אז נכון, ברמה הבסיסית, זה אמור לעבור איפשהו בגיל 18-22?
עובדת איתי מישהי, בחורה חמודה, סבבה לדבר איתה והכל, אבל ברגע שנראה לה שמישהו נותן לה הוראה- אז לא.
היא תעשה את זה, מתישהו, בזמנה הפנוי וכשיתחשק לה.
ולא מתאים לה עכשיו, ושלא תגידי לה מה לעשות.
זה יכול להיות דברים דחופים של העבודה
זה יכול להיות דברים קטנים ומטומטמים כמו- הבאתי לה שוקולד ארומה שנשאר לי והיא לא רצתה, אז ביקשתי שתזרוק לפח- ולא, היא לא עבד של אף אחד (אחרי זה כמה ימים לא דיברתי איתה פשוט מרוב שזה עצבן אותי), אז היא לא הורידה את זה מהשולחן לפח שלידה.
זה יכול להיות בקשת טובה.
היא- בזמן שלה, וכלום לא מעניין אותה.
ושיהיה ברור- בוודאי שהיא מבקשת ונותנת הוראות ואפילו דורשת.
וזה מ-ח-ר-פ-ן אותי.
אני באמת חושבת שיש צ'אנס לאהוב אותה, אבל היא כזאת קריזיונרית שזה פשוט בלתי נסבל!
(ואוּף-טופיק: יש פה בחורה אתיופית שמנקה את המשרד, ולאחרונה היא קנתה בושם שאיזה בוסית שלי היתה שמה בכמויות, ומאז זה פשוט עושה לי בחילה. לגמרי. וכל יום כשהיא באה אני נחנקת. אוף.)
