שלום לכולם!
ומזל לכל אלו שבדרך....
עד עתה היינו קוראים סמויים והחלטנו להתייעץ...
מאורסים 3 שבועות ובתהליך של סגירת אולם, כולם רוצים ללכת לרמת רחל אבל שמענו שיש לם בעיות כשרות אז ביקשנו שיביאו כושרות והם לא מוכנים כי כושרות מחמירים,
כשהתייעצנו עם כושרות הבנו שהמציאות קצת שונה ממה שהם מתארים,
מה עושים?
תודה לעונים
גם לנו היה בזמנו בעיות כשרות באולם.
לדעתי כדאי לך לסמוך על כושרות הם הרבה יותר אמינים מבעלי האולמות...
אפשר להתייעץ איתם גם לי קשר לאם אתה לוקח אותם או לא.
בהצלחה ומזל טוב!
יש למקום בעיות כשרות (לא יודעת ספציפית מהם אני יכולה לברר).
מורנו ורבנו ההרב אליהו זצוק"ל זיע"א סמך על ארגון כושרות מאוד ונתן את הסכמתו לרב משה כ"ץ (ממקימי הארגון)
ככה שיש על מי לסמוך ובענינים כאלו רצוי להחמיר.
בלי קשר, אבל רק לידיעה, רמת רחל מה שידוע לי מארגנים כנסים של מיסיונרים נוצרים עד כמה שידוע לי
(זה היה בעבר, לא יודעת עד כמה זה רלבנטי גם להיום...)
בכל מקרה שיהיה המון המון בהצלחה ובמזל, ובעז"ה כל המחמיר תבוא עליו ברכה. רק בשמחות! =)
לשכנע אותה לאכול פיצה בהכשר רבנות זה פרוייקט...
כשאתה קונה מכשיר חשמלי או כל מוצר אחר אתה בודק שלא עובדים עליך?
למה כאן לא???
המצב היום באולמות בעייתי ביותר
בחייאת, או שתענו לו על השאלה או שלא, אבל אם אתם עונים תענו לעניין!
בכל מקרה מומלץ מאוד להתיעץ עם ארגון כושרות בכל הנוגע לאולם,והקייטרינג
(אתה יכול להגיד להם שאתם אוכלים גם רבנות...)
כי יש ככ הרבה דינים בכשרות שאנחנו לא מספיק מודעים אליהם וחבל ליפול בהם
ארגון כושרות בעזרת הרבנים והרבנים המקסימים שעומדים בראשו לקחו חסות על הנושא הזה.
אפשר להסביר להם את רמת הכיוון שאליו אתם שואפים והארגון יכוונן אתכם לאולם שהכי מתאים לכם.
שמעתי כבר על אולמות שנתפסים בעיני הציבור כמקומות כשרים בכשרות טובה והם לא מקפידים
על דברים בסיסיים בכשרות, ואין כאן המקום לפרט...
מקווה שעזרתי. ממש מקווה שלא פגעתי או הגבתי בצורה נחרצת מידי. ואם כן, סליחה...
בכשרות רגילה = קריסטל.
לא תבחר לארוע שלך קוקה קולה?
קוקה קולה,טמפרי,מיקינדה - הדבר המשותף שאין בהם שום דבר טבעי...(חוץ מחומצת לימון)
ובעברית תקנית- שניהם לא מטיבים עם הגוף אפילו שהם טבעיים.
ולהפתעתנו, או שלא, זה בכלל לא מיוצר מלימון 
במקור, היא אכן טבעית ויש אותה הרבה בפירות הדר למינהם ובפרט בלימון, ומשם שמה
אבל בתהליך היצור התעשיתי, היא מופקת בתהליך כימי (יחסית טבעי, אבל תהליך כימי)
בא לך להסביר למה זה כן?
יש כשרות מלאכותית שי תעודה והכל נראה בסדר ויש כשרות שהכל באמת בסדר ולא סומכים על רוב, ביטולים וכו!
אנחנו חשבנו שהפורום מסייע בפתרונות....
ארגון כושרות הם ארגון רציני, שעושה מחקרים ובדיקות מעמיקות על אולומות אירועים וקייטרינגים, ידוע בציבור שאולמות אירועים הם מקומות שהכשרות בהם צריכה בדיקה רצינית, ולכן כדאי לסמוך על ארגון כושרות, בטח שיותר מאשר על בעל האולם שבסה"כ מעניין אותו הכסף שתשלם לו ולא שום דבר אחר.
אם אתם רוצים שהחתונה שלכם תהיה לנחת רוח לקב"ה תחשבו איך אתם יכולים לעשות את זה בצורה הטובה ביותר. ולהוסיף עוד 1000 ש"ח בשביל זה ביחס לעלויות של חתונה זה ממש שווה את זה!!
בהצלחה ומזל טוב !!
בלראות שיש תעודה של הרבנות בתוקף במקום.
אם מישהו לא עושה את העבודה שלו זה לא בעיה שלי.
אני טועה?
מצד האמת-אולי כן,וזה היה מספיק מצד ההשתדלות שלך.
אבל קחו בחשבון- שיש תעודות מזוייפות וכו'..לכן כדאי תמיד לבדוק קצת יותר מהמינימום שאנחנו צריכים לעשות.
לענ"ד (דעתי) כמו שלפני ניתוח רציני,אנחנו כן מחפשים רופא טוב,ולא הולכים לכל רופא שיראה לנו תעודת רופא,ק"ו בכשרות, שבדברים הכי קטנים אפשר לעבור על לאוים, כדאי לעשות בדיקה מינימלית מעבר למינימום שנדרש.
לצערנו תעודת כשרות של הרבנות לא מעידה באמת.
וכן, בתור בעל השמחה האחריות היא עליך שאכן המקום כשר.
אתה רוצה להיות אחראי אם האורחים יאכלו אוכל לא כשר? חרקים? בישול נוכרים?
אם היית יודע שיש בעיות תברואה במקום, ואולי יש רעל באוכל היית אומר "יש תעודה ממשרד הבריאות" (שאומרת שהם היו במקום לפני חודשיים, ועלולים לבוא לביקורת פתע..) ולא בודק את העניין לעומק כדי שהאורחים לא יורעלו?
בלי להכנס לדיון על היחס לרבנויות ולכשרויות או "אמון מול חשדנות..."
כמה נקודות למחשבה שאולי לא מספיק הדגישו פה לענ"ד. וסליחה על האורך
1. אתה לא מחמיר מטבעך - ארוסתך כן . אז כשאוכלים מאותה צלחת למי יותר קל לבוא לקראת השני? למי שמוציא עוד כמה שקלים על כשרות מהודרת או למי שכבר שנים בונה סטנדרטים מחמירים (בלי קשר זה אמור להתאזן ביניכם אחרי החתונה)
2. יש 2 סוגים של מארח . יש הסוג שמציג: ככה אנחנו חיים בבית וזה מה שיש ! אם ירצו יאכלו ואם לא ירצו לא יאכלו....
ויש הסוג שמברר האם האורחים צמחוניים ? אוהבים אוכל מתובל? שותים מים או מיצים? אוכלים כשרות כזו או אחרת? יש מאכל מסוים שישמח אותם? וכו....
האם המטרה היא לרצות ולשמח את האורחים שלך או פשוט לארח...
בטח תצטער לשמוע יום אחרי החתונה שחלק מהחברים\משפחה אכלו בחתונה שלך רק סלטים כי לא סמכו על הכשרות למרות כל ההוצאות המרובות שהוצאת
3. אנחנו משקיעים כ"כ הרבה ברוחניות של הערב הזה כי זה המנוע ונקודת ההתחלה של כל החיים אז כדאי בהחלט להחמיר גם בדברים שלא תמיד אנחנו מחמירים בהם
בחינת "המלך בשדה" של חודש אלול תשרי ... מה לעשות יש דברים שאנחנו לא מקפידים עליהם כל השנה מכל מיני סיבות אבל בזמנים האלה אנחנו מראים גם רצונות של התקדמות אע"פ שהיא עדיין לא קבועה.
וכל זה בלי לפגוע בהתנהלות שלך במהלך החיים. פשוט זה ערב... אחר ! ! !
וכל המלצרים והעובדים שם ערבים.
(חוץ מבעיות כשרות שזה גורם, זה גורם לעוד הרבה בעיות.)
פעם בתור נערה עבדתי במטבח שהיה בו שף גוי,
היינו כמה בנות דתיות והוא הכין לנו חביתת ירק, בהתחלה אכלנו ואז הוא עשה לנו עיינים וכאלה ונפל לנו האסימון....
כששאלתי את המשגיח הוא אמר לי שהוא לא אחראי , והוא רק מציל.
אחר כך התברר שאם אחת הבנות הוא הציע להיפגש בערב.
ראו הוזהרתם - חכמים שמרו עלינו!
בואו נשמור על עצמנו....
אני לא מהאנשים שבודקים שהכל כמו שצריך,
אני נותן אמון מטבעי.
לא בדקתי אם האולם עומד באיזשהוא תקן, ולא בדקתי אם הלהקה מוציאה קבלות ואם המלצרים מקבלים שכר מינימום ועוד ועוד...
ברור שיש בעיות בהכל!
אבל מה אני צריך לקחת אחריות על כל העולם???
פא שהיה מראה לך תעודה?בכנות..
חלאס עם הדמגוגיה בגרוש הזאת.
קודם כל, כל רופא שיש לו תעודה, זה אומר שהוא למד ושיש לו ידע. אם הוא טוב או לא, זו בעיה אחרת ורוב האנשים לא עושים תחקיר מקיף על כל רופא שאליו הם הולכים.
אבל נניח שכן - זה ענין של בריאות. אולי אפילו חיים ומוות.
כשרות זה ענין של הלכה - ובדיקה של תעודה זו השתדלות - כי אחרת אין לדבר סוף.
אם משגיח כשרות נתן תעודת כשרות לעסק כלשהו, אז הוא אחראי לכך שהאוכל במקום יהיה כשר. אם אדם אוכל לא כשר בגלל שמישהו לא עשה את עבודתו, זה אונס ו"אונס רחמנא פטריה".
מעבר לזה, שממש לא ברור שהבד"צים למיניהם עושים עבודה טובה יותר. הם לוקחים יותר כסף, זה נכון, אבל אני לא יודע אם אפשר לסמוך עליהם יותר מאשר על השגחה של הרבנות.
במקרה כזה, מי שרוצה ממש להחמיר ולדעת שאין שום חשש באוכל שהוא אוכל, יכול לגדל לו חיטה ולהכין לחם, ירקות, ולא לקנות שום דבר תעשייתי - וגם אז, יכול להיות שתצא שגגה תחת ידיו...
הרגע קורס,אז סבבה
אבל אני אישית לא,אני כן משתדל לעשות את הבירור המינימלי,לראות מי מה מו,אכפת לי מהחיים שלי,ואותו דבר בכשרות..
ולא אמרתי לבדוק אם המלח מעושר,אלא רק לא לאכול בכל מקום שרואים תעודה,אלא לפחות לבדוק של מי התעודה,והאם הכשרות הזו בסדר או שזה איזה חותמת מונפצת..
הם עושים התמחות. עד אז, הם בפיקוח של רופא בכיר.
אחרי 4 שנים של התמחות, הם כבר לא "מתחילים".
אה, ולפני כן, הם לא עושים "קורס" - הם לומדים 7 שנים כולל מחלקות בבתי חולים וסטאז'.
תראה, מבחינתי, אם כתוב בד"ץ על התעודה או כתוב רבנות, זה בדיוק אותו הדבר.
יכול להיות משגיח חפיפניק של הבד"ץ בדיוק כפי שיכול להיות משגיח מחמיר של הרבנות.
האפשרות היחידה שלי להחמיר היא לבדוק כל דבר בעצמי - ואת זה אני לא מתכוון לעשות. (אני לא חושב שיש מישהו שעושה את זה למעט חב"דניקים בפסח).
אגב, חשוב לדעת, שתעודה של בד"ץ לא תקפה אלא אם יש לידה תעודה של הרבנות. עסק שמגדיר את עצמו כשר ואין לו תעודה מהרבנות הראשית חשוף לתביעות על מרמה.
בס"ד
כולם יודעים שרוב הרבנים נותני כשרויות הרבנות עצמם, לא אוכלים את המוצרים שהם חתומים עליהם.
שמעתי הרצאה מרב שהוא משגיח במהדרין ירושליים, שהגיע פעם מוקדם לאולם השמחות, האולם עם הכשר מהודר שכל החרדים עושים אצלם. כתוב שכל הירק גוש קטיף, בפועל היו 10 חבילות של גוש קטיף, והשאר ממחנה יהודה. הוא ביקש להוציא את זה, התחיל בלאגן במהלכו בעל האולם שלף לו 200 דולר תמורת שתיקה.
כשהמשגיח לא הסכים בעל האולם עבר לאיומים וכ'.
הלחץ במטבחי האולמות ימאד קשה. יכל להיות שבדיוק עובד חדש קנה משהו לא לעניין, או שהיה חוסר במוצר עם הכשר מסויים וכ'.
הם עובדים בלחץ מטורף של זמן, (שעתיים לפני האירוע להתחיל לחפש ירק של הגוש??) וצריך להיות לא רק יסודיים אלא גם כאלו שלא יפחדו לזרוק אוכל לפח, שעה לפני האירוע אם יש צורך. (לאחר כל השיקולים ההלכתיים נכוללים בל תשחית וכ')
לוודא שהמקום כשר עם איזו שהיא תעודת מהדרין זה המינימום של המינימום.
כמו שאמר לי פעם רב משגיח אחד (במפעל של משקאות קלים) שהכשר רבנות רגיל ללא מהדרין, זה כדי שאלא שלא שומרים על כשרות יכשלו בכמה שפחות איסורים, אבל הוא לא מכניס לפה את מה ששמו חתום עליו. היות והדברים מפורסמים וידועים, האחריות היא עליינו.
לא מצופה מאיתנו להיות במטבח ולוודא שהכל באמת כשר, אבל לפחות לדאוג לכשרות ברמה סבירה זה מינימום האחריות שעליינו לגלות, הרי לא רוצים להפוך את סעודת המצווה של היום המאושר בחיינו, להפך של העניין, נכון?
"כולם יודעים" - זו טענה שמאוד קשה להתווכח איתה. אני לא אחד מ"כולם" ואני לא יודע.
שמעתי גם ממשגיחים של בד"צים סיפורים כמו שתיארת ואפילו יותר חמורים.
ההבדלים בין השגחה מהודרת להשגחה של הרבנות היא לרוב בסכום הכסף שבעל העסק מוציא. שמעתי גם על מקומות שבהם המשגיח מטעם הרבנות והמשגיח מטעם הבד"ץ היה אותו משגיח...
אם רב נותן הכשר למוצר מסוים בידיעה שהוא לא כשר ושהוא רק צמצם את כמות האיסורים - אז אותו רב הוא פושע. (מותר לו לא לסמוך על עצמו - אבל לתת הכשר לדבר שהוא יודע שאינו כשר זה ממש פשע).
"הדברים מפורסמים וידועים" - זה בדיוק כמו "כולם יודעים" - אין איך להתווכח עם טיעון כזה.
כשרות ברמה סבירה זו השגחה של הרבנות - ואין שום סיבה לחשוב שהשגחה של בד"ץ טובה יותר מזו של הרבנות.
אגב, בחתונה של אחותי, אמא שלי שכרה משגיח כשרות באופן אישי (ובסכום לא מבוטל) והם סגרו על הסכם שאם הוא יוצא מהמטבח אפילו לדקה במהלך ההכנות לחתונה ובחתונה עצמה, היא לא תשלם לו. זה היה ההסכם ביניהם.
אני חושב שהוא פחד אפיל ללכת לשירותים...
לכן, אני לא חושב שקיים איזשהו הבדל בין השגחה של בד"ץ לבין השגחה של הרבנות.
הכל תלוי במשגיח עצמו וכמה ברצינות הוא לוקח את העבודה שלו.
יכול להיות משהו בהשגחה של הבד"ץ שהוא טרף גמור ומוצר אחר בהשגחה של הרבנות שהוא כשר למהדרין מן המהדרין.
ואכן נקבע בהלכה שעד אחד נאמן באיסורין ואילולי היה לבעל הבית אינטרס כלכלי לא לשמור על כללי הכשרות, לא היה צורך במשגיח חיצוני (שגם הוא עצמו נאמן רק מדין "עד אחד"). ואפילו לא בתעודת הכשרות (שלצערינו לעיתים מזוייפת).
אבל הואיל וחוץ מהבעיה ההלכתית שאכן מוטלת על כתפיו של המשגיח, האחראי על הכשרות, ורק הוא יענש בשמים על כל טעות בנושא- המזון עצמו נכנס לגוף שלך ונעשה חלק ממנו, ומסתבר שהוא משפיע..
וכך כותב הרמב"ן על הפסוק "ונטמאתם בם" על פי מדרש הספרי, או כפי שמאריך הרמח"ל במסילת ישרים על חומרת איסור מאכלות אסורות, ובסוף שם הוא כותב: "והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו."
ואני מוצא את עצמי מאמץ יותר ויותר את גישתו של הרמב"ם לרוב תחומי החיים שלי. במיוחד בנושאים בהם הוא חלוק עם הרמב"ן.
כך שלכתוב: "מסתבר שזה משפיע" - זה לא מדויק, בלשון המעטה.
"לדעתו של הרמב"ן, זה משפיע ויש חולקים עליו" - כך היית צריך לכתוב.
אני לא חי את החיים שלי עפ"י הקבלה או תורת הסוד. אני, כנראה בניגוד לאחרים, יהודי פשוט.
אבל כשאנשים יכשלו בגללך, אתה לוקח על זה אחריות.
(אם זה בגלל אוכל לא כשר, ואם זה בגלל שמועסקים שם ערבים שמלבד "לא תחנם" הם מתחילים עם בנות).
ולכן צריך להתאמץ ולברר.
אם אנשים ייכשלו, הם ייכשלו בגלל המשגיח. לא בגללו.
לק"י
אבל יש אפשרות לקחת משגיח צמוד מטעמכם.
בס"ד
אתה הרי, כשאתה שואל שאלה את הרב שלך או כשאתה שומע ממנו פסיקה, אתה לא הולך אחריו בעצימת עיניים, אתה לא מקבל את דבריו כמו תוכי, נכון??
אתה חושב עם עצמך, פותח ספרים, בודק וכו' ורק אז מחליט איך לנהוג, נכון??
אז למה על המשגיח האינטרסנט אתה כ"כ סומך ומאמין לו בעצימת עיניים?????
כבר ידוע לכל מי שקצת פותח את העיניים שהעסק הזה של כשרות זה לא כ"כ פשוט, זה לא תעודה ויאללה לקפוץ מהגג, ידוע שיש רבנויות שלא מקפידים על כל ההלכות שפסוקות בשו"ע, שמחפפים כי אין ברירה, שהמשגיח נמצא עשר דקות ביום כי זה הזמן שמשלמים לו וכו'.
למען השם בשביל זה בודקים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
היות ואנו אנשים המקפידים על כשרות המאכלים, ייתכן שניגש למשגיח באירוע או באולם וננסה לברר אצלו מהי רמת הכשרות במקום. פעמים רבות נקבל בתור תשובה את הסיסמא הידועה: 'כל הבשר חלק וכל הירקות גוש קטיף'. כפי שיתברר להלן, תשובה לקונית זו כלל אינה מספקת את מי שרוצה באמת לדעת מהי רמת הכשרות במטבח, שהרי לדוגמה כאשר הטבח אינו יהודי, כשרותו של הבשר אינה מעלה ואינה מורידה, ו'גוש קטיף' הוא שם קוד לעשרות חברות וחיקויים. נוסף על כך, לצערנו הניסיון מוכיח שבלא מעט מקרים, הבשר שהובטח שהוא בהשגחת 'הרב מחפוד' (או כל גוף כשרות אחר), כלל לא היה כזה. זאת ועוד, גם אם באירוע נמצא משגיח שעושה את עבודתו נאמנה (ויש רבים וטובים כאלו, ב"ה), והבשר אף הוא מאותו גוף כשרות טוב כפי שנאמר לנו, צריך לדעת שלעיתים רבות, משתמשים עובדי המטבח באולם בשאריות מאירועים קודמים, ועל כן יכול להיות שלצלחת שלנו לא הגיע הבשר מן הכשרות שעליה דיווח המשגיח.
המציאות במטבח הציבורי מורכבת וכוללת פרטים רבים, ותהיה זו פתיות אם נסתפק במשפט אחד שמסכם הכול. לו היינו לוקחים משכנתא, לא היינו מסתפקים במשפט סתמי ש'המסלול שלקחת הוא בסדר', וודאי שהיינו בודקים לעומק, ואין סיבה שלא ננהג כך גם בתחום הכשרות, כדברי הרמח"ל במסילת ישרים שכותב שאוכל שספק אם יש בו איסור דומה לאוכל שספק אם יש בו ארס, ואותו ודאי לא היינו אוכלים!
אני אמנם לא שואל את מורי ורבי הרבה שאלות.
אבל כשאני שואל אני מבצע.
וגם כאן השאלה היא כמה זה החמרות והידורים וכמה זה שורת הדין.
ואני יודע שיש קולא שהרב עובדיה מתיר בישול עכו"ם, וקולא של הרב ויטמן בג'וקים ועוד ועוד.
השאלה כמה קריטי במצב שלי ללכת ולחפש את כל ההידורים שכל הדוסים או רובם מחפשים.
וכאן אני נוטה לחשוב שאולי אני מגזים, אבל העיקרון שלי ברור.
אני רוצה חתונה ע"פ ההלכה. ולא אכפת של מי , כל עוד זה הלכה יהודית אז גם יהודי יקר יכול לאכול אצלי!
לנתב לצורך של כולם ולדעתי באמת אתה לא צריך לחפש מה יתאים לכל האורחים שיהיו בחתונה
אלא לברר שהכשרות היא ברמה מספיק טובה שכלתך הייתה אוכלת (בכ"ז) אשתך לא תרצה שבבית תקפידו
על רמת הכשרות שהיא רוצה?? אולי אחרת היא לא תאכל??
ולכן לדעתי כדאי פשוט לדבר ישירות עם המשגיח ולשאול אם הוא עצמו היה אוכל שם לא סביר שהוא ישקר,
וע"פ זה לבדוק מה לעשות
הוא אומר שהכל בסדר ואם אני רוצה שאני ישלם לו עוד 500 שקל והוא יעשה ארוע גלאט.
אם כל הכבוד, נראה לי מוזר שאני צריך לשלם למישהו כדי שיעשה את עבודתו
וארוסתי בסוף התהליך שמחה מזה שאני קצת ממתן אותה...
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן
ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,
ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.
יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון
וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.
יש פער בין דורי מובהק
לטוב ולמוטב
גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,
נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.
שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל
כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים
מלאים ומספקים. איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו
את עבודת השם.
אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים
ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.
וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.
אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.
יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו
יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?
לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.
כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.
לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..
ומה הקשר לשידוכים?
שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.
אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.
אז בנוגע לדייטים -
עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?
עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -
רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.
ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?
לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.
לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.
זה הטקסט שהתפרסם היום:
בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:
יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.
ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.
וואלה, לא יודע.
העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.
אז זהו, שלא.
אבל ממש ממש לא.
לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:
מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.
מדובר במנגנון ביולוגי טהור:
חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.
אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:
כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:
1.תסתכל במראה.
צעד ראשון ובסיסי.
רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.
אז מה אתה אומר?
אתה אוהב את מה שאתה רואה?
פחות?
השיער מסודר?
כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.
כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.
אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.
2. איך הריח שלך?
עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.
אל תנחש, תבדוק.
תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.
כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:
'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.
כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.
ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
3. אם יש ספק – אין ספק.
תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.
בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.
זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.
פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.
4.שים דיאודורנט.
חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.
כיפה יש לך?
גם ציצית?
אחלה.
תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.
5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.
גלינג גילינג.
אנחנו בישראל.
לא שבדיה.
לא קנדה.
ישראל.
ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.
אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:
תיכנס לשירותים.
תחליף חולצה.
תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.
6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.
מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.
אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.
7. עיקרון ההדדיות.
תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.
'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.
8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.
אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.
לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.
9. המסר שמאחורי הלבוש.
תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:
'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.
10.זהירות, 'מביכים'.
כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).
קיצר, בחורים!
הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.
או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:
"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."
כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.
(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)
לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?
ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?
למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?
איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏
בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?
הלוואי הייתי שומע את זה אז
