שהבעל והאשה לא הולכים ביחד ברחוב אלא במרחק 50 מטר זה מזה. ועוד דברים שהצנעה יפה להם.

כשיש לבני זוג ציפיה להיות חברים טובים מעומק הלב כנראה שצריך להשקיע קצת יותר.

די ממצה את העניין.

בעזהי"ת.

היא כ"כ חשובה ומהותית,למה דחקו אותה לפינה?!

משפט המחץ- "אין דרך אחת לבטא אהבה"- הוא כ"כ נכון!!!

אני חושבת שאנחנו לא יכולים להזדהות עם הערכים של גור בעיקר בגלל שלא גדלנו בתפישת עולם שלהם.

בעזהי"ת.

אני גם חושבת שהם מעוותים ולא נכונים, ולא ככה אמורים להתנהג, אבל אם טוב להם בזה, מי אני שאחלוק....

בעזהי"ת.

לך תתחרה בMicrosoft..

בעזהי"ת.

על מטוס אחד שהיה צריך לנחות איפושו דחוף, אבל לא ידע איפה הוא.. אז הוא שלח SOS- "איפה אני?!", וקיבל מענה: "אתה כאן!"

ישר הוא ידע לנווט לאן שהיה צריך...

וכששאלו אותו איך ידעת, הוא אמר, רק מייקרוסופט יכולים לתת תשובה מדוייקת ב100 אחוז אך לא רלווטית....

יש?

ממש לא. ומכל הסיבות שבעולם! 

והכי מזעזע, שגם אם ק ש ה למישהו- אין לו מה לעשות עם זה!

בעזהי"ת.

נראה שהרוב דיי מוצא את עצמו בזה.

וכן זה באמת מחריד שאין דרך לצאת מהמעגל הזה.

למרות שבמחשבה שנייה- מכל דבר אפשר לצאת, השאלה היא איזה מחירים תצטרך לשלם על זה, והאם אתה מוכן לקחת את הסיכון שכרוך בכך.

עשרות אלפי אנשים שלכולם מתאימה הדרך הזאת?

(נעמיק. מה עם חובת ההצלה לאנשים שחיים במצוקה, אינם מודעים לה ואינם חפצים לצאת ממעגל זה? זוהי חובה מוסרית בסיסית)

והמחיר הוא כ"כ כבד שאף אחד כמעט לא עושה את זה.

יש יוצב"ש מפורסמת- שרהלה איינפלד, חסידת גור לשעבר שיצאה בשן ובעין משם, בבלוג שלה היא משתפת על התהליך וכו', ובא נאמר שהתיאורים שם לא נחמדים בכלל..

בעזהי"ת.

ברגע שאתה גדל בחברה מסויימת עם כללים שאתה מקבל אותם כמובנים מאליהם, באורח פלא הדרך הזאת תתאים לך יותר ממה שבאמת היא מתאימה לך.

יש הבדל בין "הדרך שמתאימה לי באופן אובייקטיבי", לבין הדרך שמתאימה לי באופן סובייקטיבי, אחרי שכבר גדלתי בחברה מסויימת וחונכתי בדרך אחרת.

ועל בסיס זה בדיוק צמח המושג "תינוק שנשבה".....

(זה נכון, חתיכת באג שיש בשיטה הזאת, אבל זה לא סותר את נכונות שאר הדברים..)

כבד כבד, ועדיין, זה אפשרי.

ומי שבוחר לא לצאת משם עושה את זה בדעה צלולה ובבחירתו האישית.

[לא מכירה את השרהלה הזאת...]

אני מסכימה עם מה שכתבת. 

יחד עם זאת, הכללים שם לא סובייקטיבים! 

כשצרכים בסיסיים של אדם נרמסים, עם כל הכבוד לחינוך- הטבע מנצח בסופו של דבר. (או מכריע)

(ובכלל, זה כבר מקום לדיון תורני-רעיוני, הרי זו עשה מדאורייתא 'ודבק באשתו'??)

איך אפשרי? למחוק עבר? להיות מנודה מכל מה ומי שהכרת? להיות בודד וערירי?

בעזהי"ת.

או: הכל אפשרי אם מספיק מנסים.

או: אין דבר העומד בפני הרצון.

תבחרי את הוורסייה המתאימה לך

את הדיון התורני תשאירי בצד, אין לי באמת כלים להתמודד איתו עכשיו, לא למדתי את הדברים לעומק.

אבל תרשי לי להניח שמבחינה הלכתית זה מסודר, שהרי האדמו"רים של גור הם אנשים משכמם ומעלה, גדולי תורה!!! לא נראה לי שמישהו שם ביטל מצוות עונה או משהו דומה...

זה פשוט מאזן מאוד עדין. שקשה להגיע בו אל נקודת הדיוק...

ואם הטבע מכריע- שיכריע אני מחכה..

[ואל תשכחי שלתהליכים חברתיים לוקח עשרות שנים לקרות. אז ק"ו בחברה כ"כ סגורה הרמטית כמו החרדים...]

להסתמך על איזה"שרה'לה" שהתפקרה (למה "לכבס", "יוצב"ש"..) ויורקת לבאר ששתתה ממנה - זה מעשה מגונה.

זה בדיוק האיסור לקבל הוצאת שם רע, ועוד על ציבור, והדבר הכי פחות מתאים לימים אלו.

אינני יודע מי את אישית, והאם גם לך יש חוויות לא-נעימות מרקע כזה;

אבל מה שברור - שדווקא עדות של אדם ש"יצא" משם, היא לא פעם הכי בעייתית, גם במקרים שניתן להאמין לכאבו האישי.

יש גם אנשים שכותבים כך על הציבור הדתי "סתם", כי הם יצאו ממנו - קל וחומר סיפורי זוועה מאנשים שיצאו מהעולם ה"חילוני", שעל ברכיו מתרפקת מוציאת הדיבה הנ"ל שהזכרת, וגם הם מלאי חוויות מסמרות שיער...

ככלל, חסידות גור (שאכן אינני מכיר את פרטי הנהגותיה בכל מיני עניינים שבינו-לבינה, וגם אין לי כל ענין להכיר, כשאין לי בכך כל תועלת), היא חסידות מפוארת. באירופה לפני השואה זו היתה החסידות הכי גדולה בפולין. אני קראת ספר, של שני כרכים של חסיד גור, על מסעו ל"שם", מקומות והווי..

לקחת מכל העושר הזה איזו נקודה ולהתייחס אליהם כעיוורים שאינם מודעים למצוקתם, עד שתבוא מישהי ותחלצם - זו ממש צרות מוחין לדעתי. ומי אומר שהאושר הפנימי של ה"שרה'לה" הזאת כיום, הוא גדול ממי שנמצא שם. אני כמעט בטוח שלא..

את יכולה להגיד על  כ ו ל ם  שלא טוב להם?  ולהסביר מראש שמי שלא מבין זאת שם, פשוט "לא מודע למצוקתו"? משל מדובר בעדת מופרעים?..

חסידות שרבותיה יכלו לצוות על חסידיהם לעזוב את השכונות בערים המרכזיות, ולעבור לערד, חצור הגלילית, ועוד - אין להם מספיק שכל להבין איך ראוי להתנהג בבנין משפחות, מה שכל צעיר בפורום לנ"ו "מבין"?..  אני לא מאמין לכך, וגם לא מתכוין לקרוא "נסיונות שיכנוע" לכך, כי בעיני זו הוצאת שם רע ללא תועלת מינימלית שנדרשת בהלכה לענין זה.

ולהגיד ש"צרכים בסיסיים של אדם נרמסים" שם?.. זו אחריות מאד גדולה. ש"הטבע ינצח", את זה כל מופקר אומר גם כנגד כל סייג אנושי בסיסי שהיהדות מציבה, כידוע.

כללו של דבר, אני אינני בא לדון על הנהגות שאינני מכירם, ושצריך לשאול הרבה אנשים, וגם אנשים גדולים עליהם - בוודאי שלא להסתמך על ספרות-זולה של מי שעזבה, אחרי הכל, גם עוד כמה דברים שמי שבראה ומחיה אותה בכל רגע מצווה עליהם..  אני בא לומר שלדבר כך על עדה גדולה ומפוארת בישראל, שבוודאי רבים מתוכה מרגישים שמחה והתעלות בהשתייכותם אליה, זו לא צורה. ואם יש למישהו קושיות אישיות על דברים מסויימים והם מפריעים לו - ישאל מישהו גדול "מבפנים" שמכיר היטב ויגבש לעצמו את עמדתו האישית.  לצערנו, היום הבעיה של ההקצנות "לכיוון השני" הן לא פחות חריפות בלשון המעטה, ודומני שגובות מחיר כבד בהרבה וגם מהם קשה "לצאת", להבדיל..

לא הסתמכתי על הגיגיה (הכואבים) של שרהלה, הבאתי אותה בתור דו' לאחת שהייתה ונכוותה. 

התפקרה? מילה קצת טעונה וגם לא נכונה מציאותית, על היהדות ככלל היא לא יורקת, אך על הבור הריק שעליו חונכה היא יורקת ובצדק.

ואדרבה, למי יש עדות מהימנה? למנהיגי העדה שאלופים בהסברה פנימית?

ברור שהיא ספציפית ודומיה מדברים מכאב אישי, אבל כאן הבן שואל- מה הרקע לכאב כ"כ גדול?? לנפנף בזה שהיא כרגע לא שומרת תומ"צ אין בכך כדי לפטור את עיקרי טענותיהם.

חסידות גור אכן מפוארת והייתה מפוארת עוד יותר.

לעניינו, עיקר הטענה היא לגבי החוקים והכללים שאותם נתן ה'בית ישראל' כשאיפה לבעלי דרגה- שכיום מיושמים בצורה גלובלית על כלל החסידים.

לא אמרתי על כ ו ל ם, אך בהחלט בעל שכל ישר יכול להבין שא"א כיום לילך בדרך של עיקור טבע וחיים. אישה לא מסוגלת לחיות חיים מלאים שאין לה את הצרכים הרגשיים שלה, גבר לא יכול לחיות חיים מלאים שאין לו את צרכיו שלו וכן על זה הדרך.

ובמיטותא, מה ההבדל בין אישה מוכה רגשית לאישה מוכה פיזית? אדרבה, היא הנותנת! ממש כמו שאישה מוכה יכולה לאהוב את בעלה אהבת עולם (מעוותת), ועלינו בתור ציבור וחברה להצילה. אני לא רואה הבדל גדול בין המקרים. (לצערנו בהקשר הזה, בצורה תאורטית).

אני כן יכולה לומר שאני מכירה את ההנהגות וגם יצא לי לדבר עם כמה מהחסידות בדווקא על הדברים הנ"ל, ואי לכך כתבתי את דברי.

שוב, בטוחני שישנם כאלה שדווקא הנגה זו היא הטובה ביותר עבורם, אך פשוט שמדובר בקומץ, מהסתברות סוציולגית פשוטה, שמצביעה מיד על הבעייתיות- ממה נפשך, הרי בתוכם כולולים ודאי גם אלה שדרך זו אינה טובה להם, ידיהם ונפשם כבולות בכלא האידאולגי כביכול, בין שהם מודעים לכך ובין שלא.

(משל למה הדבר דומה? לילוד שנולד בתוך הביבים, והמשיך וגדל כך כל חייו, נלחם על פתו ומימיו ואין לו בעולמו כלום מלבד מנהרות הרפש, והדבר הנשגב ביותר שראה בחייו הוא ילוד חושך שכמותו. אין לך מעלה גדולה יותר מלהוציאו משם, להראות לו את אור השמש הנפלא וללמדו הליכות עולם מהם.)

שעל מה שאינני מכיר - אינני יכול להעיד.

ב. מי ש"זרק" את כל דרך התומ"צ, ויש לו נוגדנים כלליים כלפי החברה בה גדל - פסול לעדות לגביה לגמרי. זה דבר מובן מאליו. וגם אם אפשר להבין לא-פעם כאב אישי של אדם כזה, עדותו הפומבית אינה קבילה ויש בה - בלשון המעטה - "אי נוחות" גדולה.. גם איננו יודעים כמה נתונים "אובייקטיביים", וכמה דברים שאישית התחככה בהם מעורבים בכך - וב"אשמת" מי. ולקרוא בכללות "בור ריק" לחינוך שהיא קיבלה, בפרט על רקע "חינוכים אחרים" שיש היום, כולל בהווי שבו בחרה הגב' הנ"ל - זה לדעתי נורא ואיום.

ג. לא דנתי, כמובן, על עצם הנהגתם בנושא הספציפי, שאינני מכירה; וגם לא קראתי בדיוק מה נאמר עליה בשירשור מקודם, במכוון. ככלל, בוודאי שדרך התורה הכללית אינה "עיקור טבע וחיים" אלא העלאתם ועידונם (יש ספר בנושא זה, שיש עליו הרבה הסכמות מגדולי הרבנים החרדיים, ודווקא הפוך מהכיוון שציינת). אבל להמשיל זאת "לילד שנולד בתוך הביבים", "ילוד חושך".. זה דבר נורא ובלתי מתקבל על הדעת. זו הקיצוניות השניה. הנהגות שנוסדו, לדברייך, ל"בעלי דרגה", יש בהם מן הסתם "נקודת תוכן", גם אם אינם מתאימים לאחרים. לדבר כזה לא קוראים בכינויים כאלה, גם ב"משל". 

ד. אני לא אוהב שאומרים על ציבור, אנשים רבים, לומדים: "לא מודעים".. לא כל מי שנוהג אחרת ממני - הוא פשוט איזה "עיוור" שלא מודע.. יתכן שהוא חושב/מרגיש אחרת. אע"פ שאת צודקת שלעיתים גם מוסכמות חברתיות יכולות לכבול מאוד.

ה. מלבד עצם השאלה מה התועלת בחידוד הנקודה הזאת כאן (הרחק, כמובן, מכוונתו התמימה של פותח השירשור), שזה לא "פורום גור" שאולי ישנה משהו.. - הרי עיקר הטענה היתה על לקיחת דבר שהוא "סעיף" בחיים (כמו שאמרתי - לא  מכירו), גם אם סעיף חשוב ובסיסי, והצגתו, גם אם לא במתכווין, כ"הכל".  וכמו שאמרנו, יש בדרך חיים זאת, ובציבור זה, הרבה תורה וחסד ואידיאליזם ותוכן.

ואומר שאתה צודק, אין טעם בליהוגים בעלמא..

שיהיה בהצלחה לכולנו, כלל עמ"י, באשר הם.

לכן הם יצדיקו כל עיוות חילוני, ויגנו בתוקף כל הנהגה חרדית.

לק"י

לא בטוח שמה שכתוב בכתבה- זאת בדיוק המציאות.

אבל, אני שמעתי ממישו שעבד הרבה שנים עם אוטיסטים- שיש חסידות מסויימת (לא זוכרת אם זאת חסידות גור) שיש אצלם אחוז גבוה יחסית של אוטיסטים.

נראה שכשהתקשורת לא מספיק תקינה וזורמת- זה עלול להוביל לבעיות תקשורת אצל הילדים..

לא מדובר רק על חסידים כאלה, אלא באופן כללי על אנשים שהתקשורת אצלם כנראה קצת מוזנחת.

אבל מכיוון שפה מדובר על חסידים- כתבתי דוקא את זה.

בעזהי"ת.

הייתי בסוף סעודת ערב שבת אצל חסידים (לא יודעת אם גור, זה היה במאה שערים), והבנות והבנים (של אותה משפחה!!!) אכלו בחדרים נפרדים...

כלומר, יתכן בגלל שהיו אורחים.

אינני חושב שמישהו עושה סעודה "נפרדת" לבני המשפחה בלבד.

בעזהי"ת.

רק לאחרי הסעודה, לדבר קצת.. והיה ברור שיש 2 שולחנות ב2 חדרים.

והיינו בשוק, ושאלנו על זה, הם אמרו שככה צריך, ושזה לא שייך שאחים ואחיות יישבו שאותו שולחן...

לנו!

כי אנחנו חיים אחרת! ב"ה..

באמת לא שמעתי על זה מעולם.

זה משהו שאפשר לחקות? הרי היינו רוצים לדעת יותר מוקדם אם זה היה ביכולתנו....

מוזר שאתה כאילו משווה ביניהם.

לק"י

יש לי כמה בני דודים (חרדים, אבל ממש לא חסידי גור) שנפגשו כ-3 פגישות ארוכות והחליטו על חתונה.

לי באופן אישי זה נשמע מהר מידי ומלחיץ, אבל עובדה שזה אפשרי..

ואגב, החיים שלהם לא טובים יותר/ רעים יותר מאשר של אנשים שיצאו הרבה זמן, אלא אותו דבר פחות או יותר.

מה שאומר, שלפעמים מספיקים להכיר טוב ולהקשר בזמן קצר+ סייעתא דשמיא ענקית "ליפול" על המישו הנכון

אפשר גם לקפוץ באנג'י ממגדל כלבו שלום בלי חבל... רק שזה לא נשמע לי כמו רעיון מאוד טוב... 

ואת אף פעם לא יכולה לדעת אם החיים שלהם טובים\רעים יותר מחיים של אחרים שיצאו יותר זמן. 

סביר להניח, שאם לבן דוד שלך יש בעיות בחיי הנישואים שלו, הוא לא ידבר איתך על זה.

לק"י

ואני מסכימה שזה באמת מוגזם להחליט על חתונה כ"כ מהר- ואני באופן אישי לא הייתי הולכת על זה..

אבל לא מזמן שמעתי על זוג שיצאו כמה שנים, התחתנו, היו נשואים כמה שנים- והתגרשו. אזמה?!

מסתבר שגם אם יוצאים שנים זה לא בהכרח המדד לחיים מאושרים והצלחה בזוגיות.

מה שהתכוונתי להגיד זה- שגם כאלה שיצאו שנים, וגם כאלה שיצאו ימים..- הזוגיות יכולה להיות טובה יותר או פחות. ומספר הפגישות הוא לא המדד לזה.

למרות, שעל פניו זה נראה שככל שמכירים יותר- יותר קל להגיע להחלטה הנכונה.

ולכן, כהמלצה- לא הייתי ממליצה להחליט כ"כ מהר.

מכירה מקרוב את הציבור החרדי, ויש שם כ"כ הרבה מנהגים שונים,

מהקיצוני ביותר עד המתונים..

אז אני לא באה לומר מה הכי נכון לעשות, אלא להיפך,

כל אחד מכיר את עצמו, את הסביבה והנוהג אצלם,

שכל אחד יעשה את ההחלטות שלו, איך שהכי טוב לו!
ויתפלל לסייעתא דישמיא והצלחה בדרך שבה הוא בחר להקים את הבית שלו..

שנזכה..

מזל שאת פה

חרדים ככלל יוצאים רק אחרי שהם יודעים כל פיסת אינפורמציה על המשודך, ומה שנשאר בפועל לבדוק זה את ההתאמה והכימיה. אי לכך, אפשר להבין חרדים שנפגשים מס' מועט של פגישות וסוגרים. מה שא"כ אצל הגורים.

בחסידות גור, נשים לא נוהגות... 

יכולים בבחור/הבחורה להגיד שהם לא מעוניינים..

(ואז כל האוכל לוורט שנמצא במקרר הולך לפח...)

בעזהי"ת.

זה לא לשון הרע.

אחרי השואה עולם החסידות היה במצב קשה מאוד. האדמו"ר מגור רצה להחיות את העולם שכמעט ונכחד אבל בשביל זה הוא רצה רצינות מוחלטת של כל מי שהולך איתו.

הוא קבע את התקנות האמורות על מנת להקים גדודים של קדושה ואמר שמי שרוצה להיות איתו חייב לנהוג לפי התקנות.

חלק מגדולי ישראל כבר בתקופה ההיא יצאו נגד התקנות ההם.

חסידי גור עד היום מקפידים לפחות על עיקרי התקנות ובוודאי כל מה שקשור להתנהגות בפרהסיה (כמו שכתבו כאן שהבעל והאשה לא הולכים ביחד ברחוב.

עד כאן העובדות כפי שאני יודע אותם (אחי היקר - אם טעיתי במשהו תגיד לי ואתקן בעז"ה)

את דעתי על העניין אחסוך ממכם.

בחסידות גור מדברים עברית מתוך עיקרון!

רק המבוגרים מבינים יידיש.

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

משהו במכלול השלם שלי...

איך אפשר לדעת?...

אני גם יותר אוהבת לשמוע שלא מתכערים עם השנים

ובסוף תכונה של ביטחון שנובעת מגובה, שרירים וכסף - שרירים וגובה זה מראה חיצוני בסוף...

ולא כל הבחורים שריריים וגבוהים...

תודה על התשובה המחכימה🩷

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

מאמינה שפשוט לא מושך וגם לא רואה פוטנציאל קרוב למשיכה.

אולי אם הייתי בקשר כמה חודשים אז הייתי נמשכת, אני לא יודעת...

ואם בדייט שני האופי מושלם והכל רק אין משיכה?...

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

המראה שלו שישתנה עם השנים לא יפריע לי.

הרי כשאהיה בת 40 למשל, לא ארצה שבעלי יראה בחור בן 20...

וזה באמת הפחד שלי, לפסול יותר מידי ולהגיע לגיל מאוחר.

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

מצד אחד, באמת חבל לבזבז לשנינו ערב אם זה לא מרגיש נכון; מצד שני, קיים החשש שאולי אני בוררת מדי ובסוף אשאר ללא אפשרויות. אני רואה מסביבי חברות רבות שנשואות לבחורים שאולי אינם עונים להגדרה הקלאסית של "חתיכים", והן מאושרות ושמחות בחלקן.

אני ממש לא חושבת שיופי מעיד על טיבו של האדם, ואני גם לא מחפשת מישהו "ספציפי" מדי. אני מחפשת בחור סטנדרטי לחלוטין. כיום יש לי יחסית הרבה הצעות רלוונטיות, ואני תוהה האם זה לגיטימי להרשות לעצמי רמה מסוימת של בררנות.

בסופו של דבר, בכל פעם שיצאתי וזה לא הסתדר – בין אם זה הגיע ממני ובין אם מהצד השני – המראה החיצוני מעולם לא היה הסיבה המרכזית. תמיד היתה סיבה מספקת אחרת לסיום הקשר...

רוב בני האדם לא עומדים באידאל היופי, האם זה אומר שבת או בן הזוג שלהם לא נמשך אליהם? ממש לא.

מתמונה אפשר להבין האם הוא יפה

ובדייטים אפשר להבין האם יש משיכה, וגם זה נבנה (לפעמים לא בדייט ראשון או שני, אלא ככל שנפתחים ומעמיקים את הקשר)

לא כל יפה הוא מושך, ולא כל מושך הוא יפה ממבט ראשון.

או באמת אחרי שמפתחים קשר משמעותי, 

אני רק לא רוצה להגיע לשלב של קשר מתקדם ולראות שאני פשוט לא נמשכת לבחור...

גם לא מחפשת להתאהב ממבט ראשון, אבל כן לראות שיש פוטנציאל למשיכה כבר בדייטים הראשונים

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

לא נראה לי שזה משהו חיצוני, אני סופר מחוברת לעצמי.

ואין לי פחד להתחתן, יצא לי לצאת עם בחור שמבחינתי הייתי אומרת לו כן אם לא הפער הדתי המשמעותי בינינו.

תודה🙏

סוג של אופי מולד כזה 😏

ברור לי שיכולה להתאהב גם בבחור שהוא לא הכי חתיך במדינה, אבל זה יוכל לקחת זמן ולא בא לי לצאת עם מישהו חצי שנה כדי שאולי בסוף ארגיש משיכה...

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

בעלי יקריח/ יגדל כרס קטנה וכו'

מקווה להיות יפה יחסית לגילי גם עוד עשרים ושלושים שנה, אבל ברור שלא אראה כמו בחורה צעירה...

קראתי מחקר שאומר שלפני החתונה חשיבות המראה החיצונית תופסת 70% מקום בשיקולים לעומת 30% לאופי מידות והתאמה בכללי

ואחרי החתונה זה מתהפך ל70% אופי ומידות ו30% מראה חיצוני, אז לא מודאגת בקשר לעתיד...

אתה בטוח שגברים משיבים תשובה חיובית רק ל20% מההצעות?...

או מבחינת מראה?

אל תרגישי לא טוב אם המראה שלו לא מספיק מוצא חן בעינייך.

אם מניסיון שלך לא מפריע לך המראה בדייט באותה רמה, תחשבי עם התמונה עד כמה זה יהיה שונה בדייט ולפי זה תחליטי. 

אפסול רוב מוחלט של ההצעות 😂

כי גם ככה חלקם לא מתאימים מבחינת רמה רוחנית

אבל אהבתי ממש את הגישה, תודה❤️

אין פיתרון לבעיה הנ"ל, בעיה נפוצה וידועה עוד מקדם קדמתא. הבעיה הנ"ל מצריכה תפילה שיגיע הבחור המיוחל.

על החתום..

מה אתה אומר בנושא אבל דוד ?

@חתול זמני לא מצאתי את דעתך המיוחלת בהאי שרשורא.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש