לא ממש פיתרון, אבל אם אתם שוקלים חינוך ביתי, צרו קשר בשמחה

(הגדול שלנו בן 10)

שלום אנונימית, כשקראת את מה שכתבת - חשבתי שאני כתבתי את זה....

כדאי לבקש מיועצת ביה"ס להיכנס לכיתה ולצפות בו במשך השיעור - יש להם הרבה פעמים התבוננות שאין לנו ,הההורים.

שיחה עם מחנכ/ת הכיתה יכולה להועיל . עשינו את זה עם בננו. היועצת לקחה אותו לשיחה והצליחה לדובב אותו. הוא דיבר על כ"כ הרבה דברים שבעינינו ניראים יומיומיים. וזה כאילו שהוא הוציא הרבה אויר רע שהיה אצלו.

זה לא שהוא נירגע במאה אחוז, אבל... הוא הרגיש שילמישהו בביה"ס איכפת ממנו יותר מאשר בד"כ.

וזה לא שאנחנו לא הורים קשובים, פשוט בעלי מקצוע - יותר מקצועיים מאיתנו.

וגם....בשקט אומר לך - לא נורא אם הוא יישאר בבית יום-יומיים. זה יעשה לו טוב ויתן לו קצת הפוגה מכל הלחץ בביה"ס.

לצערי אני לא מחזיקה כלכך מיועצת ביה"ס

בדרך כלל אין לה זמן לילדים נורמטיביים. לפני שנתיים פנינו אליה בבקשת

עזרה כי היו בעיות עם ילד מכיתה גבוהה יותר שהציק קבוע לבן שלנו והיא פשוט לא התייחסה...

אבל הוא כבר לא מציק לו מזמן, זו לא הסיבה שהוא לא רוצה ללכת.

ויוקטנה- לא מתאים לי חינוך ביתי. מצטערת, ביה"ס נראה לי דבר טוב, גם כשלא מסתדרים איתו.

בסה"כ המורים והמנהל ממש טובים.

שילמדו מנסיון כזה שבאמת למערכת אין כח עליו, ושהם "לא יותר מקלפים" (עליסה בארץ הפלאות, סיום).

לעניות דעתי הבאמת דלה זה נשמע לי יותר מדי כיאלו ויש מישהו או משהו שמפריע לו שם מאוד אם את אומרת שזה כבר שנים,אולי לבקש מהמחנכת קצת להסתכל אחריו לראות מי בא איתו במגע בבית הספר ?.מאוד לא פשוט להניח שאין מי שמציק לו,אולי ההשגחה בבית הספר מצד המורים לא גבוה מספיק ויש מספיק פינות כנראה שאפשר להציק ואין רואה

נניח שאין משהו ספציפי וסתם לא בא לו, תציירו יחד מציאות שבה אין לו בית ספר, ממש כמו החופש הגדול - אבל בלי סוף...

תנסו לטפל במה שמציק לו ולמצוא את מה שחיובי בבית הספר, ובוודאי יש הרבה.

ותודו בפניו שגם לכם לפעמים לא בא ללכת לעבודה (ושבילדותכם גם לכם לפעמים לא התחשק ללמוד), אבל ברור לכם שזה כדאי כי יש לכם חברה, ואתם מתפתחים, וכמה כבר אפשר לשבת בבית, וכו'.

אשמח לתגובה.

עיצה ממש יפה.... מאוד מתחברת...

ברור ששאלנו יותר מפעם אחת מה בדיוק הוא לא אוהב בבי"ס,

הוא אומר רק שהוא לא אוהב ללמוד, שזה דבר רגיל אצל ילדים- לפחות אצל הילדים שלי. חוץ מזה רוב הימים הוא חוזר עם חיוך, ומספר חוויות חיוביות. זה ממש לא נראה שהוא סובל שם, והוא ילד מאוד אמיתי שמספר לי הרבה, אפילו כשהוא לא היה בסדר הוא מספר לי.                                  ולספר על עצמינו קצת קשה כי אני שנאתי את ביה"ס ולא למדתי  ברצינות  רוב השנים ורק לפני הבגרויות נזכרתי ללמוד וההורים שלי שילמו הרבה כסף על כל שיעורי העזר שהייתי צריכה פתאום, וגם למדתי המון חומר בזמן קצר... את זה דווקא סיפרתי לו כחוויה שלילית. זה עדיין רחוק ממנו וממש לא מרשים אותו.                                                                                     אבא שלו אהב ללמוד אז אין לו מה לספר. ושנינו מאוד אוהבים את העבודות שלנו כך שזו גם דוגמא שאפשר רק לקנא...         האמת שאולי הבעיה שלמרות שאני חושבת שטוב לו בבי"ס אני קצת מזדהה איתו, כי אני שנאתי ללמוד, ואף פעם לא שיעמם לי בבית ,היום ברור שאני רואה דברים אחרת, וגם בתי הספר השתנו מאוד לטובה , אבל אולי בכל זאת יש לי הזדהות איתו.                                        טוב קצת הארכתי וגם יש לי בעיה במחשב כפי שרואים...                                                                                                                        אז מה עושים????????????                       

תגידי לו שאת מבינה אותו. באמת, יש ילדים שלא כ"כ אוהבים ללכת לביה"ס. זה לא דווקא שהם לא לומדים ולא אוהבים ללמוד (כך הוא לא יזהה את עצמו כ"כזה"), הם יכולים לפעמים ללמוד הרבה מספרים וכד'. אבל לא אוהבים כ"כ ללמוד בביה"ס.

אבל אין ברירה - לבי"ס חייבים ללכת (אל תפרטי מי מחייב)... סה"כ, גם שומעים שם דברים מעניינים וגם יש חברים. וכשאתה חוזר אתה שמח. ואם פעם אדם רוצה ללמוד משהו שכן מענין אותו או לעבוד בדבר שמענין אותו - הוא יצטרך את מה שהוא למד מקודם. אחרת יכולים להגיד לו: קודם תשלים דברים שצריכים לדעת לפני המקצוע הזה.

אז לכן, השאלה היא לא אם הולכים לבי"ס או לא. צריכים. השאלה היא רק אם נעשה את זה יותר בשמחה או שנתלונן.

אם תחפש דברים טובים גם בביה"ס, ותתענין במה שמלמדים, תשאל, תשתתף, יהיה לך טוב יותר. אם רק תחשוב על זה שאתה לא רוצה ללמוד שם - תרגיש פחות טוב..  אז מה יותר כדאי?

ולהגיד לו: תדע, שכאשר יש דבר שצריכים וחשוב לעשות, אבל אין כ"כ חשק - יש שתי דרכים: האחת - להתלונן ולחשוב על כך שלא רוצים, ואז גם עושים - אבל מרגישים לא טוב; והשניה, להחליט שאם כבר אני שם, אני אחפש מה טוב בכל זאת. אקשיב לכל דבר מענין, אשחק עם חברים, וכך - מרגישים הרבה יותר נעים.

אז מעכשיו - הולכים לישון בערב בזמן וקמים בזמן. זהו, אין ברירה, תשתדל שזה יהיה בשמחה.

ואז אפשר להציע: אם אתה תנהג כך כמה זמן יום אחרי יום, אז אחת לכמה שבועות נוכל לתת לך "יום חופשי" עם אבא ואמא. אבל בתנאי שבזמנים האחרים מבינים שמה שחייבים משתדלים למצוא בו את הטוב, והולכים בזמן. ולהסביר, שזה לא כי הוא עושה טובה להורים שהוא הולך.. אלא בתור עידוד, לשמח אותו.

ונראה מה יקרה..

ייתכן שהרגלי הלמידה שמתאימים לו- הם לא מה שיש לבית הספר להציע לו?

(זה עלה לי בעקבות מה שכתבת על אצמך- לא הצלחת ללמוד בכיתה -אבל בפרטני הצלחת ללמוד המון)

שאלה נוספת-

אם את כן משאירה אותו בבית- מה הוא עושה עם עצמו?

מטייל?

קורא ספרים (של ספרות או מדע יותר עשיר ומעניין מהמקראה של בי"ס....) ?

ישן? מבשל איתך במטבח?

אולי זה ייתן לך יותר הבנה של- מה חסר לו- כשהוא נמצא בבית הספר?

אולי לשלוח אותו לבי"ס שמלמד בשיטת לימוד אחרת

או לשלוח אותו לחוג "מדענים צעירים" (וכדומה) -שלא ישכח את חדוות קניין ידע

וזאת- כמובן אם ניסיתם את כל האופציות לשכנעו.

בשלב זה או אחר הוא יחזור ללימודים. 

תרכיבו לו סדר יום, כאשר הוא מחויב לעמוד בו,

ומתאים לו ולהתנהלותו:

חינוך ביתי.

ממליצה בנוסף להתייעץ עם דמות תורנית המכירה אתכם.

מצטרפת להצעה לשקול מיסגרת אחרת ואולי בינתים להשאיר בבית עד שתמצאו מיסגרת חליפית אבל בלהתנות את זה בלימוד מסודר בבית שתבנו ביחד איתו.

גם אני  בתור ילדה מא' עד י"ב לא אהבתי בית ספר ולא היה לי רע שם בכלל!! להיפך פעמים השתעממתי...

שני דברים שכדאי לבדוק:

תבדקי אם הוא פשוט לא מוצא עניין בבית ספר כי הוא מבין מהר את מה שנלמד- זה מוציא את החשק ללימודים ..

שנית, ההורים שלי שהבינו זאת עשו איתי הסכם שפעם בחודש מותר לי "להבריז"  בלי סיבה מהלימודים בתנאי שאני קמה בלי בעיות בשאר הימים לבית ספר... אם הוא משלים לימודים מהר זה יכול להיות תמריץ מעניין ולא יפגע בו לימודית...

שבת שלום!

להשאיר ילד בבית זו לא אופציה- כי שנינו עובדים.

לשלוח לבי"ס אחר זו גם לא אופציה, אנחנו גרים במקום שצריך הסעות לכל בי"ס ויש הסעה רק לבי"ס איזורי.

שהוא אגב לא רע בכלל. אבל הוא בי"ס של משרד החינוך על כל המשתמע מכך.

אם כן נשארה רק האופציה שהוא ילך לבי"ס- ננסה את שיטתו של ד. נראה כמה זמן זה יחזיק...

תודה על התיחסותכם

לדעתי - שלא יהיה ספק: זה היה קורה בכל בי"ס שהוא היה הולך אליו...

על ספריו של הרב יחיאל יעקובסון בחינוך ילדים "אל תחטאו בילד"

כמו כן, ניתן אולי לפנות אליו לייעוץ אישי.

אני בטוחה שלא תפסידו מזה.

בכלל מומלץ לכולם.

אותי זה ממש מציל.

אני למדתי שכדאי לברר למה לא טוב לו?יש לו חברים?המורה לחוצה?הוא ילד לחוץ?

כל מיני דברים בסגנון הזה..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....