למי שמכיר, אני כבר אמא, ותודה לריבונו של עולם בעזרת טיפול פסיכולוגי (לא מתבישת), כרגע יותר טוב לי. אבל, עדיין יש ימים קשים, ועדיין קשה לי מאוד עם הילד לפעמים, ועדיין כשאני רואה חברות\משפחה בהריון לוקח לי כמה ימים קשים להרגע, להבין שזו לא אני, ושלא יקרה שום דבר רע. וגם- שילד נוסף זו גם שמחה.
אתמול ראיתי חברה שגם ככה היא מאוד שמנה ולא הי' ברור אם היא בהריון או לו. ראיתי אותה בגינה לזמן קצר ולא שאלתי, אבל בהחלט נכנסתי למצב רוח רע.
אני כלכך רוצה שוב להיות ילדה...מוגנת, עטופה וכלכך לא מוטרדת. אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגיעה את עצמי שאני לא בהריון, ומצד שני לא מבינה למה אחרים רוצים עוד ילדים, ומצד שלישי רוצה בעצמי אם לא מצד הרגש אז מצד השכל שכדאי שיהיו עוד....קשה לי.אני צריכה את עצמי, אני צריכה חופש, אני צריכה חום וחיבה, שיהיה לי קל, איך כולם יכולים ואני פחות??? מה בי שונה??? אשמח לרעיונות ולחיזוקים איך אפשר להתקדם...קשה לי לתת מעצמי
), והיו לי המון קשיים בתחילת האימהות. גם היום קשה לי. אני רואה כמה סבלנות וכוחות יש לבעלי, ממש עד סוף היום! כשהוא מקלח, מלביש, ועוד מקריא סיפור במיטה, אני מסוגלת כבר רק לקרוא ספר, או להתקלח בעצמי... בלי ילדים בסביבה! 


