כי זה הזמן עם הכי פחות טרדות של פרנסה,ילדים וכו'..זמן של נטו לימוד תורה,המסה הרוחנית המשמעותית-נקנית ונבנית בזמן הזה..

ורוב מי שלומד רבנות,(לפחות מי שאני מכיר..)עושה את זה בשנים האלה..

לכן זה כזה חושב לענ"ד

יותר בגלל הסיבה הראשונה.

כל אחד ומה שמתאים לו. 

אם את רוצה מישהו שיהיה  בשלב אחר בחייו כשאתם מתחתנים - אז לכי על זה. 

במיוחד אם מדובר בטווח גילאים מבוגר יחסית, שאז זה יכול להיות בעייתי אם הגבר עוד לא חושב על רכישת מקצוע. 

היא יכולה גם לא לקבל אותם.

ולכן רוצים שהוא יתעצב תחת השפעת לימוד התורה.

וזה שהבעל למד הרבה קודם זה לא כמו שאת והוא הייתם אברכים והשקעתם מאמצים כדאי שהוא ישב וילמד. וראית מה זה עולם מלא של תורה ובאמת הבנת מאיפה הכוחות שלו מגיעים.. וגם שלך...

אז חוץ מהשותפות בבנית הבית של התורה שזה עניין בפני עצמו - אתם הופכים להיות שותפים לתורה בצורה אמיתית, בצורה שזה כל חיי הבית בשלב הזה, ללמוד תורה ולברר את דרככם יחד בעולם...

וזה פשוט נפלא שאין שום דבר על הראש חוץ מלימוד תורה וחיזוק הקשר בתחילת חיי הנישואים. ושלבעלך יש את הישיבה והבית שזה תמיד הולך ביחד. ובעבודה זה כבר יותר מסובך.. כי אתה לא הבוס...

בהצלחה.. מקווה שעזרתי, והסברתי את עצמי..

יש בכך משהו רציני - שאם אדם שומע מאנשים בעלי ניסיון על משהו שעוזר בבנין הבית בצורה משמעותית, הוא בודק את זה - ולא חושב שידע הכל מעצמו.

ב.אין "סטנדרט" של "שלב הביינישות", "שלב הסטודנט". גם מי שכבר בייניש, יש כאלה שמוצאים אח"כ תעסוקה מתאימה שאינה כרוכה בלימודים אקדמאיים - ויש כאלה שממשיכים ללמוד עוד שנים רבות, ובד"כ אח"כ גם מלמדים. אם כי נכון, שלא מעטים לומדים מקצוע אחרי שלמדו בישיבה מס' שנים.  כך שכל אחד יכול לבחור מה שמתאים לו, וגם בחורה יכולה להינשא למי שמתאים לה. רוצה סטודנט - שתחפש סטדנט.. אבל היא צריכה להביא בחשבון שאינה"מכתיבה" לאדם מה לעשות, אלא מתחתנת עם מי שנראה לה שמעשיו/כיוונו טובים גם לה..

ג. הסיבה למה שאומרים לך, לדעתי, היא שתחילת בנין הבית, הבסיס, יהיה מתוך תורה.

אם הבעל לומד תורה והאשה מתרגלת קצת לחיים של בחור ישיבה, מחכה שיחזור מבית המדרש, המרכז זה התורה והלימוד - זה עוזר שגם אח"כ התורה תהיה ערך מרכזי בבית. גם יכול לעזור להשתדלות לקבוע עיתים לתורה גם בזמן לימודים אחרים/עבודה. עוזר לכך שתהיה שאיפה שהבית יישאר עם צורה תורנית. חדבר כזה יכולות כמובן להיות השלכות הן על צורת הבית, הן על חינוך ילדים וכו'.

צריך לראות אם האיש והאשה מותאמים לכך. אי אפשר להושיב אדם "בכח". צריך לראות שהוא יכול לעשות את זה כהוגן. שזה טוב לו.

ב"ה

אכתוב בקיצור נמרץ כדי שאנשים יקראו את הכל.

א. (וזו הסיבה הע-י-ק-ר-י-ת!!!): ברגע שמתחילים את החיים בעולם הישיבה זה קובע נורמות בבית, חיים בצימצום, חיים שהעיקר בהם הם התורה וההלכה, מתרגלים מה חשוב בחיים ומה פחות, וכך, לאחר מכן כשיוצאים לאונ' וכשמתחילים לעבוד זוכרים  תמיד שאפשר לחיות בצורה טובה בלי לשים את הכסף במרכז. זה ממש חשוב!

ב. אלו השנים היחידות עד לפנסיה שבעלך יוכל ללמוד בשקט זמן רב, לא תתני לו?

ג. כשמתחילים חיי משפחה יש המון המון הלכות חדשות שצריך לדעת, כשמתחילים בסביבה תורנית הכל הרבה יותר פשוט.

ד. כמו שהזכרתי ב -א', גם מבחינה כלכלית זה מאוד חינוכי, לדעת שכסף זה לא הכל בחיים ושאפשר להסתדר גם עם פחות, עובדה שהסתדרתם בשנים הראשונות

ה. גם מבחינתך זה טוב שהבעל יהיה איתך כשהוא עוד בישיבה ולא יצא להסתובב באונ'. עליך לדעת שגם לבייניש שפיץ קשה לצאת לאונ' רווק, בשלב שהוא מחפש בת זוג, ולא לרדת ברמתו הרוחנית. כשיוצאים לשם נשואים זה הרבה יותר בטוח.

ו. החברים הקרובים שאיתם מתחילים את הדרך ושמלווים את הזוג אלו חבריו האברכים והרבנים שבישיבה, זהו קשר חשוב שנשאר לכל החיים. וכידוע, אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה

ז. זה גם הרבה יותר נחמד, פחות לחץ של לימודים, יש זמן בשקט ביחד כל ערב.

זהו! וא' זה הכי חשוב! בהצלחה.

יויו2, אליאב 11:

"אין שום דבר על הראש חוץ מלימוד תורה"?!

חיים על כלום בהתחלה! יש דאגות כלכליות! כמה אני ארוויח, כשאני כולה סטודנטית שנה א'?

וההפך, תמיד אומרים: "ריחיים על צווארו..." קשה ללמוד תורה כשיש דאגות פרנסה...

דן:

אישית, מרגיש לי מאוד מאוד חזק, שלא מתאים לי מישהו שכרגע עוד לומד. אני בשלב הבא לעומתו- הוא עוד לא לומד מקצוע, יש לו עוד שנה בישיבה, נגיד, אולי שנתיים, ואני כבר באוניברסיטה, הרבה מלפניו. קשה לי עם זה!

דחוף לי שהוא כבר יהיה בשלב הבא, לקראת עבודה, שיפרנס (כן, קשה לי הקטע של הצמצום הקיצוני!)

עוד דבר שקשה לי, זה שזה נראה לי "לא פייר" שאני לומדת, בעז"ה אהיה בהריון, אלד עם כל המשתמע מכך, תוך כדי אמשיך ללמוד, לעבוד פה ושם כי צריך לחיות ממשהו........ והוא- לומד! נכון שהוא יעבוד ויעזור, אבל זה נראה לי "אי שוויון בנטל"! [בלי להכנס לנושא של לדחות הריון בשלב זה של החיים]

כאן אתיחס לאדם היושב, שמאוד ברור לי שאישית אני רוצה/מתאים לי משהו אחר ממה שיעדו לי באולפנא, או ממה שכל חברותיי חולמות (אברך בשנים הראשונות) אך אני חוששת שמא פספסתי משהו או שאני באמת טועה!

חתונת הדמים:

אני סוברת שהזמן האידיאלי ללמוד תורה והא לאו דווקא בזמן תחילת הנישואים, שאז דחוקים בפן הפיננסי, ואז באים ילדים וההוצאות מתעצמות, אלא כמו שאמרתי למעלה, כשעוד אין "ריחיים" לצווארו. שלא אובן לא נכון- אני מאוד מאוד מעריכה "עיתים לתורה" ולבעלי בעז"ה יהיה את השיערו היומי שלו. אבל לא כאורח חיים!

אם את "כבר באוניברסיטה" והוא לומד תורה - את לא "הרבה מלפניו", את מאחריו. לימוד תורה חשוב יותר ומרומם יותר את האדם ואת משפחתו.

וגם: "והוא לומד.. אי שיוויון בנטל.."  - שוב אותה אי הבנה. ללמוד תורה זו לא איזו "התפנקות", זו תרומה אדירה לאדם ולמשפחתו.

יש לך לדעתי טעות יסודית בהבנת הערך של לימוד תורה.

זה לגבי ה"הגדרות" שכתבת.

אבל בהיות שכרגע זו הרגשתך/תפיסתך; ואת גם מעידה על עצמך שמתאים לך משהו אחר ממה שחברותייך חולמות - אז את פשוט צריכה לחפש מישהו שזו גם תפיסתו כעת.

את צריכה ליידע מראש את האדם שזו גישתך, כדי שלא יהיה "מקח טעות". זו לא רק השאלה הפרקטית של הלימוד בתקופה הראשונה - אלא גם תפיסת הענין בכללותו: מצד אחד, הערכה של "עיתים לתורה", ומצד שני מחשבה שאם את באוניברסיטה, את כבר "לפניו"..  יש אנשים שהעניינים הללו מאד עקרוניים לגביהם, אז את צריכה להיות ישרה וליידע על גישותייך.

ועוד משהו, שכבר הזכרתי, לסיום. את כותבת: לבעלי בעז"ה יהיה את השיעור היומי שלו וכו'..  חשוב שתביני שאת לא "מהנדסת" את בעלך. את מתחתנת בעז"ה עם אדם עם אישיות ורצונות משלו. ה"גג" - זה שאפשר לנסות מראש לעשות איזשהו תיאום ציפיות.

ועוד: אכן, כתבת בענוה לפני כן, שאולי יש למישהו שיעורים בנושא; וגם כאן כתבת שאת חוששת שמא פיספסת או שאת טועה. זה יפה. אבל בשביל לברר דבר כזה - זה לא משהו "מהצד". זה מאד אחר ממה שאת תופסת כרגע.

אז את יכולה להחליט אם את מעוניינת באמת אכן לברר עוד. אבל אם כן - זו צריכה להיות השקעה שמאפשרת השלמת-אמת עם שינוי בתפיסת עולם. כדי שלא תגידי "א", אבל תרגישי "ב"..

בפסקה על חיזוק בלימוד התורה- שכמו שאישה הייתה מוכנה שבעלה יילך ליריד (ככה בזמן המסחר היה..) לתקופה ארוכה כלשהי, אבל בסופו של דבר יחזור עם המון כסף הבייתה-היא תסכים,למרות שזה כרוך בקשיים..אז בשביל שהבעל ילמד תורה..כתוב שהשכר של הנשים הוא על ששולחות את בניהם ובעליהם ללמוד תורה..

נכון,מסכים ב100% שבתחילת הנישואין המצב הכלכלי בבית הוא לא מזהיר, ולוקחים בחשבון מראש שבשנים הראשונות של הנישואים חיים קצת יותר בפשטות וצמצום.. כי יש דברים שמוותרים עליהם בשביל לימוד תורה. באותה מידה שמוותרים על לצאת ללמוד מקצוע..

"אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה" (ברכות סג.)

"ג' דברים נקנים בייסורים: תורה ,א"י, ועולם הבא" ( ברכות ה.)

אני אישית מכיר הרבה אברכים שחיים ככה וב"ה מסתדרים..אני לא אומר שזה פשוט, אבל מי שמסוגל ויכול אשריו ואשרי חלקו..

ב"ה

כתבתי טעם עיקרי שכלל לא התייחסת אליו וגם על שאר הטעמים לא התייחסת ספציפית.

אני מודה, אם את רוצה בעל שכל התורה שלו זה דף יומי ומטה אולי לא מתאים לך בעל בישיבה.

הכל תלוי אם את חושבת שהתורה זה משהו עקרוני שמלווה את כל החיים ולא משהו שלומדים שנה שנה שנתיים בכל השבעים שנה שלנו בעולם הזה או לא.

בס"ד

התחלת החיים מתוך תורה מכוונת את האדם ומשפחתו במסלול הנכון לאורך כל החיים!!! השקעה קטנה - רווח עצום

בס"ד

אם אני רוצה בית ספוג בתורה,

אם אני רוצה שבעלי יהיה קבוע בלימוד שלו גם כשהוא כבר לא יהיה בישיבה,

אם אני רוצה רצינות בשמירת הלכה,

אם אני רוצה שבבית שלי יהיה ברור שיש סמכות תורנית שמלווה אותנו ומדריכה אותנו כשצריך,

אז ברור לי שבשנה הראשונה לפחות בעלי ילמד בישיבה. (וגם לפחות שנה לפני החתונה..)

זה אווירה אחרת בבית, שחשוב לספוג אותה לפחות שנה.

זה מדגיש מה הסדר עדיפויות שלנו בחיים,

ומה מנחה את הבית שלנו.. מתוך מה יוצאים להמשך החיים.

דווקא לי נראה שזה יותר בית של נחת. נחת נפשית כזאת שיש רק כשלומדים תורה. 

ומובן הקושי של הלחיות בדוחק. אבל אפשר להעזר בהורים בשנים הראשונות, ואפשר לעבוד מהצד, ואפשר להתחתן עם מיליונר, ויש עוד איזה אופציה קטנה - שהישיבה תהיה גם הלימוד מקצוע שלו: שיעשה הסמכה לרבנות או קורס הוראה במקביל.. (אבל אישית אני חושבת שזה פחות מללמוד תורה לשמה, אז אולי גם את זה כדאי להתחיל רק אחרי שנה..)

איך מוכנים (ובעיקר מוכנות) לוותר על העולם הזה,

וללכת אל הלא נודע בשביל בית של תורה.

זה מדהים אותי התופעה.

וזה לא רק בדיבורים זה גם במעשים בפועל ביום-יום.

זה מהמם.

אין דברים כאלה.

תודה לכם..

אין עניין עצמי (ערך מוחלט) ללמוד לאחר הנישואין. יש מטרה ללימוד זה, הן לפני הנישואין והן במהלכן, שעניינו של הלימוד הוא ההטמעה ויצירת חיים של תורה, אין בלימוד כמות אלא איכות.

לצערינו, ישיבות ההסדר כשלו בדבר זה, שלא הצליחו להטמיע בקרב הלומדים את ה'חיים של תורה' , וכאשר יצאו המה מהישיבה הם כמעט ולא חייים עפ"י התורה ואין היא מרכז חייהם.

לכן, הלימוד הוא איכותי ולא כמותי - - וממילא אמירה זו שמופיעה בשאלה שנשאלה נבובה היא.

בהצלחה.

הגבר מטבעו הוא יותר גשמי ו'מחוספס', ואופי זה יכול להקשות על בניית הזוגיות, מכיוון שהאישה היא יותר רוחנית, נפשית, זקוקה לחברה והתעניינות ופגיעה.

התורה בעצם מחזקת את הרוחניות של הגבר וגם מלמדת אותו להיות יותר מתחשב ועדין. כשהתרקמות הזוגיות קורית תוך כדי כזה תהליך של התעדנות, הרווח הוא של האישה, שמקבלת פשוט בעל טוב יותר. (מנסיון שלי ושל אחרות).

כמובן, הכי טוב זה לימוד לשמה ושליחת הבעל ללמוד לשמה, אך זה רווח משני חשוב שצריך לדעת על קיומו.

כמובן שכל המרבה הרי זה משובח, אך יש עוד אפשרויות (חצי יום לימוד וחצי לימודי חול/עבודה לדוגמה).

בהצלחה לך, ויהי רצון שבשנה הקרובה תזכי לעמוד עם זיווגך האמתי מתחת לחופה ולהקים אתו בניין עדי עד.

זה מאוד אישי, מה שמתאים לאחת, לא מתאים לאחרת.

אם את מרגישה שאת לא מסוגלת להתחיל את החיים כשכלכלית שניכם עוד "מדשדשים" ולא מסודרים או לפחות לומדים מקצוע ואת מרגישה שהשנה בישיבה רק תוסיף לך לחץ שלא יעשה לך טוב, אז כנראה שאת מהסוג הפחות "ביינישי"- אם נגדיר זאת ככה.

וזה בסדר גמור.

לא כולם נולדו להיות גדולי ישראל ולא כולם נולדו כל היום לשבת ולהתפלפל בתורה. גם בעולם התורני יש גוונים- יש מי שלומד תורה כל היום, יש מי שמקדיש חצי יום ללמוד תורה וחצי יום לפרנסה, יש מי שעובד ומקדיש כל יום 2-4 שעות בערב ללמוד תורה ויש מי שקובע עיתים לתורה של שעה ביום/ דף יומי.

וכולם שואפים לאותו מקום- להתקרב לה'', לקיים את מצוותיו ולקיים כמידת האפשר את "והגית בו" כפי יכולתו.

אז אל תרגישי רע בגלל מה ש*כולם* טוענים.

ועכשיו עקרונית לשאלה שלך.

מקורות לשיעורים אין לי.

בית יהודי- תורני (ואני משערת שזו השאיפה שלך, להקים בית דתי- תורני ברמה כזאת או אחרת) נבנה על יסודות התורה.

התורה שבחור לומד בשנות הישיבה, הן חשובות, אך יש הבדל בין לימוד שהוא לומד לעצמו- כי הוא רווק, לבין לימוד כשבבית יש לו אישה שמחכה לו והוא מקרין את האווירה של הלימוד בבית גם בסוף היום בישיבה.

כשהבעל משתף את אישתו במה שעבר עליו במשך היום- הקירות של הבית וכל האווירה סופגות את זה. אם הוא מספר מה היה לו בעבודה, אז התחושה של הבית היא חומריות, כשהוא מספר לה מה הוא למד בישיבה או שהוא והחברותא שלו ישבו כמה שעות כדי להבין את הסוגיה ואיזו סוגיה קשה זו הייתה ואיך בסוף הבינו אותה- אז האווירה בבית ומה שמוקרן אח"כ לילדים שיבואו (גם אם הם יגיעו אחרי שהוא עזב את הישיבה) היא אווירה רוחנית, אווירה של קדושה.

קדושה ורוחניות זה לא דבר שאפשר תמיד להרגיש ולמשש בידיים כמו כסף, אך נמשך מזה הרבה שפע.

אני יכולה להעיד על עצמינו, שדווקא בשנים שבעלי למד בישיבה (מהשנה השניה הוא שילב עם יומיים לימודי מקצוע וקצת עבודה מהצד) הרגשנו הרבה יותר ברכה בכסף מאשר עכשיו כשהוא עובד כל היום ולומד תורה שעתיים -שלוש ביום- בערב.

זה קשה וזה דורש הרבה מאמצים של האישה, במיוחד כשאחרי השנה- שנתיים האלה הוא יוצא ללמוד מקצוע והוא צריך להשקיע הרבה זמן ללימודים ולפעמים גם יש ילדים בשלב הזה ואין כ"כ עזרה, אבל זה כמו כל דבר רוחני- שאין אפשרות לשער את ערכו.

ושוב- תעשי מה שטוב לך, מה שמרגיש לך נכון ולא לפי מה שכולם אומרים סיבבך, כי לא כולם יכולות להתמודד עם המציאות הזאת שדורשת הקרבה.

איזשהיא מחשבה שיש לבנות.

לימוד תורה בישיבה זה לא לסטול עם חברים! 

לשבת ללמוד תורה זו טירונות הרבה יותר קשה משל הצבא.

זו טירונות לנפש!!

ולא מקבלים על זה הרבה כבוד ואגו כמו ביחידה קרבית.

(להיפך, אפילו אישה שמאמינה בלימוד התורה של הבעל שלה, מתקשה לפעמים להעריך את מאמציו בלימוד,בתוך היומיום הלא-פשוט של אברכיאדה.)

התורה משפיעה בנפשו של הגבר, הרבה יותר ממה שאישה חושבת.

ולגבר עבודת ה' שונה ולא פשוטה כ"כ כמו שנדמה לנו הנשים.

ומתוך כך - כשהגבר שלך, בעל הבית, לומד תורה בדבקות גדולה - כל הבית מושפע מזה.

גם את!!!

וזה אושר גדול ועילאי!

זה בעצם מה שבאנו בשבילו לעולם הזה.

קרבת ה' ותו לא.
 

מעבר לזה - שרק מתוך תורה, תיבנה הזוגיות שלכם בצורה מיוחדת.

נכון שזה לא מחייב לעבור דווקא דרך לימוד בישיבה בצורה הראשונית שלו,

אבל עצם לימוד התורה של הבחור בצורה עמוקה כמו בישיבה, הוא לא שלב שעובר.

הוא שלב שמתגעגעים לו מהעבר,

מחכים לו בעתיד,

שואפים אליו בכל רגע נתון

ומשתדלים לגעת בו בכל תקופה בחיים.

אני בטוחה שההבנה כמה לימוד התורה הקבוע והמושקע חשוב לבית שלנו, מורגשת ביתר עוצמה אחרי הנישואין,

גם אצל בנות שדגלו בזה מלכתחילה, ובעיקר אצל בנות שלא ראו בזה עניין מחייב.

היה גם דיון על זה בנשואים טריים, נראה לי שכדאי לך להציץ.

אוקי..אני חושב שבעיקר הפלוס הגדול בלהיות בישיבה, שזה מעין חממה, וזה נותן שנה ראשונה רוגע בזוגויות, בלי הרבה לחצים.. אתה מרגיש את אור ה' בכל דבר ,ותמיד מסתכל בעין טובה גם על דבר שקצת קשה..ואתה לא מתלכלך עם העולם, והקשיים שיש בו..וההתמודדיות..ולכן יש נחת.. הבעל תמיד יתמוך באשתו יתן לה רוח גבית כשקשה לה..כי הוא מבסוט בעולם התורה אין לו התמודדיות עם החיים..הוא מואר באור התורה..וזה נותן אווירה טובה ובריאה, שבונה בהתחלה, בזמן הקריטי את הזוגיות, כמו שכתוב ששנה יהיה בביתו..

וגבי ה"ריחיים על צווארו"..בשנתיים הראשונות באמת אין הרבה הוצאות..יש מלגה  מהישיבה..או למי שיש של"ט אז בכלל מסודר..וכל אחד עובד עוד טיפה.. וסוגרים שנתיים ראשונות בצמצום..(לא בטוח שזה מתאים לכל אחד)  מנגד, אחרי זה שאתה יוצא מהישיבה, לפעמיים קצת קשה הבועה מתנפצת , מה לעשות בחוץ יש מלא התמודדיות ולא קל לצאת בבת אחת כשאתה כמה שנים רק בישיבה מסוגר..(לא הכל וורוד בחוץ) (ויש יוצאים מהכלל)

אבל אני לא חושב שדווקא רק זה דרך הישר..יש כאלה שילמדו שעתיים ביום לעומת כאלה שילמדו יום שלם..ושניהם באותה עוצמה של דבקות בה'..הרי שנינו שאחד הממעיט ואחד המרבה והעיקר שיכוון ליבו לשמיים..

העיקר מה הלימוד משפיע עליך..יש כאלה שילמדו שעה ביום ויהיה להם אור חזק יותר מכאלה שילמדו יום שלם.. זה תלוי בבניה העצמית של כל אחד..ובמה ה' פותח לכל אחד..יש כאלה שה' זיכה אותם ללמוד יום שלם ויש כאלה שפחות..העיקר זה החיות והעוצמה והדבקות בה'.. שאתה מקבל מהלימוד, על הראיה ועל ההשגחה..והשאיפה להתגדל בתורה ולהידבק בה'..ולגלות את שם ה' בעולם..

ולכן אני לא מבין למה כל כך הרבה בנות פוסלות בנים שלא בישיבה שיש  להם דבקות בה' ושאיפה להתגדל בתורה עם צאמון לתורה, לה'.. ושרוצים להפיץ את אור ה'...אבל מה לעשות ה' רצה שנעשה לו דירה בתחתונים ויש כאלה שבצער רב עזבו את הישיבה כדי לעשות  את התיקון שלהם בעולם.. את מה שהנשמה מעירה להם..בפרשת בשלח..כשמשה שולח את המרגלים לארץ אז הוא שולח את כל ראשי שבטי ישראל  הגדולים בתורה..ודווקא הם מדברים דיבה על הארץ..וקושיא עצומה איך  הם חטאו בזה..אבל בואו נראה מה היה להם במדבר.. היה להם גילוי שכינה ישיר עם ה'..היה להם את המן, את בארה של מרים, בגדיהם וסנדליהם לא בלו..היה להם את עמוד האש את ענני הכבוד.. היה להם שם הכל.. ינקו מזיו השכינה ישירות ..וכשבאו לארץ..פתאום הם ראו שבשביל אוכל צריך לחרוש לזרוע לקצור לטחון ללוש וכול'ה..יש מלחמות וצריך לנהל מדינה ומסתלקת זיו השכינה הישירה עם ה'..ולכן הם לא רצו לצאת משכינת ה'..ולא רצו להיכנס לארץ.. אבל ה' רצה שדווקא מתוך הגשמיות מתוך התחתונים נגלה את אור ה'....לכן דווקא נראה לי שראוי לשבח את המגלים את אור ה' בתחתונים, בתוך כל החומריות של העולם.. ששואפים לגדול בתורה.. ולהידבק בה'..ובתוך כל היום מוצאים זמן ללמוד..ולהנות מזיו ה'..וכל אחד והתיקון שלו והראיה שלו..

יש כאלו שנועדו להיות רבנים גדולים, אשריהם!! זה התיקון שלהם שלא ילכו אפילו לצבא..שיגדלו בתורה..יש כאלה שנועדו אלופים בצבא..שיכנסו עם התורה ויקדשו שם ה'.. כמו רועי קליין..כל אחד והתיקון שלו!! אנחנו צריכים להקשיב לעצמנו ולא ללכת אחרי הזרם או מה שהח'ברה מציבה לנו..או הסטיגמות שיש..ללכת אחרי האמת הפנימית שלנו..ולהיות בקשר עם רבנים..ולהיות קרוב לתורה..כי הרי בנו לעולם הזה לעשות את התיקון שלנו ותו לא..ולכן חבל לי שמלא בנות פה פוסלות מישהו שלא בישיבה אחרי החתונה..זה לא מעיד כלום על עוצמתו הרוחנית..ועל הבית שיהיה לו..

חודש טוב!!!

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥