אם את חושבת שזה לא מתאים לך עכשיו- תגידי להורים שלך שלא מתאים.

בסופו של דבר כל החלטה שתקבלי היא שלך. לא של ההורים שלך.

אני מבינה את הצורך של ההורים לוודא שהילדים שלהם בוחרים נכון, אבל את בנאדם עצמאי,  וזו בחירה שלך.

אל תזמיני אותה לאירוסין, אפשר להביא קודם, אם זה ממש חשוב.

אבל רק כשזה נוח לך.

בפשטות - מה שאת אומרת מאוד הגיוני וגם די מקובל, דומני, במקומותנו; שרק כאשר חושבים שיש אופציה סבירה לענין, מכירים גם להורים. 

מצד שני, יש משפחות ששם זה דבר טבעי "לשמוע את חוות הדעת" של ההורים, כחלק מההליך של שיקול הדעת.

אז זה ענין אישי ותלוי לגמרי בך.

את יכולה לומר לאימך, שאת לא "תזמיני אותה לאירוסין", אבל מנגד - את רוצה קודם לראות שבאמת זו אופציה ממשית, גם אם עוד אינך "מחליטה" (לפעמים זה גם מהכיוון ההפוך: לא החשש לביקורת, אלא שמא נשיאת החן של הבחור בעיני ההורים, תשפיע לי על שיקול הדעת החופשי..).

בהצלחה רבה.

כששני הצדדים (ולא אחד מהם!) מרגישים בנוח עם זה. שזה רלוונטי ושייך לדעתם...

כמו כן, השאלה היא במצב הקשר. את מעידה שהוא "בחיתוליו" - ואם כך את מרגישה, כנראה שעדיין מוקדם מדי. ודאי שמדין כיבוד הורים צריך להפגיש אותם עם הבחור, ולא רק "להזמין אותם לאירוסין", כפי שאמך אומרת, אבל לא צריך להגזים ולהפגיש אותם בטרם עת. מהי העת? זאת תחליטו בעצמכם.

ב"הצלחה.

ישלך אישור ממני להתחתן איתו

למה להקדים סתם את המאוחר, אם בכלל.

אבל זה היה בשביל לדעת מה ההורים שלי חושבים וגם לקבל עצה טובה מהם..

ההורים שלנו חכמים, הם יודעים בד"כ מה טוב לנו.. יש להם ראיה רחבה יותר ממה שיש לנו.

ב"ה שהבאתי אותו הביתה, כן בשלב מאוד מאוד מוקדם..

אנחנו נשואים עכשיו באושר  

אפשר לעשות את המפגש הקצר הזה מפגש ממש קצרצר.. סתם הכירותי כזה ואז אח"כ תצאו יחד..

זה יעשה לכם טוב

ולא לפני..

אחרי זה ההורים ילחצו יותר..

לי אישית זה לא מתאים.

בהצלחה!

ברור שאמא לא תפגוש אותו "רק באירוסין" ואפילו לא בהכרח רק אחרי ההחלטה, אבל לא שייך שאמא תיפגש עם כל בחור שהבת שלה יצאה איתו 4 פעמים, זה קצת הזוי... צריך לתת לקשר להתקדם קצת מעבר לזה

בהצלחה בכל מקרה

עושה רושם שמאילוצים שונים ומכורח המציאות המיוחדת שלנו-

אכן נפגיש בינו לבין הוריי.

חששותיי הם סתם דמיונות שווא של היצר הרע, ובעז"ה יהיה בסדר

קצת לסמוך על ה'.

ו"לחשוש" - בוודאי שאין ממה..

טוב, אז סתם בשביל הידע הכללי תשמעי סיפור: בן דוד שלי יצא עם בחורה והקשר היה ממש בסדר מבחינתו. היו כמה דברים קטנים שהפריעו אבל באמת לא נורא. היא באמת הייתה נחמדה.

במקרה יצא לו לפגוש את האמא של הבחורה ואחרי כמה פגישות צולעות, למרבה הצער של כולנו [בנינו על זה, זה היה נשמע ממש טוב...] הוא ניתק את הקשר.

שוחחתי איתו באריכות וניסיתי להבין מה קרה. הוא דיבר איתי בגילוי לב והנה תמצית העניין: כשהוא ראה את האמא הוא הבין איך הבחורה הולכת להיראות [לא חיצונית כמובן] עוד 30 שנה ונפל לו האסימון. גם כל מיני תופעות נסלחות שנראו לו בפגישות "חמודות" נראו לו לאחר המפגש עם האמא כאיזה גן פגום ומעצבן שעובר בתורשה, בקיצור הבחורה הפכה להיות בשבילו איזה יצור מסכן ומעצבן עם מסורת משפחתית של בעיות.

ניגש בזריזות לענייננו: אם אמא שלך מתעקשת לראות את הבחור בשלב הזה, די ברור שיש לאמא שלך פגם רציני שעדיף לא לחשוף בשלב הזה של הקשר. הבחור עלול להגיד לעצמו באיזה הבזק מחשבה "ואוו היא בדיוק כמו אמא שלה!" ובמקרה של אמא פולניה במיוחד זה ממש לא הולך לטובתך. עדיף שתבססו את הקשר, תכירו טוב, תבשילו להתמסד ביחד ואז תפגשו את ההורים. ככה מקובל ע"פ רוב ולא לחינם. בד"כ נפגשים עם ההורים שבוע לפני האירוסין. בנתיים תמליצי לאמא על "רגיעון של הדס" שמעתי שזה עוזר.

בס"ד

כמו שאת לי ארץ כתבה:

"שמאילוצים שונים ומכורח המציאות המיוחדת שלנו"..

ואני באמת מסכימה עם טורקיש קטן

אמא שלי אדם מקסים, אני מאחלת לכולם אמא כמו שיש לי, זכיתי מאוד!

היא הכי לא פולניה שיש, ממש לא קשור. וב"ה אין בה שום פגם או מום שיש לי סיבה להסתיר.

כמו שאהבת חינם כתבה מתחתיי (והיא חברה שלי ומכירה את המקרה וצודקת במה שהיא כתבה) יש כאן סיבה מוצדקת שבגינה ההורים רוצים לראות  אותו.

ורצון של ההורים, באופן כללי, לאו דווקא קשור אלי- לראות את הבחור נובע מאהבה פשוטה וכנה, דאגה בריאה (ולא פולנית!) לראות עם מי הילד שלהם קושר קשרים- לפני שזה הופך לרציני! ואני מקבלת את זה בהבנה, מה שמקל עלי להשלים עם הפגישה המתועדת בינהם.

קח אתה רגיעון של הדס. אולי קח תרגע מפוביית האם הפולניה.

ולבריאות לך.

איך אתה יכול לכתוב לבחורה על אמא שלה, שכמובן אינך מכיר: "אם אמא שלך מתעקשת לראות את הבחור בשלב הזה, די ברור שיש לאמא שלך פגם רציני שעדיף לא לחשוף בשלב הזה של הקשר".

זה פשוט מזעזע.

קל וחומר כשמדובר בנוהג שיש כאלה שאצלם הוא דווקא כן מקובל, כמו שהעידו כאן כמה, כחלק מהעזרה לשיקול הדעת של הבת.

[ולגבי בן-דודך, או שהוא אכן "ניצל", או שהיא ניצלה ממישהו שאלו האנאלוגיות שלו. לעוד 30 שנה. אי אפשר לדעת]

לאמא שלה, אין שום פגם - אם היית יודע באיזו אמא מדובר, היית כורע אפיים ארצה לבקש סליחה.. ה"פגם", תסלח לי, הוא ביכולת לכתוב דבר כזה בכלל, קל וחומר למישהי על אימהּ, קל וחומר שאינך מכיר את האמא.

מתוך מעט הכרה של הנושא המדובר, הייתי מציע פשוט "לעשות רוורס" ותשובה על הדברים. כעת הזמן המתאים...

[אגב, ללא קשר ספציפי דווקא: להגיד "אמא פולניה" בהקשר שהזכרת, זה חשש להוצאת שם-רע על כך וכך מאות אלפי נשים...]

את אמא של אישתי פגשתי אחרי שבוע.

פשוט, אני לא עשיתי מזה עניין גדול, אם זה לא היה הולך(ח"ו), לא נורא!

אז פגשתי את אמא שלה, כאילו זה השפיע על הקשר שלנו!

קודם כל בהצלחה גדולה בפגישה המשפחתית!

אני רוצה לספר לך שההורים שלי פגשו את בעלי לשבת שלמה, חודש אחרי שהכרנו וחודשים לפני שהחלטנו להתחתן.

וזה לא היה כי הם לחצו אלא כי הרגשתי שאני רוצה להכיר אותו בעוד סביבות חוץ מדייטים ולרואות איך הוא מסתדר עם האנשים שאני הכי אוהבת בעולם,

פחדתי פחד מוות- כי אבא של מקסים אבל סופר קשוח וביקורתי וגם אמא שלי, וזה היה דרך מעולה בשבילי לברר רגשית דברים עם עצמי ומחשבות שלי על הקשר ועל מי שאני יוצאת איתו (נק' חוזק וחולשה- בי,בקשר ובבן הזוג).

וב"ה זה היתה הצלחה מסחררת ונתן לקשר דחיפה מאוד גדולה כי זה חידד את הטוב והביאי למודעות את מה שצריך לברר ולדבר עליו.

ומנגד אני פגשתי את ההורים של בעלי בשבת לפני שהוא הציע לי נישואין (במוצ"ש), וההורים שלו קצת התבאסו מזה שהוא לא בא להתיעץ איתם אלא רק להציג אותי (לא מבחירה אלא מאילוצי צבא) וב"ה אני מסתדרת מצויין איתם.

בקיצור הדברים- תנסו להפיק מהמצב את ההכי טוב לקשר שלכם ולבניה שלו.

ותעשי לעצמך טובה, תעשי מה שטוב לך ולא מה שמקובל...

וזה דווקא מאוד בריא לקפוץ ואולי רק 'לעבור לרגע לקחת בקבוק קולה' מהבית.

גם לראות מי הוא בסביבת אחרים, וגם הרבה פעמים ההורים רואים דברים שאנחנו כצעירים מסונוורים פחות רואים.

כמו שלא מתביישים להביא הביתה גם אם זה מישהו זר שצריך ארוח, ככה לא צריך להתבייש להביא את המדוייט. זה מאוד נימוסי ומתקבל על הדעת אלמלא מנהג מגונה שהשתרש שמביאים רק כ'שרציני'.

אפשר קצת לזרום.

באחד מהימים, ישבנו במקום שקט עד נטוש (ספסל ברחוב בכניסה לחניון בקריית הממשלה), והיינו עסוקים בשלנו.

חמי דהיום (שמתוקף מקצועו "חורש" את ירושלים) נסע שם במקרה וזיהה את הבת שלו יושבת בצד ומולה חייל צה"ל והיא מחייכת.

פגישה רשמית הייתה רק חודש וחצי אחר כך, והיום בעיקר צוחקים על זה.

אני ובעלי הכרנו את שתי השיטות תארי לעצמך איזה לאיזה לחץ נכנסתי כאשר בעלי (היקר) הציעה הוא בעצמו לפגוש את ההורים -בעקבות פאדיחות על של גיסי (סיפור בפני עצמו)... - חשבתי שאני הולכת ללקות בהתקף לב, אצלינו לפגוש את ההורים אומר ווארט ואצלו היה באמת רק מתוך כוונה להכיר יותר טוב את המשפחה (לראות למה נכנסים..).

לסבר את האוזן זה היה רק הפגישה ה-7 שלנו וכאשר התחילו לומר לו מזל טוב בישיבה כשסיפר שהוא הולך לפגוש את ההורים הבין שיש מצב שנוצרה אי הבנה (חחח) ואיזו הקלה הרגשתי כאשר הסביר לי שלא הבנו זה את זה - קצרת מואד כשאוד באותה שיחה אמר לי "אבל חשבתי על זה....כדאי שנתארס, אני רוצה"

אז בהצלחה...

אני מאוד מבין אותך,

ההורים בררו עליו לפני כן?

כשהקשר הוא חזק וטוב לכם יחדיו - הורים לא יכולים לעצור,

אם הם יכולים זה רק בהתחלה,

אולי כדאי לתת להם לברר לפני שהקשר מתחיל, ואחרי שהקשר מתחיל שיעמדו בצד - ואם יצא הם יוזמנו לאירוסין.

חייבים למצוא פשרה עקרונית בין ההורים לילדים,

ולזכור תמיד - שההורים רוצים בטובת הילדים, אחרת מה אכפת להם?

...ואל תטוש תורת אמך.

כמה שאנחנו חכמים, ההורים היו בזה לפנינו.

אין שחור ולבן, אבל מנסיון שלי כדאי לשקול בכובד ראש הצעות של ההורים ו(אם)לדחות - מתוך העמקה וצלילות דעת.

אם רוצים להכיר בשלב כל כך מוקדם. שילכו הם לפגישה ויבדקו את העניין. ויסגרו עם ההורים כמו שנהוג במגזר החסידי. לפי הפתגם שנישואין זה דבר רציני מדי בכדי למסור אותו לצעירים. אם סומכים על בחור ובחורה, ונותנים להם לצאת, צריך גם לכבד את שיקול הדעת שלהם. לגבי כל מהלך ההיכרות ביניהם ומה שנובע מכך.  בכל מקרה זכותם ואולי אף חובתם לברר את  על הבחור/ה לפי העניין בצורה מכובדת. ולפעול כנדרש אם יש צורך אבל הכל בטוב טעם ודעת.

בתור אבא לחוץ , גם אני רציתי לפגוש את ה"מיועד" של ביתי הבכורה אך בצדק היא חיכתה עד

שהיו בטוחים שזה מתקדם לכיוונים רציניים .

הבחורים האחרונים שיצאתי איתם אכן הספיקו להכיר את ההורים (וחלק מהאחים) שלי.
(שבמספרים זה 2 בחורים)

אני חושבת שצריך להבין את המקום של ההורים וממה זה נובע.
אני לדוגמא יודעת שהם חששו מכך שאת שני הבחורים שלפתי/ שלפו לי מפה.. 
וזה היה נראה להם מוזר!! ומאוד מפחיד!
אז צריך למצוא את הנק' שמפחידה אותם בזה שהם לא יודעים עם מי את מסתובבת ולדבר על ליבם.
לספר להם שבררת עליו עם הרב/חבר לצבא/ מנהל/ מפקד .. ומה הם ספרו עליו .. 
תתני להורים/לאמא תדמית טובה על הבחור! זה יעשה לה טוב! וגם לך (ובמיוחד אם בסוף זה היה הוא..)

האמת שהתגובה של הבחור שלך מאוד מזכירה את התגובה של הבחור שאחרי פחות מחודש פגש את אמא שלי.

וב"ה היום אני כמעט כתבתי מהניק שלו את התגובה הזו.
כן! נשואים ב"ה שלוש שנים 

ב"הצלחה!
 

ההורים שלי שומעים רק את הטוב (ויש הרבה טוב) עלה בחור, והם קולטים את הלך הרוח שלנו ולכן לחוצים לפגוש אותו, לפני שאני אתאהב ויהיה "מאוחר מדי" לדבר איתי.

מבינה אותם מאוד.

אין לי מה "לשבת עם עצמי ולחשוב מה מפחיד אותי" כי אני לא מפחדת מכלום, אלא רק נבוכה מאוד מהסיטואציה, כי היא מסמלת עבורי ועבורו, ועבור כל בחור ובחורה במגזרנו אקט של "סוף"- שזה זה- ועם כל הכיף שלנו זה לא סוף.

הוא גם לא מפחד, פשוט נבוך כמוני, ואמר שבסדר, בתנאי שזה לא מסמל כלום ולא מחייב אותו לכלום (אמירה מביכה כשלעצמה.)

ולכל מי שאמר- תעשי מה שבראש שלך- זה לא בלוונטי, כי כמו שאני אומרת, אני ממש מבינה את ההורים שלי שלחוצים לראות אותו.

וזה היה מאוד מביך. אנחנו ברוך ה' נשואים כבר כמעט 3 שנים. בעלי בחור מצחיק ושמח. בפגישה הזו ההורים שלי היו מאוןד נרגשים והיו "לא הם" רשמיים כאלה כאילו הבאתי דודה רחוקה. ובעלי (הבחור דאז) ישב מבוייש ונבוך עד עמקי נשמתו . בסוף הפגישה הזו הם שאלו אותי אם הוא בכלל יודע לחייך. מה שאומר שזו פגישה לא משקפת ולא נעלים. אמא שלך לא תוזמן לאירוסין. יהיה מפגש קודם ואז וורט .כדאי להרגיע את הרוחות.

זה היה גם המשפט של אמא שלי "מה את חושבת ש,תבואי ערב אחד ותביאי אותו ,ותגידי תכירו זה בעלי לעתיד?. זה לא עובד ככה יקירתי לא אצלי!", כדאי שתדברי עם הוריך ותתאמו ציפיות לגבי ההמשך.

אבל מה שכן חשוב מאוד לשתף את אמא (עדיף את אמא או חברה נשואה מומלץ מחנכת שלך או משהו כזה) במהלכים של הקשר. זה עושה סדר גם לך. אותי זה מאוד הרגיע לדעת שגם אחרי שהתאהבתי ולא היה איך לדבר איתי וכו' היתה את אמא שלי המהממת שתמיד היתה בבקרה ועם יד על הדופק ועבדה עם שכל ישר. אל סמכי רק על עצמך. שתפי והתיעצי. חשוב מאוד!!! (אני גם בכורה)

וגם חברה שלי שהיא בכורה  ההורים שלה לחצו והיה מפגש כזה "שלא אומר כלום ולא מסמל כלום" ומה שקרה שזה פשוט הרס את הקשר. זה הרתיע את הבחור ויצר ריחוק מטורף בינהם. משפחה זה דבר מורכב שהצד הצני גם צריך להכיל (לא רק אנחנו את ההורים שלנו) ואם הקשר לא מספיק יציב אז זב ממש יכול לגרום נזק. אם את רוצה אז אשמח לדבר איתך. ושיהיה בהצלחה ממש! הרבה סיעתא דשמיא גמר חתימה טובה לנו ולכל עם ישראל. 

"אז צריך למצוא את הנק' שמפחידה אותם בזה שהם לא יודעים עם מי את מסתובבת ולדבר על ליבם."

הבנתי מדברייך שאין בך פחד. אלה בהורים.

ולפי מה שאת כותבת נראה שההתנלות שלך טובה ונכונה. (לא שאני מומחית בענין!)

ובכלל לפי מה שאת מספרת, המצב שלך מאוד מזכיר לי את מה שחוויתי עם אמא שלי כשיצאתי עם בעלי.

באמת אפשר להבין את ההורים מהדאגה שאת תקחי את ההחלטה מתי להתחתן ועם מי לבד.

אחרי הכל הם חושבים/בטוחים שהם הביאו אותך לעולם והתפקיד שלהם לשמור עליך מכל פגע! וללוות אותך בכל הדרכים..

(בד"כ זה קורה יותר עם הבנות ואם את כתבת שאת בכורה אז בכלל!!)

הייתי נותנת לך עוד טיפ קטן. אבל זה ממש ממש תלוי בך. ובקשר/תקשורת שלך עם ההורים.

אומנם ההחלטה במי לבחור כבן זוג לחיים היא שלך! אבל כדאי שאמא/ההורים ירגישו/יחשבו שזו החלטה "משותפת"
אולי אפשר לשתף אותם בהתלבטויות שלך? אפילו בדברים קטנים.. (ושוב זה תלוי...)

ואם הם מאוד התעקשו ותפגישי אותו. אני ממליצה לך לדבר קודם עם אמא/הורים על טיב המפגש.

אם את רוצה לשמוע עוד על מה שהיה מוזמנת לאישי...

ב"הצלחה לך!

שכבר כתבו את זה, אך בכ"מ-

חשוב מאוד שההורים יפגשו אותו לפני שזה יהיה סופי- כי הם יכולים להאיר את עינייך בהמון דברים [גם אם לא מסתתר בו פוטנציאל לבעל מכה ח"ו] וגם כי הם ההורים שלך.

תכניסי את זה לעצמך טוב טוב לראש [וגם לו. להורים שלך לא צריך- כי הם בכ"מ לא יקחו את זה ככה לפי מה שהבנתי] שהעובדה שאת מביאה אותו הביתה שלך לא אומרת שאתם חייבים להתארס מחר. ממש ממש לא. זה רק נותן לכ"א מכם להכיר את השני בעוד מצבים כך שתדעו טוב יותר עם מי אתם מתחתנים, כי כידוע, אין דומה איך שאנחנו מתנהגים עם חברים שלנו לאיך שאנחנו עם המשפחה וכו'..

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.