הדרת נשים –

 מעמד האשה ביהדות? האם התורה מקפחת נשים? "שלא עשני אשה"? "ברוך שעשני כרצונו"? אפשר להגיד את הרב נוגרישל- שמסביר את הברכה שלא עשני אשה שבאמת האשה לא פחות מהגבר אבל בתפקיד שונה ואם זאת הגבר בא לשבח את ה' שעשה אותו גבר ונתן לו מצוות אבל האשה לא יכולה להתבטאות שלא עשני גבר כי משמע מזה שמצוות זה לא טוב לכן יוצא שהגבר אומר שלא עשני אשה ואילו האשה לא אומרת שלא עשני גבר, ויש שפירשו שעשני כרצונו - רצונו קרוב לרצונה ואדרבה יש צד שאשה מעלתה יותר מהגבר שבטביעות שלה היא קרובה לרצון ה', אני חושב שהאמת היא שלאיש יש תפקיד משלו ולהאשה תפיקיד משלה– גלוי הפסכוליגים לפני לא הרבה זמן את תגלית המאה שלאשה יש תכונות שונות מלגבר חידוש עצום, כן והאמת היא שיש לה גם תפקיד אחר– "10 קבין של דיבור ירדו לעולם 9 נטלו נשים אחד נטלו הגברים" אפשר להגיד שזה בדיחה על הנשים אבל אמת נשים מדברות יותר– זה אחת מהתוכנות של האשה שעוזרת לה לשמור על קשר אם הילדים שלה, בזכות זה הילדים לומדים לדבר, כלומר אני תופס שעיקר תפקיד האשה הוא לגדל את הילדים ולחנכם לתורה ומצוות ולהיות אחרית על כך שבבית יהיה נעים וכיף לחיות, יש הטוענים שחל איזה שנוי והנה נשים עושות טוב מאוד את המשימות החיצוניות – התשובה היא למרות שהיא יכולה להופיע את כוחותיה גם בחוץ היא צריכה לזכור שעיקר התפקיד שלה להמשיך את הדור הבא וזה תפקיד יותר גדול מכל דבר אחר עלי אדמות שאפשר לחשוב עליו – והיא תעשה את התפקיד בבית בצורה הטובה ביותר כי זה הכי טבעי לה, אני רוצה לסייג דברי שבנוסף לתפקידה בבית חשוב שיהיה לה גם עיסוקים חיצוניים זה דבר שמקנה לה כבוד בפני הציבור הרחב, ועוד תחושת סיפוק עצמי ולא משעמם לה שהרי אין עבודת הבית ממלאים את כל היום וגם אם כן זה מטיש מאוד, על כן ראוי לאשה למצוא לה עבודה כזאת שתשיר לה זמן פיזי וכוח רוחני לעבודת הבית- בדרך כלל מקצועות יותר הומניים לוקחים פחות כוח נפשי ולכן אולי אשה יכולה למצוא דוקא עבודה כזאת.            

וכי בעלה עושה לה מסז'!!!

מכונת כביסה ומדיח כלים והרבה יותר קל לנקות ולהכין אוכל ואפשר גם לקנות

אז גם האישה יכולה להתפנות לשלמות נפשה

והגבר שהרבה יותר קל כיום להתפרנס ובמיוחד אם גם האישה עובדת לפרנסתם יכול להושיט יד ולעזור בצורכי הבית ובחיים המשותפים שלו ושל אישתו

כתיבה לא בהירה עם הרבה טעויות כתיב (או הקלדה).

חייב עריכה לשונית. אתה מזכיר כל שני משפטים  - 'אני', סבבה, הבנו שזה מה שאתה חושב...

וובעיקר, מה'אני' הזה, שאתה כל הזמן מזכיר - אפשר להבין שיש פה איזה תובנה חדשה, חידוש במושג האשה ביהדות.

אבל לא, זה רעיונות פשוטים שנכתבו כ"כ הרבה פעמים בזמן האחרון ובצורה הרבה יותר בהירה ומובנת, עם מקורות.

ככה שזה די מיותר.

יש דבר נחמד בבלוג שאתה יכול לכתוב את דעתך האמונית על כל דבר שזז, זה מפתח הרבה את המעמד האמוני שלך - תמשיך כך. רק תשים לב להתחיל לכתוב בצורה שנוחה לקריאה - אנטרים, פיסוק, עריכה לשונית וכו'. זה לא קריא.

קיבלתי חלקית, לגבי הלא קריא די מסכים,

לגבי זה שאין פה כל חידוש מסכים חלקית- שהנה נכון לא אני המצאתי את זה, וזה שיטה ידועה ומפורסמת ואין ממש חידוש בדברי, אבל יצא לי לשמוע הרבה שלא חושבים ככה תודות לתפיסת עולמם הפמניסטית, ועניין אותי עד כמה נפוצה השיטה שתחלק על התפיסה הנל,( לבנתים אין תגובות נגד)    

שוב תודה !        

אני לא פמניסטית, אבל משהו בתפיסה של ''אשה במטבח'' די מעצבן אותי...

ולא משנה כמה ינסו להסביר לי את זה ולהראות כמה זה נכון וכ'ו, אני תמיד מרגישה כעס כשזה מגיע לשובניזם....

ומה שהכי מעצבן, זה שאני יודעת שלא משנה מה אני מרגישה בקשר לזה, ככה זה יהיה גם בבית שלי..

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.