בס"ד
שמעתי שבסוכות מקבלים שפע של שמחה של מצוה. צריך לשמוח ככל יכלתנו בשמחה של מצוה פנימית ואמיתית. אנו צריכים לשמוח על הזכות הבלתי נתפסת שיש לנו להיות קשורים לקב"ה ולעשות את רצונו.
אבל אחי ורעי, קשה לי. אני בקושי לומד תורה יש לי הרבה פגמים וחטאים. בכלל כל העניין של החברה המעורבת, הקשר הלא נכון עם בנות כ"כ מרחיק. כ"כ גורם לי לפקס על החיצוניות ולא על הקשר הפנימי לקב"ה. איך אני שנטמאתי בחטאותי הרבים מתרבות המערב הדוחה והחיצונית אשמח בקשר הפנימי שלי לקב"ה ואחוש בו?
בעצם הצער שלי יש יופי גדול. יש קשר גדול לאבי שבשמיים. אך עדיין, איך בפועל אצא לגמרי מהצרה הנוראה הזאת?
ובכלל מה יעשו חברי שנמצאים במקומות הרבה יותר קשים?
אשמח לעצות ותובנות!







