אם יש נושא בתורה שלא התיישב על ליבי טוב, זה 'אשת יפת תואר'.
אנחנו ממש לקראת פרשת כי תצא, ותורתינו היא 'תורת חיים',
ואני חייב לדעת מה הפשט שם - "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע",
אני מבין, כל התורה היא כנגד יצר הרע - אבל...
"שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור"...!
סו ווט? לכן ל-ה-ת-יר..?! וואלה, לא מובן. נתיר גם נגיעה במין השני,
כי - "הקב"ה, שומע? תסתכל מה הולך ברחוב, תתיר להם וסיימנו"...
אולי תתיר גם לדבר לשון הרע, כי הרי ת'כלס אנחנו לא עומדים בזה,
ואם תרצה ככה לתת לנו דובדבן שבקצפת - בא נלך ת'כלס על הדברים
הקשים - תתיר לבחור להסתכל לאן שהוא רוצה, ולבחורה ללבוש מה שהיא רוצה,
מה זה אתה מחמיר?! הקב"ה? יש לנו כלל - 'אם לא תתיר, נעשה באיסור'...
א-ל-ו-ק-י-ם-א-ד-י-ר-י-ם. 
מ-ה-ה-ו-ל-ך-פ-ה..?!


====

תחזיקו חזק, כי אנחנו הולכים לשאוב מכאן שני יסודות ענקיים לחיים.
קודם כל - מכאן הוכחה כנגד כל אותם אלה שאומרים:
"התורה לא מתחשבת", "אני לא מסוגל לקיים ת'תורה, אין בי כוחות".
אין. אלו לא טענות מתקבלות בבית דין של מעלה. (ר' יחזקאל אברמסקי זצ"ל)
א-ם לא היית מסוגל, זה לא היה אסור עליך. ה' לא מביא לאדם נסיון
שהוא לא יכול לעמוד בו, כי אם הוא לא יכול לעמוד בו -
הנה לנו פרשת 'יפת תואר', שהותרה. אבל שאר המצוות שלא הותרו -
מוכח וברור שאנחנו כן מסוגלים לעמוד בהם, ואין שום תירוץ לתת..
"כי המצווה הזו אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך...
כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך - לעשותו".

מדהים. במילים - אני דרשן נחמד, הא?
אבל ת'כלס, למעשה, מה אני מדבר?! תשאלו כל בחור שנכנס
לאתר לא צנוע באינטרנט אם הוא מסוגל 'לעצום עיניים' פתאום,
הסיכוי שואף ל - 0 מאשר ל - 1. ת'כלס, בשטח ---
יש דברים שבאמת, הקב"ה, מן הראוי שתתיר לנו. לא לדבר כל החיים
לשון הרע - זה משהו 'כמעט' לא בגדר הטבע. את זה, שיתיר לנו...!
וסתם ככה אני בתור בן - אמנם לא מבין כ"כ ת'ראש של בנות -
אבל ראיתי הרבה שאלות של בנות ב'חברים מקשיבים' על צניעות,
ו ---- ה', תשמע. תעשה טובה ותתיר לאחיות שלי ללכת איך שהן רוצות.
הן טוענות שזה קשה להן כמו קריעת ים סוף, נו - אז בבקשה,
אנחנו מוותרים על היתר 'אשת יפת תואר', העיקר תתיר להן ללכת...


~~~~

לא לא, בבקשה אל תגע בי אריה יקר.
זה לא הוגן, אתה גדול ושמן - אופס, סליחה, התכוונתי 'מלא' -
ואני כזה צפלוך. בבקשה, אני לא יכול עליך. או בעצם:
ה' אלוקים היקר, תציל אותי, אני לא יכול מול האריה הזה...
"ויאמר ה' אלוקים - לא יכול, הא?! איך לעזאזל הגעת לגונג'ל
באפריקה - וואלה אני לא יודע. נכון, אמנם יש 'מצוות עשה' ללכת
אחרי הצבא להתמסטל בחו"ל, אבל טיפש! נכנסת ליער כזה
בלי הדרכה ואח"כ אתה צועק שאתה לא יכול...?!
ל-מ-ה נ-כ-נ-ס-ת-?!
זו - ההחלטה אם להכנס לתחום שבו לא תוכל לשלוט -
זו, הייתה בידך. ממילא, אתה אשם.
האריה - אוכל. הדב - בולע. והאדם - טיפש,
נכנס להם לתוך הגרון, ואז מתחיל לצעוק שהוא לא אשם..


"שמור מרחק", יש שלט על המכונית שמולך -
אז למה לעזאזל לא שמרת מרחק?! אתה לא אשם?!..
נכון, בעצם הפגיעה אתה לא אשם, כי הרי הוא נתן ברקס 'פתאומי',
אלא שהתביעה עליך היא אחרת. למה לא שמרת מרחק?! למה הכנסת את
עצמך למלכודת שבה אם הוא יבלום לא תוכל לעצור בזמן...?!
שלם - פסק השופט - אין פה חוכמות. אתה האשם.

~~~~


התורה - תורת החיים שלנו - מחייבת אותנו להפעיל את השכל הפשוט,
קרי - אל תתקרב, כי אז מן הסתם תפול. כלומר - אתה חייב לשים גדר...!
פוסק הרמב"ם להלכה - "ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר:
לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה".
אז נכון - לקרוץ, לשחוק, להקל ראש או להסתכל על בחורה -
זה פשוט שאסור. אבל...
מי הגבר שיבוא ויגיד שהתורה 'לא אסרה' ידידות בין בן לבת...?!
איפה זה כתוב בתורה? זה לא כתוב בשום תורה ובשום סעיף בשו"ע,
אלא 'רק' כל התורה ז-ו-ע-ק-ת את זה. שמור מרחק! אל תתקרב...!
לא, אני לא אוסרת רק את ה ---- אלא, גם לפני. ו - הרבה לפני,
דווקא כי אני יודעת - זועקת התורה - שאחרי שתכנס פנימה כבר לא
תוכל לעמוד ביצר, לכן - כמו שאתה מבין שלא רק שלא שופכים חומר דליק
על אש, אלא גם לא מתקרבים איתו לאש - בדיוק אותו דבר גם ביצר.
אל תתקרב, אל תתקרבי, לא נתקרב. ואם כן נתקרב, שלא נבכה ונגיד
אח"כ שהתורה לא מתחשבת ואנחנו ממש לא מסוגלים - כי התביעה
נגדנו תהיה "למה לא שמרת על ההלכה! למה לא שמרת מרחק מהעבירה"...?!
ומול השאלה הנוקבת הזו - למי יש תשובה אמיתית?!...

אוו'ץ.
זהו, הכל מתחיל משם.
מהחובה שלנו לשים את הגדר. בלי פשרות.
ל-ה-ת-ר-ח-ק מהעבירה. ו - זה, ביכולתנו בהחלט.


בואו נפגוש מישהי מוכרת לנו -
בנות - לכן פחות, אבל היא תהיה לכן מובנת -
שהיא תספר לנו את מה שיש לה להגיד.
גמרא, מסכת בבא בתרא:
יש פסוק שאומר 'שבח' על מי שלא מסתכל על נשים -
והגמרא מבררת במי מדובר. תוך כדי הבירור הגמ' אומרת:
אם יש דרך אחרת (שאין בה נשים כאלה) והוא הולך דרך שם - 'רשע' הוא.
מסביר שם הרשב"ם - ואף על פי שעוצם עיניו. (הוא נקרא רשע)
שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה [שנאמר] הרחק מן הכיעור.


====

יש שתי דרכים ללכת,
ואתה בוחר ללכת בדרך שבא יש נשים שמכבסות כביסה -
שהיום כמעט כל בחורה ברחוב לבושה חצי (...) מהן -
אתה נקרא...
אפילו (!) אם עצמת עיניים.
אוו'ץ.
וההסבר - פשוט.
הרי ת'כלס לא נפלת, על מה אתה נקרא רשע?
והבת קול עונה - מה אתה נכנס לנסיון?! "ואל תביאנו לידי נסיון",
לא מופיע אצלך בסידור?! ואח"כ עוד תבכה שנפלת למרות שהיית בטוח ש...?!
לא! אל תהיה גבר כזה, אנחנו לא מחפשים קונצ'ים. גם אם אתה צדיק
יסוד עולם - נכנסת אחי לנסיון מיותר, חצית גבולות שהתורה לא מסכימה -
כמעט שכבר אפשר לתת לך 'מי שברך' שהנפילה שמן הסתם כבר מוכנה לך,
רק שתעבור עם כמה שפחות צלקות ופגיעות בנפש עמוק פנימה...


*******

אחרי זה - כל התשובות על 'חבר/ה', 'אינטרנט', 'פאב לדתיים',
הכל ברור כשמש. אבל רק למי שמסיר מעצמו לרגע את הנגיעות אישיות.
והרוצה לטעות - אומרים חז"ל - יבוא ויטעה. מול רצונות להכנס לכיעור,
אנחנו לא נלחמים. מי שרוצה תאוות, שום הלכה לא תזיז לו,
כי הרי מה זה לעקם את ההלכה בשביל היצר? כלום, ביני ובינך מה היא...


=====

אז ---- אם כך, למה בכל זאת יש היתר של אשת יפת תואר?
עכשיו נוכל להבין את זה - פשוט מתוק מדבש. החיילים היו הולכים
להלחם ובנות הגויים (מופיע ברש"י) היו מתגנדרות בשביל לפתות אותם. בזה,
ועוד באוירת 'הפקר' של מלחמה, קשה מאוד - אם בכלל אפשר - לעמוד ביצר...
ואמרנו, שמה שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו, הקב"ה לא דורש מאיתנו.
לא מסוגל לעמוד בפיתוי של אשת יפת תואר? טוב, קח אותה לאשה.
אבל סתם ככה ללכת ברחוב ולראות איזו שבדית ולחמוד בה...?!
מה פתאום הכנסת את עצמך למצב כזה? מה פתאום הרמת את העיניים?
מה פתאום הגעת לשם סתם ככה? מילא, במלחמה - וזו התשובה -
אי אפשר להגיד 'שים גדר, אל תצא למלחמה', הרי ה' הסכים לצאת,
וממילא - ה' הסיר לנו את ה'גדר לעבירה' - הוא גם מתיר לנו...
אבל סתם ככה?! למה נכנסת לשם? למה אתה חי עם חבר'ה כאלה?
למה ה-ס-ר-ת ל-ע-צ-מ-ך את המחסומים...?!
על זה - על שבחרת להכנס לנסיון -
זו התביעה.

בדוגמא קטנה -
מי שנחת במקרה באיזה חור בסין לא תהיה עליו תביעה
'מדוע אכלת מאכלות אסורות', כי הרי הוא לא נכנס למצב הזה בכוונה..
א-ב-ל, מי שבחר מרצונו לגור באיזה חור תקוע בסין,
שלא יתלונן שהוא 'אנוס' לאכול מאכולות אסורות.
נכון, אנוס אנוס, אבל למה בכלל נכנסת לשם?!...


~~~~~~

אפשר לחיות גם בעולם של פריצות, לשון הרע, גזל -
כמו שאפשר לחיות בעולם שיש בו גן חיות אמיתי,
אלא שהסוד, החיוב, הטיפ היחיד בעולם להנצל -
הוא פשוט...
לא להתקרב. לא לחפש קונצ'ים. שמור מרחק - מהנסיון.
אחרת? מובטח לך שתכשל, ואל תתפלא, כי כבר חתמנו..

ולא נאמין לשום עצת יצר שאומרת 'אני נכנסתי ולא נפלתי'.
אין לנו שום מצווה להאמין להם, אלא רק מצווה להאמין לדברי חז"ל
החד משמעיים, שרק מגלים לנו על דברי המסיתים -

"אין" - פשוט א-י-ן "אפוטרופוס לעריות"...

=====

וואו, עכשיו מדהים כמה העומק שבתורה.
חשבנו שנוציא 'היתרים' מפרשת 'יפת תואר',
אלא שלמדנו שני יסודות חשובים בתורה:
א) בכל מצוות התורה אנחנו יכולים לעמוד.
אחרת? לא היו אוסרים עלינו אותם...
ב) הסוד, הטיפ היחיד לעמוד, החובה הברורה היא -
לא להתקרב לנסיון. לא להתקרב לאש. "שמור מרחק".

וכבר אמרנו ש ---
המצווה הראשונה בתורה היא...


כל העולם ואשתו עכשיו עוד רגע מתפוצצים ש...
את כל התירוצים בעולם הם ישלפו. יצר הרע שלכם +
יצר הרע שלי שכבר דופק לי בבטן -
ווא ווא, אפשר ליפול ברשת שלהם בקלות...

אבל כבר למדנו -
לא נתקרב אליהם, לא נתן להם חניה אצלנו,
ונעמיק בשכל פשוט, באמת באמת, לחפש את האמת.


~~~~~

למה כתבתי את הדברים?
מן הסתם לא כולנו ניישם את הדברים בבת אחת,
ועוד הרבה מלחמות מחכות לנו - בלי שנזמין - עם היצר.
אבל באמת, שנדע - את הפסיגה. את השאיפה,
לאן אנחנו צריכים לכוון תמיד...
'דע את האויב', מתחיל לפני הכל ב -
דע את עצמך! את התורה שלך...!

ו...
איך אפשר בלי לסיים בדבר כ"כ אמיתי.
לא יודע מי פה בגיל של חתונה, אבל אני כבר שם,
ו --- חייבים לדעת בדיוק איזה בית אנחנו רוצים לבנות.
בית של 'פייסטוק', או בית של אהבה, אמיתית.
אבל אמיתית. עם כל פרק ה - 'אשת חיל' שבדבר.
מ - "מי ימצא", עד - "ויהללוה בשערים מעשיה",
דרך נתיב 'בטח בה לב בעלה', שלא פשוט בדור שלנו.
אם רוצים לבנות בית ש-מ-ק-ר-י-ן קדושה וטהרה,
אי אפשר להשלים, אפילו לא עם 'טיפת' טומאה...




מי שיכול בבקשה לכתוב בתגובה אפילו רק נקודה,
אולי יזכו עוד כמה אחים ואחיות שלנו להכניס ללב פנימה.





 

יש למישו אולי?

חברה שלי מחפשת וכדאי גם סניף שהוא נורמלי ולא עכשיו ממש חילוני (סניף מעורב זה ממש אחלה)

טוב נושא קשוח אז ככה..

בתחילת ההדרכה היה לי ולמדשית שלי(נקרא לה א )בעיה עם עוד מדשית שלנו(נקרא לה ב) (אנחנו רביעיה). היה קשוח ממש. מלא אנשים התערבו בזה (הקומונרית, מהנוער ובכללי כל הצוות וכו)אומרת דוגרי הרבה מזה זה אני ומדשית א הגזמנו וחיפשנו אותה מלא ממש וכל דבר שעשתה הערנו לה ודווקא מדשית ב היתה בהקשבה וכיבדה ממש וממש השתדלה לשנות(מה שאני משה לב בדיעבד עכישו אז סתם הייתי חמה עליה ברמות לאיודעת להסביר למה). 

אחרי התערבות ודיבור הבעיה נפתרה(לפחות ככה אני ראיתי אתזה.) ביקשתי סליחה ושמנו את הדברים מאחורה.

עכשיו שמתי לב שמדשית א כל הזמן מעירה/ מחפשת את מדשית ב כאילו על סתם דברים היא איחרה טיפה כי אבא שלה במילואים ועזרה קצת בבית והיא עשתה פרצוף ואמרה לי אחכ שזה לא ניראה לה ובכללי על כל דבר היא מעירה מעקמת אף וכו.

עכשיו יש לי התלבטות אם להעיר לה ולהגיד לה כאילו היה מריבה את צודקת אבל שמנו תדברים מאחורינו תני לה קצת להוכיח את עצמה לא כל הזמן להסתכל בזכוכית מגדלת על מה שהיא עושה. או להתעלם ולראות מה יקרה ואולי להגיד לקומונרית

קיצור מקווה שיצא מובן מה אומרים?

מצרף סרט קצר שעשינו, מסוקרן לשמוע תגובות ומחשבות שלכם עליו

במשפט - יוני המדריך, חותך את הקשר עם סיגל מבני עקיבא, בשם התחזקותו הרוחנית, אך מגלה שההתמודדות רק מתחילה. 

מה עושים בחודש ארגון? לגבי צביעת קירות

רעיונות לקטעים/משפטים לקלסר הדרכה?

וכמובן רעיונות למה להכניס לבפנים (חוץ מהכנת פעולה, רעיונות לערבים וכו)

ואשמח גם לקטעים ולמה להכניס לקלסר של נחשון (קטעים על עשיה וכו)

תודה רבה!