היי עוד יומיים ראש השנה.. בואו נעשה שרשור של דברים מרוממים.אני שמעתי למשל: מזה הספר של צדיקים/רשעים/בינוניים.. אנו חושבים שאנחנו בבינוניים.. והשאיפה היא להיות בספר הצדיקים..
מזה הבינוני?
אדם שחי בבינוניות.. הוא עושה כדי לצאת ידי חובה.. ולמעשה, אדם צריך לשאוף לעשותך את הטוב ביותר שמתאים לו! לא להסתפק במינימום ולחשוב רק איך אפשר להקל.. וכדומה.. אותי זה ממש חיזק ושינה לי את המבט על החיים..
ננשמה!בינוני זה מלשון התבוננות כך הרב מרדכי אלון אמר בשיעור בירושלים השבוע.
ועוד משו יפה ששמעתי ממנו בהתוועדות לפני שבועיים:
בא אליו מישהו בערב ראש השנה ואומר לו הרב כל שנה אנחנו אומרים
תכלה שנה וקללותיה כבוד הרב אל תכעס עלי אבל את המשפט הזה תכלה שנה וקללותיה אמרנו גם שנה שעברה
די הבנתי את זה בערך הוא לא בא בשאלה הוא בכה והרב לא ידע מה לענות לו.
ואז הצטרף מישהו שלישי ואמר להם אתם לא מבינים?
תכלה שנה וקללותיה זה לא מלשון תסתיים זה שריבונו של עולם יעשה את הקללות של שנה שעברה
כלים לשנה הבאה ולברכותיה.
שנזכה להתברך ולעלות מעלה מעלה בעבודת ה' יתברך!
בעזהי"ת
אז הנה הטקסט עצמו.
אני יודעת שזה קצת ארוך.. אבל מבטיחה ששווה כל מילה.
המטרה באלול- חשבון נפש ביחס לתשובה ציבורית.
נושא השיעור- תשובה ציבורית, דברים שנוגעים לאומה במובן היותר רחב של המילה,. עיקר התשובה בדור הזה צריכה להיות מופנת לדברים ספציפיים, ומהם נגזרות מסקנות אישיות.
בכתב היד של אורות התורה נאמר: "כל החורבן המוסרי שבא לעולם, כל פריקת העול של התורה והמצוות המעשיות, הכל בא מצד שהרגש והמחשבה תובעים את תפקידם."
הסיבה העיקרית לכך שרוב עמישראל עדיין לא שומר תו"מ
המצב היום ממש לא הגיוני; עד שהגענו לאתחלתא דגאולה, לארץ ישראל רוב העם לא שומר תו"מ!!!
והנה קרב יום הדין, איך נוכל לסנגר על עם ישראל? מה נגיד לריבו"ש, שהתו"מ נרמסים פה באץ, והארץ מלאה פריצות ותועבה?
הבעיה העיקרית היא שרוב העם רחוק מתו"מ. מה עושים עם זה? איך משנים את זה?
זה מוטל עלינו.
הדוסים סגורים במקומות שלהם, אין שום סיכוי שאדם חילוני ירגיש בעומק הבשורה של התורה..
הרב אומר- החילוניות בעם היהודי איננה תוצאה של ריקבון. עזיבת הדת לא באה בגלל נהנתנות וריקנות, אלא בגלל שיש ציפייה מהתורה לתת אלטרנטיבה רוחנית ריגשית מעמיקה, השקפת עולם שנותנת לאדם את הכוחות הגדולים שהוא יכול לקבל משם, ואת זה הדור לא מכיר. אדרבה, בתקופה ההשכלה הקומוניזם הציע פתרון חברתי, הליברליזם הציע שיחרור, סוציאליזם וכו' הציעו רעיונות שסחפו המונים לתיקון עולם, ולעומתם היהדות הציעה אסור ומותר, מצוות ועבירות. הזעקה לא מתחילה היום, הזעקה כבר נשמעת בהרבה דורות קודמים, רבנו בחיי לפני 800 שנה אומר בהקדמה לחובת הלבבות: 'המוח והלב הם מבחר איברי האדם, איך יעלה על הדעת שהקב"ה ירצה את עבודת הרגליים והידיים שלנו, ולא את עבודת המוח והלב?'
עיקר עבודת ה' צריכה להיות במוח ובלב. כשהמוח מלא דעת אלוקים והלב מלא אהבת ה' ויראתו, המוח והלב מניעים את הידיים והרגליים לעבודת ה' המעשית. אבל גם אז העיקר זה איפה הנפש של האדם, איפה המחשבות שלו.
אין היום כמעט אנשים ששאיפתם בחיים זה 'לעבוד את ה' ', בצורה הכי פשוטה שיש.. רוב האנשים שואפים להתחתן עם אישה טובה, שתהיה משפחה טובה, לעסוק במקצוע שאני ארגיש בו סיפוק.. אין הבדל בין האידאלים שלנו ככה, לבין אידאלים של חילוני ערכי!! במה מתבטאת הדתיות שלנו בשאיפות לחיים? איפה העולם הרוחני? אנחנו לא גדלים על שם ה' יום יום! הדת לא משתלבת מספיק בחיים. הדת צריכה להיות לא חלק מהחיים, אלא החיים עצמם; הכלה כל הכל נובע מתוך התורה! ואז הדת תהיה דבר מתוק ואמיתי.
איך משנים את זה?
הרב מסביר למה המצב הוא כזה, ומזה נלמד איך אפשר לשנות:
עיקר הגאולה- זה לא שהגויים לא יעשו צרות, זה לא בית מדרש- זה גאולת הנשמה, הפנימיות, שהארץ תמלא דעה. ובשביל זה צריך שעמישראל ישוב לארצו ויחדש את חייו הרוחניים ואז כל הצד הרוחני יפרח.
מי שמתנגד לדת- זה לא נובע מהתנגדות, אלא מצימאון לדת אמיתית, לידיעת אלוקים בגדלות ולא בקטנות, לאמונה מתוך בירור והבנה ולא מתוך אמונה מסורתית.
הדור שלנו דורש את העומק ולא את הטכניקה. הטכניקה צריכה לבוא מתוך מילוי פנימי.
האדם של היום עסוק בעצמו ובהתפתחותו הרוחנית, וזה 'מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ לייסורים גשמיים ורוחניים המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל. לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזרה אצלו ככה תגדל שמחתו וככה יזכה יותר להארת האור האלהי, כי שם מלא חל על עולם מלא ולית שכינתא שריא באתר חסיר, וכיוון דבאתר חסיר או פגים לא שריא, איך תשרה באתר שהכל נטול וחסר, ואין שם כי אם נקודה דלה מצערה ואפסית, שהיא הפרטיות האנכית לבדה. והתביעה הזאת להיות נתון ביסוד הכללי, בצרורא דלעילא דביה חיי כולא, הוא יסוד נשמת הצדיקים המתהלכים לפני האלהים ומתענגים על ה'. ' [הרב, מוסר הקודש ק"א]
מי שרוצה קירבת אלוקים הולך למקום שבו הקב"ה נמצא. אנחנו מבקשים סייעתא דשמיא- ריבו"שע מבקש סייעתא לשמיא, כך אומר הרצי"ה. אנחנו רוצים קרבת אלוקים אישית? פרטית?? אבל איפה אתה מחפש את זה. בעצמך לא תמצא את השם, זה יוריד אותך לעומק הקטנות. ה' נמצא באומה, בגאולה- שם חפש את ה'. תראה איך אתה עבד לעם קדוש על אדמת הקודש.
אנחנו צריכים לבנות השקפת עולם אחרת, מבינה, מעמיקה, שהיא עיקר שאיפתנו ומתוכה אנחנו שואלים את עצמינו מה אנחנו צריכים לעשות.
בשביל זה צריך לדעת טוב טוב מה התורה אומרת, וגם מה המציאות אומרת.
יש 2 סוגים של תשובה. יש תשובה מרע לטוב, ויש תשובה מטוב לטוב. מקטנות לגדלות. וכשם שמועילים לעולם כולו- יחיד שעשה תשובה מוחלים לו ולעולם כולו- בעליית המידות והמחשבות הנפולות, כך ויותר מועילים ומיטיבים לאדם, כך ויותר מועילים ומיטיבים לעולם כולו ע"י העלאתן של המדות והמחשבות הקטנות כשעולות לאורה גדולה. ומדה זו של העלאת דברים קטנים לגדלות אינה פוסקת בכל עת ובכל שעה, והיא התשובה הגמורה שצדיקים גמורים באים על ידה להיות עולים במעלות בעלי תשובה' [הרב, אורות התשובה]
ונראה שהרב היה עסוק כל חייו בתשובה הזאת.
הציבור הציוני הוא ציבור מאוד מאוד קטן בעם ישראל; איפה אנחנו?? נשרכנו אחרי הציבור החילוני היוזם והמשפיע, כמיעוט קטן ולא משמעותי. המנהיגות, ההובלה- היו של אנשים כמו דוד בן גוריון, וגולדה מאיר, ומאיר הר ציון, ואריק שרון- ובוגרי בתי המדרש לא היו שם. בזמן שהם היו רוב- ואז באה השואה. ואז החילוניות התפשטה, כשבין השאר החילוניות התפשטה בגלל שלא היינו שם.
לפני 100 שנה לא הייתה תקשורת שמאלנית וכו'. ואם עולם התורה היה בא ולוקח אחריות על העם היהודי, על הגאולה, על א"י, על המדינה- כל ההיסטוריה שלנו הייתה שונה. הממשלה והכנסת והעם כולו היה נראה אחר. ולא ידענו לעשות. L
יש לזה הרבה סיבות, אחת מהן היא- שבגלות, בצדק, נכנסנו לבונקר. לא יזמנו, לא היינו ראש גדול, מאז שחרב בית המקדש. אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה. מה הקב"ה רצה הזה? תורה ורה תורה וזהו. אבל לפני שחרב בית המקדש- הקב"ה רצה מנהיגות, צבא, חקלאות, מחקר.. גם את זה הוא רצה. הוא רצה שנהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש. ועכשיו כל אומות העולם רוצים לטרוף אותנו, ורוצים לנתק אותנו מדתינו- חכמי סוף בית שנים קיבלו על עצמם אסטרטגיה חדשה,, שבאה לידי ביטוי בריב"ז ב'תן לי את יבנה וחכמיה'. אנחנו נכנסים לבונקר, לבית המדרש.. 2000 שנה היינו בבונקר; לא עניין אותנו לא צבא ולא מדינה ולא חקלאות ולא מחקר ולא שום דבר חוץ מהתורה.
עשינו את הבלתי יאומן; שרדנו 2000 שנה בתנאים לא נורמליים ונגד כל חוקי היסטוריה נשארנו נאמנים לתורה ולמצוות. התפילין של בר כוכבא הם בדיוק כמו של היום. אותם טליתות, הכל נשמר. כלום לא השתנה. אין לזה שום תופעה באף עם בעולם. זה חסר תקדים. וכל זה בזכות הבוונקר שבו התבצרנו.
ועכשיו, קול דודי דופק; הגיע הזמן לצאת מהבונקר. הגיע הזמן להפתח לעולם.
קשה מאוד לצאת מהבונקר. זה אומר להתחיל לקחת אחריות. אנחנו חייבים לקחת אחריות.
מוסיפה BYTE של 0 לסוף כל קובץ ואז וורד מסתבך בלפתוח,
אחד הפתרונות הם להעלות את הקובץ בתוך קובץ RAR או ZIP.
(הפתרון היותר טוב זה שהצד המקבל ימחק את הBYTE המיותר)
שוב, זה עניין של רצון לבנות את בית ה', לא להתנדב לבנות בניין מגורים רנדומלי.
בכל אופן, גם אם נשאר בקטע הפרקטי, (עד כמה שניתן בפנטזיה הנוכחית) בהון אינסופי אין שום בעיה להשתמש בטכנולוגיות הבניה המתקדמות בעולם ובהכשרת עובדים יהודים ייעודיים.
בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.
איראן: תקפנו בסיסים אמריקאים בחריין
יש כזה דבר?
כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,
בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.
הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח...
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת
אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי
לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ אלא ממש ניכר בכל המעשים.
בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...
מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.
הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד
פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה
יחלקו כבוד לרבנים חרדים
לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.
לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק
אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים
וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.
תסיק כאן למה ומה זה אומר
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
בתחנת אוטובוס?
בתור לרופא?
באמת?
ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.
ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.
ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?
אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.
כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..
ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו
+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים
אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '
כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני
