תגידי לו שאת מבינה אותו. באמת, יש ילדים שלא כ"כ אוהבים ללכת לביה"ס. זה לא דווקא שהם לא לומדים ולא אוהבים ללמוד (כך הוא לא יזהה את עצמו כ"כזה"), הם יכולים לפעמים ללמוד הרבה מספרים וכד'. אבל לא אוהבים כ"כ ללמוד בביה"ס.
אבל אין ברירה - לבי"ס חייבים ללכת (אל תפרטי מי מחייב)... סה"כ, גם שומעים שם דברים מעניינים וגם יש חברים. וכשאתה חוזר אתה שמח. ואם פעם אדם רוצה ללמוד משהו שכן מענין אותו או לעבוד בדבר שמענין אותו - הוא יצטרך את מה שהוא למד מקודם. אחרת יכולים להגיד לו: קודם תשלים דברים שצריכים לדעת לפני המקצוע הזה.
אז לכן, השאלה היא לא אם הולכים לבי"ס או לא. צריכים. השאלה היא רק אם נעשה את זה יותר בשמחה או שנתלונן.
אם תחפש דברים טובים גם בביה"ס, ותתענין במה שמלמדים, תשאל, תשתתף, יהיה לך טוב יותר. אם רק תחשוב על זה שאתה לא רוצה ללמוד שם - תרגיש פחות טוב.. אז מה יותר כדאי?
ולהגיד לו: תדע, שכאשר יש דבר שצריכים וחשוב לעשות, אבל אין כ"כ חשק - יש שתי דרכים: האחת - להתלונן ולחשוב על כך שלא רוצים, ואז גם עושים - אבל מרגישים לא טוב; והשניה, להחליט שאם כבר אני שם, אני אחפש מה טוב בכל זאת. אקשיב לכל דבר מענין, אשחק עם חברים, וכך - מרגישים הרבה יותר נעים.
אז מעכשיו - הולכים לישון בערב בזמן וקמים בזמן. זהו, אין ברירה, תשתדל שזה יהיה בשמחה.
ואז אפשר להציע: אם אתה תנהג כך כמה זמן יום אחרי יום, אז אחת לכמה שבועות נוכל לתת לך "יום חופשי" עם אבא ואמא. אבל בתנאי שבזמנים האחרים מבינים שמה שחייבים משתדלים למצוא בו את הטוב, והולכים בזמן. ולהסביר, שזה לא כי הוא עושה טובה להורים שהוא הולך.. אלא בתור עידוד, לשמח אותו.
ונראה מה יקרה..
