לפעמים אומרים כך, כדי למנוע מילדים להשאיר זאת לשיעור, אחרי שבהפסקה יש להם עניינים דחופים יותר - לשחק וכד'.

אני חושב שזו טעות. אפשר לעשות "סבב", שלא יוצא יותר מאחד כל פעם.

זאת דרך של מורים שלא תהיה טיילת בכיתה. יש ילדים שלא בנויים לזה.

כדאי לבקש שיצא כל פעם ילד וכשאחד חוזר הבא יצא, לפני שייקרו דברים לא נעימים בכיתה...

כך. לדעתי- זה כמו להגיד שלא שותים באמצע שיעור.

שניהם לא מקובלים

ולא הגיוניים

לא כך פותרים בעיות של טיילת באמצע שיעור.

יכול להיות שאמרה זאת לאחר שתלמידים יצאו 8 פעמים משיעור....

וכמובן שאם הבן שלך יצטרך ויבקש המורה  תתן לו.

לי היה מקרה עם הבת שלי בגן שהגננת אמרה שלא קמים בזמן האוכל ומי שיקום לא יוכל לצאת לחצר.

היא אמרה זאת לילדים שהסתובבו עם האוכל בכל הגן ללא הפסקה, אך ביתי הבינה כמשמעו ועשתה בתחתונים כדי לא להפסיד את החצר....

הגננת מקסימה ולאחר שיחה איתה, הכל הסתדר מצוין, אך אני כעסתי על עצמי שלא דיברתי עם הגננת קודם  כששמעתי את המשפטים מפי הבת... 

ומצד המורה (אמנם לגדולים אבל בכל זאת):

גם אני לא מרשה לצאת כי אז יש טיילת רצינית, אך כמובן שאם מישהי מבקשת יפה והדבר לא חוזר על עצמו כל הזמן- אתן לה.

הן יודעות שזה קשה ואפילו מיותר.

אך כדי ליצור מסגרת מציבות את הלל עם יוצא מן הכלל- אא"כ מצביעים בשיעור/ מבקשים רשות מהמורה שבכיתה.

כדאי לשוחח עם המורה ולהסב את תשומת ליבה, יתכן שלא שמה לב לניסוח הדברים.

חוששת ממצב שהיא תגיד לי שלא הייתה שום אי-הבנה, וזו שיטתה. אני אמא ביישנית, ולא כ"כ יודעת איך להתמודד עם תשובה כזאת (שנראית לי מזיקה מאוד, לפחות לגבי הילד הספציפי שלי שאני מכירה אותו היטב...).

אין לך ממה.

ראשית, מותר לך לברר על כל התנהלות שמתרחשת בכיתה,

וזו אחת מהן.

שנית- מדובר בילד שלך, שאת מכירה את התנהלותו הספציפית

ולכן זה מאוד הגיוני שתסבי את תשומת לב המורה לגביו.

את יכולה לשוחח איתה לגבי הילד שלך ספציפית,

ולא לגבי דרישתה הכללית.

ככל הנראה אם להורים אחרים הייתה בעיה עם הדברים הם היו גם פונים.

לכל היותר - לא תעני לה, או תסבירי מדוע לדעתך לילד שלך זה לא טוב.

חשוב שמורה ישמע גם דעות אחרות - לפעמים זה מרענן את החשיבה.

וגם אם תענה כדברייך - תציעי לבן שינסה באמת בהפסקות, ותראו אח"כ אם יש בעיה.

ואם כן - יש גם מנהל לביה"ס. אפשר לדבר על דברים גם מנקודת מוצא של נימוס וביישנות.

לא צריך להיות או "עַזים" או שותקים..

מה, כל 45 דקות הוא הולך לשירותם? לא. וגם לא כל שעה וחצי.

זה מלמד משמעת, להסתגל למסגרת. ללמוד שיש זמן לכל דבר. ואני בעד.

גם ישנו תירוץ פופולארי להתחמק מהכיתה- בתואנה שהולכים לשירותים.

כמובן- שאני לא בעד שהמורה תאסור על תלמיד שחייב לשירותים- זה עלול לגרום להשפלה ודברים לא נעימים, אך כשהוא יחזור מהשירותים, היא תגיד לו: "להבא תלך בהפסקה, כי לא יוצאים מהשיעור לשירותים."

אין כל אסון אם "יוצאים להתאוורר" לרגע מהשיעור - גם במסוה של שירותים (שבאמת מורגש לעיתים, בגלל זה..)

יש ילדים שיותר קשה להם זמן הישיבה הממושך מאשר השירותים..

אפשר להדריך מורים שיגידו לילדים שאפשר שרק אחד יצא כל פעם -ושיתחשבו שאולי יש עוד מישהו שרוצה אחריהם.

כמובן, צריך הבחנה: אם מורה רואה שזה נהיה מוגזם, יכול להזכיר שזה רק למי שצריך מאד לצאת ויותר טוב להתרגל לשבת בלי זה. אפשר לדבר עם ילדים. לעיתים אפשר לומר, עוד מעט - וכך לא ליצור תחושה שחייבים לצאת בזה אחר זה.

אגב, כיום יש כאלה שמתירים לילדים לשתות, ביחוד בימים החמים, מבקבוקים בכיתה תוך כדי שיעור. כמובן, לגבי חלק מהילדים - זה אותו אפקט של היציאה, סוג של "גיוון". ולא פלא שילדים ש"יונקים" כל הזמן - צריכים גם לצאת יותר (באמת) לשירותים...

לשבת שעה וחצי- שני שעורים רצופים או אפילו 45 דק' בתחילת כיתה א' זה קשה. יש ילדים שמתחילים להסתגל ומצליחים במהירות ויש ילדים שלוקח להם יותא זמן.

ויש גם ילדים בכיתות גבוהות ואפילו בחטיבה שצריכים את פסק הזמן של שחרור והליכה באמצע שיעור.

נראה לי הכרחי לפרגן להם את זה- ממש חמצן לנפש.

מעבר לכך-- כדאי ליצור קשר עם המורה, לשאול מה היא מספרת על הילד שלך, איך הוא מתאקלם וכו.. לגלות התעניינות ולשאול אם אכן המורה הציגה כך את הדברים כיון שאת מכירה אותו ונראה לך שכדאי לתת לו את האופציה ליציאה גם במהלך השיעור כדי למנוע תקלות.

מורות לא כועסות כשיוצרים איתן קשר. מורות מעריכות מאוד את ההורים האכפתיים (לא הנודניקים השיפוטיים שיודעים הכי טוב איך ללמד ומנסים לחנך את המורה פעמיים בשבוע- ומדי כמה שנים יש לנו אמא תורנית כזו )

ומנסיון- כשהורה יוצר קשר עם המורה הוא מעלה את הילד שלו לתודעת המורה, המורה שדמה לב יותר, משגיחה ומתייחסת. פשוט הילד יושב לה מעט יותר בראש.

שנה פוריה!

הפסקה זה דבר חשוב לילדים.

האם באמת "שירותים בהפסקה"? כשיש הפסקה של 5-10 דקות; יש בכלל מספיק שירותים לכל הילדים? ומה - הם יעמדו בתור במקום לשחק? ואם המשחק יתחיל בלעדיהם ואח"כ לא ירצו לשתפם? והרי אם ילד יאחר לכיתה כי הלך אחרי ההפסקה, גם אז הוא מועד לגערה..

אז נכון שככלל צריך לעודד להשתמש אז בשירותים, אבל צריך גם להיות מודעים לצורך של המשחק בין שיעור לשיעור, למשמעויות החברתיות, ולאישיות המיוחדת של כל ילד ונסיבותיו.

חינוך זה לא רק "בשלשות"..

משפט כזה נאמר כדי למנוע טיילת.

אני בטחה שהמור לא התכוונה לכך שאף אחד גם אם יתהפך העולם לא יצא לשירתים. ושכילד צריך והוא מצביע היא מאפשרת לצאת.

זה רק כדי למנוע מקרים קטנים שילדים "תופסים טרמפ" על יציאה לשירותים.

סוף סוף הצלחתי ליצור קשר עם המורה, וזו אכן הייתה אי-הבנה של הילד

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....