מצד אבא יש לי אח חורג (הבן של אישתו, לא של שניהם..) ואחות חורגת. את האחות אני לא רואה כמעט, והבן (שהוא שנה מעלי) מסתדר איתי מצוין.

 

מצד אמא, יש את הבת של הבעל של אמא שלי, (לא של שניהם), ואיתה אני ממש, אבל ממש ממש ממש לא מסתדרת. 

זה מדהים כמה צוציקית בת 5 יכולה לעצבן. 

אני לא סובלת אותה..

 

אח חורג- אח של הבעל/ האישה, אבל לא אחד ההורים

חצי אח- מאחד ההורים? 

צדקתי?

אחים חורגים (או אולי הורגים?)

 

אח ואחות הם די גדולים

אז זה יותר כמו חברים רחוקים מאשר משפחה (אם אפשר לקרוא לזה משפחה).

כשנפגשים זה שלום שלום סמול טוק וזהו

אולי תיאומים לגבי הרכב של ההורים המשותפים

 

האחות החורגת נשואה עם ילדים אז אפשר להגיד שיש לי אחיינים חורגים?

 

מזל שאין לי חצאי אחים זה היה יותר קשה נראה לי

 

-יויו צדקת לגבי החצי אח שיש הורה משותף אחד (או אבא או אמא שגם אבא או אמא שלו)

 לגבי אח חורג- אין הורים משותפים בכלל, בד"כ ילד מנישואים קודמים וכדומה.

 

אבא שלי התחתן ונולדו לו 2 ילדים וגם לאמא שלי ככה.. (קיצור ישלי 4 חצאי אחים 2 מכל צד)

אבל לאנשים שהם התחתנו איתם אין ילדים לפני זה

וזה דווקא נחמד, לא יודעת.. לדעתי זה יותר טוב מאחים חורגים כי פה יש עוד קשר

הם אחים שלי לכל דבר ואני אוהבת אותם כמו שאר האחים שלי.. (אנחנו אפילו דומים!! )

(למרות שעם האחים מצד אבא אני פחות בקשר... אבל אם הייתי רואה אותם יותר אז בטח זה היה שונה)

 

בס"ד

 

יש ויש!
אחים, אחיינים, גיסות, סבתות, דודים-הכל!

וזה סיוט. לגמרי.
 

(רק חורגים, אין חצאי אחים..)

 

מצד אמא 3 אחים חורגים נשואים ועם ילדים (אחיינים חורגים חמודים),

עוד 2 קטנים יותר, ואת כולם אני רואה די הרבה כי הם גרים ליד אמא שלי/באים הרבה.

 

מצד אבא זה די משעשע- יש לאשתו בן שאני לא כ"כ קוראת לו "אח" חורג(הוא חמוד, אבל הסיבה אחרת...). בסופו של דבר אני רואה אותו פעם בשנה, אולי יותר (הוא לא תמיד בא עם אבא שלי, שבעצמו בא פעם בשנה בערך..), וגם אז אין לנו שפה משותפת (אנחנו מדברים איתו בעברית, הוא מדבר איתנו באיטלקית, ואיכשהו מבינים)

 

עם הקטנים קצת קשה לפעמים, כי יש להם חינוך אחר משלנו,

אבל בסופו של דבר- למה שלא נסתדר איתם? ההורים שלי מסתדרים גם ביניהם ב"ה, וכולם "משפחה" אחת גדולה ומשוגעת

 

ואמנם זו לא השאלה, אבל יש לי גם סבים וסבתות חורגים, חצאי דודים וכו' וכו' וכו'...כן ירבו

לא בהקשר של אמא חורגת ולא אבא חורג.

 

יש ספר, שעכשיו אני באמצע קריאתו: "שני בתים וילד" של נעמה צבר-בן יהושע וגליה צבר, הם נותנים שם אחר לאמא חורגת: אמא מגדלת. זה נראה לי טוב יותר.

למי שמעוניין בספר:

http://www.schocken.co.il/?CategoryID=192&ArticleID=1156

 

עם כל הכבוד, יש לי אמא, והיא, ורק היא תגדל אותי!

כמו שאבא חורג, או אמא חורגת לא יחנכו אותי, או יתערבו לי בחיים, ככה גם הם לא יגדלו אותי!

 

ממש מתנגדת לניסוח.

ואם היא לא מגדלת?

האמא החורגת שלי הייתה מתה שהבן שלה יהיה דומה לי והיא לא גידלה אותי...

והיא גם אמרה את זה אז זה לא אני...

 

ומה נזכרת עכשיו לשווק את הספר ?

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')