הציבור שבו אתה חי (המשפחה שסביבך, הגוונים שבה).

כל זה מכונן בכל זאת מנטליות מגזרית אחרת, שאיפות חיים אחרות (מה אחרי הלימוד,

למה לחנך את הילדים, איזה מרכיבים יש בחיים וכן הלאה...).

גם בישיבת הגוש יש חבר'ה שלומדים שנים רבות.

אתה יכול להשוות אותם לאברך מכולל חזון איש? (בדרך החיים)

וזה רק על קצה המזלג.

שורש וגרביים - השאלה שלך הייתה רצינית? כל אברך מבחינתך הוא חרדי?

(באמת שואלת. סתם מתוך סקרנות...)

וממילא לא מובן למה בנות מוכנות להתחתן עם אברך,

אך לא עם חרדי.

שחתול ושולחן זה היינו אך: לשניהם יש 4 רגליים...

מה ההבדל בין דתי-לאומי לחרדי לחילוני? השקפות, דעות, אמונות. עולם מחשבה שלם!

זה שהבחור רוצה ללמוד בישיבה, כי חשקה נפשו בתורה - לא הופך אותו לחרדי! הילדים שלו ייתכן שיעשו צבא, הוא לא יהיה מנותק ממדינת ישראל וכו'...

שאין שום ערך אלטרואיסטי בלימודו.

החרדים רוצים לתרום - ולא במערכת פרוצה וגסה כמו הצבא.

לכן יש אין ספור ארגוני חסד חרדיים שאנשים מתנדבים שם חלק גדול מחייהם (יותר מ3 שנים)כל אחד בדרכו הוא.

חבל. כנראה שר"ע פשוט היה פראזיט.

פשוט פרמטיבים היהודים שחושבים שזה שהם לומדים תורה ומקיימים מצוות זה מועיל לעולם.

מושיקו, אני מציע שתגיד לרש"י שכתב בפרשת השבוע האחרונה שלנתץ את המזבח ואת שם ה' עושים ע"י מעשים רעים ועברות ואת הגאולה מביאים ע"י לימוד תורה וקיום מצוות שלימוד תורה לא לומד כלום.

מאיפה אתם מביאים את המסקנות האלה?! פתחתם פעם ספר? הרי כל התורה הגמרא המשנה הפוסקים כותבים ההפך ממכם! להגיד שלימוד תורה זה לא לתרום?

מילא היית כותב שזה לא פוטר מלעשות עוד דברים אבל לומר שלימוד תורה לא תורם לעם ישראל?!

מפחיד...

הרב אבינר, הרב אברהם קוק, הרב נריה, הרב אריאל ועוד ועוד אנשים שכל חייהם עסקו בתורה וחיו על חשבון משלם המיסים הם פשוט לא ציונים.

אין הבדל בינהם לחרדים.

עובדה - רבים מהם הלכו עם מגבעת וחליפה, יש הוכחה יותר גדולה?!

פשוט צודק. איך לא חשבנו על זה קודם.

כאילו? מה הקשר???

ר' אברום, הרב צבי יהודה ובעצם כל רב דתי לאומי גדול יגיד לכל בחור שנתברך בכישרון להיות תלמיד חכם - להמשיך בלימוד! זאת ההוראה עד היום במרכז.

נכון שיש הרבה כיפות סרוגות שטוענים שאסור להיות אברכים ושיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'.

אבל יש גם כיפות סרוגות שטוענים שאין בעיה ללמוד בנים בנות ביחד, ושלא צריך ללמוד תורה יותר מידי חס ושלום ושאין בעיה לשמוע שירת נשים שהרי גם מרים הנביאה שרה ועוד ועוד' בלי לבדוק טיפה מה הפוסקים אומרים.

אני מדבר על מה שהרבנים של הכיפות סרוגות אומרים, אלו שיצרו את הדרך והובילו אותה.

והם יגידו לך שאין לנו ויכוח עקרוני עם החרדים אם אפשר להיות אברך או לא, יותר מזה, ברור שצריך שיהיו אנשים שהתורה תהיה עיקר חייהם! ואם הציבור מוכן לתמוך בהם אז הם יכולים במימון מהמדינה, כמו אנשי קבע בצבא.

ההבדל הוא האם זו הנהגה כללית, לכל הציבור, כמו אצל החרדים, ששם אסור ללמוד מקצועות חול, ומי שיוצא לעבוד נחשב נפל, או ששולחים ללמוד רק את מי שמתאים לכך ויוכל להביא תועלת גדולה לעם ישראל בלימודו.

ההבדל הוא האם זו תורה פרטית, לימוד שאתה לומד רק בשבילך ובשביל הציבור שלך או תורה שאתה לומד כדי להשפיע על ידה לכל עם ישראל לאחר מכן, הולך ללמד בבתי ספר חילוניים, להקים ישיבות של תורת ארץ ישראל, להגדיל את ישוב ארץ ישראל על ידי התורה. 

תראה ע"י הרב צבי יהודה שכל חייו למד איזה מפעל ענק הוקם.

הרב נריה שכל חיים ישב בישיבה הקים ישיבות שתלמדיהם פרוסים היום בכל מקום ובכל תפקיד חשוב במדינה.

ההבדל הוא האם אתה מחנך לשותפות בנטל ומכיר בכך שאתה בריה וחברך בריה, אתה מלאכתך בבית המדרש וחברך בצבא, וכמו שחייל במודיעין ובצנחנים (כמעט  ) לא רבים כי שניהם מבינים שהם תורמים לעם ישראל כך גם אתה שנשארת ללמוד וחברך שהתגייס שניכם תורמים לעם ישראל, או שאתה כמו החרדים שלומדים לעצמם ואפילו לא מוכנים להגיד תפילה לשלום חיילי צה"ל ולהראות טיפת הזדהות.

ממילא גם ההבדל יהיה בהמשך החיים, היכן תפעל, להיכן תשלח את הילדים שלך שלא יתאימו ללימוד, היכן תלך לגור.

בקיצור, אין קשר!!!

ואפילו התורה היא לא אותה תורה! (לא בעצם, אלא בגישה) התפיסות חלוקות ממש, המניעים אחרים.. הכל כ"כ שונה!

ברך מרגיש שהוא לומד תורה ולכן כל העולם חייב לו אפילו שהוא יושב שעה וחצי בכולל בקושי, חרדי הוא יותר נחמד ויותר חושב על השני בגובה העיניים - גם אם הוא יושב בכולל כל היום

ההכללה הזו כ"כ לא נכונה!!!

חודש אלול, רבותיי.

זה לא הזמן לדיבורים כאלה (במיוחד כשהם הוצאת שם רע!!)

חודש אלול הוא חודש של חשבון נפש

זו המציאות - ואם מישהו יעשה חשבון נפש מזה מה טוב.

ה'חרדיות' של כל אחד מתבטאת בהקפדה על קיום תורה ומצוות.

ובכל ציבור יש את מי שמקפיד ואת מי שלא.

המושג אברך זה סוג של בועה שנתנת להרבה אנשים לברוח לשם - ולהתעלם מהמציאות מסביב, ואוי לי שיעיר לו על זה.

גם אם הנקודה כשלעצמה נכונה במידת מה -

עדיין הכללת וביזית לומדי תורה.

לק"י

ולא לתאר אופי או משו כזה.

שנים תורה (ולא יוצא ללמוד מקצוע ולעבוד).

הדיון מבחינתו הוא על מעשי האברך שנראים זהים למעשי החרדי.

מכאן הוא מסיק שהראש שלהם הוא אותו ראש (ועל זה אני חולקת).

הדבר היחיד שמשתנה הוא התירוץ. 

ועל סמך מה? השערות?

דיברת פעם עם אברכים? לי יצא לא אחת ולא שתיים.

דווקא הם שברו לי את הסטיגמה הזו (לא אומרת שאין כאלה שנוח להם להישאר בישיבה ולחיות ב"חממה", אבל לא כולם ככה!! יש ויש...)

אברך חרדי ואברך דת"ל תורני וכו' וכו' יש הבדל,כל מה שדיברתי זה על אברך 'חרדי'.

ודיברתי והוכתי והוזקתי והקאתי מהם לא פעם ולא פעמיים והרבה יותר ממה שכל אחד חושב.

התורה שהם לומדים - אם בכלל - מעצימה את גאוותם ואת גאוות משפחתם לרמות מפחידות.




אסיים בסיפור - יש באחד הערים החרדיות תלמוד תורה לילדי אברכים בלבד - אחד האברכים שקצבת הכולל לא הספיקה לפרנסתו התחיל להיות מלמד באותו תלמוד תורה שילדיו גם לומדים שם כבני אברך - אז הוציאו את ילדיו מהת"ת כי אבא שלהם התחיל לעבוד...

כי זה בדיוק ההפך!

כאילו? מה הקשר???

ר' אברום, הרב צבי יהודה ובעצם כל רב דתי לאומי גדול יגיד לכל בחור שנתברך בכישרון להיות תלמיד חכם - להמשיך בלימוד! זאת ההוראה עד היום במרכז.

נכון שיש הרבה כיפות סרוגות שטוענים שאסור להיות אברכים ושיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'.

אבל יש גם כיפות סרוגות שטוענים שאין בעיה ללמוד בנים בנות ביחד, ושלא צריך ללמוד תורה יותר מידי חס ושלום ושאין בעיה לשמוע שירת נשים שהרי גם מרים הנביאה שרה ועוד ועוד' בלי לבדוק טיפה מה הפוסקים אומרים.

אני מדבר על מה שהרבנים של הכיפות סרוגות אומרים, אלו שיצרו את הדרך והובילו אותה.

והם יגידו לך שאין לנו ויכוח עקרוני עם החרדים אם אפשר להיות אברך או לא, יותר מזה, ברור שצריך שיהיו אנשים שהתורה תהיה עיקר חייהם! ואם הציבור מוכן לתמוך בהם אז הם יכולים במימון מהמדינה, כמו אנשי קבע בצבא.

ההבדל הוא האם זו הנהגה כללית, לכל הציבור, כמו אצל החרדים, ששם אסור ללמוד מקצועות חול, ומי שיוצא לעבוד נחשב נפל, או ששולחים ללמוד רק את מי שמתאים לכך ויוכל להביא תועלת גדולה לעם ישראל בלימודו.

ההבדל הוא האם זו תורה פרטית, לימוד שאתה לומד רק בשבילך ובשביל הציבור שלך או תורה שאתה לומד כדי להשפיע על ידה לכל עם ישראל לאחר מכן, הולך ללמד בבתי ספר חילוניים, להקים ישיבות של תורת ארץ ישראל, להגדיל את ישוב ארץ ישראל על ידי התורה. 

תראה ע"י הרב צבי יהודה שכל חייו למד איזה מפעל ענק הוקם.

הרב נריה שכל חיים ישב בישיבה הקים ישיבות שתלמדיהם פרוסים היום בכל מקום ובכל תפקיד חשוב במדינה.

ההבדל הוא האם אתה מחנך לשותפות בנטל ומכיר בכך שאתה בריה וחברך בריה, אתה מלאכתך בבית המדרש וחברך בצבא, וכמו שחייל במודיעין ובצנחנים (כמעט  ) לא רבים כי שניהם מבינים שהם תורמים לעם ישראל כך גם אתה שנשארת ללמוד וחברך שהתגייס שניכם תורמים לעם ישראל, או שאתה כמו החרדים שלומדים לעצמם ואפילו לא מוכנים להגיד תפילה לשלום חיילי צה"ל ולהראות טיפת הזדהות.

ממילא גם ההבדל יהיה בהמשך החיים, היכן תפעל, להיכן תשלח את הילדים שלך שלא יתאימו ללימוד, היכן תלך לגור.

בקיצור, אין קשר!!!

את זה, (רואים את זה מהמשךהשרשור)

ככה לדבר על אנשים שמוכנים לוותר על כל העולם הזה בשביל לימוד תורה?!

בושה.

כאילו? מה הקשר???

ר' אברום, הרב צבי יהודה ובעצם כל רב דתי לאומי גדול יגיד לכל בחור שנתברך בכישרון להיות תלמיד חכם - להמשיך בלימוד! זאת ההוראה עד היום במרכז.

נכון שיש הרבה כיפות סרוגות שטוענים שאסור להיות אברכים ושיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'.

אבל יש גם כיפות סרוגות שטוענים שאין בעיה ללמוד בנים בנות ביחד, ושלא צריך ללמוד תורה יותר מידי חס ושלום ושאין בעיה לשמוע שירת נשים שהרי גם מרים הנביאה שרה ועוד ועוד' בלי לבדוק טיפה מה הפוסקים אומרים.

אני מדבר על מה שהרבנים של הכיפות סרוגות אומרים, אלו שיצרו את הדרך והובילו אותה.

והם יגידו לך שאין לנו ויכוח עקרוני עם החרדים אם אפשר להיות אברך או לא, יותר מזה, ברור שצריך שיהיו אנשים שהתורה תהיה עיקר חייהם! ואם הציבור מוכן לתמוך בהם אז הם יכולים במימון מהמדינה, כמו אנשי קבע בצבא.

ההבדל הוא האם זו הנהגה כללית, לכל הציבור, כמו אצל החרדים, ששם אסור ללמוד מקצועות חול, ומי שיוצא לעבוד נחשב נפל, או ששולחים ללמוד רק את מי שמתאים לכך ויוכל להביא תועלת גדולה לעם ישראל בלימודו.

ההבדל הוא האם זו תורה פרטית, לימוד שאתה לומד רק בשבילך ובשביל הציבור שלך או תורה שאתה לומד כדי להשפיע על ידה לכל עם ישראל לאחר מכן, הולך ללמד בבתי ספר חילוניים, להקים ישיבות של תורת ארץ ישראל, להגדיל את ישוב ארץ ישראל על ידי התורה. 

תראה ע"י הרב צבי יהודה שכל חייו למד איזה מפעל ענק הוקם.

הרב נריה שכל חיים ישב בישיבה הקים ישיבות שתלמדיהם פרוסים היום בכל מקום ובכל תפקיד חשוב במדינה.

ההבדל הוא האם אתה מחנך לשותפות בנטל ומכיר בכך שאתה בריה וחברך בריה, אתה מלאכתך בבית המדרש וחברך בצבא, וכמו שחייל במודיעין ובצנחנים (כמעט ) לא רבים כי שניהם מבינים שהם תורמים לעם ישראל כך גם אתה שנשארת ללמוד וחברך שהתגייס שניכם תורמים לעם ישראל, או שאתה כמו החרדים שלומדים לעצמם ואפילו לא מוכנים להגיד תפילה לשלום חיילי צה"ל ולהראות טיפת הזדהות.

ממילא גם ההבדל יהיה בהמשך החיים, היכן תפעל, להיכן תשלח את הילדים שלך שלא יתאימו ללימוד, היכן תלך לגור.

בקיצור, אין קשר!!!

הדרך העקרונית של הציבור הד"ל מאז ומתמיד (וגם של העם היהודי) היא לא לשבת כל החיים בישיבה.

יש רבנים שמדריכים מידי פעם לבחורים מסוימים להישאר

(וביננו: כל רב צריך שתהיה לו קהילה מגובשת.. אז אולי יש רבנים נוגעים בדבר קצת...)

חוץ מזה: אני מדבר על אדם פרטי ולא הדרכה לציבור.

מה ההבדל בין אברהם יצחק מהר המור, בן 24, עושה צבא שלב ב' למשך 3 חודשים, ומתכנן להישאר בכולל כל חייו ולהתפרנס משטיפת חדרי מדרגות.

לבין מוישי מאלעד, בסטטוס דומה?

שהוא לומד אורות הקודש? תעשה לי טובה... אין שום הבדל.

איפה רואים את ההבדל בין תורה פרטית לכללית? 

בצבא? שניהם עשו אותו דבר

בעבודה? שניהם לא עובדים ולא משלמים מיסים

בקירוב לבבות? אחד במעייני הישועה ואחד בערכים

בלוויה של הרב אלישיב? שניהם היו

אז אתה רוצה להגיד לי שההבדל הוא בתפילה לשלום המדינה? ב5 דקות בשבוע?

ובמה אברהם יצחק יעשה עם הבן שלו עוד 20 שנה?

אתה רציני?

(אגב, הרב נריה היה בן 35 בקום המדינה)

הם אמרו תפילה לשלום חיילי צה"ל אבל לא לשלום המדינה... אז זה רק חצי הבדל... 

גאווה ואגו. 

זה כל הסיפור. 

גם אם באמת יש מתי מעט שלהם זה מתאים - הם היו מוצאים "ספונסרים" ולא היו צריכים לסכן את המדינה בקריסה כלכלית - הבעיה היא, שכל אברך או תלמיד ישיבה בטוח שהוא בין אותם מתי מעט. (שלא לדבר על דרישות של אותם מתי מעט מהצד של הכלה ל'חצי דירה' במקרה הטוב או ליותר מזה - בהתאם לגדלות בתורה של בחור... יש לי צד חרדי במשפחה. כבר שמעתי על ביטולי אירוסין בגלל דברים כאלה ולא פעם אחת).

רובם הרי יודעים שלא מדובר בהם, אבל זה לא מפריע להם.

כמו בכל סיפור שאנשים עושים מעשים לא טובים במסווה של אידיאלים - הכל מתחיל ונגמר באגו.  

האם זה מתוך רצון להתריס, או מתוך מקום אמיתי וכנה לברר ולהבין דברים אלו בתוכך?

אני באמת לא מבינה אותך..

כשאדם יוצא באופן שיטתי נגד תפיסת עולם מסויימת, זה פשוט ילדותי.

אדם בוגר מבין שיש דרכים אחרות משלו, והוא מתייחס אליהם בכבוד מתוך

סובלנות וכבוד הדדי גם אם אין לו שמץ של זיקה לדרכם.

כששואלים באמת, שואלים מתוך ענווה.
אצלי חסר משהו, ואני בודקת האם השני יוכל להשלים לי את החסרון.

זה נכון שיש נימה של התרסה מסויימת ולא של בירור. 

הדברים האלה מבוררים כבר מזמן אצלי,

וכשאני בא לפתוח את הנושא הזה, צריך לעשות זאת בצורה ביקורתית.

ענווה זה מאד חשוב, אבל נשמור אותה לחיים האמיתיים ולא הוירטואלים.

עם רגשות, מחשבות.. עולם שלם שמסתתר מאחורי כל כינוי.

ומרבית האנשים שאני מכירה, לא אוהבים ביקורתיות. בשום צורה שהיא.

באופן אישי, אני משתדלת להיות מי שאני גם "בחיים הוירטואליים".

ככה סתם, לא נשמע בוגר במיוחד לנצל את מעטה האנונימיות ולהיות מישהו אחר..

אבל כרצונך..

שיהיה לך בהצלחה.

שלחי בבקשה במסר את החשבונית (-;

את נשמעת בוגרת במיוחד. אולי סבתא? פולניה?

(איני מתיימרת לנסות לחנך פה אף אדם.)

אנשים אמיתיים!

בבקשה, חלאס עם העקיצות...

יש הבדל גדול כפי שכבר הזכירו (השקפה וכו').

אם כי יש טעם לפגם משותף בשניהם.

ר' אברום, הרב צבי יהודה ובעצם כל רב דתי לאומי גדול יגיד לכל בחור שנתברך בכישרון להיות תלמיד חכם - להמשיך בלימוד! זאת ההוראה עד היום במרכז.

נכון שיש הרבה כיפות סרוגות שטוענים שאסור להיות אברכים ושיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'.

אבל יש גם כיפות סרוגות שטוענים שאין בעיה ללמוד בנים בנות ביחד, ושלא צריך ללמוד תורה יותר מידי חס ושלום ושאין בעיה לשמוע שירת נשים שהרי גם מרים הנביאה שרה ועוד ועוד' בלי לבדוק טיפה מה הפוסקים אומרים.

אני מדבר על מה שהרבנים של הכיפות סרוגות אומרים, אלו שיצרו את הדרך והובילו אותה.

והם יגידו לך שאין לנו ויכוח עקרוני עם החרדים אם אפשר להיות אברך או לא, יותר מזה, ברור שצריך שיהיו אנשים שהתורה תהיה עיקר חייהם! ואם הציבור מוכן לתמוך בהם אז הם יכולים במימון מהמדינה, כמו אנשי קבע בצבא.

ההבדל הוא האם זו הנהגה כללית, לכל הציבור, כמו אצל החרדים, ששם אסור ללמוד מקצועות חול, ומי שיוצא לעבוד נחשב נפל, או ששולחים ללמוד רק את מי שמתאים לכך ויוכל להביא תועלת גדולה לעם ישראל בלימודו.

ההבדל הוא האם זו תורה פרטית, לימוד שאתה לומד רק בשבילך ובשביל הציבור שלך או תורה שאתה לומד כדי להשפיע על ידה לכל עם ישראל לאחר מכן, הולך ללמד בבתי ספר חילוניים, להקים ישיבות של תורת ארץ ישראל, להגדיל את ישוב ארץ ישראל על ידי התורה. 

תראה ע"י הרב צבי יהודה שכל חייו למד איזה מפעל ענק הוקם.

הרב נריה שכל חיים ישב בישיבה הקים ישיבות שתלמדיהם פרוסים היום בכל מקום ובכל תפקיד חשוב במדינה.

ההבדל הוא האם אתה מחנך לשותפות בנטל ומכיר בכך שאתה בריה וחברך בריה, אתה מלאכתך בבית המדרש וחברך בצבא, וכמו שחייל במודיעין ובצנחנים (כמעט  ) לא רבים כי שניהם מבינים שהם תורמים לעם ישראל כך גם אתה שנשארת ללמוד וחברך שהתגייס שניכם תורמים לעם ישראל, או שאתה כמו החרדים שלומדים לעצמם ואפילו לא מוכנים להגיד תפילה לשלום חיילי צה"ל ולהראות טיפת הזדהות.

ממילא גם ההבדל יהיה בהמשך החיים, היכן תפעל, להיכן תשלח את הילדים שלך שלא יתאימו ללימוד, היכן תלך לגור.

בקיצור, אין קשר!!!

אף אחד לא אמר שהתורה לא צריכה להיות העיקר.

אבל אני בא מגישה אחרת הרואה במלאכה עצמה ערך ובפיתוח המדינה ערך

שגם ת"ח חייב בה.

ב"ה

המלאכה היא ערך גדול אבל גם לימוד תורה הוא ערך גדול.

לכן כל גדולי ישראל בדורות האחרונים לא עסקו במלאכה נוספת. וגם אם יש כאלה שכן עסקו זה לא חובה.

הרבה קוק לא מספיק פיתח מבחינתך? אם הרב קוק היה גם רופא שניים היית מרגיש יותר טוב?

צריך אנשי מעשה שיבואו מתוך תורה וצריך אנשים שכל עולמם יהיה התורה.

ואין אף רב גדול בציונות הדתית שיגיד לך שאפשר להוציא גדולי דור מבלי לעשות אך ורק בתורה.

זו לא הנהגה לכולם, אלא למעטים, אבל המעטים האלה הם לא חרדים ואין בהם שום טעם לפגם.

נ"ב: נכון, הרמב"ם היה רופא. יופי. אבל הרמב"ן לא היה - אז הוא פגום מבחינתך?

רוב הפוסקים ובניהם המשנה ברורה שעל פיו האשכנזים פוסקים כיום והרב עובדה ועוד רבים רבים רבים אומרים שאין בעיה הלכתית להיות אברך ולא לעבוד  בימינו בתנאים מסויימים.

זו לא הנהגה לרוב הציבור. אבל רוב גדולי הדורות כך חיו בדורות האחרונים כולל הרבנים הציונים דתיים.

אין ישיבת הסדר אחת שאין בה כולל.

אלא מה? כרגיל, הכיפות סרוגות לא שמים אפילו על הרבנים של עצמם ורק הם יודעים מה נכון.

הרמב"ם: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה"

הרמב"ם לא משאיר הרבה מקום לספק בנוגע לדעתו בענין. אז יש רבנים גדולים שבאו מהגישה הזאת או לא? 

חז"ל בפרקי אבות אומרים: "'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם"

 'וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות"

יש שו"ע יש משנ"ב יש ילקוט יוסף.

רק בקטע שמתאים לכם פתאום אתם פוסקים כמו הרמב"ם ואתם אפילו לא מרגישים שזה לא הגיוני?!

ציטוט: "אתה בא מגישה שאף גדול לא אמר אותה..." - נו, אז לאחר שהוכח לך שטעית, אתה חוזר בך מהמשפט הזה? 

מכאן מוכח שמותר לאישה לשיר לפני גברים.

אלא מה?  המשנ"ב והשו"ע והרמב"ם וכל הפוסקים לא ידעו שמרים שרה, נכון? רק אתם חכמים גדולים.

אז נכון, הרמב"ם באמת פסק חד משמעית שזה אסור אבל כולם באו אחריו וחלקו עליו. 

הרמב"ם גם פסק שמותר לחמם מרק על האש בשבת! אז מה?! לא נפסקה הלכה כמוהו, יש להלכה כללים!

לא כל מיזרוחניק עושה מה שבא לו!

אני בטוח שתופתע... 

זה שהחרדים, ולצערנו גם חלק מהדת"ל פיתחו גישות חדשות שאבותינו לא שיערום - זו בעיה אחרת. 

אתה מזכיר לי את המפגרים שחושבים שמגיע להם לקבל כסף מאחרים בגלל שהם לומדים תורה. 

אם מישהו מוכן להחזיק אותך שתלמד תורה כל החיים - לך על זה. 

אל תחייב מישהו ואל תיגע בכספי המיסים של המדינה. זה גזל! 

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2924

גדולי הדור האחרונים.

ויעיין כבודו היטב בדברי הרמב"ם ספר המדע פ"ג ה"ט.

ובהסברו הארוך של הר"י קאפח.

כי תימנים פוסקים כמו המב"ם וגם זה לא כל התימנים.

היום לא פוסקים כמו הרמב"ם.

ומה לעשות שכל הפוסקים החשבוים אחרי הרמב"ם חלקו עליו? מה לעשות?!

זה מה שיפה אצל הכיפות סרוגות, מוצאים הלכות וקולות שמתאימה להם אצל כל רב ורב ועושים מה שבראש שלהם.

ר' זלמן אויירבעך מספיק תלמיד חכם בשבילך? אתה יודע, חוץ מספר שהמיזרוחניקים אוהבים לקרוא על הבן אדם לחברו שלו גם היית לו ישיבה גדולה שבה הוא גידל הרבה משתמטים.

וכך גם המשנ"ב פסק. כך הרב עובדיה פסק. כך ר' אברום פסק. כך הרב צבי יהודה פסק. 

מי עוד אתה צריך כדי להבין שהתורה לא חושבת כמוך?!

הרי בסוף אתה תעשה מה שאתה רוצה בכל מקרה...

שאתה מזכיר.

ובאמת, קשה לי לכתוב בצורה מכובדת ומנומסת כשאנשים פה מעצבנים אותי בשינאה שלהם לתורה.

אתה פשוט מרגיש את זה מהאותיות של הטקסט שלהם.

רק טייסים אלופים וקצינים. רק את זה הכיפות סרוגות מסוגלים לכבד.

אברכים רבנים ודיינים? זה כלום מבחינתם, שילכו לעבוד, שלא יחייו על חשבוננו! רק למי שיש נשק ביד אנחנו מסוגלים לתת מהמיסים שלנו.

ומה עם כל העוצמה של התורה? מה עם כל הזכויות, הערכים, החיים שהיא מביאה לעם ישראל?

זה כלום. רק צבא זה נחשב.

כמובן שאני לא מדבר על כולם, על הציבור הפחות תורני.

אתה רק הורס לעצמך...

זכותו המלאה! 

גם אני לא מוכן לפרנס אברכים ואם הדבר היה תלוי בי, כל קיצבאות הילדים ומלגות האברכים היו בטלות ומבוטלות לאלתר. (כמובן שביחד עם תקציבי המדינה למוסדות תרבות כמו הבימה או מחלקות לפילוסופיה באוניברסיטה). 

אדם שכופה על אחרים לממן אותו - הוא הנבל והא גזלן! 

גם להיות משגיח שיעורים וללמד זו עבודה. היתה תקופה שבה הוא גם היה המנהל האדמיניסטרטיבי של ישיבת מרכז הרב. 

אח"כ הוא גם כיהן כראש הישיבה. 

את רוב לימודיו בשנותיו הצעירות עשה בחו"ל ושם היו נדבנים שהחזיקו את הישיבה ואת התלמידים. עם זה אין בעיה. 

בחרת דוגמא מאוד מאוד לא טובה. 

הבעיה מתחילה שאותה אברכים או תלמידים חושבים שמישהו חייב להם משהו ושהמדינה צריכה לפרנס אותם מכספי המיסים. זו כפיה ואדם שמצפה לקבל כסף מהמדינה בתמורה לכך שהוא לומד תורה (ולא מלמד, ולא מנהל ולא עובד - שאז הוא מקבל כסף מהישיבה) - הוא נבל. 

אבל אני אמון על שיטת הרמב"ם:"וקבל האמת ממי שאמרה.."

אז אני מחכה לטענה עניינית ולא אישית.

הערוך שמסביר למה כיום לא פוסקים כמו הרמב"ם בעניין זה.

ותבין טוב שני דברים:

א. אין דבר כזה אני אמון על שיטת הרמב"ם.

הרמב"ם פוסק שמותר לחמם מרק על האש בשבת אם הוא בושל לפני. אבל כולם חולקים אז אסור לך לעשות את זה. יש לפסיקת הלכה כללים. אתה לא עושה מה שבא לך גם אם יש לך כיפה סרוגה קטנה על הראש.

ב. לפני שאתה יוצא ומשמיץ את כל הציבור החרדי ואת כל הישיבות הסדר והישיבות הגבוהות והרבנים שלהם שמחזיקים כוללים כדאי שתפתח ספרים ותקרא למה כל הרבנים והפוסקים חולקים ולא נוהגים כרמב"ם.

כל כך קשה להבין שאם שכל גדולי הדור אבל כל כל כל! בלי שאחד יחלוק אז כנראה שלא נפסק כמו הרמב"ם וכל מה שנותר ך זה לפתוח ספרים ולראות למה?

א) למה אסור לפסוק כרמב"ם הרי השו"ע בעצמו כותב שהרמב"ם הוא מרא דאתרא של א"י

 וכל פסיקתו(של השו"ע) היא לקהילות שאין להם פוסק.

ב) לא השמצתי אף אחד הבעתי את דעתי.

אז יש גדולים וגדולים מאוד שבאים בדיוק מהגישה הזאת. 

תראה לי רב גדול אחד שאין לו ישיבה עם כולל.

הרב ליכטנשטיין יש לו כולל והוא עצמו מתפרנס מלימוד תורה, דבר שהרמב"ם אוסר.

הרב שרלו כנ"ל. כל הרבנים כיום חולקים על הרמב"ם.

אפילו רבנים שעובדים חוץ ממשרת הרבנות שלהם חולקים על הרמב"ם כי הם מרוויחים כסף נוסף על ללימוד התורה חוץ מהעבודה הרגילה שלהם וזה אסור לפי הרמב"ם.

וזה שזו הפכה כיום להיות הנורמה זה עצוב מאוד. 

אותם אנשים מסתכלים רק מנקודת המבט הצרה שלהם ולא אכפת להם מעם ישראל ובטח שלא ממדינת ישראל. 

לא מעניין אותם שיש אנשים שעובדים קשה בשביל להתפרנס והמדינה לוקחת מהם את הכסך הזה ונותנת אותו לאנשים שלא עובדים ולא מגיע להם לקבל שקל! 

ויש הבדל גדול בין ללמוד תורה לבין ללמד. ללמד זה מקצוע. אבל רוב מוחלט של האברכים לומדים. לא מלמדים. 

הרבנים שמלמדים מקבלים משכורות. הם מפרנסים את עצמם עם השכר שהם מקבלים. 

האברכים והתלמידים חיים על חשבון כספו של משלם המיסים שעבד קשה בשביל הכסף שלו. 

אם אדם םשמתפרנס רוצה לתרום לישיבה מליבו הרחב - שיהיה לו לבריאות ובכיף. (אני לא הייתי מוכן לתרום לאדם שלא מתכונן לעבוד כל חייו, אבל לכל אחד יש זכות לעשות עם הכסף שאותו הרוויח ביושר מה שליבו חפץ). 

מה שאתם מסרבים להבין הוא, שהציבור שיושב בישיבות, ר"ל, גדל. אין יותר מי שיממן אותו. העם והמדינה צועדים לקטסטרופה בגללכם. 

80% מהעם לא צריך ולא מסוגל להחזיק 20% של בטלנים שלא רוצים לעבוד - ועוד מעט, זה יהיה המצב. אנחנו עוד מעט מגיעים לגבול שאחריו הכל יקרוס - אבל ל"לומדי התורה" זה לא אכפת. 

מי שרוצה ללמוד תורה כל היום ולא לעבוד - בבקשה. בלי קצבאות ילדים, בלי מלגות אברכים ובלי שקל מכספי המיסים של האנשים שעובדים. 

מי שמסוגל - שיהיה לו בהצלחה. 

אבל לצפות שאחרים יחזיקו אתכם??? לחשוב שזה מגיע לכם??? זו פרזיטיות לשמה. 

לא חושב שאני מזדהה עם הכיוון והמסקנות שלהם, אבל יש פה כמה מקורות שעשויים לעזור לדיון.

אשמח מאוד, אם מישהו יעזור לאזן במקורות נוספים.

בואו נרגיע וננסה לשמור על דיון ענייני, יש פה נידונים מאוד חשובים לענ"ד.

http://olamot.net/shiur/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%90%D7%A8%D7%A5

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה