קצת מוזר לי להסביר את עצמי אבל אנסה בכל זאת 
קצת הסבר על הילדה המתוקה הזו-
היא ילדה עצמאית לחלוטין, היא לא מוכנה אפילו שנאכיל אותה-הכל לבד. עד לפני חצי שנה האיא ישנה במיטה שלה והכל היה בסדר... ואז מטעמים שונים היא עברה לישון איתנו במיטה.. גם כשהיא ישנה איתנו היא אוהבת להירדם לבד-בלי לחבק אותה בלי לגעת בה...
ככה שאם בגיל חצי שנה היא ישנה לבד, בגיל שנה ושלושה חודשים היא לא יכולה?
ברור לי שכן.
ועכשיו לתפיסת עולמי-
אני מצטטת מספרה של מיכל דליות "אין ילדים רעים": "לשינה משותפת עם ההורים חסרונות רבים. חךדחפ הישנים עם הוריהם מפתחים תלות בשותף לשינה, יש להם קושי להירדם בתחילת הערב, הם מחפשים אחר הוריהם אם במקרה התעוררו בלילה ויש הקושרים אף את בעיות השינה בגילאים מבוגרים יותר לחוויה ראשונה זו של הילד-לינה במיטת הוריו. מחקרים מוכיחים כי שנתם של ילדים הישנים במיטת הוריהם קלה ותר. בנוסף לכך, הקשר והמגע עם ההורה במהלך הלילה מונעים מהילד לפתח קשר חיצוני (לבובה או לפריט אחר) התקשרות לחפץ כזה יכולה להקל על הילד במהלך השינה ובמצבים של התעוררות.
ילדים הלומדים להירדם במיטתם ישנים טוב ורצוף יותר במשך הלילה, כמעט שאינם מתעוררים במשך הלילה ואינם מגיעים למיטת ההורים אם התעוררו, כי הם בעלי מיומנויות להירדמות עצמאית שאותן רכשו בעת הצורך להירדם במיטתם.
רוב התינוקות מתעוררים בממוצע פעמיים או שלוש בלילה. ילדים הישנים במיטותיהם מתעוררים פחות וכמובן דורשים פחות תשומת לב מהוריהם. הילדים אשר הורגלו להירדם במיטת הוריהם מתעוררים ופורצים בבכי כשהם מועברים למיטתם, צועקים מפילים את המוצץ ויוצרים פרובוקציות אשר נועדו להחזיר את הוריהם אליהם. רק נוכחותו של ההורה תאפשר להם להירדם.
דפוס שינה מורכב מהרגלים שאותם רכש הילד ואשר עשויים ללוות אותו כל חייו. מוכרים לנו האנשים אשר יוכלו להירדם רק בלי אור או רק עם אור, רק בדממה או רק אם יש קולות ברקע. כל אלה הינן הפרעות שינה ולהורים יש משקל רב בהקניית הרגלים אלה."
כשהיא ישנה ללבדה היא ישנה לילות שלמים, כשהנקתי היא קמה לאכול וחזרה לישון וכשהפסקתי היא לא התעוררה אפילו פעם אחת. בחצי שנה האחרונה היא הייתה איתנו "שלושה במיטה אחת". אין פרטיות, שנינו לא ישנים טוב-שלא לדבר עליה שכשאני מתעוררת היא מתעוררת גם (ואני מתעוררת מוקדם-בסביבות 6, בעלי כבר יוצא לעבודה ב5)
זה פשוט לא ריאלי! הורים צריכים את הפרטיות שלהם ואת האינטימיות שלהם, מה ייתן לכולנו אם היא תישן איתנו עד גיל שנתיים-שלוש ואז היא תוכל לבוא למיטה שלי כשהיא מתעוררת?
ואת התינוק הבא אפשר לשים לישון איתה בחדר נפרד? למה? מה ההבדל בינה לבינו?
אם זוג רוצה 10 ילדים נגזר עליו אינספור שנים של חוסר פרטיות ואינטימיות בחדרם?
המיטה של אבא ואמא היא המיטה של אבא ואמא. נקודה.
כל עוד אין בעיה חיצונית המפריעה לילד לישון לבדו אני לא רואה כל סיבה שהוא לא ישן לבדו. אבא/אמא/שניהם נמצאים איתו כשהוא נרדם וכשהוא מתעורר...
מתעלה אליו-כתבת שתעבירי את ילדתך בחוויה חיובית, ורק כשהיא תהיה בשלה לכך. וכן שאלת איזה מחיר אני מוכנה לשלם על מנת להיות אמא רגועה?
ובכן-אלו תשובותיי.
לגבי המעבר-אין חוויית גמילה שהיא חיובית ונעימה ומלאת חיוכים. נקודה. גמילה זה קשה, זה לא פשוט. להיגמל ממשהו שאני מחובר אליו זה באמת ובתמים לא פשוט! אבל-ברגע שאני מאמין בצדקת הדרך-אני אעשה הכל על מנת שהנחיתה תהיה רכה, אך המשבר הזמני הזה הוא בלתי נמנע.
אני אשב לידה ואלטף אותה, אחבק אותה, אספר לה סיפור ואשיר לה שירים. ועם זאת-היא תבין שאנ ינחושה שהיא תישן במיטה שלה!
שוב אצטט ממיכל דליות: "על הילדים לישון עשר שעות בלילה. מגיע להם לנוח, לגדול, להירדם לבד, להיות רגועים-וזאת תשיגו אם תסמכו עליהם שהם חסונים דיים לעבור את משבר השינוי, להסיק מסקנות מהמצב החדש, להתחזק ולהתחסן מהתהליך. היו מוכנים להקריב את זמנכם, את כוחותיכם ואת נוחותכם כדי ליצור שינוי. קחו בחשבון שלפני שהמצב ישתפר-הוא יהיה גרוע יותר, באופן זמני וקצר, אך היו בטוחים בצדקת הצורך בשינוי ובצדקת הדרך. יש רק דרך אחת ללמוד והיא על ידי מעשים.
אל תפחדו. אל תפחדו משינוי ואל תפחדו שמא ילדכם לא יאהב אתכם לכשיגדל. הוא לא יזכור לכם זאת ובוודאי יהיו לו חוויות טובות רבות שיאפילו על כך... אל תפחדו שהילד יפתח פחדים. הוא לא . הרי אתם שם כל הזמן עם אמפתיה, מילה טובה וכבוד רב."
מה המחיר שאני מוכנה לשלם על מנת להיות אמא רגועה? כל מחיר שהוא לא בא על חשבון הילד. אם הילד שלך רוצה שוקולד לארוחת בוקר צהריים וערב וצורח ובוכה את תתני לו? לא, כי את יודעת ובטוחה שזה לא טוב לו ולא בריא לו.
נכון, אני לא נמצאת שם בלילה כדי לחבק אותה באופן רציף, אך אני שם אם היא תתעורר באמצע הלילה, אני שם לפני ואני שם אחרי.
ברור לי לחלוטין שהיא מסוגלת לכך! היא מסוגלת להיות בלעדיי 8-9 שעות ביום כשהיא אצל המטפלת? יפה, היא גם מסוגלת לישון לבד. (אם כבר, עניין המטפלת קשה לי יותר מעניין השינה אבל זה כבר לגמרי כורח המציאות וטרדות הפרנסה).
אגב, העובדות היבשות הן-היא לא התעוררה בלילה האחרון אפילו פעם אחת! היא התעוררה מחייכת ושמחה ועד לשנת הצהריים בה הסיפור חזר על עצמו אך בהרבה פחות זמן-היא הילדה הילדה הכי עטופה באהבה של אבא ואמא שנשארו איתה בבית היום.
עובדת היותנו אמהות טובות לא בהכרח נמדדת באם אנחנו נמצאות שם כל רגע ורגע, אלא בכך שאנחנו מלמדים ומחנכים אותם לעצמאות-כל אחד לפי גילו. אם כרגע היא מסוגלת לאכול לבד ולישון לבד-זה מה שהיא תעשה. ברור שאני לא אדרוש ממנה להתקלח לבד חלילה או להתלבש לבד.
אנחנו לא אמהות רק בלילה, אנחנו שם במשך כל היום... לחבק, לאהוב, ללטף, להעניק...
ובלילה-מגיעה לנו הפרטיות שלנו עם בני זוגנו.
