שהגענו למצב שבה הצרות האופקים הזו של "אדם הוא רק דעותיו ולא מעבר".

כלומר- אנחנו מדברים כאן על אומנות. אומנות זה דבר אונברסלי. אין לנו מספיק כוח להפריד בין הדעות ה*פולטיות* של האדם ולשמוע מה יש לו להגיד?

לא אומרת- אם זה מסוג הסופרים שנהנים לתקוע את הדעות שלהם בכל חור אפשרי- אז לא לקרוא. סתם כי זה לא מהנה. אבל אם איזה אדם חילוני לא יסכים לקרוא מיכאל שיינפלד כי הוא דתי- אני אחשוב לעצמי: "פפפפ, איזו צרות אופקים".

אל תערבבו פוליטיקה באומנות.

(בקיצור- אני קוראת דויד גרוסמן למרות שהוא שמאלני, וחיים ולדר למרות שהוא חרדי.)

דווקא האדם שלא מסוגל להבין מה זו אומנות - הוא זה שיטעה בזה.

כי אומנות זה משהו שבא מבפנים (כמובן, אם הוא אמיתי, ולא סתם פוזאיסטי), ואי אפשר, אי אפשר,

להפריד בין מה שאדם חושב, מאמין בו וחי על פיו לבין מה שיוצא ממנו בצורת אומנות, מכל סוג שהיא.

ולכן, גם אם הסופר לא מביע את דעותיו, גם הפוליטיות, בצורה גלויה בספר - חלק ממהותו, מנשמתו, מאמונתו - מוחדרת בספר.

וכשאת קוראת את זה את ניזוקה, אולי אפילו בצורה קשה יותר, כיוון שזה נסתר, מעבר למילים, ואת לא יכולה לסנן.

בת נוגה - אני לא מכירה את הסופרים הספציפיים שדיברת עליהם, ואני לא חושבת שצריך לשלול לחלוטין כל סופר שהוא לא ירא שמים ועובד ה',

אבל אם את אומרת על הסופר הזה שהוא ככה, לא נותר לי אלא לחזק את ידייך. יישר כח!

אני חלקית מסכים אך אין ספק שדעותיו של אדם בדרך כלל מובעות בספריו, 

גם אם באופן מוסווה ואפילו אם הוא לא מתכוון - כשאדם יוצר פנימיותו יוצאת

ביצירתו.

בנוסף - איך אותו אדם מסוגל לקרוא דוד גרוסמן וחיים ולדר?!

נכון מאד שיש דברים שעלולים להפריע, לדוג' דעותיו השמלאניות של דויד גרוסמן, בהחלט מפריעות לי בספריו, ועם זאת אני קוראת אותם.

אני קוראת אותם, כי אני נהנית מהם. אז אני ממש לא עושה חשבון אם הוא מרויח ממכירת הספר  וכביכול 'מתעשר' עלי...

אני חושבת על רווחתי האישית...(אמרה הנהנתנית) ועל רמת הנקיות של הספר... ספרים בעייתים לטעמי, אני לא אקרא.

עם זאת בודאי יהיו רבים שיסכימו איתך שבעייתי לקרוא ספרים שמחבריהם בעייתים.

ספציפית לגבי הספר ההוא, נראה לי שאני הייתי קונה.

מה כבר יכול להיות בספר על דיאטה? (יכול להיות הרבה ליכלוך.. אבל זה יכול להיות בכל ספר)

ואגב, הספר ההרצאה האחרונה, מרגש מאד. הוא לא קלישאתי בעיני, כי כתב אותו אדם על ערש דווי, מה שמעצים את מילותיו ונותן להן משנה חשיבות.(תגגלי ההרצאה האחרונה, תמצאי המון סרטים שלו ביוטיוב)... תהני!

בספרים אני לא מאמינה שאפשר להחדיר כ''כ הרבה בתת מודע. אבל את יודעת מה- נצא מנקודת הנחה שאת צודקת, ושאפשר- אנחנו לא מספיק חזקים כדי לענות לשאלות של עצמנו תשובות? אוקי, אז הספר הזה יערער לנו את האמונה- אם לא יהיו לנו תשובות, סימן שמלכתחילה היינו צריכים לחזק את האמונה יותר. אם יש- אז כמה נפלא, זה רק חיזק אותנו.

אני לא אומרת לקרוא ספרי כפירה, כי אני לא רואה צורך שאדם כל הזמן יוכיח לעצמו שהוא צודק. אבל לקרוא על מנת להנות, ותוך כדי לצנזר לעצמך- כמה נפלא.

בס"ד

את לא חייבת להאמין, אבל הייתי ממליצה לך ללמוד את ההקדמה לשיר השירים של הרב קוק. מדהים.

אני חושבת שהעניין הוא פחות השאלות שעולות לנו, הבעיה היא יותר הרושם שנשאר לנו על הנשמה.

בהחלט, אני מסכימה שאדם צריך לדעת להתמודד עם שאלות ועם נק' מבט שונות (הוא לא נולד ככה, אבל שילמד..).

אבל כשאדם רואה משהו שמעורר בו תאוות או יצרים שהם לא נכונים ולא טובים בכלל (וכן, גם כפירה..) זה עושה לא רע לנשמה. זה מלכלך אותה.

ואם את לא מסכימה, אז את יכולה ללכת יותר אחורה מהראי"ה זצ"ל, ולהתווכח עם חז"לנו שלימדו שאסור לאיש להביט אפילו בבגדי צבעונין של אישה.

ב"הצלחה!!

ובאמת תלמדי את ההקדמה לשה"ש. זה מדהים!!

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/hakdamat-2.htm

(לא להיבהל, קצת עמוק...)

לכל אדם יש דעות, ואני לא מדבר רק על פוליטיקה, אלא על פילוסופיה, מדע, חיים, אושר... וגם על דיאטה. כל דבר שאדם מוציא מתוכו (במיוחד בתחום האומנות) מכיל קצת ממכלול דעותיו של האדם. כשאדם כותב ספרים - הוא 'שופך' את נפשו ורוחו לתוך הספר (נכון גם לסרטים, ציורים, שירים וכו') כשאדם חיצוני קורא את הספר הוא מרגיש את זה, השאלה אם הוא מושפע מזה או לא - תלויה בו, ועד כמה הוא מודע לעובדות הנ"ל ולדעותיו של הסופר. עד כאן החלק העיוני.

אותה שאלה עולה גם למי שרוצה לקרוא את שפינוזה וחבריו. (ממליץ על סיפרו של פ' חיים שפירא - "קהלת הפילוסוף המקראי")

אני בעד לקרוא, אבל כדאי לפעמים גם להזהר!

נ.ב. גם "אלבי סיפורי אבירים" של יאיר לפיד מומלץ מאוד!

אני קוראת קבוע את טורה של ליהיא לפיד ובמפורש אין לי כל  פעם ובכל נושא הסכמות  עמה. אבל בשביל לא להסכים צריך  קודם כל לקרוא.  אחרת  על  מה   את לא מסכימה.

למבוגרות שביננו,  70+  ממליצה לקרוא את כתבתה   מתאריך 17.8.12 "דווקא כשלא תכננתי לבכות". כל  מילה ויטמין.

אפילו "טרחתי " וכתבתי לה תגובתי.

רואים? יש לנו כמה נקודות השקה ולא נורא  אם לא מסכימים בכל. ועם האיש  היקר שלי   אני  מסכימה ב-100%?

אבל מסכימה עם כל יתרונותיו. ואם נסתכל בראי.....האם אנו מסכימות לכל מה שמשתקף.....

חבר'ה - פרופורציות.....

העיקר

כל ישראל חברים

שנה טובה

את לא תתחרטי.

בס"ד

אין לי מושג מה הכוונה דעות "לא יהודיות"- חלק מהמגיבים דיברו על פוליטיקה, אבל אם מדובר באדם כופר, אז ברור שזה נשפך בכתיבה שלו, כי ככה  זה. "אנא נפשי כתבית יהבית"- הקב"ה כותב על התורה. את נפשי כתבתי ונתתי. 

גם אנחנו שנבראנו בצלמו כותבים את הנפש שלנו. 

אנחנו לא מסוגלים (אלא אם כןם מאד רוצים, אבל גם אז) לכתוב אחרת.

מצד אחד אני לא חושבת שכל הנפש של הסופר היא לא בסדר, ואדם הוא מעבר לדעות הפוליטיות שלו וכ'.

מעבר לזה בכל יהודי ירצה בכך או לא קיימת אמונה בה', אהבת ה' ויראת ה'. ניתן להתכחש בזה, הניתן לא לחוות את זה ואף לחוות ההפך, אבל זה קיים. 

עם זאת לו היה מדובר הספר שדן בסוגיות אמונה וכ' ואתה לומד באופן ביקורתי, אז אתה מסנן את התכנים, כמו שהציעו פה.

 ברגע שזה דמות שאתה מזדהה איתה תוך כדי קריאה, היא הופכת להיות משהו ממך.

זה מתחיל בכך שאתה מוצא את עצמך בתוך הדמות, מזדהה איתה, ואז גם כשהדמות "מבינה" דברים שלא היית רוצה להבין וכ' אתה מזדהה איתה, אם לא שכלית לפחות רגשית.

בצעירותי קראתי את הספר "מישהו לרוץ איתו"- לא היה לי מושג מי זה דוד גרוסמן, פשוט הספר התגלגל לידי וקראתיו.

וכשאחת הגיבורות אימצה שם תינוקת גויה- התרגשתי, זה היה "יפה" ברגש שלי.

ברוא ששכלית לא השתנה דבר וכ'. אבל עם ההזדהות עם הדמויות מובילה להזדהות עם אמונות. לפחות ברגש. וזה בעייתי.

לעניות דעתי- שומר נפשו ירחק.

טוב עשית שנמנעת מלקחת את הספר ההוא, כי גם כשאנו טועים בשיפוט, כל דבר שנראה לכאורה "בסדר"- ואנו נמנעים ממנו רק בגלל חשש שזה לא כשר, עושה קידוש ה'. ובייחוד בחודש אלולף, שהמלך בשדה, בא עד אליינו, זה לא הזמן ללכת למקומות שעלולים, ולו במעט להרחיק אותנו ממנו.

זאת אומרת, שאם הוא לא מסכים איתי פוליטית - לא לקרוא!

אם הוא לא מסכים איתי דתית/אמונית - לא לקרוא!

אם הוא לא מסכים איתי חברתית (סוציאליסטי/קומוניסטי) אז לא לקרוא! כי תמיד אני יכול להיות מושפע...

בכל תחום אפשר למצוא פילוגים ומחלוקות!

גם עם אבא שלי אני לא מסכים על כל דבר!

לסיכום:

אם אחמדניגאד יכתוב ספר שעלול לעניין אותי - דבר השקול לסיכוי שיתוש יחצה בשחייה את האוקינוס השקט - אז אני אקרא גם את זה!

וגם אם יהודי שחרד לגורלה של הארץ, אף אם הוא מנותק משורש נשמתה, יכתוב ספר כל שהוא, אז למה לא לקרוא?!

זה תלוי אם אני קורא "מחקרית" את החומר המוגש לי או שאני קורא תוך כדי התחברות לתוכן.

אם אני קורא "מחקרית", בעין ביקורתית, לא אכפת לי לקרוא.

אם הספר עד שקל אחד בלבד אקנה חמישה, ואשליך אותם לפח האשפה. כך עשיתי עם ספרים של עמוס עוז ואלי עמיר ודומיהם. משתדל שלא להכניס ספרי טומאה לביתי. מי שמגדף את עם-ישראל וארץ ישראל, אין לו חלק ונחלה בספרייתי (כ-4500 ספרים). זוכרים את דוד אבידן שרצה לשכתב את התנ"ך ? כמוהו בעלי רעיונות אפיקורסיים על החברה בישראל ובמיוחד על החלק הציוני שבעם. מדוע לתת לו מקום במדף ? ויש היצע אדיר של ספרי איכות. האיש שמטיף לשלום וחיי שיתוף עם שונאי ישראל, ספק אם איחה את השבר במשפחתו, משפחת קלאוזנר.

ב"ה כאילו רצית את זה...אבל רעיון ההשחתה נכון. עדיף לשרוף בלג בעומר או בחמץ-למנוע זהום..

אז ככה, מבחינת לפרנס ייצורים כאלה, לא חושבת שזה שיקול.  ההנאה שלך וודאי קודמת! אבל לגבי ההשפעה עלייך, בטח שהייתי חושבת! לא הבעיה זה שהדעות שלכם לא אותו דבר, דעות שונות יכולות להעשיר ולגוון את החיים. הבעיה היא דעות פסולות ולכלוך שיכול לטמטם את הלב ו...מצטערת, אבל ממש לא נראה לי שזה תמיד בבחירה איזה השפעה לקבל על עצמך ואיזה לא. הבחירה היא אם את חוספת עצמך לזה או לא. לדעתי זה בדיוק כמו להיות במקום עם זיהום אוויר ולהגיד שאת יודעת בשכל מהו אוויר נקי, אז זה לא יזיק לך. (...נכון, כמעט בדיוק, לא ממש...) קיצור אני בעד ההגנה העצמית שלך!

ב"ה אך לקרא מותר. אם בהשאלה. כך כולם  נשכרים.

שאדם יחרים באופן שרירותי ספרים של מחברים שלא מוצאים חן בעיניו מכל סיבה שהיא, גם בלי להכנס לשאלה אם יש להם השפעה רעה או לא.

יש הבדל בין החרמה של חברה להחרמה של יחיד.

איזה כיף! 

אחרי שכתבתי ולאור תגובותיכם עלה בדעתי שברור שקראתי בעבר מכתביהם של אנשים שרחוקים מאד מהשקפת עולמי. מגוון סופרים רחב ביותר שמן הסתם עם רובם אינני מסכימה, החל בז'ול וורן לדוגמא וכלה בליהיא לפיד.

למה, אם כן, עלתה אצלי בכלל השאלה?

אולי... כי זה הרגיש לי יותר אישי מכל מיני סיבות, אולי כי זו רכישה יד ראשונה ולא השאלה או יד שניה פלוס, ואולי מעוד גורמים. שווה מחשבה.

הדיון שלכם מעניין ומחכים תודה!

תדעי, מנסיון עצוב: מה שלא טוב לקרא ו/או להסתכל, ולמרות זאת מתפתים - אוכלים אותה אחר כך בגדול!

זה שעלתה לך תהיה כזו - זה בא מהחלק הפנימי שלך, וזה טוב! לא כדאי לך להתפתות!!!

ושימי לב למשפטים בהם את חותמת...

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.