גם לנו היה בזמנו בעיות כשרות באולם.

לדעתי כדאי לך לסמוך על כושרות הם הרבה יותר אמינים מבעלי האולמות...

אפשר להתייעץ איתם גם לי קשר לאם אתה לוקח אותם או לא.

בהצלחה ומזל טוב!

יש למקום בעיות כשרות (לא יודעת ספציפית מהם אני יכולה לברר).

מורנו ורבנו ההרב אליהו זצוק"ל זיע"א סמך על ארגון כושרות מאוד ונתן את הסכמתו לרב משה כ"ץ (ממקימי הארגון)

ככה שיש על מי לסמוך ובענינים כאלו רצוי להחמיר.

בלי קשר, אבל רק לידיעה, רמת רחל מה שידוע לי מארגנים כנסים של מיסיונרים נוצרים עד כמה שידוע לי

(זה היה בעבר, לא יודעת עד כמה זה רלבנטי גם להיום...)

בכל מקרה שיהיה המון המון בהצלחה ובמזל,  ובעז"ה כל המחמיר תבוא עליו ברכה. רק בשמחות! =)

לשכנע אותה לאכול פיצה בהכשר רבנות זה פרוייקט...

כשאתה קונה מכשיר חשמלי או כל מוצר אחר אתה בודק שלא עובדים עליך?

למה כאן לא???

המצב היום באולמות בעייתי ביותר

בחייאת, או שתענו לו על השאלה או שלא, אבל אם אתם עונים תענו לעניין! 

 

בכל מקרה מומלץ מאוד להתיעץ עם ארגון כושרות בכל הנוגע לאולם,והקייטרינג

(אתה יכול להגיד להם שאתם אוכלים גם רבנות...)

כי יש ככ הרבה דינים בכשרות שאנחנו לא מספיק מודעים אליהם וחבל ליפול בהם

ארגון כושרות בעזרת הרבנים והרבנים המקסימים שעומדים בראשו לקחו חסות על הנושא הזה.

אפשר להסביר להם את רמת הכיוון שאליו אתם שואפים והארגון יכוונן אתכם לאולם שהכי מתאים לכם.

שמעתי כבר על אולמות שנתפסים בעיני הציבור כמקומות כשרים בכשרות טובה והם לא מקפידים

על דברים בסיסיים בכשרות, ואין כאן המקום לפרט...

מקווה שעזרתי. ממש מקווה שלא פגעתי או הגבתי בצורה נחרצת מידי. ואם כן, סליחה...

בכשרות רגילה = קריסטל.

לא תבחר לארוע שלך קוקה קולה?

קוקה קולה,טמפרי,מיקינדה - הדבר המשותף שאין בהם שום דבר טבעי...(חוץ מחומצת לימון)

ובעברית תקנית- שניהם לא מטיבים עם הגוף אפילו שהם טבעיים.

ולהפתעתנו, או שלא, זה בכלל לא מיוצר מלימון

במקור, היא אכן טבעית ויש אותה הרבה בפירות הדר למינהם ובפרט בלימון, ומשם שמה

אבל בתהליך היצור התעשיתי, היא מופקת בתהליך כימי (יחסית טבעי, אבל תהליך כימי)

בא לך להסביר למה זה כן?

יש כשרות מלאכותית שי תעודה והכל נראה בסדר  ויש כשרות שהכל באמת בסדר ולא סומכים על רוב, ביטולים וכו!

אנחנו חשבנו שהפורום מסייע בפתרונות....

ארגון כושרות הם ארגון רציני, שעושה מחקרים ובדיקות מעמיקות על אולומות אירועים וקייטרינגים, ידוע בציבור שאולמות אירועים הם מקומות שהכשרות בהם צריכה בדיקה רצינית, ולכן כדאי לסמוך על ארגון כושרות, בטח שיותר מאשר על בעל האולם שבסה"כ מעניין אותו הכסף שתשלם לו ולא שום דבר אחר.

אם אתם רוצים שהחתונה שלכם תהיה לנחת רוח לקב"ה תחשבו איך אתם יכולים לעשות את זה בצורה הטובה ביותר. ולהוסיף עוד 1000 ש"ח בשביל זה ביחס לעלויות של חתונה זה ממש שווה את זה!!

בהצלחה ומזל טוב !!

בלראות שיש תעודה של הרבנות בתוקף במקום.

אם מישהו לא עושה את העבודה שלו זה לא בעיה שלי.

אני טועה?

מצד האמת-אולי כן,וזה היה מספיק מצד ההשתדלות שלך.

אבל קחו בחשבון- שיש תעודות מזוייפות וכו'..לכן כדאי תמיד לבדוק קצת יותר מהמינימום שאנחנו צריכים לעשות.

לענ"ד (דעתי) כמו שלפני ניתוח רציני,אנחנו כן מחפשים רופא טוב,ולא הולכים לכל רופא שיראה לנו תעודת רופא,ק"ו בכשרות, שבדברים הכי קטנים אפשר לעבור על לאוים, כדאי לעשות בדיקה מינימלית מעבר למינימום שנדרש.

לצערנו תעודת כשרות של הרבנות לא מעידה באמת.

וכן, בתור בעל השמחה האחריות היא עליך שאכן המקום כשר.

אתה רוצה להיות אחראי אם האורחים יאכלו אוכל לא כשר? חרקים? בישול נוכרים?

אם היית יודע שיש בעיות תברואה במקום, ואולי יש רעל באוכל היית אומר "יש תעודה ממשרד הבריאות" (שאומרת שהם היו במקום לפני חודשיים, ועלולים לבוא לביקורת פתע..) ולא בודק את העניין לעומק כדי שהאורחים לא יורעלו?

בלי להכנס לדיון על היחס לרבנויות ולכשרויות או "אמון מול חשדנות..." 

כמה נקודות למחשבה שאולי לא מספיק הדגישו פה לענ"ד. וסליחה על האורך

1. אתה לא מחמיר מטבעך - ארוסתך כן . אז כשאוכלים מאותה צלחת למי יותר קל לבוא לקראת השני? למי שמוציא עוד כמה שקלים על כשרות מהודרת או למי שכבר שנים בונה סטנדרטים מחמירים (בלי קשר זה אמור להתאזן ביניכם אחרי החתונה)

2. יש 2 סוגים של מארח . יש הסוג שמציג: ככה אנחנו חיים בבית וזה מה שיש ! אם ירצו יאכלו ואם לא ירצו לא יאכלו....

ויש הסוג שמברר האם האורחים צמחוניים ? אוהבים אוכל מתובל? שותים מים או מיצים? אוכלים כשרות כזו או אחרת? יש מאכל מסוים שישמח אותם? וכו....

האם המטרה היא  לרצות ולשמח את האורחים שלך או פשוט לארח...

בטח תצטער לשמוע יום אחרי החתונה שחלק מהחברים\משפחה  אכלו בחתונה שלך רק סלטים כי לא סמכו על הכשרות למרות כל ההוצאות המרובות שהוצאת

3. אנחנו משקיעים כ"כ הרבה ברוחניות של הערב הזה כי זה המנוע ונקודת ההתחלה של כל החיים אז כדאי בהחלט להחמיר גם בדברים שלא תמיד אנחנו מחמירים בהם 

בחינת "המלך בשדה" של חודש אלול תשרי ... מה לעשות יש דברים שאנחנו לא מקפידים עליהם כל השנה מכל מיני סיבות אבל בזמנים האלה אנחנו מראים גם רצונות של התקדמות אע"פ שהיא עדיין לא קבועה.

וכל זה בלי לפגוע בהתנהלות שלך במהלך החיים. פשוט זה ערב... אחר ! ! !

וכל המלצרים והעובדים שם ערבים.

(חוץ מבעיות כשרות שזה גורם, זה גורם לעוד הרבה בעיות.)

פעם בתור נערה  עבדתי במטבח שהיה בו שף גוי,

היינו כמה בנות דתיות והוא הכין לנו חביתת ירק, בהתחלה אכלנו ואז הוא עשה לנו עיינים וכאלה ונפל לנו האסימון....

כששאלתי את המשגיח הוא אמר לי שהוא לא אחראי , והוא רק מציל.

אחר כך התברר שאם אחת הבנות הוא הציע להיפגש בערב.

ראו הוזהרתם - חכמים שמרו עלינו!

בואו נשמור על עצמנו....

אני לא מהאנשים שבודקים שהכל כמו שצריך,

אני נותן אמון מטבעי.

לא בדקתי אם האולם עומד באיזשהוא תקן, ולא בדקתי אם הלהקה מוציאה קבלות ואם המלצרים מקבלים שכר מינימום ועוד ועוד...

ברור שיש בעיות בהכל!

אבל מה אני צריך לקחת אחריות על כל העולם???

פא שהיה מראה לך תעודה?בכנות..

חלאס עם הדמגוגיה בגרוש הזאת. 

קודם כל, כל רופא שיש לו תעודה, זה אומר שהוא למד ושיש לו ידע. אם הוא טוב או לא, זו בעיה אחרת ורוב האנשים לא עושים תחקיר מקיף על כל רופא שאליו הם הולכים. 

אבל נניח שכן - זה ענין של בריאות. אולי אפילו חיים ומוות.  

כשרות זה ענין של הלכה - ובדיקה של תעודה זו השתדלות - כי אחרת אין לדבר סוף. 

אם משגיח כשרות נתן תעודת כשרות לעסק כלשהו, אז הוא אחראי לכך שהאוכל במקום יהיה כשר. אם אדם אוכל לא כשר בגלל שמישהו לא עשה את עבודתו, זה אונס ו"אונס רחמנא פטריה". 

מעבר לזה, שממש לא ברור שהבד"צים למיניהם עושים עבודה טובה יותר. הם לוקחים יותר כסף, זה נכון, אבל אני לא יודע אם אפשר לסמוך עליהם יותר מאשר על השגחה של הרבנות. 

במקרה כזה, מי שרוצה ממש להחמיר ולדעת שאין שום חשש באוכל שהוא אוכל, יכול לגדל לו חיטה ולהכין לחם, ירקות, ולא לקנות שום דבר תעשייתי - וגם אז, יכול להיות שתצא שגגה תחת ידיו... 

הרגע קורס,אז סבבה

אבל אני אישית לא,אני כן משתדל לעשות את הבירור המינימלי,לראות מי מה מו,אכפת לי מהחיים שלי,ואותו דבר בכשרות..

ולא אמרתי לבדוק אם המלח מעושר,אלא רק לא לאכול בכל מקום שרואים תעודה,אלא לפחות לבדוק של מי התעודה,והאם הכשרות הזו בסדר או שזה איזה חותמת מונפצת..

הם עושים התמחות. עד אז, הם בפיקוח של רופא בכיר. 

אחרי 4 שנים של התמחות, הם כבר לא "מתחילים". 

אה, ולפני כן, הם לא עושים "קורס" - הם לומדים 7 שנים כולל מחלקות בבתי חולים וסטאז'. 

תראה, מבחינתי, אם כתוב בד"ץ על התעודה או כתוב רבנות, זה בדיוק אותו הדבר. 

יכול להיות משגיח חפיפניק של הבד"ץ בדיוק כפי שיכול להיות משגיח מחמיר של הרבנות. 

האפשרות היחידה שלי להחמיר היא לבדוק כל דבר בעצמי - ואת זה אני לא מתכוון לעשות. (אני לא חושב שיש מישהו שעושה את זה למעט חב"דניקים בפסח). 

אגב, חשוב לדעת, שתעודה של בד"ץ לא תקפה אלא אם יש לידה תעודה של הרבנות. עסק שמגדיר את עצמו כשר ואין לו תעודה מהרבנות הראשית חשוף לתביעות על מרמה. 

בס"ד

כולם יודעים שרוב הרבנים נותני כשרויות הרבנות עצמם, לא אוכלים את המוצרים שהם חתומים עליהם.

שמעתי הרצאה מרב שהוא משגיח במהדרין ירושליים, שהגיע פעם מוקדם לאולם השמחות, האולם עם הכשר מהודר שכל החרדים עושים אצלם. כתוב שכל הירק גוש קטיף, בפועל היו 10 חבילות של גוש קטיף, והשאר ממחנה יהודה. הוא ביקש להוציא את זה, התחיל בלאגן במהלכו בעל האולם שלף לו 200 דולר תמורת שתיקה.

כשהמשגיח לא הסכים בעל האולם עבר לאיומים וכ'. 

הלחץ במטבחי האולמות ימאד קשה. יכל להיות שבדיוק עובד חדש קנה משהו לא לעניין, או שהיה חוסר במוצר עם הכשר מסויים וכ'.

הם עובדים בלחץ מטורף של זמן, (שעתיים לפני האירוע להתחיל לחפש ירק של הגוש??) וצריך להיות לא רק יסודיים אלא גם כאלו שלא יפחדו לזרוק אוכל לפח, שעה לפני האירוע אם יש צורך. (לאחר כל השיקולים ההלכתיים נכוללים בל תשחית וכ')

לוודא שהמקום כשר עם איזו שהיא תעודת מהדרין זה המינימום של המינימום.

כמו שאמר לי פעם רב משגיח אחד (במפעל של משקאות קלים) שהכשר רבנות רגיל ללא מהדרין, זה כדי שאלא שלא שומרים על כשרות יכשלו בכמה שפחות איסורים, אבל הוא לא מכניס לפה את מה ששמו חתום עליו. היות והדברים מפורסמים וידועים, האחריות היא עליינו. 

לא מצופה מאיתנו להיות במטבח ולוודא שהכל באמת כשר, אבל לפחות לדאוג לכשרות ברמה סבירה זה מינימום האחריות שעליינו לגלות, הרי לא רוצים להפוך את סעודת המצווה של היום המאושר בחיינו, להפך של העניין, נכון?

"כולם יודעים" - זו טענה שמאוד קשה להתווכח איתה. אני לא אחד מ"כולם" ואני לא יודע. 

שמעתי גם ממשגיחים של בד"צים סיפורים כמו שתיארת ואפילו יותר חמורים. 

ההבדלים בין השגחה מהודרת להשגחה של הרבנות היא לרוב בסכום הכסף שבעל העסק מוציא. שמעתי גם על מקומות שבהם המשגיח מטעם הרבנות והמשגיח מטעם הבד"ץ היה אותו משגיח... 

אם רב נותן הכשר למוצר מסוים בידיעה שהוא לא כשר ושהוא רק צמצם את כמות האיסורים - אז אותו רב הוא פושע. (מותר לו לא לסמוך על עצמו - אבל לתת הכשר לדבר שהוא יודע שאינו כשר זה ממש פשע). 

"הדברים מפורסמים וידועים" - זה בדיוק כמו "כולם יודעים" - אין איך להתווכח עם טיעון כזה. 

כשרות ברמה סבירה זו השגחה של הרבנות - ואין שום סיבה לחשוב שהשגחה של בד"ץ טובה יותר מזו של הרבנות. 

אגב, בחתונה של אחותי, אמא שלי שכרה משגיח כשרות באופן אישי (ובסכום לא מבוטל) והם סגרו על הסכם שאם הוא יוצא מהמטבח אפילו לדקה במהלך ההכנות לחתונה ובחתונה עצמה, היא לא תשלם לו. זה היה ההסכם ביניהם. 

אני חושב שהוא פחד אפיל ללכת לשירותים... 

לכן, אני לא חושב שקיים איזשהו הבדל בין השגחה של בד"ץ לבין השגחה של הרבנות. 

הכל תלוי במשגיח עצמו וכמה ברצינות הוא לוקח את העבודה שלו. 

יכול להיות משהו בהשגחה של הבד"ץ שהוא טרף גמור ומוצר אחר בהשגחה של הרבנות שהוא כשר למהדרין מן המהדרין. 

ואכן נקבע בהלכה שעד אחד נאמן באיסורין ואילולי היה לבעל הבית אינטרס כלכלי לא לשמור על כללי הכשרות, לא היה צורך במשגיח חיצוני (שגם הוא עצמו נאמן רק מדין "עד אחד"). ואפילו לא בתעודת הכשרות (שלצערינו לעיתים מזוייפת).

אבל הואיל וחוץ מהבעיה ההלכתית שאכן מוטלת על כתפיו של המשגיח, האחראי על הכשרות, ורק הוא יענש בשמים על כל טעות בנושא- המזון עצמו נכנס לגוף שלך ונעשה חלק ממנו, ומסתבר שהוא משפיע..

וכך כותב הרמב"ן על הפסוק "ונטמאתם בם" על פי מדרש הספרי, או כפי שמאריך הרמח"ל במסילת ישרים על חומרת איסור מאכלות אסורות, ובסוף שם הוא כותב: "והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו."

ואני מוצא את עצמי מאמץ יותר ויותר את גישתו של הרמב"ם לרוב תחומי החיים שלי. במיוחד בנושאים בהם הוא חלוק עם הרמב"ן. 

כך שלכתוב: "מסתבר שזה משפיע" - זה לא מדויק, בלשון המעטה. 

"לדעתו של הרמב"ן, זה משפיע ויש חולקים עליו" - כך היית צריך לכתוב. 

אני לא חי את החיים שלי עפ"י הקבלה או תורת הסוד. אני, כנראה בניגוד לאחרים, יהודי פשוט. 

אבל כשאנשים יכשלו בגללך, אתה לוקח על זה אחריות.

(אם זה בגלל אוכל לא כשר, ואם זה בגלל שמועסקים שם ערבים שמלבד "לא תחנם" הם מתחילים עם בנות).

ולכן צריך להתאמץ ולברר.

אם אנשים ייכשלו, הם ייכשלו בגלל המשגיח. לא בגללו. 

לק"י

אבל יש אפשרות לקחת משגיח צמוד מטעמכם.

בס"ד

אתה הרי, כשאתה שואל שאלה את הרב שלך או כשאתה שומע ממנו פסיקה, אתה לא הולך אחריו בעצימת עיניים, אתה לא מקבל את דבריו כמו תוכי, נכון??

אתה חושב עם עצמך, פותח ספרים, בודק וכו' ורק אז מחליט איך לנהוג, נכון??

אז למה על המשגיח האינטרסנט אתה כ"כ סומך ומאמין לו בעצימת עיניים?????

כבר ידוע לכל מי שקצת פותח את העיניים שהעסק הזה של כשרות זה לא כ"כ פשוט, זה לא תעודה ויאללה לקפוץ מהגג, ידוע שיש רבנויות שלא מקפידים על כל ההלכות שפסוקות בשו"ע, שמחפפים כי אין ברירה, שהמשגיח נמצא עשר דקות ביום כי זה הזמן שמשלמים לו וכו'.

למען השם בשביל זה בודקים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

היות ואנו אנשים המקפידים על כשרות המאכלים, ייתכן שניגש  למשגיח באירוע או באולם וננסה לברר אצלו מהי רמת הכשרות במקום. פעמים רבות נקבל בתור תשובה את הסיסמא הידועה: 'כל הבשר חלק וכל הירקות גוש קטיף'. כפי שיתברר להלן, תשובה לקונית זו כלל אינה מספקת את מי שרוצה באמת לדעת מהי רמת הכשרות במטבח, שהרי לדוגמה כאשר הטבח אינו יהודי, כשרותו של הבשר אינה מעלה ואינה מורידה, ו'גוש קטיף' הוא שם קוד לעשרות חברות וחיקויים. נוסף על כך, לצערנו הניסיון מוכיח שבלא מעט מקרים, הבשר שהובטח שהוא בהשגחת 'הרב מחפוד' (או כל גוף כשרות אחר), כלל לא היה כזה. זאת ועוד, גם אם באירוע נמצא משגיח שעושה את עבודתו נאמנה (ויש רבים וטובים כאלו, ב"ה), והבשר אף הוא מאותו גוף כשרות טוב כפי שנאמר לנו, צריך לדעת שלעיתים רבות, משתמשים עובדי המטבח באולם בשאריות מאירועים קודמים, ועל כן יכול להיות שלצלחת שלנו לא הגיע הבשר מן הכשרות שעליה דיווח המשגיח.

המציאות במטבח הציבורי מורכבת וכוללת פרטים רבים, ותהיה זו פתיות אם נסתפק במשפט אחד שמסכם הכול.  לו היינו לוקחים משכנתא, לא היינו מסתפקים במשפט סתמי ש'המסלול שלקחת הוא בסדר', וודאי שהיינו בודקים לעומק, ואין סיבה שלא ננהג כך גם בתחום הכשרות, כדברי הרמח"ל במסילת ישרים שכותב שאוכל שספק אם יש בו איסור דומה לאוכל שספק אם יש בו ארס, ואותו ודאי לא היינו אוכלים!

המשך כאן >>>>>>>>

אני אמנם לא שואל את מורי ורבי הרבה שאלות.

אבל כשאני שואל אני מבצע.

וגם כאן השאלה היא כמה זה החמרות והידורים וכמה זה שורת הדין.

ואני יודע שיש קולא שהרב עובדיה מתיר בישול עכו"ם, וקולא של הרב ויטמן בג'וקים ועוד ועוד.

השאלה כמה קריטי במצב שלי ללכת ולחפש את כל ההידורים שכל הדוסים או רובם מחפשים.

וכאן אני נוטה לחשוב שאולי אני מגזים, אבל העיקרון שלי ברור.

 אני רוצה חתונה ע"פ ההלכה. ולא אכפת של מי , כל עוד זה הלכה יהודית אז גם יהודי יקר יכול לאכול אצלי!

לנתב לצורך של כולם ולדעתי באמת אתה לא צריך לחפש מה יתאים לכל האורחים שיהיו בחתונה

אלא לברר שהכשרות היא ברמה מספיק טובה שכלתך הייתה אוכלת (בכ"ז) אשתך לא תרצה שבבית תקפידו

על רמת הכשרות שהיא רוצה?? אולי אחרת היא לא תאכל??

ולכן לדעתי כדאי פשוט לדבר ישירות עם המשגיח  ולשאול אם הוא עצמו היה אוכל שם לא סביר שהוא ישקר,

וע"פ זה לבדוק מה לעשות

הוא אומר שהכל בסדר ואם אני רוצה שאני ישלם לו עוד 500 שקל והוא יעשה ארוע גלאט.

אם כל הכבוד, נראה לי מוזר שאני צריך לשלם למישהו כדי שיעשה את עבודתו

וארוסתי בסוף התהליך שמחה מזה שאני קצת ממתן אותה...

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.