על משהו אירוע או סיטואציה ספציפית, אפ' מתמשכת. אבל כשמדובר בהנהגה שהוא מנהיג אותי כדרך חיים?? קשה מאד!!

ואדרבה, אני לא ה', אבל הוא כן!!! והתפיסה האלוקית שלו כטוב לא מסתדרת לי! 

בטח שהיא לא תסתדר לנו.

אך נסי רגע לשים לב לדברים השונים שהוא הטביע בעולם.

אושר, שמחה, אהבה, אחדות, שלום, רעות ועוד.

תפיסה אלוקית - זה לא משהו שאפשר לתפוס או להבין בפרוטרוט או אם בכלל.

להבדיל, זה כמו איך שאת תופסת את החיים, ואיך אביך/אימך תופס/ת את החיים או כל אדם אחר.

זו תפיסה שונה.

לדעתי,

ממליצה על ספר- מסילת ישרים.

אני חושבת שקודם כל צריך להפגש עם הכאב וחווית הרע שאת חשה,

קודם כל להתמודד עם זה ברמה האישית והרגשית.

לעבד, לדבר על זה, לבנות כלים.

ואז אפשר להתקדם הלאה - ללמוד, לשאול, להעמיק את הבירור.

אי אפשר להתעלם מהרגש הפשוט באמצעות הסברים רציונליים-תורניים, צריך לתת לו מקום.

גם ככה אי אפשר לעכל את ההבנה העמוקה יותר כשהלב מוצף.

(כמובן שהדברים יכולים לבוא במקביל - גם בירור נפשי, גם בירור אמוני. 

הרעיון הוא, שצריך קודם כל לדאוג לגוף, לרגש, כדי שיהיו כוחות ויכולות למדרגות הגבוהות יותר)

לכן, אני אשמח אם תשתפי קודם בתחושות שלך (אם זה שייך), ומתוך כך אולי אוכל לכוון יותר.

בהצלחה רבה, יקרה.

אמורה להשפיע על כל המישורים! לתת את אותותיה בכל תחום.. גם בהיבט הרגשי והאמוני! ותכלס, זה לא מתבטא הלכה למעשה!

בעיקר תחושות של תסכול ואכזבה.

תודה!

אבל לפעמים, אנחנו בקטנותנו לא יודעים איך להוציא את הדברים מן התורה.

ולכן - "חוכמה בגויים תאמין".

וכמו שאת צריכה להיות בריאה בגופך כדי שתוכלי לחיות ולעבוד את ה', כך את צריכה להיות בריאה ושמחה בנפשך כדי לתת מקום לקומות גבוהות יותר.

ובוודאי שהתורה משפיעה וצריכה להשפיע על הגוף והנפש, ולכוון אותם למקומות הנכונים,

אבל צריך לזכור לתת לצדדים האלה את האוכל הבסיסי שלהם, קודם כל.

אוכל זה דבר טבעי לגוף, ואת צריכה לאכול גם אם לא למדת איך להעלות ממנו ניצוצות,

וביטוי לנפש שלך את צריכה לתת, גם אם זה נשמע לך לא נכון (לתת מקום לכאב, למרות שאת יודעת בראש ש"הכל לטובה"). לא לרוץ ולחפש תשובות שימחקו את מה שאת חשה...

ושוב, כמובן, שעם הזמן והלימוד (והבירור שאת עוברת עכשיו), הביטוי שלך יהיה אמוני יותר ו"טוב" יותר.

צריך להבדיל בין החוויה האישית שלי: אני חווה את הדברים שקורים לי כרעים,

לבין הידיעה שהקב"ה לא עושה רע, אלא מכוון את הדברים לטובה.

זה לא נכון, אמונית, להגיד ש"זה לא רע מה שקורה לי" - כי זה כן רע! בעולם הבא לא תסבלי כך.

אלא שהקב"ה מכוון לטובה.

תודה לך על שאת נותנת לי לחדד לעצמי את הדברים.

שרבים מגדולי ישראל במשך הדורות אמרו שאין הנהגה פרטית - כלומר ד' משגיח אבל מתערב מעט מאד בעולם; בין לא מתערב בכלל למתערב רק בעניינים גדולים מאד שמשפיעים על ההסטוריה.

לפעמים כשרואים הרבה רוע, עדיף להאמין שמי שגרם אותו אלה בני אדם רעים או הטבע, מאשר להתחיל להסביר שד' רצה שבדיוק העץ הזה יפול ויהרוג שלושה ויפצע שניים, כי זה הגיע בדיוק למשפחות של כולם לסבול באותה מידה וכו' וכו'.

אז למה אנחנו מתפללים אם אין השגחה פרטית?

וגם כל העניין של שכר ועונש, עם הלך ההשקפה הנ"ל, לא יהיה דקדוק ודין על מעשים של האדם לפרטי פרטים לכאורה, וממילא כל העניין של ג"ע וגהנום לא כ"כ רלוונטי..

גם בענייני נישואים- כתוב שהי"ת יושב ומשדך? וילדים שמגיעים לעולם- שלושה שותפים לו לאדם וכו', וממילא ה' מתערב ביצירת כל נשמה ונשמה, אזי מה יותר מדוקדק ומושגח מזה?

ומהפן הרגשי- איך אבא מסוגל כך לנטוש את ילדיו בעולם שיש בו פוטנציאל גדול של רע, שיתמודדו לבד?? האינסטינקט האבהי הבסיסי הוא הגנה על הצאצאים!!

אבל אין צורך להיות עם החשיבה הזאת 'עד הסוף'. מספיק לקבל את האפשרות שיש דברים שד' רואה ומשגיח, אבל בוחר לא להתערב אלא להניח לעולם להתנהל כדרכו, דרך הטבע. מישהו עישן? הריאות שלו בסכנה. מישהו נהג לא בזהירות? ח"ו הוא יתנגש בעמוד חשמל.

כשמתחילים לחשוב קצת בצורה הזאת, אפשר קצת יותר 'לנשום', ולא לראות איזה רמז נסתר או אפילו 'התנכלות' של ד' בכל דבר שקורה. לפעמים דברים קורים כי הם פשוט קורים.

והחלק היפה בכל העניין, שהמסקנה לא משתנית. גם ר' נחמן וגם הרב סולוביצ'יק דיברו על הרוע בעולם, ושניהם הגיעו לאותה מסקנה: לא משנה למה קרה, משנה מה אנחנו עושים אחר כך. משנה איך אנחנו מתמודדים עם עצם העניין הכואב. 

וד' הוא מלך גדול על כל הארץ עוד לפני שהוא אבא.

מי זה "רבים מגדולי עולם"? שמות בבקשה... תודה

אפשר גם למנות את תלמידיו, אבל הראש לכל אלו הוא הרמב"ם.

נכון שיש השגחה נפלאה.

בשביל לראות אותה ולחוות אותה צריך לחבור אליה, להבין אותה ולהזדכך. כשהתודעה משתנה - גם המציאות משתנה וגם מציאות מהעבר תיראה שונה.

כך שלא מספיק לומר שיש השגחה. יש "רע" בעולם והרע הזה הוא לא מה'! אין רע יורד מלמעלה. כל הרע הוא תוצר אנושי, כולל מחלות ומוות.

"אלהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת)

ולמרות זאת יש השגחה, גם על הרע. השגחה אותיות השגה + ח'. ההשגחה פועלת עפ"י ההשגה (תודעה) ולקוחת בחשבון גם את החטא והרע, שלא רק שלא יזיק אלא שגם יגלה טוב בדרכים עקיפות שונות ומשונות. הבחירה היא אם להיות ולחוות את ההשגחה. אדם "מואר" חווה אותה ובשביל להיות במקום כזה עובדים על מידות ודעות. העניין הוא "לנקות" מאיתנו "מסכים" שדבקו בנו ומסתירים לנו את האמת הטובה שתמיד היתה שם, כמו ילד קטן שאין לו ממש בעיות בחיים.

ברגע שמטפלים ב"חשבונות הרבים" ע"י לימוד אמונה ובירור הדעת וכו' , אז גם מתחברים מחדש לאותה ישרות ראשונית שהכל מושלם שם , "כגמול עלי אמו". ושם יש גם נסים!

אם כן די בבירור הדעת והגברת הרוח להפך הכל לטובה, ואין מקום לסיגופים ועצבונות,

רק שמחה ורוממות נשמה צריך למלא את הכל"

(הרב קוק, ערפילי טוהר עמ' מח)

אני הפרובלמטית? 

מצטערת, הוא יצר אותי עם הכלים הגשמיים הנוכחים, ואיתם אני משתמשת.

והתוצאה קשה...

תודעה וחשיבה חיובית אני יכולה ליצור גם עם תובנות בודהיסטיות , באמצעות השפעה מאסיבית וקבלת אנרגיות חיוביות מחסידי מפלצת הספגטי, ואולי בכלל איזה הרואין טוב יסדר הכל?  

אלא התיכנות האנושי המקולקל שמעלים את האמת הטובה. ואין אחד שלא נגוע בו כך או אחרת. זה נקרא "יצר הרע".. היצר הוא בעולם המחשבות - "יצר מחשבות".

אז קדימה לתודעה חדשה רעננה!

מה רע בתובנות בודהיסטיות? כמעט הכל ביהדות כך או אחרת.

אנרגיות טובות גם תומכות. דברים שמתמכרים אליהם לא באמת עוזרים..

העיקר שזה יהיה אמיתי ויגלה אמת פנימית.

אפשר להתיעץ באישי

בלי פציעות, בלי מחלות, בלי חסרונות.

גן עדן, שם הוא שם את האדם.

אבל האדם חטא, ובניו המשיכו לחטוא גם כן, ובני בניהם, המשיכו לחטוא גם כן, אז הגיע להם עונש.

וזה לא משנה כמה תועלת תצא מזה לעולם, לא בכל עונש חייב להיות טוב נסתר.

מידת הדין פירושה עונש לשם עונש בלבד, לגמול לרשע רע כרשעתו. אמנם הקב"ה שיתף מידת הרחמים עם מידת הדין כדי שנוכל להחזיק מעמד, ולא נקבל על הראש מייד אחרי כל חטא, ובמלא העוצמה, אבל עונשים, ודאי שעדיין יש.

מלבד זאת, כפי שכבר ראיתי שכתב מישהו כאן בשרשור, זה ממש לא ברור שיש השגחה פרטית על כל אחד ואחד, יש השגחה על עם ישראל ועל הצדיקים.

מכיוון שהאדם קלקל את מעשיו ואת הטבע, אז מי שזכאי להגנה מפני תאונות טבעיות ומפני מעשים של אנשים אחרים (ואף מפני טעויות שלו עצמו), זה רק אדם צדיק, ולאור העובדה שאין אדם שהוא צדיק גמור והוא שלם לגמרי, אין למה לתמוה על כך  שאנשים נפגעים...לפעמים הקב"ה מגן על האדם מפגיעות הטבע ולפעמים לא, כי לא מגיעי לו שיגנו עליו, ולפעמים הקב"ה שולח עליו פגעים, כי מגיע לו שייפגע...

ואל תטעי לחשוב, שאם ככה-יוצא שהקב"ה עושה דברים רעים חס וחלילה, ברוך דיין האמת.

העולם לא נברא כדי שנחיה, אלא כדי שנחיה לשם ה', ומי שלא חי לשם השם, הדין דורש שייפגע, וה' שהוא דיין אמת, לא יכול להתעלם מזה.

וכשחושבים על הדברים בגישה הזאת, גם הדברים הרעים, הם לא כל כך נוראיים, לפחות כל עוד לאדם באמת אכפת מהאמת ולא מכל מיני דברים אחרים, כי הדין הוא דין אמת, אז אמנם הדין פוגע בנו, אבל אדם צריך לקבל את הדין.

יש בגישה שלך מאפיינים נוצריים חזקים מאד.

להגיד שהאנושות רעה וחוטאת כל הזמן ולכן מקבלת עונשים - זו לא גישת היהדות

כך אומרים הנוצרים - העולם הזה מקולקל לגמרי ואין שום סיכוי להעלות אותו, ומזה נובע עוד דברים רבים וחולניים.

וחוץ מזה, יש עונשים כלל לא פרופורציונאלים למשל השואה. ואתה לא יכול לחשב מה כנגד מה.

גן עדן הוא מציאות אוטופית ולא ממשית. והוא נכתב כמשל.

אדם לא יכול מעצם טבעו לחיות בגן עדן ללא חטא. (אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו')

כל אדם חי במציאות אפורה, שבה הוא משתדל לעשות טוב אך גם חוטא לפעמים

זה בסדר וזה חלק מהתוכנית המקורית של ה'

וכאן בדיוק מתחילה העבודה האמיתית של הבחירה החופשית בין טוב לרע

ולהעלות את עצמנו מתוך הצד הרע

מידת הדין היא במקור אבסולוטית ותקיפה

אך אין מקום להגיד שכל מי שמועד מעט מוצא עליו גזר דין מוות

חוץ מזה, לא כדאי לנתק את הרגשות ולא להתייחס אליהם, אלא רק לפי השכל, זה לא טבעי 

לכן יש לתת מקום להתמודדות של הרגש שלנו לבין ההבנה שה' מסדר הכל בסופו של דבר.

ראה למשל את ספר איוב שבו מתוארת ההתמודדות שלו עם כל הקשיים שה' מביא עליו

רואים שם שיש מקום לרגש ולהתמודדות שלו גם הגזרות (אגב, שם די ברור שה' העניש אותו ללא סיבה מיוחדת מלבד הניסיון)

שגן עדן הוא מציאות אוטופית ולא ממשית?

זה לא פחות גרוע מלהזכיר מאפיינים נוצריים...

האדם חטא וגורש מגן עדן.

עכשיו הוא צריך לתקן את החטא כדי לחזור לשם.

יש מושג של עולם הבא ויש תחיית המתים. אל תשאר תקוע במציאות העכשווית...

וטובים שדיברו על גן עדן כמציאות אוטופית. 

מה זה לחזור לשם?? מה זה עולם הבא?? 

ויכול להיות שהכל נכתב כמשל כדי שנבין.

בעצם, בטוח שהכל נכתב בלשון פשוטה כדי שתהיה לנו קמצוץ הבנה במושגים שלנו.

אבל אי אפשר לומר "עזוב, זה סיפור אוטופי ובכלל משל, המציאות היא אחרת".

גן עדן זה דבר מציאותי, לגמרי. אי אפשר לומר שלא, אחרי שזה כתוב בתורה.

מה זה לחזור לשם? מה זה עולם הבא?

בשביל זה לומדים אמונה.

אבל בהחלט להבין שאין לנו מושג מדוייק על ג"ע, ואם אנחנו נצמדים לפרשנויות, אז לדעת שישנם פרשנויות נוספות גם...

לומדים אמונה- כן.

של איזה הוגה דעות? של איזה מורה דרך?

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (בישעיה על גאולת אחרית הימים -השיבה לארץ) "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ..."

ירשו ארץ של ישעיה, לפי חז"ל זהו עולם הבא

וגן עדן ? - גם כן - פסוקים פשוטים בנביא על גן עדן בארץ ישראל באחרית הימים במקום הארץ השוממת

ו.. זה אוטוטו..

ימות המשיח

דעה שמתקבלת על הלב והשכל. שהג"ע יהיה כאן ממש

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום