(מספר 'דברי יוסף' לרבי יוסף סמברי ז"ל, מקווה שהלשון תהיה מובנת):
ופעם אחת עבר ארחות ימים, והיה עמו ט"ו מתלמידיו, וט"ו אנשים ריקים ופוחזים.
ויהי היום וה' הטיל רוח סערה אל הים ויהיה סער גדול בים והאניה חשבה להשבר.
ויצו רב החובל להשליך את חצי העם אשר בספינה אל הים להקל מעליהם.
וירא החכם הראב"ע כי כן, ויאמר טוב הדבר אשר דברת לעשות, כי טוב שנמות חציינו
ומשנמות כולנו, עתה לכו ונפילה גורלות מי ומי ההולכים לטבוע בים.
וזהו דבר הגורל אשר נעשה, יעמדו כל השלושים איש בשורה אחת,
ונתחיל לספור מהראשון עד התשיעי, ואותו התשיעי יושלך בים, וכן נחזור חלילה,
עד שכל הילכד במספר התשיעי יושלך בים עד תום ט"ו אנשים.
וייטב הדבר בעיני האנשים, ויאמרו אל החכם כן תעשה כאשר דיברת.
ויקום ויסדר השורה בחכמתו הנפלאה, באופן שמספר התשיעי נלכד
אחד מן הריקים וחוזרים חלילה עד תום ט"ו ריקים ספו תמו, והתלמידים יצאו נקיים.
וזהו סדרם שסידר הרב בחכמתו הנפלאה:
בראשונה העמיד ד' תלמידים, ואח"כ ה' ריקים, ב' תלמידים, א' ריק, ג' תלמידים,
א' ריק, א' תלמיד, ב' ריקים, ב' תלמידים, ג' ריקים, א' תלמיד, ב' ריקים, ב' תלמידים,
א' ריק.
כך העמיד אותם בשביל שהציל את תלמידיו מסערת הים.
וסימן בשביל שלא תטעה (האות הראשונה בכל מיילה מציינת את מס' התלמידים בכל פעם):
'דיני הגורל באוניה אמר גאון אל אחיו בני בריתו גויים אשר בנינו בים אשליכם'.
