שהגענו למצב שבה הצרות האופקים הזו של "אדם הוא רק דעותיו ולא מעבר".

כלומר- אנחנו מדברים כאן על אומנות. אומנות זה דבר אונברסלי. אין לנו מספיק כוח להפריד בין הדעות ה*פולטיות* של האדם ולשמוע מה יש לו להגיד?

לא אומרת- אם זה מסוג הסופרים שנהנים לתקוע את הדעות שלהם בכל חור אפשרי- אז לא לקרוא. סתם כי זה לא מהנה. אבל אם איזה אדם חילוני לא יסכים לקרוא מיכאל שיינפלד כי הוא דתי- אני אחשוב לעצמי: "פפפפ, איזו צרות אופקים".

אל תערבבו פוליטיקה באומנות.

(בקיצור- אני קוראת דויד גרוסמן למרות שהוא שמאלני, וחיים ולדר למרות שהוא חרדי.)

דווקא האדם שלא מסוגל להבין מה זו אומנות - הוא זה שיטעה בזה.

כי אומנות זה משהו שבא מבפנים (כמובן, אם הוא אמיתי, ולא סתם פוזאיסטי), ואי אפשר, אי אפשר,

להפריד בין מה שאדם חושב, מאמין בו וחי על פיו לבין מה שיוצא ממנו בצורת אומנות, מכל סוג שהיא.

ולכן, גם אם הסופר לא מביע את דעותיו, גם הפוליטיות, בצורה גלויה בספר - חלק ממהותו, מנשמתו, מאמונתו - מוחדרת בספר.

וכשאת קוראת את זה את ניזוקה, אולי אפילו בצורה קשה יותר, כיוון שזה נסתר, מעבר למילים, ואת לא יכולה לסנן.

בת נוגה - אני לא מכירה את הסופרים הספציפיים שדיברת עליהם, ואני לא חושבת שצריך לשלול לחלוטין כל סופר שהוא לא ירא שמים ועובד ה',

אבל אם את אומרת על הסופר הזה שהוא ככה, לא נותר לי אלא לחזק את ידייך. יישר כח!

נכון מאד שיש דברים שעלולים להפריע, לדוג' דעותיו השמלאניות של דויד גרוסמן, בהחלט מפריעות לי בספריו, ועם זאת אני קוראת אותם.

אני קוראת אותם, כי אני נהנית מהם. אז אני ממש לא עושה חשבון אם הוא מרויח ממכירת הספר  וכביכול 'מתעשר' עלי...

אני חושבת על רווחתי האישית...(אמרה הנהנתנית) ועל רמת הנקיות של הספר... ספרים בעייתים לטעמי, אני לא אקרא.

עם זאת בודאי יהיו רבים שיסכימו איתך שבעייתי לקרוא ספרים שמחבריהם בעייתים.

ספציפית לגבי הספר ההוא, נראה לי שאני הייתי קונה.

מה כבר יכול להיות בספר על דיאטה? (יכול להיות הרבה ליכלוך.. אבל זה יכול להיות בכל ספר)

ואגב, הספר ההרצאה האחרונה, מרגש מאד. הוא לא קלישאתי בעיני, כי כתב אותו אדם על ערש דווי, מה שמעצים את מילותיו ונותן להן משנה חשיבות.(תגגלי ההרצאה האחרונה, תמצאי המון סרטים שלו ביוטיוב)... תהני!

בספרים אני לא מאמינה שאפשר להחדיר כ''כ הרבה בתת מודע. אבל את יודעת מה- נצא מנקודת הנחה שאת צודקת, ושאפשר- אנחנו לא מספיק חזקים כדי לענות לשאלות של עצמנו תשובות? אוקי, אז הספר הזה יערער לנו את האמונה- אם לא יהיו לנו תשובות, סימן שמלכתחילה היינו צריכים לחזק את האמונה יותר. אם יש- אז כמה נפלא, זה רק חיזק אותנו.

אני לא אומרת לקרוא ספרי כפירה, כי אני לא רואה צורך שאדם כל הזמן יוכיח לעצמו שהוא צודק. אבל לקרוא על מנת להנות, ותוך כדי לצנזר לעצמך- כמה נפלא.

בס"ד

את לא חייבת להאמין, אבל הייתי ממליצה לך ללמוד את ההקדמה לשיר השירים של הרב קוק. מדהים.

אני חושבת שהעניין הוא פחות השאלות שעולות לנו, הבעיה היא יותר הרושם שנשאר לנו על הנשמה.

בהחלט, אני מסכימה שאדם צריך לדעת להתמודד עם שאלות ועם נק' מבט שונות (הוא לא נולד ככה, אבל שילמד..).

אבל כשאדם רואה משהו שמעורר בו תאוות או יצרים שהם לא נכונים ולא טובים בכלל (וכן, גם כפירה..) זה עושה לא רע לנשמה. זה מלכלך אותה.

ואם את לא מסכימה, אז את יכולה ללכת יותר אחורה מהראי"ה זצ"ל, ולהתווכח עם חז"לנו שלימדו שאסור לאיש להביט אפילו בבגדי צבעונין של אישה.

ב"הצלחה!!

ובאמת תלמדי את ההקדמה לשה"ש. זה מדהים!!

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/niv/hakdamat-2.htm

(לא להיבהל, קצת עמוק...)

לכל אדם יש דעות, ואני לא מדבר רק על פוליטיקה, אלא על פילוסופיה, מדע, חיים, אושר... וגם על דיאטה. כל דבר שאדם מוציא מתוכו (במיוחד בתחום האומנות) מכיל קצת ממכלול דעותיו של האדם. כשאדם כותב ספרים - הוא 'שופך' את נפשו ורוחו לתוך הספר (נכון גם לסרטים, ציורים, שירים וכו') כשאדם חיצוני קורא את הספר הוא מרגיש את זה, השאלה אם הוא מושפע מזה או לא - תלויה בו, ועד כמה הוא מודע לעובדות הנ"ל ולדעותיו של הסופר. עד כאן החלק העיוני.

אותה שאלה עולה גם למי שרוצה לקרוא את שפינוזה וחבריו. (ממליץ על סיפרו של פ' חיים שפירא - "קהלת הפילוסוף המקראי")

אני בעד לקרוא, אבל כדאי לפעמים גם להזהר!

נ.ב. גם "אלבי סיפורי אבירים" של יאיר לפיד מומלץ מאוד!

אני קוראת קבוע את טורה של ליהיא לפיד ובמפורש אין לי כל  פעם ובכל נושא הסכמות  עמה. אבל בשביל לא להסכים צריך  קודם כל לקרוא.  אחרת  על  מה   את לא מסכימה.

למבוגרות שביננו,  70+  ממליצה לקרוא את כתבתה   מתאריך 17.8.12 "דווקא כשלא תכננתי לבכות". כל  מילה ויטמין.

אפילו "טרחתי " וכתבתי לה תגובתי.

רואים? יש לנו כמה נקודות השקה ולא נורא  אם לא מסכימים בכל. ועם האיש  היקר שלי   אני  מסכימה ב-100%?

אבל מסכימה עם כל יתרונותיו. ואם נסתכל בראי.....האם אנו מסכימות לכל מה שמשתקף.....

חבר'ה - פרופורציות.....

העיקר

כל ישראל חברים

שנה טובה

את לא תתחרטי.

בס"ד

אין לי מושג מה הכוונה דעות "לא יהודיות"- חלק מהמגיבים דיברו על פוליטיקה, אבל אם מדובר באדם כופר, אז ברור שזה נשפך בכתיבה שלו, כי ככה  זה. "אנא נפשי כתבית יהבית"- הקב"ה כותב על התורה. את נפשי כתבתי ונתתי. 

גם אנחנו שנבראנו בצלמו כותבים את הנפש שלנו. 

אנחנו לא מסוגלים (אלא אם כןם מאד רוצים, אבל גם אז) לכתוב אחרת.

מצד אחד אני לא חושבת שכל הנפש של הסופר היא לא בסדר, ואדם הוא מעבר לדעות הפוליטיות שלו וכ'.

מעבר לזה בכל יהודי ירצה בכך או לא קיימת אמונה בה', אהבת ה' ויראת ה'. ניתן להתכחש בזה, הניתן לא לחוות את זה ואף לחוות ההפך, אבל זה קיים. 

עם זאת לו היה מדובר הספר שדן בסוגיות אמונה וכ' ואתה לומד באופן ביקורתי, אז אתה מסנן את התכנים, כמו שהציעו פה.

 ברגע שזה דמות שאתה מזדהה איתה תוך כדי קריאה, היא הופכת להיות משהו ממך.

זה מתחיל בכך שאתה מוצא את עצמך בתוך הדמות, מזדהה איתה, ואז גם כשהדמות "מבינה" דברים שלא היית רוצה להבין וכ' אתה מזדהה איתה, אם לא שכלית לפחות רגשית.

בצעירותי קראתי את הספר "מישהו לרוץ איתו"- לא היה לי מושג מי זה דוד גרוסמן, פשוט הספר התגלגל לידי וקראתיו.

וכשאחת הגיבורות אימצה שם תינוקת גויה- התרגשתי, זה היה "יפה" ברגש שלי.

ברוא ששכלית לא השתנה דבר וכ'. אבל עם ההזדהות עם הדמויות מובילה להזדהות עם אמונות. לפחות ברגש. וזה בעייתי.

לעניות דעתי- שומר נפשו ירחק.

טוב עשית שנמנעת מלקחת את הספר ההוא, כי גם כשאנו טועים בשיפוט, כל דבר שנראה לכאורה "בסדר"- ואנו נמנעים ממנו רק בגלל חשש שזה לא כשר, עושה קידוש ה'. ובייחוד בחודש אלולף, שהמלך בשדה, בא עד אליינו, זה לא הזמן ללכת למקומות שעלולים, ולו במעט להרחיק אותנו ממנו.

זאת אומרת, שאם הוא לא מסכים איתי פוליטית - לא לקרוא!

אם הוא לא מסכים איתי דתית/אמונית - לא לקרוא!

אם הוא לא מסכים איתי חברתית (סוציאליסטי/קומוניסטי) אז לא לקרוא! כי תמיד אני יכול להיות מושפע...

בכל תחום אפשר למצוא פילוגים ומחלוקות!

גם עם אבא שלי אני לא מסכים על כל דבר!

לסיכום:

אם אחמדניגאד יכתוב ספר שעלול לעניין אותי - דבר השקול לסיכוי שיתוש יחצה בשחייה את האוקינוס השקט - אז אני אקרא גם את זה!

וגם אם יהודי שחרד לגורלה של הארץ, אף אם הוא מנותק משורש נשמתה, יכתוב ספר כל שהוא, אז למה לא לקרוא?!

זה תלוי אם אני קורא "מחקרית" את החומר המוגש לי או שאני קורא תוך כדי התחברות לתוכן.

אם אני קורא "מחקרית", בעין ביקורתית, לא אכפת לי לקרוא.

אם הספר עד שקל אחד בלבד אקנה חמישה, ואשליך אותם לפח האשפה. כך עשיתי עם ספרים של עמוס עוז ואלי עמיר ודומיהם. משתדל שלא להכניס ספרי טומאה לביתי. מי שמגדף את עם-ישראל וארץ ישראל, אין לו חלק ונחלה בספרייתי (כ-4500 ספרים). זוכרים את דוד אבידן שרצה לשכתב את התנ"ך ? כמוהו בעלי רעיונות אפיקורסיים על החברה בישראל ובמיוחד על החלק הציוני שבעם. מדוע לתת לו מקום במדף ? ויש היצע אדיר של ספרי איכות. האיש שמטיף לשלום וחיי שיתוף עם שונאי ישראל, ספק אם איחה את השבר במשפחתו, משפחת קלאוזנר.

ב"ה כאילו רצית את זה...אבל רעיון ההשחתה נכון. עדיף לשרוף בלג בעומר או בחמץ-למנוע זהום..

אז ככה, מבחינת לפרנס ייצורים כאלה, לא חושבת שזה שיקול.  ההנאה שלך וודאי קודמת! אבל לגבי ההשפעה עלייך, בטח שהייתי חושבת! לא הבעיה זה שהדעות שלכם לא אותו דבר, דעות שונות יכולות להעשיר ולגוון את החיים. הבעיה היא דעות פסולות ולכלוך שיכול לטמטם את הלב ו...מצטערת, אבל ממש לא נראה לי שזה תמיד בבחירה איזה השפעה לקבל על עצמך ואיזה לא. הבחירה היא אם את חוספת עצמך לזה או לא. לדעתי זה בדיוק כמו להיות במקום עם זיהום אוויר ולהגיד שאת יודעת בשכל מהו אוויר נקי, אז זה לא יזיק לך. (...נכון, כמעט בדיוק, לא ממש...) קיצור אני בעד ההגנה העצמית שלך!

ב"ה אך לקרא מותר. אם בהשאלה. כך כולם  נשכרים.

שאדם יחרים באופן שרירותי ספרים של מחברים שלא מוצאים חן בעיניו מכל סיבה שהיא, גם בלי להכנס לשאלה אם יש להם השפעה רעה או לא.

יש הבדל בין החרמה של חברה להחרמה של יחיד.

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

תודה!

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

בת הדיין היה ספר שנתן רגש ועומק שלא התכוננתי אליו, ושנגע בי ממש.

לעומת כל מה שביננו שהיה גם קצת שחזור של העלילה של בת הדיין מצד הקונספט, וגם זכור לי פחות סוער ויותר קצר בחוויה שבו, למרות שגם ממנו ממש נהנתי.

בת הדיין קראתי ברצף גמרתי אותו בחצי ים בערך והוא נכנס עמוק ללב... ברמה שקראתי אותו עוד מלא פעמים כבר

וכמה ימים אחרי קראתי את כל מה שביננו והתאכזבתי.. כי כמו שאמרת אותו קונספט וגם בגלל שהפעם זה חרדי- חילוניה זה פחות עניין אותי..

מעניין, למה חרדי-חילוניה פחות מעניין אותך מההפוך?

ואי לא יודעת איך להסביר....

הדיון על חילוני על פני דיון על חילונית הוא הרבה יותר פרוץ, כי דיון על בנות הוא תמיד יותר פרוץ בפרט אם היא חילונית...

ובשניהם הרקע הוא לא שז"ז לגמרי, כל ספר והנקודה שלו.

(*שז"ז = שמן זית זך)

נכון שבשתיהם יש בנות, אבל דיון על בת חילונית הוא יותר פרוץ על כל הלבוש וצורת החיים.

אתה מאנ"ש שלומבה?

אבל גם בראשון יש כל מיני ביטויים וכדו'

מכיר את האנ"ש...

לא נעים להגיד, אבל בדרך כלל האלה היותר נקיים פחות מעניינים 🙈

(זה יכול להיות מכמה סיבות..)

מעניין ו...נקי.

לא אפרט יותר, במקרה שמישהו יקרא.

(וגם יש הבדל אם הסופר מכניס לא נקי לשמה, או שמתוקף

הנסיבות, כחשוב לסיפור. וגם אז, אפשר תמיד לעשות זאת

בצורה מרומזת ועדינה. זה נכון, שלא כולם מתאמצים לעשות זאת. וחבל).

לכותבת קוראים תמר וייזר. וזה הסיפור האישי ש ל ה.

סיפור מרתק, עשוי היטב, משאיר טעם של עוד, וואווו!

גם אצלי נכנס עמוק בלב ובנשמה!