טוב,

אז ראיתי את המצוקה שלך בין השורות ונירשמצי במיוחד לעודד אותך,

ילדתי אני את הילדה השניה בהפרש של שנה, וזה לא היה קשה, זה היה ב-י-ל-ת-י  נ-י-ס-ב-ל!!!!

אבל: זה עובר, ועוד חצי שנה תסתכלי אחורה, ותרווי רק נחת בעז"ה משני היהלומים שלך.

עכשיו עיצה, שעזרה לי: למדתי להתמודד אם הבכי שלהם, למה הכוונה?!

שמתי את הרגש בצד וחשבתי אם המוח, שניהם צ-ו-ר-ח-י-ם באותו הזמן עכשיו, מי צריך אותי עכשיו יותר?!

דוגמאות שקרו לי:

1) גמרתי להניק את הקטנה בת השבועיים אבל תקועה לה גרעפס והיא לא רגועה, מנסיון, זה יכול לקחת 20 דקות עד שזה ישתחרר, ה'גדולה' צורחת מעייפות, היא רוצה כבר את הבקבוק והמיטה שלה, למי תלכי?!- שמים את האפרוח בסל קל, שתהיה קצת בהטיה, נותנים לה לצרוח ופונים לגדולה, גומרים איתה, חוזרים לטפל בקטנה, אין ברירה, את רק אדם אחד!!!

2) הילד הגדול מתעורר בלילה, וגם הקטן, הגדול רוצה את אמא הקטנה רוצה אוכל, למי תלכי? מי צריך אותך יותר כרגע?! אני אישית עזבתי את הקטנה לשניה, הלכתי לגדול, פתחתי טיפה את הדלת, שמתי לו קצת אור מהשירותים שלא יפחד, שמתי מוצץ, נתתי חיבוק והלכתי להניק את הקטנה ונתתי לגדול לצרוח, לא היתה ברירה.

וכך על זה הדרך.

בהצלחה!!!!

מקווה שהועלתי במשהו

אני בהחלט מעריכה את זה!!!

אקח את העצות שלך לתשומת לבי... למרות שזה בטח נורא קשה ליישם.....

גם אני הרגשתי שעשיתי טעות. עד היום אני אוכלת את עצמי שלא נתתי לגדול שלי מספיק

תשומת לב בגלל שהיתה לו אחות שקטנה ממנו בשנה וחצי. וגם ציפיתי ממנו, הצוציק שהוא היה להיות בוגר

ולהבין שהוא הגדול והוא היה תינוק בעצמו. תקופה קשה נורא. צריך הרבה עזרה מהסביבה. (מה עם הבעל?)

באיזה שהוא שלב שמתי את הגדול במשפחתון בשעות הבוקר כדי שאוכל להשאר שפויה.

אבל צריך לנשום עמוק. כשיש עזרה ללכת ישר לישון - הכביסות/ ניקיונות/ בישולים יצטרכו לחכות. ולדעת שזו תקופה והיא תעבור, הם יגדלו קצת והחיים יכנסו למסלול נורמאלי.

רק להזהיר לשים לב לצרכים של הגדול.

אפשר לקחת מטפלת למס' שעות בבוקר רק עד שתתאוששי. ואז להחזיר אותו לבית אחרי חודש.

(זה מה שעשיתי כשנולדה השלישית והשניה עוד היתה בבית אבל ההפרש היה יותר גדול)

שיהיה בהצלחה. ולזכור גם לשמוח עם הברכה שנפלה עליך.

וגם מייסורי מצפון שמחלישים אותך

את נורמלית לחלוטין שאת רוצה להשאיר אותו עוד שנה. ואת עוד תראי איזה כיף זה שניים בבית ביחד, אחרי שמתגברים על הקושי הראשוני.

ריבונו של עולם החליט שלבן שלך מתאים שיהיה לו אחות צמודה, הוא ידע מה הוא עושה.

אחו/אחות צמודים זה לא פגיעה בילד, בדיוק להפך זו זכות לילד.

נכון, בהתחלה קשה כשיש בבית בעצם שני תינוקות ולפעמים שניהם בוכים ביחד/צריכים טיפול ביחד ואז לא יודעים למי לפנות קודם.

אז בכל פעם שדבר כזה קורה עושים סדרי עדיפויות, מחליטים למי ניגשים קודם, וזהו. לא צריך שום יסורי מצפון על הילד שנשאר בוכה עד שאימא התפנתה אליו, כי עשית את המירב שלך. ילדים נפגעים מהזנחה, לא מקצת בכי.

ועוד עצות במישור הפרקטי - בהקדם האפשרי, תעברי לקלח אותם ביחד

יש לך מנשא שנוח לנשיאה על הגב? אם לא, זה הזמן להשיג כזה

ובענין הילד שרוצה את אימא כדי להרדם, על הגדול שלי שהיה בערך באותו גיל עבד יופי כשהייתי מסבירה לו שהתינוק צריך את אימא בשביל לינוק, ורק אימא יכולה לתת לו, ביחד עם הבטחה לחזור מיד אחרי שהוא יסיים. כמובן שתמיד הקפדתי לחזור אח"כ, אפילו אם הוא נרדם בנתיים.

שיהיה בהצלחה

נכון גידול ילדים הוא מלאכה מורכבת וזה לגיטמי ובריא לבטא את הקושי,לשתף לפרוק.

אל תתבישי לקחת כל עזרה שתוכלי,אפילו לשכור אם אפשרי

לעשות רק דברים הכרחים בבית,בישולים פשוטים,לא נורא אם תאכלו קצת אוכל מקרוגל לכמה זמן

להתחלק עם הבעל

מצטרפת להמלצת המנשא

להעסיק את הגדול בכמה שיותר פעילויות מוציאות מרץ

לדאוג שיאכל טוב-מסיע לשינה טובה

לא נורא בלגן העיקר שיעסיק את עצמו

אמרתי לעצמי שכשאני חוזרת עוד מעט הביתה, אני קודם כל קובעת מראש ששבועיים שלושה אני לא שוטפת ומנקה... כי אם אני אנסה ולא הצליח זה יתסכל אותי נורא. עדיף שאני אוריד לעצמי מהראש את העניין הזה בהתחלה...

וביקשתי מאמא שלי להכין לנו קופסאות של אוכל השבוע שנוכל לקחת איתנו וזה ירגיע אותי שיש אוכל, ואני אוכל ללמוד לאט ובהדרגה איך להסתדר עם שניהם..

תודה!!

באשר למקלחת ביחד

נכון שיותר נוח לקלח תינוקות באמבטיה, אבל אבל אולי לשקול בכל זאת לקלח עם הטוש במקום באמבטיה?או לקלח אותה באמבטיה ואותו עם טוש במקביל.

ובאשר לענין של המנשא, מצטערת, לא ראיתי שילדים שלוקחים אותם בתור תינוקות הרבה במנשא רוצים יותר על הידיים אח"כ, אולי אפילו להפך

המתוקים האלו רוצים אותנו, והם רוצים שנרים אותם, אין שום צורך להרגיל אותם לכך, זה מה שהם רוצים מטבע הדברים. הם התרגלו להיות עלינו 24 שעות ביממה במשך 9 חודשים, אז מה הפלא שגם אחרי שהם נולדים הם רוצים להיות עלינו, ולוקח להם זמן להתרגל אחרת? לא ראיתי שאמהות שניסו להרגיל את התינוקות שלהן להיות כל הזמן בעגלה/טרמפולינה וכו' במקום בידים הצליחו בכך. כאמור, אולי אפילו להפך

אז מי שהשתמשה הרבה במנשא אולי מאשימה את המנשא בכך שהילד רוצה הרבה על הידיים, אבל בכלל לא בטוח שהילד רוצה הרבה על הידיים בגלל המנשא

כך שנראה לי שחבל לסבול עכשיו רק בגלל שאולי בהמשך זה יגרום לה לרצות יותר על הידיים

יש לי ברוך ה' שלושה ילדים . כשנולד השלישי - הגדול היה בן שנתיים וחצי (ההפרשים - שנה וחצי, וקצת יותר משנה..)

כמו שכבר אמרו -  למדתי לאט לאט לחשוב יותר עם השכל.

פחות להילחץ מכל דבר. 

ולחשוב יותר מהר...(תוך כדי שעושים משהו אחד - לחשוב מה הדבר הבא שצריך לעשות הכי דחוף, ולשכוח בנתיים משאר הדברים שמחכים...)

ולעשות סדרי עדיפויות.

וללכת לישון ברגע שאפשר כשהבית הפוך וערימות הכביסה מחכות.

גם אצלי היה קשה. ובעזרת ה' שבועיים טירונות בבית וכבר תרגישי מיומנת ומתורגלת,ומבטי הערצה של הסבתות והחברות - זה גם עוזר... (וגם של האנשים ברחוב..)

אצלי פעמיים אחרי לידה הגדול יותר נשאר גם בבית. היה לי ברור שכך עושים (ממילא אני בבית, לא חבל?) ואין לי שום ייסורי מצפון כרגע, במבט לאחור. כי תזכרי שאת עושה את ההשתדלות שלך, ואף אחד לא מצפה ממך להיות מושלמת. ומותר גם לטעות בתגובות . וגם אם מתעצבנים עכשיו, בהזדמנות הם יקבלו תשומת לב בעודף. אבל תוך כדי - לפעמים מרגישים קצת ייסורי מצפון , ויש בזה גם טוב, אם זה לא מוגזם ואם זה מביא לידי מעשה.

אם הרגשתי ייסורי מצפון בקשר לאחד מהם - הייתי מפציצה אותו פתאום בשלל חיבוקים ונשיקות ונרגעת...

משהו שעזר לי רבות בשעות לחץ -   - לצאת איתם החוצה. בחוץ הכל רגוע יותר. כשמזג האויר סביר, או אם יש מקום עם מזגן שאפשר קצת להתנחל שם לפעמים... (מרכז קניות / טיפת חלב / ספריה וכדומה).במקום להחליף חיתול בבית ,לפעמים כבר הייתי מעדיפה לעשות את זה בעגלה כשהגדול משחק או מסתכל סביבו. ואפילו להניק, לפעמים העדפתי בפינות צדדיות בחוץ, אם זה אפשרי לך.

דבר נוסף -  כדאי להכין בהזדמנות שקית עם הפתעות שישתיקו את הגדול בעת הצורך (או סתם להכין בקבוק מיץ - נתן לי שקט של כמה דקות... )

בהצלחה רבה, ותזכרי שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו. ועוד תראי הרבה רגעים של נחת ושמחה שלא תתואר , כשהם יתחילו לשחק ביחד ואת תשבי עם כוס קפה ותקראי עיתון, כשברגע פטפוטים ובניית מגדלי קוביות...

וחיזוק אחרון - הזמן עובר מהר כשיש שני תינוקות ("עוד לא הספקתי לשטוף כלים של הבוקר וכבר לילה????)

ועוד מעט תוכלי גם את לכתוב תגובות כאלו לאחרות, הטריות יותר...

(הקטן שלי בן תשעה חודשים, עדיין שמח פה אבל כבר לא כל כך מתרגשים...)

גם אצלי שני הגדולים בהפרש של שנה וחצי, וכעת, שהקטן ביניהם בן שלוש, אני כבר כמעט לא זוכרת את הקושי שבהתחלה.

ולראות אותם עכשיו - הבת בת ארבע וחצי והבן בן שלוש - משחקים ביחד כל-כך יפה, באמא ואבא, בבובות פליימוביל, מציירים ביחד... זה שווה את זה! ואני חושבת שזה מקסים בשבילם להיות צמודים כל-כך בגיל!

(ואגב, באיזור שלנו זה לא נחשב לכל-כך צפוף, הרוב יולדות כמעו תמיד בהפרשים של שנה וחצי).

ועכשיו אני בהתמודדות חדשה, כאשר לשני הגדולים נוספו תאומים קטנים וחמודים. וגם את זה צריך ללמוד ולעבור בעזרת ה'!

באמת התמודדות, כל הכבוד לך!!!

תצליחי בע"ה!

נראה לי שזה בעיקר היצר הרע שמחליש אותי... כל המצפון הזה...

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...