בעזהי"ת
אז הנה הטקסט עצמו.
אני יודעת שזה קצת ארוך.. אבל מבטיחה ששווה כל מילה.
המטרה באלול- חשבון נפש ביחס לתשובה ציבורית.
נושא השיעור- תשובה ציבורית, דברים שנוגעים לאומה במובן היותר רחב של המילה,. עיקר התשובה בדור הזה צריכה להיות מופנת לדברים ספציפיים, ומהם נגזרות מסקנות אישיות.
בכתב היד של אורות התורה נאמר: "כל החורבן המוסרי שבא לעולם, כל פריקת העול של התורה והמצוות המעשיות, הכל בא מצד שהרגש והמחשבה תובעים את תפקידם."
הסיבה העיקרית לכך שרוב עמישראל עדיין לא שומר תו"מ
המצב היום ממש לא הגיוני; עד שהגענו לאתחלתא דגאולה, לארץ ישראל רוב העם לא שומר תו"מ!!!
והנה קרב יום הדין, איך נוכל לסנגר על עם ישראל? מה נגיד לריבו"ש, שהתו"מ נרמסים פה באץ, והארץ מלאה פריצות ותועבה?
הבעיה העיקרית היא שרוב העם רחוק מתו"מ. מה עושים עם זה? איך משנים את זה?
זה מוטל עלינו.
הדוסים סגורים במקומות שלהם, אין שום סיכוי שאדם חילוני ירגיש בעומק הבשורה של התורה..
הרב אומר- החילוניות בעם היהודי איננה תוצאה של ריקבון. עזיבת הדת לא באה בגלל נהנתנות וריקנות, אלא בגלל שיש ציפייה מהתורה לתת אלטרנטיבה רוחנית ריגשית מעמיקה, השקפת עולם שנותנת לאדם את הכוחות הגדולים שהוא יכול לקבל משם, ואת זה הדור לא מכיר. אדרבה, בתקופה ההשכלה הקומוניזם הציע פתרון חברתי, הליברליזם הציע שיחרור, סוציאליזם וכו' הציעו רעיונות שסחפו המונים לתיקון עולם, ולעומתם היהדות הציעה אסור ומותר, מצוות ועבירות. הזעקה לא מתחילה היום, הזעקה כבר נשמעת בהרבה דורות קודמים, רבנו בחיי לפני 800 שנה אומר בהקדמה לחובת הלבבות: 'המוח והלב הם מבחר איברי האדם, איך יעלה על הדעת שהקב"ה ירצה את עבודת הרגליים והידיים שלנו, ולא את עבודת המוח והלב?'
עיקר עבודת ה' צריכה להיות במוח ובלב. כשהמוח מלא דעת אלוקים והלב מלא אהבת ה' ויראתו, המוח והלב מניעים את הידיים והרגליים לעבודת ה' המעשית. אבל גם אז העיקר זה איפה הנפש של האדם, איפה המחשבות שלו.
אין היום כמעט אנשים ששאיפתם בחיים זה 'לעבוד את ה' ', בצורה הכי פשוטה שיש.. רוב האנשים שואפים להתחתן עם אישה טובה, שתהיה משפחה טובה, לעסוק במקצוע שאני ארגיש בו סיפוק.. אין הבדל בין האידאלים שלנו ככה, לבין אידאלים של חילוני ערכי!! במה מתבטאת הדתיות שלנו בשאיפות לחיים? איפה העולם הרוחני? אנחנו לא גדלים על שם ה' יום יום! הדת לא משתלבת מספיק בחיים. הדת צריכה להיות לא חלק מהחיים, אלא החיים עצמם; הכלה כל הכל נובע מתוך התורה! ואז הדת תהיה דבר מתוק ואמיתי.
איך משנים את זה?
הרב מסביר למה המצב הוא כזה, ומזה נלמד איך אפשר לשנות:
עיקר הגאולה- זה לא שהגויים לא יעשו צרות, זה לא בית מדרש- זה גאולת הנשמה, הפנימיות, שהארץ תמלא דעה. ובשביל זה צריך שעמישראל ישוב לארצו ויחדש את חייו הרוחניים ואז כל הצד הרוחני יפרח.
מי שמתנגד לדת- זה לא נובע מהתנגדות, אלא מצימאון לדת אמיתית, לידיעת אלוקים בגדלות ולא בקטנות, לאמונה מתוך בירור והבנה ולא מתוך אמונה מסורתית.
הדור שלנו דורש את העומק ולא את הטכניקה. הטכניקה צריכה לבוא מתוך מילוי פנימי.
האדם של היום עסוק בעצמו ובהתפתחותו הרוחנית, וזה 'מוריד את האדם לעומק הקטנות, ואין קץ לייסורים גשמיים ורוחניים המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורונו, ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לאדם, לכללות ישראל. לכל היקום. ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות שלו בצורה הראויה. וכל מה שהתפיסה הכללית היא יותר חזרה אצלו ככה תגדל שמחתו וככה יזכה יותר להארת האור האלהי, כי שם מלא חל על עולם מלא ולית שכינתא שריא באתר חסיר, וכיוון דבאתר חסיר או פגים לא שריא, איך תשרה באתר שהכל נטול וחסר, ואין שם כי אם נקודה דלה מצערה ואפסית, שהיא הפרטיות האנכית לבדה. והתביעה הזאת להיות נתון ביסוד הכללי, בצרורא דלעילא דביה חיי כולא, הוא יסוד נשמת הצדיקים המתהלכים לפני האלהים ומתענגים על ה'. ' [הרב, מוסר הקודש ק"א]
מי שרוצה קירבת אלוקים הולך למקום שבו הקב"ה נמצא. אנחנו מבקשים סייעתא דשמיא- ריבו"שע מבקש סייעתא לשמיא, כך אומר הרצי"ה. אנחנו רוצים קרבת אלוקים אישית? פרטית?? אבל איפה אתה מחפש את זה. בעצמך לא תמצא את השם, זה יוריד אותך לעומק הקטנות. ה' נמצא באומה, בגאולה- שם חפש את ה'. תראה איך אתה עבד לעם קדוש על אדמת הקודש.
אנחנו צריכים לבנות השקפת עולם אחרת, מבינה, מעמיקה, שהיא עיקר שאיפתנו ומתוכה אנחנו שואלים את עצמינו מה אנחנו צריכים לעשות.
בשביל זה צריך לדעת טוב טוב מה התורה אומרת, וגם מה המציאות אומרת.
יש 2 סוגים של תשובה. יש תשובה מרע לטוב, ויש תשובה מטוב לטוב. מקטנות לגדלות. וכשם שמועילים לעולם כולו- יחיד שעשה תשובה מוחלים לו ולעולם כולו- בעליית המידות והמחשבות הנפולות, כך ויותר מועילים ומיטיבים לאדם, כך ויותר מועילים ומיטיבים לעולם כולו ע"י העלאתן של המדות והמחשבות הקטנות כשעולות לאורה גדולה. ומדה זו של העלאת דברים קטנים לגדלות אינה פוסקת בכל עת ובכל שעה, והיא התשובה הגמורה שצדיקים גמורים באים על ידה להיות עולים במעלות בעלי תשובה' [הרב, אורות התשובה]
ונראה שהרב היה עסוק כל חייו בתשובה הזאת.
הציבור הציוני הוא ציבור מאוד מאוד קטן בעם ישראל; איפה אנחנו?? נשרכנו אחרי הציבור החילוני היוזם והמשפיע, כמיעוט קטן ולא משמעותי. המנהיגות, ההובלה- היו של אנשים כמו דוד בן גוריון, וגולדה מאיר, ומאיר הר ציון, ואריק שרון- ובוגרי בתי המדרש לא היו שם. בזמן שהם היו רוב- ואז באה השואה. ואז החילוניות התפשטה, כשבין השאר החילוניות התפשטה בגלל שלא היינו שם.
לפני 100 שנה לא הייתה תקשורת שמאלנית וכו'. ואם עולם התורה היה בא ולוקח אחריות על העם היהודי, על הגאולה, על א"י, על המדינה- כל ההיסטוריה שלנו הייתה שונה. הממשלה והכנסת והעם כולו היה נראה אחר. ולא ידענו לעשות. L
יש לזה הרבה סיבות, אחת מהן היא- שבגלות, בצדק, נכנסנו לבונקר. לא יזמנו, לא היינו ראש גדול, מאז שחרב בית המקדש. אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה. מה הקב"ה רצה הזה? תורה ורה תורה וזהו. אבל לפני שחרב בית המקדש- הקב"ה רצה מנהיגות, צבא, חקלאות, מחקר.. גם את זה הוא רצה. הוא רצה שנהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש. ועכשיו כל אומות העולם רוצים לטרוף אותנו, ורוצים לנתק אותנו מדתינו- חכמי סוף בית שנים קיבלו על עצמם אסטרטגיה חדשה,, שבאה לידי ביטוי בריב"ז ב'תן לי את יבנה וחכמיה'. אנחנו נכנסים לבונקר, לבית המדרש.. 2000 שנה היינו בבונקר; לא עניין אותנו לא צבא ולא מדינה ולא חקלאות ולא מחקר ולא שום דבר חוץ מהתורה.
עשינו את הבלתי יאומן; שרדנו 2000 שנה בתנאים לא נורמליים ונגד כל חוקי היסטוריה נשארנו נאמנים לתורה ולמצוות. התפילין של בר כוכבא הם בדיוק כמו של היום. אותם טליתות, הכל נשמר. כלום לא השתנה. אין לזה שום תופעה באף עם בעולם. זה חסר תקדים. וכל זה בזכות הבוונקר שבו התבצרנו.
ועכשיו, קול דודי דופק; הגיע הזמן לצאת מהבונקר. הגיע הזמן להפתח לעולם.
קשה מאוד לצאת מהבונקר. זה אומר להתחיל לקחת אחריות. אנחנו חייבים לקחת אחריות.