תפילה בכוונה אני לא יודע, אבל כל השאר:

לימוד תניא/ר' נחמן, 

טבילה במקווה,

התבודדות,

גרטל בתפילה,

זקן ופאות.

ובמילה אחת:

חיצויני. (במלעיל)

זה לחוות את עבודת ה' ,ולהרגיש את ה' בעולם בהרגשה ולא במילים או רק בשכל..

שינוי גדול שהביאה את החסידות זה בנים אתם לה'..לאהוב ולהרגיש כבנים של ה' ,שרוצים להביא לו נחת רוח ולהרגיש את זיו שכינתו..להבדיל הדגש..כ-אל עבדים אל אדונם..דיד רק חוקים ומשפטים ויראה..

זה לחיות את זה בפנים להרגיש ולהחוות את עבודת ה'..להשקות את הנשמה...

זה הרבה יותר רחב..אבל זה בתמצית..

סיפור שטיפה נרגיש..

לא מצליח להביע במילים..

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב השתוקק להסתופף אצל שולחנו של רבי ברוך ממז'יבוז' בשבת קודש. רצה רבי לוי יצחק לראות בעצמו את הנהגותיו בקודש של נכד הבעש"ט. ידוע היה כי בעוד שרבי ברוך הנהיג את שולחנו בסדר מופתי, כמעט מלכותי, הרי נשמתו הלוהטת של רבי לוי יצחק הובילה אותו לא פעם להתפרצויות אהבה בלתי רגילות...; משום כך הסכים רבי ברוך לארח את רבי לוי יצחק רק בתנאי שישמור על התנהגות שקטה ומנומסת. ואכן הצליח האורח להעמיד עצמו ולצנן התלהבותו כל שעת קבלת השבת, ברכת הקידוש והמוציא. אולם, לא עד סוף הסעודה...; כאשר הגיעה מנת הדגים, עבר מלצר בין כל אחד מהאורחים ובפיו שאלה - 'מה אדוני אוהב יותר, דגים חריפים או מתוקים'? כאן לא יכול היה רבי לוי יצחק יותר להתאפק. הוא ניתר ממקומו וקרא: 'מה אני אוהב יותר?! אני אוהב יותר את ה' יתברך'! תוך כדי ניתורו, עף מגש הדגים מידיו של המלצר היישר על טליתו המהודרת של רבי ברוך. 'כתם זה - טיפת אור הוא מהלב הבוער של רבי לוי יצחק', אמר רבי ברוך וסירב לנקות את טליתו. בטלית זו עם הכתם שעליה נתעטף רבי ברוך עד יום מותו ואותה הוריש לבניו.

אכן, אין כמו החסידות לעורר את הלב מתרדצץו/התאבנותו

(ב) אמר הכוזרי:
תאר נא לי אפוא מה מעשי החסיד אצלכם:

(ג) אמר החבר:

החסיד הוא האיש המפקד על מדינתו הנותן לכל יושביה את לחם חקם ומספק להם כל צרכם במדה נכונה והוא נוהג בכלם בצדק לא יעשק איש מהם ולא יתן לאיש יותר ממנתו הראויה לו כי על כן הוא מוצא את כלם בשעה שהוא צריך להם נשמעים לו ממהרים להענות לקריאתו עושים ככל אשר יצום ונזהרים מכל אשר יאסר עליהם:

(ד) אמר הכוזרי:

לחסיד שאלתיך לא למושל:

(ה) אמר החבר:

החסיד הוא הוא המושל שהרי כל חושיו וכחותיו הנפשיים והגופניים סרים אל משמעתו והוא מנהיג אותם הנהגה מדינית ממש כמה שנאמר ומשל ברוחו מלכד עיר והוא האיש הראוי לשלט כי אלו עמד בראש מדינה היה נוהג בה בצדק כשם שנהג מנהג צדק בגופו ובנפשו

שכן הוא חוסם את הכחות המתאוים ומונע אותם מעבר גבולם לאחר שנתן להם חלקם וספק להם כל מה שממלא חסרונם מאכל במדה ומשתה במשורה ורחיצה וכל השיך לה כפי הצרך וכן הוא חוסם את הכחות הכעסניים השואפים להגלות שלטונו לאחר שספקם ונתן להם חלקם בנצחנות עד כמה שזו נחוצה לוכוחים בחכמות או בדעות ולשם גערה באנשים רעים ואף לחושים הוא נותן חלקים במדה שהתועלת העולה מפעולתם שבה אליו שכשם שהוא משתמש בידיו וברגליו ובלשונו רק לשם צרך הכרחי ורק מתוך בחירה במועיל כך יעשה לשמיעה ולראיה (שהחוש המשותף נמשך אחריהן) וכן יעשה לדמיון לסברה למחשבה ולזכרון ולבסוף לכח הרצון המשתמש בכל אלה בשעה שהוא עצמו נמצא ברשות הבחירה השכלית ומשרת אותה אולם אין החסיד מניח לאחד האברים והכחות האלה לעבר את הגבול בפעלה המיחדתו ומזלזל ביתרם

ספריה\ראשונים\מחשבה\כוזרי\ספר הכוזרי - שלישי.mht">להמשך עיינו כאן

בס"ד

נוטה להסכים מאוד....

תשובה ממש קשורה לשאלה!

ושלהבתחיה, עם מה בדיוק את מסכימה? עם הכוזרי? 

אין לי תשובה יותר ישירה ומוצלחת מזה,

אתה בהחלט רשאי להסיק מהנ"ל ככל המשתמע.

אם האורות שהוא יחזור הוא בטוח יהיה מוכן לספר לכם

נערך...

האומר שלי שלך ושלך שלך - חסיד

חסיד (נו, במובן של היום. לא במובן של הריה"ל.) זה טווח די גדול של דברים.

מן הסתם חלקם מתבטאים בחיצוניות, אבל ממש לאו דווקא. אני מכירה ברסלברים שבחיים לא הייתי מנחשת עליהם... הם נראים מרכזניקים למהדרין, או אנשי הייטק מגולחים למשעי... אז החיצוניות זה כמובן לא הכל.

נראה לי שכשבחור מתאר את עצמו כ"מחובר לחסידות" זה אומר שקודם כל הוא לומד חסידות. לא בכל הישיבות לומדים, וגם לא בכל הישיבות לומדים באותה צורה. אפשר ללמוד חסידות ברסלב עם ברסלבר אורגינל וזה משהו אחר מאשר ללמוד עם רב שגדל על ברכי תורת הרב קוק, למשל. (נכון, יש המון דברים משותפים, וגם הרב קוק למד ליקוטי מוהר"ן..בכל זאת.)

באופן מעשי זה יכול להתבטא בהמון דברים. יכול להיות שיש בחור עם לב מאוד רגיש ולכן הוא נמשך לזה, כי בחסידות יש הרבה עבודה עם הלב, וגם יכול להיות שבחור שכולו שכל נמשך לזה, כי הוא מרגיש ששם האיזון שלו.

לפעמים זו גם גישה כללית- אם יש לבחור "חסידי" בעיה, הוא לאו דווקא ינסה לפתור אותה מיד ב"דרך הטבע". הוא ילך, יתבודד על זה, וכו'.

יתכן שמבחור "חסידי" תשמעי הרבה יותר ביטויים שכוללים את ה' בתוכם... "ה' מצא לי עבודה טובה". "ה' זיכה אותי ללמוד היום  רק 10 דקות, אבל זה היה מתוק..".

לחסידים לעיתים אין בעיות. יש להם "תיקונים". "גנבו לי את הרכב עם שני כסאות תינוק. איזה תיקון"... "איזה תיקונים, לא מצליחים לגמור את החודש".... זה כמובן בא מתוך אמונה מאוד חזקה, שהכל, אבל הכל זה מה'.

עוד דבר- בחסידות יש הרבה משקל ל"צדיק". הרבה יותר מאשר באידיאולוגיה הדתית- לאומית. הצדיק הוא זה שיכול לעזור לנו להתקרב לה', ובזכותו יש שפע בעולם, וכו' וכו'. לפעמים, למי שמאוד רגיל לגישה אחרת, זה יכול להשמע צורם ולא מובן

(מודה- אני של ר' נחמן, אבל פעם לא הייתי, אז העסק קצת מוכר..)

יש עוד המון. אבל נראה לי שמה שכתבתי רלוונטי לדייטים. זה הרבה עניין של שפה, עולם מושגים, וכד'. ברור שזה אמור גם לשקף עולם פנימי, כן? אבל לעולם הפנימי לוקח קצת זמן להתגלות בדייטים.

בסופו של דבר, כל חסיד הוא בן אדם...

כל בחור מגיע עם הסיפור שלו, עם המטען שלו והתכונות והמידות שלו, וכל בחור (או בחורה) מוצא בתורת החסידות את המרפא לנפש האישית שלו, ואת המענה לחיים האישיים שלו. 

אני לא יכולה להתיימר להבין בחסידות, אבל אני כן מרגישה שברוב המקרים כשמדברים על חסידות מתכוונים או לברסלב או לחב"ד.

אנשים פה מודעים לכך שיש המוני חסידויות שונות, ולכל אחד מאפיינים משלה (גם אם לכולם יש גם משותף, ממקור החסידות)?

מישהו רוצה רשימה?

וכמו שכבר הזכירו פה: יש אנשים שבשבילם חסידות זה סממנים חיצוניים, אלה שכולם מכירים ורואים, אבל בטוח שיש בזה הרבה יותר, ואת זה ניתן לראות(וברור שלא את הכל, כי העיקר זה פנימי) אצל חסידים אמיתיים...

והדבר העיקרי שהזכירו ג"כ: "חסיד" הוא מושג שקיים כבר הרבה שנים, ומופיע במקורות בכ"כ הרבה מקומות, כך שאפשר בהחלט להבין את זה לכמה וכמה כיוונים, ומי שאומר את זה על עצמו? לכו תדעו על מה הוא מדבר...

שיר החסידים/ישי לפידות

בעלזא וספינקא, סדיגורא,
לובלין, קרעטשניף, ונדבורנא
ויז'ניץ וגם סערט רעבעס,
טארנא, פאפא וקומרנא

גער (גור) וסאטמר, שאץ וסקולען,
תולדות אהרון וגם בויאן,
חסידים גאוני עולם
מרנן ורבנן

פזמון:
אלע חסידים אלע
אלע צדיקים אלע
אלע ידידים אלע
פאר וואס נישט אלע אין צוזאמן

אלע חסידים אלע
אלע צדיקים אלע
אלע ידידים אלע
וואס נישט אלע together

קרלין סטולין ומחנובקא
לובשיץ לעלוב וגם סאסוב
ביאלא, באבוב, אלכסנדר
קרעטשניף, קאליב וקראקא

לוצק ומישקולץ, נח נח ברסלב
מונקטש, ראדזין, וחב"דקרס
חסידים אנשי שלומנו
מורינו ורבינו

פזמון:
אלע חסידים אלע...

צאנז ומודז'יץ, שומרי אמונים
פרמישלאן והניגונים
אמשינוב, סוכוצ'וב וואסלוי
אלע צוזאמן אוי אוי אוי

פזמון:
אלע חסידים אלע...

נראה לי שאם מדובר בבחורה שכותבת כאן, אז קשה לי להאמין שהיא נפגשת עם חסיד גור, או קרלין...

רוב בחורינו ובחורותינו ש"מחוברים לחסידות" קשורים בדרך כלל לברסלב או חב"ד בעיקר, ואולי גם מתעמקים לעיתים ב"נתיבות שלום" של סלונים, "שפת אמת" של גור ושאר ספרים של גדולי הצדיקים.

הרוב לא נהיים חסידי סלונים או גור. מה גם שרוב החסידויות הללו היום הן מאוד סגורות ומתחתנות בתוך עצמן או עם חצרות חסידים אחרות. מה שאין כן בחב"ד וברסלב, שם יש מקום בשפע למי שרק רוצה.

אצל הדת"ל, ולהגיד שמנגד, כל השאר הם בעיקר חרדים.

אני אישית עוד לא גיליתי לאיזו חסידות משייכים את הישיבה של בעלי (ראש הישיבה הוא בן של אדמו"ר, אבל של איזו חסידות?).

מה שבטוח, החבר'ה שם מגוונים, אז זה לא אומר הרבה...

ומה שעוד בטוח- זה לא חב"ד ולא ברסלב, אבל חרדים הם גם לא...

תמהני, איזו חסידות נוספת יש ש"שייכת" לדתיים-לאומיים?

ועוד שאלה: גם אם מישהו אומר על עצמו שהוא חסיד, ומתכוון לאחת החסידויות האלה, האם הוא באמת מבין מה זה אומר, או רק אימץ לעצמו כמה סממנים שלהם?

(סליחה אם זה נשמע שאני מדברת עלייך אישית. זו נקודה שמציקה לי כבר הרבה זמן...)

גם מי שמגדיר את עצמו גם ברסלבר או חבדניק.. לא פתאום הולך לגמרי עם הלבוש שלהם..ועם כל מנהגיהם ועם קהילותיהם..לרוב לוקחים ומתחברים לנקודות משם..ולכן זה לא מי שחסיד זה דווקא או ברסלב או חבד..אלא יש מגוון, ולוקחים את הנקודות מהחסידות שאתה מתחבר אליה..ולוא דווקא רק מברסלב או חבד..נכון יש הבדל  ניכר בן ברסלב  וחב"ד ושאר החסידויות..אבל כל אחד מתחבר לנקודה שמתאימה לו בעבודת ה'..ובהגדרה שלהם להיות חסיד זה חסיד עד הסוף זה הר'בה שלך ואתה מקבל רק ממנו..והוא הקובע.. וכנל לברסלב וחבד..

בסופו של דבר, ייתכן שהבחור יידע להסביר את עצמו יותר טוב מחברי הפורום..

הרי כנראה שלא אצל כולם זה אומר אותו הדבר.

לשאלתך האם רק מאמצים סממנים- זה מאוד אישי, כמובן. יש מי ש"מחובר לחסידות" ושואב ממקורות שונים. יש מי שמתחיל ככה ובתהליך עם עצמו מוצא את עצמו מתחבר יותר ויותר לרבי מסוים. וגם יש מי שמחבב את החיצוניות של החסידות- ועדיין נמצא בה ולא בעומק הפנימי.

וכן, יש הרבה מאוד שהם לגמרי "עד הסוף". עד הסוף, בעניין ברסלב למשל, זה לא אומר ללבוש את הבגדים שלהם. לא הבגדים עושים את החסיד, וגם לא ההשתייכות הקהילתית. (אני כותבת על ברסלב כי זה מה שאני מכירה בעיקר). הדברים היותר משמעותיים הם להקשיב ולעשות את העצות של הצדיק שאליו אתה מרגיש קשור. 

את יודעת, גם אפשר לשאול את השאלה על דתיים- האם אתה סתם חי את חייך עם הסממנים הדתיים או שאתה מבין את המשמעויות של זה?

נכון, זו תמיד שאלה, אבל העניין הוא שהתשובה נמצאת אצל כל אחד וכל אחד עושה את חשבון הנפש שלו אל מול ה'.

אגב, אין חסידות ששייכת לדת"ל. לא אהבתי בכלל את ההגדרה ולא את שמץ הציניות שבה. כל חסידות היא בפני עצמה. אבל מה לעשות שהחסידויות שהיום נפתחות לציבור עצום של מתקרבים מכל המגזרים הן ברסלב וחב"ד, ולא בעלז ובובוב.

וכן, הכי טוב לשאול את הבחור...

מעולם לא חשבתי אחרת ממה שכתבת (על הסממנים החיצוניים, גם לגבי היהדות בכללי).

פותחת השרשור שאלה לגבי מה הבחור מתכוון, והביאו לה כל מיני אפשרויות, אז הוספתי את דעתי, שיתכנו בהחלט אפשרויות נוספות (לחסידויות שונות, ליחסן של החסידויות האלה לגבי נושאים שונים ולרמת ההתבטאות שלהן אצל כל אדם).

וכן, גם אני לא אהבתי את ההגדרה הזו, אבל עצם העובדה שלפעמים אנשים מייחסים אותה לקיימת, מביאה צורך להתייחסות גם אליה...

מעניין מי הבחור שעליו דנים פה כל כך הרבה, ועוד יותר מעניין למה הוא מתכוון בהגדרה שלו...

במהלך התוועדות חסידית, שיחזר רבי יוסף יצחק (האדמו"ר הריי"צ) מליובאוויטש את השיחה הבאה:

במסיבה אצל אבי, רבי שלום דובער, שאל אותו אחד החסידים: רבי, מהו חסיד?

השיב לו אבי (הרש''ב): חסיד הוא פנסאי – האיש שהולך ברחובות כדי להדליק את פנסי העיר.

[בימים עברו, היו פנסי הרחובות דולקים בנפט. על-מנת להדליק את הפנסים בלילה, היה אדם מיוחד שתפקידו להסתובב בחוצות העיר עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, והוא היה מדליק את הפנסים]

והוסיף אבי: זהו חסיד. הוא מתהלך עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, אך הוא יודע שהאש אינה שלו. תפקידו הוא להשתמש באש זו כדי להדליק את הפנסים.

שאל החסיד: ומה אם הפנס נמצא במדבר שמם? האם גם אז יש לטרוח כדי להדליק אותו?

השיב לו הרבי: כן. יש להדליק את הפנס כדי שיראו שזהו מדבר שמם. והמדבר אף הוא יתבייש בפני הפנס.

ואם הפנס נמצא בים? לא הרפה החסיד.

יש לפשוט את הבגדים, לקפוץ לים ולהדליק את הפנס. השיב הרבי.

האם זהו חסיד? התפלא השואל. הרבי הרהר לרגע והשיב: כן. זהו חסיד.

אינני רואה פנסים! התלונן השואל.

מכיוון שאינך פנסאי. אמר הרבי.

וכיצד נעשים לפנסאי?

ראשית-כל יש לעדן את עצמך. כשתראה את הפנס שבך, תוכל לראות גם את הפנס באחרים. השיב הרבי.

הרבי מנחם מענדל מליובאוויטש ביאר את הסיפור כך:

תפקידו של חסיד הוא לדאוג לטובת הזולת. לפיכך, עליו להסתובב ברחובות ולהדליק את ה"פנסים" – נשמותיהם של יהודים נוספים. יחד עם זאת, אין לו להתגאות במעשיו כי "האש אינה שלו", כל יהודי רוצה הוא פנס בעצם; תפקידו של החסיד הוא רק לגלות זאת בלבו של היהודי, ואז הפנס יבער מעצמו, ללא צורך בסיוע של ה"פנסאי".

החסיד לא מרפה, ושאלותיו עמו: ומה עם הפנס נמצא במדבר שמם או בתוך ים?

ה'מדבר' וה'ים' מייצגים שני סוגים של יהודים איתם מתקשה הפנסאי. המדבר מייצג יהודי במצב נמוך כל-כך, שהוא מכונה בשם מדבר, מקום שומם. גם בו יש להדליק את הפנס, אמר הרבי. ראשית כדי שאחרים ידעו שלא להתנהג כמוהו; ועוד, אולי סוף-כל-סוף גם הוא יידלק ויאיר.

ה'ים' מסמל יהודי במצב הפוך לחלוטין: הוא לומד תורה, אך התורה לא השפיעה עליו. הלימוד הוא רק מן השפה ולחוץ. כאשר באים להשפיע על יהודי כזה, יש "לפשוט את הלבושים": אי-אפשר לדבר אליו באמצעים סטנדרטיים; יש לדבר אליו לעצמותו, לעצם היהודי, ורק כך ניתן להשפיע עליו.

וזהו החסיד.

סתם בעל דמיונות...

זה שלומדים תורת החסידות, כמו לקחת כדור ולנסות למרוח אותו בגוף.

אם אין רבי אין חסיד

השאלה מיהו חסיד מזכירה את השאלה מיהו יהודי, אם כן רואים בזה את החורבן הנורא שהביאה החסידות על היהדות, שמאז יווסדה היא פעלה רק לפרד בין יהודים ע"י שהחסידים החלו להגדיר עצמם כ"חסידים" ולא "יהודים". בעקבות זה גם ההקפדה בקיום תורה ומצוות התערערה, שהרי העיקר להיות חסיד, ולא "סתם יהודי" ששומר מצוות.

א. החסידות ממש לא פעלה כדי ליצור פירוד בין יהודים. אין לי מושג מהיכן התיאוריה הזו, אבל זה לא נכון. אהבת ישראל ואהבת פשוטי העם הן מיסודות החסידות. ודווקא החסידות היא זו שנותנת כ"כ הרבה משמעות לקיום הפשוט של המצוות.

ב. ההתערערות בקיום המצוות ממש לא קשורה לחסידות. באותה תקופה תנועת ההשכלה התפשטה, והיא הייתה הגורם הראשי והראשוני לאי קיום מצוות. בהרבה מקומות, החסידות היא דווקא זו ששמרה על אנשים מפני רוח ההשכלה. באיזורים שהיו מאוד "חסידיים, כמו בפולין", ההשכלה השפיעה הרבה פחות, לעומת מקומות "ליטאיים", שם היא עשתה שמות בעם.

בקיצור- חורבן שהחסידות הביאה???????

בגיל....

אבל... אני חייב לכתוב אז מחילה!!!

הייתה לי תאורייה, ולאחרונה שמעתי אותה מרב אצלנו בישיבה.... 

העולם מתחלק לשני חלקים (זה ממש לא חלוקה חדה!!!! יש מלא אנשים שבאמצע....) אנשים נשמתיים ואנשים שכליים, לענ"ד, חסיד זה יותר נשמה, וליטוואק זה יותר שכל. החידוש  של החסידות זה שאפשר לעבודו יתברך בכול דבר שאתה עושה, ז"א, בניגוד לתפיסה שהייתה בקרב היהודים של תחילת החסידות,שכדי לעבוד את רשב"ע צריך להיות למדן ענקי!!! בא הבעל שם טוב זיע"א וחידש, לא!!!!! גם בתור שואב מים אתה יכול לעבוד את ה' אם תראה את זה בכול דבר שאתה עושה....

ודרך אגב אני ממש לא מסכים עם התפיסה הזאת שחוסיד צריך רב'ס וחסידות להתחבר אלייה,אפשר וצריך לקבל מכול חסידות את הבחינות שלה מקרלין את ההכנסת אורחים והתפילות שלהם....מברסלב את האש... מחב"ד את השליחות... וכו' (זה רק דוגמאות יש עוד המווווון מה לקחת ומעוד המון חסידויות) 

שנזכה לעובדו יתברך בלי מסכים ובילבולים!!

אם לא הסברתי מספיק טוב אשמח לשמוע!0אפשר באישי)

חסיד = התקשרות לרבי,

אפשר חהיות מושפע מחסידות זה לא הופך את האדם לחסיד.

אביב12, מחילה מכבודך אבל זה ממש בורות מה שכתבת

חסידות זו שהצילה את היהדות באותה תקופה, עיין בספר תולדות החסידות, ותשכיל.

למען ההדגשה, דיברת על חסידי גור, לשטריימל שלהם קוראים ספודיק ולא שטריימל.

צריך לעשות אבחנה. כשאדם אומר שהוא מחובר לחסידות, הכוונה היא שהוא מחובר רעיונית, תודעתית, רגשית לדרך ההתנהלות של החסידות. שהיא יותר מכוונת לפן הרגשי שבאדם. להעלות את הנשמה גבוה ולהשקיע יותר בה, מאשר בשכל.  לכל חסידות יש את ההדגשים השונים שלה(בגלל שהתלמידים של המגיד ממזריעיטש היו שונים כל אחד הקים חצר עם ההדגשים שראה לנכון..) כמו שאמרו פה, אדם יכול להיות מחובר לדרך מסוימת, זה לא הופך אותו לחסיד.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

שלא צריך לחשוב שהיא משקפת את הכל...

אם הייתי יוצאת רק עם מי שיש לו תמונה יפה כנראה הייתי יוצאת עם בן אדם אחד לשנה

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!