כדי שיוציאו אותו מהבית. איזו ילדות תמימות הייתם, אם לא יודעים עדיין שאףפעם לא לוקחים מישהו מהבית לחקירה בגלל אוטו שנדפק ?

המתכונת הזו של אשה רוצה להתגרש וגבר מקבל תלונה זה סטנדרטי- ואני גם מכירה את זה ממקרה שהיה במשפחתי.

זה ששברו לו תרכב הוא יכול לבואא מתי שבא לו פשוט אמא שלכם הגישה עליו תלונה במשטרה

שעירבו את הילדים בצורה לא בריאה בכלל.
הכי טוב אם היו יושבים איתם בצורה מסודרת ומספרים לפניהם ופותחים הכל.
אבל לא ככה! לא שאבא מפחד לספר אז מתחנן שהם לא יספרו לאמא, ואז שכן
יספרו לה , ואז אמא מתעצבנת וכו'. חשוב שיהיה מתואם!!
הילדים מספיק יסבלו ואין צורך להציב אותם בקו האש.
גם ההתנהלות של האמא טיפשית בעיניי כי גם היא בונה את עצמה ודורסת את
בעלה על גבם של הילדים. ממש עצוב לשמוע.

מה שלא מסתדר לי, גברים שחוטפים תלונות שווא, מדוע נשים לא יוצאות מגדריהן נגד התופעה. למה זו סוגיה שגברים צריכים להתמודד איתה לבדם. למה גברים מגינים על נשים, ונשים לא יוצאות להוקיע נשים אחרות- סוררות.

אני לא בקיאה בחוקים, אבל ידוע לי שעל הודעות שווא נכנסים לבית סוהר. אם כך, מדוע אשה שהגישה תלונת שווא, וכן גבר שהגיש תלונת שווא, מדוע הם אינם נשלחים אחר כבוד לבית סוהר.

אפשר לדבר על זה בפורום "המשפחה היהודית מול הפמיניזם".

אני מחכה להמשך הדברים שלך. כולנו מחכים. מדהים, מקפיא דם, ומרתק. נמצא כאן אבא שהוא איש משפחה ומעורב בכל פרט בסדר היום של בנותיו, ונמצאת כאן אמא שחוזרת הביתה לישון.

כתב אישום ציבורי קשה ביותר לחברה הישראלית בכלל, ולמעגל האנשים הקרוב בפרט, לנוכח אזלת יד ואדישות הזועקות לשמים. נמצא כאן אבא שחפץ בשלום בית, ולו משום שטובת בנותיו לנגד עיניו. אנחנו לא יודעים באיזה צעדים הוא נקט, אך ברור שהוא נקט בצעדים.

אבא ששופך את ליבו בפני בנותיו, הוא מבקש מהן להיות שותפות סוד, והן הופכות לשותפות סוד. הבנות אינן מגלות לאימן, הן עצובות ומתאמצות להסתיר את עצבונן.

העלילה אינה מסתיימת, כעבור יומיים מבקש האב מבנותיו לספר לאימן. מן הסתם הוא נואש מאפשרות להעביר מסר לאשתו בכל דרך אחרת. שוב, כתב אישום קשה נגד החברה הישראלית שיודעת להוציא מתוכה מומחים בעלי שם עולמי, בכל תחום, אבל אינה יודעת להתמודד עם בעיות בין איש לאשתו. חברה ישראלית שבראשה עומדים שרלטנים פוליטיים שיודעים להצטלם עם ילדים במסע הבחירות שלהם. אבל כשצריך להגן על ילדים מפני פיצולם "בין שני בתים", הם אינם יודעים. שמא נאמר- הם אינם רוצים. שמא נדייק ונאמר- הם מסרבים במצח נחושה. מתוך אינטרסים פמיניסטיים מלוכלכים.

הבנות מתבקשות לספר לאמא, בזמן שאבא לא נמצא בבית. אבל אבא בבית, והכותבת לא ישנה כל הלילה. בבוקר אבא הולך לבית כנסת, הבנות לא יודעות איך לסדר את השיחה עם אמא, הן מסרבות ללכת לבית הספר ואחר כך מסכימות, האמא לא קוראת את המפה היא תלושה מהמציאות. היא כמו העץ שמציירת הבת שאינו מחובר לאדמה. האמא עדיין לא יודעת שום דבר.

הכותבת מגיעה לבית הספר ונכנסת לכתה, וכמו הר געש שמתפרץ, היא פורצת בבכי !!!. יש לה סיבה. היא נמצאת בחברה טובה. חברה שהערבות ההדדית בה היא מן המפורסמות. בין כה וכה, היא מספרת את סיפורה האישי למורה ולאחות בית הספר, ובדרך לא דרך מגיעים הדברים אל אמא. בערב יש צעקות בבית, ואבא עומד ומתנצל.

אמא לא אומרת די. היא מכינה מארב לאבא. היא ממתינה כמה ימים, או שמישהו יעץ לה להמתין. כעבור כמה ימים, היא כהרגלה אינה בבית ואבא כהרגלו בבית. המשטרה מגיעה. באים לעצור את אבא, ואבא מופתע. השוטרים נמצאים בבית, הם מסתכלים מסביב, אולי חושבים שטעו בזיהוי ובכתובת. אולי סתם מופתעים... הם מדווחים בטלפון, ואחר כך עוזבים את הבית.

עוד לא סיימנו, וכמו בתכנון קפדני של המאפיה, מישהו מתקשר הביתה בטלפון. לא צריך לנחש שאמא מסרה את מספר הטלפון. אומרים לאבא לרדת בגלל שהאוטו "קיבל מכה", הוא יורד ונעצר על ידי המשטרה. הכל מתואם. אחות של אמא הוזעקה כדי לשמור על הבנות. כאמור, מדובר בבנות שלפני 4 שנים הן היו בגיל בית ספר.

בינתיים אמא חזרה... איפה ההמשך. אני מחכה לרב מכר שהולך לזעזע את אמות הסיפים.

נקמת ילדות קטנות עוד לא ברא השטן.

את נילי, עודמת יפה על ההבדלים המשמעותיים בין האבא ואמא. ובהחלט רואים את השוני בגישה שלהם.
ועדיין אני טוען שבקשר לילדים ההתנהלות כולה היתה צריכה להיות אחרת. גם מצדהאב. אולי אפילו דרך צד שלישי.

לא הם צריכים להיות בתווך!!

להטיל על הילדים את תפקיד המגשר והמישר והמשכין שלום בית, זה הפקרות וניבזות וחוסר אחריות. אין לי ביטוי עדין מזה. האמור כאן אינו יוצא דופן והוא עובר כחוט השני מתגובה לתגובה. אני לא עושה הכללות, התייחסתי למקרה פרטי כפי שהוא נראה בעיני.

אין לי מה להוסיף זה בדיוק ככה
האמא ממש לא בסדר..

עכשו אני רוצה להמשיך את הסיפור שלי, שכחתי לספר קודם שאבא שלי עשה צחוקים עם השוטר והשוטרת שבאו לקחת אותו. הוא סיפר להם שהוא שדד שני בנקים, והוא שאל אותם בגלל איזה בנק הם באו לקחת אותו. אבל בסוף הם לא לקחו אותו.

בינתיים אמא שלנו חזרה, ודודה שלי רצתה ללכת לבית שלה, היא גרה קרוב אלינו. שאלתי אותה מתי אבא יחזור, והיא אמרה שהיא לא יודעת והיא ממהרת לבית שלה. היא אמרה לי שאני צריכה לישון ולקום בבוקר בזמן. אז אמרתי לה שאני לא אלך לישון עד שאבא שלי יחזור. פתאום אמא שלי קראה לה למטבח והם עמדו ליד הגז ודיברו, אחר כך נכנסו לחדר שינה ודיברו המון המון זמן. פתאום הם יצאו מהחדר, דודה שלי לקחה את התיק שלה והלכה מהבית שלנו. היא לא אמרה לנו שלום ולילה טוב, היא היתה עצבנית חבל על הזמן. אמא שלי התחילה להשתולל עלי רצתה שאלך לישון ובאמת הלכתי לישון. אחיות שלי כבר ישנו מזמן.

בבוקר קמתי ואבא שלי לא היה בבית, ושאלתי את אמא שלי איפה אבא, והיא אמרה לי שבגלל שהיה מאוחר הוא לא חזר הביתה לישון. שאלתי אותה מה קרה לאוטו של אבא, והיא אמרה לי שאין לה זמן לדבר והיא צריכה לצאת מהבית יותר מוקדם, ושנזדרז ונלך לבית ספר. באמת יצאנו יותר מוקדם ובדרך פגשתי חברה שלי שלמדה איתי בכיתה, והיא אמרה לי אל תשאלי מה קרה, והיא סיפרה לי שהיא היתה עם אמא שלה במרפסת של הבית שלהם, ואבא שלי היה למטה והוא דיבר עם שוטרים, ואחר כך הם דחפו אותו לתוך טנדר ולקחו אותו ונסעו. אחרי הבית ספר יצאתי עם אחותי מהשער ופתאום ראיתי את אבא שלי, שאלנו אותו למה הוא הגיע, והוא אמר לנו שהוא צריך לנסוע אל סבתא שלי, ולהיות אצלה שלושה ימים כי היא לא מרגישה טוב, ושנהיה טובים ונעזור לאמא שלא יהיה לה קשה. שאלתי אותו למה דחפו אותו לטנדר של המשטרה והוא אמר שאמא סיפרה להם שאבא לה סתירה. אז התחלנו לבכות וראינו שגם אבא שלי מתחיל לבכות אבל הוא הפסיק מיד כי הוא התבייש. שאלתי אותו אם שברו לו את האוטו שלו, והוא אמר שלא שברו את האוטו, וראינו את האוטו שלו והוא לא היה שבור. אחר כך הוא נסע לסבתא שלי ואנחנו הלכנו הביתה. אמא שלי חזרה יותר מוקדם, וסיפרתי לה מה שחברה שלי אמרה, והיא אמרה שהיא לא יודעת, שצריכים לשאול את אבא. לא סיפרתי לה מה שאבא שלי אמר עליה כי ידעתי שהם רוצים להתגרש ולא רציתי לסכסך.

נהיה ערב ואבא שלי לא היה בבית, והלכתי לטלפון להתקשר אליו. עוד לא התחלתי לחייג, ואמא אמרה שלאבא נמאס מהבית והוא עזב את הבית. ידעתי שמשקרים אותי, ופתאום קיבלתי אומץ ושאלתי אותה אם זה נכון שאבא נתן לה סתירה, היא לא ענתה לי מיד. אחרי קצת זמן היא התנפלה עלי בצעקות ואמרה לי שתגזור לי את השערות של הראש, והיא אמרה שאני יותר גרועה מאבא שלי. אחר כך דיברתי עם אבא שלי בטלפון ואמא שלי לא הפריעה לי לדבר, אחרי זה התחבקתי איתה וביקשתי ממנה סליחה שהרגזתי אותה, והיא אמרה לי שאסור לי להתערב ולשאול שאלות, לא לשאול את אבא על אמא ולא לשאול את אמא על אבא. אכלתי ארוחת ערב התקלחתי והלכתי לישון.

בבוקר קמנו ליום חדש והלכתי לבית ספר ובהפסקה דיברו איתי לא יפה הבנות הגדולות, והם אמרו לי שאבא שלי פושע והוא מנהל של בית זונות, והתחלתי לבכות ורציתי ללכת הביתה ולהדרס מאוטובוס. אמא אמרה לנו שמבית הספר נלך לבית של דודה שלי. הלכנו לשם ודיברתי עם אבא שלי בטלפון והוא אמר שלקחו אותו לבית משפט ואמרו לו שאסור לו לבוא הביתה שלושה חודשים, ומותר לו לדבר איתנו בטלפון, ומותר לו לראות אותנו פעמים בשבוע. אמרתי לו שיבקש סליחה מאמא ואני בעצמי גם אדבר עם אמא. הוא נשבע לי שהוא לא הרביץ לאמא, והוא שאל אותי אם אני ראיתי אותו פעם מרביץ למישהו, ואמרתי לו שבחיים לו ראיתי אותו מרביץ. אמרו לאבא שלי שהוא צריך לגור רחוק מהבית שלנו.

אחרי חודשיים היינו עם אבא בשבת אצל סבתא. אני ואחותי. אחותי הקטנה נשארה אצל אמא. אצל סבתא תמיד תמיד מאד שמח, אבל באותה שבת היה מאוד עצוב. אבא לא הפסיק לדבר על אחותי הקטנה שהוא קשור אליה בלב ובנפש, מאוד מאוד הוא אוהב אותה. משפט אחד שאבא שלי אמר, אני לעולם לא אשכח וגם אם אני אהיה בקבר מאה שנה, אני לא אשכח. אני יודע ש**** בוכה אבל אני לא שומע אותה, ואני יודע שהיא רעבה ואני לא יכול להאכיל אותה. את המשפט הזה, בחיים שלי לא אשכח.

אחרי כמה ימים, ההורים שלי התגרשו. רציתי להיות אצל אבא שלי וגם אחותי רצתה להיות אצל אבא שלי, ושתינו רצינו שאחותנו הקטנה תהיה ביחד איתנו. לקחו אותנו לבית משפט ונכנסנו לחדר אחד אני ואחותי ואבא שלי, והיתה שם אשה שאמרה שאחותנו הקטנה חייבת להיות אצל אמא, ובגללה גם הבנות הגדולות צריכות להיות עם אמא, כי כולם צריכות להיות ביחד. אבא שלי לא הסכים והוא אמר לנו לכתוב לשופטת שגם אנחנו לא מסכימות וכתבנו שאנחנו לא מסכימות.

ראשית אני רוצה לברך אותך על כנותך ואומץ ליבך!!!
היום אני בעצמי אמא וגם אני בת להורים שכל הזמן רבו ביניהם אני זוכרת שזה מאוד הציק והעציב אותי כילדה,התפללתי הרבה מאוד לה' שיעזור להורים שלי ,חוץ מתפילה לא היה לי מה לעשות!!
תתפללי לה' שיתן לך כח להתמודד עם הכאב והקושי ובע"ה יהיה לך קל יותר. תשמרי על קשר עם אבא שלך ותבקשי מאמא שלך שתבין אותך.תנסי לא לכעוס לא על אמא וכמובן לא על אבא יש הרבה דברים שאנחנו לא מבינים ולעולם לא נבין זיכרי גם שכל אחד אחראי על מעשיו תסמכי על אבא ואמא שלך שהם יסתדרו.בהצלחה ילדה מדהימה.

תאמרי לי, נשאר לך זמן ללמוד, או שאת כולך עסוקה בבעיות של ההורים שלך.

כך עולה דמותו של אבא שלך, האמנם ?. מצד שני, את לא אמורה להכנס לעניינים שבין ההורים שלך, ואת לא אמורה לדעת.

"והיא אמרה לי שאסור לי להתערב ולשאול שאלות, לא לשאול את אבא על אמא ולא לשאול את אמא על אבא"

"והם אמרו לי שאבא שלי פושע והוא מנהל של בית זונות, והתחלתי לבכות ורציתי ללכת הביתה ולהדרס מאוטובוס".

אבות (ואמהות) אכלו בוסר ושיני בנות תקהינה ?.

"אחרי קצת זמן היא התנפלה עלי בצעקות ואמרה לי שתגזור לי את השערות של הראש, והיא אמרה שאני יותר גרועה מאבא שלי."
מישו מוכן להסביר לי איזו אמא זו??
ולמה היא חושבת שהיא יכולה לגדל את הילדות שלה אם כשהבת שלה מרגיזה אותה היא מסוגלת לומר לה כזה משפט??

מי שיש לו מה להסתיר נכנס לסרטים ודמיונות, ושם הוא נופל. אין ספק שהאמא היתה בעיצומו של תפירת תיק פלילי לבעלה. היא חששה מפני עיניה הפקוחות של הבת.

בינתיים האמא מובילה בכל המהלכים. היא פועלת בכשרון רב, שעה שבעלה מוצג כחסר אונים.

יום אחד הגענו לשופטת אני ואחותי ואמא שלי. אמא שלי אמרה שגם אבא צריך להגיע. כולנו נכנסנו לחדר שלה, והעורך דין של אמא שלי התחיל לדבר והוא אמר שיש לו להגיד דברים שילדות לא צריכות לשמוע, והוא רוצה שיוציאו אתנו. אבא שלי לא הסכים שיוציאו אותנו. השופטת שאלה אותנו אם אנחנו אוהבות את אבא, ואמרנו שאנחנו אוהבות אותו, אחר כך היא שאלה אם אנחנו אוהבות את אמא. אני אמרתי שאני אוהבת אותה ואחותי אמרה שהיא לא אוהבת אותה בגלל שהיא אשמה בזה שהם התגרשו. אחר כך השופטת שאלה עוד משהו שאני לא זוכרת והוציאו אותנו החוצה. חיכינו בחוץ ואחר כך חזרנו הביתה עם אמא שלנו ואבא שלי הלך לבית שלו. לפני שהלכנו הביתה אמר לנו אבא שלי שהשופטת לא מסכימה שנהיה איתו כל הזמן, אבל בשביל שלא נתגעגע הרבה זמן הוא יבוא לחצר של הבית של אמא שלי פעמיים בשבוע, ונהיה ביחד איתו שלוש שעות. וגם נהיה בבית שלו שבת אחד כן ושבת אחד לא.

כשהגיע החופש הגדול עברנו לגור ברעננה, בגלל שאמא שלי התחילה לעבוד שם. אבא שלי גר בירושלים ופעמיים בשבוע הוא בא לבקר אותנו. רצינו שיבוא יותר ואמרנו לו שיבוא כל יום, אבל השופטת לא הרשתה ובאמת הוא לא בא.

עכשו תשמעו משהו ותתפוצצו. בערך שבועיים לפני שנגמר החופש הגדול, נסענו עם אמא לרמת הגולן שם גר אח שלה. כל השבוע לא ראיתי את אבא ומאד התגעגתי אליו. היינו צריכים להיות שם שבוע אחד, אבל בסוף נשארנו עוד שבוע. אבא דיבר עם אמא בטלפון והוא רצה שתבוא איתנו חצי דרך וגם הוא יסע חצי דרך. היא לא רצתה בשום אופן והיא אמרה לו שיחכה עד שהיא תחזור לבית שלה. אבא שלי דיבר איתי ואמר לי שאני צריכה לשכנע אותה. ניסיתי וניסיתי עד שהיא התעצבנה עלי. למחרת אבא שלי התקשר והוא אמר שהוא מגיע לרמת הגולן כי הבנות מאוד מתגעגעות ובאמת מאוד התגעגנו.

מהצהרים חיכינו לו, יצאנו לטייל עם בת דוד שלי וחיכינו לטלפון. אבל אבא לא הגיע וכבר נהיה מאוחר וחזרנו הביתה. אמא סיפרה לנו שאבא הגיע בשביל להרוג אותה אז היא התקשרה למשטרה והם תפסו אותו. פתאום אבא התקשר ואמר שהוא במשטרה ותפסו אותו בגלל שהוא בא עם האקדח שלו. אחר כך הם שחררו אותו והוא נסע לישון בסביבה ובבוקר פגשנו אותו.

כול הנושא הזה, זה פשוט נורא הסיבור הזה אבל לצערי הוא כל כך משקף מציאות שאנחנו רואים כל הזמן במיוחד בגלל שאנחנו ילדים להורים גרושים, מהסיפור הזה כל הזמן רק הולכת ומתחדדת לי האמונה שאסור לתת לאימא כוחות יתרים במשפט על האבא וחובה שהילדים יהיו אצל שניהם אלא אם אחד ההורים דפוק.
תהיה חזקה, אני מצפה ומתעניין לראות את המשך הסיפור.

לא בלתי אפשרי שאבא שלך היה עושה את כל הדרך עד רמת הגולן, ואחר כך היה נשלח אחר כבוד חזרה לביתו לפני שפגש את בנותיו.

ככל שלמשטרת ישראל יוזרמו יותר תקציבים ויותר כח אדם, היא תהיה אמביציונית יותר לסכסך ולקמבן ולהיות הכח המניע בתעשית הגירושין במדינת ישראל. אמנם גם לפני שקמה משטרת ישראל, זוגות התגרשו, אז מה.

תקציבי ענק מוזרמים למוסדות אקדמאיים ומוסדות מחקר, ואין בהם אף לא שקל (חדש) אחד, לבחינת המעורבות המשטרתית כגורם מרכזי להאצת אסון הגירושין. הכל מסכימים שמדובר באסון!!!.

במקום להלחם בקטל בכבישים. במקום לדלוק אחר מכוניות פולטות עשן ומכוניות מזהמות. משטרת ישראל מוסיפה חטא על פשע, היא נותנת יד לזיהום נוסף, הרבה יותר חמור, זה הזיהום הפמיניסטי.

חברה, הצילו, ה----צ----י----ל----ו.

זה נכון מאוד שהמשטרה נותנת לגיטימציה לאירגון הפמיניסטים וזה נכון שהם חצופים בצורה שלא תאמן.
אבל הטעות שלך היא שהם לא שורש הבעיה הם רק הענפים המכוערים של הבעיה.
הבעיה לצערנו היא בתי המשפט, הם שורש הבעיה כי הרי המשטרה לא יכולה לעשות משהו שהוא לא חוקי בעיני בתי המשפט והמחוקקים.
אנחנו צריכים לרדת לשורש הבעיה ולשים שם רעל ולהרוג את השורש, אנחנו צריכים לצאת ולהילחם בבתי המשפט ובחוקים ולא במשטרה, כי המלחמה במשטרה היא מלחמה בגדר כיבוי שרפות, מלחמה כזו היא מלחמה שטובה לשעתה ורק לשעתה.
את עיקר המלחמה שלנו אנחנו צריכים לרכז בבתי המשפט ובמחוקקים.

קשה.יס ממש מורידה לפנייך את הכובע!
מזעזע המשפט:"והיא אמרה לי שאסור לי להתערב ולשאול שאלות, לא לשאול את אבא על אמא ולא לשאול את אמא על אבא"

הכל מתנהל על פי לוח זמנים מסודר, ופתאום קמה בת ושופכת שמן על הכביש, ואמא עלולה להחליק.

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')