הציבור שבו אתה חי (המשפחה שסביבך, הגוונים שבה).

כל זה מכונן בכל זאת מנטליות מגזרית אחרת, שאיפות חיים אחרות (מה אחרי הלימוד,

למה לחנך את הילדים, איזה מרכיבים יש בחיים וכן הלאה...).

גם בישיבת הגוש יש חבר'ה שלומדים שנים רבות.

אתה יכול להשוות אותם לאברך מכולל חזון איש? (בדרך החיים)

וזה רק על קצה המזלג.

שורש וגרביים - השאלה שלך הייתה רצינית? כל אברך מבחינתך הוא חרדי?

(באמת שואלת. סתם מתוך סקרנות...)

וממילא לא מובן למה בנות מוכנות להתחתן עם אברך,

אך לא עם חרדי.

שחתול ושולחן זה היינו אך: לשניהם יש 4 רגליים...

מה ההבדל בין דתי-לאומי לחרדי לחילוני? השקפות, דעות, אמונות. עולם מחשבה שלם!

זה שהבחור רוצה ללמוד בישיבה, כי חשקה נפשו בתורה - לא הופך אותו לחרדי! הילדים שלו ייתכן שיעשו צבא, הוא לא יהיה מנותק ממדינת ישראל וכו'...

שאין שום ערך אלטרואיסטי בלימודו.

החרדים רוצים לתרום - ולא במערכת פרוצה וגסה כמו הצבא.

לכן יש אין ספור ארגוני חסד חרדיים שאנשים מתנדבים שם חלק גדול מחייהם (יותר מ3 שנים)כל אחד בדרכו הוא.

חבל. כנראה שר"ע פשוט היה פראזיט.

פשוט פרמטיבים היהודים שחושבים שזה שהם לומדים תורה ומקיימים מצוות זה מועיל לעולם.

מושיקו, אני מציע שתגיד לרש"י שכתב בפרשת השבוע האחרונה שלנתץ את המזבח ואת שם ה' עושים ע"י מעשים רעים ועברות ואת הגאולה מביאים ע"י לימוד תורה וקיום מצוות שלימוד תורה לא לומד כלום.

מאיפה אתם מביאים את המסקנות האלה?! פתחתם פעם ספר? הרי כל התורה הגמרא המשנה הפוסקים כותבים ההפך ממכם! להגיד שלימוד תורה זה לא לתרום?

מילא היית כותב שזה לא פוטר מלעשות עוד דברים אבל לומר שלימוד תורה לא תורם לעם ישראל?!

מפחיד...

הרב אבינר, הרב אברהם קוק, הרב נריה, הרב אריאל ועוד ועוד אנשים שכל חייהם עסקו בתורה וחיו על חשבון משלם המיסים הם פשוט לא ציונים.

אין הבדל בינהם לחרדים.

עובדה - רבים מהם הלכו עם מגבעת וחליפה, יש הוכחה יותר גדולה?!

פשוט צודק. איך לא חשבנו על זה קודם.

ואפילו התורה היא לא אותה תורה! (לא בעצם, אלא בגישה) התפיסות חלוקות ממש, המניעים אחרים.. הכל כ"כ שונה!

ברך מרגיש שהוא לומד תורה ולכן כל העולם חייב לו אפילו שהוא יושב שעה וחצי בכולל בקושי, חרדי הוא יותר נחמד ויותר חושב על השני בגובה העיניים - גם אם הוא יושב בכולל כל היום

ההכללה הזו כ"כ לא נכונה!!!

חודש אלול, רבותיי.

זה לא הזמן לדיבורים כאלה (במיוחד כשהם הוצאת שם רע!!)

חודש אלול הוא חודש של חשבון נפש

זו המציאות - ואם מישהו יעשה חשבון נפש מזה מה טוב.

ה'חרדיות' של כל אחד מתבטאת בהקפדה על קיום תורה ומצוות.

ובכל ציבור יש את מי שמקפיד ואת מי שלא.

המושג אברך זה סוג של בועה שנתנת להרבה אנשים לברוח לשם - ולהתעלם מהמציאות מסביב, ואוי לי שיעיר לו על זה.

גם אם הנקודה כשלעצמה נכונה במידת מה -

עדיין הכללת וביזית לומדי תורה.

לק"י

ולא לתאר אופי או משו כזה.

שנים תורה (ולא יוצא ללמוד מקצוע ולעבוד).

הדיון מבחינתו הוא על מעשי האברך שנראים זהים למעשי החרדי.

מכאן הוא מסיק שהראש שלהם הוא אותו ראש (ועל זה אני חולקת).

הדבר היחיד שמשתנה הוא התירוץ. 

ועל סמך מה? השערות?

דיברת פעם עם אברכים? לי יצא לא אחת ולא שתיים.

דווקא הם שברו לי את הסטיגמה הזו (לא אומרת שאין כאלה שנוח להם להישאר בישיבה ולחיות ב"חממה", אבל לא כולם ככה!! יש ויש...)

אברך חרדי ואברך דת"ל תורני וכו' וכו' יש הבדל,כל מה שדיברתי זה על אברך 'חרדי'.

ודיברתי והוכתי והוזקתי והקאתי מהם לא פעם ולא פעמיים והרבה יותר ממה שכל אחד חושב.

התורה שהם לומדים - אם בכלל - מעצימה את גאוותם ואת גאוות משפחתם לרמות מפחידות.




אסיים בסיפור - יש באחד הערים החרדיות תלמוד תורה לילדי אברכים בלבד - אחד האברכים שקצבת הכולל לא הספיקה לפרנסתו התחיל להיות מלמד באותו תלמוד תורה שילדיו גם לומדים שם כבני אברך - אז הוציאו את ילדיו מהת"ת כי אבא שלהם התחיל לעבוד...

כי זה בדיוק ההפך!

את זה, (רואים את זה מהמשךהשרשור)

ככה לדבר על אנשים שמוכנים לוותר על כל העולם הזה בשביל לימוד תורה?!

בושה.

כאילו? מה הקשר???

ר' אברום, הרב צבי יהודה ובעצם כל רב דתי לאומי גדול יגיד לכל בחור שנתברך בכישרון להיות תלמיד חכם - להמשיך בלימוד! זאת ההוראה עד היום במרכז.

נכון שיש הרבה כיפות סרוגות שטוענים שאסור להיות אברכים ושיפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וכו'.

אבל יש גם כיפות סרוגות שטוענים שאין בעיה ללמוד בנים בנות ביחד, ושלא צריך ללמוד תורה יותר מידי חס ושלום ושאין בעיה לשמוע שירת נשים שהרי גם מרים הנביאה שרה ועוד ועוד' בלי לבדוק טיפה מה הפוסקים אומרים.

אני מדבר על מה שהרבנים של הכיפות סרוגות אומרים, אלו שיצרו את הדרך והובילו אותה.

והם יגידו לך שאין לנו ויכוח עקרוני עם החרדים אם אפשר להיות אברך או לא, יותר מזה, ברור שצריך שיהיו אנשים שהתורה תהיה עיקר חייהם! ואם הציבור מוכן לתמוך בהם אז הם יכולים במימון מהמדינה, כמו אנשי קבע בצבא.

ההבדל הוא האם זו הנהגה כללית, לכל הציבור, כמו אצל החרדים, ששם אסור ללמוד מקצועות חול, ומי שיוצא לעבוד נחשב נפל, או ששולחים ללמוד רק את מי שמתאים לכך ויוכל להביא תועלת גדולה לעם ישראל בלימודו.

ההבדל הוא האם זו תורה פרטית, לימוד שאתה לומד רק בשבילך ובשביל הציבור שלך או תורה שאתה לומד כדי להשפיע על ידה לכל עם ישראל לאחר מכן, הולך ללמד בבתי ספר חילוניים, להקים ישיבות של תורת ארץ ישראל, להגדיל את ישוב ארץ ישראל על ידי התורה. 

תראה ע"י הרב צבי יהודה שכל חייו למד איזה מפעל ענק הוקם.

הרב נריה שכל חיים ישב בישיבה הקים ישיבות שתלמדיהם פרוסים היום בכל מקום ובכל תפקיד חשוב במדינה.

ההבדל הוא האם אתה מחנך לשותפות בנטל ומכיר בכך שאתה בריה וחברך בריה, אתה מלאכתך בבית המדרש וחברך בצבא, וכמו שחייל במודיעין ובצנחנים (כמעט ) לא רבים כי שניהם מבינים שהם תורמים לעם ישראל כך גם אתה שנשארת ללמוד וחברך שהתגייס שניכם תורמים לעם ישראל, או שאתה כמו החרדים שלומדים לעצמם ואפילו לא מוכנים להגיד תפילה לשלום חיילי צה"ל ולהראות טיפת הזדהות.

ממילא גם ההבדל יהיה בהמשך החיים, היכן תפעל, להיכן תשלח את הילדים שלך שלא יתאימו ללימוד, היכן תלך לגור.

בקיצור, אין קשר!!!

הדרך העקרונית של הציבור הד"ל מאז ומתמיד (וגם של העם היהודי) היא לא לשבת כל החיים בישיבה.

יש רבנים שמדריכים מידי פעם לבחורים מסוימים להישאר

(וביננו: כל רב צריך שתהיה לו קהילה מגובשת.. אז אולי יש רבנים נוגעים בדבר קצת...)

חוץ מזה: אני מדבר על אדם פרטי ולא הדרכה לציבור.

מה ההבדל בין אברהם יצחק מהר המור, בן 24, עושה צבא שלב ב' למשך 3 חודשים, ומתכנן להישאר בכולל כל חייו ולהתפרנס משטיפת חדרי מדרגות.

לבין מוישי מאלעד, בסטטוס דומה?

שהוא לומד אורות הקודש? תעשה לי טובה... אין שום הבדל.

איפה רואים את ההבדל בין תורה פרטית לכללית? 

בצבא? שניהם עשו אותו דבר

בעבודה? שניהם לא עובדים ולא משלמים מיסים

בקירוב לבבות? אחד במעייני הישועה ואחד בערכים

בלוויה של הרב אלישיב? שניהם היו

אז אתה רוצה להגיד לי שההבדל הוא בתפילה לשלום המדינה? ב5 דקות בשבוע?

ובמה אברהם יצחק יעשה עם הבן שלו עוד 20 שנה?

אתה רציני?

(אגב, הרב נריה היה בן 35 בקום המדינה)

הם אמרו תפילה לשלום חיילי צה"ל אבל לא לשלום המדינה... אז זה רק חצי הבדל... 

גאווה ואגו. 

זה כל הסיפור. 

גם אם באמת יש מתי מעט שלהם זה מתאים - הם היו מוצאים "ספונסרים" ולא היו צריכים לסכן את המדינה בקריסה כלכלית - הבעיה היא, שכל אברך או תלמיד ישיבה בטוח שהוא בין אותם מתי מעט. (שלא לדבר על דרישות של אותם מתי מעט מהצד של הכלה ל'חצי דירה' במקרה הטוב או ליותר מזה - בהתאם לגדלות בתורה של בחור... יש לי צד חרדי במשפחה. כבר שמעתי על ביטולי אירוסין בגלל דברים כאלה ולא פעם אחת).

רובם הרי יודעים שלא מדובר בהם, אבל זה לא מפריע להם.

כמו בכל סיפור שאנשים עושים מעשים לא טובים במסווה של אידיאלים - הכל מתחיל ונגמר באגו.  

האם זה מתוך רצון להתריס, או מתוך מקום אמיתי וכנה לברר ולהבין דברים אלו בתוכך?

אני באמת לא מבינה אותך..

כשאדם יוצא באופן שיטתי נגד תפיסת עולם מסויימת, זה פשוט ילדותי.

אדם בוגר מבין שיש דרכים אחרות משלו, והוא מתייחס אליהם בכבוד מתוך

סובלנות וכבוד הדדי גם אם אין לו שמץ של זיקה לדרכם.

כששואלים באמת, שואלים מתוך ענווה.
אצלי חסר משהו, ואני בודקת האם השני יוכל להשלים לי את החסרון.

זה נכון שיש נימה של התרסה מסויימת ולא של בירור. 

הדברים האלה מבוררים כבר מזמן אצלי,

וכשאני בא לפתוח את הנושא הזה, צריך לעשות זאת בצורה ביקורתית.

ענווה זה מאד חשוב, אבל נשמור אותה לחיים האמיתיים ולא הוירטואלים.

עם רגשות, מחשבות.. עולם שלם שמסתתר מאחורי כל כינוי.

ומרבית האנשים שאני מכירה, לא אוהבים ביקורתיות. בשום צורה שהיא.

באופן אישי, אני משתדלת להיות מי שאני גם "בחיים הוירטואליים".

ככה סתם, לא נשמע בוגר במיוחד לנצל את מעטה האנונימיות ולהיות מישהו אחר..

אבל כרצונך..

שיהיה לך בהצלחה.

שלחי בבקשה במסר את החשבונית (-;

את נשמעת בוגרת במיוחד. אולי סבתא? פולניה?

(איני מתיימרת לנסות לחנך פה אף אדם.)

אנשים אמיתיים!

בבקשה, חלאס עם העקיצות...

יש הבדל גדול כפי שכבר הזכירו (השקפה וכו').

אם כי יש טעם לפגם משותף בשניהם.

אף אחד לא אמר שהתורה לא צריכה להיות העיקר.

אבל אני בא מגישה אחרת הרואה במלאכה עצמה ערך ובפיתוח המדינה ערך

שגם ת"ח חייב בה.

ב"ה

המלאכה היא ערך גדול אבל גם לימוד תורה הוא ערך גדול.

לכן כל גדולי ישראל בדורות האחרונים לא עסקו במלאכה נוספת. וגם אם יש כאלה שכן עסקו זה לא חובה.

הרבה קוק לא מספיק פיתח מבחינתך? אם הרב קוק היה גם רופא שניים היית מרגיש יותר טוב?

צריך אנשי מעשה שיבואו מתוך תורה וצריך אנשים שכל עולמם יהיה התורה.

ואין אף רב גדול בציונות הדתית שיגיד לך שאפשר להוציא גדולי דור מבלי לעשות אך ורק בתורה.

זו לא הנהגה לכולם, אלא למעטים, אבל המעטים האלה הם לא חרדים ואין בהם שום טעם לפגם.

נ"ב: נכון, הרמב"ם היה רופא. יופי. אבל הרמב"ן לא היה - אז הוא פגום מבחינתך?

רוב הפוסקים ובניהם המשנה ברורה שעל פיו האשכנזים פוסקים כיום והרב עובדה ועוד רבים רבים רבים אומרים שאין בעיה הלכתית להיות אברך ולא לעבוד  בימינו בתנאים מסויימים.

זו לא הנהגה לרוב הציבור. אבל רוב גדולי הדורות כך חיו בדורות האחרונים כולל הרבנים הציונים דתיים.

אין ישיבת הסדר אחת שאין בה כולל.

אלא מה? כרגיל, הכיפות סרוגות לא שמים אפילו על הרבנים של עצמם ורק הם יודעים מה נכון.

הרמב"ם: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה"

הרמב"ם לא משאיר הרבה מקום לספק בנוגע לדעתו בענין. אז יש רבנים גדולים שבאו מהגישה הזאת או לא? 

חז"ל בפרקי אבות אומרים: "'כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם"

 'וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עון. וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות"

יש שו"ע יש משנ"ב יש ילקוט יוסף.

רק בקטע שמתאים לכם פתאום אתם פוסקים כמו הרמב"ם ואתם אפילו לא מרגישים שזה לא הגיוני?!

ציטוט: "אתה בא מגישה שאף גדול לא אמר אותה..." - נו, אז לאחר שהוכח לך שטעית, אתה חוזר בך מהמשפט הזה? 

מכאן מוכח שמותר לאישה לשיר לפני גברים.

אלא מה?  המשנ"ב והשו"ע והרמב"ם וכל הפוסקים לא ידעו שמרים שרה, נכון? רק אתם חכמים גדולים.

אז נכון, הרמב"ם באמת פסק חד משמעית שזה אסור אבל כולם באו אחריו וחלקו עליו. 

הרמב"ם גם פסק שמותר לחמם מרק על האש בשבת! אז מה?! לא נפסקה הלכה כמוהו, יש להלכה כללים!

לא כל מיזרוחניק עושה מה שבא לו!

אני בטוח שתופתע... 

זה שהחרדים, ולצערנו גם חלק מהדת"ל פיתחו גישות חדשות שאבותינו לא שיערום - זו בעיה אחרת. 

אתה מזכיר לי את המפגרים שחושבים שמגיע להם לקבל כסף מאחרים בגלל שהם לומדים תורה. 

אם מישהו מוכן להחזיק אותך שתלמד תורה כל החיים - לך על זה. 

אל תחייב מישהו ואל תיגע בכספי המיסים של המדינה. זה גזל! 

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=2924

גדולי הדור האחרונים.

ויעיין כבודו היטב בדברי הרמב"ם ספר המדע פ"ג ה"ט.

ובהסברו הארוך של הר"י קאפח.

כי תימנים פוסקים כמו המב"ם וגם זה לא כל התימנים.

היום לא פוסקים כמו הרמב"ם.

ומה לעשות שכל הפוסקים החשבוים אחרי הרמב"ם חלקו עליו? מה לעשות?!

זה מה שיפה אצל הכיפות סרוגות, מוצאים הלכות וקולות שמתאימה להם אצל כל רב ורב ועושים מה שבראש שלהם.

ר' זלמן אויירבעך מספיק תלמיד חכם בשבילך? אתה יודע, חוץ מספר שהמיזרוחניקים אוהבים לקרוא על הבן אדם לחברו שלו גם היית לו ישיבה גדולה שבה הוא גידל הרבה משתמטים.

וכך גם המשנ"ב פסק. כך הרב עובדיה פסק. כך ר' אברום פסק. כך הרב צבי יהודה פסק. 

מי עוד אתה צריך כדי להבין שהתורה לא חושבת כמוך?!

הרי בסוף אתה תעשה מה שאתה רוצה בכל מקרה...

שאתה מזכיר.

ובאמת, קשה לי לכתוב בצורה מכובדת ומנומסת כשאנשים פה מעצבנים אותי בשינאה שלהם לתורה.

אתה פשוט מרגיש את זה מהאותיות של הטקסט שלהם.

רק טייסים אלופים וקצינים. רק את זה הכיפות סרוגות מסוגלים לכבד.

אברכים רבנים ודיינים? זה כלום מבחינתם, שילכו לעבוד, שלא יחייו על חשבוננו! רק למי שיש נשק ביד אנחנו מסוגלים לתת מהמיסים שלנו.

ומה עם כל העוצמה של התורה? מה עם כל הזכויות, הערכים, החיים שהיא מביאה לעם ישראל?

זה כלום. רק צבא זה נחשב.

כמובן שאני לא מדבר על כולם, על הציבור הפחות תורני.

אתה רק הורס לעצמך...

זכותו המלאה! 

גם אני לא מוכן לפרנס אברכים ואם הדבר היה תלוי בי, כל קיצבאות הילדים ומלגות האברכים היו בטלות ומבוטלות לאלתר. (כמובן שביחד עם תקציבי המדינה למוסדות תרבות כמו הבימה או מחלקות לפילוסופיה באוניברסיטה). 

אדם שכופה על אחרים לממן אותו - הוא הנבל והא גזלן! 

גם להיות משגיח שיעורים וללמד זו עבודה. היתה תקופה שבה הוא גם היה המנהל האדמיניסטרטיבי של ישיבת מרכז הרב. 

אח"כ הוא גם כיהן כראש הישיבה. 

את רוב לימודיו בשנותיו הצעירות עשה בחו"ל ושם היו נדבנים שהחזיקו את הישיבה ואת התלמידים. עם זה אין בעיה. 

בחרת דוגמא מאוד מאוד לא טובה. 

הבעיה מתחילה שאותה אברכים או תלמידים חושבים שמישהו חייב להם משהו ושהמדינה צריכה לפרנס אותם מכספי המיסים. זו כפיה ואדם שמצפה לקבל כסף מהמדינה בתמורה לכך שהוא לומד תורה (ולא מלמד, ולא מנהל ולא עובד - שאז הוא מקבל כסף מהישיבה) - הוא נבל. 

אבל אני אמון על שיטת הרמב"ם:"וקבל האמת ממי שאמרה.."

אז אני מחכה לטענה עניינית ולא אישית.

הערוך שמסביר למה כיום לא פוסקים כמו הרמב"ם בעניין זה.

ותבין טוב שני דברים:

א. אין דבר כזה אני אמון על שיטת הרמב"ם.

הרמב"ם פוסק שמותר לחמם מרק על האש בשבת אם הוא בושל לפני. אבל כולם חולקים אז אסור לך לעשות את זה. יש לפסיקת הלכה כללים. אתה לא עושה מה שבא לך גם אם יש לך כיפה סרוגה קטנה על הראש.

ב. לפני שאתה יוצא ומשמיץ את כל הציבור החרדי ואת כל הישיבות הסדר והישיבות הגבוהות והרבנים שלהם שמחזיקים כוללים כדאי שתפתח ספרים ותקרא למה כל הרבנים והפוסקים חולקים ולא נוהגים כרמב"ם.

כל כך קשה להבין שאם שכל גדולי הדור אבל כל כל כל! בלי שאחד יחלוק אז כנראה שלא נפסק כמו הרמב"ם וכל מה שנותר ך זה לפתוח ספרים ולראות למה?

א) למה אסור לפסוק כרמב"ם הרי השו"ע בעצמו כותב שהרמב"ם הוא מרא דאתרא של א"י

 וכל פסיקתו(של השו"ע) היא לקהילות שאין להם פוסק.

ב) לא השמצתי אף אחד הבעתי את דעתי.

אז יש גדולים וגדולים מאוד שבאים בדיוק מהגישה הזאת. 

תראה לי רב גדול אחד שאין לו ישיבה עם כולל.

הרב ליכטנשטיין יש לו כולל והוא עצמו מתפרנס מלימוד תורה, דבר שהרמב"ם אוסר.

הרב שרלו כנ"ל. כל הרבנים כיום חולקים על הרמב"ם.

אפילו רבנים שעובדים חוץ ממשרת הרבנות שלהם חולקים על הרמב"ם כי הם מרוויחים כסף נוסף על ללימוד התורה חוץ מהעבודה הרגילה שלהם וזה אסור לפי הרמב"ם.

וזה שזו הפכה כיום להיות הנורמה זה עצוב מאוד. 

אותם אנשים מסתכלים רק מנקודת המבט הצרה שלהם ולא אכפת להם מעם ישראל ובטח שלא ממדינת ישראל. 

לא מעניין אותם שיש אנשים שעובדים קשה בשביל להתפרנס והמדינה לוקחת מהם את הכסך הזה ונותנת אותו לאנשים שלא עובדים ולא מגיע להם לקבל שקל! 

ויש הבדל גדול בין ללמוד תורה לבין ללמד. ללמד זה מקצוע. אבל רוב מוחלט של האברכים לומדים. לא מלמדים. 

הרבנים שמלמדים מקבלים משכורות. הם מפרנסים את עצמם עם השכר שהם מקבלים. 

האברכים והתלמידים חיים על חשבון כספו של משלם המיסים שעבד קשה בשביל הכסף שלו. 

אם אדם םשמתפרנס רוצה לתרום לישיבה מליבו הרחב - שיהיה לו לבריאות ובכיף. (אני לא הייתי מוכן לתרום לאדם שלא מתכונן לעבוד כל חייו, אבל לכל אחד יש זכות לעשות עם הכסף שאותו הרוויח ביושר מה שליבו חפץ). 

מה שאתם מסרבים להבין הוא, שהציבור שיושב בישיבות, ר"ל, גדל. אין יותר מי שיממן אותו. העם והמדינה צועדים לקטסטרופה בגללכם. 

80% מהעם לא צריך ולא מסוגל להחזיק 20% של בטלנים שלא רוצים לעבוד - ועוד מעט, זה יהיה המצב. אנחנו עוד מעט מגיעים לגבול שאחריו הכל יקרוס - אבל ל"לומדי התורה" זה לא אכפת. 

מי שרוצה ללמוד תורה כל היום ולא לעבוד - בבקשה. בלי קצבאות ילדים, בלי מלגות אברכים ובלי שקל מכספי המיסים של האנשים שעובדים. 

מי שמסוגל - שיהיה לו בהצלחה. 

אבל לצפות שאחרים יחזיקו אתכם??? לחשוב שזה מגיע לכם??? זו פרזיטיות לשמה. 

לא חושב שאני מזדהה עם הכיוון והמסקנות שלהם, אבל יש פה כמה מקורות שעשויים לעזור לדיון.

אשמח מאוד, אם מישהו יעזור לאזן במקורות נוספים.

בואו נרגיע וננסה לשמור על דיון ענייני, יש פה נידונים מאוד חשובים לענ"ד.

http://olamot.net/shiur/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%90%D7%A8%D7%A5

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...