כל הקשר בין ה' לעם ישראל הוא דרך שלושת האבות, תפילתם והתקשרותם עם ה'  התחילה הרבה לפני ניושאיהם עם האמהות,לכן התפילה מתחילה עם "זכור חסדי אבות".

כל הנ"ל לא בא לשלול את מעלתן של האמהות שיש מקומות שמזכירים את זכותן

תודה.

שימי לב לכך שאברהם היה זה שחיפש ומצא את ה', ואז לקח את בת אחיו והיא הלכה אחריו. אלמלי אברהם, היא היתה נשארת עוד עובדת ע"ז חסרת חשיבות. אברהם היה המנהיג האמיתי לשם ה'.

יצחק לקח את רבקה, שגדלה בבית של עבודה זרה, ועד שהיא נלקחה היא מן הסתם היתה כמו כל משפחתה, ויצחק הוא זה שהחזיר אותה בתשובה לעבודת ה', אמנם כתוב שכבר בתחילה היא היתה צדיקה, אבל רק מבחינת ההתנהגות, גומלת חסדים, אבל בעבודת ה' לא היה לה חלק, ואלמלי יצחק לעולם לא היתה מגיעה לאן שהגיעה, אז גם פה, יצחק היה המנהיג האמיתי לשם ה'.

גם יעקב, בא ולקח את בנות לבן ושפחותיהן, כדי להביאן לעבודת ה' יחד איתו, ואלמלי היה בא לא היתה להן שום חשיבות.

אבל גם לאמהות היה חשיבות לא פחות מלאבות

ולמה עדיין אנחנו אומרים

ברוך אתה ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, האל הגדול, הגיבור והנורא, אל עליון. גומל חסדים טובים, קונה הכל, וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה:

ולא אומרים גם אלוקי שרה, רבקה, רחל ולאה?

אני מאוד מבינה מה שאתם אומרים אני גם חושבת ככה אבל אני מחפשת מקור.

מדוע בתפילה נזכרים רק האבות והאמהות לא נזכרות כלל.

העניין פה זה מקור למוד ממנו.

תודה לעוזרים.

אבל לא קצת מוזיל את האמהות שלנו? כאילו- זו היתה יכולה להיות כל יצור ממין נקבה ופשוט הנישואין עם הבעל הפכו אותה למשהו אדיר?

ממליצה לפתוח אפילו רק מהר"ל על שרה לפני הנישואין, בתור- "יסכה"- כמה היא היתה בפני עצמה וכו'... יש סיבה לזה שהאמהות נבחרו להיות אמהות  

סביבו אנשים רבים ויקים ממלכה לתפארת,אפילו שכל האנשים שהמלך אסף היו רמי מעלה עוד קודם, וגם בבניין הממלכה היה להם חלק חשוב, אחרי הכל הממלכה תיקרא על שם המלך, שלקח את אותם אנשים והצליח לבנות מהם ממלכה, ולא על שם העם, כי העיקר הוא המנהיג, הבונה, ולא הבניין.

מזכרים את מתקני התפילות:

אברהם-תיקן תפילת שחרית

יצחק-תיקן את תפילת מנחה

יעקב-תיקן את תפילת ערבית

עודטעם הוא שכל אחד מהאבות הנ"ל הוא רגל במרכבה ואע"פ שדוד הוא הרגל הרביעית הוא לא הוזכר כי הוא היה צריך להיזכר ובגלל סיבה מסוימת (שאני לא זוכר כרגע) לא הוזכר

בתפילת 18 יש את ברכת האבות שנחתמם באלוקי אברהם.

שכמובן הנושא שלה הוא לא האבות אלא אלוקי האבות - האלוקים הוא נושא הברכה והוא מכונה אלוקי האבות.

השאלה שלי היא למה אין ברכת האמהות שהכוונה של אלוקי האמהות.

וברור לי שהאבות למדו אותנו איך להתפלל ותיקנו את התפילות

אבל גם האמהות שלנו לימדו אותנו תפילה מהי, ובעיקר מהי כוחה של תפילה.

(היו עקרות וזכו להיפקד)

מדוע הן לא מוזכרות.

אני משערת שיש סיבה. ואני אשמח שתעזרו לי למצוא אותה.

ועם זאת גם תפילת חנה מודגשת בנביא וכנגדה תפילת מוסף של ר"ה!

ממש מעניין אותי לקרוא תשובות של אנשים פה ואם את שואלת מישהו אחר ושומעת תשובה- אשמח לשמוע! 

את התפילות - אבות תיקנו, כמובא בגמרא, ברכות כ"ו, ב':

"אמר רבי יוסי ברבי חנינא: תפילות אבות תקנום....תניא כותיבה דר' יוסי בר' חנינא: אברהם תיקן תפילת שחרית, שנאמר: 'וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' '. ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: 'ויעמד פנחס ויפלל… ותעצר המגפה'. יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר: 'ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: 'תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו'. יעקב תקן תפילת ערבית, שנאמר: 'ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש' ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: 'ואל תשא בעדם רנה ותפלה אל תפגע בי' (ברכות כ"ו, ב')". 

ומדוע לא אומרים את האמהות?

אולי, מפני הסיבה הפשוטה - שנשים פטורות מתפילה מסודרת,

הרי התפילה שהאמהות התפללו - היתה תפילה אישית.

(לכן, עד היום, נשים פטורות מתפילה במניין, ומחוייבות בתפילה מועטה יחסית לגברים)

ולכן ברור שאינם מוזכרות בתפילת הגברים...

מטבע הלשון "א-להי אברהם יצחק ויעקב" הגיע מהמקרא. כך מוזכר בתפילות שבתנ"ך, וכך ד' בכבודו ובעצמו מציג את עצמו בפני משה.

זו הסיבה. עכשיו השאלה היא מדוע ד' מכנה את עצמו א-להי אברהם ולא א-להי שרה.

כך שזה לא בגלל הפחתת כבודן חלילה

אלא להפך- משום כבודן עשו כך

אני שמעתי שמזכירים את האבות כי איתם ה' כרת ברית ובתורה לא מוזכר שהוא כרת ברית אם האימהות.

אבל כשאת  מדברת על אברהם אל תשכחי שגם שרה כלולה בו

וכן ביצחק -רבקה וכן ביעקב

ב"ה

התפילה: "ראשי חדשים לעמך נתת"...

האות הראשונה ב3 המילים הראשונות יוצרות את המילה רחל

מכיוון שזה תפילה שחברה רחל אמנו

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום