בס"ד
שלום לכולכן,
הבת המתוקה והמפונקת שלי החליטה לא לתת לנו לישון החל מ4 וחצי בבוקר- כבר 3 לילות רצוף.
היא ישנה בזמן הרגיל (8 וחצי בלילה בערך..) וגם שנת הצהריים שלה אורכת בד"כ לא יותר משעתיים.
היא משפשפת את העיניים מעייפות כך שאין מצב שהיא לא עייפה..
מה עושים?
איך להתייחס לזה?
האם להתעלם- ותת לה להבין שאין סיכוי שנקום?
כמובן, אחרי שקמתי- ובדקתי שהיא לא צמאה\רעבה, שלא חם\קר לה, שאן לה טיטול.. שיש לה מוצץ ושמיכוש..
ועכשיו הרקע עצמו:
אני בעז"ה צריכה ללדת עוד שבועיים, יכול להיות שהיא מרגישה בכך?
יש לציין שהיא גם התחילה מעון, אבל היא ב"ה לא בכתה בכלל, יכול להיות שהיא כבר רגילה למסגרת, כי היא הייתה גם שנה שעברה באותו המעון רק בתינוקייה.. אז לא נראלי שהבכי הזה בלילות נובע מההסתגלות למעון- מה דעתכן?
היא בד"כ תמיד הייתה ילדה נוחה בשינה. רק שמה אותה במיטה, שמע ישראל ולישון... בלי שום קונצים לא לפני השינה ולא תוך כדי..
ועכשיו- זה כל כך מתיש!!!
להשכיב אותה לוקח לי איזה חצי שעה.. ואז היא גם מתעוררת לפנות בוקר!! בעלי הצדיק התעורר מ5 והיה איתה עד 7..
כמובן שהוא העביר אותה לעגלה, נדנד מלאאאא ואז היא החליטה להירדם..
מה לעשות?
אני שיא העצבנית ויש להורמונים חל קנכבד בזה..
חייבת לקבל עצות מכן, נשים חכמות כי אין לי מושג איך להתמודד..
כן להישאר איתה עד שהיא נרדמת? או רק לספק לה את הצרכים ה"פיזיים" לתת נשיקה ולחזור למיטה אפילו כשהיא צורחת??
וגם שהצרחות כאלו חמודות, כמו: "מא, בואייי!!!", "בואיייי, ביי ביי", "אוי ואבוי".. כל זה היא צועקת תוך כדי הבכי..
מתוקה כזאת- אני לא רוצה לגרום לה לנזק רגשי.. ובכ"ז- זה קשה להיות איתה במשך שעתיים לפנ"ב!!
תודה לכן על הפריקה!!

