תפילה בכוונה אני לא יודע, אבל כל השאר:

לימוד תניא/ר' נחמן, 

טבילה במקווה,

התבודדות,

גרטל בתפילה,

זקן ופאות.

ובמילה אחת:

חיצויני. (במלעיל)

זה לחוות את עבודת ה' ,ולהרגיש את ה' בעולם בהרגשה ולא במילים או רק בשכל..

שינוי גדול שהביאה את החסידות זה בנים אתם לה'..לאהוב ולהרגיש כבנים של ה' ,שרוצים להביא לו נחת רוח ולהרגיש את זיו שכינתו..להבדיל הדגש..כ-אל עבדים אל אדונם..דיד רק חוקים ומשפטים ויראה..

זה לחיות את זה בפנים להרגיש ולהחוות את עבודת ה'..להשקות את הנשמה...

זה הרבה יותר רחב..אבל זה בתמצית..

סיפור שטיפה נרגיש..

לא מצליח להביע במילים..

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב השתוקק להסתופף אצל שולחנו של רבי ברוך ממז'יבוז' בשבת קודש. רצה רבי לוי יצחק לראות בעצמו את הנהגותיו בקודש של נכד הבעש"ט. ידוע היה כי בעוד שרבי ברוך הנהיג את שולחנו בסדר מופתי, כמעט מלכותי, הרי נשמתו הלוהטת של רבי לוי יצחק הובילה אותו לא פעם להתפרצויות אהבה בלתי רגילות...; משום כך הסכים רבי ברוך לארח את רבי לוי יצחק רק בתנאי שישמור על התנהגות שקטה ומנומסת. ואכן הצליח האורח להעמיד עצמו ולצנן התלהבותו כל שעת קבלת השבת, ברכת הקידוש והמוציא. אולם, לא עד סוף הסעודה...; כאשר הגיעה מנת הדגים, עבר מלצר בין כל אחד מהאורחים ובפיו שאלה - 'מה אדוני אוהב יותר, דגים חריפים או מתוקים'? כאן לא יכול היה רבי לוי יצחק יותר להתאפק. הוא ניתר ממקומו וקרא: 'מה אני אוהב יותר?! אני אוהב יותר את ה' יתברך'! תוך כדי ניתורו, עף מגש הדגים מידיו של המלצר היישר על טליתו המהודרת של רבי ברוך. 'כתם זה - טיפת אור הוא מהלב הבוער של רבי לוי יצחק', אמר רבי ברוך וסירב לנקות את טליתו. בטלית זו עם הכתם שעליה נתעטף רבי ברוך עד יום מותו ואותה הוריש לבניו.

אכן, אין כמו החסידות לעורר את הלב מתרדצץו/התאבנותו

(ב) אמר הכוזרי:
תאר נא לי אפוא מה מעשי החסיד אצלכם:

(ג) אמר החבר:

החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו הנותן לכל יושביה את לחם חקם ומספק להם כל צרכם במדה נכונה והוא נוהג בכלם בצדק לא יעשק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו כי על כן הוא מוצא את כלם בשעה שהוא צריך להם נשמעים לו ממהרים להענות לקריאתו עושים ככל אשר יצום ונזהרים מכל אשר יאסר עליהם:

(ד) אמר הכוזרי:

לחסיד שאלתיך לא למושל:

(ה) אמר החבר:

החסיד הוא הוא המושל שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש כמה שנאמר ומשל ברוחו מלכד עיר והוא האיש הראוי לשלט כי אלו עמד בראש מדינה היה נוהג בה בצדק כשם שנהג מנהג צדק בגופו ובנפשו

שכן הוא חוסם את הכחות המתאוים ומונע אותם מעבר גבולם לאחר שנתן להם חלקם וספק להם כל מה שממלא חסרונם מאכל במדה ומשתה במשורה ורחיצה וכל השיך לה כפי הצרך וכן הוא חוסם את הכחות הכעסניים השואפים להגלות שלטונו לאחר שספקם ונתן להם חלקם בנצחנות עד כמה שזו נחוצה לוכוחים בחכמות או בדעות ולשם גערה באנשים רעים ואף לחושים הוא נותן חלקים במדה שהתועלת העולה מפעולתם שבה אליו שכשם שהוא משתמש בידיו וברגליו ובלשונו רק לשם צרך הכרחי ורק מתוך בחירה במועיל כך יעשה לשמיעה ולראיה (שהחוש המשותף נמשך אחריהן) וכן יעשה לדמיון לסברה למחשבה ולזכרון ולבסוף לכח הרצון המשתמש בכל אלה בשעה שהוא עצמו נמצא ברשות הבחירה השכלית ומשרת אותה אולם אין החסיד מניח לאחד האברים והכחות האלה לעבר את הגבול בפעלה המיחדתו ומזלזל ביתרם

ספריה\ראשונים\מחשבה\כוזרי\ספר הכוזרי - שלישי.mht">להמשך עיינו כאן

בס"ד

נוטה להסכים מאוד....

תשובה ממש קשורה לשאלה!

ושלהבתחיה, עם מה בדיוק את מסכימה? עם הכוזרי? 

אין לי תשובה יותר ישירה ומוצלחת מזה,

אתה בהחלט רשאי להסיק מהנ"ל ככל המשתמע.

אם האורות שהוא יחזור הוא בטוח יהיה מוכן לספר לכם

נערך...

האומר שלי שלך ושלך שלך - חסיד

חסיד (נו, במובן של היום. לא במובן של הריה"ל.) זה טווח די גדול של דברים.

מן הסתם חלקם מתבטאים בחיצוניות, אבל ממש לאו דווקא. אני מכירה ברסלברים שבחיים לא הייתי מנחשת עליהם... הם נראים מרכזניקים למהדרין, או אנשי הייטק מגולחים למשעי... אז החיצוניות זה כמובן לא הכל.

נראה לי שכשבחור מתאר את עצמו כ"מחובר לחסידות" זה אומר שקודם כל הוא לומד חסידות. לא בכל הישיבות לומדים, וגם לא בכל הישיבות לומדים באותה צורה. אפשר ללמוד חסידות ברסלב עם ברסלבר אורגינל וזה משהו אחר מאשר ללמוד עם רב שגדל על ברכי תורת הרב קוק, למשל. (נכון, יש המון דברים משותפים, וגם הרב קוק למד ליקוטי מוהר"ן..בכל זאת.)

באופן מעשי זה יכול להתבטא בהמון דברים. יכול להיות שיש בחור עם לב מאוד רגיש ולכן הוא נמשך לזה, כי בחסידות יש הרבה עבודה עם הלב, וגם יכול להיות שבחור שכולו שכל נמשך לזה, כי הוא מרגיש ששם האיזון שלו.

לפעמים זו גם גישה כללית- אם יש לבחור "חסידי" בעיה, הוא לאו דווקא ינסה לפתור אותה מיד ב"דרך הטבע". הוא ילך, יתבודד על זה, וכו'.

יתכן שמבחור "חסידי" תשמעי הרבה יותר ביטויים שכוללים את ה' בתוכם... "ה' מצא לי עבודה טובה". "ה' זיכה אותי ללמוד היום  רק 10 דקות, אבל זה היה מתוק..".

לחסידים לעיתים אין בעיות. יש להם "תיקונים". "גנבו לי את הרכב עם שני כסאות תינוק. איזה תיקון"... "איזה תיקונים, לא מצליחים לגמור את החודש".... זה כמובן בא מתוך אמונה מאוד חזקה, שהכל, אבל הכל זה מה'.

עוד דבר- בחסידות יש הרבה משקל ל"צדיק". הרבה יותר מאשר באידיאולוגיה הדתית- לאומית. הצדיק הוא זה שיכול לעזור לנו להתקרב לה', ובזכותו יש שפע בעולם, וכו' וכו'. לפעמים, למי שמאוד רגיל לגישה אחרת, זה יכול להשמע צורם ולא מובן

(מודה- אני של ר' נחמן, אבל פעם לא הייתי, אז העסק קצת מוכר..)

יש עוד המון. אבל נראה לי שמה שכתבתי רלוונטי לדייטים. זה הרבה עניין של שפה, עולם מושגים, וכד'. ברור שזה אמור גם לשקף עולם פנימי, כן? אבל לעולם הפנימי לוקח קצת זמן להתגלות בדייטים.

בסופו של דבר, כל חסיד הוא בן אדם...

כל בחור מגיע עם הסיפור שלו, עם המטען שלו והתכונות והמידות שלו, וכל בחור (או בחורה) מוצא בתורת החסידות את המרפא לנפש האישית שלו, ואת המענה לחיים האישיים שלו. 

אני לא יכולה להתיימר להבין בחסידות, אבל אני כן מרגישה שברוב המקרים כשמדברים על חסידות מתכוונים או לברסלב או לחב"ד.

אנשים פה מודעים לכך שיש המוני חסידויות שונות, ולכל אחד מאפיינים משלה (גם אם לכולם יש גם משותף, ממקור החסידות)?

מישהו רוצה רשימה?

וכמו שכבר הזכירו פה: יש אנשים שבשבילם חסידות זה סממנים חיצוניים, אלה שכולם מכירים ורואים, אבל בטוח שיש בזה הרבה יותר, ואת זה ניתן לראות(וברור שלא את הכל, כי העיקר זה פנימי) אצל חסידים אמיתיים...

והדבר העיקרי שהזכירו ג"כ: "חסיד" הוא מושג שקיים כבר הרבה שנים, ומופיע במקורות בכ"כ הרבה מקומות, כך שאפשר בהחלט להבין את זה לכמה וכמה כיוונים, ומי שאומר את זה על עצמו? לכו תדעו על מה הוא מדבר...

שיר החסידים/ישי לפידות

בעלזא וספינקא, סדיגורא,
לובלין, קרעטשניף, ונדבורנא
ויז'ניץ וגם סערט רעבעס,
טארנא, פאפא וקומרנא

גער (גור) וסאטמר, שאץ וסקולען,
תולדות אהרון וגם בויאן,
חסידים גאוני עולם
מרנן ורבנן

פזמון:
אלע חסידים אלע
אלע צדיקים אלע
אלע ידידים אלע
פאר וואס נישט אלע אין צוזאמן

אלע חסידים אלע
אלע צדיקים אלע
אלע ידידים אלע
וואס נישט אלע together

קרלין סטולין ומחנובקא
לובשיץ לעלוב וגם סאסוב
ביאלא, באבוב, אלכסנדר
קרעטשניף, קאליב וקראקא

לוצק ומישקולץ, נח נח ברסלב
מונקטש, ראדזין, וחב"דקרס
חסידים אנשי שלומנו
מורינו ורבינו

פזמון:
אלע חסידים אלע...

צאנז ומודז'יץ, שומרי אמונים
פרמישלאן והניגונים
אמשינוב, סוכוצ'וב וואסלוי
אלע צוזאמן אוי אוי אוי

פזמון:
אלע חסידים אלע...

נראה לי שאם מדובר בבחורה שכותבת כאן, אז קשה לי להאמין שהיא נפגשת עם חסיד גור, או קרלין...

רוב בחורינו ובחורותינו ש"מחוברים לחסידות" קשורים בדרך כלל לברסלב או חב"ד בעיקר, ואולי גם מתעמקים לעיתים ב"נתיבות שלום" של סלונים, "שפת אמת" של גור ושאר ספרים של גדולי הצדיקים.

הרוב לא נהיים חסידי סלונים או גור. מה גם שרוב החסידויות הללו היום הן מאוד סגורות ומתחתנות בתוך עצמן או עם חצרות חסידים אחרות. מה שאין כן בחב"ד וברסלב, שם יש מקום בשפע למי שרק רוצה.

אצל הדת"ל, ולהגיד שמנגד, כל השאר הם בעיקר חרדים.

אני אישית עוד לא גיליתי לאיזו חסידות משייכים את הישיבה של בעלי (ראש הישיבה הוא בן של אדמו"ר, אבל של איזו חסידות?).

מה שבטוח, החבר'ה שם מגוונים, אז זה לא אומר הרבה...

ומה שעוד בטוח- זה לא חב"ד ולא ברסלב, אבל חרדים הם גם לא...

תמהני, איזו חסידות נוספת יש ש"שייכת" לדתיים-לאומיים?

ועוד שאלה: גם אם מישהו אומר על עצמו שהוא חסיד, ומתכוון לאחת החסידויות האלה, האם הוא באמת מבין מה זה אומר, או רק אימץ לעצמו כמה סממנים שלהם?

(סליחה אם זה נשמע שאני מדברת עלייך אישית. זו נקודה שמציקה לי כבר הרבה זמן...)

גם מי שמגדיר את עצמו גם ברסלבר או חבדניק.. לא פתאום הולך לגמרי עם הלבוש שלהם..ועם כל מנהגיהם ועם קהילותיהם..לרוב לוקחים ומתחברים לנקודות משם..ולכן זה לא מי שחסיד זה דווקא או ברסלב או חבד..אלא יש מגוון, ולוקחים את הנקודות מהחסידות שאתה מתחבר אליה..ולוא דווקא רק מברסלב או חבד..נכון יש הבדל  ניכר בן ברסלב  וחב"ד ושאר החסידויות..אבל כל אחד מתחבר לנקודה שמתאימה לו בעבודת ה'..ובהגדרה שלהם להיות חסיד זה חסיד עד הסוף זה הר'בה שלך ואתה מקבל רק ממנו..והוא הקובע.. וכנל לברסלב וחבד..

בסופו של דבר, ייתכן שהבחור יידע להסביר את עצמו יותר טוב מחברי הפורום..

הרי כנראה שלא אצל כולם זה אומר אותו הדבר.

לשאלתך האם רק מאמצים סממנים- זה מאוד אישי, כמובן. יש מי ש"מחובר לחסידות" ושואב ממקורות שונים. יש מי שמתחיל ככה ובתהליך עם עצמו מוצא את עצמו מתחבר יותר ויותר לרבי מסוים. וגם יש מי שמחבב את החיצוניות של החסידות- ועדיין נמצא בה ולא בעומק הפנימי.

וכן, יש הרבה מאוד שהם לגמרי "עד הסוף". עד הסוף, בעניין ברסלב למשל, זה לא אומר ללבוש את הבגדים שלהם. לא הבגדים עושים את החסיד, וגם לא ההשתייכות הקהילתית. (אני כותבת על ברסלב כי זה מה שאני מכירה בעיקר). הדברים היותר משמעותיים הם להקשיב ולעשות את העצות של הצדיק שאליו אתה מרגיש קשור. 

את יודעת, גם אפשר לשאול את השאלה על דתיים- האם אתה סתם חי את חייך עם הסממנים הדתיים או שאתה מבין את המשמעויות של זה?

נכון, זו תמיד שאלה, אבל העניין הוא שהתשובה נמצאת אצל כל אחד וכל אחד עושה את חשבון הנפש שלו אל מול ה'.

אגב, אין חסידות ששייכת לדת"ל. לא אהבתי בכלל את ההגדרה ולא את שמץ הציניות שבה. כל חסידות היא בפני עצמה. אבל מה לעשות שהחסידויות שהיום נפתחות לציבור עצום של מתקרבים מכל המגזרים הן ברסלב וחב"ד, ולא בעלז ובובוב.

וכן, הכי טוב לשאול את הבחור...

מעולם לא חשבתי אחרת ממה שכתבת (על הסממנים החיצוניים, גם לגבי היהדות בכללי).

פותחת השרשור שאלה לגבי מה הבחור מתכוון, והביאו לה כל מיני אפשרויות, אז הוספתי את דעתי, שיתכנו בהחלט אפשרויות נוספות (לחסידויות שונות, ליחסן של החסידויות האלה לגבי נושאים שונים ולרמת ההתבטאות שלהן אצל כל אדם).

וכן, גם אני לא אהבתי את ההגדרה הזו, אבל עצם העובדה שלפעמים אנשים מייחסים אותה לקיימת, מביאה צורך להתייחסות גם אליה...

מעניין מי הבחור שעליו דנים פה כל כך הרבה, ועוד יותר מעניין למה הוא מתכוון בהגדרה שלו...

במהלך התוועדות חסידית, שיחזר רבי יוסף יצחק (האדמו"ר הריי"צ) מליובאוויטש את השיחה הבאה:

במסיבה אצל אבי, רבי שלום דובער, שאל אותו אחד החסידים: רבי, מהו חסיד?

השיב לו אבי (הרש''ב): חסיד הוא פנסאי – האיש שהולך ברחובות כדי להדליק את פנסי העיר.

[בימים עברו, היו פנסי הרחובות דולקים בנפט. על-מנת להדליק את הפנסים בלילה, היה אדם מיוחד שתפקידו להסתובב בחוצות העיר עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, והוא היה מדליק את הפנסים]

והוסיף אבי: זהו חסיד. הוא מתהלך עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, אך הוא יודע שהאש אינה שלו. תפקידו הוא להשתמש באש זו כדי להדליק את הפנסים.

שאל החסיד: ומה אם הפנס נמצא במדבר שמם? האם גם אז יש לטרוח כדי להדליק אותו?

השיב לו הרבי: כן. יש להדליק את הפנס כדי שיראו שזהו מדבר שמם. והמדבר אף הוא יתבייש בפני הפנס.

ואם הפנס נמצא בים? לא הרפה החסיד.

יש לפשוט את הבגדים, לקפוץ לים ולהדליק את הפנס. השיב הרבי.

האם זהו חסיד? התפלא השואל. הרבי הרהר לרגע והשיב: כן. זהו חסיד.

אינני רואה פנסים! התלונן השואל.

מכיוון שאינך פנסאי. אמר הרבי.

וכיצד נעשים לפנסאי?

ראשית-כל יש לעדן את עצמך. כשתראה את הפנס שבך, תוכל לראות גם את הפנס באחרים. השיב הרבי.

הרבי מנחם מענדל מליובאוויטש ביאר את הסיפור כך:

תפקידו של חסיד הוא לדאוג לטובת הזולת. לפיכך, עליו להסתובב ברחובות ולהדליק את ה"פנסים" – נשמותיהם של יהודים נוספים. יחד עם זאת, אין לו להתגאות במעשיו כי "האש אינה שלו", כל יהודי רוצה הוא פנס בעצם; תפקידו של החסיד הוא רק לגלות זאת בלבו של היהודי, ואז הפנס יבער מעצמו, ללא צורך בסיוע של ה"פנסאי".

החסיד לא מרפה, ושאלותיו עמו: ומה עם הפנס נמצא במדבר שמם או בתוך ים?

ה'מדבר' וה'ים' מייצגים שני סוגים של יהודים איתם מתקשה הפנסאי. המדבר מייצג יהודי במצב נמוך כל-כך, שהוא מכונה בשם מדבר, מקום שומם. גם בו יש להדליק את הפנס, אמר הרבי. ראשית כדי שאחרים ידעו שלא להתנהג כמוהו; ועוד, אולי סוף-כל-סוף גם הוא יידלק ויאיר.

ה'ים' מסמל יהודי במצב הפוך לחלוטין: הוא לומד תורה, אך התורה לא השפיעה עליו. הלימוד הוא רק מן השפה ולחוץ. כאשר באים להשפיע על יהודי כזה, יש "לפשוט את הלבושים": אי-אפשר לדבר אליו באמצעים סטנדרטיים; יש לדבר אליו לעצמותו, לעצם היהודי, ורק כך ניתן להשפיע עליו.

וזהו החסיד.

סתם בעל דמיונות...

זה שלומדים תורת החסידות, כמו לקחת כדור ולנסות למרוח אותו בגוף.

אם אין רבי אין חסיד

השאלה מיהו חסיד מזכירה את השאלה מיהו יהודי, אם כן רואים בזה את החורבן הנורא שהביאה החסידות על היהדות, שמאז יווסדה היא פעלה רק לפרד בין יהודים ע"י שהחסידים החלו להגדיר עצמם כ"חסידים" ולא "יהודים". בעקבות זה גם ההקפדה בקיום תורה ומצוות התערערה, שהרי העיקר להיות חסיד, ולא "סתם יהודי" ששומר מצוות.

א. החסידות ממש לא פעלה כדי ליצור פירוד בין יהודים. אין לי מושג מהיכן התיאוריה הזו, אבל זה לא נכון. אהבת ישראל ואהבת פשוטי העם הן מיסודות החסידות. ודווקא החסידות היא זו שנותנת כ"כ הרבה משמעות לקיום הפשוט של המצוות.

ב. ההתערערות בקיום המצוות ממש לא קשורה לחסידות. באותה תקופה תנועת ההשכלה התפשטה, והיא הייתה הגורם הראשי והראשוני לאי קיום מצוות. בהרבה מקומות, החסידות היא דווקא זו ששמרה על אנשים מפני רוח ההשכלה. באיזורים שהיו מאוד "חסידיים, כמו בפולין", ההשכלה השפיעה הרבה פחות, לעומת מקומות "ליטאיים", שם היא עשתה שמות בעם.

בקיצור- חורבן שהחסידות הביאה???????

בגיל....

אבל... אני חייב לכתוב אז מחילה!!!

הייתה לי תאורייה, ולאחרונה שמעתי אותה מרב אצלנו בישיבה.... 

העולם מתחלק לשני חלקים (זה ממש לא חלוקה חדה!!!! יש מלא אנשים שבאמצע....) אנשים נשמתיים ואנשים שכליים, לענ"ד, חסיד זה יותר נשמה, וליטוואק זה יותר שכל. החידוש  של החסידות זה שאפשר לעבודו יתברך בכול דבר שאתה עושה, ז"א, בניגוד לתפיסה שהייתה בקרב היהודים של תחילת החסידות,שכדי לעבוד את רשב"ע צריך להיות למדן ענקי!!! בא הבעל שם טוב זיע"א וחידש, לא!!!!! גם בתור שואב מים אתה יכול לעבוד את ה' אם תראה את זה בכול דבר שאתה עושה....

ודרך אגב אני ממש לא מסכים עם התפיסה הזאת שחוסיד צריך רב'ס וחסידות להתחבר אלייה,אפשר וצריך לקבל מכול חסידות את הבחינות שלה מקרלין את ההכנסת אורחים והתפילות שלהם....מברסלב את האש... מחב"ד את השליחות... וכו' (זה רק דוגמאות יש עוד המווווון מה לקחת ומעוד המון חסידויות) 

שנזכה לעובדו יתברך בלי מסכים ובילבולים!!

אם לא הסברתי מספיק טוב אשמח לשמוע!0אפשר באישי)

חסיד = התקשרות לרבי,

אפשר חהיות מושפע מחסידות זה לא הופך את האדם לחסיד.

אביב12, מחילה מכבודך אבל זה ממש בורות מה שכתבת

חסידות זו שהצילה את היהדות באותה תקופה, עיין בספר תולדות החסידות, ותשכיל.

למען ההדגשה, דיברת על חסידי גור, לשטריימל שלהם קוראים ספודיק ולא שטריימל.

צריך לעשות אבחנה. כשאדם אומר שהוא מחובר לחסידות, הכוונה היא שהוא מחובר רעיונית, תודעתית, רגשית לדרך ההתנהלות של החסידות. שהיא יותר מכוונת לפן הרגשי שבאדם. להעלות את הנשמה גבוה ולהשקיע יותר בה, מאשר בשכל.  לכל חסידות יש את ההדגשים השונים שלה(בגלל שהתלמידים של המגיד ממזריעיטש היו שונים כל אחד הקים חצר עם ההדגשים שראה לנכון..) כמו שאמרו פה, אדם יכול להיות מחובר לדרך מסוימת, זה לא הופך אותו לחסיד.

– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.

– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.

– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.

– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.

– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.

– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.

– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)

סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).

– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.

– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).

תרומות בביט

אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.

מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.

תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.

כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:

בהצלחה!

וכדאי להביא שתייה.

בקבוקים נפרדים.

פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך

ושיהיה בהצלחה🙌

אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה

ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה

מישהו יכול לפרט?😅

תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:

וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.

וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו

עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.

המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)

ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.

לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.

בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.

להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)

לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת

לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי  להיפגש.

למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.

בהצלחה!

בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר

מנסים לעבוד עם מה שיש לנו

היה נחמד ואתם רוצים להמשיך

השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה 

לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי

בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ

להציע ליווי

היכרות טבעית ולא ראיון

תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...

אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...

משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...

והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...

ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...

בהצלחה צדיק!

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.