אבל עדיף שלא...

לא שיש לי משו נגד חב"ד והריי"צ (ונהפוך הוא...).

אבל זו גישה שאומרת שהרב זצ"ל היה שווה משו כי הריי"צ כתב עליו ככה, וחזו"א משו אחר, והיית לו התכתבות עם הגרצ"פ פראנק וכו'.

הרב היה גדול כי הוא היה גדול. נקודה.

לא צריך שום להביא שום סייעתא מרבנים אחרים! (שהוא היה יותר גדול מחלקם, ככה שזה מגוחך...)

אל לנו לפחד ברבותינו, הם היו גדולים, ענקי עולם, למרות שהם לא היו חרדים...

וגם היום יש לנו ב"ה רבנים ענקיים הן בנגלה והן בנסתר, ואנחנו לא צריכים להרגיש בשום נושא כפיפה מול החרדים ולקבל מהם אישור על התורה שלנו.

הוא ידע לכבד רב עם דעות הפוכות לגמרי משלו.

יש הרבה מה ללמוד לשני הצדדים.

יש בזה רבותא מבורכת מאוד.

מה רבותא?

מזה מוסיף לך שהחזו"א כתב עליו מילות שבח ושהוא חיתן את הרב אלישיב??

יש לך חסר בהערכה אליו וככה אתה רוצה למלאות אותו?

בשם גדולים אחרים את שבחי הרב? מה רבותא בכך?...

הרצי"ה - למשל: בשם הנצי"ב והרידב"ז; הרב נריה - למשל בשם ר"ש שקופ.

(כמובן, זה רק מה שאני זוכר כעת בוודאי.)

מה גם שלשיטתך תימה על הגאון האדר"ת -

הרי הוא לשיטתו איננו מגיע לקרסולי חתנו - א"כ מאי רבותא בכך שהוא ישבח

את חתנו?

ומאי רבותא בכך שרצי"ה יציין זאת ב"לשלשה באלול"?...

הרצי"ה והרב נריה, וכמובן האדר"ת שיבחו את הרב מנקודת מבט שונה. מהי? לא יודע.

לעומת זאת היום אני שם לב שהגישה היא שונה - זו אמירה של 'בא נוכיח שהוא היה גדול, אם לא  - נדפקנו', 'תראו יש כמה חרדים בבני ברק שלומדים את הרב'. (הייתי ממשיך אבל נדפק לי האנטר...)

אם כי עולם התורה כן זקוק לדעת שהרב זצ"ל היה מוערך מאוד ע"י גדולי התורה המקובלים יותר.

וגם לנו יש חשיבות לשנן, שהרב'ה שלנו הוא לא רק איזה "הוגה" פיקנטי, עם פיסקאות יפות וחמודות.

(יש כאלה שזה מספיק להם. לדוג', יש כאלה שחושבים שבהיותם אמוניסטים, הרי הם תלמידי הרב זצ"ל,

שהרי הם בעלי סגנון שירי, ודיבור ססגוני באמונה, כמו שלו, ודי בכך.)

כאילו היה חלילה "עניין אחר" מכל אלה המשימים ראשם ורובם בקצות ובנתיבות.

לא כי.

מרן הרב זצ"ל מעל הכל - גדול עצום בתורה, דבר גדול ודבר קטן והוויות דאביי ורבא וכו' וכו'.

בשר מבשרם של חברת הפוסקים, ראשי הישיבות וגדולי מארי דתלמודא.

ועולם התורה מעיד על זה.

אבל לא כולם השרישו את זה מספיק טוב, לצערנו...

(זוכר דיווח מגוחך של מקור תקשורת חרדי פעם, שדיווח שב"מרכז הרב"

לומדים בחברה מעורבת )

לך ברור שהרב שלך הוא הכי גדול בתורה וכו' וכו'[ומי שלא ברור לו מצבו קשה] אבל צריך ללמוד מהדור הקודם -שלא כמו דורנו - היו בו הרבה מאוד תלמידי חכמים גדולים וגם שדעותיהם היו חלוקות מקצה לקצה בצורה קיצונית,ידעו לכבד ולהעריך את התורה של השני למרות שהוא לומד ומיישם אותה בדרך שונה משלו.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום