרעך כמוך" - כמוך ממש! (כדברי ר' חיים לוצאטו זצ"ל), ובלי לחיות את המצווה הזו ולהטמיעה בנפש, אני מבטיח לך בוודאות שלא תוכל לבנות זוגיות בריאה ויציבה עם אף אחת.

לך תתייעץ עם מישהו, רק אל תעשה מזה פורום שפל שכזה.

לא קראתי את השירשור,

אבל מה זה "להעיף"?  אי אפשר להגיד בנימוס שהיא באמת בעלת מעלות - אבל זה לא מתאים למה שספציפית אתה מחפש?

אני מבין את כאבך, אבל מה פירוש ש"היא תסבול קצת"?... הרי זו לא אותה "היא" כל פעם.. מה זה? ענישה קולקטיבית?...

להיפגש איתך...

פשוט בושה וחרפה.....

|בשוק|

מסכימה איתך לחלוטין רק במילים יותר עדינות.

כנראה הבחור עבר הרבה מצבים לא נעימים בנושא.

אדם "שפוי" לא היה מתנהג כך.

הרי בסך הכל שני אנשים נפגשו לזמן מה, קצר או ארוך, שניהם השקיעו זמן, כסף, משאבים, כוחות, רגשות. 

קודם כל זה יהיה ממש נחמד להודות לצד השני על המאמצים שהשקיע. לא לקחת את זה כמובן מאליו. גם על עצם ההיפתחות והחשיפה שממש לא קלה לכולם ואפילו לפעמים עלולה לשחוק.

אני לא רואה פה משחקי כבוד. אני חושב שאפשר להתייחס באנושיות לצד השני. גם כשמתקשרים לשאול מה נשמע אפשר לדבר 2-3 דקות, למה ישר לקטוע בגסות את השיחה? הרי גם אם לא מתחתנים נוצרה פה קרבה מסוימת, אפשר לדבר כמו בני אדם.

אחרי זה אפשר להעלות את הנושא של "איך ממשיכים מכאן". המנוסים כבר יבינו מעצמם שעצם השאלה רומז על הבאות... תנו לצד השני כמה שניות להתרגל לרעיון.

ובעיני, הכי חשוב, להיפרד כמו בני אדם. להגיד משהו בסגנון: אהבתי בך הרבה דברים אבל יחד עם זאת אני לא בטוח או לא מרגיש שלי אישית זה מתאים לאורך זמן. להדגיש שיש פה עניין של העדפה אישית ולא שפיטה של הצד השני. זה שאני בוחר לא להתחתן עם מישהי לא מחייב שהיא תרגיש רע עם עצם התכונות שלה. היא עם עצמה יכולה להיות בחורה מעולה, פשוט מסיבות שונות אני לא רואה את עתידנו ביחד. 

אולי עוד טיפ קטן (שאגב קרה לי פעם): כשנפרדים מאדם, לחשוב שיש סיכוי טוב להמשיך לראות אותו ביום יום, נגיד בסביבת העבודה. להגיד דברים שיהיה נוח אחר כך להגיד לאותו אדם "שלום" ברחוב ולא לזלזל בו. 

חוץ ממידות טובות...

זה גם עניין של כדאיות - כדאי לכם לחתוך בצורה מכובדת ומכבדת.

לא פעם ולא פעמיים אנשים שנפגשו ונפרדו ניסו ואף הצליחו לשדך לחברים. אני התחתנתי כך! (בחור שנפגשתי איתו וחתכתי, הציע לי להיפגש עם חברו! והוא בעלי! שירבו כמותו בישראל.

אז מה? הייתי 6 שנים. ויש כאלה שמושכים עוד יותר.

מה הקשר בין זה לבין לחתוך בצורה לא נעימה?

בכלל, מה זה המושג "לחתוך"? החלטה שלא שייך להמשיך. למה בכלל לקחת את זה למקום של השפלה?

ואם יותר לי, למה אתה מרגיש מושפל? באמת אני שואלת. בגלל כ"כ הרבה פעמים שלא הלך? או בגלל מקרים ספציפיים שהשפילו אותך?

בקיצור, מוטב להיפרד, כמו שנאמר כאן, בצורה עניינית ובלי רגשות שליליים אלו ואחרים..

תמיד כשאני מחליטה לסיים קשר (ואני לצערי עושה את זה הרבה )

אני לפני כן מתפללת להקב"ה שהבחור יגיד לי לא  , ע"מ לחסוך את אי הנעימות שבאמירת "לא"......ואם הבחור מחליט להמשיך ואני צריכה  לסיים את הקשר אני מתפללת להקב"ה שישים בפי את המילים הנכונות ע"מ שלא אפגע בבחור חלילה.

דייטים זה לא מלחמה ואין כאן מפסיד ומנצח !!!!!

צריך תמיד לזכור שמולנו עומד בן -אדם עם רגשות......

ואם הוחלט להפסיק את הקשר עימך זה לא כי אתה פחות טוב והיא יותר טובה

זה פשוט כי אתם לא מתאימים . וזה לא אמור בכלל להוריד מהערך שלך.

אם אתה מגיע בגישה כזו לדייטים אני מציעה לך לעשות עם עצמך עבודה עצמית ולשנות את כל הגישה המעוותת הזאת כי אחרת יקשה עליך מאוד למצוא את האחת והיחידה .הרבה הצלחה!

הייתי בטוח שהוא כתב את זה בצחוק עד לרגע זה

מי יודע אולי יצאתי עם 'חתונת הדמים'

אחרי הפגישה הראשונה הבחור החליט שלא מתאים (גם אני חשבתי כך- לא היה קשור בעליל)

הוא התקשר אמר- שאל מה נשמע ואם חזרתי בסדר הבייתה והנחית את הפצצה- את לא מה שאני מחפש. בהצלחה! וניתק. ואני תוך כדי ממלמלת משהו.

השיחה לא עברה את החצי דקה..

זה היה הזוי! וממש לא צורה לחתוך.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.