ולעניין -

גברים מחוייבים מן התורה במצוות תלמוד תורה.

נפסקה הלכה שאדם צריך לשלש שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד -

היינו משא ומתן בסברות.

וכן שאדם יוצא ידי חובת שלושתם בלימוד הגמרא.

הגבר מחוייב באחריות מסירת התורה לדורות הבאים.

כדי למסור את התורה - צריך לדעת אותה.

ידיעת תורה אמיתית - היא בהבנת הדינים ממקורותיהם.

הבנת הדינים ממקורותיהם - עיקרו בלימוד הגמרא.

בעזהי"ת.

כל יהודי צריך ללמוד תורה, חייב להכיר את הדת אליה הוא משתייך.

כמה שעות מהיום (=האם זה יהיה העיסוק העיקרי של חייו או לא?)- זה כבר עניין אחר, שהוא כן קשור לייעוד המקורי שלך.

בעזהי"ת.

ברור שמעל הכל יש את הציווי האלוקי, שזה הבסיס והגג לכל הלימוד, וזה מה שגורם לכל יהודי להיות מחוייב בבהכרת היהדות.

אבל חוץ מזה, בהקשר של מצוות אמונה בהקב"ה- איך אפשר להאמין במי שאינך יודע מי הוא ומה ההשלכות שלו בעולם הזה-- ולגביך?

אתה חייב ללמוד ולהכיר! ולא ידוע לי שנשים פטורות ממצוות אמונה. שני המינים מחוייבים אותו דבר..

בעזהי"ת.

צ"ע..

וכן על הל' תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן.

לכאורה אין לנשים מה לחפש שם..

לימוד אמונה, ו"להכיר את היהדות" אפשר בדרך הרבה יותר פשוטה ללא צורך בלימוד גמרא,

וגם משימת העברת התורה לדורות הבאים, מתבצעת היטב ע"י הגברים, ולא צריך תוספת חיזוק.

התחושה שלי, שהמוטיבציה העיקרית של נשים ללמוד גמרא, זה הרצון שלהן להיות שותפות לחווית ה"לימוד" (במלעיל), ואם כך הם פני הדברים, אז למה לא בעצם??

ואגב, הדוברות כאן שיבחו את האגדתות שבגמרא.

בשביל זה ללמוד גמרא? אפשר פשוט ללמוד מדרש וזהו...

(לא מביע התנגדות חלילה, אלא תמיהה כנה ועניינית.

זה גם יותר ראשוני, יעיל ונוח - עבורי לפחות.)

מעניין אותי (בכנות) לשמוע אישה שמוצאת בגמרא את חוויית הלימוד.

את ההנאה מדיבור בתוספות, את השילוב של המנחת חינוך או הקצות,

שמוצאות אתגר מכונן בסוגיות תגרי לוד, תקפו כהן ואיזהו נשך...

והלא כך כתב ה"נפש החיים" בשם הרא"ש, על הגדרת תלמוד תורה לשמה:

"ודבר בהן לשמן. כל דבורך ומשאך בד"ת יהיה לשם התורה,

כגון: לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול..."

בעזהי"ת.

והפרטים הקטנים הם ההלכות- האם בעל הבית מחוייב בתפילה כשהוא במפעל? (מסכת ברכות) למשל.

לראות את היחס שנותנים חז"ל לפועלים, את האג'נדה החברתית שלהם, את ההגיון.

ושים לב שהגמרא בנויה כמו "פרוטוקול" של בית המדרש. מה שהיה- נכתב.

אני, אישית, כשאני לומדת גמרא, אני אשכרה שומעת את רבי יהודה צועק על חכמים, ואת חכמים משיבים לו.

זה לא ספר הלכות כמו פניני הלכה (בלי לזלזל, ח"ו!), שאתה פשוט קורא את ההלכות הסופיות..

זה ההתהוות בעצמה! זה העיקר, הלב.

לגבי "העברת התורה".

עד הדורות האחרונים זה היה ברמה מסויימת. הרמה הכללית של החכמה בעולם היתה לא משהו, אז ככהגם מלאכת החינוך היתה ברמה אחרת.

היום הדברים השתנו, החכמה פרצה לעולם בצורה הרבה יותר אגרסיבית, והנשים שאמורות לחנך את הדורות הבאים חייבות להיות חכמות ולדעת את הדברים בצורה מספקת.

אם דרך לימוד גמרא את מרגישה שאת מכירה יותר טוב את עולמם של חז"ל ואת "ההתהוות והלב", אז סבבה, בכיף.. אין לי התנגדות, להיפך, זה נשמע לי כדאי שגם הנשים יהיו מעורבות בעולמם ההגותי של חז"ל.

רק צריך להעיר, שמה שתיארת, זה בדרך כלל לא מה שעובר על בן ישיבה ממוצע כשהוא לומד סוגיה, הוא לא רואה את חכמים צועקים על ר' יהודה, ולא את היחס שנותנים חז"ל לפועלים (האמת שהוא רואה גם את זה, אבל זה לא עיקר העיסוק שלו..), הוא רואה "חפצא" ו"גברא" ויחיד ורבים, והגדרה, וסברא, וקושיות ותירוצים ודחיות.. ורש"י ורמב"ם ותוס' ואחרונים וראשי ישיבות וכו'...

ולגבי העברת התורה,

נא לא להתבלבל, לא דיברתי על חינוך, אלא על משימה לאומית של שמירת תושב"ע. זה עד היום מתבצע על ידי גברים (בישיבה שלי כל הרמים גברים, וכך גם בכל הישיבות האחרות). שום דבר לא השתנה בעניין.

בעזהי"ת.

אבל קודם כל אני אגיב לדבריך:

1. וזה לטעמי לא משהו, זה מפספס את העיקר בלימוד. אני מרגישה רע בקריאת-תיגר שכזו על עולם לימוד התורה, לכן אסייג את דבריי ואומר זזה צריך עיון.

2. אני מאוד מקווה שגם בעוד 200 שנה כל הר"מים בישיבות יהיו גברים. לא ראוי שנשים יילמדו גברים, בלי קשר לתוכן (אפילו מכון לב השכילו לא להכניס מרצות).

אני חושבת שעד היום המצב היה דיי מעוות, שרק חצי מהעם יודע מה הולך פה..

והנה, אני מצטטת את דברי הח"ח בספרו"ספר המצוות הקצר". (ההדגשים- שלי)  (הקלדתי במיוחד, תעריכו )

מצווה ג'- מצות עשה לאהוב השם ייתברך בכל ליבו ובכל נפשו ובכל מאודו.

שנאמר: ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" - והדרך לאהבתו הוא, כשנתבונן בפעולותיו עד שנשיגהו כפי יכולתנו, ויתלהב הלב לאהבתו. וזאת האהבה מחוייבת אלינו, וישם כל מחשבותיו לאהבת השם ייתברך. ואין אדם אוהב להקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעת תהיה האהבה, אם מעט - מעט, ואם הרבה - הרבה.

לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים כבוד קונו, כפי כוח שיש באדם להבין ולהשיג.

והיא מן המצוות שחייב האדם בכל עת ובכל רגע, ונכלל במצווה זו לקרב בני אדם לעבודתו ייתברך ולאהב אותו על בריותיו, כמו אברהם אבינו, עליו השלום, שנאמר: "ואת הנפש אשר עשו בחרן", ומפני זה קראו הקדוש ברוך הוא 'אוהבו', שנאמר: "אברהם אוהבי".

מצווה ד' - מצוות עשה לירוא את ה'.

שנאמר: "את ה' אלוקיך תירא" - והדרך ליראתו כמו הדרך לאהבתו, וכנזכר לעיל.

וכשבאה עבירה לידו, חייב להעיר רוחו שהקדוש ברוך הוא משגיח בכל מעשה בני אדם.

וזוהי מן המצוות שחייב אדם בכל עת תמיד. ובכלל הייראה, שלא להוציא שם שמיים לבטלה.

ונוהג בזכרים ובנקבות.

בעזהי"ת.

זה יכול להיות באמת על ידי התבוננות במעשה בראשית,

ויכול להיות גם בעזרת התבוננות בתורה, שהרי היא כעין מראה לקב"ה. זה לא ניסוח מוצלח, אבל אני לא מצליחה לדייק..

היא במישור אחר מידיעת השם אמונית או דבקותית.

אגב - מי שלומדת גמרא למטרת אמונה ועבודת השם,

לא שונה מהותית ממי שלומדת פשוט עין אי"ה.

האחרונה לכאורה גם לומדת גמרא בשביל אמונה ועבודת השם -

אלא בדרך יותר ממוקדת ויעילה (כי זה פשוט הנושא שם!).

יישר כח על ההשקעה בהקלדה.

בעזהי"ת.

אלא גם (ולדעתי זה הכי טוב, אבל אני טיפה משוחדת- זה מה שמתאים לי אישית.) מהגמרא- וכנ"ל מהמשנה, ששתיהן בנויות על אותו רעיון...

זה חידוש גדול.

בעזהי"ת.

מהרגע שפתחתי את העיניים התלמודיות שלי זה מה שראיתי...

תנסה לעקוב אחרי דמות מסויימת.

ואח"כ תנסה לחבר בין כל חלקי הפסיקות\ההתנהגויות\האמירות שלה.

יהיה מעניין, אני מבטיחה.

אבל אם את זה אני מחפש - באמת שיש דרכים יעילות פי מיליון.

ולא, ממש לא רק "כה עשו חכמינו".

בעזהי"ת.

לא מצאתי דרך יותר יעילה מאשר לפתוח את הגמרא...

[ואפשר ללמוד גמרא גם לשם הלימוד\ההלכה וכו'. יש כמה דברים שאפשר להוציא מהגמרא...]

את מחפשת ומוצאת בגמרא את מה שאת צריכה,

וזה ראוי להערכה, אין ספק.

בעזהי"ת.

ואיפה זה פוגש אותי.

אחרי הכל, אני זאת שמאמינה. אני זאת שמפתחת את החוש האמוני שלי. כל רב פיתח בדדרכו הוא, ואני רוצה להוציא את היכולת שלי לעולם!

כמובן שכל זה צריך להיעשות מתוך ייראת שמיים ולשים לב לא להגיע למקומות של כפירה או לחילופין חוסר אמונה.

יש אקסיומות- 13 העיקרים שהרמב"ם מונה. אני מקבלת את זה.

אבל איפה אני בתוך כל זה? זה פיתוח האמונה האישית שלי.

ונכון, אמונה זה לא שכל. אמונה זה רגש.

לכן רוב הדברים אינם מוחלטים, אלא תלויים ברגשות של כל אחת ואחד...

אני מתכוון למה שהוא אומר:"ואין אדם אוהב להקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו" את בטוחה שזה מדבר על תורה?

מהפסוקים "וידעת היום והשבות את לבבך", "דע את א-לקי אביך ועובדהו"

כמקור לחיוב לעסוק בלימוד אמונה בעיון = תחום בלימוד תורה.

אמונה! ספציפית לימוד בנושאי אמונה...

מגיע מתוך הגמרא.

נראה לי שהיא התכוונה לידיעת ה' בצורה רחבה יותר, הרבה יותר מדיונים על קיומו של אלוקים...

לדעת... להכיר... וזה לא כתוב במקור שלה...

בשלך - אני לא יודע, השאלה איך הוא מתנסח לגבי אמונה...

כשחושבים על זה קצת,

יש ישיבות קיימות לגברים, שכבר מתפקדות על הכיוון הזה שהיא הזכירה.

(ועליהם עם כל הכבוד, יש לי גם כמה קושיות.)

 למה התכוונת ב:

לימוד גמרא כחוויה אמונית מסויימת."

תשאל אותה!

(אני באמת צריך להפסיק לנסות לענות במקום אחרים ).

פשוט לא הבנתי למה התכוונת... לא שום דבר אחר, לא חשוב...

בעזהי"ת.

וסחתיין על הדוברות

אל דאגה, החשבון כבר אצלך

בעזהי"ת.

מה השלוחות שלה חוץ מחולון?

עניינה של ישיבת מעלות

ישיבת מעלות - ויקיפדיה

אתר תורת ארץ ישראל

בעזהי"ת.

סח- מלשון להסיח, להזיז. "הסיח את דעתו".

שח- מלשון לשוחח, שיחה, דיבור. "משיח לפי תומו"

http://www.safa-ivrit.org/spelling/prisa.php (עייני ד"ה "בעקבות הנוהג")

"א"ר יוחנן: אין מסיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לושט" (תענית ה: ).

בעזהי"ת.

יש הרבה מאוד הבדלים...

להתחיל בסדרת שיעורים "רגע של לשון חז"ל?" עשיתי על זה קורס שלם, עם ד"ר מירב טובול-כהנא.. היא אחת התלמידות חכמים!!

(ככה אנחנו קוראות לה..)

זכית. לגמרי.

באמת אחת מתלמידות החכמים שזכיתי ללמוד מתורתה בשלל נושאים.

וחוץ מזה...

אני לא מקבל את סמכות האקדמיה עליי כאבסולוטית.

(אף שאני כן מאוד מחשיב ועוקב אחרי מה שיוצא משם [חוץ מחידושי מילים משעשעים],

שהרי הם עקביים ויודעים מה הם אומרים...)

ננה בננה 

מקור הבלבול כנראה באמת מ "אין מסיחין..." ודומיו,

מבחינתי זה היה בלבול... למרות שאולי אתה צודק... לא יודע,

וזהו   

"קיש! אנחנו גמרנו לעבוד אצלך" (בנט שם שם),

יוכפפו, כדי שתוכל למחות

תחשבן אתה ותראה על מה הגבתי...

בעזהי"ת.

ככה אתה רואה אשכרה איך גדולי ישראל נהגו. זה פשוט אדיר.

ממש שימוש תלמידי חכמים!!

וגדול שימושה יותר מלימודה, כידוע..

כך מפרש רש"י בכמה מקומות בש"ס.

דווקא המדרשים הרבה יותר מתמקדים בנקודה האגדית-אמונית.

מי שמחפש ללמוד אמונה בסדרנות וביעילות -

לא יפתח את הגמרא בשביל זה.

בעזהי"ת.

אחרי שאתה לומד כמה וכמה פעמים את דברי יוסי במקומות שונים, ואת דברי ר' יהודה, וכו', אתה יכול לבנות לכל אחד מהם פרופיל.

וזה עולם שלם. מתוך כך אתה יכול לראות בעיניים את עבודת ה' שלהם.

ואולי זה ההבדל בין הלימוד הגברי ללימוד הנשי..

ממש לא.

התורה שלהם מתגלמת שם...

מי שמחפש לעקוב אחרי עבודת השם של התנאים והאמוראים -

יש ספרי אסופות שחוברו במיוחד בשביל זה...

בעזהי"ת.

בכ"מ גם אם לא- לזה התכוונתי

כשני ערכים ועניינים מובחנים ומופרדים זה מזה.

בעזהי"ת.

זה לא היום שלי היום...

בעזהי"ת.

הקב"ה נתן לכם מוח- תשתמשו בו!! תנסו להבין את המקורות בעצמכם, לחקור ולשאול.

וזה לצערי לא כ"כ קורה בימינו...

אבל באמונה א"א לומר אני יבין בעצמי וזה מה שאני יאמין בו, כי טעות הכי קטנה וסטיה הכי קטנה מהאמונה הופכת את האדם למאמין במשהו אחר ולא בקב"ה ותורתו

בעזהי"ת.

ועם הרבה ישרות נפש וכנות.

רואים כ"כ הרבה בנות שמתווכחות על כל הנושא הזה של גמרא (בעד), ובנים שנלחמים בנושא הזה ככל יכולתם ומשאירים את הספרים בארון מיד אחרי הבגרות האחרונה בשמינית.

צחוק הגורל.

לא חסרים תלמידי הסדר ולא חסרים בעלי בתים שלומדים דף יומי.

באתי מישיבה תיכונית מסטנדרט נמוך מאוד מהממוצע,

ומאוד התפלאתי לראות לימים, איך ישיבות ההסדר שינו את החבר'ה שלי.

מדוע אתה מתפלא שיש גם יוצאי דופן מעניינים?

הרי אתה לא טוען שיש לך סטטיסטיקה בידיים (גם לי אין).

בעולם לא פשוט אנו חיים, מה הפלא שלא הכל מושלם לגמרי.

אי אפשר לקש בלי תבן, ולמערכת נטולת באגים.

אגב, מעניין פה!! תודה!!

את רוצה להיות נוכחת בשעת יציאת נשמה    

למה בדיוק היא יוצאת - קשה להרחיב כאן

עכשיו אני יכולה ללכת?! |תוהה|

עכשיו נותר לך רק לקחת אחריות ולשלם 

כל מה שאמרתי נאמר, אין טעם להתייחס למה שכתבתי, מישהו אחר כבר כתב אותם...

הבעיה היא שאני כותב תגובה לפני שאני בודק אם מישהו אחר כתב אותה... המשך יום טוב

"בתורתו יהגה" של הרב שג"ר.

מקסים ומומלץ!

(גם לנשים..)

באמת ספר מגניב.

אני רחוק מלהיות תלמיד של הרב שג"ר,

אבל הניסוח החותך שלו מאוד מסדר את סוגיית לימוד הגמרא בראש.

אין לי ספק שהצורה שבה אני תופס את העניין היום,

היא הרבה מאוד בזכות הספר הזה (למרות שאני לא מזדהה בהכרח עם הכיוון

הנושב בו והמסקנות).

כדאי להציג גם את הנוספים:

יש גם ספר של הרב טאו (צדיק באמונתו יחיה), וגם ספר של הרב אבינר (חיי עולם)..

אגב, "בתורתו יהגה" הוא ספר שנכתב 15 שנה לפני פטירת הרב שג"ר,

כך שהוא מן הסתם (וכפי שהוער בפנים בפירוש) לא מבטא את כל תוקף

משנתו הבשלה, כפי שהיתה בסוף ימיו (וכפי שמתבטאת, למשל, בספרים

"כלים שבורים" ו"פניך אבקש").

אולי יש לו משהו בשם אחר?

מישו יודע?

מוזרוּת שולתתתת!!

למה בעצם ללמוד גמרא?

למה בעצם ללמוד תורה בכלל?

(אולי כדאי שנפתח שירשור חדש שבו נדון בעינייניות בשאלות אלו^ ?)

הרמבם מביא שיש שני נתיבים לאהבת השם

אחד- התבוננות בעולם- התפעלות ממעשי הבורא- מביא לאהבה

השני- לימוד תורה - שמביא קשר לנותן התורה

בחסידות ובסוד הענין הזה של לימוד תורה כקשר עם נותן התורה- מתואר בצורה ציורית

לחבק את המלך

דרך כל שכבות המעילים והסוודרים שעליו

או-

להתכסות באותה כסות- שבה המלך מתגלה בעולם

ז-ו הסיבה שלומדים תורה

(מעבר למצוה של לדעת את התורה והמצוות ולהעמיק את האמונה, מעבר למצוה לשמר את המסורת הדורות, מעבר למצוה של להגות יומם ולילה... 

שאלו מטרות פראקטיות. וחשובות כשלעצמן. )

למה גמרא?

כי היא יסוד תורה שבעל פה

כי היא הספר\הקודקס של לימוד שעליו הסכימו כל עמ"י בקבלה שדומה לפסק בי"ד הגדול -ומאז לא היה לנו חיבור בעל תוקף רב כל כך.

(השו"ע קיבל תוקף עצום! מכוח קבלת עמ"י. אבל לא מכו הגמרא...)

כי דרך הגמרא מתחברים לאור המאיר של עם ישראל- דרך תורת ישראל -בצורה שאין בתורה שבכתב

ולמה לא ללמוד רק הלכות פסוקות ומדרשים?

א. בגלל שהאמוראים הקדושים לא חשבו שהיצירה שלהם מיותרת. אז כנראה יש בה משהוא שאין בהלכות ובמדרשים.

ב. בגלל שיש בגמרא צורה מיוחדת- שאין באף ספר אחר

יש בה הכל

הכל כולל הכל באמת הכל

הלכות ואגדות מוסר מדרשים עיון פלפול לימדני משא ומתן משנה מסורת תורה רוח הקודש עיצות של חכמים דרכי חיים סיפורי צדיקים תפילות ברכות הלכה ואין מורים הלכה וכך מורים ועוד ועוד

עולם שלם של חיים

והכל חרוז יחדיו ומחובר יחד- בלי הפסק, בלי חלוקה לנושאים,

בעריכה מיוחדת, עמוקה- שיש ללמוד כל כך הרבה- רק מהרצף הפשוט של איזה מימרא באה אחרי איזו- ולמה?

בגלל שכל הדורות למדו גמרא

היום נפוץ בישיבות הלימוד הבריסקאי

האמת היא שלא כל הדורות וכל המקומות למדו ככה - יש שיטות לימוד אחרות שגדולי ישראל למדו בהן והשאירו לנו ללכת בעקבות המסורת שלהם

(ע"ע "למה הרמב"ם לא כמו רש"י?")

(באמת אחת ההצעות לפיתרון "משבר הגברים בלימוד גמרא בריסקאי" הוא- ללמד גמרא בצורה אחרת.. כמו שלמדו לפני 300 שנה... )

ספרי המוסר והאמונה מושתתים על הגמרא- אי אפשר באמת לזה בלא זה

וכל שכן הלכה - שאי אפשר לה בלי גמרא

"תורה ציווה לנו משה- מורשה קהילת יעקב"

לא קהילת ינאי, לא קהילת המגדר הגברי, לא קהילת הפמיניסטיות הצעקניות

מורשה קהילת יעקב -

שזה אני ואתה ואת -כל אחד ואחת מאיתנו

זה שלי- קנוי לי, שייך לי-

המושג המשפטי המודרני "קניין רוחני" מסביר טוב את הרעיון הזה

קנוי- ככל חפץ העובר בירושה

קנוי- בשורש הנשמה היהודית- שמתאימה. וכוספת.

מוקדש באהבה לבעלי  שכל שלמדתי ואלמד- באמת משלו ומכוחו

א- חבל שלא קראת את 135 התגובות שדיברת עליהן משום שכן דובר על הדבר.

ב- קיבלנו כאן שיעור קצרצר מדוע טוב שנשים לא יתעסקו בדברים הללו

אולי במקום "לא אמרתם את העיקר"

היית יכולה להסתפק ב"אני חושבת אחרת"..

מצטער, יש לי פשוט דחייה אוטומטית לדעות ואמירות נחרצות..

מה יגרום לי ללכת לקצה השני? שאני אראה צורך לאזן

כלום לא ישנה את דעתי.

הרצון שלי לחיים פשוטים

אבל עם השנים צצו הזדמנויות ודברים מעניינים

שעשו אותם לפעמים יותר סוערים

וזה נותן הרבה עניין ומשמעות בחיים

כשזה מתאים בקצב 

על בסיס רוגע ושלווה.

ואולי כשאזדקן אעדיף את השקט

בית שכיף לחזור אליו וטוב להיות בו

אבל לא שגרה אפרורית אלא הרבה יציאות, שמחה וכיף. 

מקווה שזה נקרא מספיק סוער

כמה אחריות יש לך על הכתפיים כיום

ואם זה אמור להשתנות בקרוב

ככה בתחושה שלי לפחות, וזה ילך ויפחת ככל שאתמקצע ואקבל ביטחון בעז"ה.

זה לגבי העבודה.

לגבי החיים עצמם, אז כן, אני רווקה הוללת כמו שאוהבים לומר ואין לי אחריות על משפחה/ ילדים

יהפכו את הכל לפשוט יותר.

אם אתה מחפש ריגוש אז שיהיה מוצלח וחיובי.

אם אתה מחפש פשטות מה זה אומר? לחיות כמו האמיש או מורמוני? לחיות כמו נזיר בודהיסטי או לחיות כמו פועל סיני במפעל לייצור מקלות אוזניים כדי להתקיים מחופן אורז ביום? לדוג דגים באנטרטיקה ולאבד תחושת זמן כמו אסקימו?

גם זה לא, אם אתה מחפש חיים פשוטים שיהיו מוצלחים.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

מתי שהוא....לחתור ולהשקיע באיזון הנכון בין הגשמיות לרוחניות,

לזכור תמיד את המטרה, כיהודים.

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

ככל שמשקיעים יותר בקריירה בין אם ברמה של יותר שעות נוספות / זמינות אחרי שעות העבודה / כו' (או לחילופין לימודים השתלמויות) ככה לרוב מטפסים בסולם

ודי קל להגיע למצב של יותר מדי עבודה ביחס לרמת ההשתכרות שבאמת נדרשת ככה שה"פינוק" עולה בזמן ובבריאות יותר ממה שהוא שווה

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

במדדים רחבים ותנצל את הריבית דריבית.

תלמד מקצוע שיפרס אותך ולא תחביב יקר שיקטלג אותך כחכם.

בכל מה שנוגע לדייטים, תלך יד ביד עם ה', הוא יכוון אותך.

אפילו בתחום זניח כלשהו, כי לניירת יש משמעות אצל הרבה מעסיקים, בדגש על המגזר הציבורי.

וגם לשמור על הבריאות - בכל מקרה, החל מגיל 35 פחות או יותר, הגוף מתחיל להישבר, ולקראת גיל 40 מרבית האנשים יסבלו מבעיה כרונית אחת לפחות. אז למה להעמיס?

נ. ב. תתחתנו בגיל מוקדם, בגבולות הסביר. לקראת גיל 50 עדיף להיות הורה לבני 20+ ולהשקיע בעצמך (ע"ע מצב הבריאות) מאשר להמשיך ולהתרוצץ עם הילדוד'ס.

שזה מעט מאוד משרות במדינה ששואפת לקפיטליזם.

דווקא את זה הייתי מייעץ לא ללכת כי רוב האקדמיה היא בזבוז זמן וכסף בשוק החופשי למעט תחומים מאוד מסויימים STEM, משפטים וראיית חשבון, זה בגדול.

הוראה ורפואה ופרה רפואה גם כן אבל הם מכוונים למגזר הציבורי.

רוב רובה של האקדמיה מיותרת ואנשים כדי להתפרנס עדיף שילמדו אשכרה מקצוע מעשי.

וואו.

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

בהמרת המתח הדרמטי בשעמום קיומי

​בגרוויטציה רגילה, דוקים הוא משחק של עצבים מתוחים, נשימה עצורה ואצבעות רועדות. בגרוויטציה אפס, המשחק הופך רשמית לדבר הקל ביותר ביקום כולו.

​אפס אחוזי פסילה: אתה יכול לגשת לדוק הצהוב, להעיף אותו עם האגודל, לתפוס אותו בשיניים או לעשות איתו ג'אגלינג. מכיוון ששאר הדוקים נמצאים כעת במרחק של שלושה מטרים ממנו ונעים לכיוון המטבח, אין שום דרך פיזית להיפסל.

​

ניצחון מובטח: המשחק מוגדר כהצלחה מוחלטת ב-100% מהמקרים. אתה תמיד מנצח. הבעיה היא, שברגע שאתה מבין שאתה לא יכול להפסיד, אתה נאלץ להתמודד עם העובדה שאתה פשוט אדם בוגר שרודף אחרי חתיכות פלסטיק צבעוניות שצפות בחלל.

לאסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית.. 😃
 

בינתיים יש תיעוד של משחקים אחרים בתנאי חוסר גרוויטציה…

Gemini אומר:
 

למרות שלוח הזמנים של האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) עמוס ומחושב בדיוק של דקות, יש להם גם זמן פנוי (בעיקר בסופי שבוע ובערבים). פסיכולוגים של נאס"א מעודדים אותם מאוד לשחק, שכן משחקים קבוצתיים חיוניים לשמירה על בריאותם המנטלית, הפגת השעמום וחיזוק הגיבוש החברתי.

התנאים הייחודיים של חוסר כבידה (מיקרו-כבידה) שינו לחלוטין את הדרך שבה הם משחקים, והובילו לכמה המצאות ומשחקים מרתקים:

## 1. משחקי קופסה (בגרסת החלל)

משחקי קופסה רגילים הם סכנה בחלל – חייל שנופל או קובייה שנזרקת עלולים לרחף לתוך מערכות אוורור או מכשירים רגישים. לכן, המשחקים עברו התאמה מיוחדת:

* **שחמט חלל:** משחק השחמט פופולרי מאוד בתחנה (במיוחד בקרב הקוסמונאוטים הרוסים). לוחות השחמט בחלל אינם מגנטיים (כדי לא להפריע למערכות האלקטרוניות בתחנה), אלא משתמשים ב**ולקרו (צמדן)**. כל כלי וכל משבצת מצוידים בולקרו כדי שהכלים יישארו במקומם. בעבר אף נערכו משחקי שחמט היסטוריים בין אסטרונאוטים בחלל לבין אנשים על כדור הארץ.

* **סקרבל (Scrabble):** האסטרונאוט הקנדי המפורסם כריס הדפילד לקח איתו גרסת נסיעות של סקרבל. גם כאן, כל אות קטנה הוצמדה ללוח באמצעות ולקרו. הדפילד סיפר שאם אות אחת הייתה מתעופפת, לרוב היו מוצאים אותה בסופו של דבר במסנני האוויר של התחנה.

## 2. משחקי וידאו

מכשירים אלקטרוניים קטנים וקלים הם אידיאליים לחלל:

* **טטריס ו-Game Boy:** בשנת 1993, הקוסמונאוט אלכסנדר סרברוב לקח איתו מכשיר גיים בוי ומשחק טטריס לתחנת החלל "מיר" (קדם-תחנת החלל הבינלאומית). בכך הוא הפך לאדם הראשון ששיחק במשחק וידאו בחלל. הגיים בוי הזה נמכר מאוחר יותר במכירה פומבית בלמעלה מ-1,200 דולר.

* **StarCraft:** האסטרונאוט דניאל בארי לקח איתו עותק של משחק האסטרטגיה המפורסם *StarCraft* לתחנה בשנת 1999, וסיפר שזו הייתה דרך נהדרת עבורו להתחבר למשפחתו שנשארה מאחור.

* **מציאות רבודה (AR):** בשנים האחרונות נאס"א שלחה לתחנה משקפי *HoloLens* של מיקרוסופט (לצרכי עבודה). האסטרונאוטים ניצלו אותם גם כדי לשחק במשחקי מציאות רבודה כמו *RoboRaid*, שבו הם "יורים" בלייזרים על חייזרים וירטואליים שפורצים מקירות התחנה האמיתיים.

## 3. ספורט ומשחקים פיזיים מומצאים

החלק המאושר ביותר של הפנאי מוקדש לניצול חוסר הכבידה כדי להמציא משחקים שאי אפשר לשחק בכדור הארץ:

* **"חץ וקשת" ודרטס חלל:** כריס הדפילד המציא גרסת דארטס (חיצים) בטוחה לחלל (שכן חיצים חדים מסוכנים מדי). הוא בנה חץ באמצעות סוללת מצלמה כבדה כראש, אזיקונים כגוף החץ, ונייר כנפיים. החיצים הללו ריחפו באטיות ובאלגנטיות מקצה אחד של הקבינה לקצה השני.

* **אולימפיאדת החלל:** בעת שנערכו משחקים אולימפיים בכדור הארץ, האסטרונאוטים קיימו "אולימפיאדת חלל" משלהם. אחד המשחקים הפופולריים היה **"כדור ללא ידיים"** (No-hand ball) – האסטרונאוטים היו צריכים להעביר כדור פינג-פונג מצד לצד או דרך חישוקים, אך ורק באמצעות נשיפת אוויר מהפה, מבלי לגעת בו בידיים.

* **בייסבול וכדורגל לשחקן בודד:** האסטרונאוט היפני סאטושי פורוקאווה הדגים כיצד בחוסר כבידה אפשר לשחק בייסבול לבד – הוא חבט בכדור עם מחבט, ואז ריחף במהירות עצומה לקצה השני של החדר כדי לתפוס את הכדור שהוא עצמו חבט בו.

> **בונוס היסטורי:** המשחק הפיזי הראשון מחוץ לכדור הארץ לא היה בתחנת החלל, אלא על הירח! ב-1971, האסטרונאוט אלן שפרד (במשימת אפולו 14) הבריח איתו ראש של מחבט גולף ושני כדורים, חבר אותם לכלי איסוף דגימות, וחבט בכדורי גולף על פני הירח. בשל כוח המשיכה החלש, הכדורים עפו למרחק של מאות מטרים.

>

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

לניהול פורום שכיום נטוש

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

מה עומד ביסוד התחושה הזאת?

– אם יש לך מחשבות לא מאורגנות, אז אוקיי, שיחה זאת אחת מיני דרכים רבות לסדר אותן (ובכלל, לא כל המחשבות צריכות סידור, לפעמים עדיף פשוט לתת לעצמך לחיות את ההווה).

– אם זה כדי ש"יבינו אותך", מה בעצם נותנת העובדה ש"מבינים אותך"? יש בזה תועלת מטפיזית, מעבר למה שאתה מייחס סובייקטיבית לעובדה הזאת?

– אם זאת תחושת בדידות, האין משהו אחר, כיפי, שתוכל לעשות כדי למלא את החלל הריק?

קראתי פעם בספר של פסיכיאטר נחשב שחלק גדול מהחוסן שלנו הוא היכולת ליצור מעין "הורה פנימי" או "מדריך פנימי" או איך שלא תרצה לקרוא לזה. בן־זוג פנימי. קבוצת מעודדות פנימית. לא ממש כדמות, אלא כפונקציה שדוחפת אותך, נותנת לך כוחות, אתה יכול לדבר איתה (יענו, לא במובן של חבר דמיוני, אלא פונקציה פנימית בתוכך שמסוגלת לנתח – גם לאו דווקא לנתח, אלא יותר כמו "לסדר" את עולמך הרגשי).

זה נושא שהזכיר אותו בדרך אגב בהקשר של הפרעת אישיות גבולית כמדומני כך שלא היה שם הסבר אבל בגדול אפשר לגשת לזה מכמה כיוונים שונים.

במסגרת הכללית, האדם הוא כמו חֶברה בע"מ קטנה. כשהוא נולד, אין לו מושג מכלום וכל הפונקציות שלו הן במיקור חוץ (חום ביטחון מזון היגיינה תשומת לב צרכים רגשיים). בהדרגה ככל שאדם צובר ניסיון בחיים ככה הוא יכול לבצע יותר ויותר פונקציות לבד, עד שהוא מגיע לאיזשהו אקוויליבריום מסוים שבו הדברים "עובדים" (גם אם לא בהכרח באופן אופטימלי).

אז נניח אקוויליבריום לא אופטימלי: בן־אדם חי לבד אבל לא יודע לנקות ולא יודע לבשל. זה אומר שאו שהוא חי רעב בזבל, או שהוא מבזבז המון כסף על שירותי משק בית + אוכל בחוץ (=מיקור חוץ). אלא שאוכל בחוץ יכול להיות יקר ולא תמיד זמין. ולפעמים המנקה מבטלת. אז אם בשלב מסוים נמאס לו הוא פותח את ספר ההוראות של המטאטא ומתחיל לטאטא. וגם לומד איך מכינים חביתה בסיסית. כן זה קשה ומטורף אבל אנשים עושים את זה מי היה מאמין. ככה זה גם בהרבה חברות, בתור התחלה קונים כל־מיני שירותים במיקור חוץ עד שזה נהיה יקר ולא משתלם וכבר יותר קל להכניס את הידע הזה לתוך החברה ו"לעשות זאת בעצמך".

היות ורבים צרכי האדם, לכל אחד יש איזה עניין שמצריך דגש מיוחד. למשל יש אנשים שמאוד קשה להם לקבל החלטות. אז או שהם יכולים "להתעלק" על מישהו החלטי (אם זה עובד זה עובד אין לי בעיה, אבל אם זה לא עובד אז...) או להתחיל להעסיק בתוך המוח שלהם "יועץ אסטרטגי פנימי". פשוט ללמוד לקבל החלטות.

או מישהו אחר שמאוד סובל משעמום. אז אפשר להציק בלי הפסקה לחברה הכי טובה... או להקים מערכת בידור פנימית אצלך בתוך הראש! זה הרעיון. וברגע שיש לך כל הכוחות הנפלאים האלה, ממילא אתה חושש פחות כי אתה יכול לעשות הכל ולהתגבר על הכל.

זה נשמע כמו פסיכולוגיה בשקל אבל האמת לא ממש רציני קראתי על זה וגם דיברתי על זה עם אנשי מקצוע בשיחות מטא והתלהבו מזה מאוד.

אז ראשית תתחיל מלשאול את עצמך: איזה איש מקצוע פנימי הייתי צריך? או מה הייתי רוצה לדעת לעשות? הזכרת לצורך העניין חרדה, דע לך, יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות עם חרדה – אם בהקשר של מיינדפולנס/קרקוע/תרגילים פיזיים/קוגנטיבי. נושא שנחקר המון. לא הכל בהכרח עובד מושלם, אבל למה לא לנסות לחקור את הנושא? מה עוזר לחרדה? במקום שתהיה תלוי לחלוטין בחסדי מישהו שיצטרך "להכיל" אותך ולהקשיב לך כו' למה לא תכיל את עצמך? או בנושא של קבלת החלטות: לקפוץ למים, לפתח כל־מיני כלים שעוזרים לקבל החלטות (רשימת בעד ונגד ו־CUTOFF או דברים בסגנון), או בנושא של בדידות: להיות אתה החבר הכי טוב שלך.

בקיצור תחשוב לגבי זה אני לא יכול לומר לך בדיוק מה אתה צריך או איך בדיוק תיראה הפונקציה של "החבר הפנימי" אצלך אישית אבל חושבני שזה כיוון פצצה.

אבל תודה בכל אופן.

התגובות שלך נוטות להחכים (או לפחות לתת תחושה כזו).

כן ידוע שתגובותיי נכתבות בחכמה חתולית זמנית מופלאה (או לפחות נותנות תחושה כזאת).

מה יקרה כשייגמר הזמן. מה אז יעשה החתול? או למה הוא ייהפך...

אבל עזוב.. אסור לנצל"ש שירשורים של אחרים.

חתולים אחרי שהם מגיעים לגיל מופלג הזנב שלהם מתפצל לשניים והם הופכים לנֶקוֹמַטַה.

Nekomata - Wikipedia

בלי קשר לפותח השרשור מרגישה שזו זעקה שמבקשת להיזעק, ולי יש עכשיו מילים עבורה אז מניחה אותן פה :

למה צריך מישהו?

בהכי פשוט - כי ככה.

וביותר מילים - כי ככה העולם בנוי.

העולם בכללותו, בטבעו, בנוי על מערכות יחסים (בין אם מערכות גומלין הדדיות, טפיליות או במערכות אחרות).

גם היצורים הכי סוליסטיים בעולם, גם בעולם הצומח וגם בעולם החי, מנהלים מערכת יחסים עם יצורים אחרים בסביבתם.

מייצרים תקשורת מסויימת, בפרט עם בני מינם.

ואם הם כך...

על אחת כמה וכמה בני אדם.

בני אדם בנויים לחיות בסביבה של חברה וקהילה כזו שמאפשרת תמיכה ועזרה הדדית.

ועם כמה שאפשר למצוא מיליון סיבות למה אנחנו לא באמת זקוקים למישהו, ושיש פתרונות אחרים, בפועל בחיים עצמם אנחנו לא בנויים ללבד הזה לאורך זמן.

לא אני אמרתי, התורה מלמדת אותנו.

הרבה מאוד מהמצוות שאנחנו לומדים עליהן בתורה ומבקשים לקיים בחיינו, נוגעות לבין אדם לחברו ולדרך לייצר חיי חברה וקהילה תקינים ובריאים, מחברים ומחוברים לנשמה שלנו, הפרטית והכללית.

הן נוגעות ומלמדות אותנו לגבי ההיבטים הרגישים והעדינים ביותר במרקם החיים המורכב, מתוך תשומת הלב לפרטים השונים שמרכיבים את הכלל. ואת זה לומדים גם מהנהגותיהם של אבותינו ומנהיגינו לאורך הדורות.

הבחינה של לא טוב היות האדם לבדו, היא בסיס ויסוד לא רק בהיבט הזוגי, אלא גם בהיבט החברתי העמוק.

להתהלך בעולם תקופות ארוכות בתחושה של אין עם מי לדבר, אין מי שיקשיב... זה נורא.

קשר עם אדם קרוב שנמצא שם, פשוט נמצא שם גם אם אין לו דברים חכמים מדי לומר, זה צורך בסיסי.

שכשרוצים לשתף במשהו שמח או סתמי, או לפרוק מהלב, יש מי שנמצא שם לשמוע ולאסוף, ולחזק... והוא עושה את זה מהלב (ולא צריך לשלם ולפנות זמן ביומן כדי שזה יקרה).

שכשרוצים לחלוק זמן איכות שנותן כח וממלא, יש עם מי לתכנן ולעשות וליהנות.

וזה הרבה לפני שבכלל מגיעים לניתוחים פסיכולוגיים, טיפולים, בניית חוסן פנימי, תקשורת מיטיבה של ההורה עם הילד הפנימי ודומיהם.

כי זה הרבה לפני ה'תבינו'.

זה עוד ברמת ה'תראו'.

פשוט תראו אותי, במובן הכי פשוט ובמובן הכי עמוק.

אי אפשר לאמוד בכלל את הערך של חברות אמת נוכחת בחיים של האדם וכמה זה בפשטות נותן חיים.

יש לנו כח לתת חיים בהתעניינות פשוטה וכנה,

אז בואו ניתן חיים!

ולא צריך ללמוד רפואה או פסיכולוגיה בשביל זה...

אלא פשוט להיות שם עם הלב בענווה.

ורק להקשיב ללב שזועק שזה כל מה שהוא צריך עכשיו.

נוכחות והקשבה.

(חשוב לי לומר שאין בדברים שלי כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי אי מי, במיוחד לא כלפי כותב התגובה. נעזרתי בתגובה הזו כדי להמשיך לעולם את המילים שביקשו לצאת ולעורר על מה שהתבקש).

אפשר לתת מקום ללב לזעוק את בדידותו כמה שרוצים גם לקבל את המקום הזה באהבה ובהכלה.

השאלה שלי היא האם זה משהו שמזיז קדימה.

אם חברויות אמת משמעותיות וזמינות אכן יכולות לתת מענה הולם, אז למה לא, אם זה עובד זה עובד.

אלא שעל־סמך המצב שמתאר פותח השרשור, מה אפשר לייעץ בכיוון הזה? לפנות לאנשים ברחוב? לעבור על האלפון מבית הספר ולנסות לחדש חברויות נשכחות? לחפש חברים במרשתת? כאילו, אין בעיה, אם זה עובד, זה עובד...

כשהמשאבים האלה אינם זמינים אפשר אכן להיות שקוע במשבר קיומי, אבל חושבני שאין זו גזירת גורל כי אפשר לעשות גם מסע אל הנפש פנימה ולמצוא שם באר מים חיים. אם אין לחם נאכל עוגות.

במקור קראתי את הרעיון ביחס להפרעת אישיות גבולית שזה מצב שבו הצורך לא יודע שובע לכן בלתי־פתיר באמצעים חיצוניים ברמה הגיונית. מה שמצריך שינוי מערכתי. כלומר אם הדרך הזו חסומה אז מנסים משהו אחר. לא באתי לשלול שום גישה או רעיון אחר אלא רק לתת את הכיוון שלי בתקווה שהוא יכול לעזור כחלק ממגוון רעיונות.

///

במאמר מוסגר כחתול זמני איני חברתי במיוחד לכן "פשוט תראו אותי" פשוט לא אינטואיטיבי בשבילי ברמה שזה לא ממש אומר לי כלום. כאילו, אני מבין שלאנשים אחרים זה כן מובן מאליו... אבל זאת דווקא ההזדמנות שלי לנצל את מקומי המוזר כנקודת ארכימדס להציע מבט שונה גם אם הוא קצת מתכתי ופרגמטי מהמצופה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים