כי זה הזמן עם הכי פחות טרדות של פרנסה,ילדים וכו'..זמן של נטו לימוד תורה,המסה הרוחנית המשמעותית-נקנית ונבנית בזמן הזה..

ורוב מי שלומד רבנות,(לפחות מי שאני מכיר..)עושה את זה בשנים האלה..

לכן זה כזה חושב לענ"ד

יותר בגלל הסיבה הראשונה.

כל אחד ומה שמתאים לו. 

אם את רוצה מישהו שיהיה  בשלב אחר בחייו כשאתם מתחתנים - אז לכי על זה. 

במיוחד אם מדובר בטווח גילאים מבוגר יחסית, שאז זה יכול להיות בעייתי אם הגבר עוד לא חושב על רכישת מקצוע. 

היא יכולה גם לא לקבל אותם.

ולכן רוצים שהוא יתעצב תחת השפעת לימוד התורה.

וזה שהבעל למד הרבה קודם זה לא כמו שאת והוא הייתם אברכים והשקעתם מאמצים כדאי שהוא ישב וילמד. וראית מה זה עולם מלא של תורה ובאמת הבנת מאיפה הכוחות שלו מגיעים.. וגם שלך...

אז חוץ מהשותפות בבנית הבית של התורה שזה עניין בפני עצמו - אתם הופכים להיות שותפים לתורה בצורה אמיתית, בצורה שזה כל חיי הבית בשלב הזה, ללמוד תורה ולברר את דרככם יחד בעולם...

וזה פשוט נפלא שאין שום דבר על הראש חוץ מלימוד תורה וחיזוק הקשר בתחילת חיי הנישואים. ושלבעלך יש את הישיבה והבית שזה תמיד הולך ביחד. ובעבודה זה כבר יותר מסובך.. כי אתה לא הבוס...

בהצלחה.. מקווה שעזרתי, והסברתי את עצמי..

יש בכך משהו רציני - שאם אדם שומע מאנשים בעלי ניסיון על משהו שעוזר בבנין הבית בצורה משמעותית, הוא בודק את זה - ולא חושב שידע הכל מעצמו.

ב.אין "סטנדרט" של "שלב הביינישות", "שלב הסטודנט". גם מי שכבר בייניש, יש כאלה שמוצאים אח"כ תעסוקה מתאימה שאינה כרוכה בלימודים אקדמאיים - ויש כאלה שממשיכים ללמוד עוד שנים רבות, ובד"כ אח"כ גם מלמדים. אם כי נכון, שלא מעטים לומדים מקצוע אחרי שלמדו בישיבה מס' שנים.  כך שכל אחד יכול לבחור מה שמתאים לו, וגם בחורה יכולה להינשא למי שמתאים לה. רוצה סטודנט - שתחפש סטדנט.. אבל היא צריכה להביא בחשבון שאינה"מכתיבה" לאדם מה לעשות, אלא מתחתנת עם מי שנראה לה שמעשיו/כיוונו טובים גם לה..

ג. הסיבה למה שאומרים לך, לדעתי, היא שתחילת בנין הבית, הבסיס, יהיה מתוך תורה.

אם הבעל לומד תורה והאשה מתרגלת קצת לחיים של בחור ישיבה, מחכה שיחזור מבית המדרש, המרכז זה התורה והלימוד - זה עוזר שגם אח"כ התורה תהיה ערך מרכזי בבית. גם יכול לעזור להשתדלות לקבוע עיתים לתורה גם בזמן לימודים אחרים/עבודה. עוזר לכך שתהיה שאיפה שהבית יישאר עם צורה תורנית. חדבר כזה יכולות כמובן להיות השלכות הן על צורת הבית, הן על חינוך ילדים וכו'.

צריך לראות אם האיש והאשה מותאמים לכך. אי אפשר להושיב אדם "בכח". צריך לראות שהוא יכול לעשות את זה כהוגן. שזה טוב לו.

ב"ה

אכתוב בקיצור נמרץ כדי שאנשים יקראו את הכל.

א. (וזו הסיבה הע-י-ק-ר-י-ת!!!): ברגע שמתחילים את החיים בעולם הישיבה זה קובע נורמות בבית, חיים בצימצום, חיים שהעיקר בהם הם התורה וההלכה, מתרגלים מה חשוב בחיים ומה פחות, וכך, לאחר מכן כשיוצאים לאונ' וכשמתחילים לעבוד זוכרים  תמיד שאפשר לחיות בצורה טובה בלי לשים את הכסף במרכז. זה ממש חשוב!

ב. אלו השנים היחידות עד לפנסיה שבעלך יוכל ללמוד בשקט זמן רב, לא תתני לו?

ג. כשמתחילים חיי משפחה יש המון המון הלכות חדשות שצריך לדעת, כשמתחילים בסביבה תורנית הכל הרבה יותר פשוט.

ד. כמו שהזכרתי ב -א', גם מבחינה כלכלית זה מאוד חינוכי, לדעת שכסף זה לא הכל בחיים ושאפשר להסתדר גם עם פחות, עובדה שהסתדרתם בשנים הראשונות

ה. גם מבחינתך זה טוב שהבעל יהיה איתך כשהוא עוד בישיבה ולא יצא להסתובב באונ'. עליך לדעת שגם לבייניש שפיץ קשה לצאת לאונ' רווק, בשלב שהוא מחפש בת זוג, ולא לרדת ברמתו הרוחנית. כשיוצאים לשם נשואים זה הרבה יותר בטוח.

ו. החברים הקרובים שאיתם מתחילים את הדרך ושמלווים את הזוג אלו חבריו האברכים והרבנים שבישיבה, זהו קשר חשוב שנשאר לכל החיים. וכידוע, אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה

ז. זה גם הרבה יותר נחמד, פחות לחץ של לימודים, יש זמן בשקט ביחד כל ערב.

זהו! וא' זה הכי חשוב! בהצלחה.

יויו2, אליאב 11:

"אין שום דבר על הראש חוץ מלימוד תורה"?!

חיים על כלום בהתחלה! יש דאגות כלכליות! כמה אני ארוויח, כשאני כולה סטודנטית שנה א'?

וההפך, תמיד אומרים: "ריחיים על צווארו..." קשה ללמוד תורה כשיש דאגות פרנסה...

דן:

אישית, מרגיש לי מאוד מאוד חזק, שלא מתאים לי מישהו שכרגע עוד לומד. אני בשלב הבא לעומתו- הוא עוד לא לומד מקצוע, יש לו עוד שנה בישיבה, נגיד, אולי שנתיים, ואני כבר באוניברסיטה, הרבה מלפניו. קשה לי עם זה!

דחוף לי שהוא כבר יהיה בשלב הבא, לקראת עבודה, שיפרנס (כן, קשה לי הקטע של הצמצום הקיצוני!)

עוד דבר שקשה לי, זה שזה נראה לי "לא פייר" שאני לומדת, בעז"ה אהיה בהריון, אלד עם כל המשתמע מכך, תוך כדי אמשיך ללמוד, לעבוד פה ושם כי צריך לחיות ממשהו........ והוא- לומד! נכון שהוא יעבוד ויעזור, אבל זה נראה לי "אי שוויון בנטל"! [בלי להכנס לנושא של לדחות הריון בשלב זה של החיים]

כאן אתיחס לאדם היושב, שמאוד ברור לי שאישית אני רוצה/מתאים לי משהו אחר ממה שיעדו לי באולפנא, או ממה שכל חברותיי חולמות (אברך בשנים הראשונות) אך אני חוששת שמא פספסתי משהו או שאני באמת טועה!

חתונת הדמים:

אני סוברת שהזמן האידיאלי ללמוד תורה והא לאו דווקא בזמן תחילת הנישואים, שאז דחוקים בפן הפיננסי, ואז באים ילדים וההוצאות מתעצמות, אלא כמו שאמרתי למעלה, כשעוד אין "ריחיים" לצווארו. שלא אובן לא נכון- אני מאוד מאוד מעריכה "עיתים לתורה" ולבעלי בעז"ה יהיה את השיערו היומי שלו. אבל לא כאורח חיים!

אם את "כבר באוניברסיטה" והוא לומד תורה - את לא "הרבה מלפניו", את מאחריו. לימוד תורה חשוב יותר ומרומם יותר את האדם ואת משפחתו.

וגם: "והוא לומד.. אי שיוויון בנטל.."  - שוב אותה אי הבנה. ללמוד תורה זו לא איזו "התפנקות", זו תרומה אדירה לאדם ולמשפחתו.

יש לך לדעתי טעות יסודית בהבנת הערך של לימוד תורה.

זה לגבי ה"הגדרות" שכתבת.

אבל בהיות שכרגע זו הרגשתך/תפיסתך; ואת גם מעידה על עצמך שמתאים לך משהו אחר ממה שחברותייך חולמות - אז את פשוט צריכה לחפש מישהו שזו גם תפיסתו כעת.

את צריכה ליידע מראש את האדם שזו גישתך, כדי שלא יהיה "מקח טעות". זו לא רק השאלה הפרקטית של הלימוד בתקופה הראשונה - אלא גם תפיסת הענין בכללותו: מצד אחד, הערכה של "עיתים לתורה", ומצד שני מחשבה שאם את באוניברסיטה, את כבר "לפניו"..  יש אנשים שהעניינים הללו מאד עקרוניים לגביהם, אז את צריכה להיות ישרה וליידע על גישותייך.

ועוד משהו, שכבר הזכרתי, לסיום. את כותבת: לבעלי בעז"ה יהיה את השיעור היומי שלו וכו'..  חשוב שתביני שאת לא "מהנדסת" את בעלך. את מתחתנת בעז"ה עם אדם עם אישיות ורצונות משלו. ה"גג" - זה שאפשר לנסות מראש לעשות איזשהו תיאום ציפיות.

ועוד: אכן, כתבת בענוה לפני כן, שאולי יש למישהו שיעורים בנושא; וגם כאן כתבת שאת חוששת שמא פיספסת או שאת טועה. זה יפה. אבל בשביל לברר דבר כזה - זה לא משהו "מהצד". זה מאד אחר ממה שאת תופסת כרגע.

אז את יכולה להחליט אם את מעוניינת באמת אכן לברר עוד. אבל אם כן - זו צריכה להיות השקעה שמאפשרת השלמת-אמת עם שינוי בתפיסת עולם. כדי שלא תגידי "א", אבל תרגישי "ב"..

בפסקה על חיזוק בלימוד התורה- שכמו שאישה הייתה מוכנה שבעלה יילך ליריד (ככה בזמן המסחר היה..) לתקופה ארוכה כלשהי, אבל בסופו של דבר יחזור עם המון כסף הבייתה-היא תסכים,למרות שזה כרוך בקשיים..אז בשביל שהבעל ילמד תורה..כתוב שהשכר של הנשים הוא על ששולחות את בניהם ובעליהם ללמוד תורה..

נכון,מסכים ב100% שבתחילת הנישואין המצב הכלכלי בבית הוא לא מזהיר, ולוקחים בחשבון מראש שבשנים הראשונות של הנישואים חיים קצת יותר בפשטות וצמצום.. כי יש דברים שמוותרים עליהם בשביל לימוד תורה. באותה מידה שמוותרים על לצאת ללמוד מקצוע..

"אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה" (ברכות סג.)

"ג' דברים נקנים בייסורים: תורה ,א"י, ועולם הבא" ( ברכות ה.)

אני אישית מכיר הרבה אברכים שחיים ככה וב"ה מסתדרים..אני לא אומר שזה פשוט, אבל מי שמסוגל ויכול אשריו ואשרי חלקו..

ב"ה

כתבתי טעם עיקרי שכלל לא התייחסת אליו וגם על שאר הטעמים לא התייחסת ספציפית.

אני מודה, אם את רוצה בעל שכל התורה שלו זה דף יומי ומטה אולי לא מתאים לך בעל בישיבה.

הכל תלוי אם את חושבת שהתורה זה משהו עקרוני שמלווה את כל החיים ולא משהו שלומדים שנה שנה שנתיים בכל השבעים שנה שלנו בעולם הזה או לא.

בס"ד

התחלת החיים מתוך תורה מכוונת את האדם ומשפחתו במסלול הנכון לאורך כל החיים!!! השקעה קטנה - רווח עצום

בס"ד

אם אני רוצה בית ספוג בתורה,

אם אני רוצה שבעלי יהיה קבוע בלימוד שלו גם כשהוא כבר לא יהיה בישיבה,

אם אני רוצה רצינות בשמירת הלכה,

אם אני רוצה שבבית שלי יהיה ברור שיש סמכות תורנית שמלווה אותנו ומדריכה אותנו כשצריך,

אז ברור לי שבשנה הראשונה לפחות בעלי ילמד בישיבה. (וגם לפחות שנה לפני החתונה..)

זה אווירה אחרת בבית, שחשוב לספוג אותה לפחות שנה.

זה מדגיש מה הסדר עדיפויות שלנו בחיים,

ומה מנחה את הבית שלנו.. מתוך מה יוצאים להמשך החיים.

דווקא לי נראה שזה יותר בית של נחת. נחת נפשית כזאת שיש רק כשלומדים תורה. 

ומובן הקושי של הלחיות בדוחק. אבל אפשר להעזר בהורים בשנים הראשונות, ואפשר לעבוד מהצד, ואפשר להתחתן עם מיליונר, ויש עוד איזה אופציה קטנה - שהישיבה תהיה גם הלימוד מקצוע שלו: שיעשה הסמכה לרבנות או קורס הוראה במקביל.. (אבל אישית אני חושבת שזה פחות מללמוד תורה לשמה, אז אולי גם את זה כדאי להתחיל רק אחרי שנה..)

איך מוכנים (ובעיקר מוכנות) לוותר על העולם הזה,

וללכת אל הלא נודע בשביל בית של תורה.

זה מדהים אותי התופעה.

וזה לא רק בדיבורים זה גם במעשים בפועל ביום-יום.

זה מהמם.

אין דברים כאלה.

תודה לכם..

אין עניין עצמי (ערך מוחלט) ללמוד לאחר הנישואין. יש מטרה ללימוד זה, הן לפני הנישואין והן במהלכן, שעניינו של הלימוד הוא ההטמעה ויצירת חיים של תורה, אין בלימוד כמות אלא איכות.

לצערינו, ישיבות ההסדר כשלו בדבר זה, שלא הצליחו להטמיע בקרב הלומדים את ה'חיים של תורה' , וכאשר יצאו המה מהישיבה הם כמעט ולא חייים עפ"י התורה ואין היא מרכז חייהם.

לכן, הלימוד הוא איכותי ולא כמותי - - וממילא אמירה זו שמופיעה בשאלה שנשאלה נבובה היא.

בהצלחה.

הגבר מטבעו הוא יותר גשמי ו'מחוספס', ואופי זה יכול להקשות על בניית הזוגיות, מכיוון שהאישה היא יותר רוחנית, נפשית, זקוקה לחברה והתעניינות ופגיעה.

התורה בעצם מחזקת את הרוחניות של הגבר וגם מלמדת אותו להיות יותר מתחשב ועדין. כשהתרקמות הזוגיות קורית תוך כדי כזה תהליך של התעדנות, הרווח הוא של האישה, שמקבלת פשוט בעל טוב יותר. (מנסיון שלי ושל אחרות).

כמובן, הכי טוב זה לימוד לשמה ושליחת הבעל ללמוד לשמה, אך זה רווח משני חשוב שצריך לדעת על קיומו.

כמובן שכל המרבה הרי זה משובח, אך יש עוד אפשרויות (חצי יום לימוד וחצי לימודי חול/עבודה לדוגמה).

בהצלחה לך, ויהי רצון שבשנה הקרובה תזכי לעמוד עם זיווגך האמתי מתחת לחופה ולהקים אתו בניין עדי עד.

זה מאוד אישי, מה שמתאים לאחת, לא מתאים לאחרת.

אם את מרגישה שאת לא מסוגלת להתחיל את החיים כשכלכלית שניכם עוד "מדשדשים" ולא מסודרים או לפחות לומדים מקצוע ואת מרגישה שהשנה בישיבה רק תוסיף לך לחץ שלא יעשה לך טוב, אז כנראה שאת מהסוג הפחות "ביינישי"- אם נגדיר זאת ככה.

וזה בסדר גמור.

לא כולם נולדו להיות גדולי ישראל ולא כולם נולדו כל היום לשבת ולהתפלפל בתורה. גם בעולם התורני יש גוונים- יש מי שלומד תורה כל היום, יש מי שמקדיש חצי יום ללמוד תורה וחצי יום לפרנסה, יש מי שעובד ומקדיש כל יום 2-4 שעות בערב ללמוד תורה ויש מי שקובע עיתים לתורה של שעה ביום/ דף יומי.

וכולם שואפים לאותו מקום- להתקרב לה'', לקיים את מצוותיו ולקיים כמידת האפשר את "והגית בו" כפי יכולתו.

אז אל תרגישי רע בגלל מה ש*כולם* טוענים.

ועכשיו עקרונית לשאלה שלך.

מקורות לשיעורים אין לי.

בית יהודי- תורני (ואני משערת שזו השאיפה שלך, להקים בית דתי- תורני ברמה כזאת או אחרת) נבנה על יסודות התורה.

התורה שבחור לומד בשנות הישיבה, הן חשובות, אך יש הבדל בין לימוד שהוא לומד לעצמו- כי הוא רווק, לבין לימוד כשבבית יש לו אישה שמחכה לו והוא מקרין את האווירה של הלימוד בבית גם בסוף היום בישיבה.

כשהבעל משתף את אישתו במה שעבר עליו במשך היום- הקירות של הבית וכל האווירה סופגות את זה. אם הוא מספר מה היה לו בעבודה, אז התחושה של הבית היא חומריות, כשהוא מספר לה מה הוא למד בישיבה או שהוא והחברותא שלו ישבו כמה שעות כדי להבין את הסוגיה ואיזו סוגיה קשה זו הייתה ואיך בסוף הבינו אותה- אז האווירה בבית ומה שמוקרן אח"כ לילדים שיבואו (גם אם הם יגיעו אחרי שהוא עזב את הישיבה) היא אווירה רוחנית, אווירה של קדושה.

קדושה ורוחניות זה לא דבר שאפשר תמיד להרגיש ולמשש בידיים כמו כסף, אך נמשך מזה הרבה שפע.

אני יכולה להעיד על עצמינו, שדווקא בשנים שבעלי למד בישיבה (מהשנה השניה הוא שילב עם יומיים לימודי מקצוע וקצת עבודה מהצד) הרגשנו הרבה יותר ברכה בכסף מאשר עכשיו כשהוא עובד כל היום ולומד תורה שעתיים -שלוש ביום- בערב.

זה קשה וזה דורש הרבה מאמצים של האישה, במיוחד כשאחרי השנה- שנתיים האלה הוא יוצא ללמוד מקצוע והוא צריך להשקיע הרבה זמן ללימודים ולפעמים גם יש ילדים בשלב הזה ואין כ"כ עזרה, אבל זה כמו כל דבר רוחני- שאין אפשרות לשער את ערכו.

ושוב- תעשי מה שטוב לך, מה שמרגיש לך נכון ולא לפי מה שכולם אומרים סיבבך, כי לא כולם יכולות להתמודד עם המציאות הזאת שדורשת הקרבה.

איזשהיא מחשבה שיש לבנות.

לימוד תורה בישיבה זה לא לסטול עם חברים! 

לשבת ללמוד תורה זו טירונות הרבה יותר קשה משל הצבא.

זו טירונות לנפש!!

ולא מקבלים על זה הרבה כבוד ואגו כמו ביחידה קרבית.

(להיפך, אפילו אישה שמאמינה בלימוד התורה של הבעל שלה, מתקשה לפעמים להעריך את מאמציו בלימוד,בתוך היומיום הלא-פשוט של אברכיאדה.)

התורה משפיעה בנפשו של הגבר, הרבה יותר ממה שאישה חושבת.

ולגבר עבודת ה' שונה ולא פשוטה כ"כ כמו שנדמה לנו הנשים.

ומתוך כך - כשהגבר שלך, בעל הבית, לומד תורה בדבקות גדולה - כל הבית מושפע מזה.

גם את!!!

וזה אושר גדול ועילאי!

זה בעצם מה שבאנו בשבילו לעולם הזה.

קרבת ה' ותו לא.
 

מעבר לזה - שרק מתוך תורה, תיבנה הזוגיות שלכם בצורה מיוחדת.

נכון שזה לא מחייב לעבור דווקא דרך לימוד בישיבה בצורה הראשונית שלו,

אבל עצם לימוד התורה של הבחור בצורה עמוקה כמו בישיבה, הוא לא שלב שעובר.

הוא שלב שמתגעגעים לו מהעבר,

מחכים לו בעתיד,

שואפים אליו בכל רגע נתון

ומשתדלים לגעת בו בכל תקופה בחיים.

אני בטוחה שההבנה כמה לימוד התורה הקבוע והמושקע חשוב לבית שלנו, מורגשת ביתר עוצמה אחרי הנישואין,

גם אצל בנות שדגלו בזה מלכתחילה, ובעיקר אצל בנות שלא ראו בזה עניין מחייב.

היה גם דיון על זה בנשואים טריים, נראה לי שכדאי לך להציץ.

אוקי..אני חושב שבעיקר הפלוס הגדול בלהיות בישיבה, שזה מעין חממה, וזה נותן שנה ראשונה רוגע בזוגויות, בלי הרבה לחצים.. אתה מרגיש את אור ה' בכל דבר ,ותמיד מסתכל בעין טובה גם על דבר שקצת קשה..ואתה לא מתלכלך עם העולם, והקשיים שיש בו..וההתמודדיות..ולכן יש נחת.. הבעל תמיד יתמוך באשתו יתן לה רוח גבית כשקשה לה..כי הוא מבסוט בעולם התורה אין לו התמודדיות עם החיים..הוא מואר באור התורה..וזה נותן אווירה טובה ובריאה, שבונה בהתחלה, בזמן הקריטי את הזוגיות, כמו שכתוב ששנה יהיה בביתו..

וגבי ה"ריחיים על צווארו"..בשנתיים הראשונות באמת אין הרבה הוצאות..יש מלגה  מהישיבה..או למי שיש של"ט אז בכלל מסודר..וכל אחד עובד עוד טיפה.. וסוגרים שנתיים ראשונות בצמצום..(לא בטוח שזה מתאים לכל אחד)  מנגד, אחרי זה שאתה יוצא מהישיבה, לפעמיים קצת קשה הבועה מתנפצת , מה לעשות בחוץ יש מלא התמודדיות ולא קל לצאת בבת אחת כשאתה כמה שנים רק בישיבה מסוגר..(לא הכל וורוד בחוץ) (ויש יוצאים מהכלל)

אבל אני לא חושב שדווקא רק זה דרך הישר..יש כאלה שילמדו שעתיים ביום לעומת כאלה שילמדו יום שלם..ושניהם באותה עוצמה של דבקות בה'..הרי שנינו שאחד הממעיט ואחד המרבה והעיקר שיכוון ליבו לשמיים..

העיקר מה הלימוד משפיע עליך..יש כאלה שילמדו שעה ביום ויהיה להם אור חזק יותר מכאלה שילמדו יום שלם.. זה תלוי בבניה העצמית של כל אחד..ובמה ה' פותח לכל אחד..יש כאלה שה' זיכה אותם ללמוד יום שלם ויש כאלה שפחות..העיקר זה החיות והעוצמה והדבקות בה'.. שאתה מקבל מהלימוד, על הראיה ועל ההשגחה..והשאיפה להתגדל בתורה ולהידבק בה'..ולגלות את שם ה' בעולם..

ולכן אני לא מבין למה כל כך הרבה בנות פוסלות בנים שלא בישיבה שיש  להם דבקות בה' ושאיפה להתגדל בתורה עם צאמון לתורה, לה'.. ושרוצים להפיץ את אור ה'...אבל מה לעשות ה' רצה שנעשה לו דירה בתחתונים ויש כאלה שבצער רב עזבו את הישיבה כדי לעשות  את התיקון שלהם בעולם.. את מה שהנשמה מעירה להם..בפרשת בשלח..כשמשה שולח את המרגלים לארץ אז הוא שולח את כל ראשי שבטי ישראל  הגדולים בתורה..ודווקא הם מדברים דיבה על הארץ..וקושיא עצומה איך  הם חטאו בזה..אבל בואו נראה מה היה להם במדבר.. היה להם גילוי שכינה ישיר עם ה'..היה להם את המן, את בארה של מרים, בגדיהם וסנדליהם לא בלו..היה להם את עמוד האש את ענני הכבוד.. היה להם שם הכל.. ינקו מזיו השכינה ישירות ..וכשבאו לארץ..פתאום הם ראו שבשביל אוכל צריך לחרוש לזרוע לקצור לטחון ללוש וכול'ה..יש מלחמות וצריך לנהל מדינה ומסתלקת זיו השכינה הישירה עם ה'..ולכן הם לא רצו לצאת משכינת ה'..ולא רצו להיכנס לארץ.. אבל ה' רצה שדווקא מתוך הגשמיות מתוך התחתונים נגלה את אור ה'....לכן דווקא נראה לי שראוי לשבח את המגלים את אור ה' בתחתונים, בתוך כל החומריות של העולם.. ששואפים לגדול בתורה.. ולהידבק בה'..ובתוך כל היום מוצאים זמן ללמוד..ולהנות מזיו ה'..וכל אחד והתיקון שלו והראיה שלו..

יש כאלו שנועדו להיות רבנים גדולים, אשריהם!! זה התיקון שלהם שלא ילכו אפילו לצבא..שיגדלו בתורה..יש כאלה שנועדו אלופים בצבא..שיכנסו עם התורה ויקדשו שם ה'.. כמו רועי קליין..כל אחד והתיקון שלו!! אנחנו צריכים להקשיב לעצמנו ולא ללכת אחרי הזרם או מה שהח'ברה מציבה לנו..או הסטיגמות שיש..ללכת אחרי האמת הפנימית שלנו..ולהיות בקשר עם רבנים..ולהיות קרוב לתורה..כי הרי בנו לעולם הזה לעשות את התיקון שלנו ותו לא..ולכן חבל לי שמלא בנות פה פוסלות מישהו שלא בישיבה אחרי החתונה..זה לא מעיד כלום על עוצמתו הרוחנית..ועל הבית שיהיה לו..

חודש טוב!!!

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז