אמרו לי שאסור לתת מתנות וכ'.. למשודכת כי זה גילוי חיבה ואין הבדל בין משודכתו למישהי רגילה שאינו מכיר..
מישהו יודע על זה משהו?
והדבר השני בעיקר לבנות יכול להיות מצב שתגיעו לחתונה עם בחור שלא נותן מתנות וצו'פרים כאלו?(נראה לי די מוזר שזה אסור זה לא תוקע קשר מבחינתכן?)
אני רואה את זה באמת כמשהו חיובי שבהחלט עוזר לקשר.
(כמובן שאין להגזים. ועוד משהו: אם הקשר רק בתחילתו - לא לתת משהו שנשאר... עדיף דברים מתכלים 
כמו שוקולדים וכאלה)
אני חושבת שאפשר להגיע לחתונה עם בחור שלא נותן מתנות וצ'ופרים. לפחות אני ככה...
אבל זה בהחלט תלוי בבת... יש כאלה שזה חשוב להן יותר. אבל מה שבטוח - אפשר להראות חיבה גם בלי מתנות. שלא בזה יהיה תלוי הקשר!!!
ב"הצלחה!!!
הדעה שאוסרת היא של הרב אבינר בספר רעים אהובים (וגם בגן נעול) והוא מביא תא בשם הרב צבי יהודה
בעזהי"ת.
וידוע לכולי עלמא שהרב אבינר מחמיר עד מאוד בהלכות צניעות...
הוא אחד המקלים היותר גדולים
יכול להיות שהוא מחמיר יותר מהראש אולפנה שלך אבל מבחינת הפוסקים - הוא לא מחמיר יותר מהמינימום של ההלכה
(מבלי להתייחס לשאלה אם מותר להסתמך על פסקיו לאחר שכמה בתי דינים פסקו שאסור)
"גילוי חיבה", אלא כמו בהלכות משלוח מנות, יש בזה ענין הלכתי מסוים (שמא יתפרש כ"סבלונות" - מתנות - שהיו נותנים אחרי קידושין).
וכמו כל ענין הלכתי - תשאל רב פוסק הלכה, ושלום על ישראל.
ועקרונית - בוודאי שאין חילוק הלכתי בין "משודכתו" לסתם בחורה, מלבד מה שצריך קצת להכיר אחד את השני ולבדוק התאמה.
ולא שמעתי מעודי על קשר שנתקע כי בחור לא נותן "מתנות וצ'ופרים". העיקר שנותן יחס נעים, מכבד, מתחשב, מתענין, איכפתי.
"בוודאי שאין חילוק הלכתי בין "משודכתו" לסתם בחורה, מלבד מה שצריך קצת להכיר אחד את השני ולבדוק התאמה."
נו ב'מת...
במטותא! קצת רגישות...
בעזהי"ת.
ברור שיש חילוק בין מי שאתה נפגש איתה לבין סתם בחורה. על מי שאתה יוצא איתה מותר לך להתסכל (ואפילו חייב!).
ולכן גם לפי הבנתי יש הקלות בדברים נוספים שנועדו ליצור קירבה בסיסית.
מבחינת בנות- זה לא משהו שהייתי חותכת "כי הוא לא נותן לי מתנות". אלא זה היה מצטרף לתחושה של "הוא לא אוהב אותי".
ואם אתה יוצא עכשיו עם מישהי והשאלה אקטואלית מתמיד, אולי תבדוק אם אתה אוהב אותה בכלל...
הלכה, "לפסוק" "לפי הבנתי".. זה רציני מידי. כמו שבלקיחת תרופות לא מקישים מסברה מדבר לדבר. יש פוסקי הלכה - שהם המומחים להלכה - וכדאי לשאלם.
[אגב, גם לגבי "להסתכל" - זה לא ניסוח מדויק.. כתוב שאסור לאדם לשאת אשה "עד שיראנה", כדי שידע במי מדובר ולא תתגנה בעיניו אח"כ, והרמבם מגדיר את האופן המדובר, שיש בו צניעות מסוימת]
בעזהי"ת.
אבל הוא שאל אותנו, ואני עניתי מהידע התורני שלי.
הנקודה שניסיתי להדגיש היא פחות ה"הלכה", אלא יותר הטבעיות שבקשר. יש דברים שמוזר לי להקשות עליהם..
ובהיות שאכן יש לכך יסוד הלכתי -
זה כבר יצא מגדר ה"טבעיות שבקשר" בלבד; ולכן אחרי ש"יודעים משהו" שאכן יש דבר כזה - כבר כדאי לייעץ לשאול מעבר לכאן..
שאין הכוונה שלא מתפתח רגש כלשהו כלפי מי שרוצים להינשא לה, והוא עצמו עוזר לברר ולהחליט..
אלא שמבחינת "המעמד האישי" וההלכה - אין חילוק בין "משודכת" לסתם לא-נשואה (מלבד מה שהותר לצורך בדיקת ההתאמה, בגדרי ההלכה). ההבדל בא אחרי החתונה.
בעזהי"ת.
ואין מצב שרוב בני האדם הנורמלים ייתחתנו מתוך שמחה ואהבה.
צר לי שיש אנשים שחושבים שההלכה כ"כ צרה ולא בנויה להכיל את בני האדם על מורכבויותם.
אבל נו, מילא, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה...
[ואני מאוד מעריכה אותך, דן. פשוט בנקודה הזאת אני ממש לא מסכימה איתך, ואני חושבת שהחילוק הזה הרה אסון]
מה זה קשור "ההלכה צרה"?
ומה זה קשור שלא יתחתנו מתוך אהבה ושמחה?
"המעמד האישי" זה דבר עיקרי מאד: יש אשת-איש שמותרת לבעלה ואסורה לכל העולם; ויש אשה שאינה נשואה, שהיא אינה אשתו של אף אחד, וכל האיסורים שחלים לגבי אשה אחרת חלים לגביה, מלבד שצריך - שלא כאשה אחרת - לראותה, אם מוצאת חן בעיניו (והרצי"ה היה מוסיף, גם "לראותה רוחנית" - להכיר), וזה חילוק בינה לסתם בחורה. ויש גם בנין של יחס, נפשי ורגשי, שנבנה מתוך ההיכרות וההתענינות ההדדית, שהוא עצמו מעיד על ההתאמה ומעודד את הרצון להינשא.
ומה הקשר לכאילו מחשבה שההלכה אינה בנויה להכיל את האנשים על מורכבויותיהם.. אדרבה, בגלל "מורכבויותיהם" חשובה בהירות ההנהגה בכל זמן, שהיא בנויה עפ"י האמת הפנימית של אותו זמן.
לא צריך "להעמיס" על תגובה מה שאין בה. הנושא כאן היה נתינת מתנות. בהלכות משלוח מנות נאמר שאיש לא יתן לאשה, מסיבות מסויימות הלכתיות (לא כמו שדמיינו כאן, שזה מסיבות "רגשיות"). על כך אמרנו שהמעמד האישי ההלכתי אינו משתנה בגלל "היכרות". כשהיא נשואה לו - יתן ויתן; כשלא - צריך שאלת חכם האם יש, לצורך בנין הקשר שמטרתו נישואין, אפשרות להקל.
ומכאן גם תשובה למוטי: "קשר נישואין" הוא לא רק "מסגרת". נישואין זו מציאות. אין לי ספק שאחוז עצום מהגירושין בא בגלל התפיסה הזאת, כאילו ה"יחס" הוא דבר שיכול כביכול להיות בפני עצמו, והנישואין זה רק איזה"אקט" ש"ממסד" אותו (ואינני אומר שכך אמרת, אתה נזהרת וסייגת).... אין קץ לרעות שבאות מזה, כולל באהבה בין איש לאשתו ולבטלנות מלהתאמץ בבניה משמחת, כשהתרגלו מלפני כן כאילו ה"רגש" הוא כל הענין ולא רק "מבוא" שאח"כ נבנה, בהתחדשות והעמקה, מתוך המציאות החדשה שירדה לעולם בנישואין. נישואין, זו מציאות של קישור נשמתי, הלכתי, הרגשי, ממשי. זה הופך את האנשים משני אנשים זרים למציאות אחת, עמוקה, שמתוכה ניתן לדלות הרבה עומקים של קירבה, בנין, רגשות טובים וכו' וכו' .
מי שלוקחים את מה שלפני כדבר שהנישואין רק צריכים "למסדו", משולים למי שלוקח משחק קטן תמורת אוצר ענק.
אפילו לגבי סתם חפץ, שמאוד ימצא חן בעיניך וממש "תאהב" אותו, יהיה חילוק גמור בין כשהוא בחנות, לבין כשהוא "שלך". כל ההתייחסות שונה. קל וחומר.. (ולא להתחיל לדבר על "השוואה": משל אינו חייב להיות דומה לנמשל. הוא בא להדגיש נקודה כלשהי).
ואין בדברי, מוטי היקר, כל זלזול ב"תחיל-תחילת אהבה" כלשונך שלפני הנישואין. להיפך - אני מאד מחשיב את זה ורואה בה דבר חשוב ובירור חשוב של התאמה. גם החלומות חשובים. נפלאים. "רומנטיקה" - גם יש משהו.. את העיקר להשאיר לאח"כ. ו"זוג צעיר" זה רק אחרי הנישואין (לא יזיק אם תמחוק את הביטוי שלך ב"משל הקליל".. הגזמת לחלוטין - אם כי אני לוקח אותך בקלילות, מתוך היכרות שלפעמים העט רצה לפני המחשבה...).
ואינך יכול להמציא דברים "בשם התורה": כאילו "התורה וודאי רואה כאן" הבדל בינה לאחרות. אי אפשר להעמיס כל סברה שלנו על התורה. התורה יודעת להעמיד אדם על פרופורציות, גם כשהרגש קצת סוחף..
"גדרי ההלכה" נובעים מתוך המציאות הפנימית, הנשמתית. והגדרים לפני הנישואין באים כי עוד לא נוצרה פה המציאות המאוחדת החדשה. נכון שהרגש הטהור, גם הוא "מציאות" פנימית באדם, אבל בינתיים - זה כלפי "מישהי אחרת", לצורך בירור ויצירת הרצון כלפיה, למה שאח"כ, לנישואין.
כללו של דבר, כמה שאדם יתפוס וירגיש את החילוק הברור בין נישואין ללא-נישואין, בין "שלו" ללא "שלו" (וכנ"ל - אין לכך כל סתירה להתפתחות הההרגשה והוודאיות, כמה שאפשר, לפני ולקראת - אמנם בתור מי שהיא אכן עדיין "אחרת") - כך יוכל לזכות שתגדל התחושה בפועל של מה שגורמים הנישואין, ההבדל היסודי, והמוטיבציה לעבוד על הוצאת ערכם לפועל. ואם "יבזבז" יותר מידי על תחושת כאילו "זה כבר כמעט הכל" לפני כן, הוא עלול להפסיד אח"כ מתפיסת גודל הענין, גם להתאכזב במידה זו או אחרת.
כשיודעים שהנישואין יוצרים מציאות - אז הם ה"גנרטור" שנותן אח"כ את המרץ להשתדל ואת עומק ההרגשה ההדדית.
"אי אפשר להעמיס כל סברה שלנו על התורה"
הדוגמא מחפץ בחנות לא נכונה לדעתי, כי שם כשהחפץ בחנות הוא כלל לא עומד לשימושי, ואם תאמר חפץ שאול? עדיין הזמן מאד מוגבל, משא"כ כאן שהזוג מאמין שגם ללא נישואין הם יאהבו לנצח...
, וקצת קשה לי עדיין להבין איך הנישואין הופכים להיות העיקר, אני לא מוריד כלום מהחשיבות העצומה שלהם, אבל לא ממש ברור לי אפילו מהו ההבדל בין מה שאמרת למה שאמרתי אני, כמובן אמרת ש"זה העיקר" ואני אמרתי ש"זה" אבל אם תואיל להסביר יותר מהו החילוק המהותי בין מה שאמרתי למה שאתה אמרת - אשמח, (אמרת מילים: "רגשי, ממשי... וכו' ... מה זה?)כי אולי למה שאתה קורא קשר ממשי... רגשי... וכו' אני פשוט קורא... "מיסוד"? תגדיר יותר את החילוק בינינו
אגב, מעניין שבכל מה שאמרת ופיארת את הנישואין - אני שותף לגמרי,
בעניין המשל- אכן הגזמתי, לא חשבתי שאתה כזה, ניסיתי להסביר איזו נקודה הפריעה לי... מן המותר לציין שזה נמחק
הלאה: הדגשתי בהודעה הקודמת שדווקא משום שהרגשות המתפתחים בין הבחור לבחורה הם חיוביים וראויים אני בטוח שהתורה מסכימה להבדל,
אני לא מעמיס סברות, זו מציאות שיש הבדל, מישהו יכול לומר לבחור האוהב שאהבתו היא כלום? לא! כי זאת מציאות! וכשרואים מציאות, לגמרי לגיטימי ומובן להבין את התורה על פיה... כמובן כל עוד זה לא סותר לאף הלכה וכו'...
(צריך באמת להבין מה יהיה עם אהבתו של האומלל שהתאהב בנוכריה... צריך לחשוב על זה עוד)
טוב בסוף דבריך שוב אני רואה שמה שחסר פה זו הגדרה מדוייקת יותר לחילוק ביני לבינך ביחס לנישואין, אשמח אם תואיל... כל טוב
שיש לנו קצת הבדל בכוונה של המילה "מציאות".
ולגבי מה ששאלת על נישואין - זה דבר חשוב מאוד, וכבר היתה לי כאן פעם התכתבות על זה עם מישהו שביקש עזרה טרם נישואין.
בלנ"ד - אשתדל לענות באישי כשאתפנה לכך (אם אשכח - אתה יכול להזכיר...)
הרבה הצלחה.
אם מתפתח רגש, (כשהוא לא נחשב שלילי ) אז יש הבדל, זו מציאות, וממילא התורה ודאי רואה כאן שני דברים, הרי זה הבדל אדיר!
ייתכן שברוב גדרי ההלכה אין נפק"מ ביניהם למעשה... כי צריך גדר, אבל ברור שההבדל הוא אדיר, זו מציאות! ממש כמו שהתורה מציאות,
ולכן אתה לא יכול לכתוב: " אין חילוק הלכתי בין "משודכתו" לבין סתם בחורה מלבד מה שצריך קצת להכיר אחד את השני ולבדוק התאמה..."
משום שזה נשמע כאילו אתה ממש מזלזל בערך של ה "תחיל תחילת" אהבה הזו... ואותי זה מרתיע,
(אתה נשמע כמו (קח בקלילות, כן?) אבא זקן ורע שמתערב ברשעות לזוג הצעיר בחלומות וברומנטיקה "...להכיר קצת ולבדוק התאמה..." החלומות והרומנטיקה חשובים מאד!)
אגב, אמרת לפנ"כ שהתכלית היא החתונה ? (או שלא, אם אמרת
אז אתה צודק מבחינה מאד מסויימת, נכון שכל היכרות חייבת ללכת לכיוון חתונה ואם לא היא פסולה, אבל אחרי הכל קשר הנישואין הוא לא העיקר, הוא רק מסגרת הכרחית לקשר האמיתי.
כך נראה לעניות דעתי,
כדי שתגלה קצת חיבה לבחורה. וזה כולל גם נתינת מתנות מדי פעם.
זה מקבל מימד אירוני כשאומרים אותה למישהי על גבול האנורקסיה...
כשאומר את זה מישהו שהוא לא ממש על גבול האנרוקסיה (לפחות לא גופנית)...
יש לי רעיון!!! אבדוק בויקיפדיה!!!
עבד אברהם אליעזר נתן מתנות לרבקה לקראת נישואיהם ,
עבד אברהם לא יצחק !
ניתן להעביר מתנות דרך הורים חברים אחים וכו'...
נראה לי שזה מונע את הבעיותיות ובכל זאת משאיר את הרומנטיות...
ולפעמים דרך שליח זה כבר יותר רומנטי ....
שוקולד ודברים כאלה לא ממש נראה לי מתנה כי יש הרבה שיוצאים לאכול ביחד בפגישות...
והעיקר שאחרי החתונה לא תשכח להביא מתנות
פוסעת בחול...כאני ובעלי יצאנו היינו צעירים ודוסים עד אימה! ( גם היום אנחנו דוסים רק שהתבגרנו וראינו דברים שגרמו לנו להבין שיש כל מיני דעות ויש כל מיני השפעות וצריך ללכת בתוך ההלכה, אבל עם מה שבאמת נכון לנפש שלך ושל זוגתך) בכל אופן, בעלי לא נתן לי שום מתנה/ צ'ופר וכו' וגם לא אמר לי שהוא אוהב אותי וכו' וזה מאוד תקע את הקשר. אמנם התחתנו, כי גם אני הייתי דוסית באותו סגנון, אך בדיעבד אנחנו יודעים להסביר שזה פשוט להגיע לחתונה עם קשר שאין בו שום אהבה, רגש ועוד כיוצא בזה. אומנם נכון שהעיקר זה אחרי החתונה, אך אחר כך יש כבר את התמודדויות היום יום, שלא מאפשרות קשר אפלטוני ונעים כמו באיורסין. ולא סתם נאמר" זכרתי לך חסד נעורייך..."
הלוואי שהובנתי נכון. בהצלחה!
לחתונה עם קשר שיש בו אהבה ורגש - גם ללא תלות במתנות ואמירות כאלה. הטעות שלכם היתה אם חשבתם שזה לא "דוסי" להרגיש האחד כלפי השני כדי להיווכח שהבסיס קיים.
"זכרתי לך חסד נעורייך" נאמר על ראשית הנישואין - לא על לפני כן - ככתוב "אהבת כלולותייך", זו החופה.
אכן, שלב הציפיה התמה של לקראת נישואין - יש לו ערך, ו"התמודדויות היום-יום" אינן מיד אחרי הנישואין, וגם הן יכולות להיות שותפות שמעמיקה את היחס.
התמודדות עם עול פרנסה בגיל מאוד מוקדם, כשהבעל אברך והאשה סטודנטית הוא כבד ומתחיל עוד בשבע ברכות.
אמת, נכון הדבר שעם הכנה נכונה בכל המישורים ניתן לדלג על שלב החיזור באמצעות מתנות, צ'ופרים ומילות חיבה, אך איני חושבת שכלל הציבור שלנו רגיל ומכיר בצרכים האלו. (אין לי כח לפרט ...)
אתה מציג תובנות עמוקות מאוד, אך צריך הכנה ראויה כדי להגיע אליהן ולחיות אותן. לי באופון אישי לא הייתה הזדמנות כזאת, התחתנתי בתוך השירות הלאומי וכןם בעלי היה רק בשיעור ג'. אבל שטויות... למדנו בדרך הקשה ואנחנו נשואים ב"ה באושר, רק יודעים שדרך של חרדים צריכה הכנה.או לא מחוייבת המציאות.
מראה שזה לא מתאים לו.
לנו זה היה יכול להיראות מוזר אחרת.
ההדרכה של הרב אבינר היא מאוד מסויימת וצריך לברר אצל עוד רבנים מה דעתם. שוב- כי לנו זה לא עשה זיכרונות טובים.
לא דיברתי על "דרך של חרדים" וגם לא על "הדרכה של הרב אבינר" (שאני לא מכיר אותה).
אני רק רוצה לומר שבדקתי אצל רב אחר והוא אמר שבעיקרון זה אולי נכון שאסור אבל בפועל זה לחברה שגדלה כך מגיל צעיר ומתחתנים אחרי 4-8 פגישות כך שהרגש בכל מקרה לא תופס מקום הוא הרחיב ואמר שכל בחורה זקוקה לזה וגם מי שלא תגיד ותעורר את זה במהלך הקשר זה לא בגלל שלא חסר לה אלא היא מוכנה לחכות..אבל זה משהו בנפש האישה לקבל מתנות ודברי חיבה רק הוא ממש הזהיר שהגבול דק ולכן אסור לומר דברים כמו אני אוהב אותך וכו'..
אני יודע שבשפה העברית יש די והותר ביטויים הולמים להחמיא גם בלי שימוש במילה הטעונה הזו.
לי היה בזמנו ארסנל לא רע בכלל ומן התם "כתר הרימון" תוכל בשמחה להוסיף.
תודה באמת...מוטיזגם בזה צריך להיזהר שהבחורה לא תפרש את זה כ"אני אוהבת אותך".
כי אם כל מילה מחמיאה תבוא כתחליף למילה אהבה, עוד אפשר לחשוב שהבחור אומר את זה כשהוא לא באמת מתכוון לכך.
ובחורות... אתם יודעים איך זה...
שהשאלה האם לומר "אני אוהב/ת אותך" הופכת לדיון הלכתי.
כמו שאיך לקשור נעליים הופך לדיון הלכתי...
זו דמגוגיה, זולה.
אבל צניעות ויחסים בין איש לאישה הם מאד מורכבים, ולא תמיד אנחנו הקטנים יודעים מה הגבול והגדר.
היא דמגוגיה?
ו... אני חושב שהתערבות ההלכה בנושאי "אני אוהב אותך"
היא באמת לא אידיאלית, בדרגתינו הנמוכה אין ברירה...
אבל יש בזה באמת משהו מצחיק, ואולי גם לא נעים...
בלהביע רגשות, כל עוד זה רק בצורה הזאת.
צר לי, אבל אנשים הם לא רובוטים, למרות שלפעמים נדמה שלזה מנסים להפוך אותנו.
תהיה מוכנה להתחתן עם בחור שלא אומר לה מילות חיבה ומעולם לא טרח לעדכן אותה שהוא אוהב אותה...
כן, זה בדיוק אותו הדבר... תגיד את זה לבחורה ותגלה שכפכף מסוגל לעוף מהר יותר ממהירות האור..
ולהגיד שאתה מחבב אותה, מותר?
אני יודע!
להגיד לה שאתה מסוגל לסבול אותה!
מקווה שאת זה מותר להגיד...
צריך מאד מאד להיזהר בזה!!
בחור יכול לומר משהו אחר והוא באמת מתכוון למשהו הזה - אבל הבחורה תפרש את זה כ"אוהב", למרות שהבחור ממש עוד לא שם!
לדעתי, בשלבים מתקדמים בהחלט - יש מקום לומר ביטויים כאלו.
וחסרי אחריות.
כאן אנשים מדברים על כך שרק אחרי הנישואים יש מקום לומר מילים כאלה או לכל הפחות אחרי האירוסין.
היא פחות טיפשה ממה שאתה חושב...
מה זה אומר "מילות חיבה"? איזה מילים מותר להגיד ואיזה לא?
להגיד לה שאתה אוהב אותה אסור... אז להגיד לה שאתה נהנה לשהות במחיצתה, מותר? להגיד שאתה נהנה בחברתה?
להגיד שהיא יפה אסור... להגיד לה שהיא לא מכוערת, מותר?
להגיד לה שהיא מוצאת חן בעיניך - מותר או אסור? אם לא תגיד לה, איך היא תדע?
כל רב קובע משפטי "מותר ואסור"? האם יש משפט שרב מסוים יתיר ואחר יאסור?
זה לא נשמע לך הזוי?
ובכלל, מאיפה המקור לזה שאסור להגיד משהו לבת הזוג טרם הנישואים?
בסופו של דבר, אנחנו בני אדם, ואני לא מקנא בבחורה שמתחתנת עם מישהו שעד החתונה לא אמר לה מעולם שהוא אוהב אותה.
זאת ההלכה!! לגבי הסבר אז לפי מה שהבנתי ישנם דברים שגורמים לגילוי חיבה יתריה שאמורים להשמר רק לאחר הנישואין כמו הקשר הפיזי הדיבור מאוד משפיע ופועל ואין הבדל בין משודכת לסתםאישה מהרחוב כמו שלאישה מהרחוב ברור סאסור לומר אני אובה אותך שזה נאמר במובן של גילוי חיבה כך גם לגבי משודכת אחרי הנישואין מצווה לומר וכל המרבה הרי זה משובח..
אז אדרבה ואדרבה.
בהחלט יש מקום למתנות ולדברי חיבה.
דברים בערך זניח וסמלי (שקלים בודדים עד עשרות) והכי חשוב - מתכלים.
קשר יכול גם לקרוס/להיגמר/להחתך ואז נשארים עם דברים בעלי ערך סנטימנטלי שפוגע הלאה כשצריך להיפטר ממנו.
(במיוחד כשמדובר בדברים פונקציונליים שאכן משתמשים בהם)
שוקולד למשל, דברים כאלה - ילכו מצויין.
אל תביא מתנות בפגישות ראשונות.. אפילו לא שוקולד
זה יהיה מביך..
תביא רק אחרי שהקשר נהיה רציני
וגם זה שיהיה בטעם טוב, אחרת המתנה לא תשיג את המטרה
יהיה הכי נחמד אם תזכור את יום ההולדת שלה
צחקןאהיה באטרף של להכיר אותה יותר ויותר... מהר ומהר...
לא בכל דבר שאעשה אנסה לבדוק אותה... ולדעת ולהבין...
אני גם סתם אהנה לשהות במחיצתה, כמובן שאנסה להכיר ולדעת, אבל לא נראה לי שזה יהיה הכל...
וכנראה שגם "שמח בחלקו" חושב כמוני.
לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.
כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.
לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..
ומה הקשר לשידוכים?
שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.
אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.
אז בנוגע לדייטים -
עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?
עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?
אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..
בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם
ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים . תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע
ולכאב /פחד .
ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .
הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .
אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.
זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .
אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.
הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.
בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.
אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.
כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.
האם אני יודע לעשות את זה נכון?
שאלה גדולה.
לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.
משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.
ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן
ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,
ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.
יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון
וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.
יש פער בין דורי מובהק
לטוב ולמוטב
גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,
נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.
שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל
כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים
מלאים ומספקים. איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו
את עבודת השם.
אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים
ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.
וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.
אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.
יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו
יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!
כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.
בהצלחה רבה!!
מזל טוב!!!
היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
לא הבנת את הקונספט של המקום אחי
מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו
היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -
רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.
ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?
לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.
לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.
זה הטקסט שהתפרסם היום:
בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:
יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.
ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.
וואלה, לא יודע.
העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.
אז זהו, שלא.
אבל ממש ממש לא.
לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:
מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.
מדובר במנגנון ביולוגי טהור:
חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.
אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:
כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:
1.תסתכל במראה.
צעד ראשון ובסיסי.
רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.
אז מה אתה אומר?
אתה אוהב את מה שאתה רואה?
פחות?
השיער מסודר?
כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.
כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.
אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.
2. איך הריח שלך?
עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.
אל תנחש, תבדוק.
תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.
כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:
'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.
כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.
ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
3. אם יש ספק – אין ספק.
תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.
בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.
זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.
פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.
4.שים דיאודורנט.
חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.
כיפה יש לך?
גם ציצית?
אחלה.
תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.
5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.
גלינג גילינג.
אנחנו בישראל.
לא שבדיה.
לא קנדה.
ישראל.
ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.
אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:
תיכנס לשירותים.
תחליף חולצה.
תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.
6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.
מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.
אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.
7. עיקרון ההדדיות.
תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.
'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.
8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.
אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.
לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.
9. המסר שמאחורי הלבוש.
תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:
'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.
10.זהירות, 'מביכים'.
כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).
קיצר, בחורים!
הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.
או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:
"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."
כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.
(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)
לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?
ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?
למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?
איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏
בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?
הלוואי הייתי שומע את זה אז
