לפעמים קשה לנו להבין את דרכי ד' יתברך. הוא לא מובן. שאלות כמו "איפה א-לקים היה בשואה?" גורמות לכולנו לתהות על דרכיו.
הרבה קושיות יש לנו על מעשיו, על דרך הנהגתו את העולם. הוא מבצע כל מיני פעולות שבמוחדו הקודח הן כביכול לא צודקות.
בפרשה (האזינו) אנחנו קוראים על שירת משה רבנו ע"ה, ועל כינויו לרבש"ע:
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט; אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
אומרים לנו חז"ל, ש"בכל מידה שהוא (= ד') מודד לך - הווה מודה לו במאוד מאוד". כלומר, בכל דרך שד' מנהיג את העולם שלנו אנו צריכים להודות לו ביותר על כך.
ובאמת ה'חפץ חיים' היה אומר שאחד מיסודות האמונה החשובים ביותר הוא להכיר בכך ש"כל דרכיו משפט", או כלשון רבי עקיבא: "כל דעביד רחמנא - לטב עביד".
משל למה הדבר דומה?
לילד קטן שהוריו נותנים לו תרופות מרות כקלח החסה. הילד הקטן חושב שהוריו רוצים לגרום לו רע, אולם מה שהוא לא מבין הוא שהם רוצים בטובתו, ולמרות שעכשיו הוא לא מבין ומתנגד למה שהם עושים לו - לבסוף הוא יודה להם.
לעתים אנו באמת נתקלים בנקודות זמן ספציפיות ובהן ד' יוצא כמי שחפצו להזיק לנו. אמנם אם נביט על המגמה כולה, נבין כי בסופו של דבר - ד' עושה הכל לטובה.
שנזכה, ושב"ש 
הד"ת לע"נ סבי זקני סעדיה בן רומיה הכ"מ.