ואפילו לא ניפגשתי עם אלו שפגעו בי.
אתחיל את הסיפור מההתחלה: אחר הרבה התלבטויות ומחשבות, החלטתי לעשות את ההשתדלות שלי ו... להירשם לאתר היכרויות. ברוך ה' פנה אליי בחור, במטרה להכיר ולראות אם שייך. החלפנו בינינו מעט מידע ופרטים (תכונות אופי, תחביבים, גיל, עיסוק... הכל בכללי, היות וזה אינטרנט), ולפתע - בלי כל הכנה, הוא פשוט נעלם. למעלה משבוע חיכיתי יום יום וציפיתי לתגובה ממנו. כיוון שאני משתדלת לא לעכב אנשים, בפרט לא בעניינים אלו, אף הגדלתי לעשות ונכנסתי כמה פעמים ביום כדי לבדוק האם ישנה תגובה כלשהי. אז אמנם לא נפגשנו והכל היה וירטואלי, אבל כן, זה פגע בי מאד... לא יודעת איך להסביר. אני יודעת שזה נשמע טפשי, אבל זה מה שהרגשתי.
מכיוון שהבחור לא ענה למעלה משבוע, ומכיוון שהצטברו פניות אחרות, החלטתי להמשיך הלאה. הבחור השני עמו התכתבתי ביקש אחר כמה הודעות לראות תמונה. למרות שאני סולדת מהרעיון, החלטתי לשלוח. השיחה עמו נקטעה גם היא.
נכון, לא כל האנשים נמצאים כל יום באינטרנט, אבל כאשר נמצאים בכזו סיטואציה... מן הסתם משתדלים יותר. בכל זאת, מישהו בצד השני מחכה, לא כן? בכל אופן ברור לי שהבחור האחרון נגיש לאינטרנט (אני רואה כשהוא מחובר לאתר), והוא פשוט מורח את הזמן/ החליט שלא מתאים ולא טרח לסיים יפה.
אוף, זה בטח נשמע נואש, אבל לחכות ולצפות כל יום לתשובה, להשתדל לעשות את המקסימום כדי שהצד השני לא יחכה הרבה זמן לתשובה ממני, בעוד הוא עצמו לא ממש עושה זאת... זה כל כך מתסכל. בא לי לבכות (עד שהתאוששתי מהבחור האחרון עמו נפגשתי).
