שבחסידות גור 99% נפגשים בערך פגישה אחת בלבד טרם מתקדמים לחתונה ?!!!
'שלום , תכיר את אשתך...' 
בחסידויות אחרות זה קצת יותר פעמים
אולי זה יתן קצת פורפורציה על "רק פגישה חמישית..." "מוקדם מדי" וכד'
[בלי לצדד מה נכון , רק לדעת שזה אפשרי באמת גם מ1,2,3 פגישות..]
שנה טובה ומתוקה
שנת נישואין וזוגיות
שנת נסים ונפלאות
!
שהבעל והאשה לא הולכים ביחד ברחוב אלא במרחק 50 מטר זה מזה. ועוד דברים שהצנעה יפה להם.
כשיש לבני זוג ציפיה להיות חברים טובים מעומק הלב כנראה שצריך להשקיע קצת יותר.
די ממצה את העניין.
בעזהי"ת.
היא כ"כ חשובה ומהותית,למה דחקו אותה לפינה?!
משפט המחץ- "אין דרך אחת לבטא אהבה"- הוא כ"כ נכון!!!
אני חושבת שאנחנו לא יכולים להזדהות עם הערכים של גור בעיקר בגלל שלא גדלנו בתפישת עולם שלהם.
רחלקהבעזהי"ת.
אני גם חושבת שהם מעוותים ולא נכונים, ולא ככה אמורים להתנהג, אבל אם טוב להם בזה, מי אני שאחלוק....
בעזהי"ת.
לך תתחרה בMicrosoft..
בעזהי"ת.
על מטוס אחד שהיה צריך לנחות איפושו דחוף, אבל לא ידע איפה הוא.. אז הוא שלח SOS- "איפה אני?!", וקיבל מענה: "אתה כאן!"
ישר הוא ידע לנווט לאן שהיה צריך...
וכששאלו אותו איך ידעת, הוא אמר, רק מייקרוסופט יכולים לתת תשובה מדוייקת ב100 אחוז אך לא רלווטית....
יש? 
ממש לא. ומכל הסיבות שבעולם!
והכי מזעזע, שגם אם ק ש ה למישהו- אין לו מה לעשות עם זה!
בעזהי"ת.
נראה שהרוב דיי מוצא את עצמו בזה.
וכן זה באמת מחריד שאין דרך לצאת מהמעגל הזה.
למרות שבמחשבה שנייה- מכל דבר אפשר לצאת, השאלה היא איזה מחירים תצטרך לשלם על זה, והאם אתה מוכן לקחת את הסיכון שכרוך בכך.
עשרות אלפי אנשים שלכולם מתאימה הדרך הזאת?
(נעמיק. מה עם חובת ההצלה לאנשים שחיים במצוקה, אינם מודעים לה ואינם חפצים לצאת ממעגל זה? זוהי חובה מוסרית בסיסית)
והמחיר הוא כ"כ כבד שאף אחד כמעט לא עושה את זה.
יש יוצב"ש מפורסמת- שרהלה איינפלד, חסידת גור לשעבר שיצאה בשן ובעין משם, בבלוג שלה היא משתפת על התהליך וכו', ובא נאמר שהתיאורים שם לא נחמדים בכלל..
בעזהי"ת.
ברגע שאתה גדל בחברה מסויימת עם כללים שאתה מקבל אותם כמובנים מאליהם, באורח פלא הדרך הזאת תתאים לך יותר ממה שבאמת היא מתאימה לך.
יש הבדל בין "הדרך שמתאימה לי באופן אובייקטיבי", לבין הדרך שמתאימה לי באופן סובייקטיבי, אחרי שכבר גדלתי בחברה מסויימת וחונכתי בדרך אחרת.
ועל בסיס זה בדיוק צמח המושג "תינוק שנשבה".....
(זה נכון, חתיכת באג שיש בשיטה הזאת, אבל זה לא סותר את נכונות שאר הדברים..)
כבד כבד, ועדיין, זה אפשרי.
ומי שבוחר לא לצאת משם עושה את זה בדעה צלולה ובבחירתו האישית.
[לא מכירה את השרהלה הזאת...]
שיינדיאני מסכימה עם מה שכתבת.
יחד עם זאת, הכללים שם לא סובייקטיבים!
כשצרכים בסיסיים של אדם נרמסים, עם כל הכבוד לחינוך- הטבע מנצח בסופו של דבר. (או מכריע)
(ובכלל, זה כבר מקום לדיון תורני-רעיוני, הרי זו עשה מדאורייתא 'ודבק באשתו'??)
איך אפשרי? למחוק עבר? להיות מנודה מכל מה ומי שהכרת? להיות בודד וערירי?
בעזהי"ת.
או: הכל אפשרי אם מספיק מנסים.
או: אין דבר העומד בפני הרצון.
תבחרי את הוורסייה המתאימה לך
את הדיון התורני תשאירי בצד, אין לי באמת כלים להתמודד איתו עכשיו, לא למדתי את הדברים לעומק.
אבל תרשי לי להניח שמבחינה הלכתית זה מסודר, שהרי האדמו"רים של גור הם אנשים משכמם ומעלה, גדולי תורה!!! לא נראה לי שמישהו שם ביטל מצוות עונה או משהו דומה...
זה פשוט מאזן מאוד עדין. שקשה להגיע בו אל נקודת הדיוק...
ואם הטבע מכריע- שיכריע אני מחכה..
[ואל תשכחי שלתהליכים חברתיים לוקח עשרות שנים לקרות. אז ק"ו בחברה כ"כ סגורה הרמטית כמו החרדים...]
להסתמך על איזה"שרה'לה" שהתפקרה (למה "לכבס", "יוצב"ש"..) ויורקת לבאר ששתתה ממנה - זה מעשה מגונה.
זה בדיוק האיסור לקבל הוצאת שם רע, ועוד על ציבור, והדבר הכי פחות מתאים לימים אלו.
אינני יודע מי את אישית, והאם גם לך יש חוויות לא-נעימות מרקע כזה;
אבל מה שברור - שדווקא עדות של אדם ש"יצא" משם, היא לא פעם הכי בעייתית, גם במקרים שניתן להאמין לכאבו האישי.
יש גם אנשים שכותבים כך על הציבור הדתי "סתם", כי הם יצאו ממנו - קל וחומר סיפורי זוועה מאנשים שיצאו מהעולם ה"חילוני", שעל ברכיו מתרפקת מוציאת הדיבה הנ"ל שהזכרת, וגם הם מלאי חוויות מסמרות שיער...
ככלל, חסידות גור (שאכן אינני מכיר את פרטי הנהגותיה בכל מיני עניינים שבינו-לבינה, וגם אין לי כל ענין להכיר, כשאין לי בכך כל תועלת), היא חסידות מפוארת. באירופה לפני השואה זו היתה החסידות הכי גדולה בפולין. אני קראת ספר, של שני כרכים של חסיד גור, על מסעו ל"שם", מקומות והווי..
לקחת מכל העושר הזה איזו נקודה ולהתייחס אליהם כעיוורים שאינם מודעים למצוקתם, עד שתבוא מישהי ותחלצם - זו ממש צרות מוחין לדעתי. ומי אומר שהאושר הפנימי של ה"שרה'לה" הזאת כיום, הוא גדול ממי שנמצא שם. אני כמעט בטוח שלא..
את יכולה להגיד על כ ו ל ם שלא טוב להם? ולהסביר מראש שמי שלא מבין זאת שם, פשוט "לא מודע למצוקתו"? משל מדובר בעדת מופרעים?..
חסידות שרבותיה יכלו לצוות על חסידיהם לעזוב את השכונות בערים המרכזיות, ולעבור לערד, חצור הגלילית, ועוד - אין להם מספיק שכל להבין איך ראוי להתנהג בבנין משפחות, מה שכל צעיר בפורום לנ"ו "מבין"?.. אני לא מאמין לכך, וגם לא מתכוין לקרוא "נסיונות שיכנוע" לכך, כי בעיני זו הוצאת שם רע ללא תועלת מינימלית שנדרשת בהלכה לענין זה.
ולהגיד ש"צרכים בסיסיים של אדם נרמסים" שם?.. זו אחריות מאד גדולה. ש"הטבע ינצח", את זה כל מופקר אומר גם כנגד כל סייג אנושי בסיסי שהיהדות מציבה, כידוע.
כללו של דבר, אני אינני בא לדון על הנהגות שאינני מכירם, ושצריך לשאול הרבה אנשים, וגם אנשים גדולים עליהם - בוודאי שלא להסתמך על ספרות-זולה של מי שעזבה, אחרי הכל, גם עוד כמה דברים שמי שבראה ומחיה אותה בכל רגע מצווה עליהם.. אני בא לומר שלדבר כך על עדה גדולה ומפוארת בישראל, שבוודאי רבים מתוכה מרגישים שמחה והתעלות בהשתייכותם אליה, זו לא צורה. ואם יש למישהו קושיות אישיות על דברים מסויימים והם מפריעים לו - ישאל מישהו גדול "מבפנים" שמכיר היטב ויגבש לעצמו את עמדתו האישית. לצערנו, היום הבעיה של ההקצנות "לכיוון השני" הן לא פחות חריפות בלשון המעטה, ודומני שגובות מחיר כבד בהרבה וגם מהם קשה "לצאת", להבדיל..
לא הסתמכתי על הגיגיה (הכואבים) של שרהלה, הבאתי אותה בתור דו' לאחת שהייתה ונכוותה.
התפקרה? מילה קצת טעונה וגם לא נכונה מציאותית, על היהדות ככלל היא לא יורקת, אך על הבור הריק שעליו חונכה היא יורקת ובצדק.
ואדרבה, למי יש עדות מהימנה? למנהיגי העדה שאלופים בהסברה פנימית?
ברור שהיא ספציפית ודומיה מדברים מכאב אישי, אבל כאן הבן שואל- מה הרקע לכאב כ"כ גדול?? לנפנף בזה שהיא כרגע לא שומרת תומ"צ אין בכך כדי לפטור את עיקרי טענותיהם.
חסידות גור אכן מפוארת והייתה מפוארת עוד יותר.
לעניינו, עיקר הטענה היא לגבי החוקים והכללים שאותם נתן ה'בית ישראל' כשאיפה לבעלי דרגה- שכיום מיושמים בצורה גלובלית על כלל החסידים.
לא אמרתי על כ ו ל ם, אך בהחלט בעל שכל ישר יכול להבין שא"א כיום לילך בדרך של עיקור טבע וחיים. אישה לא מסוגלת לחיות חיים מלאים שאין לה את הצרכים הרגשיים שלה, גבר לא יכול לחיות חיים מלאים שאין לו את צרכיו שלו וכן על זה הדרך.
ובמיטותא, מה ההבדל בין אישה מוכה רגשית לאישה מוכה פיזית? אדרבה, היא הנותנת! ממש כמו שאישה מוכה יכולה לאהוב את בעלה אהבת עולם (מעוותת), ועלינו בתור ציבור וחברה להצילה. אני לא רואה הבדל גדול בין המקרים. (לצערנו בהקשר הזה, בצורה תאורטית).
אני כן יכולה לומר שאני מכירה את ההנהגות וגם יצא לי לדבר עם כמה מהחסידות בדווקא על הדברים הנ"ל, ואי לכך כתבתי את דברי.
שוב, בטוחני שישנם כאלה שדווקא הנגה זו היא הטובה ביותר עבורם, אך פשוט שמדובר בקומץ, מהסתברות סוציולגית פשוטה, שמצביעה מיד על הבעייתיות- ממה נפשך, הרי בתוכם כולולים ודאי גם אלה שדרך זו אינה טובה להם, ידיהם ונפשם כבולות בכלא האידאולגי כביכול, בין שהם מודעים לכך ובין שלא.
(משל למה הדבר דומה? לילוד שנולד בתוך הביבים, והמשיך וגדל כך כל חייו, נלחם על פתו ומימיו ואין לו בעולמו כלום מלבד מנהרות הרפש, והדבר הנשגב ביותר שראה בחייו הוא ילוד חושך שכמותו. אין לך מעלה גדולה יותר מלהוציאו משם, להראות לו את אור השמש הנפלא וללמדו הליכות עולם מהם.)
שעל מה שאינני מכיר - אינני יכול להעיד.
ב. מי ש"זרק" את כל דרך התומ"צ, ויש לו נוגדנים כלליים כלפי החברה בה גדל - פסול לעדות לגביה לגמרי. זה דבר מובן מאליו. וגם אם אפשר להבין לא-פעם כאב אישי של אדם כזה, עדותו הפומבית אינה קבילה ויש בה - בלשון המעטה - "אי נוחות" גדולה.. גם איננו יודעים כמה נתונים "אובייקטיביים", וכמה דברים שאישית התחככה בהם מעורבים בכך - וב"אשמת" מי. ולקרוא בכללות "בור ריק" לחינוך שהיא קיבלה, בפרט על רקע "חינוכים אחרים" שיש היום, כולל בהווי שבו בחרה הגב' הנ"ל - זה לדעתי נורא ואיום.
ג. לא דנתי, כמובן, על עצם הנהגתם בנושא הספציפי, שאינני מכירה; וגם לא קראתי בדיוק מה נאמר עליה בשירשור מקודם, במכוון. ככלל, בוודאי שדרך התורה הכללית אינה "עיקור טבע וחיים" אלא העלאתם ועידונם (יש ספר בנושא זה, שיש עליו הרבה הסכמות מגדולי הרבנים החרדיים, ודווקא הפוך מהכיוון שציינת). אבל להמשיל זאת "לילד שנולד בתוך הביבים", "ילוד חושך".. זה דבר נורא ובלתי מתקבל על הדעת. זו הקיצוניות השניה. הנהגות שנוסדו, לדברייך, ל"בעלי דרגה", יש בהם מן הסתם "נקודת תוכן", גם אם אינם מתאימים לאחרים. לדבר כזה לא קוראים בכינויים כאלה, גם ב"משל".
ד. אני לא אוהב שאומרים על ציבור, אנשים רבים, לומדים: "לא מודעים".. לא כל מי שנוהג אחרת ממני - הוא פשוט איזה "עיוור" שלא מודע.. יתכן שהוא חושב/מרגיש אחרת. אע"פ שאת צודקת שלעיתים גם מוסכמות חברתיות יכולות לכבול מאוד.
ה. מלבד עצם השאלה מה התועלת בחידוד הנקודה הזאת כאן (הרחק, כמובן, מכוונתו התמימה של פותח השירשור), שזה לא "פורום גור" שאולי ישנה משהו.. - הרי עיקר הטענה היתה על לקיחת דבר שהוא "סעיף" בחיים (כמו שאמרתי - לא מכירו), גם אם סעיף חשוב ובסיסי, והצגתו, גם אם לא במתכווין, כ"הכל". וכמו שאמרנו, יש בדרך חיים זאת, ובציבור זה, הרבה תורה וחסד ואידיאליזם ותוכן.
ואומר שאתה צודק, אין טעם בליהוגים בעלמא..
שיהיה בהצלחה לכולנו, כלל עמ"י, באשר הם.
לכן הם יצדיקו כל עיוות חילוני, ויגנו בתוקף כל הנהגה חרדית.
לק"י
לא בטוח שמה שכתוב בכתבה- זאת בדיוק המציאות.
אבל, אני שמעתי ממישו שעבד הרבה שנים עם אוטיסטים- שיש חסידות מסויימת (לא זוכרת אם זאת חסידות גור) שיש אצלם אחוז גבוה יחסית של אוטיסטים.
נראה שכשהתקשורת לא מספיק תקינה וזורמת- זה עלול להוביל לבעיות תקשורת אצל הילדים..
לא מדובר רק על חסידים כאלה, אלא באופן כללי על אנשים שהתקשורת אצלם כנראה קצת מוזנחת.
אבל מכיוון שפה מדובר על חסידים- כתבתי דוקא את זה.
בעזהי"ת.
הייתי בסוף סעודת ערב שבת אצל חסידים (לא יודעת אם גור, זה היה במאה שערים), והבנות והבנים (של אותה משפחה!!!) אכלו בחדרים נפרדים...
כלומר, יתכן בגלל שהיו אורחים.
אינני חושב שמישהו עושה סעודה "נפרדת" לבני המשפחה בלבד.
בעזהי"ת.
רק לאחרי הסעודה, לדבר קצת.. והיה ברור שיש 2 שולחנות ב2 חדרים.
והיינו בשוק, ושאלנו על זה, הם אמרו שככה צריך, ושזה לא שייך שאחים ואחיות יישבו שאותו שולחן...
לנו!
כי אנחנו חיים אחרת! ב"ה..
באמת לא שמעתי על זה מעולם.
זה משהו שאפשר לחקות? הרי היינו רוצים לדעת יותר מוקדם אם זה היה ביכולתנו....
מוזר שאתה כאילו משווה ביניהם.
אפשר גם לקפוץ באנג'י ממגדל כלבו שלום בלי חבל... רק שזה לא נשמע לי כמו רעיון מאוד טוב...
ואת אף פעם לא יכולה לדעת אם החיים שלהם טובים\רעים יותר מחיים של אחרים שיצאו יותר זמן.
סביר להניח, שאם לבן דוד שלך יש בעיות בחיי הנישואים שלו, הוא לא ידבר איתך על זה.
לק"י
ואני מסכימה שזה באמת מוגזם להחליט על חתונה כ"כ מהר- ואני באופן אישי לא הייתי הולכת על זה..
אבל לא מזמן שמעתי על זוג שיצאו כמה שנים, התחתנו, היו נשואים כמה שנים- והתגרשו. אזמה?!
מסתבר שגם אם יוצאים שנים זה לא בהכרח המדד לחיים מאושרים והצלחה בזוגיות.
מה שהתכוונתי להגיד זה- שגם כאלה שיצאו שנים, וגם כאלה שיצאו ימים..- הזוגיות יכולה להיות טובה יותר או פחות. ומספר הפגישות הוא לא המדד לזה.
למרות, שעל פניו זה נראה שככל שמכירים יותר- יותר קל להגיע להחלטה הנכונה.
ולכן, כהמלצה- לא הייתי ממליצה להחליט כ"כ מהר.
מכירה מקרוב את הציבור החרדי, ויש שם כ"כ הרבה מנהגים שונים,
מהקיצוני ביותר עד המתונים..
אז אני לא באה לומר מה הכי נכון לעשות, אלא להיפך,
כל אחד מכיר את עצמו, את הסביבה והנוהג אצלם,
שכל אחד יעשה את ההחלטות שלו, איך שהכי טוב לו!
ויתפלל לסייעתא דישמיא והצלחה בדרך שבה הוא בחר להקים את הבית שלו..
שנזכה..
אין כמו טאטע!מזל שאת פה
חרדים ככלל יוצאים רק אחרי שהם יודעים כל פיסת אינפורמציה על המשודך, ומה שנשאר בפועל לבדוק זה את ההתאמה והכימיה. אי לכך, אפשר להבין חרדים שנפגשים מס' מועט של פגישות וסוגרים. מה שא"כ אצל הגורים.
בחסידות גור, נשים לא נוהגות...
יכולים בבחור/הבחורה להגיד שהם לא מעוניינים..
(ואז כל האוכל לוורט שנמצא במקרר הולך לפח...)
בעזהי"ת.
זה לא לשון הרע.
אחרי השואה עולם החסידות היה במצב קשה מאוד. האדמו"ר מגור רצה להחיות את העולם שכמעט ונכחד אבל בשביל זה הוא רצה רצינות מוחלטת של כל מי שהולך איתו.
הוא קבע את התקנות האמורות על מנת להקים גדודים של קדושה ואמר שמי שרוצה להיות איתו חייב לנהוג לפי התקנות.
חלק מגדולי ישראל כבר בתקופה ההיא יצאו נגד התקנות ההם.
חסידי גור עד היום מקפידים לפחות על עיקרי התקנות ובוודאי כל מה שקשור להתנהגות בפרהסיה (כמו שכתבו כאן שהבעל והאשה לא הולכים ביחד ברחוב.
עד כאן העובדות כפי שאני יודע אותם (אחי היקר - אם טעיתי במשהו תגיד לי ואתקן בעז"ה)
את דעתי על העניין אחסוך ממכם.
בחסידות גור מדברים עברית מתוך עיקרון!
רק המבוגרים מבינים יידיש.
סוג'וקשנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מצטרפת מכל הלב ❤️
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.
ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠
שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,
גמר חתימה טובה
לפסול בחורה רק בגלל שהיא טסה לחו"ל.
זה לא אומר כלום חוץ מזה שהיא סקרנית ואוהבת להנות מהחיים.
אני בחורה דוסית מבית דוס, ההלכה היא נר לרגלי, ובכל זאת כל כך הרבה בחורים פוסלים אותי עוד בשלב ההצעה רק בגלל ששמעו שאני טסה לחול. ביקשתי מחברות שלי להפסיק להגיד את זה בבירורים, אך אחרי דייט אחד, אחרי שביררו את העניין הם חותכים בגלל הנקודה הזאת. מבחינתי זה אחלה סינון לאיזה בחור יש שכל ישר והגיוני ולמי אין. אבל עדיין זה מחרפן אותי.
מה אתם חושבים, לגיטימי שבחורים יפסלו על זה בלי לברר מאיפה זה נובע ולמה, או לא?
עדיף להגיד בבירורים ולהסתכן שזה יגרום לבחור מראש לדחות את ההצעה, או לא להגיד ואם הוא שואל בדייט אז לספר ולקוות שהדייט לא היה לשוא כי גם ככה יחתוך על זה.
מה אומרים?
יש הרבה אנשים שתופסים את הדת כעניין טכני.
עשית א' ב' ג' - אתה דתי.
לא עשית - אתה לא.
עשית ד' ה' ו' - אתה זוכה גם לטייטל "תורני"
לא עשית - אתה לא.
אממ יש בזה צדק מסויים וברור שאיפשהו עובר הגבול.
מזדהה מאוד עם הלך הרוח שאת מביאה - המוטיבציה לעשיית פעולות היא לא פחות חשובה מהעשייה עצמה. היא ה"נשמה" שנותנת משמעות לעשייה.
בכל מקרה, לגופו של עניין
אם ככה אדם מגדיר את הדת מבחינתו - זכותו המליאה. מי יגיד לו לא לעשות את זה? יש בחירה חופשית בעולם.
ובאותה מידה - זכותך לבקש מאנשים להציג אותך כפי שאת חושבת. יש לך עולם ערכים ואת רוצה שיציגו אותך לפי עולם הערכים שלך, בדגש על להגיד את מה שנראה לך עיקרי ולא את מה שנראה לך טפל. יש יותר פשוט מזה?
יש מן אשליה כזאת שאנחנו צריכים להתאים את עצמנו לאיזה מילון מושגים דמיוני ביחס לאיך רמה דתית נשקפת אבל כל זה עורבא פרח
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל מה הקשר לבדידות
ולמה שזה יפריע
ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...
בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.
הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.
להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.
נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).
GPT הציע להמשיך
ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.
גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.
ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.
מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.
GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.
זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.
אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...
הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".
אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.
אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו
נסה גם את ג'מיני.
התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.
לא תקין, לא בריא, לא בעד
אבל כן...
לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.
למה זה רע?
וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם
תלוי איזה שימוש עושים בו
אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו
ובAI זה בריבוע
כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה
ובשימוש גרוע להיפך
קשרים פרונטליים...
העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...
והוא לא משאיר את הנעליים בסלון
בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?
בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.
כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.
אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.
*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.
אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו
צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.
על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.
הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם
הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות
הוא נכשל בתור גבר או אישה
שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.
זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.
לא נתקלתי בזה
אחרי דיון עם חבר
הייתם יוצאים עם בחורה שחזרה בתשובה, וככל הנראה גם לא בתולה? או שזה יפריע לכם?
יש כאן כמה שיקולים:
לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?
זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?
אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי
ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.
השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.
מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.
לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.
אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.
ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?
היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅
ושום דבר אחר, חחחחחחחח
באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.
או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.
אך אני לא הייתי לוקח אותן
אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר
הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת
יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.
המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.
כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.
גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.
אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.
המנטליות כן
אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.
אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.
הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.
מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.
עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.
צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.
ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.
זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.
עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?
אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.
בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.
נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.
בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.
לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.
הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?
אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:
מה חשוב לך.
אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר
רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.
מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,
אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....
אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......
אנקדוטה:
לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה
שהוצעה לו:
בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.
על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן
והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,
אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;
אתה כופר!......
אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,
אתה כופר!
עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.
מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.
ואז פורקים עול בצורה קטנה או
בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.
מאוד מורכב.
אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...
מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.
תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת
נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם
לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה
לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,
מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)
יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש
כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף
גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים
הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות
שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....
ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה
רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....
לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?
אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!
בהצלחה!
זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.
לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.
וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.
בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -
אז כן.
אם ההפך,
לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -
ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?
אני בורחחח!!!!
שלום, (אני פצלשלי מהשרשור קשר צעיר… פתחתי חדש כי איבדתי תסיסמה)
חשבתי הרבה והתייעצתי בנוגע לקשר ובסוף החלטתי שאמנם יש אי אילו פערים בנושא הדת אבל בסוף אני מעוניין לגשר עליהם ולהתגבר עליהם
אז רציתי להתייעץ בנושא, איך מכילים ומתגברים על פערים?
אני אתן דוגמא קיצונית שאני לא ממש יודע לנסח טוב (זה ממש יישמע נורא ואני מבין את כל אלה שיגידו שזה לא ענייני ואני לא צריך להיכנס לזה, מצד שני בסוף זה כן רלוונטי לביתי שאבנה, אז לעזור ליהודי לקראת חתונה אולי עדיף מאשר להוציא עליו עצבים) אבל למשל קשה לי כשאני הולך ברחוב ו(חס ושלום) אני רואה בת אחרת שדווקא כן לבושה באופן צנוע יותר, ואני שואל את עצמי אם אני בוחר נכון. ברור לי שזה עניין של איזהו העשיר השמח בחלקו, אבל יש גם עניין זוגי פה בנושא. בקיצור הניסוח שלי גרוע וזה ממש לא נוגע רק לצניעות פשוט זה יחסית קיצוני.
אני בבלאגן פה. אשמח לחכמת ההמונים!
(נא לא לכעוס עליי)
וזו בדיוק תובנה #1 שלי:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.
אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:
אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?
המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.
מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:
כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.
במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?
אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).
[וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?
זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.
האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.
זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.
צריך לזכור כמה דברים-
פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.
תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.
לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..
תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?
משהאתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…
ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!
ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!
אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.
האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.
ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!
הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.
זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.
אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.
רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.
רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.
רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.
דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.
בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.
העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.
הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.
בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.
אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.
זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.
סליחה שתוקפנית.
מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.
אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.
ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.
אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?
או עם שמלה?
הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.
אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.
אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.
אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.
אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
שלום
שואל באמת כדי לחזק את עצמי
אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו
יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק
שבוע טוב ותודה מראש
אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)
קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.
הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו
בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:
או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.
זה לא קשה
והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?
מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר
פשוט לו אין הרבה
סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק
מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)
ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את
שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.
ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.
אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד
ומאמרים טובים מאוד בנושא.
בהצלחה!
"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.
אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש
ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר
לק"י
זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.
וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
אולי נגיד שכשאתם הולכים
אם זה לא מציק
אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו
כדור כזה של התרמות דם או מפתחות
קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.
צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.
לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.
לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.
לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.
נוגע, לא נוגעהאם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..
או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.
הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק
אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות
זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.
אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)
למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות
הרגזתי אותך? מצויין.
חלילה לוותר.
קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.
זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.
להשקיע את זה עמוק בנפש.
זה פשוט לא שייך.
בנוסף, מבחן המרשמלו.
תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.
כ "תקופת אימון לעתיד"
ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.
וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.
כל כך יפה ונכון! תודה!
כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.
