בס"ד בר"ה

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t472992#5490025

זה היה יום אחד בלבד אחרי היום הקדוש בשנה, ובבית מרזח אפלולי ישבו להן כמה עלמות צעירות והשתכרו להן..

את מוזמנת להמשיך...

*לא שהייתי שם. זה רק מציין לי נק' זמן מסוימת.

זה היה בפורים בעיירות לא מוקפות חומה

הן עלו למחרת לירושלים עיר הקודש, ורצו לחגוג 

אם זה היה אחרי יותר זמן, אז ה' היה יותר מרשה?

(אגב הרשל, ה' מרשה לשמוח, למרות פרסומים קודמים)

אם זה היה רחוק יותר מיום כיפור, היו לי יסורי מצפון שאני לא בונה סוכה.

או מבשלת או אופה או מנקה.

אבל עדיין, התחושה לא נוחה.

איזה עקיצה! אפילו ה' מתפעל!

(היא הייתה מעורפלת, מרוב הקצפות והקפצות וריחות של תפוחים אפויים)

היית שומע על הצדיקים שהן פגשו שם.

לשמוח אחרי יום כיפור, צריכה להיות לך תחושה לא נוחה כל השנה...

אני נפטרתי מרגשות האשם האלה לפני זמן רב.

מלנכוליה רולז!!

אלא של צדיקים-צדיקים! סיפור אישי ומשעשע.

נסעתי ברכבת האחרונה (21:45) מבאר שבע לכיוון צפונה והייתי צריך להתפלל. בדיוק באותו זמן הגיע אלי אדם חרדי ושאל אותי אם התפללתי ואמרתי שלא. הוא הציע שנעבור בין הקרונות ונחפש מניין.

התקבצו כמה אנשים בדרך אך עדיין היו חסרים כמות למניין. לבסוף נתקלנו בקבוצה של נערים חילונים. החרדי שאל אותם אם הם מעוניינים להשלים מניין לערבית ולמרבה ההפתעה הם אמרו שכן!. הבעיה היא שלא היה לנו כיפות לתת להם והם אוטומטית שמו את ידיהם על ראשם. עם חוסר טקט כמו שלי אמרתי להם שזה בעייתי ושעדיף לשים על ראשם יד של חבר צמוד. למרבה הפלא הם הקשיבו לי וככה עמדה לה שורה של נערים שכל אחד מהם שם יד על הראש שךל חבר ליד!!! . ככה הם (השתדלו) להיות עד סוף התפילה.

זה היה לפני שלושה חודשים בערך.

עם ידיים על הראש

אמרתי להם שעדיף שכל אחד ישים את היד על הראש של חבר שלו

והם באמת שמו

זה היה משעשע לראות אותם מתנהלים ככה.

ד"א, למי ששאל את עצמו, נגמרו הכיפות במתקן כיפות.

נדיר, אבל קורה

של צלם עם ה"ריפוד" של האתרוגים על הראש.

(מספר 'דברי יוסף' לרבי יוסף סמברי ז"ל, מקווה שהלשון תהיה מובנת):

ופעם אחת עבר ארחות ימים, והיה עמו ט"ו מתלמידיו, וט"ו אנשים ריקים ופוחזים.

ויהי היום וה' הטיל רוח סערה אל הים ויהיה סער גדול בים והאניה חשבה להשבר.

ויצו רב החובל להשליך את חצי העם אשר בספינה אל הים להקל מעליהם.

וירא החכם הראב"ע כי כן, ויאמר טוב הדבר אשר דברת לעשות, כי טוב שנמות חציינו

ומשנמות כולנו, עתה לכו ונפילה גורלות מי ומי ההולכים לטבוע בים.

וזהו דבר הגורל אשר נעשה, יעמדו כל השלושים איש בשורה אחת,

ונתחיל לספור מהראשון עד התשיעי, ואותו התשיעי יושלך בים, וכן נחזור חלילה,

עד שכל הילכד במספר התשיעי יושלך בים עד תום ט"ו אנשים.

וייטב הדבר בעיני האנשים, ויאמרו אל החכם כן תעשה כאשר דיברת.

ויקום ויסדר השורה בחכמתו הנפלאה, באופן שמספר התשיעי נלכד

אחד מן הריקים וחוזרים חלילה עד תום ט"ו ריקים ספו תמו, והתלמידים יצאו נקיים.

וזהו סדרם שסידר הרב בחכמתו הנפלאה:

בראשונה העמיד ד' תלמידים, ואח"כ ה' ריקים, ב' תלמידים, א' ריק, ג' תלמידים,

א' ריק, א' תלמיד, ב' ריקים, ב' תלמידים, ג' ריקים, א' תלמיד, ב' ריקים, ב' תלמידים,

א' ריק.

כך העמיד אותם בשביל שהציל את תלמידיו מסערת הים.

וסימן בשביל שלאה תטעה:

'דיני הגורל באוניה אמר גאון אל אחיו בני בריתו גויים אשר בנינו בים אשליכם'.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.