וכדי להגביר את החלב להניק לעיתים קרובות יותר.

מתחילה🤍

באמת מתכון קל שכיף להכין ביחד עם הילדים

אין פה איפה לפשל!

עוגיות מגולגלות:

בצק-

להרתיח כוס מים וכוס שמן

לכבות את האש

להוסיף 1 אבקת אפיה

ו 4 כוסות קמח

ללוש כשחם עד קבלת מרקם אחיד, לחלק ל3 חתיכות ולרדד למשטח.

מילוי- ממרח תמרים/ממרח שוקולד/נוטלה/ להכין מילוי כמו של עוגת שמרים (קקאו שוקולית שמן)

אפשר להוסיף בפנים עדשים או סוכריות בשביל הילדים, התלהבות מובטחת😅

למרוח, לגלגל, לחרוץ כמעט עד הסוף בלי להפריד ...

לאפות על 180 טורבו ל10 דקות בערך

כשיוצא מהתנור לפזר אבקת סוכר וכשמתקרר לחתוך

בתאבון!! יוצאות מושלם🙂‍↔️

מוסיפה הכל

מערבבת בהתחלה עם כף/מזלג עד שמתברר טיפה ואז לשה עם הידיים

זה בעצם בצק ספידי, 4 כוסות קמח, כוס אחת מים וכוס אחת שמן (או כל כלי מדידה אחר ביחס של 4 קמח, 1 מים, 1 שמן) זה נהיה בצק מאוד נוח לעבודה תוך כמה רגעים של לישה. מכינה איתו גם מגולגלות, גם בורקסים בכל מיני מילויים, גם קרקרים עם תבלינים, אחלה בצק פריך

נניח שתי כוסות קמח, חצי כוס מים וחצי כוס שמן, אם יש לי מילוי מתוק אז מוסיפה שתי כפות סוכר, אם מילוי מלוח אז חצי כפית מלח. לפעמים שמה אבקת אפיה ולפעמים לא, לפי המצב רוח

מתחילה ללוש עם הידיים ותוך חצי דקה כבר יש לי בצק, מרדדת אותו, מורחת ממרח תמרים ומגלגלת, חותכת ואופה 20 דקות בחום בינוני.

או שאני עושה עיגולים, משטחת אותם דק, ממלאה במשהו (פירה, טונה אדומה, קוטג', מילוי פיצה, מילוי פטריות וכו') סוגרת לחצי עיגול ומהדקת את הקצוות ואופה בחום בינוני 20 דקות.

יצא מעולה. קצת חסר לי סוכר בבצק, מלאתי עם מילוי של שמרים, אבל במקומות שאין מילוי, הבצק מרגיש חסר סוכר.

לא מרגיש לי שחסר.. במיוחד בדר"כ בכל עוגיה יש מילוי, לא? בכל אופן ברור שאפשר להוסיף 2 כפות סוכר אם חסר לך

הבצק בכל אופן מאד נוח לעבודה וזה כיף..

נדירותתתת

עוגיות מושלגות - מתכון ממכר מהיר וקל הכנה | עוגיות מושלגות 

עוגיות שקדים מושלמות!

2 כוסות קמח

100 גרם אבקת סוכר

100 שקדים טחונים דק

כוס שמן

מערבבים ויוצרים עוגיות ביד , למעוך קצת כי הצורה נשמרת שלא יישאר ככדור

אפיה של 10 דקות בערך 180 מעלות

כוס סוכר חום כהה

חצי כוס סוכר לבן

חצי כוס שמן

3 ביצים

כפית תמצית וניל

לערבב

2 ורבע כוסות קמח

חצי כפית אבקת אפיה

חצי כפית סודה לשתייה

2 חבילות שוקולד מריר קצוצות דק (שוברת עם מערוך כשהחבילה סגורה, הכי קל) או שוקולד צ'יפס

לערבב

לשטח בידיים רטובות על נייר אפיה

לאפות כחצי שעה-40 דקות על 180

לחתוך לריבועים עם סכין חדה כשיוצא מהתנור ולחכות קצת שיתקרר. 

עוגיות קוואקר טחינה- 

כוס קמח

כוס שיבולת שועל

כפית אבקת אפיה

שליש כוס שמן

ביצה אחת

שתי כפות טחינה גולמית

2/3 כוס סוכר 

ללוש הכל ביחד ליצור עוגיות ולאפות בחום בינוני 15-20 דקות.

ודובשניות של מתכונים בעשר דקות, אני מחליפה את הדבש בסוכר וקצת מים יוצא מעולה, עוגיות קינמון במרקם מושלם דובשניות - עוגיות דבש לראש השנה

200 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות

200 גרם (כוס וחצי) קמח

250 גרם (כוס וחצי + 4 כפות) קורנפלור

10 גרם (שקית) אבקת אפייה

120 גרם (3/4 כוס) סוכר

2 ביצים

3 כפות ברנדי או חלב

קליפה מגוררת מ-1/2 לימון (לא חובה אבל מוסיף)

1/2 כפית תמצית וניל

לעבד את הרכיבים עד לבצק אחיד אפשר במעבד מזון/ מיקסר או ביד. לגלגל לגליל ארוך, לעטוף בניילון נצמד ולהקפיא חצי שעה- שעה.

לחתוך לעיגולים ולאפות 180°  10-13 דקות.

כשהתקררו למרוח ריבת חלב ולצפות בקוקוס 

250 גרם ביסקוויטים

300 גרם ריבת חלב

שוברים את הביסקוויטים מערבבים עם ריבת חלב. מגלגלים לכדורים ואז בקוקוס.

קל מהיר מפתיע וטעים😃

200 גרם שוקולד מריר, חלב או לבן

3 כפות טחינה גולמית או חמאת בוטנים

3 כוסות פצפוצי אורז או קורנפלקס

ממיסים את השוקולד עם הממרח, מערבבים היטב לתערובת אחידה.

מעבירים לתבנית אפיה חד פעמית ומקפיאים לפחות 45 דק- שעה.

חותכים ריבועים 

אני מפחיתה מכמות הסוכר ויוצא מתוק וטעים

בצק מעולה לקרוץ ממנו צורות, וגם יוצא טעים

ממליצה להתחיל עם קצת פחות שמן ולהוסיף לפי צורך

חצי כוס שמן

חצי כוס מים

2 כוסות קמח

3/4 כפית מלח

חצי כוס שומשום

שקית אבקת אפיה

ללוש הכל- לישה ממש כיפית

מהבצק לקחת חתיכות, לגלגל לנחשים, כל נחש להפוך לעיגול סגור (כמו עוגיה מזרחית)

לאפות 25 דקות על 180 מעלות

ברוב הדברים זה עובד

יודעת בדיוק על מה את מדברת.

אני גם הרבה יותר מפחדת ולחוצה על הנהיגה של בעלי אחרי לידה.. ולנהוג בכלל זה הזוי.

אני חזרתי לנהוג בערך 3 שבועות אחרי הלידה, באין ברירה בגלל שהרכב שלנו היה קטן מדי אז בעלי נסע בתחבצ. זה היה קשה נורא. וסיימתי את הנהיגה מותשת...

זה היה בתקופת החגים, נסענו ככה כמה נסיעות ארוכות אחת אחרי השניה.. זה היה מאתגר ממש. התינוק ישן רוב הזמן.. אבל אני הותשתי מזה וכל הנהיגה הייתי דרוכה מאוד כי ידעתי שאם לא אהיה דרוכה אעשה טעויות..

כמו שכתבת

לוקח זמן לחזור למוד

אולי שבועיים הייתי אומרת 

אולי לא בשבוע הראשון כי הכל עוד רגיש והכל וגם לא תמיד יוצאת מהבית בכלל.

אבל אח"כ כשצריך איסופים וטיפת חלב נוהגת כרגיל. 

בחזור מבית חולים

וגם בהלוך עם ירידת מים

(ככה זה כשלבעל אין רישיון)

אבל זה היה קשוח

אז מבינה על מה את מדברת

מהבית חולים חזרנו במונית.

לברית של השני נהגתי, הרגיש לי בסדר. 

אבל בטעות, הדחקתי את זה שהייתה לי ירידת מים

חלב.. ומאז לפי הצורך..

אבל מבינה את הקושי..

ואכן בנסיעה הנ''ל דפקתי מישהו בקטנה (אם כי אולי הוא סבר שזו הייתה אשמתו כי מעולם הוא לא התקשר אליי על אף שהשארתי לו פרטים...) אבל בעלי לא נוהג וזו הייתה הדרך הכי סבירה לנסוע הביתה. בלידה אח''כ שבוע אחרי הלידה.

אבל בכללי מרגישה שנהיגה זה לא מאמץ מאוד גדול, אני ממש נחה הרבה (וחלשה...) אחרי לידות ודווקא עם נהיגה איכשהו הסתדרתי. אבל אולי בגלל שידעתי שבאמת אין לי ברירה 

ממש הודיתי לה' שלא עשיתי תאונות

כמובן נהגתי רק קרוב לבית אבל עדיין..

הרגשתי ככ לא איתנו..

ועדיין, גם אחרי, לא ככ ארצה לנהוג..

הראש שלי ממש לא חזר לעצמו

מרגישה קשישה, באמת..

בקיצור תרגישי את עצמך 

עם בעלי על הקו שמדבר איתי כדי להסיח את דעתי מהעניין

חשבתי שאני היחידה ככה איזה כיף לגלות שלא

והרגשתי שאני לא לגמרי מפוקסת

זה היה מפחיד ממש

ולא קשור לעייפות

לא יודעת להסביר

ואני לא נהגת על...

אחרי הלידה האחרונה נהגתי לפני הברית בתוך העיר וגם לברית נהגתי וזה היה שעה נסיעה בלי פקקים... 🫣

השיא היה אחרי הלידה השקטה

ילדתי באמצע הלילה, בעלי בא לשחרר אותי בערב אבל אחיות שלי רצו לצאת איתי לבית קפה אז הורדתי אותו בתחנת אוטובוס שיסע הביתה והסתובבתי בעיר (בזמן שחיכיתי להן קפצתי לניחום אבלים).

בין שבועיים לחודש

אני מרגישה לא מפוקסת מספיק כדי לנהוג 

אני כן חוזרת לא הרבה אחרי הלידה, אבל קרוב ללידה קשה לי, פחות עניין של ריכוז ואינסטיקטים, יותר קצת היסטריה וקצת חרדות, שזה גם משפיע כמובן על ריכוז

הדרך הביתה מהבית חולים ממש ממש מפחידה אותי, למרות שבעלי נוהג.

ויחסית מיד אחרי הלידה השתפר לי
ונהגתי מיד אח"כ

מן הסתם לא ביומיים הראשונים, סתם כי לא ככ יצאתי, אבל אחרי כמה ימים כבר נהגתי..

ילדתי יומיים לפני חג ובחג הייתי אצל ההורים שלי, ויש לנו שני רכבים כי אנחנו לא נכנסים לרכב אחד אז נהגתי לשם, היה מתיש, אבל לא הייתה אופציה אחרת

אכן.... הריון עודף

כל הכבוד שהתמדת ולא התייאשת, אפילו שזה היה הריון ארוך במיוחד....

את מוכשרת ממש, והשירים שלך הם ממש השראה. תודה שאת חולקת אותם עם העולם!

תודה רבה!!

וקובץ השירים שלך- שמור אצלי

ומפעם לפעם אני אוהבת לקרוא בו

את מדהימה ומרגשת

והאומץ שלך לאורך המסע שעברת

והיכולת לבטא את הרגשות במילים

היא פשוט נדירה

מעריכה!!!

לבקש ברור שכדאי.

לא בטוח שתהיה הסכמה והיענות - אבל אין מה להפסיד.   הבקשה מאוד הגיונית.  

יש כאלו שיש להם רכב 7 מקומות והם משתתפים בעלות.

מבחינת הוותק שלי (שברובו הייתי בחל"ד) אינמצב לבקש את זה כסוג של העלאה/שידרוג שכר

(ההחלפת רכבים זה מחלקתי לא קשור ספציפית אלי)

את יודעת להגיד לי כלכלית כמה זה אומר 'להשתתף בעלויות'?

(הרכב שהציעו לי עכשיו זה צ'רי טיגו 4 היברידי, ז"א אם בסגנון הזה אז ה7 מקומות זה טיגו8 שגם במחיר יותר יקר וגם שותה יותר דלק)

ואז תחליטי אם זה מתאים לך.

אבל אתן מעודדות אותי שזה סביר לכל הפחות לשאול.

ולשבת שם גם את.

כנראה לא יעזור לאורך זמן, אבל יתן קצת.

נניח אצלי במזגן הרצפה נשארת קפואה

מניחה שעם הסקה/רדיאטור זה יותר טוב

והאמת?

חולמת על חימום תת רצפתי

אפשר לשים על הבטן בעריסה

בעגלה

על מיטה בהשגחה

על שטיח...

הבעיה כשהם ניידים

לשים אחד בסלון ואחד בחדר ולהקפיד שיהיו עצ זה

ושלי מתקרר מלהיות על יידים  בלי רצפה בכלל....

חורף קשוח

אה וגם אפשר לשים עוד שכבה ואפודה

שיהיה על החזה 4 שכבות רק לשלב המשחק לא לישון ככה

ואז את שמה סביב השטיח והיא לא יכולה לצאת ממנו

כמובן לשים לה שם הרבה משחקים שיהיה לה מעניין

לפני כמה שנים

זה לא פשוט

במיוחד בהצפה ההורמונלית של אחרי לידה

זה נורמלי

אימהות מגיעה עם מצפון מפותח

ניתוח קיסרי בהול הוא חויה קשה וטראומה שנצרבת בגוף (יש לי שריר בגב שנתפס כל פעם כשאני מדברת על הלידה הזו, ועברו כמה שים)

ולא להצליח להניק זה גם קשה

מה אני מציעה לך?

לדבר לדבר לדבר על זה. זה עוזר לשחר. אפילו סתם בקפה עם חברה.

יש פודקאסט מקסים שנקרא לידה כמסע, הוא מדבר בפרק הראשון על חויות הצלחה וכשלון סביב הריון ולידה,

למדתי שם ביטוי נפלא 'הדבר הטוב הבא' 

בכל רגע יש את הדבר הטוב הבא. וכמסתכלים מתוך הרגע הזה הנתון הדבר הטוב הבא קורה לנו

במקרה של מצוקה של תינוק- הדבר הטוב הבא הוא ניתוח

במקרה של תינוק שרעב- הדבר הטוב הבא הוא תמל.

ברוך השם שאנחנו בדור שיש את כל האופציות האלה!!

אני ממליצה לך גם לעשות עיבוד לידה

ולתת לעצמך את הזמן והמרחב

לחבק את עצמך

ולהיות בסביבה תומכת

זה ההבדל בין לצאת מז לבין חלילה ליפול מזה לדכאון

הלידה אחריו היתה ההכי טבעית שלי

בלי חתך

בלי ואקום

בלי זרוז

והיתה מושלמת!

אמנם היה ניטור כל הזמן אבל מוניטור אלחוטי שלא הגביל אותי

והיה מושלם..

לגבי ההנקה, זה לא הכל או כלום. עם הבן שני שלי הנקתי בתוספת בקבוק עד גיל שנה וחצי (וגם אז הפסקתי רק בגלל אילוץ רפואי, לא כי נגמר החלב).

אם תרצי אוכל לפרט לך מה עשיתי

אהובה את נשית בגלל אלף תכונות נשיות ולא בגלל אופן הלידה...

מי בכלל קבע שללדת, ובטח באופן מסויים, זה "נשי"? מה זה בכלל "נשי"?  יש כל כך הרבה דרכים לזה...

בכל מקרה בתור מי שעברה לידה מדהימה והניקה למרחקים, אני סבורה ש"תפקיד נשי" לא קשור להנקה או ללידה...גם "תפקיד אמהי" לא קשור.

התפקוד האמהי אם כבר הוא בקשב לילד וביכולת שלך לספק לו בטחון וכלים לעולם. והנשיות בכלל רחוקהה מזה עוד יותר... יש אמהות שעבורן לידה והנקה הורסים בעיניהן את הנשיות. אפשר להיות נשית בזוגיות, בעבודה, בחוגים ותחביבים...

את כל כל הרבה יותר מזה.

ואם כל זה לא שכנע אותך - בעיני, ה"תפקיד" אם כבר של הנשיות/האמהות היה בדיוק מה שעשית - להקשיב בעיתות לחץ ומצוקה לגורמים המנוסים שהשם נתן להם ידע וכלים שעוזרים לנו לקבל החלטה, שבמקרה שלך היו הגורמים ברפואיים ואת ידעת שזה מה שיעזור לך לעזור לתינוק שעומד לצאת ולהיות האמא הכי טובה - וב"ה הוא יצא חי ובריא! אז זה לגמרי בזכותך!!!

את לא כישלון!

אימהות זה הרבה מעבר ללידה והנקה.

זה לגדל את הילד, לאהוב, לחנך, לחבק, להכיל, לקום בלילה, לדאוג שלא ישן, לדאוג שישן טוב מידי, להיות מלאת מצפון על זה שאת לא נותנת לו מספיק וכו' וכו'.

גם לגבי הלידה- המטרה של הלידה היא תינוק ואמא בריאים! ואת עשית את ההחלטה הנכונה של לחתום על הסכמה לניתוח כי בזכות זה יש לך תינוק מתוק.

לק"י

אני גם ילדתי את הגדול בקיסרי חירום. והביאו לי אותו רק אחרי כמה שעות.

ב"ה הלידות הבאות היו רגילות. אל תחשבי גרוע כבר הלאה... חוץ מניטור רציף, אין מניעה ללדת רגיל בעז"ה.

וכמובן שאין פה שום סיבה להאשים את עצמך. לא עשית כלום לא בסדר, ב"ה שיש ניתוח כדי ללדת תינוק בריא ושלם.

וגם אם בבית חולים אחר אולי זה היה נגמר אחרת, זה כבר היה.

ומזל טוב!! שתרוו ממנו הרבה נחת!

לא בהכרח דופק לידות נוספות

אצלי היה קיסרי בראשון והשאר רגילות

לגבי הנקה

לפעמים הנזק גדול על התועלת

בעיניי רק הנזק הנפשי שהיא גורמת לך

לא שווה דקת הנקה

ילדים גדלים נהדר עם תמ"ל

ואף אדם הכי מומחה עלי אדמות לא יכול להבחין מה היתה התזונה בזמן שהיו תינוקות (או מה התזונה הנוכחית בזמן שהם תינוקות)

אם התוצאות לא ניתנות להבדל

זה אומר שהיתרונות של הנקה מזעריים ביותר

היתרונות של הנקה הם יותר מנטרה מאשר משהו אמיתי

(ותחסכו ממני תגובות

לא באה לפתח דיון

רק לענות ספציפית לפותחת)

אני גם עברתי קיסרי חירום.

אומנם פחות הרגשתי את מה שאת מתארת 

(הרגשתי שהצילו לי את הילד וממש הייתי בהודיה על זה שיש דבר כזה קיסרי ותינוקות ואמהות לא מתים בלידה)

אבל גם נפגשתי עם התינוקי כמה שעות אחרי לידה שזה היה ממש קשה

במיוחד שפינטזתי על סקין טו סקין בחדר לידה וכו'

ועברנו סרטים מטורפים עם ההנקה.

היה מאוד מאוד קשה ההנקה יחד עם ההתאוששות מהניתוח.

אני חושבת שהנקה זה דבר מדהים!

אבללל, לא בכל מחיר.

ילדים גדלים מצוין עם תמ"ל, בריאים ושלמים והכל בסדר.

אז אם את מרגישה שזה גדול עלייך

אז לגמרי לשחרר.

מניסיון שלי יודעת שההתאבדות על ההנקה אצלי לקחה בערך חודש 

ואז עניינים נכנסו למסלול ודברים הסתדרו

כמובן שזה אינדיבידואלי

אבל אפשר להחליט על פרק זמן שבו את ממשיכה לנסות ומשקיעה

ואם לא הולך מקבלת את העניינים באהבה ומשחררת.

להיות אמא טובה זה כ"כ הרבה יותר מלידה ומהנקה.

נכון, הנקה זה חשוב מאוד, אבל רוגע ונחת בבית חשובים הרבה הרבה יותר.

אם יש לך סביבה שיכולה לסייע ולרפד בזמן שאת נאבקת על הנקה- לדאוג לך לאוכל מזין, להעסיק את הגדול, להרגיע, אז אולי כן אפשר ללכת על הניסיון. אם לא, או אפילו אם את חוששת שזה יהיה עמוס מדי אז תניחי לזה ואני בטוחה שתהיי אמא נהדרת גם בלי להניק 

אני אישית הייתי סופרת לפי מה שהרב ראה ולא מסתמכת על הזיכרון שלי, לא בגלל שהלכתית זה מה שצריך לעשות אלא כי לא הייתי רוצה לטבול ואז להיות עם ספקות אם בכלל הכל היה בסדר פה ואני באמת טהורה, מעדיפה לדחות ביום ולא להישאר עם ניקור כזה מעצבן בראש... במיוחד אחרי לידה שגם ככה זה לא באמת חד משמעי מתי לעשות הפסק ומתי לטבול וזה הפרשות כאלה שבאות והולכות וצבעים גבוליים (ואצלי גם דימום של פצע בנרתיק החל מהפעם הראשונה שניסיתי לעשות הפסק) אז במצב כזה של אחרי לידה אם הייתי בסיטואציה שלך הייתי אומרת יופי, יש לי הפסק ובדיקה של יום ראשון שהרב אמר שזה בסדר, ממשיכה איתם וזהו.

אבל מבחינה הלכתית הגיוני מאוד שיש מקום להתיר גם את העד של הבוקר שהרב לא ראה

מנסה בעדינות ממש.

לפי איך שאני מבינה. רצון ה' זה שנעשה מה שהרב אומר.

אני אחת שאןכלת סרטים ממש בטהרה

לגמרי בגבול הocd

ומה שמחזיק אותי

זה שרצון ה' שנקשיב לרב

ולא נחמיר ללא צןרך.

שאלתם את הרב. אמר שזה בסדר.

הוא לא אמר- זה היה גוון גבולי ולכן אי אפשר להשליך

הוא לא אמר- בטוחה שזה בדיוק בדיוק אותו צבע. .הוא אמר שזה טהור

אז זה הטהרה האמיתית

בסוף בכל יןם ב7 נקיים אפשא להגחד, זה לא היה מספיק מדוייק

הבדיקה לא מספיק עמוקה

אולי היה משו בשירותיפ ולא ראיתי..

ועוד ועוד

ולהבנתי

רצון ה'

שנעשה כדברי הרב

כמו הסיפור תנורו של עכנאי

והפותחת  , ולגבי מה שכתבת בסוף. אני אוהבת את המשפט.  להחמיר בטהרת המשפחה, זה להקל בשלום בית. 

ולפני אחרי ותוכדי

להתפלל. שנזכה לטהאה אמיתית. 

ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו...

באחד ה7 נקיים בחיינן היה כתם בורדו. באמת. בגלל שזה היה ב5 לנקיים. שאלנו רב. רב גדןל מאד. זכינו לגור לידו.

התיר

והיה לי ממש קשה עם זה.

אמרתי לעצמי בטח לא ראה נכון

או, אולי בגלל שעברה יממה הצבע השתנה וכולי

ומתוך מאמץ נפשי

טבלתי בזמן לפי פסיקת הרב

זכינו בטבילה הזו להריון

ונולד ילד מתוק, עם רוחניות מיוחדת במינה מאז שהוא תינוק

אני מעריכה את מה שאת אומרת ועדיין הייתי כותבת מילה במילה מה שכתבתי. ספציפית אני גם דחיתי את ההפסק בכמה ימים, לא ביום אחד בגלל שהיה לי פצע ולא רציתי להיפצע שוב, אפילו שהיה ברור לי שהלכתית אפשר להתיר ודם פצע בכלל לא אוסר, אני אחרי לידה דוגלת בגישה להיטהר בנחת ולא בלחץ כמה שיותר מהר, מכינה את עצמי מראש שעכשיו זאת תקופה שאסורים ולא רק שבועיים כמו בווסת רגילה ואחרי התקופה הזאת אני יודעת על עצמי שתגיע תקופה ארוכה מאוד שמותרים ברצף, אז לי שווה לעשות את התהליך בנחת בלי ספקות מיותרים.

וגם יש הבדל גדול מאוד בין רב שהתיר על סמך מה שהוא ראה לבין רב שהתיר על סמך משהו שאמרתי לו ואני לא בטוחה במה שאמרתי לו עד כמה זה מדויק.

גם לי רב התיר צבע בורדו שהייתי בטוחה שהוא ואסר ובאותו יום הלכתי לטבול בשמחה וללא פקפוק בכלל. לעומת זאת כשאמרתי לרב שיש לי פצע ואז תלו את כל הדם שאני רואה בפצע, אז כל עוד הייתי בטוחה שיש לי פצע הייתי רגועה אבל אחרי כמה ימים כשעדיין היו כתמים אדומים גדולים אבל לא עשיתי בדיקות פנימיות ולא היה שום כאב קצת פיקפקתי בזה שהכתמים האלה עדיין מהפצע כי זה לא שאלה מה ההלכה, זה שאלה מה המציאות והרב לא יודע מה המציאות, הוא יודע רק מה שאמרתי לו, אז אני צריכה להיות בטוחה בעצמי שהעברתי לו את המציאות בצורה מדוייקת (אחר כך בעלי הראה לי שעל פצע אפשר לתלות גם אם הוא הבריא כל עוד הוא יכול להיפתח ולדמם אז נרגעתי שאפשר לתלות בו)

וסומכים על מה שהוא אומר

אז אם הרב המאמין לה למה שהיא לא תאמין לעצמה? למה להוסיף עוד יום לאיסור?

אני כל פעם מחדש אוכלת את עצמי

מידי פעם אוכלת את עצמי גם על דברים שהיו מזמן

משתדלת כל פעם מחדש להתפלל שאני לא טועה

ושהקב"ה יתן לי כוחות לסמוך על עצמי

במקביל תמיד מעורבות דמעות ולחץ ומתח אינסופי

ואני שונאת את האחריות הזאת שהכל עליי

מעדיפה לדחות הפסק ביום יומיים עד שיהיה נקי בלי ספקות כי אין לי כוחות

ובמקביל אוכלת את עצמי על ההימרחות ומה יקרה כשנרצה הריון וכל יום יהיה יקר

קיצר מבינה כ"כ

חיבוק גדול!!

ובמקרה שלך באמת הייתי מעדיפה לא לסמוך על מה שהרב לא ראה...

ואציין שנפלנו פעם אחת באמצע (לא חלילה יחסים אבל מגע וזה היה קשה מאד.

זה קו אדום שאחרי שעוברים זה עבודה לקום משם)

לפני הלידה השניה עשינו עבודה קצת בענין ההרחקות, 

קבלנו על עצמינו גם כמה הרחקות שפחות הקפדנו בהם ויותר נזהר וגם בעניני צניעות יותר הקפדה שלי ושלו.

וגם, קבלנו על עצמינו שכשמתחילים עם נסיונות נטהרה שואלים רב על כל. דבר.

ושאלנו. מלא.

וטבלתי תוך 7 שבועות (אני ודעת שיש זריזות ממני..)

זה לא היה קורה בלי לשאול.

אפשר להתיר מלא דברים

הפער בין טהור לנקי הוא גדול. זה  פשוט טעות בתפיסה שלנו את הדברים.

ולכן אם תיארת לרב סיטואציה והוא אמר שמותר- זה מותר. מותר.

את יכולה לחזור לרב ולומר לו את הספק שלך. 

אני יוצאת מנק' הנחה שכשיש צבע גבולי רב לא יגיד לך שאפשר להסתמך על זה...

אנשים שלא רק קמים אלא לומדים וחושבים איך להתקדם ולעלות

מעריכה מאד מאד מאד!!!!!!

ואני מצטרפת למה שאמרת

אם רב התיר אז בשמים מכריזים שזה מותר.

ואם יש עוד ספק אפשר לדבר שוב עם הרב.

חוזרת מהמקווה ומתחילה לחשוב,

אולי היה לכלוך בקצה העין,

אולי לא ניקיתי מספיק טוב את השיניים

ואולי ואולי ואולי

מאוד משתדלת לתחום את זה למקום פצפון ולהמשיך הלאה

אף פעם לא חזרתי על טבילה (כן יצא ששאלתי רב ותמיד אמרו שלא צריך לחזור - כמובן בהתאם לסיטואציה הספציפית שהייתה לי)

לא יודעת מה הייתי עושה במקומך אבל חיבוק גדול והרבה הבנה והזדהות.