טוב,

אז ראיתי את המצוקה שלך בין השורות ונירשמצי במיוחד לעודד אותך,

ילדתי אני את הילדה השניה בהפרש של שנה, וזה לא היה קשה, זה היה ב-י-ל-ת-י  נ-י-ס-ב-ל!!!!

אבל: זה עובר, ועוד חצי שנה תסתכלי אחורה, ותרווי רק נחת בעז"ה משני היהלומים שלך.

עכשיו עיצה, שעזרה לי: למדתי להתמודד אם הבכי שלהם, למה הכוונה?!

שמתי את הרגש בצד וחשבתי אם המוח, שניהם צ-ו-ר-ח-י-ם באותו הזמן עכשיו, מי צריך אותי עכשיו יותר?!

דוגמאות שקרו לי:

1) גמרתי להניק את הקטנה בת השבועיים אבל תקועה לה גרעפס והיא לא רגועה, מנסיון, זה יכול לקחת 20 דקות עד שזה ישתחרר, ה'גדולה' צורחת מעייפות, היא רוצה כבר את הבקבוק והמיטה שלה, למי תלכי?!- שמים את האפרוח בסל קל, שתהיה קצת בהטיה, נותנים לה לצרוח ופונים לגדולה, גומרים איתה, חוזרים לטפל בקטנה, אין ברירה, את רק אדם אחד!!!

2) הילד הגדול מתעורר בלילה, וגם הקטן, הגדול רוצה את אמא הקטנה רוצה אוכל, למי תלכי? מי צריך אותך יותר כרגע?! אני אישית עזבתי את הקטנה לשניה, הלכתי לגדול, פתחתי טיפה את הדלת, שמתי לו קצת אור מהשירותים שלא יפחד, שמתי מוצץ, נתתי חיבוק והלכתי להניק את הקטנה ונתתי לגדול לצרוח, לא היתה ברירה.

וכך על זה הדרך.

בהצלחה!!!!

מקווה שהועלתי במשהו

אני בהחלט מעריכה את זה!!!

אקח את העצות שלך לתשומת לבי... למרות שזה בטח נורא קשה ליישם.....

גם אני הרגשתי שעשיתי טעות. עד היום אני אוכלת את עצמי שלא נתתי לגדול שלי מספיק

תשומת לב בגלל שהיתה לו אחות שקטנה ממנו בשנה וחצי. וגם ציפיתי ממנו, הצוציק שהוא היה להיות בוגר

ולהבין שהוא הגדול והוא היה תינוק בעצמו. תקופה קשה נורא. צריך הרבה עזרה מהסביבה. (מה עם הבעל?)

באיזה שהוא שלב שמתי את הגדול במשפחתון בשעות הבוקר כדי שאוכל להשאר שפויה.

אבל צריך לנשום עמוק. כשיש עזרה ללכת ישר לישון - הכביסות/ ניקיונות/ בישולים יצטרכו לחכות. ולדעת שזו תקופה והיא תעבור, הם יגדלו קצת והחיים יכנסו למסלול נורמאלי.

עכשיו אני שוב מתוסכלת.... עד היום יש לך מצפון על זה??? איזה באסה!!!! עכשיו גם התקווה הקטנה שעוד הייתה לי נעלמה 

ומשפחתון...... זאת נקודת החולשה שלי... כי אני כל כךךך רוצה להישאר איתו בבית עוד שנה... ורק אח"כ לשלוח אותו.. וכולם מסביב אומרים לי שאני לא נורמאלית ושאני לא אחזיק מעמד... והנה, גם את הגעת למסקנה שאין ברירה =/ אוי. איזה ייסורי מצפון...

לגבי שאלתך על בעלי - הוא עוזר לי כשהוא בבית.. אבל בעיקרון הוא עובד..

רק להזהיר לשים לב לצרכים של הגדול.

אפשר לקחת מטפלת למס' שעות בבוקר רק עד שתתאוששי. ואז להחזיר אותו לבית אחרי חודש.

(זה מה שעשיתי כשנולדה השלישית והשניה עוד היתה בבית אבל ההפרש היה יותר גדול)

שיהיה בהצלחה. ולזכור גם לשמוח עם הברכה שנפלה עליך.

וגם מייסורי מצפון שמחלישים אותך

את נורמלית לחלוטין שאת רוצה להשאיר אותו עוד שנה. ואת עוד תראי איזה כיף זה שניים בבית ביחד, אחרי שמתגברים על הקושי הראשוני.

ריבונו של עולם החליט שלבן שלך מתאים שיהיה לו אחות צמודה, הוא ידע מה הוא עושה.

אחו/אחות צמודים זה לא פגיעה בילד, בדיוק להפך זו זכות לילד.

נכון, בהתחלה קשה כשיש בבית בעצם שני תינוקות ולפעמים שניהם בוכים ביחד/צריכים טיפול ביחד ואז לא יודעים למי לפנות קודם.

אז בכל פעם שדבר כזה קורה עושים סדרי עדיפויות, מחליטים למי ניגשים קודם, וזהו. לא צריך שום יסורי מצפון על הילד שנשאר בוכה עד שאימא התפנתה אליו, כי עשית את המירב שלך. ילדים נפגעים מהזנחה, לא מקצת בכי.

ועוד עצות במישור הפרקטי - בהקדם האפשרי, תעברי לקלח אותם ביחד

יש לך מנשא שנוח לנשיאה על הגב? אם לא, זה הזמן להשיג כזה

ובענין הילד שרוצה את אימא כדי להרדם, על הגדול שלי שהיה בערך באותו גיל עבד יופי כשהייתי מסבירה לו שהתינוק צריך את אימא בשביל לינוק, ורק אימא יכולה לתת לו, ביחד עם הבטחה לחזור מיד אחרי שהוא יסיים. כמובן שתמיד הקפדתי לחזור אח"כ, אפילו אם הוא נרדם בנתיים.

שיהיה בהצלחה

נכון גידול ילדים הוא מלאכה מורכבת וזה לגיטמי ובריא לבטא את הקושי,לשתף לפרוק.

אל תתבישי לקחת כל עזרה שתוכלי,אפילו לשכור אם אפשרי

לעשות רק דברים הכרחים בבית,בישולים פשוטים,לא נורא אם תאכלו קצת אוכל מקרוגל לכמה זמן

להתחלק עם הבעל

מצטרפת להמלצת המנשא

להעסיק את הגדול בכמה שיותר פעילויות מוציאות מרץ

לדאוג שיאכל טוב-מסיע לשינה טובה

לא נורא בלגן העיקר שיעסיק את עצמו

אמרתי לעצמי שכשאני חוזרת עוד מעט הביתה, אני קודם כל קובעת מראש ששבועיים שלושה אני לא שוטפת ומנקה... כי אם אני אנסה ולא הצליח זה יתסכל אותי נורא. עדיף שאני אוריד לעצמי מהראש את העניין הזה בהתחלה...

וביקשתי מאמא שלי להכין לנו קופסאות של אוכל השבוע שנוכל לקחת איתנו וזה ירגיע אותי שיש אוכל, ואני אוכל ללמוד לאט ובהדרגה איך להסתדר עם שניהם..

תודה!!

את תמיד יודעת להרגיע אותי..

ממש תודה!!!

לגבי העצות -

לקלח אותם ביחד לא יהיה אפשרי כנראה... אין לנו אמבטיה בבית, רק את האמבטיה של התינוקות, והיא נורא קטנה.. הייתי דווקא רוצה לקלח יחד, נראה לי שזה כיף בשבילם..

מנשא מרתיע אותי נורא. אני יודעת שאני מפחדת בקיצוניות, אבל אני עוד מושפעת מהגדול... הוא היה רגיל לידיים ברמות מטורפות ויש לי סיוטים מזה... וממש עכשיו חברה שלי דיברה איתי וסיפרה לי כמה היא מצטערת שהיא הרגילה את הקטנה שלה למנשא כי היא התרגלה נורא לידיים... בקיצור, אני יודעת שזה מוגזם, אבל מעדיפה לא להתעסק עם המנשא =/

לגבי העצה השלישית, האמת שבאותו לילה ששניהם בכו לי, יצאתי באיזה שהוא שלב ואמרתי לו שאמא הולכת להרדים את הקטנה ואח"כ אני חוזרת.. הלכתי להרדים אותה, וממש קיוויתי שהוא יירדם שם מעצמו... והאמת שהוא חיכה לי בסבלנות, הנסיך הזה.. אבל היא לא נרדמה (כאמור, התברר לי אח"כ שזה ממש לא היה לילה מבחינתה..) ואז הוא התחיל לקרוא לי: "אימא באה!!! אימא באה!!!".

יהיה בסדר, אני קצת יותר רגועה.. עד המשבר הבא 

באשר למקלחת ביחד

נכון שיותר נוח לקלח תינוקות באמבטיה, אבל אבל אולי לשקול בכל זאת לקלח עם הטוש במקום באמבטיה?או לקלח אותה באמבטיה ואותו עם טוש במקביל.

ובאשר לענין של המנשא, מצטערת, לא ראיתי שילדים שלוקחים אותם בתור תינוקות הרבה במנשא רוצים יותר על הידיים אח"כ, אולי אפילו להפך

המתוקים האלו רוצים אותנו, והם רוצים שנרים אותם, אין שום צורך להרגיל אותם לכך, זה מה שהם רוצים מטבע הדברים. הם התרגלו להיות עלינו 24 שעות ביממה במשך 9 חודשים, אז מה הפלא שגם אחרי שהם נולדים הם רוצים להיות עלינו, ולוקח להם זמן להתרגל אחרת? לא ראיתי שאמהות שניסו להרגיל את התינוקות שלהן להיות כל הזמן בעגלה/טרמפולינה וכו' במקום בידים הצליחו בכך. כאמור, אולי אפילו להפך

אז מי שהשתמשה הרבה במנשא אולי מאשימה את המנשא בכך שהילד רוצה הרבה על הידיים, אבל בכלל לא בטוח שהילד רוצה הרבה על הידיים בגלל המנשא

כך שנראה לי שחבל לסבול עכשיו רק בגלל שאולי בהמשך זה יגרום לה לרצות יותר על הידיים

והמנשא לא קשור לזה שילד רוצה ידיים... ואולי אפילו אם הילד לא "שבע" מידיים אז הוא דווקא ירצה יותר...

אני אחשוב על זה...

קשה לי להתגבר על הפחד לעבור שוב את אותם חודשים שהיו לי עם הראשון, הם היו נורא קשים בשבילי.

תכלס, יש לי הרגשה שיהיה לי כמעט בלתי אפשרי להסתדר בלי המנשא בגילאים האלה... אבל רק מהמחשבה על מליון המנשאים שיש היום אני כבר מוותרת על המאמץ 

בכל אופן, תודה רבה!

נראה מה אעשה בע"ה...

עוד יומיים חוזרים הביתה... וואי 

יש לי ברוך ה' שלושה ילדים . כשנולד השלישי - הגדול היה בן שנתיים וחצי (ההפרשים - שנה וחצי, וקצת יותר משנה..)

כמו שכבר אמרו -  למדתי לאט לאט לחשוב יותר עם השכל.

פחות להילחץ מכל דבר. 

ולחשוב יותר מהר...(תוך כדי שעושים משהו אחד - לחשוב מה הדבר הבא שצריך לעשות הכי דחוף, ולשכוח בנתיים משאר הדברים שמחכים...)

ולעשות סדרי עדיפויות.

וללכת לישון ברגע שאפשר כשהבית הפוך וערימות הכביסה מחכות.

גם אצלי היה קשה. ובעזרת ה' שבועיים טירונות בבית וכבר תרגישי מיומנת ומתורגלת,ומבטי הערצה של הסבתות והחברות - זה גם עוזר... (וגם של האנשים ברחוב..)

אצלי פעמיים אחרי לידה הגדול יותר נשאר גם בבית. היה לי ברור שכך עושים (ממילא אני בבית, לא חבל?) ואין לי שום ייסורי מצפון כרגע, במבט לאחור. כי תזכרי שאת עושה את ההשתדלות שלך, ואף אחד לא מצפה ממך להיות מושלמת. ומותר גם לטעות בתגובות . וגם אם מתעצבנים עכשיו, בהזדמנות הם יקבלו תשומת לב בעודף. אבל תוך כדי - לפעמים מרגישים קצת ייסורי מצפון , ויש בזה גם טוב, אם זה לא מוגזם ואם זה מביא לידי מעשה.

אם הרגשתי ייסורי מצפון בקשר לאחד מהם - הייתי מפציצה אותו פתאום בשלל חיבוקים ונשיקות ונרגעת...

משהו שעזר לי רבות בשעות לחץ -   - לצאת איתם החוצה. בחוץ הכל רגוע יותר. כשמזג האויר סביר, או אם יש מקום עם מזגן שאפשר קצת להתנחל שם לפעמים... (מרכז קניות / טיפת חלב / ספריה וכדומה).במקום להחליף חיתול בבית ,לפעמים כבר הייתי מעדיפה לעשות את זה בעגלה כשהגדול משחק או מסתכל סביבו. ואפילו להניק, לפעמים העדפתי בפינות צדדיות בחוץ, אם זה אפשרי לך.

דבר נוסף -  כדאי להכין בהזדמנות שקית עם הפתעות שישתיקו את הגדול בעת הצורך (או סתם להכין בקבוק מיץ - נתן לי שקט של כמה דקות... )

בהצלחה רבה, ותזכרי שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. ועוד תראי הרבה רגעים של נחת ושמחה שלא תתואר , כשהם יתחילו לשחק ביחד ואת תשבי עם כוס קפה ותקראי עיתון, כשברגע פטפוטים ובניית מגדלי קוביות...

וחיזוק אחרון - הזמן עובר מהר כשיש שני תינוקות ("עוד לא הספקתי לשטוף כלים של הבוקר וכבר לילה????)

ועוד מעט תוכלי גם את לכתוב תגובות כאלו לאחרות, הטריות יותר...

(הקטן שלי בן תשעה חודשים, עדיין שמח פה אבל כבר לא כל כך מתרגשים...)

אפילו ריגשת אותי בשורות האחרונות...

אני ממש מודה לך!!! 

היה לי הכי קשה אחרי שהשניה נולדה. מהשלישי ומעלה היה לי אפילו קל (עכשיו, בשישית, שוב היה קשה, אבל לא כמו עם השניה).

ההבדל אצלי היה בציפיות. חשבתי שאני אצליח לסדר לי את הילדים שיהיה לי נח. שאני אתכנת אותם לישון בשעות שיסתדרו לי הכי טוב, והכל.

מרגע שהנחתי לרעיון שההצלחה שלי לסדר אותם לפי התכנון שלי מעבר לפינה - הפסקתי להיות מתוסכלת.

מי אמר שאמבטיה הכי כדאי לפני השינה? יש לי מכרה שלה הכי נח אמבטיה אחרי הגן דווקא.

אני לא אומרת שזה נכון גם לך - אני רק נותנת דוגמא להנחות יסוד שניתן לזנוח.

מקווה שיהיה לך יותר קל בהקדם

תודה רבה!!! 

גם אצלי שני הגדולים בהפרש של שנה וחצי, וכעת, שהקטן ביניהם בן שלוש, אני כבר כמעט לא זוכרת את הקושי שבהתחלה.

ולראות אותם עכשיו - הבת בת ארבע וחצי והבן בן שלוש - משחקים ביחד כל-כך יפה, באמא ואבא, בבובות פליימוביל, מציירים ביחד... זה שווה את זה! ואני חושבת שזה מקסים בשבילם להיות צמודים כל-כך בגיל!

(ואגב, באיזור שלנו זה לא נחשב לכל-כך צפוף, הרוב יולדות כמעו תמיד בהפרשים של שנה וחצי).

ועכשיו אני בהתמודדות חדשה, כאשר לשני הגדולים נוספו תאומים קטנים וחמודים. וגם את זה צריך ללמוד ולעבור בעזרת ה'!

באמת התמודדות, כל הכבוד לך!!!

תצליחי בע"ה!

נראה לי שזה בעיקר היצר הרע שמחליש אותי... כל המצפון הזה...

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות