הנה הגיע לו יום הכיפורים.
כל שנה ביום הזה, מגיעה מין מציאות חדשה לעולם. מין אווירה של קדושה וטהרה שמתפשטת באוויר. את זה כולנו מרגישים.
אבל לפעמים, אם נודה באמת, בתוכנו יש קונפליקט. רגשות האשמה והטומאה שבפנים מונעות מאיתנו לקבל את האווירה המרוממת שבחוץ. ואז נשאלת השאלה: איך נפטרים מאותם רגשות אשמה?
זה הקטע החותם את מסכת יומא (המדברת על עבודת יום הכיפורים) במשנה.
הרב סולובייצ'יק בספרו 'ימי זיכרון' (עמ' 242) מחדש חידוש מדהים על המשנה הזו: הקב"ה מחכה לך בביהכנ"ס. כן כן, לך. את/ה נכנס/ת לביה"כ, והוא שם. מחכה.
יוה"כ איננו יום כשאר ימות השנה. בשאר ימות השנה, אדם צריך להוציא מתוכו את שיקוצי הטומאה והעוון, ורק אז לבוא אל ד' נקי וזך.
ולעומת זאת ביוה"כ רבש"ע לא מחכה לך. אין לו סבלנות!
"אשירכם ישראל" – מדוע? שאתם כ"כ חשובים שמי שמטהר אתכם הוא "אביכם שבשמים".
"כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם". הוא ית' מכפר!
הרבה פעמים בחיים אנחנו מרגישים שד' לא רוצה אותנו, אבל זו טעות חמורה.
רבש"ע מדגיש לנו ביוה"כ כמה הוא אוהב אותנו, כמה הוא רוצה בידידותנו איתו, כמה הוא רוצה שנהיה ביחד. הוא כ"כ אוהב אותנו שאף שהאדם עדיין בזוהמת החטא, הוא לא מחכה. הוא מכפר! הוא זורק עלינו מים טהורים מעצמו!
אם כן, איך נפטרים מאותם רגשות אשמה?
מבינים שזה לא תלוי בנו.
רבש"ע בעצמו בא למחול לנו, לטהר אותנו, אז לא משנה מה עשינו, אנחנו כלום לידו, וממילא הוא מטהר אותנו!
שנזכה לשוב בתשובה שלימה מתוך אהבת ד'! צום מועיל! 
הד"ת לע"נ סבי זקני סעדיה בן רומיה הכ"מ.
