אם את חושבת שזה לא מתאים לך עכשיו- תגידי להורים שלך שלא מתאים.

בסופו של דבר כל החלטה שתקבלי היא שלך. לא של ההורים שלך.

אני מבינה את הצורך של ההורים לוודא שהילדים שלהם בוחרים נכון, אבל את בנאדם עצמאי,  וזו בחירה שלך.

אל תזמיני אותה לאירוסין, אפשר להביא קודם, אם זה ממש חשוב.

אבל רק כשזה נוח לך.

בפשטות - מה שאת אומרת מאוד הגיוני וגם די מקובל, דומני, במקומותנו; שרק כאשר חושבים שיש אופציה סבירה לענין, מכירים גם להורים. 

מצד שני, יש משפחות ששם זה דבר טבעי "לשמוע את חוות הדעת" של ההורים, כחלק מההליך של שיקול הדעת.

אז זה ענין אישי ותלוי לגמרי בך.

את יכולה לומר לאימך, שאת לא "תזמיני אותה לאירוסין", אבל מנגד - את רוצה קודם לראות שבאמת זו אופציה ממשית, גם אם עוד אינך "מחליטה" (לפעמים זה גם מהכיוון ההפוך: לא החשש לביקורת, אלא שמא נשיאת החן של הבחור בעיני ההורים, תשפיע לי על שיקול הדעת החופשי..).

בהצלחה רבה.

כששני הצדדים (ולא אחד מהם!) מרגישים בנוח עם זה. שזה רלוונטי ושייך לדעתם...

כמו כן, השאלה היא במצב הקשר. את מעידה שהוא "בחיתוליו" - ואם כך את מרגישה, כנראה שעדיין מוקדם מדי. ודאי שמדין כיבוד הורים צריך להפגיש אותם עם הבחור, ולא רק "להזמין אותם לאירוסין", כפי שאמך אומרת, אבל לא צריך להגזים ולהפגיש אותם בטרם עת. מהי העת? זאת תחליטו בעצמכם.

ב"הצלחה.

ישלך אישור ממני להתחתן איתו

למה להקדים סתם את המאוחר, אם בכלל.

אבל זה היה בשביל לדעת מה ההורים שלי חושבים וגם לקבל עצה טובה מהם..

ההורים שלנו חכמים, הם יודעים בד"כ מה טוב לנו.. יש להם ראיה רחבה יותר ממה שיש לנו.

ב"ה שהבאתי אותו הביתה, כן בשלב מאוד מאוד מוקדם..

אנחנו נשואים עכשיו באושר  

אפשר לעשות את המפגש הקצר הזה מפגש ממש קצרצר.. סתם הכירותי כזה ואז אח"כ תצאו יחד..

זה יעשה לכם טוב

ולא לפני..

אחרי זה ההורים ילחצו יותר..

לי אישית זה לא מתאים.

בהצלחה!

ברור שאמא לא תפגוש אותו "רק באירוסין" ואפילו לא בהכרח רק אחרי ההחלטה, אבל לא שייך שאמא תיפגש עם כל בחור שהבת שלה יצאה איתו 4 פעמים, זה קצת הזוי... צריך לתת לקשר להתקדם קצת מעבר לזה

בהצלחה בכל מקרה

עושה רושם שמאילוצים שונים ומכורח המציאות המיוחדת שלנו-

אכן נפגיש בינו לבין הוריי.

חששותיי הם סתם דמיונות שווא של היצר הרע, ובעז"ה יהיה בסדר

קצת לסמוך על ה'.

ו"לחשוש" - בוודאי שאין ממה..

טוב, אז סתם בשביל הידע הכללי תשמעי סיפור: בן דוד שלי יצא עם בחורה והקשר היה ממש בסדר מבחינתו. היו כמה דברים קטנים שהפריעו אבל באמת לא נורא. היא באמת הייתה נחמדה.

במקרה יצא לו לפגוש את האמא של הבחורה ואחרי כמה פגישות צולעות, למרבה הצער של כולנו [בנינו על זה, זה היה נשמע ממש טוב...] הוא ניתק את הקשר.

שוחחתי איתו באריכות וניסיתי להבין מה קרה. הוא דיבר איתי בגילוי לב והנה תמצית העניין: כשהוא ראה את האמא הוא הבין איך הבחורה הולכת להיראות [לא חיצונית כמובן] עוד 30 שנה ונפל לו האסימון. גם כל מיני תופעות נסלחות שנראו לו בפגישות "חמודות" נראו לו לאחר המפגש עם האמא כאיזה גן פגום ומעצבן שעובר בתורשה, בקיצור הבחורה הפכה להיות בשבילו איזה יצור מסכן ומעצבן עם מסורת משפחתית של בעיות.

ניגש בזריזות לענייננו: אם אמא שלך מתעקשת לראות את הבחור בשלב הזה, די ברור שיש לאמא שלך פגם רציני שעדיף לא לחשוף בשלב הזה של הקשר. הבחור עלול להגיד לעצמו באיזה הבזק מחשבה "ואוו היא בדיוק כמו אמא שלה!" ובמקרה של אמא פולניה במיוחד זה ממש לא הולך לטובתך. עדיף שתבססו את הקשר, תכירו טוב, תבשילו להתמסד ביחד ואז תפגשו את ההורים. ככה מקובל ע"פ רוב ולא לחינם. בד"כ נפגשים עם ההורים שבוע לפני האירוסין. בנתיים תמליצי לאמא על "רגיעון של הדס" שמעתי שזה עוזר.

בס"ד

כמו שאת לי ארץ כתבה:

"שמאילוצים שונים ומכורח המציאות המיוחדת שלנו"..

ואני באמת מסכימה עם טורקיש קטן

אמא שלי אדם מקסים, אני מאחלת לכולם אמא כמו שיש לי, זכיתי מאוד!

היא הכי לא פולניה שיש, ממש לא קשור. וב"ה אין בה שום פגם או מום שיש לי סיבה להסתיר.

כמו שאהבת חינם כתבה מתחתיי (והיא חברה שלי ומכירה את המקרה וצודקת במה שהיא כתבה) יש כאן סיבה מוצדקת שבגינה ההורים רוצים לראות  אותו.

ורצון של ההורים, באופן כללי, לאו דווקא קשור אלי- לראות את הבחור נובע מאהבה פשוטה וכנה, דאגה בריאה (ולא פולנית!) לראות עם מי הילד שלהם קושר קשרים- לפני שזה הופך לרציני! ואני מקבלת את זה בהבנה, מה שמקל עלי להשלים עם הפגישה המתועדת בינהם.

קח אתה רגיעון של הדס. אולי קח תרגע מפוביית האם הפולניה.

ולבריאות לך.

איך אתה יכול לכתוב לבחורה על אמא שלה, שכמובן אינך מכיר: "אם אמא שלך מתעקשת לראות את הבחור בשלב הזה, די ברור שיש לאמא שלך פגם רציני שעדיף לא לחשוף בשלב הזה של הקשר".

זה פשוט מזעזע.

קל וחומר כשמדובר בנוהג שיש כאלה שאצלם הוא דווקא כן מקובל, כמו שהעידו כאן כמה, כחלק מהעזרה לשיקול הדעת של הבת.

[ולגבי בן-דודך, או שהוא אכן "ניצל", או שהיא ניצלה ממישהו שאלו האנאלוגיות שלו. לעוד 30 שנה. אי אפשר לדעת]

לאמא שלה, אין שום פגם - אם היית יודע באיזו אמא מדובר, היית כורע אפיים ארצה לבקש סליחה.. ה"פגם", תסלח לי, הוא ביכולת לכתוב דבר כזה בכלל, קל וחומר למישהי על אימהּ, קל וחומר שאינך מכיר את האמא.

מתוך מעט הכרה של הנושא המדובר, הייתי מציע פשוט "לעשות רוורס" ותשובה על הדברים. כעת הזמן המתאים...

[אגב, ללא קשר ספציפי דווקא: להגיד "אמא פולניה" בהקשר שהזכרת, זה חשש להוצאת שם-רע על כך וכך מאות אלפי נשים...]

את אמא של אישתי פגשתי אחרי שבוע.

פשוט, אני לא עשיתי מזה עניין גדול, אם זה לא היה הולך(ח"ו), לא נורא!

אז פגשתי את אמא שלה, כאילו זה השפיע על הקשר שלנו!

קודם כל בהצלחה גדולה בפגישה המשפחתית!

אני רוצה לספר לך שההורים שלי פגשו את בעלי לשבת שלמה, חודש אחרי שהכרנו וחודשים לפני שהחלטנו להתחתן.

וזה לא היה כי הם לחצו אלא כי הרגשתי שאני רוצה להכיר אותו בעוד סביבות חוץ מדייטים ולרואות איך הוא מסתדר עם האנשים שאני הכי אוהבת בעולם,

פחדתי פחד מוות- כי אבא של מקסים אבל סופר קשוח וביקורתי וגם אמא שלי, וזה היה דרך מעולה בשבילי לברר רגשית דברים עם עצמי ומחשבות שלי על הקשר ועל מי שאני יוצאת איתו (נק' חוזק וחולשה- בי,בקשר ובבן הזוג).

וב"ה זה היתה הצלחה מסחררת ונתן לקשר דחיפה מאוד גדולה כי זה חידד את הטוב והביאי למודעות את מה שצריך לברר ולדבר עליו.

ומנגד אני פגשתי את ההורים של בעלי בשבת לפני שהוא הציע לי נישואין (במוצ"ש), וההורים שלו קצת התבאסו מזה שהוא לא בא להתיעץ איתם אלא רק להציג אותי (לא מבחירה אלא מאילוצי צבא) וב"ה אני מסתדרת מצויין איתם.

בקיצור הדברים- תנסו להפיק מהמצב את ההכי טוב לקשר שלכם ולבניה שלו.

ותעשי לעצמך טובה, תעשי מה שטוב לך ולא מה שמקובל...

וזה דווקא מאוד בריא לקפוץ ואולי רק 'לעבור לרגע לקחת בקבוק קולה' מהבית.

גם לראות מי הוא בסביבת אחרים, וגם הרבה פעמים ההורים רואים דברים שאנחנו כצעירים מסונוורים פחות רואים.

כמו שלא מתביישים להביא הביתה גם אם זה מישהו זר שצריך ארוח, ככה לא צריך להתבייש להביא את המדוייט. זה מאוד נימוסי ומתקבל על הדעת אלמלא מנהג מגונה שהשתרש שמביאים רק כ'שרציני'.

אפשר קצת לזרום.

באחד מהימים, ישבנו במקום שקט עד נטוש (ספסל ברחוב בכניסה לחניון בקריית הממשלה), והיינו עסוקים בשלנו.

חמי דהיום (שמתוקף מקצועו "חורש" את ירושלים) נסע שם במקרה וזיהה את הבת שלו יושבת בצד ומולה חייל צה"ל והיא מחייכת.

פגישה רשמית הייתה רק חודש וחצי אחר כך, והיום בעיקר צוחקים על זה.

אני ובעלי הכרנו את שתי השיטות תארי לעצמך איזה לאיזה לחץ נכנסתי כאשר בעלי (היקר) הציעה הוא בעצמו לפגוש את ההורים -בעקבות פאדיחות על של גיסי (סיפור בפני עצמו)... - חשבתי שאני הולכת ללקות בהתקף לב, אצלינו לפגוש את ההורים אומר ווארט ואצלו היה באמת רק מתוך כוונה להכיר יותר טוב את המשפחה (לראות למה נכנסים..).

לסבר את האוזן זה היה רק הפגישה ה-7 שלנו וכאשר התחילו לומר לו מזל טוב בישיבה כשסיפר שהוא הולך לפגוש את ההורים הבין שיש מצב שנוצרה אי הבנה (חחח) ואיזו הקלה הרגשתי כאשר הסביר לי שלא הבנו זה את זה - קצרת מואד כשאוד באותה שיחה אמר לי "אבל חשבתי על זה....כדאי שנתארס, אני רוצה"

אז בהצלחה...

אני מאוד מבין אותך,

ההורים בררו עליו לפני כן?

כשהקשר הוא חזק וטוב לכם יחדיו - הורים לא יכולים לעצור,

אם הם יכולים זה רק בהתחלה,

אולי כדאי לתת להם לברר לפני שהקשר מתחיל, ואחרי שהקשר מתחיל שיעמדו בצד - ואם יצא הם יוזמנו לאירוסין.

חייבים למצוא פשרה עקרונית בין ההורים לילדים,

ולזכור תמיד - שההורים רוצים בטובת הילדים, אחרת מה אכפת להם?

...ואל תטוש תורת אמך.

כמה שאנחנו חכמים, ההורים היו בזה לפנינו.

אין שחור ולבן, אבל מנסיון שלי כדאי לשקול בכובד ראש הצעות של ההורים ו(אם)לדחות - מתוך העמקה וצלילות דעת.

אם רוצים להכיר בשלב כל כך מוקדם. שילכו הם לפגישה ויבדקו את העניין. ויסגרו עם ההורים כמו שנהוג במגזר החסידי. לפי הפתגם שנישואין זה דבר רציני מדי בכדי למסור אותו לצעירים. אם סומכים על בחור ובחורה, ונותנים להם לצאת, צריך גם לכבד את שיקול הדעת שלהם. לגבי כל מהלך ההיכרות ביניהם ומה שנובע מכך.  בכל מקרה זכותם ואולי אף חובתם לברר את  על הבחור/ה לפי העניין בצורה מכובדת. ולפעול כנדרש אם יש צורך אבל הכל בטוב טעם ודעת.

בתור אבא לחוץ , גם אני רציתי לפגוש את ה"מיועד" של ביתי הבכורה אך בצדק היא חיכתה עד

שהיו בטוחים שזה מתקדם לכיוונים רציניים .

הבחורים האחרונים שיצאתי איתם אכן הספיקו להכיר את ההורים (וחלק מהאחים) שלי.
(שבמספרים זה 2 בחורים)

אני חושבת שצריך להבין את המקום של ההורים וממה זה נובע.
אני לדוגמא יודעת שהם חששו מכך שאת שני הבחורים שלפתי/ שלפו לי מפה.. 
וזה היה נראה להם מוזר!! ומאוד מפחיד!
אז צריך למצוא את הנק' שמפחידה אותם בזה שהם לא יודעים עם מי את מסתובבת ולדבר על ליבם.
לספר להם שבררת עליו עם הרב/חבר לצבא/ מנהל/ מפקד .. ומה הם ספרו עליו .. 
תתני להורים/לאמא תדמית טובה על הבחור! זה יעשה לה טוב! וגם לך (ובמיוחד אם בסוף זה היה הוא..)

האמת שהתגובה של הבחור שלך מאוד מזכירה את התגובה של הבחור שאחרי פחות מחודש פגש את אמא שלי.

וב"ה היום אני כמעט כתבתי מהניק שלו את התגובה הזו.
כן! נשואים ב"ה שלוש שנים 

ב"הצלחה!
 

ההורים שלי שומעים רק את הטוב (ויש הרבה טוב) עלה בחור, והם קולטים את הלך הרוח שלנו ולכן לחוצים לפגוש אותו, לפני שאני אתאהב ויהיה "מאוחר מדי" לדבר איתי.

מבינה אותם מאוד.

אין לי מה "לשבת עם עצמי ולחשוב מה מפחיד אותי" כי אני לא מפחדת מכלום, אלא רק נבוכה מאוד מהסיטואציה, כי היא מסמלת עבורי ועבורו, ועבור כל בחור ובחורה במגזרנו אקט של "סוף"- שזה זה- ועם כל הכיף שלנו זה לא סוף.

הוא גם לא מפחד, פשוט נבוך כמוני, ואמר שבסדר, בתנאי שזה לא מסמל כלום ולא מחייב אותו לכלום (אמירה מביכה כשלעצמה.)

ולכל מי שאמר- תעשי מה שבראש שלך- זה לא בלוונטי, כי כמו שאני אומרת, אני ממש מבינה את ההורים שלי שלחוצים לראות אותו.

וזה היה מאוד מביך. אנחנו ברוך ה' נשואים כבר כמעט 3 שנים. בעלי בחור מצחיק ושמח. בפגישה הזו ההורים שלי היו מאוןד נרגשים והיו "לא הם" רשמיים כאלה כאילו הבאתי דודה רחוקה. ובעלי (הבחור דאז) ישב מבוייש ונבוך עד עמקי נשמתו . בסוף הפגישה הזו הם שאלו אותי אם הוא בכלל יודע לחייך. מה שאומר שזו פגישה לא משקפת ולא נעלים. אמא שלך לא תוזמן לאירוסין. יהיה מפגש קודם ואז וורט .כדאי להרגיע את הרוחות.

זה היה גם המשפט של אמא שלי "מה את חושבת ש,תבואי ערב אחד ותביאי אותו ,ותגידי תכירו זה בעלי לעתיד?. זה לא עובד ככה יקירתי לא אצלי!", כדאי שתדברי עם הוריך ותתאמו ציפיות לגבי ההמשך.

אבל מה שכן חשוב מאוד לשתף את אמא (עדיף את אמא או חברה נשואה מומלץ מחנכת שלך או משהו כזה) במהלכים של הקשר. זה עושה סדר גם לך. אותי זה מאוד הרגיע לדעת שגם אחרי שהתאהבתי ולא היה איך לדבר איתי וכו' היתה את אמא שלי המהממת שתמיד היתה בבקרה ועם יד על הדופק ועבדה עם שכל ישר. אל סמכי רק על עצמך. שתפי והתיעצי. חשוב מאוד!!! (אני גם בכורה)

וגם חברה שלי שהיא בכורה  ההורים שלה לחצו והיה מפגש כזה "שלא אומר כלום ולא מסמל כלום" ומה שקרה שזה פשוט הרס את הקשר. זה הרתיע את הבחור ויצר ריחוק מטורף בינהם. משפחה זה דבר מורכב שהצד הצני גם צריך להכיל (לא רק אנחנו את ההורים שלנו) ואם הקשר לא מספיק יציב אז זב ממש יכול לגרום נזק. אם את רוצה אז אשמח לדבר איתך. ושיהיה בהצלחה ממש! הרבה סיעתא דשמיא גמר חתימה טובה לנו ולכל עם ישראל. 

"אז צריך למצוא את הנק' שמפחידה אותם בזה שהם לא יודעים עם מי את מסתובבת ולדבר על ליבם."

הבנתי מדברייך שאין בך פחד. אלה בהורים.

ולפי מה שאת כותבת נראה שההתנלות שלך טובה ונכונה. (לא שאני מומחית בענין!)

ובכלל לפי מה שאת מספרת, המצב שלך מאוד מזכיר לי את מה שחוויתי עם אמא שלי כשיצאתי עם בעלי.

באמת אפשר להבין את ההורים מהדאגה שאת תקחי את ההחלטה מתי להתחתן ועם מי לבד.

אחרי הכל הם חושבים/בטוחים שהם הביאו אותך לעולם והתפקיד שלהם לשמור עליך מכל פגע! וללוות אותך בכל הדרכים..

(בד"כ זה קורה יותר עם הבנות ואם את כתבת שאת בכורה אז בכלל!!)

הייתי נותנת לך עוד טיפ קטן. אבל זה ממש ממש תלוי בך. ובקשר/תקשורת שלך עם ההורים.

אומנם ההחלטה במי לבחור כבן זוג לחיים היא שלך! אבל כדאי שאמא/ההורים ירגישו/יחשבו שזו החלטה "משותפת"
אולי אפשר לשתף אותם בהתלבטויות שלך? אפילו בדברים קטנים.. (ושוב זה תלוי...)

ואם הם מאוד התעקשו ותפגישי אותו. אני ממליצה לך לדבר קודם עם אמא/הורים על טיב המפגש.

אם את רוצה לשמוע עוד על מה שהיה מוזמנת לאישי...

ב"הצלחה לך!

שכבר כתבו את זה, אך בכ"מ-

חשוב מאוד שההורים יפגשו אותו לפני שזה יהיה סופי- כי הם יכולים להאיר את עינייך בהמון דברים [גם אם לא מסתתר בו פוטנציאל לבעל מכה ח"ו] וגם כי הם ההורים שלך.

תכניסי את זה לעצמך טוב טוב לראש [וגם לו. להורים שלך לא צריך- כי הם בכ"מ לא יקחו את זה ככה לפי מה שהבנתי] שהעובדה שאת מביאה אותו הביתה שלך לא אומרת שאתם חייבים להתארס מחר. ממש ממש לא. זה רק נותן לכ"א מכם להכיר את השני בעוד מצבים כך שתדעו טוב יותר עם מי אתם מתחתנים, כי כידוע, אין דומה איך שאנחנו מתנהגים עם חברים שלנו לאיך שאנחנו עם המשפחה וכו'..

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

המראה שלו שישתנה עם השנים לא יפריע לי.

הרי כשאהיה בת 40 למשל, לא ארצה שבעלי יראה בחור בן 20...

וזה באמת הפחד שלי, לפסול יותר מידי ולהגיע לגיל מאוחר.

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

או מבחינת מראה?

אל תרגישי לא טוב אם המראה שלו לא מספיק מוצא חן בעינייך.

אם מניסיון שלך לא מפריע לך המראה בדייט באותה רמה, תחשבי עם התמונה עד כמה זה יהיה שונה בדייט ולפי זה תחליטי. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש