יש לנו ילד בן שנה ועשרה חודשים שמזה חודשים ארוכים (יותר מחצי שנה) לא עולה במשקל.

הוא אוכל טוב, יש לו יציאות כל יום והוא בריא סה"כ- אבל לא עולה בכלל.

אנחנו שמים לו כל מיני תוספים משמינים באוכל, ועדיין..

מה לדעתך צריך לעשות?

תודה רבה!

שלום רב,

מבינה את הדאגה,
מה שמבלבל הורים רבים הוא שבשנה הראשונה הילד עולה במשקל באחוזים ניכרים, למען האמת – משלש את משקלו ואז פתאום בשנה השנייה הקצב מאט באופן משמעותי.
אין לי מספיק פרטים כדי להתעמק בקושי שלכם אך אתן לכם את המידע שאמור לסייע לכם:

זה תהליך מאוד טבעי ובעצם לא דורש שום התערבות אלא אם ההאטה גורמת למה שהרפואה קוראת "שבירת אחוזונים", כלומר הקצב הואט מעבר לנורמה וגרם לילד לא לממש את הפוטנציאל שלו. זה אף פעם לא נמדד רק ע"י משקל אלא באורך, יחס גובה למשקל, BMI (מדד נוסף ליחס גובה למשקל) ולכלל מצבו של הילד, חיוניותו, יציאות תקינות (שאני מניחה לפי כך שלא כתבת כלום, שהוא סה"כ בריא).
צריך לזכור שזהו שלב שבו הילד שינה מאוד את הרגלי האכילה שלו (מעצם התחלת אכילת אוכל של "גדולים") במקביל לכך שהחל להיות פעיל יותר וככל הנראה גם ללכת באופן עצמאי (ולהשתולל....).
כך שבמצב שאין דאגה כזו (והבדיקה פשוטה, מציבים את מדדי משקל ואורך על אחוזונים שקיימים בכל מרפאה/טיפת חלב ומשלבים עם חוות דעת מהרופא המטפל) פשוט לא כדאי להוסיף תוספים משמינים באוכל ללא התייעצות עם צוות שמכיר את כל הרקע, ההיסטוריה ודפוסי הגדילה, מאחר ואנו מוסיפים קלוריות שלא לצורך (לדוגמא רופא + דיאטנית).

ובמידה וקיימת דאגה, יש צורך לפנות לרופא המטפל ומשם תהליך הברור לרוב עובר דרך רופא גסטרו, אנדוקרינולוג ("רופא הורמונים") ובמקביל לדיאטנית.
או שהרופא אומר שאין שום צורך במעקב ואז אתם יכולים לבקש בכל זאת הפניה לדיאטנית ילדים כדי לקבל עוד "זריקת הרגעה".

מקווה שסייעתי,

יעל

מצטער שאין לי שאלות. הילדים שלי אוכלים מצוין

נעים מאוד, תודה על הארוח, מקווה שאהיה לעזר,

מספר דברים + בקשות,

כמובן צריך לזכור שמענה דרך הפורום לא מאפשר לי לתת המלצות מאוד נקודתיות אלא יותר כלליות או דרכי ברור/טיפול אפשריים,

הייעוץ שלי בוודאי לא יחליף ברור רפואי במידת הצורך.

כדי להקל עלי לתת לכם תשובות מועילות אנא השתדלו לתת את הפרטים הבאים במידה ורלוונטים לשאלה שלכם:

משקל ושבוע לידה, משקל נוכחי (אורך/גובה גם אם יש), האם יש רקע/היסטוריה רפואיים שחשוב לי לדעת, קצת על סביבת האכילה (היכן אוכל, עצמאות באכילה, האם נמצא במסגרת ואוכל שם, מה מדווחים משם), האם הייתם אצל דיאטנית, רופא מומחה ומה התשובות שקיבלתם.

אענה על כל השאלות באופן מרוכז במוצאי שבת.

להתראות,

יעל

הבן שלי בן 3. הוא לא מסכים לאכול ירקות חיים (רק מבושלים במרק) ולא מסכים לאכול פירות. 

האם זו בעיה תזונתית? אנו לא לוחצים עליו אבל ממשיכים להציע לו. כנ"ל בגן (לא אוכל פירות).

הוא שוקל 14.5 ק"ג ובגובה 94 ס"מ. 

תודה רבה!

שלום רב,

אני שמחה על שאלתך ואנצל אותה לתגובה מעט כללית שתתאים לעוד שאלות.

בררנות היא תופעה מאוד נפוצה בגילאי 3. הרבה ילדים אוכלים באופן מגוון מאוד עד גיל שתיים שלוש ואז פתאום מספר רב של פריטים פשוט נעלמים מהמגוון שלהם.
התגובה הסביבתית מאוד מאוד חשובה לטווח הרחוק. מה הכוונה?
חשוב מאוד להימנע מכל מאבק כוחות סביב האוכל. לילדים מעט מאוד תחומים בהם הם יכולים לשלוט ואחד מהם זה מה הם מכניסים לגופם (ומתי מוציאים), צריך להימנע מלהילחם איתם באזורים אלה. לא צריך להתעקש, להתחנן, לאיים, לסרב לתת מזונות שכן אוהב, להתנות דבר בדבר (לא נצא לחצר אם לא תסיים את ה..... שבצלחת) ועוד ועוד.
יש חלוקת תפקידים: ההורים מחליטים מתי ומה מוגש על השולחן (זמני ארוחות), מציעים אוכל מגוון, בריא והוגן (שיש בחירה גם לבררנים) והילדים מחליטים מה וכמה מהמוצע להם.

אז מה בכל זאת?
קודם כל מה שאתם כבר עושים, ממשיכים להציע. נותנים לו את ההזדמנות להפתיע אותנו ולא מחליטים מראש: "אה, הוא לא אוהב פירות, אל תחתכו בשבילו אגס".
דוגמא אישית, הילדים אמורים לראות את הסביבה אוכלת: ארוחות משפחתיות, פיקניקים, הנאה רבה סביב האוכל שלא אוהב גם אם לא יאכל (לשתף אותו בבישול, הכנות, להאכיל את אמא, להכין ביחד שייק פירות לאחים שלו, לעשות פרצופים מצחיקים עם חתיכות פירות בכל מני צורות ועוד רעיונות יצירתיים ונחמדים כיד הדמיון הטובה עליכם).

במקרה שלכם, מאחר וכן אוכל ירקות במרק, לחלוטין לא הייתי מודאגת ונותנת לשלב זה לעבור.
אם את עדיין לא רגועה אפשר להכין גם פשטידות, להחביא ירקות בקציצות, ברטבים טחונים וכדומה.

ומה קורה אם יש דאגה וחרדה לרכיבי התזונה?
כשאני עובדת עם ילדים בעלי בררנות קיצונית (עד כ-5 פרטי מזון בלבד) אני מעדיפה להשתמש בהשלמה תזונתית ע"י תוספי ויטמינים ומינרלים או מזון רפואי במקביל לעבודה לשיפור המגוון.
כך יורד הלחץ שהילד יקבל את כל רכיבי התזונה החשובים להתפתחותו ללא צורך בהפעלת לחץ על הילד ומאבק כוחות מיותר.

מקווה שמסייע.

יעל

ובלי עין הרע אוכל הכל! אוהבת הכל, ב"ה!

אך מעדיף פירות וירקות ע"פ פחמימות.

נולד בשבוע 37 במשקל של 3.200 (זה עדיין משנה בגיל כזה?)

כיום הוא שוקל כ- 12 קילו, את גובהו אני לא יודעת, רק שבטיפת חלב תמיד אומרים לי שהוא עולה באחוזון שלו.

במשך היום הוא במעון שם אומרים לי שהוא אוכל היטב, מהכל, גם פחמימות(אך גם שם הן שמו לב להעדפותיו)

לא היינו אצל רופא או דיאטנית..

השאלה שלי עד כמה צריך 'להתעקש' על הפחמימות? או שלשמוח מכך שב"ה הוא אוהב אוכל בריא?

שלום רב,

אז אתחיל בלשלוח אותך לקרוא את התגובה ל"ילד בררן" כי מעט רלוונטית גם אלייך, למרות שאצלכם המצב אפילו יותר נוח.

בהחלט אין שום צורך להתעקש על הפחמימות אלא להמשיך לאכול סביבו בצורה מאוזנת ומגוונת.

נדיר מצב שבו הילד אוכל כל כך מעט פחמימות עד שיהיו לכך תופעות לוואי.
כמו שאמרת אוכל בגן גם פחמימות, אני יכולה להעריך שאוכל פה ושם ממתקים (סוכר היא הפחמימה הפשוטה ביותר.... לא שאני מציעה לתת לו יותר ממתקים!!!).
אני מציעה לשמוח מאוד שאוכל מגוון כל כך ולהניח למצב שעוד עומד להשתנות כל כך הרבה פעמים במהלך חייו.

אני לא בטוחה אם כתבת את המשקל מאחר ואת מודאגת לגביו? גם אם לא, אנצל לטובת קוראים אחרים.
אני יכולה להגיד לך שאם בארץ היו עובדים עם האחוזונים החדשים הנהוגים בעולם, שנבנו על בסיס מגוון ילדים רחב מרחבי העולם שינקו וגדלו בסביבה בריאה לגדילה, הבן שלך נמצא במקום טוב על האחוזונים הללו.
העובדה שממשיך לגבוה בקצב עקבי, גם הוא מדד נפלא.

המשך אכילה נעימה,

יעל

הבת שלי בת שנתיים וחמש שוקלת 13 קילו, אין לי מושג גובה

נולדה סוף 39 במשקל 3.425

חולת חלבונים רוצה לאכול גיל, גבינה, עוף, דג, קציצות, ביצה ("מה נאכל לא. ערב?" "אמא אני אוצה לאכול עוף וקציצה")

לא אוהבת ירקות

לא אוהבת פחמימות

לאחרונה רזתה במבנה גוף (במשקל עלתה אבל גם גבהה) היא מאוד פעילה (משווים אותה תמיד לארנב של אנרגיזר) בגדים שהיו קטנים עכשיו עולים עליה....

לפעמים היציאות שלה ממש בהירות כמעט לבנות...

אמור להדאיג? להתעקש יותר?

שלום רב,

לשאלה שלך שני חלקים, החלק הראשון נענה בשאלה "ילד בררן".
לא להתעקש, להמשיך להציע ולאכול סביבה מאוזן.
אפשר להחביא בקציצות הרבה מאוד ירקות ואם נושא הירקות מאוד קיצוני ממליצה לשקול לבד או להתייעץ עם דיאטנית לגבי צורך בתוספי ויטמינים לילדים.

לחלק השני, לגבי היציאות המאוד בהירות. דורש ברור גסטרו מאחר וליציאות מאוד בהירות יכולות להיות סיבות שקשורות למרה וכבד וכדאי לשלול כדי להיות רגועים.
ממליצה ליידע את הרופא ולבקש בדיקות מתאימות או הפניה לרופא גסטרו ילדים.

בהצלחה.

שלום, ותודה רבה קודם כל

הבן שלי (שנה ושמונה חודשים) פעיל מאוד ב"ה. יש לו תקופות שהוא אוכל ממש יפה, ויש תקופות שבקושי כמה כפיות ולא רוצה יותר. לפני כחצי שנה הייתי איתו בטיפת חלב וראו שהוא עלה מעט מאוד במשקל וירד באחוזונים. הפנו אותנו לרופא שבדק אותו בדיקות מקיפות ואמר שהילד לא עולה כי הוא פעיל וכי זה המבנה שלו ושל הוריו ואין צורך להילחץ.

הבעיה היא שאני נלחצתי כבר......... והילד הרגיש את זה והתחיל לעשות בעיות ולא רצה לאכול. הדרך היחידה להאכיל אותו היא ע"י ספרים/תמונות/שירים/הצגות וכו'... כל מה שיכול להעסיק אותו תוך כדי. ולפעמים גם זה לא עוזר. אני דיי מותשת מלשיר לו בכל ארוחה........ ולפעמים זה לא נעים, למשל כשמתארחים וכד', ואני צריכה לשבת בשולחן ולשיר לכולם 

נכון לעכשיו המצב טוב יותר, הוא אוכל לבד בכפית, ואוכל יפה. אבל אני יודעת שאלה תקופות, והשאלה היא מה לעשות בתקופות שהוא לא אוכל כלום???

רופאת התפתחות אמרה לנו לא לתת לו בשום פנים ואופן אוכל בין הארוחות, כדי שהוא יהיה מספיק רעב ויאכל טוב. היא אמרה שרק מי שעושה דיאטה אוכל "ארוחות קטנות" לאורך היום, וככה לא משמין... ואם אנחנו רוצים שהוא יעלה במשקל הוא צריך לאכול ארוחות גדולות בלבד. האם זה נכון??? אם אני אתן לו בין הארוחות פרי/פרוסת לחם/פריכית אורז/קורנפלקס וכד' זה יגרום לכך שהוא לא יעלה במשקל?

עוד שאלה שחשובה לי - איך בכלל אני יודעת כמה זה נחשב לילד בגילו "לאכול טוב"? לפעמים חמותי אומרת שאני נותנת לו צלחת גדולה מדי וברור שהוא לא יאכל הכל... אבל איך אני יכולה לדעת כמה הוא אמור לאכול?

תודה רבה רבה רבה!!!!

שלום רב,

אני אזכיר שוב את נושא חלוקת התפקידים שנדון בשאלות הקודמות.

תפקיד ההורים הוא להציע את המזון הבריא והמגוון בשעת הארוחות ותפקיד הילדים להחליט מה וכמה יכניסו לגופם.

ילדים נולדים עם היכולת לווסת את אכילתם כך שיוכלו לספק לגופם את הצרכים המאוזנים.
זה לרוב אנחנו ההורים יחד עם הסביבה הלוחצת והמערבית מעמעמים יכולת זו.

ילדים בעלי התפתחות תקינה בגילאי שנה ושמונה ועוד לפני כן, מאוד חכמים. הם רואים כאשר יש להם כוח והוריהם מאוד רוצים שיעשו דבר מסוים (ואז כמובן יסרבו...) ואת זה באמת גילית לבד ברגע שהחל "לשחק" בכוחו החדש באוכל.

שימי לב שתיארת מצב שבו היום הוא כבר אוכל באופן עצמאי ו"יפה" כפי שהגדרת, אך את כבר חושבת על התקופה הבאה בה לא יאכל. אלו בדיוק הדברים שהילדים החכמים שלנו חשים.

ארוחות לא אמורות להיות תיאטרון והצגה אלא זמן נעים גם להורים שבו הילדים יכולים לראות את הוריהם אוכלים ולא עסוקים בלשעשע. אך לא תוכלי לוותר על הנושא הזה עד שלא תחליטי עם עצמך ועם שאר המשפחה שמהיום סומכים על ילדיכם שיאכל כך שיזין את גופו.

אז כיצד אמור להראות סדר יום? אכן אמורות להיות 3 ארוחות עיקריות בהן מוגש עיקר האוכל.
אך גם בהחלט אפשר בין הארוחות לשלב ארוחות ביניים של פרי/יוגורט/לפעמים אפילו חטיף (שלא ישמעו אותי) כל עוד המרווחים עדיין הוגנים ולא מצפים מהילד לאכול ארוחה עיקרית מיד אחרי שאכל ארוחת ביניים (לוודא שכשעתיים לפני ארוחה עיקרית לא אוכלים).
בין הארוחות (וארוחת ביניים נקראת ארוחה): משחקים!!!! לא מביאים לשולחן הציור גם אוכל כדי שיאכל בלי לשים לב, לא מביאים קציצה לנדנדה במגרש המשחקים (אבל כן אפשר לעשות פיקניק בחוץ) ולא מביאים לשטיח צלחת עוגיות, ואני בטח שלא ממליצה אכילה מול הטלוויזיה/מחשב.

אם קשה לך לעשות את השינוי המחשבתי לבד, בהחלט אפשר להיעזר באיש מקצוע בנושא הזה, בדיאטנית ילדים שתוודא שהמדדים תקינים אך במקרה והרופא כבר נתן את ברכתו אפשר להיעזר גם באנשי מקצוע אחרים שיתנו את התמיכה המתאימה למשפחה (אצלנו במכון לעיתים קרובות עיקר העבודה היא דווקא של פסיכולוגית הילדים שאני עובדת בצמוד אליה יחד עם ההורים ופחות או בכלל לא, עבודה שלי - והתוצאות נפלאות).

וכמה ילדים אמורים לאכול? עד שמראים סימני שובע......
אכן כדאי להשתמש בצלחת קטנה ולא מאיימת, מעט אוכל, ולדרבן אותו לשתף אותך במה הוא עוד רוצה על הצלחת שלו.

המון בהצלחה,

יעל

הילדים שלי, שיהיו בריאים, בני 10.5 עד 3,

כולם בלא יוצא מן הכלל, סולדים מעוף/הודו/בקר על כל צורות ההכנה שלהם.

כשהם מועילים בטובם, הם מוכנים לכרסם שניצל עוף קטנטן, או נעתרים לאחר תחנונים, לסיים קציצה...

מנגד הם אוהבים ביצים, מוכנים לאכול אפילו שתיים ביום בכייף.

אוכלים יפה מאד פירות וירקות,

אוהבים גם קוטג' והמון חלב (שאני מגבילה, כי אני מבולבלת מהמידע אודות חלב ומוצריו)

ו-משוגעים על ממתקים (כן, כן, אני יודעת שזה לא בריא, הנהגנו ממתק לבוקר, וממתק לצהרים בד"כ משהו מינורי כמו שורת שוקולד מריר, או כמה ביסקויטים, אבל הם מנשנשים המון במקומות הלימוד- ימי הולדת מסיבות וכו'...).

בקיצור יוצא שאת מנת החלבון שלהם, הם מקבלים כמעט רק בערב,ואני ממש לא יודעת מה לעשות.

(לגבי קטניות וכו', הם מוכנים לנשנש חומוס מבושל, אבל לא יותר מפעם פעמיים בשבוע, מרקים עם קטניות הולכים אצלנו רק בחורף הקר-קר.)

לגבי המשקל-גובה שלהם.

הם כולם רזים מהממוצע, וגבוהים/ממוצעים לגילם.

העניין הוא שבני השני בן ה8, ירד בעקומות, עד לשנתו השלישית הוא היה תמיד באחוזון 75-90 שמן וגדול מאד,

ועכשיו הוא ממוצע בגובה ורזה מאד.

ב"ה יחסית הוא נראה בסדר גמור, אבל מכיוון שאין כבר מעקב שיגרתי על משקל גובה בגיל הזה, וגם אם יש במקומות הלימוד, זה לא משקף את המצב הכללי שלו מאז שהוא נולד, חשבתי שבכ"ז זה עשוי להצביע על בעיה.

עד כדי כך ששקלתי לבדוק בדיקת דם לגילוי צליאק.  אמנם אין לו ב"ה בעיות עיכול או בעיות אחרות, אבל הירידה באחוזונים מדאיגה אותי.

אציין שאני גבוהה  מהממוצע , ובעלי גבוה מהממוצע אבל לא בהרבה מאד.

השאלות שלי הן:

האם כמות החלבון שהילדים שלי אוכלים אמורה להטריד אותי?

האם מומלץ להשלים את החסר בחלבון (אם קיים) בצריכת חלב ניגר ומוצריו?

האם ירידה באחוזונים בגיל כזה אמורה להטריד? אם כן, האם כדאי לערוך בירור מקיף?

ובכלל, ילדים רזים מהממוצע זה בסדר, או שזה בסדר רק בגלל שאנחנו לא מעוניינים במבוגרים שמנים?

אשמח מאד אם תוכלי לענות לי, ותודה רבה על כך מראש!!!

שלום רב,

אני אנסה לעשות מעט סדר.

1. אם אוכלים ביצים כל יום, משלבים מוצרי חלב וקטניות כמו שתיארת, מאוד קשה לי להאמין שאינם מקבלים מספיק חלבון לגדילתם, רוב הילדים פשוט אוכלים כמויות הרבה יותר גבוהות של חלבון מהצורך הבסיסי שלהם (וזה גם בדרך כלל בסדר).
2. ירידה בלתי רצונית באחוזונים (ולא כל ירידה היא מדאיגה, זה צריך להיות לפחות 2 בתקופת זמן קצרה יחסית) מצריכה מעקב בכל גיל, לא מזיק לשלול דברים כמו צליאק ועוד, גם לא מזיק להיכנס לדיאטנית ולהתייעץ יותר בפירוט, מה יש להפסיד?.
3. מוצרי החלב מספקים חלבון אך הם גם מקור מאוד נוח לסידן, אני אמנע מלהיכנס לדיונים על מוצרי חלב בעד או נגד שעלולים להיפתח כאן ואסכם ואומר שמהניסיון שלי בנוסף להסתמכות על קריאת מידע ספרותי שביצעתי (והתואר השני שלי הוא באפידמיולוגיה כך שאני אוהבת "לחפור" במידע ספרותי....) כשהתלבטתי בעניין בעצמי, לא שוכנעתי נגד ואני בעד שילוב מוצרי חלב בתזונה באופן יומיומי, אני עושה זאת בביתי עם בתי.
   אני מכבדת כל החלטה ואפשר וניתן בהחלט להגיע לרמות סידן מומלצות ללא מוצרי חלב, זה דורש כמה דברים: ילדים שאינם בררנים מאוד ויותר תכנון והשקעת זמן במטבח.
4. נושא המשקל: המשקל של הילדים בילדות הוא הבסיס למשקלם בעתיד (ילדים בעלי עודף משקל אכן נמצאים בסיכון רב יותר להשמנה בבגרותם). אנו "מעוניינים" בילדים פעילים שאוכלים באופן מאוזן, מסודר ומתאים להוצאת האנרגיה שלהם, זה פשוט מוביל באופן טבעי להורדת הסיכון להשמנה.

מקווה שעשיתי קצת סדר בדברים,

רק עוד דבר אחד, אם תוכלי לענות אז אשמח,

הבנתי שאת בעד 2 ביצים ליום, זה נכון? אמרו לי שזה לא בריא... לא ציינתי את זה בשאלה, אבל גם זאת שאלה שלי, אם אפשר לתת 2 ביצים באופן קבוע לילדים?

זה נחמד שאת בעד חלב (למרות שאני יודעת שטלי מאד לא).. הילדים ישמחו לשמוע...

היה נעים להכיר אותך! תודה לך! ונשמח לשמוע ממך עוד....

רחלי (בת רבע לשש) יכולה לאכול 3-4 ביצים בארוחת הבוקר. לאפשר?

נושא מורכב.

ההמלצה הכללית לילדים היא 7 ביצים בשבוע.

כדי להיות יותר ספציים צריך ממש למדוד צריכת חלבון וכו' (בקשר לחלמון שם יש את הכולסטרול והשומן הרווי, אפשר פשוט להוציא לחלק מהביצים).

אין גבול עליון שנקבע באופן רשמי לכמה חלבון לצרוך ביום, בכל מקרה בילדים הרמות המומלצות מאוד משתנות בכל גיל.

רוב הילדים כיום צורכים פי 3, (במקרה של רחלי פי 4...... "במקרה" אני יודעת כי השתתפה במחקר שלי) מהכמות המינימלית המומלצת.

צריך לזכור שביצים יש בעוד המון מזונות אחרים שהילדים אוכלים: עוגות, פשטידות, קציצות ועוד ועוד.

אם קשה להם מאוד עם חביתה מביצה אחת מה שאני ממליצה הוא לחלק את השבוע לימים שבהם אוכלים ביצים ולימים בהם לא אוכלים ביצים (אין פיתוי) ואז אפשר "לרדת בבת אחת" על 2 ביצים. 3-4 אני חושבת שאפשר לוותר, או לאפשר רק לעיתים רחוקות (כשממש אין כח להתווכח? איזו אחות טובה אני).

אם  "אני ירושלמית" את מאוד בטוחה שאוכלים מעט מאוד חלבון ביחס לילדים אחרים שאת מכירה, אז איתם אפשר ככל הנראה לחרוג משבע הביצים יותר בקלות.

קשה לי להגיד בדיוק כמה.....

מקווה שקצת עוזר.

תודה רבה על האירוח,

השתדלתי להיות מאוד מקיפה וברורה בתשובותיי מאחר ולצערי אין באפשרותי לנהל דו שיח.

חוזרת ומזכירה שהאירוח אינו מחליף דעת איש מקצוע המכיר את הילד וההיסטוריה הרפואית שלו.

מקווה שסייעתי במעט,

אבקש מאחותי טלי שמאוד פעילה בפורום לעדכן אותי בפידבקים/טענות/מענות או אם התפתח צורך עז בתשובה חוזרת.

אז שוב תודה וחג סוכות שמח

יעל

שתיכן כאלה מקסימות!!!  

באמת רואים שאתן אחיות

אשמח אם תוכלי לפרט סימני אזהרה להפרעות אכילה שונות בגילאי ההתבגרות. ולמי היית ממליצה לפנות.

ההתמחות שלי היא בילדים צעירים יותר, פגים וילדים בעלי צרכים מיוחדים (אוטיזם בעיקר).

לכן מעדיפה לא לייעץ או לתת מידע בתחום שאינני מבינה בו מספיק לעומק.

ההמלצה שלי בכל מקרה של חשש הוא לפנות למרפאה ייעודית רב צוותית שעוסקת בתחום ולבקש מידע כזה.

בכל קופת חולים קיימת מרפאה כזו. הם ישמחו לתת.

יעל

הילד מטופל בהורמון גדילה. בנוסף הוא בררן באוכל. אני שולחת לו לבי"ס חצי סנדוויץ' עם חמאת בטנים (החלטה שלו) ולצהריים: שניצל בשרי / דג מטוגן (פעם בשבוע) / טבעול (לא יותר מפעם בשבוע) /פשטידת אטריות חלבית מקמח מלא  ותוספת של אורז (לבן בשמתי) או אטריות מקמח מלא.

הוא אוכל בערב פרוסת לחם ו-2 יוגורטים. לפעמים פנקייק.

1. כמה ביצים כדאי להוסיף לתפריט?

2. 2 יוגורטים מספקים את הסידן או שחובה גם גבינה (כמה?)?

עוד המלצות...

תודה מראש על המענה.

כאשר הילד מטופל בהורמון גדילה לא מזיק במקביל ללכת לדיאטנית באופן קבוע שתעזור לוודא אכילה מאוזנת ומתאימה לצרכים.

לגבי הביצים:

כמו שכתבתי קודם, 7 לשבוע, כך שתעשו את החישוב כדי להשלים ל-7, זה לא מספר ברזל, זה בסיס "להאחז" בו.

לגבי סידן:

לילד מעל גיל 9 מומלץ לצרוך 1300מ"ג סידן, 2 יוגורטים מספקים כ-600מ"ג.... צריך להשיג עוד, אם ממוצרי חלב ואם ממוצרים אחרים:

טחינה משומשום מלא, מוצרי שומשום אחרים, סרדינים, טופו, ברוקולי ועוד.

גם מוצרים שמעשירים אותם בסידן ציטראט הם מקור נוח להשלמת סידן אם הדיאטה לא מספקת את כל הכמות.

שבת שלום.

אני מקוה שלא מאוחר מידי. האם אפשר להסתפק בחלבונים של קטניות, ביצים ומאכלי חלב ולוותר על חלבונים של בשר עוף ודגים? ילדי אינם אוהבים בשרי ודגים. תודה!

אין שום דאגה לגבי החלבון אם אוכלים ביצים ומוצרי חלב.

אפשר להגיע לדיאטה צמחונית מאוזנת ומזינה מבחינת כל הרכיבים,זה דורש יותר השקעה.

צריך לשים לב לדברים כמו B12, ברזל, סידן, אומגה 3.

יש דיאטניות שמתמחות בדיאטה צמחונית.

שבת שלום

טלי ביקשה לענות לעוד שתי שאלות שנוספו לאחר הפינה.

שמחה על העניין, כרגע מאוד עמוסה לצערי אז עניתי בקצרה.

מבטיחה שאם יעלה הצורך שוב בעוד כחודשיים אפתח עוד ארוח.

שוב תודה,

שבת שלום,

יעל

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....