על משהו אירוע או סיטואציה ספציפית, אפ' מתמשכת. אבל כשמדובר בהנהגה שהוא מנהיג אותי כדרך חיים?? קשה מאד!!

ואדרבה, אני לא ה', אבל הוא כן!!! והתפיסה האלוקית שלו כטוב לא מסתדרת לי! 

בטח שהיא לא תסתדר לנו.

אך נסי רגע לשים לב לדברים השונים שהוא הטביע בעולם.

אושר, שמחה, אהבה, אחדות, שלום, רעות ועוד.

תפיסה אלוקית - זה לא משהו שאפשר לתפוס או להבין בפרוטרוט או אם בכלל.

להבדיל, זה כמו איך שאת תופסת את החיים, ואיך אביך/אימך תופס/ת את החיים או כל אדם אחר.

זו תפיסה שונה.

לדעתי,

ממליצה על ספר- מסילת ישרים.

אני חושבת שקודם כל צריך להפגש עם הכאב וחווית הרע שאת חשה,

קודם כל להתמודד עם זה ברמה האישית והרגשית.

לעבד, לדבר על זה, לבנות כלים.

ואז אפשר להתקדם הלאה - ללמוד, לשאול, להעמיק את הבירור.

אי אפשר להתעלם מהרגש הפשוט באמצעות הסברים רציונליים-תורניים, צריך לתת לו מקום.

גם ככה אי אפשר לעכל את ההבנה העמוקה יותר כשהלב מוצף.

(כמובן שהדברים יכולים לבוא במקביל - גם בירור נפשי, גם בירור אמוני. 

הרעיון הוא, שצריך קודם כל לדאוג לגוף, לרגש, כדי שיהיו כוחות ויכולות למדרגות הגבוהות יותר)

לכן, אני אשמח אם תשתפי קודם בתחושות שלך (אם זה שייך), ומתוך כך אולי אוכל לכוון יותר.

בהצלחה רבה, יקרה.

אמורה להשפיע על כל המישורים! לתת את אותותיה בכל תחום.. גם בהיבט הרגשי והאמוני! ותכלס, זה לא מתבטא הלכה למעשה!

בעיקר תחושות של תסכול ואכזבה.

תודה!

אבל לפעמים, אנחנו בקטנותנו לא יודעים איך להוציא את הדברים מן התורה.

ולכן - "חוכמה בגויים תאמין".

וכמו שאת צריכה להיות בריאה בגופך כדי שתוכלי לחיות ולעבוד את ה', כך את צריכה להיות בריאה ושמחה בנפשך כדי לתת מקום לקומות גבוהות יותר.

ובוודאי שהתורה משפיעה וצריכה להשפיע על הגוף והנפש, ולכוון אותם למקומות הנכונים,

אבל צריך לזכור לתת לצדדים האלה את האוכל הבסיסי שלהם, קודם כל.

אוכל זה דבר טבעי לגוף, ואת צריכה לאכול גם אם לא למדת איך להעלות ממנו ניצוצות,

וביטוי לנפש שלך את צריכה לתת, גם אם זה נשמע לך לא נכון (לתת מקום לכאב, למרות שאת יודעת בראש ש"הכל לטובה"). לא לרוץ ולחפש תשובות שימחקו את מה שאת חשה...

ושוב, כמובן, שעם הזמן והלימוד (והבירור שאת עוברת עכשיו), הביטוי שלך יהיה אמוני יותר ו"טוב" יותר.

צריך להבדיל בין החוויה האישית שלי: אני חווה את הדברים שקורים לי כרעים,

לבין הידיעה שהקב"ה לא עושה רע, אלא מכוון את הדברים לטובה.

זה לא נכון, אמונית, להגיד ש"זה לא רע מה שקורה לי" - כי זה כן רע! בעולם הבא לא תסבלי כך.

אלא שהקב"ה מכוון לטובה.

תודה לך על שאת נותנת לי לחדד לעצמי את הדברים.

שרבים מגדולי ישראל במשך הדורות אמרו שאין הנהגה פרטית - כלומר ד' משגיח אבל מתערב מעט מאד בעולם; בין לא מתערב בכלל למתערב רק בעניינים גדולים מאד שמשפיעים על ההסטוריה.

לפעמים כשרואים הרבה רוע, עדיף להאמין שמי שגרם אותו אלה בני אדם רעים או הטבע, מאשר להתחיל להסביר שד' רצה שבדיוק העץ הזה יפול ויהרוג שלושה ויפצע שניים, כי זה הגיע בדיוק למשפחות של כולם לסבול באותה מידה וכו' וכו'.

אז למה אנחנו מתפללים אם אין השגחה פרטית?

וגם כל העניין של שכר ועונש, עם הלך ההשקפה הנ"ל, לא יהיה דקדוק ודין על מעשים של האדם לפרטי פרטים לכאורה, וממילא כל העניין של ג"ע וגהנום לא כ"כ רלוונטי..

גם בענייני נישואים- כתוב שהי"ת יושב ומשדך? וילדים שמגיעים לעולם- שלושה שותפים לו לאדם וכו', וממילא ה' מתערב ביצירת כל נשמה ונשמה, אזי מה יותר מדוקדק ומושגח מזה?

ומהפן הרגשי- איך אבא מסוגל כך לנטוש את ילדיו בעולם שיש בו פוטנציאל גדול של רע, שיתמודדו לבד?? האינסטינקט האבהי הבסיסי הוא הגנה על הצאצאים!!

אבל אין צורך להיות עם החשיבה הזאת 'עד הסוף'. מספיק לקבל את האפשרות שיש דברים שד' רואה ומשגיח, אבל בוחר לא להתערב אלא להניח לעולם להתנהל כדרכו, דרך הטבע. מישהו עישן? הריאות שלו בסכנה. מישהו נהג לא בזהירות? ח"ו הוא יתנגש בעמוד חשמל.

כשמתחילים לחשוב קצת בצורה הזאת, אפשר קצת יותר 'לנשום', ולא לראות איזה רמז נסתר או אפילו 'התנכלות' של ד' בכל דבר שקורה. לפעמים דברים קורים כי הם פשוט קורים.

והחלק היפה בכל העניין, שהמסקנה לא משתנית. גם ר' נחמן וגם הרב סולוביצ'יק דיברו על הרוע בעולם, ושניהם הגיעו לאותה מסקנה: לא משנה למה קרה, משנה מה אנחנו עושים אחר כך. משנה איך אנחנו מתמודדים עם עצם העניין הכואב. 

וד' הוא מלך גדול על כל הארץ עוד לפני שהוא אבא.

מי זה "רבים מגדולי עולם"? שמות בבקשה... תודה

אפשר גם למנות את תלמידיו, אבל הראש לכל אלו הוא הרמב"ם.

נכון שיש השגחה נפלאה.

בשביל לראות אותה ולחוות אותה צריך לחבור אליה, להבין אותה ולהזדכך. כשהתודעה משתנה - גם המציאות משתנה וגם מציאות מהעבר תיראה שונה.

כך שלא מספיק לומר שיש השגחה. יש "רע" בעולם והרע הזה הוא לא מה'! אין רע יורד מלמעלה. כל הרע הוא תוצר אנושי, כולל מחלות ומוות.

"אלהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים" (קהלת)

ולמרות זאת יש השגחה, גם על הרע. השגחה אותיות השגה + ח'. ההשגחה פועלת עפ"י ההשגה (תודעה) ולקוחת בחשבון גם את החטא והרע, שלא רק שלא יזיק אלא שגם יגלה טוב בדרכים עקיפות שונות ומשונות. הבחירה היא אם להיות ולחוות את ההשגחה. אדם "מואר" חווה אותה ובשביל להיות במקום כזה עובדים על מידות ודעות. העניין הוא "לנקות" מאיתנו "מסכים" שדבקו בנו ומסתירים לנו את האמת הטובה שתמיד היתה שם, כמו ילד קטן שאין לו ממש בעיות בחיים.

ברגע שמטפלים ב"חשבונות הרבים" ע"י לימוד אמונה ובירור הדעת וכו' , אז גם מתחברים מחדש לאותה ישרות ראשונית שהכל מושלם שם , "כגמול עלי אמו". ושם יש גם נסים!

אם כן די בבירור הדעת והגברת הרוח להפך הכל לטובה, ואין מקום לסיגופים ועצבונות,

רק שמחה ורוממות נשמה צריך למלא את הכל"

(הרב קוק, ערפילי טוהר עמ' מח)

אני הפרובלמטית? 

מצטערת, הוא יצר אותי עם הכלים הגשמיים הנוכחים, ואיתם אני משתמשת.

והתוצאה קשה...

תודעה וחשיבה חיובית אני יכולה ליצור גם עם תובנות בודהיסטיות , באמצעות השפעה מאסיבית וקבלת אנרגיות חיוביות מחסידי מפלצת הספגטי, ואולי בכלל איזה הרואין טוב יסדר הכל?  

אלא התיכנות האנושי המקולקל שמעלים את האמת הטובה. ואין אחד שלא נגוע בו כך או אחרת. זה נקרא "יצר הרע".. היצר הוא בעולם המחשבות - "יצר מחשבות".

אז קדימה לתודעה חדשה רעננה!

מה רע בתובנות בודהיסטיות? כמעט הכל ביהדות כך או אחרת.

אנרגיות טובות גם תומכות. דברים שמתמכרים אליהם לא באמת עוזרים..

העיקר שזה יהיה אמיתי ויגלה אמת פנימית.

אפשר להתיעץ באישי

בלי פציעות, בלי מחלות, בלי חסרונות.

גן עדן, שם הוא שם את האדם.

אבל האדם חטא, ובניו המשיכו לחטוא גם כן, ובני בניהם, המשיכו לחטוא גם כן, אז הגיע להם עונש.

וזה לא משנה כמה תועלת תצא מזה לעולם, לא בכל עונש חייב להיות טוב נסתר.

מידת הדין פירושה עונש לשם עונש בלבד, לגמול לרשע רע כרשעתו. אמנם הקב"ה שיתף מידת הרחמים עם מידת הדין כדי שנוכל להחזיק מעמד, ולא נקבל על הראש מייד אחרי כל חטא, ובמלא העוצמה, אבל עונשים, ודאי שעדיין יש.

מלבד זאת, כפי שכבר ראיתי שכתב מישהו כאן בשרשור, זה ממש לא ברור שיש השגחה פרטית על כל אחד ואחד, יש השגחה על עם ישראל ועל הצדיקים.

מכיוון שהאדם קלקל את מעשיו ואת הטבע, אז מי שזכאי להגנה מפני תאונות טבעיות ומפני מעשים של אנשים אחרים (ואף מפני טעויות שלו עצמו), זה רק אדם צדיק, ולאור העובדה שאין אדם שהוא צדיק גמור והוא שלם לגמרי, אין למה לתמוה על כך  שאנשים נפגעים...לפעמים הקב"ה מגן על האדם מפגיעות הטבע ולפעמים לא, כי לא מגיעי לו שיגנו עליו, ולפעמים הקב"ה שולח עליו פגעים, כי מגיע לו שייפגע...

ואל תטעי לחשוב, שאם ככה-יוצא שהקב"ה עושה דברים רעים חס וחלילה, ברוך דיין האמת.

העולם לא נברא כדי שנחיה, אלא כדי שנחיה לשם ה', ומי שלא חי לשם השם, הדין דורש שייפגע, וה' שהוא דיין אמת, לא יכול להתעלם מזה.

וכשחושבים על הדברים בגישה הזאת, גם הדברים הרעים, הם לא כל כך נוראיים, לפחות כל עוד לאדם באמת אכפת מהאמת ולא מכל מיני דברים אחרים, כי הדין הוא דין אמת, אז אמנם הדין פוגע בנו, אבל אדם צריך לקבל את הדין.

יש בגישה שלך מאפיינים נוצריים חזקים מאד.

להגיד שהאנושות רעה וחוטאת כל הזמן ולכן מקבלת עונשים - זו לא גישת היהדות

כך אומרים הנוצרים - העולם הזה מקולקל לגמרי ואין שום סיכוי להעלות אותו, ומזה נובע עוד דברים רבים וחולניים.

וחוץ מזה, יש עונשים כלל לא פרופורציונאלים למשל השואה. ואתה לא יכול לחשב מה כנגד מה.

גן עדן הוא מציאות אוטופית ולא ממשית. והוא נכתב כמשל.

אדם לא יכול מעצם טבעו לחיות בגן עדן ללא חטא. (אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו')

כל אדם חי במציאות אפורה, שבה הוא משתדל לעשות טוב אך גם חוטא לפעמים

זה בסדר וזה חלק מהתוכנית המקורית של ה'

וכאן בדיוק מתחילה העבודה האמיתית של הבחירה החופשית בין טוב לרע

ולהעלות את עצמנו מתוך הצד הרע

מידת הדין היא במקור אבסולוטית ותקיפה

אך אין מקום להגיד שכל מי שמועד מעט מוצא עליו גזר דין מוות

חוץ מזה, לא כדאי לנתק את הרגשות ולא להתייחס אליהם, אלא רק לפי השכל, זה לא טבעי 

לכן יש לתת מקום להתמודדות של הרגש שלנו לבין ההבנה שה' מסדר הכל בסופו של דבר.

ראה למשל את ספר איוב שבו מתוארת ההתמודדות שלו עם כל הקשיים שה' מביא עליו

רואים שם שיש מקום לרגש ולהתמודדות שלו גם הגזרות (אגב, שם די ברור שה' העניש אותו ללא סיבה מיוחדת מלבד הניסיון)

שגן עדן הוא מציאות אוטופית ולא ממשית?

זה לא פחות גרוע מלהזכיר מאפיינים נוצריים...

האדם חטא וגורש מגן עדן.

עכשיו הוא צריך לתקן את החטא כדי לחזור לשם.

יש מושג של עולם הבא ויש תחיית המתים. אל תשאר תקוע במציאות העכשווית...

וטובים שדיברו על גן עדן כמציאות אוטופית. 

מה זה לחזור לשם?? מה זה עולם הבא?? 

ויכול להיות שהכל נכתב כמשל כדי שנבין.

בעצם, בטוח שהכל נכתב בלשון פשוטה כדי שתהיה לנו קמצוץ הבנה במושגים שלנו.

אבל אי אפשר לומר "עזוב, זה סיפור אוטופי ובכלל משל, המציאות היא אחרת".

גן עדן זה דבר מציאותי, לגמרי. אי אפשר לומר שלא, אחרי שזה כתוב בתורה.

מה זה לחזור לשם? מה זה עולם הבא?

בשביל זה לומדים אמונה.

אבל בהחלט להבין שאין לנו מושג מדוייק על ג"ע, ואם אנחנו נצמדים לפרשנויות, אז לדעת שישנם פרשנויות נוספות גם...

לומדים אמונה- כן.

של איזה הוגה דעות? של איזה מורה דרך?

"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (בישעיה על גאולת אחרית הימים -השיבה לארץ) "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ..."

ירשו ארץ של ישעיה, לפי חז"ל זהו עולם הבא

וגן עדן ? - גם כן - פסוקים פשוטים בנביא על גן עדן בארץ ישראל באחרית הימים במקום הארץ השוממת

ו.. זה אוטוטו..

ימות המשיח

דעה שמתקבלת על הלב והשכל. שהג"ע יהיה כאן ממש

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו