שהגענו למצב שבה הצרות האופקים הזו של "אדם הוא רק דעותיו ולא מעבר".

כלומר- אנחנו מדברים כאן על אומנות. אומנות זה דבר אונברסלי. אין לנו מספיק כוח להפריד בין הדעות ה*פולטיות* של האדם ולשמוע מה יש לו להגיד?

לא אומרת- אם זה מסוג הסופרים שנהנים לתקוע את הדעות שלהם בכל חור אפשרי- אז לא לקרוא. סתם כי זה לא מהנה. אבל אם איזה אדם חילוני לא יסכים לקרוא מיכאל שיינפלד כי הוא דתי- אני אחשוב לעצמי: "פפפפ, איזו צרות אופקים".

אל תערבבו פוליטיקה באומנות.

(בקיצור- אני קוראת דויד גרוסמן למרות שהוא שמאלני, וחיים ולדר למרות שהוא חרדי.)

דווקא האדם שלא מסוגל להבין מה זו אומנות - הוא זה שיטעה בזה.

כי אומנות זה משהו שבא מבפנים (כמובן, אם הוא אמיתי, ולא סתם פוזאיסטי), ואי אפשר, אי אפשר,

להפריד בין מה שאדם חושב, מאמין בו וחי על פיו לבין מה שיוצא ממנו בצורת אומנות, מכל סוג שהיא.

ולכן, גם אם הסופר לא מביע את דעותיו, גם הפוליטיות, בצורה גלויה בספר - חלק ממהותו, מנשמתו, מאמונתו - מוחדרת בספר.

וכשאת קוראת את זה את ניזוקה, אולי אפילו בצורה קשה יותר, כיוון שזה נסתר, מעבר למילים, ואת לא יכולה לסנן.

בת נוגה - אני לא מכירה את הסופרים הספציפיים שדיברת עליהם, ואני לא חושבת שצריך לשלול לחלוטין כל סופר שהוא לא ירא שמים ועובד ה',

אבל אם את אומרת על הסופר הזה שהוא ככה, לא נותר לי אלא לחזק את ידייך. יישר כח!

אני חלקית מסכים אך אין ספק שדעותיו של אדם בדרך כלל מובעות בספריו, 

גם אם באופן מוסווה ואפילו אם הוא לא מתכוון - כשאדם יוצר פנימיותו יוצאת

ביצירתו.

בנוסף - איך אותו אדם מסוגל לקרוא דוד גרוסמן וחיים ולדר?!

נכון מאד שיש דברים שעלולים להפריע, לדוג' דעותיו השמלאניות של דויד גרוסמן, בהחלט מפריעות לי בספריו, ועם זאת אני קוראת אותם.

אני קוראת אותם, כי אני נהנית מהם. אז אני ממש לא עושה חשבון אם הוא מרויח ממכירת הספר  וכביכול 'מתעשר' עלי...

אני חושבת על רווחתי האישית...(אמרה הנהנתנית) ועל רמת הנקיות של הספר... ספרים בעייתים לטעמי, אני לא אקרא.

עם זאת בודאי יהיו רבים שיסכימו איתך שבעייתי לקרוא ספרים שמחבריהם בעייתים.

ספציפית לגבי הספר ההוא, נראה לי שאני הייתי קונה.

מה כבר יכול להיות בספר על דיאטה? (יכול להיות הרבה ליכלוך.. אבל זה יכול להיות בכל ספר)

ואגב, הספר ההרצאה האחרונה, מרגש מאד. הוא לא קלישאתי בעיני, כי כתב אותו אדם על ערש דווי, מה שמעצים את מילותיו ונותן להן משנה חשיבות.(תגגלי ההרצאה האחרונה, תמצאי המון סרטים שלו ביוטיוב)... תהני!

בספרים אני לא מאמינה שאפשר להחדיר כ''כ הרבה בתת מודע. אבל את יודעת מה- נצא מנקודת הנחה שאת צודקת, ושאפשר- אנחנו לא מספיק חזקים כדי לענות לשאלות של עצמנו תשובות? אוקי, אז הספר הזה יערער לנו את האמונה- אם לא יהיו לנו תשובות, סימן שמלכתחילה היינו צריכים לחזק את האמונה יותר. אם יש- אז כמה נפלא, זה רק חיזק אותנו.

אני לא אומרת לקרוא ספרי כפירה, כי אני לא רואה צורך שאדם כל הזמן יוכיח לעצמו שהוא צודק. אבל לקרוא על מנת להנות, ותוך כדי לצנזר לעצמך- כמה נפלא.

בס"ד

את לא חייבת להאמין, אבל הייתי ממליצה לך ללמוד את ההקדמה לשיר השירים של הרב קוק. מדהים.

אני חושבת שהעניין הוא פחות השאלות שעולות לנו, הבעיה היא יותר הרושם שנשאר לנו על הנשמה.

בהחלט, אני מסכימה שאדם צריך לדעת להתמודד עם שאלות ועם נק' מבט שונות (הוא לא נולד ככה, אבל שילמד..).

אבל כשאדם רואה משהו שמעורר בו תאוות או יצרים שהם לא נכונים ולא טובים בכלל (וכן, גם כפירה..) זה עושה לא רע לנשמה. זה מלכלך אותה.

ואם את לא מסכימה, אז את יכולה ללכת יותר אחורה מהראי"ה זצ"ל, ולהתווכח עם חז"לנו שלימדו שאסור לאיש להביט אפילו בבגדי צבעונין של אישה.

ב"הצלחה!!

ובאמת תלמדי את ההקדמה לשה"ש. זה מדהים!!

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/hakdamat-2.htm

(לא להיבהל, קצת עמוק...)

לכל אדם יש דעות, ואני לא מדבר רק על פוליטיקה, אלא על פילוסופיה, מדע, חיים, אושר... וגם על דיאטה. כל דבר שאדם מוציא מתוכו (במיוחד בתחום האומנות) מכיל קצת ממכלול דעותיו של האדם. כשאדם כותב ספרים - הוא 'שופך' את נפשו ורוחו לתוך הספר (נכון גם לסרטים, ציורים, שירים וכו') כשאדם חיצוני קורא את הספר הוא מרגיש את זה, השאלה אם הוא מושפע מזה או לא - תלויה בו, ועד כמה הוא מודע לעובדות הנ"ל ולדעותיו של הסופר. עד כאן החלק העיוני.

אותה שאלה עולה גם למי שרוצה לקרוא את שפינוזה וחבריו. (ממליץ על סיפרו של פ' חיים שפירא - "קהלת הפילוסוף המקראי")

אני בעד לקרוא, אבל כדאי לפעמים גם להזהר!

נ.ב. גם "אלבי סיפורי אבירים" של יאיר לפיד מומלץ מאוד!

אני קוראת קבוע את טורה של ליהיא לפיד ובמפורש אין לי כל  פעם ובכל נושא הסכמות  עמה. אבל בשביל לא להסכים צריך  קודם כל לקרוא.  אחרת  על  מה   את לא מסכימה.

למבוגרות שביננו,  70+  ממליצה לקרוא את כתבתה   מתאריך 17.8.12 "דווקא כשלא תכננתי לבכות". כל  מילה ויטמין.

אפילו "טרחתי " וכתבתי לה תגובתי.

רואים? יש לנו כמה נקודות השקה ולא נורא  אם לא מסכימים בכל. ועם האיש  היקר שלי   אני  מסכימה ב-100%?

אבל מסכימה עם כל יתרונותיו. ואם נסתכל בראי.....האם אנו מסכימות לכל מה שמשתקף.....

חבר'ה - פרופורציות.....

העיקר

כל ישראל חברים

שנה טובה

את לא תתחרטי.

בס"ד

אין לי מושג מה הכוונה דעות "לא יהודיות"- חלק מהמגיבים דיברו על פוליטיקה, אבל אם מדובר באדם כופר, אז ברור שזה נשפך בכתיבה שלו, כי ככה  זה. "אנא נפשי כתבית יהבית"- הקב"ה כותב על התורה. את נפשי כתבתי ונתתי. 

גם אנחנו שנבראנו בצלמו כותבים את הנפש שלנו. 

אנחנו לא מסוגלים (אלא אם כןם מאד רוצים, אבל גם אז) לכתוב אחרת.

מצד אחד אני לא חושבת שכל הנפש של הסופר היא לא בסדר, ואדם הוא מעבר לדעות הפוליטיות שלו וכ'.

מעבר לזה בכל יהודי ירצה בכך או לא קיימת אמונה בה', אהבת ה' ויראת ה'. ניתן להתכחש בזה, הניתן לא לחוות את זה ואף לחוות ההפך, אבל זה קיים. 

עם זאת לו היה מדובר הספר שדן בסוגיות אמונה וכ' ואתה לומד באופן ביקורתי, אז אתה מסנן את התכנים, כמו שהציעו פה.

 ברגע שזה דמות שאתה מזדהה איתה תוך כדי קריאה, היא הופכת להיות משהו ממך.

זה מתחיל בכך שאתה מוצא את עצמך בתוך הדמות, מזדהה איתה, ואז גם כשהדמות "מבינה" דברים שלא היית רוצה להבין וכ' אתה מזדהה איתה, אם לא שכלית לפחות רגשית.

בצעירותי קראתי את הספר "מישהו לרוץ איתו"- לא היה לי מושג מי זה דוד גרוסמן, פשוט הספר התגלגל לידי וקראתיו.

וכשאחת הגיבורות אימצה שם תינוקת גויה- התרגשתי, זה היה "יפה" ברגש שלי.

ברוא ששכלית לא השתנה דבר וכ'. אבל עם ההזדהות עם הדמויות מובילה להזדהות עם אמונות. לפחות ברגש. וזה בעייתי.

לעניות דעתי- שומר נפשו ירחק.

טוב עשית שנמנעת מלקחת את הספר ההוא, כי גם כשאנו טועים בשיפוט, כל דבר שנראה לכאורה "בסדר"- ואנו נמנעים ממנו רק בגלל חשש שזה לא כשר, עושה קידוש ה'. ובייחוד בחודש אלולף, שהמלך בשדה, בא עד אליינו, זה לא הזמן ללכת למקומות שעלולים, ולו במעט להרחיק אותנו ממנו.

זאת אומרת, שאם הוא לא מסכים איתי פוליטית - לא לקרוא!

אם הוא לא מסכים איתי דתית/אמונית - לא לקרוא!

אם הוא לא מסכים איתי חברתית (סוציאליסטי/קומוניסטי) אז לא לקרוא! כי תמיד אני יכול להיות מושפע...

בכל תחום אפשר למצוא פילוגים ומחלוקות!

גם עם אבא שלי אני לא מסכים על כל דבר!

לסיכום:

אם אחמדניגאד יכתוב ספר שעלול לעניין אותי - דבר השקול לסיכוי שיתוש יחצה בשחייה את האוקינוס השקט - אז אני אקרא גם את זה!

וגם אם יהודי שחרד לגורלה של הארץ, אף אם הוא מנותק משורש נשמתה, יכתוב ספר כל שהוא, אז למה לא לקרוא?!

זה תלוי אם אני קורא "מחקרית" את החומר המוגש לי או שאני קורא תוך כדי התחברות לתוכן.

אם אני קורא "מחקרית", בעין ביקורתית, לא אכפת לי לקרוא.

אם הספר עד שקל אחד בלבד אקנה חמישה, ואשליך אותם לפח האשפה. כך עשיתי עם ספרים של עמוס עוז ואלי עמיר ודומיהם. משתדל שלא להכניס ספרי טומאה לביתי. מי שמגדף את עם-ישראל וארץ ישראל, אין לו חלק ונחלה בספרייתי (כ-4500 ספרים). זוכרים את דוד אבידן שרצה לשכתב את התנ"ך ? כמוהו בעלי רעיונות אפיקורסיים על החברה בישראל ובמיוחד על החלק הציוני שבעם. מדוע לתת לו מקום במדף ? ויש היצע אדיר של ספרי איכות. האיש שמטיף לשלום וחיי שיתוף עם שונאי ישראל, ספק אם איחה את השבר במשפחתו, משפחת קלאוזנר.

ב"ה כאילו רצית את זה...אבל רעיון ההשחתה נכון. עדיף לשרוף בלג בעומר או בחמץ-למנוע זהום..

אז ככה, מבחינת לפרנס ייצורים כאלה, לא חושבת שזה שיקול.  ההנאה שלך וודאי קודמת! אבל לגבי ההשפעה עלייך, בטח שהייתי חושבת! לא הבעיה זה שהדעות שלכם לא אותו דבר, דעות שונות יכולות להעשיר ולגוון את החיים. הבעיה היא דעות פסולות ולכלוך שיכול לטמטם את הלב ו...מצטערת, אבל ממש לא נראה לי שזה תמיד בבחירה איזה השפעה לקבל על עצמך ואיזה לא. הבחירה היא אם את חוספת עצמך לזה או לא. לדעתי זה בדיוק כמו להיות במקום עם זיהום אוויר ולהגיד שאת יודעת בשכל מהו אוויר נקי, אז זה לא יזיק לך. (...נכון, כמעט בדיוק, לא ממש...) קיצור אני בעד ההגנה העצמית שלך!

ב"ה אך לקרא מותר. אם בהשאלה. כך כולם  נשכרים.

שאדם יחרים באופן שרירותי ספרים של מחברים שלא מוצאים חן בעיניו מכל סיבה שהיא, גם בלי להכנס לשאלה אם יש להם השפעה רעה או לא.

יש הבדל בין החרמה של חברה להחרמה של יחיד.

איזה כיף! 

אחרי שכתבתי ולאור תגובותיכם עלה בדעתי שברור שקראתי בעבר מכתביהם של אנשים שרחוקים מאד מהשקפת עולמי. מגוון סופרים רחב ביותר שמן הסתם עם רובם אינני מסכימה, החל בז'ול וורן לדוגמא וכלה בליהיא לפיד.

למה, אם כן, עלתה אצלי בכלל השאלה?

אולי... כי זה הרגיש לי יותר אישי מכל מיני סיבות, אולי כי זו רכישה יד ראשונה ולא השאלה או יד שניה פלוס, ואולי מעוד גורמים. שווה מחשבה.

הדיון שלכם מעניין ומחכים תודה!

תדעי, מנסיון עצוב: מה שלא טוב לקרא ו/או להסתכל, ולמרות זאת מתפתים - אוכלים אותה אחר כך בגדול!

זה שעלתה לך תהיה כזו - זה בא מהחלק הפנימי שלך, וזה טוב! לא כדאי לך להתפתות!!!

ושימי לב למשפטים בהם את חותמת...

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)

כאילו, התחלתי לקרוא, ממש בעמודים הראשונים, ונראה אמנם מחוספס אבל מלבב.

סיימתי זה עתה את "חתול נודד וחברים" ולהערכתי הוא פשוט יפני מדי לקרוא הישראלי. והאמת גם לא כזה מרשים כמו הספר הראשון.

נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב קצת מסובך לקריאה, לא מדהים ברמה הטכנית כמו והיום איננו כלה, אבל אדיר. לא 100% גלאט אבל בגבול המאופק. מאוד מדכא בהסתכלות הכוללת.

שירה: חוץ מהידועים, ממליץ על דוד פוגל. גם אהבתי את "זמירות ירוקות" של זרובבל גלעד, נדמה לי שתאהבי.

גם די עצוב. אבל שווה. 

לא מכירה את החתול....

אייטמטוב - שמעתי שלא ישווה להיום איננו כלה. אנסה, בלי נדר.

דוד פוגל - משורר שואה, אא"ל (אם איני טועה). נכון?

אני אוהבת את זלדה, מבלי להבין מרגישים ש ז ו   שירה!

אולי את יהודה עמיחי (ממה שקצת קראתי. חוששת קצת מהחילוניות שלו....)

אנסה אולי בעז"ה את חלפי וזרובבל גלעדי גם.

מהו הספר הראשון של חתול נודד...?

קרא, לענ"ד, את חכמת (או מתנת, לא זוכרת, כתבתי ברשימה) היפני; מאוד פשוט במובן החיובי ויפה. יש בו משהו שמעבר.

גם גן הפרחים הלבנים, יפני, מלחמת העולם השניה, מנקודת ראות יפנית. ספר טוב. לענ"ד

סודוקו רוצה לחיות- ילדה שנפגעה בפצצה האטומית על יוון. יפה מאוד ועצוב. מה שמוזר זה שהכותב הוא....גרמני. לא יודעים

כנראה מי הוא. נכנס ונתן את מה שכתב וזהו. נדמה לי.

גיט שעבאס לכולם!

יחסי אליו הוא קצת אמביוולנטי. ממש אהבתי אותו כשקראתי אותו. גם ברמה הטכנית, זה הרגיש שהוא כתוב מצוין וייחודי. העלילה היא קצת צפרדע מתבשלת כזה והחלק הכי טוב בעלילה אני חושב הוא מתי הצפרדע (הקורא) קולטת שהיא מתבשלת. בכיתי לא מעט. ואז ברטרוספקט, הרגיש קצת קיטש. אבל אם זה עובד, זה עובד. אגב, יצא לזה גם סרט – נקי לחתולין, קיטש עוד יותר מהספר, די קלאמזי אבל יש פסקול של הזמרת קוטרינגו שזה נחמד מאוד.

כן דוד פוגל משורר שואה וגם נספה בשואה. שירים מאוד, מאוד כבדים. אבל יפים.

זלדה מהממת. למרות שלא לכל ממש התחברתי. יש לה סגנון כזה מחובר, אנושי ואותנטי, יחד עם העדינות הדתית.

אולי זו סנוביות. (יש בזה משהו....), אבל מהמעט שקראתי, לא התרשמתי במיוחד. 

כן נהניתי מפסיעות (?) בחול של אורנה....(?)

 על מה הספר?

גיט שעבאס!

כנראה שאני שייך לפורום אנשים רגישים

לא קראתי את הספר

ורגישות זו תכונה טובה

עם כל אווזי הבר

היא ניסתה ללמד גיאורפיה כך, נכון? צריכה אולי לנסות שוב.

החלפתי בספריה את הסיפור שלא נגמר - אבל הוא כתוב כולו ב...ירוק!

מבינה את המחבר, אבל קשה לקרוא כך!

וזכור בתור ספר חמוד שאהבתי

לגבי הסיפור שאינו נגמר – חלקו כתוב באדום!

וזה חלק מהעניין, זה ספר ישן וחמוד מהזמן שבו סופרים היו מאוד יצירתיים