שהבעל והאשה לא הולכים ביחד ברחוב אלא במרחק 50 מטר זה מזה. ועוד דברים שהצנעה יפה להם.

כשיש לבני זוג ציפיה להיות חברים טובים מעומק הלב כנראה שצריך להשקיע קצת יותר.

די ממצה את העניין.

בעזהי"ת.

היא כ"כ חשובה ומהותית,למה דחקו אותה לפינה?!

משפט המחץ- "אין דרך אחת לבטא אהבה"- הוא כ"כ נכון!!!

אני חושבת שאנחנו לא יכולים להזדהות עם הערכים של גור בעיקר בגלל שלא גדלנו בתפישת עולם שלהם.

בעזהי"ת.

אני גם חושבת שהם מעוותים ולא נכונים, ולא ככה אמורים להתנהג, אבל אם טוב להם בזה, מי אני שאחלוק....

בעזהי"ת.

לך תתחרה בMicrosoft..

בעזהי"ת.

על מטוס אחד שהיה צריך לנחות איפושו דחוף, אבל לא ידע איפה הוא.. אז הוא שלח SOS- "איפה אני?!", וקיבל מענה: "אתה כאן!"

ישר הוא ידע לנווט לאן שהיה צריך...

וכששאלו אותו איך ידעת, הוא אמר, רק מייקרוסופט יכולים לתת תשובה מדוייקת ב100 אחוז אך לא רלווטית....

יש?

ממש לא. ומכל הסיבות שבעולם! 

והכי מזעזע, שגם אם ק ש ה למישהו- אין לו מה לעשות עם זה!

בעזהי"ת.

נראה שהרוב דיי מוצא את עצמו בזה.

וכן זה באמת מחריד שאין דרך לצאת מהמעגל הזה.

למרות שבמחשבה שנייה- מכל דבר אפשר לצאת, השאלה היא איזה מחירים תצטרך לשלם על זה, והאם אתה מוכן לקחת את הסיכון שכרוך בכך.

עשרות אלפי אנשים שלכולם מתאימה הדרך הזאת?

(נעמיק. מה עם חובת ההצלה לאנשים שחיים במצוקה, אינם מודעים לה ואינם חפצים לצאת ממעגל זה? זוהי חובה מוסרית בסיסית)

והמחיר הוא כ"כ כבד שאף אחד כמעט לא עושה את זה.

יש יוצב"ש מפורסמת- שרהלה איינפלד, חסידת גור לשעבר שיצאה בשן ובעין משם, בבלוג שלה היא משתפת על התהליך וכו', ובא נאמר שהתיאורים שם לא נחמדים בכלל..

בעזהי"ת.

ברגע שאתה גדל בחברה מסויימת עם כללים שאתה מקבל אותם כמובנים מאליהם, באורח פלא הדרך הזאת תתאים לך יותר ממה שבאמת היא מתאימה לך.

יש הבדל בין "הדרך שמתאימה לי באופן אובייקטיבי", לבין הדרך שמתאימה לי באופן סובייקטיבי, אחרי שכבר גדלתי בחברה מסויימת וחונכתי בדרך אחרת.

ועל בסיס זה בדיוק צמח המושג "תינוק שנשבה".....

(זה נכון, חתיכת באג שיש בשיטה הזאת, אבל זה לא סותר את נכונות שאר הדברים..)

כבד כבד, ועדיין, זה אפשרי.

ומי שבוחר לא לצאת משם עושה את זה בדעה צלולה ובבחירתו האישית.

[לא מכירה את השרהלה הזאת...]

אני מסכימה עם מה שכתבת. 

יחד עם זאת, הכללים שם לא סובייקטיבים! 

כשצרכים בסיסיים של אדם נרמסים, עם כל הכבוד לחינוך- הטבע מנצח בסופו של דבר. (או מכריע)

(ובכלל, זה כבר מקום לדיון תורני-רעיוני, הרי זו עשה מדאורייתא 'ודבק באשתו'??)

איך אפשרי? למחוק עבר? להיות מנודה מכל מה ומי שהכרת? להיות בודד וערירי?

בעזהי"ת.

או: הכל אפשרי אם מספיק מנסים.

או: אין דבר העומד בפני הרצון.

תבחרי את הוורסייה המתאימה לך

את הדיון התורני תשאירי בצד, אין לי באמת כלים להתמודד איתו עכשיו, לא למדתי את הדברים לעומק.

אבל תרשי לי להניח שמבחינה הלכתית זה מסודר, שהרי האדמו"רים של גור הם אנשים משכמם ומעלה, גדולי תורה!!! לא נראה לי שמישהו שם ביטל מצוות עונה או משהו דומה...

זה פשוט מאזן מאוד עדין. שקשה להגיע בו אל נקודת הדיוק...

ואם הטבע מכריע- שיכריע אני מחכה..

[ואל תשכחי שלתהליכים חברתיים לוקח עשרות שנים לקרות. אז ק"ו בחברה כ"כ סגורה הרמטית כמו החרדים...]

להסתמך על איזה"שרה'לה" שהתפקרה (למה "לכבס", "יוצב"ש"..) ויורקת לבאר ששתתה ממנה - זה מעשה מגונה.

זה בדיוק האיסור לקבל הוצאת שם רע, ועוד על ציבור, והדבר הכי פחות מתאים לימים אלו.

אינני יודע מי את אישית, והאם גם לך יש חוויות לא-נעימות מרקע כזה;

אבל מה שברור - שדווקא עדות של אדם ש"יצא" משם, היא לא פעם הכי בעייתית, גם במקרים שניתן להאמין לכאבו האישי.

יש גם אנשים שכותבים כך על הציבור הדתי "סתם", כי הם יצאו ממנו - קל וחומר סיפורי זוועה מאנשים שיצאו מהעולם ה"חילוני", שעל ברכיו מתרפקת מוציאת הדיבה הנ"ל שהזכרת, וגם הם מלאי חוויות מסמרות שיער...

ככלל, חסידות גור (שאכן אינני מכיר את פרטי הנהגותיה בכל מיני עניינים שבינו-לבינה, וגם אין לי כל ענין להכיר, כשאין לי בכך כל תועלת), היא חסידות מפוארת. באירופה לפני השואה זו היתה החסידות הכי גדולה בפולין. אני קראת ספר, של שני כרכים של חסיד גור, על מסעו ל"שם", מקומות והווי..

לקחת מכל העושר הזה איזו נקודה ולהתייחס אליהם כעיוורים שאינם מודעים למצוקתם, עד שתבוא מישהי ותחלצם - זו ממש צרות מוחין לדעתי. ומי אומר שהאושר הפנימי של ה"שרה'לה" הזאת כיום, הוא גדול ממי שנמצא שם. אני כמעט בטוח שלא..

את יכולה להגיד על  כ ו ל ם  שלא טוב להם?  ולהסביר מראש שמי שלא מבין זאת שם, פשוט "לא מודע למצוקתו"? משל מדובר בעדת מופרעים?..

חסידות שרבותיה יכלו לצוות על חסידיהם לעזוב את השכונות בערים המרכזיות, ולעבור לערד, חצור הגלילית, ועוד - אין להם מספיק שכל להבין איך ראוי להתנהג בבנין משפחות, מה שכל צעיר בפורום לנ"ו "מבין"?..  אני לא מאמין לכך, וגם לא מתכוין לקרוא "נסיונות שיכנוע" לכך, כי בעיני זו הוצאת שם רע ללא תועלת מינימלית שנדרשת בהלכה לענין זה.

ולהגיד ש"צרכים בסיסיים של אדם נרמסים" שם?.. זו אחריות מאד גדולה. ש"הטבע ינצח", את זה כל מופקר אומר גם כנגד כל סייג אנושי בסיסי שהיהדות מציבה, כידוע.

כללו של דבר, אני אינני בא לדון על הנהגות שאינני מכירם, ושצריך לשאול הרבה אנשים, וגם אנשים גדולים עליהם - בוודאי שלא להסתמך על ספרות-זולה של מי שעזבה, אחרי הכל, גם עוד כמה דברים שמי שבראה ומחיה אותה בכל רגע מצווה עליהם..  אני בא לומר שלדבר כך על עדה גדולה ומפוארת בישראל, שבוודאי רבים מתוכה מרגישים שמחה והתעלות בהשתייכותם אליה, זו לא צורה. ואם יש למישהו קושיות אישיות על דברים מסויימים והם מפריעים לו - ישאל מישהו גדול "מבפנים" שמכיר היטב ויגבש לעצמו את עמדתו האישית.  לצערנו, היום הבעיה של ההקצנות "לכיוון השני" הן לא פחות חריפות בלשון המעטה, ודומני שגובות מחיר כבד בהרבה וגם מהם קשה "לצאת", להבדיל..

לא הסתמכתי על הגיגיה (הכואבים) של שרהלה, הבאתי אותה בתור דו' לאחת שהייתה ונכוותה. 

התפקרה? מילה קצת טעונה וגם לא נכונה מציאותית, על היהדות ככלל היא לא יורקת, אך על הבור הריק שעליו חונכה היא יורקת ובצדק.

ואדרבה, למי יש עדות מהימנה? למנהיגי העדה שאלופים בהסברה פנימית?

ברור שהיא ספציפית ודומיה מדברים מכאב אישי, אבל כאן הבן שואל- מה הרקע לכאב כ"כ גדול?? לנפנף בזה שהיא כרגע לא שומרת תומ"צ אין בכך כדי לפטור את עיקרי טענותיהם.

חסידות גור אכן מפוארת והייתה מפוארת עוד יותר.

לעניינו, עיקר הטענה היא לגבי החוקים והכללים שאותם נתן ה'בית ישראל' כשאיפה לבעלי דרגה- שכיום מיושמים בצורה גלובלית על כלל החסידים.

לא אמרתי על כ ו ל ם, אך בהחלט בעל שכל ישר יכול להבין שא"א כיום לילך בדרך של עיקור טבע וחיים. אישה לא מסוגלת לחיות חיים מלאים שאין לה את הצרכים הרגשיים שלה, גבר לא יכול לחיות חיים מלאים שאין לו את צרכיו שלו וכן על זה הדרך.

ובמיטותא, מה ההבדל בין אישה מוכה רגשית לאישה מוכה פיזית? אדרבה, היא הנותנת! ממש כמו שאישה מוכה יכולה לאהוב את בעלה אהבת עולם (מעוותת), ועלינו בתור ציבור וחברה להצילה. אני לא רואה הבדל גדול בין המקרים. (לצערנו בהקשר הזה, בצורה תאורטית).

אני כן יכולה לומר שאני מכירה את ההנהגות וגם יצא לי לדבר עם כמה מהחסידות בדווקא על הדברים הנ"ל, ואי לכך כתבתי את דברי.

שוב, בטוחני שישנם כאלה שדווקא הנגה זו היא הטובה ביותר עבורם, אך פשוט שמדובר בקומץ, מהסתברות סוציולגית פשוטה, שמצביעה מיד על הבעייתיות- ממה נפשך, הרי בתוכם כולולים ודאי גם אלה שדרך זו אינה טובה להם, ידיהם ונפשם כבולות בכלא האידאולגי כביכול, בין שהם מודעים לכך ובין שלא.

(משל למה הדבר דומה? לילוד שנולד בתוך הביבים, והמשיך וגדל כך כל חייו, נלחם על פתו ומימיו ואין לו בעולמו כלום מלבד מנהרות הרפש, והדבר הנשגב ביותר שראה בחייו הוא ילוד חושך שכמותו. אין לך מעלה גדולה יותר מלהוציאו משם, להראות לו את אור השמש הנפלא וללמדו הליכות עולם מהם.)

שעל מה שאינני מכיר - אינני יכול להעיד.

ב. מי ש"זרק" את כל דרך התומ"צ, ויש לו נוגדנים כלליים כלפי החברה בה גדל - פסול לעדות לגביה לגמרי. זה דבר מובן מאליו. וגם אם אפשר להבין לא-פעם כאב אישי של אדם כזה, עדותו הפומבית אינה קבילה ויש בה - בלשון המעטה - "אי נוחות" גדולה.. גם איננו יודעים כמה נתונים "אובייקטיביים", וכמה דברים שאישית התחככה בהם מעורבים בכך - וב"אשמת" מי. ולקרוא בכללות "בור ריק" לחינוך שהיא קיבלה, בפרט על רקע "חינוכים אחרים" שיש היום, כולל בהווי שבו בחרה הגב' הנ"ל - זה לדעתי נורא ואיום.

ג. לא דנתי, כמובן, על עצם הנהגתם בנושא הספציפי, שאינני מכירה; וגם לא קראתי בדיוק מה נאמר עליה בשירשור מקודם, במכוון. ככלל, בוודאי שדרך התורה הכללית אינה "עיקור טבע וחיים" אלא העלאתם ועידונם (יש ספר בנושא זה, שיש עליו הרבה הסכמות מגדולי הרבנים החרדיים, ודווקא הפוך מהכיוון שציינת). אבל להמשיל זאת "לילד שנולד בתוך הביבים", "ילוד חושך".. זה דבר נורא ובלתי מתקבל על הדעת. זו הקיצוניות השניה. הנהגות שנוסדו, לדברייך, ל"בעלי דרגה", יש בהם מן הסתם "נקודת תוכן", גם אם אינם מתאימים לאחרים. לדבר כזה לא קוראים בכינויים כאלה, גם ב"משל". 

ד. אני לא אוהב שאומרים על ציבור, אנשים רבים, לומדים: "לא מודעים".. לא כל מי שנוהג אחרת ממני - הוא פשוט איזה "עיוור" שלא מודע.. יתכן שהוא חושב/מרגיש אחרת. אע"פ שאת צודקת שלעיתים גם מוסכמות חברתיות יכולות לכבול מאוד.

ה. מלבד עצם השאלה מה התועלת בחידוד הנקודה הזאת כאן (הרחק, כמובן, מכוונתו התמימה של פותח השירשור), שזה לא "פורום גור" שאולי ישנה משהו.. - הרי עיקר הטענה היתה על לקיחת דבר שהוא "סעיף" בחיים (כמו שאמרתי - לא  מכירו), גם אם סעיף חשוב ובסיסי, והצגתו, גם אם לא במתכווין, כ"הכל".  וכמו שאמרנו, יש בדרך חיים זאת, ובציבור זה, הרבה תורה וחסד ואידיאליזם ותוכן.

ואומר שאתה צודק, אין טעם בליהוגים בעלמא..

שיהיה בהצלחה לכולנו, כלל עמ"י, באשר הם.

לכן הם יצדיקו כל עיוות חילוני, ויגנו בתוקף כל הנהגה חרדית.

לק"י

לא בטוח שמה שכתוב בכתבה- זאת בדיוק המציאות.

אבל, אני שמעתי ממישו שעבד הרבה שנים עם אוטיסטים- שיש חסידות מסויימת (לא זוכרת אם זאת חסידות גור) שיש אצלם אחוז גבוה יחסית של אוטיסטים.

נראה שכשהתקשורת לא מספיק תקינה וזורמת- זה עלול להוביל לבעיות תקשורת אצל הילדים..

לא מדובר רק על חסידים כאלה, אלא באופן כללי על אנשים שהתקשורת אצלם כנראה קצת מוזנחת.

אבל מכיוון שפה מדובר על חסידים- כתבתי דוקא את זה.

בעזהי"ת.

הייתי בסוף סעודת ערב שבת אצל חסידים (לא יודעת אם גור, זה היה במאה שערים), והבנות והבנים (של אותה משפחה!!!) אכלו בחדרים נפרדים...

כלומר, יתכן בגלל שהיו אורחים.

אינני חושב שמישהו עושה סעודה "נפרדת" לבני המשפחה בלבד.

בעזהי"ת.

רק לאחרי הסעודה, לדבר קצת.. והיה ברור שיש 2 שולחנות ב2 חדרים.

והיינו בשוק, ושאלנו על זה, הם אמרו שככה צריך, ושזה לא שייך שאחים ואחיות יישבו שאותו שולחן...

לנו!

כי אנחנו חיים אחרת! ב"ה..

באמת לא שמעתי על זה מעולם.

זה משהו שאפשר לחקות? הרי היינו רוצים לדעת יותר מוקדם אם זה היה ביכולתנו....

מוזר שאתה כאילו משווה ביניהם.

לק"י

יש לי כמה בני דודים (חרדים, אבל ממש לא חסידי גור) שנפגשו כ-3 פגישות ארוכות והחליטו על חתונה.

לי באופן אישי זה נשמע מהר מידי ומלחיץ, אבל עובדה שזה אפשרי..

ואגב, החיים שלהם לא טובים יותר/ רעים יותר מאשר של אנשים שיצאו הרבה זמן, אלא אותו דבר פחות או יותר.

מה שאומר, שלפעמים מספיקים להכיר טוב ולהקשר בזמן קצר+ סייעתא דשמיא ענקית "ליפול" על המישו הנכון

אפשר גם לקפוץ באנג'י ממגדל כלבו שלום בלי חבל... רק שזה לא נשמע לי כמו רעיון מאוד טוב... 

ואת אף פעם לא יכולה לדעת אם החיים שלהם טובים\רעים יותר מחיים של אחרים שיצאו יותר זמן. 

סביר להניח, שאם לבן דוד שלך יש בעיות בחיי הנישואים שלו, הוא לא ידבר איתך על זה.

לק"י

ואני מסכימה שזה באמת מוגזם להחליט על חתונה כ"כ מהר- ואני באופן אישי לא הייתי הולכת על זה..

אבל לא מזמן שמעתי על זוג שיצאו כמה שנים, התחתנו, היו נשואים כמה שנים- והתגרשו. אזמה?!

מסתבר שגם אם יוצאים שנים זה לא בהכרח המדד לחיים מאושרים והצלחה בזוגיות.

מה שהתכוונתי להגיד זה- שגם כאלה שיצאו שנים, וגם כאלה שיצאו ימים..- הזוגיות יכולה להיות טובה יותר או פחות. ומספר הפגישות הוא לא המדד לזה.

למרות, שעל פניו זה נראה שככל שמכירים יותר- יותר קל להגיע להחלטה הנכונה.

ולכן, כהמלצה- לא הייתי ממליצה להחליט כ"כ מהר.

מכירה מקרוב את הציבור החרדי, ויש שם כ"כ הרבה מנהגים שונים,

מהקיצוני ביותר עד המתונים..

אז אני לא באה לומר מה הכי נכון לעשות, אלא להיפך,

כל אחד מכיר את עצמו, את הסביבה והנוהג אצלם,

שכל אחד יעשה את ההחלטות שלו, איך שהכי טוב לו!
ויתפלל לסייעתא דישמיא והצלחה בדרך שבה הוא בחר להקים את הבית שלו..

שנזכה..

מזל שאת פה

חרדים ככלל יוצאים רק אחרי שהם יודעים כל פיסת אינפורמציה על המשודך, ומה שנשאר בפועל לבדוק זה את ההתאמה והכימיה. אי לכך, אפשר להבין חרדים שנפגשים מס' מועט של פגישות וסוגרים. מה שא"כ אצל הגורים.

בחסידות גור, נשים לא נוהגות... 

יכולים בבחור/הבחורה להגיד שהם לא מעוניינים..

(ואז כל האוכל לוורט שנמצא במקרר הולך לפח...)

בעזהי"ת.

זה לא לשון הרע.

אחרי השואה עולם החסידות היה במצב קשה מאוד. האדמו"ר מגור רצה להחיות את העולם שכמעט ונכחד אבל בשביל זה הוא רצה רצינות מוחלטת של כל מי שהולך איתו.

הוא קבע את התקנות האמורות על מנת להקים גדודים של קדושה ואמר שמי שרוצה להיות איתו חייב לנהוג לפי התקנות.

חלק מגדולי ישראל כבר בתקופה ההיא יצאו נגד התקנות ההם.

חסידי גור עד היום מקפידים לפחות על עיקרי התקנות ובוודאי כל מה שקשור להתנהגות בפרהסיה (כמו שכתבו כאן שהבעל והאשה לא הולכים ביחד ברחוב.

עד כאן העובדות כפי שאני יודע אותם (אחי היקר - אם טעיתי במשהו תגיד לי ואתקן בעז"ה)

את דעתי על העניין אחסוך ממכם.

בחסידות גור מדברים עברית מתוך עיקרון!

רק המבוגרים מבינים יידיש.

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

לוגיסטיות רבות לקראת החתונה ובעיקר בארגון הבית בו נגור אחרי החתונה - צריך להכשיר דירה למגורים, עם כל התכולות שיש בבית, יש הרבה הוצאות וכאב ראש בדרך בכל האחריות הנלוות לדברים האלו)

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

קראתי אתמול מישהי שכתבה שתמיד יש ספיקות לפני אירושין, נישואין, וזה נורמלי וטבעי לחלוטין.

יש מן הסתם גם חששות - להקים בית, לא להיות לבד יותר (לטוב ולמוטב) - כל זה כנראה פוגם

קצת בשמחה שצריכה להיות (כך אנחנו מצפים). ולא לשכוח את אדון יצר הרע שלעולם לעולם

לא ישן ורק ממתין למשהו טוב ושווה כדי "להתלבש" עליו.

זהו. אגב, ספיקות יכולים להיות מדי פעם גם אחר כך....וגם זה טבעי. לא להתרגש מזה.

המון מזל טוב. היו מאושרים!

"

ולא התרגשתי בלידות של אף אחד מחמשת ילדיי.

לא יודע, כנראה שאפשר בלי.

אבל השאלה מה האדם רוצה

והפותח רוצה שתהיה לו את ההתרגשות 

טבעיות ממש יפות, בניגוד לחומות שיער.

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

גם שלך, בדרכים שונות אמנם.

כבר עבר, אבל תודה על הרגישות, חתול זמני נאמן.

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

אולי גם זה  יסורים...

בע"ה שלא נבוא לידי נסיון..

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הגמרא אומרת שגוץ לא יישא גוצה וגבוה לא יישא גבוהה

לגבר יפה להיות גבוהה

לעומת זאת אם היית אישה 1.9 סביר להניח שלא רק לא היית מקבל מחמאות היית מרגיש חוסר ביטחון על הגובה הזה

בוא נגיד שאני לא מאחלת לבנות שלך להיות 1.9

ההגובה הממוצע לאישה הוא 1.6

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה