לפעולה לחבריא ב', פעולת ערב שבת שאורכה יהיה בערך 10 דק'... משהו רציני אבל לא מעמיק מדי... על כל נושא שנראה לכם...
פשוט... אין לי נסיון בעניין העברת פעולות לחבריא ב' ודי לא הולך לי בנושא הזה...
תודה מראש 
.
צריכה רעיון או לפחות כיוון...(= pnina =)
בטח מאוחר מידי...........לבן כהה
איך פעולה ב10 דקות????????
אין זמן לכלום!!!!
אין זמן לכלום!!!!
אכן כן...(= pnina =)
בד"כ מה שקורה הוא שמריצים ממש דיון, קוראים קטע, מסכמים וזהו..
תודה בכ"ז.
תודה בכ"ז
.לקרוא מכתב כלשהוא מחברים מקשיבים...eliya
אני תכף יעלה לפה כמה רעיונות...ואז דיון...
רעיון למכתב..eliyaאחרונה
פשוט תעתיקי אותו לוורד אם את מעונינת...:]
אחרי שנתיים וארבעה ימים, הרים של דמעות, שמיים שבורים ושני ארונות, קרים, שחורים,זועקים בשתיקתם הקפואה,את מה שהיה ואיננו.
חיוך קסום, מבט לוחש, מדינה בוכה, שטן מרקד, עגונה שהותרה, חלום שעוכל, מילים עלובות מתפוגגות מכאב.
הבנו בפעם הראשונה.
הרגשנו.
באמת.
עד הסוף.
את האש שנתיזה לנו מכל אות ואות, בשם ומלכות, בכוונה, בפשטות:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא עשני גוי!"
משוגעים עם קבלות! הם הסתכלו עלינו, הגויים ולא האמנו.
כמה בלאגן אתם עושים, כמה רעש, ובשביל מה?
ארונות? גופות? נשמות...
מה הם לא עשו, הרבנים שלנו בשביל לפורר לנו את המאמר ההוא, שבו מסביר החבר למלך כוזר על המעלה של ישראל על פני אומות העולם.
ותמיד שהגענו לחלק הזה, עם כל הרצון הטוב, פשוט לא הבנו על מה הוא מדבר. איזה מעלה, מה מעלה, למה מעלה?
כאילו שבלי הנשמה היהודית לא תדע מאיזה צד לפתוח ת'מעטפה עם הכסף...
ככה זה שמאכילים אותך בבוקר, כל בוקר, בסיפורי הגן של אהוד וחיים, בחברה שבחרה מרצון לסאב עצמה לדעת.
ראינו שני ארונות שחורים ואת הכבוד הלאומי שלנו קבור בתוכו.
תזכירו לנו מתי בדיוק נהפכנו מהבריון של השכונה לילד כאפות?
אבל מבעד למעטפת התסכול שעיכלה בנו, הרגשנו גם משהו אחר, חדש, משהו שנראה שכבר שכחנו שיש לנו אותו
בשקט, בלי רעש והסכמים וכותרות לעוסות מרוחות באדום זועק.
גילינו את הנשמה שלנו, של כולנו, את ה'כלל ישראל'.
קודם כל תחזירו את הילדים שלנו, אחר כך נראה...
המחשבה הזו, שהאחים שלנו נמצאים עכשיו בידיים של הישמעאלים האלו, שמסניפים את המוות, זה פשוט גדול עלינו.
ובמקום שהשכל נגמר, והאינטרסים המדיניים מתגמדים, גם הציניות הקרה הזו, שספגה את היום יום שלנו, נאלמה דום והרכינה ראש לאמת ולטבע שלנו, היהודי, ההוא שעושה אותנו כל כך מנותקים מכאן.
לא שייכים.
שטיח אדום הם פרשו לכבוד קונטר, בכל זאת רצח בדם קר ילדה בת 4.
יש כבוד.
שריינו מקום לשטן, מקום של כבוד למלאך המוות, רק תבואו, יהי'ה שמייח.
אבל אפילו מלאך המוות סירב. בפעם הבאה שהוא נגע בחומר של נאסרללה זה ניגמר בשטיפת קיבה ואשפוז מרצון.
ככה הם מגדירים אומץ.
כל אומה ומה שעושה לה את זה.
איך שהם חייכו, איזה אושר, ההתמוגגות, איך דפקנו ת'יהוד.
זה מה שנקרא נחת ערבי.
הרבה שלוחים למקום, ומסתבר שהיינו צריכים לקבל את זה בזריקה ללב האומלל שלנו, ישר לוורידים:
"אלוקי נשמה שנתת בי, טהורה היא"
לא באמת הבנו ריבונו של עולם איזה מתנה הבאת לנו.
והאמת, רק בינינו, זה קצת מעיק המעמסה כזו, המצפון המעצבן הזה שלא סותם ת'פה וצוחק לנו בפנים כל פעם שאנחנו הולכים לשחק בכאילו.
כאילו שאנחנו באמת יכולים להיטמע בין הנורמות שלהם, של אומות העולם
כאילו שאנחנו באמת יכולים להסתכל להם בעיניים בלי למצמץ ולירוק להם בפנים:
יודעים מה? נשבר לנו מהשטויות, מהיום גופה תחת גופה!
הצחקתם את נשמל'ה...
אולי עכשיו אנחנו מתחילים להבין, למה כל כך קשה לנו להרים כפר שלם של מחבלים.
אולי עכשיו נתחיל להבין למה אנחנו מאבדים עצמנו לדעת עם כל אישור מעבר לאמבולנס של הסער האדום שהשד יודע מה יש בתוכו.
אבל עכשיו..., אחרי שראינו, הרגשנו, נשמנו את הכאב
הכול נהיה יותר ברור, וחד, ועמוק, ובפעם הבאה שנברך, ניזכר בהם
בשני קדושים, בניו של אבא שכול, שחזרו אלינו כנשמות שבאו להזכיר לנו
יהודים, כוונו חזק, בשם ומלכות:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא עשני גוי!"
ותקשיבו לו. למלך אביון.
לאבא שכול.
שבקול חנוק, מנענע ראשו בדממה, ועונה לנו
אמן....
אחרי שנתיים וארבעה ימים, הרים של דמעות, שמיים שבורים ושני ארונות, קרים, שחורים,זועקים בשתיקתם הקפואה,את מה שהיה ואיננו.
חיוך קסום, מבט לוחש, מדינה בוכה, שטן מרקד, עגונה שהותרה, חלום שעוכל, מילים עלובות מתפוגגות מכאב.
הבנו בפעם הראשונה.
הרגשנו.
באמת.
עד הסוף.
את האש שנתיזה לנו מכל אות ואות, בשם ומלכות, בכוונה, בפשטות:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא עשני גוי!"
משוגעים עם קבלות! הם הסתכלו עלינו, הגויים ולא האמנו.
כמה בלאגן אתם עושים, כמה רעש, ובשביל מה?
ארונות? גופות? נשמות...
מה הם לא עשו, הרבנים שלנו בשביל לפורר לנו את המאמר ההוא, שבו מסביר החבר למלך כוזר על המעלה של ישראל על פני אומות העולם.
ותמיד שהגענו לחלק הזה, עם כל הרצון הטוב, פשוט לא הבנו על מה הוא מדבר. איזה מעלה, מה מעלה, למה מעלה?
כאילו שבלי הנשמה היהודית לא תדע מאיזה צד לפתוח ת'מעטפה עם הכסף...
ככה זה שמאכילים אותך בבוקר, כל בוקר, בסיפורי הגן של אהוד וחיים, בחברה שבחרה מרצון לסאב עצמה לדעת.
ראינו שני ארונות שחורים ואת הכבוד הלאומי שלנו קבור בתוכו.
תזכירו לנו מתי בדיוק נהפכנו מהבריון של השכונה לילד כאפות?
אבל מבעד למעטפת התסכול שעיכלה בנו, הרגשנו גם משהו אחר, חדש, משהו שנראה שכבר שכחנו שיש לנו אותו
בשקט, בלי רעש והסכמים וכותרות לעוסות מרוחות באדום זועק.
גילינו את הנשמה שלנו, של כולנו, את ה'כלל ישראל'.
קודם כל תחזירו את הילדים שלנו, אחר כך נראה...
המחשבה הזו, שהאחים שלנו נמצאים עכשיו בידיים של הישמעאלים האלו, שמסניפים את המוות, זה פשוט גדול עלינו.
ובמקום שהשכל נגמר, והאינטרסים המדיניים מתגמדים, גם הציניות הקרה הזו, שספגה את היום יום שלנו, נאלמה דום והרכינה ראש לאמת ולטבע שלנו, היהודי, ההוא שעושה אותנו כל כך מנותקים מכאן.
לא שייכים.
שטיח אדום הם פרשו לכבוד קונטר, בכל זאת רצח בדם קר ילדה בת 4.
יש כבוד.
שריינו מקום לשטן, מקום של כבוד למלאך המוות, רק תבואו, יהי'ה שמייח.
אבל אפילו מלאך המוות סירב. בפעם הבאה שהוא נגע בחומר של נאסרללה זה ניגמר בשטיפת קיבה ואשפוז מרצון.
ככה הם מגדירים אומץ.
כל אומה ומה שעושה לה את זה.
איך שהם חייכו, איזה אושר, ההתמוגגות, איך דפקנו ת'יהוד.
זה מה שנקרא נחת ערבי.
הרבה שלוחים למקום, ומסתבר שהיינו צריכים לקבל את זה בזריקה ללב האומלל שלנו, ישר לוורידים:
"אלוקי נשמה שנתת בי, טהורה היא"
לא באמת הבנו ריבונו של עולם איזה מתנה הבאת לנו.
והאמת, רק בינינו, זה קצת מעיק המעמסה כזו, המצפון המעצבן הזה שלא סותם ת'פה וצוחק לנו בפנים כל פעם שאנחנו הולכים לשחק בכאילו.
כאילו שאנחנו באמת יכולים להיטמע בין הנורמות שלהם, של אומות העולם
כאילו שאנחנו באמת יכולים להסתכל להם בעיניים בלי למצמץ ולירוק להם בפנים:
יודעים מה? נשבר לנו מהשטויות, מהיום גופה תחת גופה!
הצחקתם את נשמל'ה...
אולי עכשיו אנחנו מתחילים להבין, למה כל כך קשה לנו להרים כפר שלם של מחבלים.
אולי עכשיו נתחיל להבין למה אנחנו מאבדים עצמנו לדעת עם כל אישור מעבר לאמבולנס של הסער האדום שהשד יודע מה יש בתוכו.
אבל עכשיו..., אחרי שראינו, הרגשנו, נשמנו את הכאב
הכול נהיה יותר ברור, וחד, ועמוק, ובפעם הבאה שנברך, ניזכר בהם
בשני קדושים, בניו של אבא שכול, שחזרו אלינו כנשמות שבאו להזכיר לנו
יהודים, כוונו חזק, בשם ומלכות:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שלא עשני גוי!"
ותקשיבו לו. למלך אביון.
לאבא שכול.
שבקול חנוק, מנענע ראשו בדממה, ועונה לנו
אמן....
לפי דעתכם:שמיניסט באמ"ש
האם צריך להקים תנועת נוער בגרעין שנכנס לתוחמת הצפונית ב"רצועת עזה"?
תלוירעות שרהאחרונה
בנטיעות וכזה נראה לי שכן
במחנה יש משהו נפרד
אני צריכה פעולה פיגוזית על תפילהאחי אהוביה
יש למישו אולי?
קצת יותר פרטים, גברת תותחיתימח שם עראפת
לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?
לכיתה ואחי אהוביה
חלק ממערך בת מצוה
באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי..
צ'אט ג'יפיטיזיויק
להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:
חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)
מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.
דקה 1-2: שאלה פותחת
שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"
תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).
דקה 3-5: סיפור קצר
ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."
שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"
דקה 6-10: דיון קצר
שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"
עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.
חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)
מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.
דקה 1-2: הסבר קצר
אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."
דקה 3-8: פעילות קבוצתית
חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.
תן לכל קבוצה משימה:
קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.
קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.
קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).
כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.
דקה 9-10: שיתוף מהיר
נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).
חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)
מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.
דקה 1-3: דבר תורה קצר
אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."
דקה 4-7: פעילות אישית
תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."
תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.
דקה 8-10: סיום מעודד
אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."
סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).
הערות למנחה:
שמור על אווירה קלילה ומכבדת.
התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.
הבא דף ועטים לפעילויות.
אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.
בהצלחה!
צריך משו עם נשמה 😉אחי אהוביה
לאלא התגובה שכתבתי היתה לזו של @זיויקאחי אהוביה
אני ממש מסכימה איתך..
טוב אז אם את מוצאת משו אני אשמח שתעדכני
אחי אהוביה
לגמריזיויק
יש לי כמה חומריםאנוני-מי?
אז אני אשמחאחי אהוביהאחרונה
מכירים סניף בנע בירושלים שמחפש מדריכת חוץ?תורת חיים בעiז
חברה שלי מחפשת וכדאי גם סניף שהוא נורמלי ולא עכשיו ממש חילוני (סניף מעורב זה ממש אחלה)
מדשיותאנונימי (פותח)
טוב נושא קשוח אז ככה..
בתחילת ההדרכה היה לי ולמדשית שלי(נקרא לה א )בעיה עם עוד מדשית שלנו(נקרא לה ב) (אנחנו רביעיה). היה קשוח ממש. מלא אנשים התערבו בזה (הקומונרית, מהנוער ובכללי כל הצוות וכו)אומרת דוגרי הרבה מזה זה אני ומדשית א הגזמנו וחיפשנו אותה מלא ממש וכל דבר שעשתה הערנו לה ודווקא מדשית ב היתה בהקשבה וכיבדה ממש וממש השתדלה לשנות(מה שאני משה לב בדיעבד עכישו אז סתם הייתי חמה עליה ברמות לאיודעת להסביר למה).
אחרי התערבות ודיבור הבעיה נפתרה(לפחות ככה אני ראיתי אתזה.) ביקשתי סליחה ושמנו את הדברים מאחורה.
עכשיו שמתי לב שמדשית א כל הזמן מעירה/ מחפשת את מדשית ב כאילו על סתם דברים היא איחרה טיפה כי אבא שלה במילואים ועזרה קצת בבית והיא עשתה פרצוף ואמרה לי אחכ שזה לא ניראה לה ובכללי על כל דבר היא מעירה מעקמת אף וכו.
עכשיו יש לי התלבטות אם להעיר לה ולהגיד לה כאילו היה מריבה את צודקת אבל שמנו תדברים מאחורינו תני לה קצת להוכיח את עצמה לא כל הזמן להסתכל בזכוכית מגדלת על מה שהיא עושה. או להתעלם ולראות מה יקרה ואולי להגיד לקומונרית
קיצור מקווה שיצא מובן מה אומרים?
תשחרר. לא בידיים שלךמשה
בכלל. אנרגיה של אנשים אחרים לא בשליטה שלך,סשום צורה. רק התגובות שלך.
סיפור אהבה בסניף | עלילתי קצרElad Mukades
מצרף סרט קצר שעשינו, מסוקרן לשמוע תגובות ומחשבות שלכם עליו
במשפט - יוני המדריך, חותך את הקשר עם סיגל מבני עקיבא, בשם התחזקותו הרוחנית, אך מגלה שההתמודדות רק מתחילה.
סניף בלי מבנהתורת חיים בעiז
מה עושים בחודש ארגון? לגבי צביעת קירות
צובעים על בדיםadvfb
אנחנו צבענו פעם על דיקטים, אפשר גם אולי במקלטהחנוניתאחרונה
קלסר הדרכה ונחשוןאוריהש
רעיונות לקטעים/משפטים לקלסר הדרכה?
וכמובן רעיונות למה להכניס לבפנים (חוץ מהכנת פעולה, רעיונות לערבים וכו)
ואשמח גם לקטעים ולמה להכניס לקלסר של נחשון (קטעים על עשיה וכו)
תודה רבה!