לפעמים אומרים כך, כדי למנוע מילדים להשאיר זאת לשיעור, אחרי שבהפסקה יש להם עניינים דחופים יותר - לשחק וכד'.

אני חושב שזו טעות. אפשר לעשות "סבב", שלא יוצא יותר מאחד כל פעם.

זאת דרך של מורים שלא תהיה טיילת בכיתה. יש ילדים שלא בנויים לזה.

כדאי לבקש שיצא כל פעם ילד וכשאחד חוזר הבא יצא, לפני שייקרו דברים לא נעימים בכיתה...

כך. לדעתי- זה כמו להגיד שלא שותים באמצע שיעור.

שניהם לא מקובלים

ולא הגיוניים

לא כך פותרים בעיות של טיילת באמצע שיעור.

יכול להיות שאמרה זאת לאחר שתלמידים יצאו 8 פעמים משיעור....

וכמובן שאם הבן שלך יצטרך ויבקש המורה  תתן לו.

לי היה מקרה עם הבת שלי בגן שהגננת אמרה שלא קמים בזמן האוכל ומי שיקום לא יוכל לצאת לחצר.

היא אמרה זאת לילדים שהסתובבו עם האוכל בכל הגן ללא הפסקה, אך ביתי הבינה כמשמעו ועשתה בתחתונים כדי לא להפסיד את החצר....

הגננת מקסימה ולאחר שיחה איתה, הכל הסתדר מצוין, אך אני כעסתי על עצמי שלא דיברתי עם הגננת קודם  כששמעתי את המשפטים מפי הבת... 

ומצד המורה (אמנם לגדולים אבל בכל זאת):

גם אני לא מרשה לצאת כי אז יש טיילת רצינית, אך כמובן שאם מישהי מבקשת יפה והדבר לא חוזר על עצמו כל הזמן- אתן לה.

הן יודעות שזה קשה ואפילו מיותר.

אך כדי ליצור מסגרת מציבות את הלל עם יוצא מן הכלל- אא"כ מצביעים בשיעור/ מבקשים רשות מהמורה שבכיתה.

כדאי לשוחח עם המורה ולהסב את תשומת ליבה, יתכן שלא שמה לב לניסוח הדברים.

חוששת ממצב שהיא תגיד לי שלא הייתה שום אי-הבנה, וזו שיטתה. אני אמא ביישנית, ולא כ"כ יודעת איך להתמודד עם תשובה כזאת (שנראית לי מזיקה מאוד, לפחות לגבי הילד הספציפי שלי שאני מכירה אותו היטב...).

אין לך ממה.

ראשית, מותר לך לברר על כל התנהלות שמתרחשת בכיתה,

וזו אחת מהן.

שנית- מדובר בילד שלך, שאת מכירה את התנהלותו הספציפית

ולכן זה מאוד הגיוני שתסבי את תשומת לב המורה לגביו.

את יכולה לשוחח איתה לגבי הילד שלך ספציפית,

ולא לגבי דרישתה הכללית.

ככל הנראה אם להורים אחרים הייתה בעיה עם הדברים הם היו גם פונים.

לכל היותר - לא תעני לה, או תסבירי מדוע לדעתך לילד שלך זה לא טוב.

חשוב שמורה ישמע גם דעות אחרות - לפעמים זה מרענן את החשיבה.

וגם אם תענה כדברייך - תציעי לבן שינסה באמת בהפסקות, ותראו אח"כ אם יש בעיה.

ואם כן - יש גם מנהל לביה"ס. אפשר לדבר על דברים גם מנקודת מוצא של נימוס וביישנות.

לא צריך להיות או "עַזים" או שותקים..

מה, כל 45 דקות הוא הולך לשירותם? לא. וגם לא כל שעה וחצי.

זה מלמד משמעת, להסתגל למסגרת. ללמוד שיש זמן לכל דבר. ואני בעד.

גם ישנו תירוץ פופולארי להתחמק מהכיתה- בתואנה שהולכים לשירותים.

כמובן- שאני לא בעד שהמורה תאסור על תלמיד שחייב לשירותים- זה עלול לגרום להשפלה ודברים לא נעימים, אך כשהוא יחזור מהשירותים, היא תגיד לו: "להבא תלך בהפסקה, כי לא יוצאים מהשיעור לשירותים."

אין כל אסון אם "יוצאים להתאוורר" לרגע מהשיעור - גם במסוה של שירותים (שבאמת מורגש לעיתים, בגלל זה..)

יש ילדים שיותר קשה להם זמן הישיבה הממושך מאשר השירותים..

אפשר להדריך מורים שיגידו לילדים שאפשר שרק אחד יצא כל פעם -ושיתחשבו שאולי יש עוד מישהו שרוצה אחריהם.

כמובן, צריך הבחנה: אם מורה רואה שזה נהיה מוגזם, יכול להזכיר שזה רק למי שצריך מאד לצאת ויותר טוב להתרגל לשבת בלי זה. אפשר לדבר עם ילדים. לעיתים אפשר לומר, עוד מעט - וכך לא ליצור תחושה שחייבים לצאת בזה אחר זה.

אגב, כיום יש כאלה שמתירים לילדים לשתות, ביחוד בימים החמים, מבקבוקים בכיתה תוך כדי שיעור. כמובן, לגבי חלק מהילדים - זה אותו אפקט של היציאה, סוג של "גיוון". ולא פלא שילדים ש"יונקים" כל הזמן - צריכים גם לצאת יותר (באמת) לשירותים...

לשבת שעה וחצי- שני שעורים רצופים או אפילו 45 דק' בתחילת כיתה א' זה קשה. יש ילדים שמתחילים להסתגל ומצליחים במהירות ויש ילדים שלוקח להם יותא זמן.

ויש גם ילדים בכיתות גבוהות ואפילו בחטיבה שצריכים את פסק הזמן של שחרור והליכה באמצע שיעור.

נראה לי הכרחי לפרגן להם את זה- ממש חמצן לנפש.

מעבר לכך-- כדאי ליצור קשר עם המורה, לשאול מה היא מספרת על הילד שלך, איך הוא מתאקלם וכו.. לגלות התעניינות ולשאול אם אכן המורה הציגה כך את הדברים כיון שאת מכירה אותו ונראה לך שכדאי לתת לו את האופציה ליציאה גם במהלך השיעור כדי למנוע תקלות.

מורות לא כועסות כשיוצרים איתן קשר. מורות מעריכות מאוד את ההורים האכפתיים (לא הנודניקים השיפוטיים שיודעים הכי טוב איך ללמד ומנסים לחנך את המורה פעמיים בשבוע- ומדי כמה שנים יש לנו אמא תורנית כזו )

ומנסיון- כשהורה יוצר קשר עם המורה הוא מעלה את הילד שלו לתודעת המורה, המורה שדמה לב יותר, משגיחה ומתייחסת. פשוט הילד יושב לה מעט יותר בראש.

שנה פוריה!

הפסקה זה דבר חשוב לילדים.

האם באמת "שירותים בהפסקה"? כשיש הפסקה של 5-10 דקות; יש בכלל מספיק שירותים לכל הילדים? ומה - הם יעמדו בתור במקום לשחק? ואם המשחק יתחיל בלעדיהם ואח"כ לא ירצו לשתפם? והרי אם ילד יאחר לכיתה כי הלך אחרי ההפסקה, גם אז הוא מועד לגערה..

אז נכון שככלל צריך לעודד להשתמש אז בשירותים, אבל צריך גם להיות מודעים לצורך של המשחק בין שיעור לשיעור, למשמעויות החברתיות, ולאישיות המיוחדת של כל ילד ונסיבותיו.

חינוך זה לא רק "בשלשות"..

משפט כזה נאמר כדי למנוע טיילת.

אני בטחה שהמור לא התכוונה לכך שאף אחד גם אם יתהפך העולם לא יצא לשירתים. ושכילד צריך והוא מצביע היא מאפשרת לצאת.

זה רק כדי למנוע מקרים קטנים שילדים "תופסים טרמפ" על יציאה לשירותים.

סוף סוף הצלחתי ליצור קשר עם המורה, וזו אכן הייתה אי-הבנה של הילד

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...