אני רואה את זה באמת כמשהו חיובי שבהחלט עוזר לקשר.

(כמובן שאין להגזים. ועוד משהו: אם הקשר רק בתחילתו - לא לתת משהו שנשאר... עדיף דברים מתכלים כמו שוקולדים וכאלה)

אני חושבת שאפשר להגיע לחתונה עם בחור שלא נותן מתנות וצ'ופרים. לפחות אני ככה...

אבל זה בהחלט תלוי בבת... יש כאלה שזה חשוב להן יותר. אבל מה שבטוח - אפשר להראות חיבה גם בלי מתנות. שלא בזה יהיה תלוי הקשר!!!

ב"הצלחה!!!

הדעה שאוסרת היא של הרב אבינר בספר רעים אהובים (וגם בגן נעול) והוא מביא תא בשם הרב צבי יהודה

בעזהי"ת.

וידוע לכולי עלמא שהרב אבינר מחמיר עד מאוד בהלכות צניעות...

הוא אחד המקלים היותר גדולים

יכול להיות שהוא מחמיר יותר מהראש אולפנה שלך אבל מבחינת הפוסקים - הוא לא מחמיר יותר מהמינימום של ההלכה

(מבלי להתייחס לשאלה אם מותר להסתמך על פסקיו לאחר שכמה בתי דינים פסקו שאסור)

"גילוי חיבה", אלא כמו בהלכות משלוח מנות, יש בזה ענין הלכתי מסוים (שמא יתפרש כ"סבלונות" - מתנות - שהיו נותנים אחרי קידושין).

וכמו כל ענין הלכתי - תשאל רב פוסק הלכה, ושלום על ישראל.

ועקרונית - בוודאי שאין חילוק הלכתי בין "משודכתו" לסתם בחורה, מלבד מה שצריך קצת להכיר אחד את השני ולבדוק התאמה.

ולא שמעתי מעודי על קשר שנתקע כי בחור לא נותן "מתנות וצ'ופרים". העיקר שנותן יחס נעים, מכבד, מתחשב, מתענין, איכפתי.

"בוודאי שאין חילוק הלכתי בין "משודכתו" לסתם בחורה, מלבד מה שצריך קצת להכיר אחד את השני ולבדוק התאמה."

נו ב'מת...

במטותא! קצת רגישות...

בעזהי"ת.

ברור שיש חילוק בין מי שאתה נפגש איתה לבין סתם בחורה. על מי שאתה יוצא איתה מותר לך להתסכל (ואפילו חייב!).

ולכן גם לפי הבנתי יש הקלות בדברים נוספים שנועדו ליצור קירבה בסיסית.

מבחינת בנות- זה לא משהו שהייתי חותכת "כי הוא לא נותן לי מתנות". אלא זה היה מצטרף לתחושה של "הוא לא אוהב אותי".

ואם אתה יוצא עכשיו עם מישהי והשאלה אקטואלית מתמיד, אולי תבדוק אם אתה אוהב אותה בכלל...

הלכה, "לפסוק" "לפי הבנתי".. זה רציני מידי.  כמו שבלקיחת תרופות לא מקישים מסברה מדבר לדבר. יש פוסקי הלכה - שהם המומחים להלכה - וכדאי לשאלם.

[אגב, גם לגבי "להסתכל" - זה לא ניסוח מדויק..  כתוב שאסור לאדם לשאת אשה "עד שיראנה", כדי שידע במי מדובר ולא תתגנה בעיניו אח"כ, והרמבם מגדיר את האופן המדובר, שיש בו צניעות מסוימת]

בעזהי"ת.

אבל הוא שאל אותנו, ואני עניתי מהידע התורני שלי.

הנקודה שניסיתי להדגיש היא פחות ה"הלכה", אלא יותר הטבעיות שבקשר. יש דברים שמוזר לי להקשות עליהם..

ובהיות שאכן יש לכך יסוד הלכתי -

זה כבר יצא מגדר ה"טבעיות שבקשר" בלבד; ולכן אחרי ש"יודעים משהו" שאכן יש דבר כזה - כבר כדאי לייעץ לשאול מעבר לכאן..

שאין הכוונה שלא מתפתח רגש כלשהו כלפי מי שרוצים להינשא לה, והוא עצמו עוזר לברר ולהחליט..

אלא שמבחינת "המעמד האישי" וההלכה - אין חילוק בין "משודכת" לסתם לא-נשואה (מלבד מה שהותר לצורך בדיקת ההתאמה, בגדרי ההלכה). ההבדל בא אחרי החתונה.

בעזהי"ת.

ואין מצב שרוב בני האדם הנורמלים ייתחתנו מתוך שמחה ואהבה.

צר לי שיש אנשים שחושבים שההלכה כ"כ צרה ולא בנויה להכיל את בני האדם על מורכבויותם.

אבל נו, מילא, עברנו את פרעה, נעבור גם את זה...

[ואני מאוד מעריכה אותך, דן. פשוט בנקודה הזאת אני ממש לא מסכימה איתך, ואני חושבת שהחילוק הזה הרה אסון]

מה זה קשור "ההלכה צרה"?

ומה זה קשור שלא יתחתנו מתוך אהבה ושמחה?

"המעמד האישי" זה דבר עיקרי מאד: יש אשת-איש שמותרת לבעלה ואסורה לכל העולם; ויש אשה שאינה נשואה, שהיא אינה אשתו של אף אחד, וכל האיסורים שחלים לגבי אשה אחרת חלים לגביה, מלבד שצריך - שלא כאשה אחרת - לראותה, אם מוצאת חן בעיניו (והרצי"ה היה מוסיף, גם "לראותה רוחנית" - להכיר), וזה חילוק בינה לסתם בחורה. ויש גם בנין של יחס, נפשי ורגשי, שנבנה מתוך ההיכרות וההתענינות ההדדית, שהוא עצמו מעיד על ההתאמה ומעודד את הרצון להינשא.

ומה הקשר לכאילו מחשבה שההלכה אינה בנויה להכיל את האנשים על מורכבויותיהם..  אדרבה, בגלל "מורכבויותיהם" חשובה בהירות ההנהגה בכל זמן, שהיא בנויה עפ"י האמת הפנימית של אותו זמן.

לא צריך "להעמיס" על תגובה מה שאין בה. הנושא כאן היה נתינת מתנות. בהלכות משלוח מנות נאמר שאיש לא יתן לאשה, מסיבות מסויימות הלכתיות (לא כמו שדמיינו כאן, שזה מסיבות "רגשיות"). על כך אמרנו שהמעמד האישי ההלכתי אינו משתנה בגלל "היכרות". כשהיא נשואה לו - יתן ויתן; כשלא - צריך שאלת חכם האם יש, לצורך בנין הקשר שמטרתו נישואין, אפשרות להקל.

ומכאן גם תשובה למוטי: "קשר נישואין" הוא לא רק "מסגרת". נישואין זו מציאות. אין לי ספק שאחוז עצום מהגירושין בא בגלל התפיסה הזאת, כאילו ה"יחס" הוא דבר שיכול כביכול להיות בפני עצמו, והנישואין זה רק איזה"אקט" ש"ממסד" אותו (ואינני אומר שכך אמרת, אתה נזהרת וסייגת)....  אין קץ לרעות שבאות מזה, כולל באהבה בין איש לאשתו ולבטלנות מלהתאמץ בבניה משמחת, כשהתרגלו מלפני כן כאילו ה"רגש" הוא כל הענין ולא רק "מבוא" שאח"כ נבנה, בהתחדשות והעמקה, מתוך המציאות החדשה שירדה לעולם בנישואין. נישואין, זו מציאות של קישור נשמתי, הלכתי, הרגשי, ממשי. זה הופך את האנשים משני אנשים זרים למציאות אחת, עמוקה, שמתוכה ניתן לדלות הרבה עומקים של קירבה, בנין, רגשות טובים וכו' וכו' . 

מי שלוקחים את מה שלפני כדבר שהנישואין רק צריכים "למסדו", משולים למי שלוקח משחק קטן תמורת אוצר ענק.

אפילו לגבי סתם חפץ, שמאוד ימצא חן בעיניך וממש "תאהב" אותו, יהיה חילוק גמור בין כשהוא בחנות, לבין כשהוא "שלך". כל ההתייחסות שונה. קל וחומר.. (ולא להתחיל לדבר על "השוואה": משל אינו חייב להיות דומה לנמשל. הוא בא להדגיש נקודה כלשהי).

ואין בדברי, מוטי היקר, כל זלזול ב"תחיל-תחילת אהבה" כלשונך שלפני הנישואין. להיפך - אני מאד מחשיב את זה ורואה בה דבר חשוב ובירור חשוב של התאמה.  גם החלומות חשובים. נפלאים. "רומנטיקה" - גם יש משהו.. את העיקר להשאיר לאח"כ. ו"זוג צעיר" זה רק אחרי הנישואין (לא יזיק אם תמחוק את הביטוי שלך ב"משל הקליל".. הגזמת לחלוטין - אם כי אני לוקח אותך בקלילות, מתוך היכרות שלפעמים העט רצה לפני המחשבה...).

ואינך יכול להמציא דברים "בשם התורה": כאילו "התורה וודאי רואה כאן" הבדל בינה לאחרות. אי אפשר להעמיס כל סברה שלנו על התורה. התורה יודעת להעמיד אדם על פרופורציות, גם כשהרגש קצת סוחף.. 

"גדרי ההלכה" נובעים מתוך המציאות הפנימית, הנשמתית. והגדרים לפני הנישואין באים כי עוד לא נוצרה פה המציאות המאוחדת החדשה.  נכון שהרגש הטהור, גם הוא "מציאות" פנימית באדם, אבל בינתיים - זה כלפי "מישהי אחרת", לצורך בירור ויצירת הרצון כלפיה, למה שאח"כ, לנישואין.

כללו של דבר, כמה שאדם יתפוס וירגיש את החילוק הברור בין נישואין ללא-נישואין, בין "שלו" ללא "שלו" (וכנ"ל - אין לכך כל סתירה להתפתחות הההרגשה והוודאיות, כמה שאפשר, לפני ולקראת - אמנם בתור מי שהיא אכן עדיין "אחרת") - כך יוכל לזכות שתגדל התחושה בפועל של מה שגורמים הנישואין, ההבדל היסודי, והמוטיבציה לעבוד על הוצאת ערכם לפועל.  ואם "יבזבז" יותר מידי על תחושת כאילו "זה כבר כמעט הכל" לפני כן, הוא עלול להפסיד אח"כ מתפיסת גודל הענין, גם להתאכזב במידה זו או אחרת.

כשיודעים שהנישואין יוצרים מציאות - אז הם ה"גנרטור" שנותן אח"כ את המרץ להשתדל ואת עומק ההרגשה ההדדית.

"אי אפשר להעמיס כל סברה שלנו על התורה"

הדוגמא מחפץ בחנות לא נכונה לדעתי, כי שם כשהחפץ בחנות הוא כלל לא עומד לשימושי, ואם תאמר חפץ שאול? עדיין הזמן מאד מוגבל, משא"כ כאן שהזוג מאמין שגם ללא נישואין הם יאהבו לנצח... 

, וקצת קשה לי עדיין להבין איך הנישואין הופכים להיות העיקר, אני לא מוריד כלום מהחשיבות העצומה שלהם, אבל לא ממש ברור לי אפילו מהו ההבדל בין מה שאמרת למה שאמרתי אני, כמובן אמרת ש"זה העיקר" ואני אמרתי ש"זה"  אבל אם תואיל להסביר יותר מהו החילוק המהותי בין מה שאמרתי למה שאתה אמרת - אשמח, (אמרת מילים: "רגשי, ממשי... וכו' ... מה זה?)כי אולי למה שאתה קורא קשר ממשי... רגשי... וכו' אני פשוט קורא... "מיסוד"? תגדיר יותר את החילוק בינינו

אגב, מעניין שבכל מה שאמרת ופיארת את הנישואין - אני שותף לגמרי,

בעניין המשל- אכן הגזמתי, לא חשבתי שאתה כזה, ניסיתי להסביר איזו נקודה הפריעה לי... מן המותר לציין שזה נמחק

הלאה: הדגשתי בהודעה הקודמת שדווקא משום שהרגשות המתפתחים בין הבחור לבחורה הם חיוביים וראויים אני בטוח שהתורה מסכימה להבדל,

אני לא מעמיס סברות, זו מציאות שיש הבדל, מישהו יכול לומר לבחור האוהב  שאהבתו היא כלום? לא! כי זאת מציאות! וכשרואים מציאות, לגמרי לגיטימי ומובן להבין את התורה על פיה... כמובן כל עוד זה לא סותר לאף הלכה וכו'...

(צריך באמת להבין מה יהיה עם אהבתו של האומלל שהתאהב בנוכריה... צריך לחשוב על זה עוד)

טוב בסוף דבריך שוב אני רואה שמה שחסר פה זו הגדרה מדוייקת יותר לחילוק ביני לבינך ביחס לנישואין, אשמח אם תואיל... כל טוב

שיש לנו קצת הבדל בכוונה של המילה "מציאות".

ולגבי מה ששאלת על נישואין - זה דבר חשוב מאוד, וכבר היתה לי כאן פעם התכתבות על זה עם מישהו שביקש עזרה טרם נישואין.

בלנ"ד - אשתדל לענות באישי כשאתפנה לכך (אם אשכח - אתה יכול להזכיר...)

הרבה הצלחה.

אם מתפתח רגש, (כשהוא לא נחשב שלילי ) אז יש הבדל, זו מציאות,  וממילא התורה ודאי רואה כאן שני דברים, הרי זה הבדל אדיר! 

ייתכן שברוב גדרי ההלכה אין נפק"מ ביניהם למעשה... כי צריך גדר, אבל ברור שההבדל הוא אדיר, זו מציאות! ממש כמו שהתורה מציאות,

ולכן אתה לא יכול לכתוב: " אין חילוק הלכתי בין "משודכתו" לבין סתם בחורה מלבד מה שצריך קצת להכיר אחד את השני ולבדוק התאמה..."

משום שזה נשמע כאילו אתה ממש מזלזל בערך של ה "תחיל תחילת"  אהבה הזו... ואותי זה מרתיע,

(אתה נשמע כמו (קח בקלילות, כן?) אבא זקן ורע שמתערב ברשעות לזוג הצעיר בחלומות וברומנטיקה  "...להכיר קצת ולבדוק התאמה..." החלומות והרומנטיקה חשובים מאד!)

אגב, אמרת לפנ"כ שהתכלית היא החתונה ? (או שלא, אם אמרת

אז אתה צודק מבחינה מאד מסויימת,  נכון שכל היכרות חייבת ללכת לכיוון חתונה ואם לא היא פסולה, אבל אחרי הכל  קשר הנישואין הוא לא העיקר, הוא רק מסגרת הכרחית לקשר האמיתי.

כך נראה לעניות דעתי,

כדי שתגלה קצת חיבה לבחורה. וזה כולל גם נתינת מתנות מדי פעם. 

זה מקבל מימד אירוני כשאומרים אותה למישהי על גבול האנורקסיה... 

כשאומר את זה מישהו שהוא לא ממש על גבול האנרוקסיה (לפחות לא גופנית)...

יש לי רעיון!!! אבדוק בויקיפדיה!!!

עבד אברהם אליעזר נתן מתנות לרבקה לקראת נישואיהם ,

עבד אברהם לא יצחק !

ניתן להעביר מתנות דרך הורים חברים אחים וכו'...

נראה לי שזה מונע את הבעיותיות ובכל זאת משאיר את הרומנטיות...

ולפעמים דרך שליח זה כבר יותר רומנטי ....

שוקולד ודברים כאלה לא ממש נראה לי מתנה כי יש הרבה שיוצאים לאכול ביחד בפגישות...

והעיקר שאחרי החתונה לא תשכח להביא מתנות  

כאני ובעלי יצאנו היינו צעירים ודוסים עד אימה! ( גם היום אנחנו דוסים רק שהתבגרנו וראינו דברים שגרמו לנו להבין שיש כל מיני דעות  ויש כל מיני השפעות וצריך ללכת בתוך ההלכה, אבל עם מה שבאמת נכון לנפש שלך ושל זוגתך) בכל אופן, בעלי לא נתן לי שום מתנה/ צ'ופר וכו' וגם לא אמר לי שהוא אוהב אותי וכו' וזה מאוד תקע את הקשר. אמנם התחתנו, כי גם אני הייתי דוסית באותו סגנון, אך בדיעבד אנחנו יודעים להסביר שזה פשוט להגיע לחתונה עם קשר שאין בו שום אהבה, רגש ועוד כיוצא בזה. אומנם נכון שהעיקר זה אחרי החתונה, אך אחר כך יש כבר את התמודדויות היום יום, שלא מאפשרות קשר אפלטוני ונעים כמו באיורסין. ולא סתם נאמר" זכרתי לך חסד נעורייך..."

הלוואי שהובנתי נכון. בהצלחה!

לחתונה עם קשר שיש בו אהבה ורגש - גם ללא תלות במתנות ואמירות כאלה.  הטעות שלכם היתה אם חשבתם שזה לא "דוסי" להרגיש האחד כלפי השני כדי להיווכח שהבסיס קיים.

"זכרתי לך חסד נעורייך" נאמר על ראשית הנישואין - לא על לפני כן - ככתוב "אהבת כלולותייך", זו החופה.

אכן, שלב הציפיה התמה של לקראת נישואין - יש לו ערך, ו"התמודדויות היום-יום" אינן מיד אחרי הנישואין, וגם הן יכולות להיות שותפות שמעמיקה את היחס.

התמודדות עם עול פרנסה בגיל מאוד מוקדם, כשהבעל אברך והאשה סטודנטית הוא כבד ומתחיל עוד בשבע ברכות.

אמת, נכון הדבר שעם הכנה נכונה בכל המישורים ניתן לדלג על שלב החיזור באמצעות מתנות, צ'ופרים ומילות חיבה, אך איני חושבת שכלל הציבור שלנו רגיל ומכיר בצרכים האלו. (אין לי כח לפרט ...)

אתה מציג תובנות עמוקות מאוד, אך צריך הכנה ראויה כדי להגיע אליהן ולחיות אותן. לי באופון אישי לא הייתה הזדמנות כזאת, התחתנתי בתוך השירות הלאומי וכןם בעלי היה רק בשיעור ג'. אבל שטויות... למדנו בדרך הקשה ואנחנו נשואים ב"ה באושר, רק יודעים שדרך של חרדים צריכה הכנה.או לא מחוייבת המציאות.

מראה שזה לא מתאים לו.

לנו זה היה יכול להיראות מוזר אחרת.

ההדרכה של הרב אבינר היא מאוד מסויימת וצריך לברר אצל עוד רבנים מה דעתם. שוב- כי לנו זה לא עשה זיכרונות טובים.

לא דיברתי על "דרך של חרדים" וגם לא על "הדרכה של הרב אבינר" (שאני לא מכיר אותה).

אני רק רוצה לומר שבדקתי אצל רב אחר והוא אמר שבעיקרון זה אולי נכון שאסור אבל בפועל זה לחברה שגדלה כך מגיל צעיר ומתחתנים אחרי 4-8 פגישות כך שהרגש בכל מקרה לא תופס מקום הוא הרחיב ואמר שכל בחורה זקוקה לזה וגם מי שלא תגיד ותעורר את זה במהלך הקשר זה לא בגלל שלא חסר לה אלא היא מוכנה לחכות..אבל זה משהו בנפש האישה לקבל מתנות ודברי חיבה רק הוא ממש הזהיר שהגבול דק ולכן אסור לומר דברים כמו אני אוהב אותך וכו'..

אני יודע שבשפה העברית יש די והותר ביטויים הולמים להחמיא גם בלי שימוש במילה הטעונה הזו.

לי היה בזמנו ארסנל לא רע בכלל ומן התם "כתר הרימון" תוכל בשמחה להוסיף.

גם בזה צריך להיזהר שהבחורה לא תפרש את זה כ"אני אוהבת אותך".

כי אם כל מילה מחמיאה תבוא כתחליף למילה אהבה, עוד אפשר לחשוב שהבחור אומר את זה כשהוא לא באמת מתכוון לכך.

ובחורות... אתם יודעים איך זה...

שהשאלה האם לומר "אני אוהב/ת אותך" הופכת לדיון הלכתי.

כמו שאיך לקשור נעליים הופך לדיון הלכתי...

זו דמגוגיה, זולה.

אבל צניעות ויחסים בין איש לאישה הם מאד מורכבים, ולא תמיד אנחנו הקטנים יודעים מה הגבול והגדר.

היא דמגוגיה?

ו... אני חושב שהתערבות ההלכה בנושאי "אני אוהב אותך"

היא באמת לא אידיאלית, בדרגתינו הנמוכה אין ברירה...

אבל יש בזה באמת משהו מצחיק, ואולי גם לא נעים...

בלהביע רגשות, כל עוד זה רק בצורה הזאת. 
 צר לי, אבל אנשים הם לא רובוטים, למרות שלפעמים נדמה שלזה מנסים להפוך אותנו.

תהיה מוכנה להתחתן עם בחור שלא אומר לה מילות חיבה ומעולם לא טרח לעדכן אותה שהוא אוהב אותה... 

כן, זה בדיוק אותו הדבר... תגיד את זה לבחורה ותגלה שכפכף מסוגל לעוף מהר יותר ממהירות האור.. 

ולהגיד שאתה מחבב אותה, מותר? 

אני יודע! 

להגיד לה שאתה מסוגל לסבול אותה! 

מקווה שאת זה מותר להגיד... 

צריך מאד מאד להיזהר בזה!!

בחור יכול לומר משהו אחר והוא באמת מתכוון למשהו הזה - אבל הבחורה תפרש את זה כ"אוהב", למרות שהבחור ממש עוד לא שם!

לדעתי, בשלבים מתקדמים בהחלט - יש מקום לומר ביטויים כאלו.

וחסרי אחריות. 

כאן אנשים מדברים על כך שרק אחרי הנישואים יש מקום לומר מילים כאלה או לכל הפחות אחרי האירוסין. 

היא פחות טיפשה ממה שאתה חושב...

מה זה אומר "מילות חיבה"? איזה מילים מותר להגיד ואיזה לא? 

להגיד לה שאתה אוהב אותה אסור... אז להגיד לה שאתה נהנה לשהות במחיצתה, מותר? להגיד שאתה נהנה בחברתה? 

להגיד שהיא יפה אסור... להגיד לה שהיא לא מכוערת, מותר? 

להגיד לה שהיא מוצאת חן בעיניך - מותר או אסור? אם לא תגיד לה, איך היא תדע? 

כל רב קובע משפטי "מותר ואסור"? האם יש משפט שרב מסוים יתיר ואחר יאסור? 

זה לא נשמע לך הזוי? 

ובכלל, מאיפה המקור לזה שאסור להגיד משהו לבת הזוג טרם הנישואים? 

בסופו של דבר, אנחנו בני אדם, ואני לא מקנא בבחורה שמתחתנת עם מישהו שעד החתונה לא אמר לה מעולם שהוא אוהב אותה. 

זאת ההלכה!! לגבי הסבר אז לפי מה שהבנתי ישנם דברים שגורמים לגילוי חיבה יתריה שאמורים להשמר רק לאחר הנישואין כמו הקשר הפיזי הדיבור מאוד משפיע ופועל  ואין הבדל בין משודכת לסתםאישה מהרחוב כמו שלאישה מהרחוב ברור סאסור לומר אני אובה אותך שזה נאמר במובן של גילוי חיבה כך גם לגבי משודכת אחרי הנישואין מצווה לומר וכל המרבה הרי זה משובח..

אז אדרבה ואדרבה.

בהחלט יש מקום למתנות ולדברי חיבה.

דברים בערך זניח וסמלי (שקלים בודדים עד עשרות) והכי חשוב - מתכלים.

קשר יכול גם לקרוס/להיגמר/להחתך ואז נשארים עם דברים בעלי ערך סנטימנטלי שפוגע הלאה כשצריך להיפטר ממנו.

(במיוחד כשמדובר בדברים פונקציונליים שאכן משתמשים בהם)

שוקולד למשל, דברים כאלה - ילכו מצויין.

אל תביא מתנות בפגישות ראשונות.. אפילו לא שוקולד

זה יהיה מביך..

תביא רק אחרי שהקשר נהיה רציני

וגם זה שיהיה בטעם טוב, אחרת המתנה לא תשיג את המטרה

יהיה הכי נחמד אם תזכור את יום ההולדת שלה

אהיה באטרף של להכיר אותה יותר ויותר... מהר ומהר...

לא בכל דבר שאעשה אנסה לבדוק אותה... ולדעת ולהבין...

אני גם סתם אהנה לשהות במחיצתה, כמובן שאנסה להכיר ולדעת, אבל לא נראה לי שזה יהיה הכל...

וכנראה שגם "שמח בחלקו" חושב כמוני.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.