בעקבות שירשורי 'חתן מרמת גן'
כאשר בחור אומר על עצמו: "אני חסיד" או "אני מחובר לחסידות"
מה זה אומר?
ברור שהוא לא חסיד של האדמו"ר מגור, והולך עם שטריימל וקפוטה בשבת.
ואני מניח גם שהכוונה גם לא לחסיד ממסילת ישרים.
אז במה מדובר?
תפילה בכוונה? לימוד תניא? טבילה במקווה?
התבודדות? גרטל בתפילה? זקן ופאות?
ואיך זה עומד ביחס לשאר הסוגיות העומדות על הפרק (א"י, צבא, לימוד גמרא, הרב קוק, עבודה וכו')?
ולשאלה הקלה יותר:
מה זה אומר על בחורה?
אז מה אתם אומרים?
את דעתי אוסיף בהמשך...
תפילה בכוונה אני לא יודע, אבל כל השאר:
לימוד תניא/ר' נחמן,
טבילה במקווה,
התבודדות,
גרטל בתפילה,
זקן ופאות.
ובמילה אחת:
חיצויני. (במלעיל)
זה לחוות את עבודת ה' ,ולהרגיש את ה' בעולם בהרגשה ולא במילים או רק בשכל..
שינוי גדול שהביאה את החסידות זה בנים אתם לה'..לאהוב ולהרגיש כבנים של ה' ,שרוצים להביא לו נחת רוח ולהרגיש את זיו שכינתו..להבדיל הדגש..כ-אל עבדים אל אדונם..דיד רק חוקים ומשפטים ויראה..
זה לחיות את זה בפנים להרגיש ולהחוות את עבודת ה'..להשקות את הנשמה...
זה הרבה יותר רחב..אבל זה בתמצית..
סיפור שטיפה נרגיש..
לא מצליח להביע במילים..
רבי לוי יצחק מברדיצ'ב השתוקק להסתופף אצל שולחנו של רבי ברוך ממז'יבוז' בשבת קודש. רצה רבי לוי יצחק לראות בעצמו את הנהגותיו בקודש של נכד הבעש"ט. ידוע היה כי בעוד שרבי ברוך הנהיג את שולחנו בסדר מופתי, כמעט מלכותי, הרי נשמתו הלוהטת של רבי לוי יצחק הובילה אותו לא פעם להתפרצויות אהבה בלתי רגילות...; משום כך הסכים רבי ברוך לארח את רבי לוי יצחק רק בתנאי שישמור על התנהגות שקטה ומנומסת. ואכן הצליח האורח להעמיד עצמו ולצנן התלהבותו כל שעת קבלת השבת, ברכת הקידוש והמוציא. אולם, לא עד סוף הסעודה...; כאשר הגיעה מנת הדגים, עבר מלצר בין כל אחד מהאורחים ובפיו שאלה - 'מה אדוני אוהב יותר, דגים חריפים או מתוקים'? כאן לא יכול היה רבי לוי יצחק יותר להתאפק. הוא ניתר ממקומו וקרא: 'מה אני אוהב יותר?! אני אוהב יותר את ה' יתברך'! תוך כדי ניתורו, עף מגש הדגים מידיו של המלצר היישר על טליתו המהודרת של רבי ברוך. 'כתם זה - טיפת אור הוא מהלב הבוער של רבי לוי יצחק', אמר רבי ברוך וסירב לנקות את טליתו. בטלית זו עם הכתם שעליה נתעטף רבי ברוך עד יום מותו ואותה הוריש לבניו.
אכן, אין כמו החסידות לעורר את הלב מתרדצץו/התאבנותו
(ב) אמר הכוזרי:
תאר נא לי אפוא מה מעשי החסיד אצלכם:
(ג) אמר החבר:
החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו הנותן לכל יושביה את לחם חקם ומספק להם כל צרכם במדה נכונה והוא נוהג בכלם בצדק לא יעשק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו כי על כן הוא מוצא את כלם בשעה שהוא צריך להם נשמעים לו ממהרים להענות לקריאתו עושים ככל אשר יצום ונזהרים מכל אשר יאסר עליהם:
(ד) אמר הכוזרי:
לחסיד שאלתיך לא למושל:
(ה) אמר החבר:
החסיד הוא הוא המושל שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש כמה שנאמר ומשל ברוחו מלכד עיר והוא האיש הראוי לשלט כי אלו עמד בראש מדינה היה נוהג בה בצדק כשם שנהג מנהג צדק בגופו ובנפשו
שכן הוא חוסם את הכחות המתאוים ומונע אותם מעבר גבולם לאחר שנתן להם חלקם וספק להם כל מה שממלא חסרונם מאכל במדה ומשתה במשורה ורחיצה וכל השיך לה כפי הצרך וכן הוא חוסם את הכחות הכעסניים השואפים להגלות שלטונו לאחר שספקם ונתן להם חלקם בנצחנות עד כמה שזו נחוצה לוכוחים בחכמות או בדעות ולשם גערה באנשים רעים ואף לחושים הוא נותן חלקים במדה שהתועלת העולה מפעולתם שבה אליו שכשם שהוא משתמש בידיו וברגליו ובלשונו רק לשם צרך הכרחי ורק מתוך בחירה במועיל כך יעשה לשמיעה ולראיה (שהחוש המשותף נמשך אחריהן) וכן יעשה לדמיון לסברה למחשבה ולזכרון ולבסוף לכח הרצון המשתמש בכל אלה בשעה שהוא עצמו נמצא ברשות הבחירה השכלית ומשרת אותה אולם אין החסיד מניח לאחד האברים והכחות האלה לעבר את הגבול בפעלה המיחדתו ומזלזל ביתרם
ספריה\ראשונים\מחשבה\כוזרי\ספר הכוזרי - שלישי.mht">להמשך עיינו כאן
שלהבתחיהבס"ד
נוטה להסכים מאוד....
תשובה ממש קשורה לשאלה!
ושלהבתחיה, עם מה בדיוק את מסכימה? עם הכוזרי?
אין לי תשובה יותר ישירה ומוצלחת מזה,
אתה בהחלט רשאי להסיק מהנ"ל ככל המשתמע.
יעלי_אאם האורות שהוא יחזור הוא בטוח יהיה מוכן לספר לכם 
נערך...
האומר שלי שלך ושלך שלך - חסיד
חסיד (נו, במובן של היום. לא במובן של הריה"ל.) זה טווח די גדול של דברים.
מן הסתם חלקם מתבטאים בחיצוניות, אבל ממש לאו דווקא. אני מכירה ברסלברים שבחיים לא הייתי מנחשת עליהם... הם נראים מרכזניקים למהדרין, או אנשי הייטק מגולחים למשעי... אז החיצוניות זה כמובן לא הכל.
נראה לי שכשבחור מתאר את עצמו כ"מחובר לחסידות" זה אומר שקודם כל הוא לומד חסידות. לא בכל הישיבות לומדים, וגם לא בכל הישיבות לומדים באותה צורה. אפשר ללמוד חסידות ברסלב עם ברסלבר אורגינל וזה משהו אחר מאשר ללמוד עם רב שגדל על ברכי תורת הרב קוק, למשל. (נכון, יש המון דברים משותפים, וגם הרב קוק למד ליקוטי מוהר"ן..בכל זאת.)
באופן מעשי זה יכול להתבטא בהמון דברים. יכול להיות שיש בחור עם לב מאוד רגיש ולכן הוא נמשך לזה, כי בחסידות יש הרבה עבודה עם הלב, וגם יכול להיות שבחור שכולו שכל נמשך לזה, כי הוא מרגיש ששם האיזון שלו.
לפעמים זו גם גישה כללית- אם יש לבחור "חסידי" בעיה, הוא לאו דווקא ינסה לפתור אותה מיד ב"דרך הטבע". הוא ילך, יתבודד על זה, וכו'.
יתכן שמבחור "חסידי" תשמעי הרבה יותר ביטויים שכוללים את ה' בתוכם... "ה' מצא לי עבודה טובה". "ה' זיכה אותי ללמוד היום רק 10 דקות, אבל זה היה מתוק..".
לחסידים לעיתים אין בעיות.
יש להם "תיקונים". "גנבו לי את הרכב עם שני כסאות תינוק. איזה תיקון"... "איזה תיקונים, לא מצליחים לגמור את החודש"...
. זה כמובן בא מתוך אמונה מאוד חזקה, שהכל, אבל הכל זה מה'.
עוד דבר- בחסידות יש הרבה משקל ל"צדיק". הרבה יותר מאשר באידיאולוגיה הדתית- לאומית. הצדיק הוא זה שיכול לעזור לנו להתקרב לה', ובזכותו יש שפע בעולם, וכו' וכו'. לפעמים, למי שמאוד רגיל לגישה אחרת, זה יכול להשמע צורם ולא מובן
(מודה- אני של ר' נחמן, אבל פעם לא הייתי, אז העסק קצת מוכר..)
יש עוד המון. אבל נראה לי שמה שכתבתי רלוונטי לדייטים. זה הרבה עניין של שפה, עולם מושגים, וכד'. ברור שזה אמור גם לשקף עולם פנימי, כן? אבל לעולם הפנימי לוקח קצת זמן להתגלות בדייטים.
בסופו של דבר, כל חסיד הוא בן אדם...
כל בחור מגיע עם הסיפור שלו, עם המטען שלו והתכונות והמידות שלו, וכל בחור (או בחורה) מוצא בתורת החסידות את המרפא לנפש האישית שלו, ואת המענה לחיים האישיים שלו.
אני לא יכולה להתיימר להבין בחסידות, אבל אני כן מרגישה שברוב המקרים כשמדברים על חסידות מתכוונים או לברסלב או לחב"ד.
אנשים פה מודעים לכך שיש המוני חסידויות שונות, ולכל אחד מאפיינים משלה (גם אם לכולם יש גם משותף, ממקור החסידות)?
מישהו רוצה רשימה?
וכמו שכבר הזכירו פה: יש אנשים שבשבילם חסידות זה סממנים חיצוניים, אלה שכולם מכירים ורואים, אבל בטוח שיש בזה הרבה יותר, ואת זה ניתן לראות(וברור שלא את הכל, כי העיקר זה פנימי) אצל חסידים אמיתיים...
והדבר העיקרי שהזכירו ג"כ: "חסיד" הוא מושג שקיים כבר הרבה שנים, ומופיע במקורות בכ"כ הרבה מקומות, כך שאפשר בהחלט להבין את זה לכמה וכמה כיוונים, ומי שאומר את זה על עצמו? לכו תדעו על מה הוא מדבר...
שיר החסידים/ישי לפידות
בעלזא וספינקא, סדיגורא,
לובלין, קרעטשניף, ונדבורנא
ויז'ניץ וגם סערט רעבעס,
טארנא, פאפא וקומרנא
גער (גור) וסאטמר, שאץ וסקולען,
תולדות אהרון וגם בויאן,
חסידים גאוני עולם
מרנן ורבנן
פזמון:
אלע חסידים אלע
אלע צדיקים אלע
אלע ידידים אלע
פאר וואס נישט אלע אין צוזאמן
אלע חסידים אלע
אלע צדיקים אלע
אלע ידידים אלע
וואס נישט אלע together
קרלין סטולין ומחנובקא
לובשיץ לעלוב וגם סאסוב
ביאלא, באבוב, אלכסנדר
קרעטשניף, קאליב וקראקא
לוצק ומישקולץ, נח נח ברסלב
מונקטש, ראדזין, וחב"דקרס
חסידים אנשי שלומנו
מורינו ורבינו
פזמון:
אלע חסידים אלע...
צאנז ומודז'יץ, שומרי אמונים
פרמישלאן והניגונים
אמשינוב, סוכוצ'וב וואסלוי
אלע צוזאמן אוי אוי אוי
פזמון:
אלע חסידים אלע...
נראה לי שאם מדובר בבחורה שכותבת כאן, אז קשה לי להאמין שהיא נפגשת עם חסיד גור, או קרלין...
רוב בחורינו ובחורותינו ש"מחוברים לחסידות" קשורים בדרך כלל לברסלב או חב"ד בעיקר, ואולי גם מתעמקים לעיתים ב"נתיבות שלום" של סלונים, "שפת אמת" של גור ושאר ספרים של גדולי הצדיקים.
הרוב לא נהיים חסידי סלונים או גור. מה גם שרוב החסידויות הללו היום הן מאוד סגורות ומתחתנות בתוך עצמן או עם חצרות חסידים אחרות. מה שאין כן בחב"ד וברסלב, שם יש מקום בשפע למי שרק רוצה.
אצל הדת"ל, ולהגיד שמנגד, כל השאר הם בעיקר חרדים.
אני אישית עוד לא גיליתי לאיזו חסידות משייכים את הישיבה של בעלי (ראש הישיבה הוא בן של אדמו"ר, אבל של איזו חסידות?).
מה שבטוח, החבר'ה שם מגוונים, אז זה לא אומר הרבה...
ומה שעוד בטוח- זה לא חב"ד ולא ברסלב, אבל חרדים הם גם לא...
תמהני, איזו חסידות נוספת יש ש"שייכת" לדתיים-לאומיים?
ועוד שאלה: גם אם מישהו אומר על עצמו שהוא חסיד, ומתכוון לאחת החסידויות האלה, האם הוא באמת מבין מה זה אומר, או רק אימץ לעצמו כמה סממנים שלהם?
(סליחה אם זה נשמע שאני מדברת עלייך אישית. זו נקודה שמציקה לי כבר הרבה זמן...)
גם מי שמגדיר את עצמו גם ברסלבר או חבדניק.. לא פתאום הולך לגמרי עם הלבוש שלהם..ועם כל מנהגיהם ועם קהילותיהם..לרוב לוקחים ומתחברים לנקודות משם..ולכן זה לא מי שחסיד זה דווקא או ברסלב או חבד..אלא יש מגוון, ולוקחים את הנקודות מהחסידות שאתה מתחבר אליה..ולוא דווקא רק מברסלב או חבד..נכון יש הבדל ניכר בן ברסלב וחב"ד ושאר החסידויות..אבל כל אחד מתחבר לנקודה שמתאימה לו בעבודת ה'..ובהגדרה שלהם להיות חסיד זה חסיד עד הסוף זה הר'בה שלך ואתה מקבל רק ממנו..והוא הקובע.. וכנל לברסלב וחבד..
בסופו של דבר, ייתכן שהבחור יידע להסביר את עצמו יותר טוב מחברי הפורום..
הרי כנראה שלא אצל כולם זה אומר אותו הדבר.
לשאלתך האם רק מאמצים סממנים- זה מאוד אישי, כמובן. יש מי ש"מחובר לחסידות" ושואב ממקורות שונים. יש מי שמתחיל ככה ובתהליך עם עצמו מוצא את עצמו מתחבר יותר ויותר לרבי מסוים. וגם יש מי שמחבב את החיצוניות של החסידות- ועדיין נמצא בה ולא בעומק הפנימי.
וכן, יש הרבה מאוד שהם לגמרי "עד הסוף". עד הסוף, בעניין ברסלב למשל, זה לא אומר ללבוש את הבגדים שלהם. לא הבגדים עושים את החסיד, וגם לא ההשתייכות הקהילתית. (אני כותבת על ברסלב כי זה מה שאני מכירה בעיקר). הדברים היותר משמעותיים הם להקשיב ולעשות את העצות של הצדיק שאליו אתה מרגיש קשור.
את יודעת, גם אפשר לשאול את השאלה על דתיים- האם אתה סתם חי את חייך עם הסממנים הדתיים או שאתה מבין את המשמעויות של זה?
נכון, זו תמיד שאלה, אבל העניין הוא שהתשובה נמצאת אצל כל אחד וכל אחד עושה את חשבון הנפש שלו אל מול ה'.
אגב, אין חסידות ששייכת לדת"ל. לא אהבתי בכלל את ההגדרה ולא את שמץ הציניות שבה. כל חסידות היא בפני עצמה. אבל מה לעשות שהחסידויות שהיום נפתחות לציבור עצום של מתקרבים מכל המגזרים הן ברסלב וחב"ד, ולא בעלז ובובוב.
וכן, הכי טוב לשאול את הבחור...
מעולם לא חשבתי אחרת ממה שכתבת (על הסממנים החיצוניים, גם לגבי היהדות בכללי).
פותחת השרשור שאלה לגבי מה הבחור מתכוון, והביאו לה כל מיני אפשרויות, אז הוספתי את דעתי, שיתכנו בהחלט אפשרויות נוספות (לחסידויות שונות, ליחסן של החסידויות האלה לגבי נושאים שונים ולרמת ההתבטאות שלהן אצל כל אדם).
וכן, גם אני לא אהבתי את ההגדרה הזו, אבל עצם העובדה שלפעמים אנשים מייחסים אותה לקיימת, מביאה צורך להתייחסות גם אליה...
מעניין מי הבחור שעליו דנים פה כל כך הרבה, ועוד יותר מעניין למה הוא מתכוון בהגדרה שלו...
במהלך התוועדות חסידית, שיחזר רבי יוסף יצחק (האדמו"ר הריי"צ) מליובאוויטש את השיחה הבאה:
במסיבה אצל אבי, רבי שלום דובער, שאל אותו אחד החסידים: רבי, מהו חסיד?
השיב לו אבי (הרש''ב): חסיד הוא פנסאי – האיש שהולך ברחובות כדי להדליק את פנסי העיר.
[בימים עברו, היו פנסי הרחובות דולקים בנפט. על-מנת להדליק את הפנסים בלילה, היה אדם מיוחד שתפקידו להסתובב בחוצות העיר עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, והוא היה מדליק את הפנסים]
והוסיף אבי: זהו חסיד. הוא מתהלך עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, אך הוא יודע שהאש אינה שלו. תפקידו הוא להשתמש באש זו כדי להדליק את הפנסים.
שאל החסיד: ומה אם הפנס נמצא במדבר שמם? האם גם אז יש לטרוח כדי להדליק אותו?
השיב לו הרבי: כן. יש להדליק את הפנס כדי שיראו שזהו מדבר שמם. והמדבר אף הוא יתבייש בפני הפנס.
ואם הפנס נמצא בים? לא הרפה החסיד.
יש לפשוט את הבגדים, לקפוץ לים ולהדליק את הפנס. השיב הרבי.
האם זהו חסיד? התפלא השואל. הרבי הרהר לרגע והשיב: כן. זהו חסיד.
אינני רואה פנסים! התלונן השואל.
מכיוון שאינך פנסאי. אמר הרבי.
וכיצד נעשים לפנסאי?
ראשית-כל יש לעדן את עצמך. כשתראה את הפנס שבך, תוכל לראות גם את הפנס באחרים. השיב הרבי.
הרבי מנחם מענדל מליובאוויטש ביאר את הסיפור כך:
תפקידו של חסיד הוא לדאוג לטובת הזולת. לפיכך, עליו להסתובב ברחובות ולהדליק את ה"פנסים" – נשמותיהם של יהודים נוספים. יחד עם זאת, אין לו להתגאות במעשיו כי "האש אינה שלו", כל יהודי רוצה הוא פנס בעצם; תפקידו של החסיד הוא רק לגלות זאת בלבו של היהודי, ואז הפנס יבער מעצמו, ללא צורך בסיוע של ה"פנסאי".
החסיד לא מרפה, ושאלותיו עמו: ומה עם הפנס נמצא במדבר שמם או בתוך ים?
ה'מדבר' וה'ים' מייצגים שני סוגים של יהודים איתם מתקשה הפנסאי. המדבר מייצג יהודי במצב נמוך כל-כך, שהוא מכונה בשם מדבר, מקום שומם. גם בו יש להדליק את הפנס, אמר הרבי. ראשית כדי שאחרים ידעו שלא להתנהג כמוהו; ועוד, אולי סוף-כל-סוף גם הוא יידלק ויאיר.
ה'ים' מסמל יהודי במצב הפוך לחלוטין: הוא לומד תורה, אך התורה לא השפיעה עליו. הלימוד הוא רק מן השפה ולחוץ. כאשר באים להשפיע על יהודי כזה, יש "לפשוט את הלבושים": אי-אפשר לדבר אליו באמצעים סטנדרטיים; יש לדבר אליו לעצמותו, לעצם היהודי, ורק כך ניתן להשפיע עליו.
וזהו החסיד.
אושר תמידיסתם בעל דמיונות...
זה שלומדים תורת החסידות, כמו לקחת כדור ולנסות למרוח אותו בגוף.
אם אין רבי אין חסיד
השאלה מיהו חסיד מזכירה את השאלה מיהו יהודי, אם כן רואים בזה את החורבן הנורא שהביאה החסידות על היהדות, שמאז יווסדה היא פעלה רק לפרד בין יהודים ע"י שהחסידים החלו להגדיר עצמם כ"חסידים" ולא "יהודים". בעקבות זה גם ההקפדה בקיום תורה ומצוות התערערה, שהרי העיקר להיות חסיד, ולא "סתם יהודי" ששומר מצוות.
א. החסידות ממש לא פעלה כדי ליצור פירוד בין יהודים. אין לי מושג מהיכן התיאוריה הזו, אבל זה לא נכון. אהבת ישראל ואהבת פשוטי העם הן מיסודות החסידות. ודווקא החסידות היא זו שנותנת כ"כ הרבה משמעות לקיום הפשוט של המצוות.
ב. ההתערערות בקיום המצוות ממש לא קשורה לחסידות. באותה תקופה תנועת ההשכלה התפשטה, והיא הייתה הגורם הראשי והראשוני לאי קיום מצוות. בהרבה מקומות, החסידות היא דווקא זו ששמרה על אנשים מפני רוח ההשכלה. באיזורים שהיו מאוד "חסידיים, כמו בפולין", ההשכלה השפיעה הרבה פחות, לעומת מקומות "ליטאיים", שם היא עשתה שמות בעם.
בקיצור- חורבן שהחסידות הביאה???????
בגיל....
אבל... אני חייב לכתוב אז מחילה!!!
הייתה לי תאורייה, ולאחרונה שמעתי אותה מרב אצלנו בישיבה....
העולם מתחלק לשני חלקים (זה ממש לא חלוקה חדה!!!! יש מלא אנשים שבאמצע....) אנשים נשמתיים ואנשים שכליים, לענ"ד, חסיד זה יותר נשמה, וליטוואק זה יותר שכל. החידוש של החסידות זה שאפשר לעבודו יתברך בכול דבר שאתה עושה, ז"א, בניגוד לתפיסה שהייתה בקרב היהודים של תחילת החסידות,שכדי לעבוד את רשב"ע צריך להיות למדן ענקי!!! בא הבעל שם טוב זיע"א וחידש, לא!!!!! גם בתור שואב מים אתה יכול לעבוד את ה' אם תראה את זה בכול דבר שאתה עושה....
ודרך אגב אני ממש לא מסכים עם התפיסה הזאת שחוסיד צריך רב'ס וחסידות להתחבר אלייה,אפשר וצריך לקבל מכול חסידות את הבחינות שלה מקרלין את ההכנסת אורחים והתפילות שלהם....מברסלב את האש... מחב"ד את השליחות... וכו' (זה רק דוגמאות יש עוד המווווון מה לקחת ומעוד המון חסידויות)
שנזכה לעובדו יתברך בלי מסכים ובילבולים!!
אם לא הסברתי מספיק טוב אשמח לשמוע!0אפשר באישי)
חסיד = התקשרות לרבי,
אפשר חהיות מושפע מחסידות זה לא הופך את האדם לחסיד.
אביב12, מחילה מכבודך אבל זה ממש בורות מה שכתבת
חסידות זו שהצילה את היהדות באותה תקופה, עיין בספר תולדות החסידות, ותשכיל.
למען ההדגשה, דיברת על חסידי גור, לשטריימל שלהם קוראים ספודיק ולא שטריימל.
צריך לעשות אבחנה. כשאדם אומר שהוא מחובר לחסידות, הכוונה היא שהוא מחובר רעיונית, תודעתית, רגשית לדרך ההתנהלות של החסידות. שהיא יותר מכוונת לפן הרגשי שבאדם. להעלות את הנשמה גבוה ולהשקיע יותר בה, מאשר בשכל. לכל חסידות יש את ההדגשים השונים שלה(בגלל שהתלמידים של המגיד ממזריעיטש היו שונים כל אחד הקים חצר עם ההדגשים שראה לנכון..) כמו שאמרו פה, אדם יכול להיות מחובר לדרך מסוימת, זה לא הופך אותו לחסיד.
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן
ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,
ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.
יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון
וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.
יש פער בין דורי מובהק
לטוב ולמוטב
גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,
נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.
שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל
כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים
מלאים ומספקים. איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו
את עבודת השם.
אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים
ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.
וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.
אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.
יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו
יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?
לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.
כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.
לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..
ומה הקשר לשידוכים?
שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.
אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.
אז בנוגע לדייטים -
עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?
עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?
אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..
בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם
ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים . תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע
ולכאב /פחד .
ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .
הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .
אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.
זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .
בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.
אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.
כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.
האם אני יודע לעשות את זה נכון?
שאלה גדולה.
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
לא הבנת את הקונספט של המקום אחי
מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו
היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -
רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.
ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?
לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.
לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.
זה הטקסט שהתפרסם היום:
בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:
יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.
ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.
וואלה, לא יודע.
העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.
אז זהו, שלא.
אבל ממש ממש לא.
לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:
מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.
מדובר במנגנון ביולוגי טהור:
חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.
אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:
כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:
1.תסתכל במראה.
צעד ראשון ובסיסי.
רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.
אז מה אתה אומר?
אתה אוהב את מה שאתה רואה?
פחות?
השיער מסודר?
כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.
כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.
אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.
2. איך הריח שלך?
עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.
אל תנחש, תבדוק.
תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.
כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:
'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.
כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.
ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
3. אם יש ספק – אין ספק.
תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.
בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.
זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.
פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.
4.שים דיאודורנט.
חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.
כיפה יש לך?
גם ציצית?
אחלה.
תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.
5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.
גלינג גילינג.
אנחנו בישראל.
לא שבדיה.
לא קנדה.
ישראל.
ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.
אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:
תיכנס לשירותים.
תחליף חולצה.
תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.
6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.
מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.
אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.
7. עיקרון ההדדיות.
תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.
'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.
8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.
אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.
לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.
9. המסר שמאחורי הלבוש.
תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:
'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.
10.זהירות, 'מביכים'.
כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).
קיצר, בחורים!
הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.
או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:
"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."
כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.
(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)
לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?
ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?
למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?
איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏
בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?
הלוואי הייתי שומע את זה אז
