לכל רב או מישהו שיכול לומר משהו על הנושא של נישואי כהן גרושה- שלום ושבוע טוב,
אני גרושה דתייה, ומכירה אדם מקסים גרוש כהן.
ממהיכרות שלנו יחד אין ספק שאנחנו זיווג מושלם אך מה שמפריד ביננו היא הלכה, האם אין שום דרך אשר מקלה
על הנושא הכאוב הזה???????????????
האם אין פיתרון ולו להסתפק רק בלחיות יחד כידועים ללא נישואין וללא ילדים??????????????????
מה ניתן לעשות???????????????
עושים מחקר שורשים עמוק לברר האם הוא באמת כהן.
לפעמים מגלים שהוא לא באמת כהן, שהיה איזה בלבול או משהו כזה.
אבל צריך לוודא בצורה ודאית שזה באמת כך.
זה יכול לעזור לחלק קטן מאד, כך שלא הייתי בונה על זה, אבל אולי...
בס"ד
אין לי מושג אם יש לכך התרים או לא,
את ההלכה לכשעצמה כולנו יודעים, וכדאי שתשאלי רב פוסק הלכות.
אבל .......
את באמת מוכנה לחיות בידיעה שלא יהיו לך יותר ילדים?
אולי כעת כשאת כל כך מאוהבת את רואה רק את הרצון שלך להיות איתו,
אבל קזה להאמין שזה בסיס רחב מספיק להניית זוגיות אמיתית לאורך שנים וימים טובים.
ובמידה ותדברי עם רב, והתשובה תהייה שלילית, זכרי:
יותר מכל אדם, ויותר ממך עצמך, הקב"ה הוא זה שרוצה שתהיי נשואה באושר.
אם זאת ההלכה -ברור מן הסתם שזה לא מתאים.
ואולי... אולי זה נסיון אחרון בדרך לזיווג האמיתי שלך.
המון הצלחה ובשורות טובות.
לק"י
אבל אני תוהה לעצמי למה להכניס את עצמך למצב כזה בלתי אפשרי?! לא עדיף לנתק את הקשר כמה שיותר מהר???
וסליחה אם הייתי בוטה ופגעתי או משו..
אין "פיתרון". וחבל להמשיך עם זה.
וכדאי לדעת, שאם זה אסור אז זה גם לא טוב. זה לא ש"ההלכה מפרידה".. ההלכה מבררת מציאות יותר עמוקה ממה שאנחנו רואים כרגע בעיניים. הרי ביחוד כגרושה, את יודעת שמה שרואים בתחילה בעיניים אינו ערובה בדווקא.
"לחיות ביחד כידועים" זה לא יותר טוב, זה אסור גם כן (מלבד מה שכמעט וודאי שדבר כזה היה מסתיים ב"פיצוץ", קרוב לוודאי מצד האיש. זולה בעיניו לשלחה אחר זמן.. וכבר ראינו תוצאות כאלו בדיוק ל"התחכמות" כזאת).
יש דברים שהם באמת קשים וכואבים למראית עין. כדאי להתנתק לגמרי, להתאושש, ולמצוא פיתרון כשר ולכתחילה. בסוף מן הסתם תשמחי על זה.
וכדאי לפנות לרב חשוב וידוע (אפשר להתקשר לרב המקומי אולי), ולדבר איתו בנחת על הנושא. לעיתים במציאות שמתוכה באות שאלות הלכתיות, יש דברים שצריכים בירור. וגם אם יתברר שאכן זו מציאות אסורה לגמרי - זו תמיכה טובה.
וידועים זה לא פתרון הלכתי, זה אסור
שנוגע בעניין הלכתי, מספיק אחד שיכתוב שיש לפנות למורה הלכה.
ואז אין צורך להגיב, ולהיפך ריבוי, התגובות גורם לחשוב שבדיון של הכותבים כאן נוכל להגיע לפסיקת הלכה...
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה לשואלת.
התגובות עוזרות ליכולת לקבל פסיקת הלכה בלב מיושב יותר..
האם תרצו ילדים? האם תרצו שילדכם יחיו בחברה דתית? מה יגידו עליהם הילדים בשכונה/בבי"ס? "ההורים לא נשואים"... מה יגידו? איך יסתכלו? כל אלו שאלות שכדאי לכם לחשוב עליהם. נכון, זה מעצבן להתחשב בכל הסובב אבל יש לחשוב לא רק עליך שאת מחוסנת אולי מהסביבה, אלא גם על הדור שאת מתכוונת להביא בעז"ה, לאילו חיים את מכניסה אותם.
לדעתי משיקולים אלו ינבעו פסקי ההלכה שתקבלי ולכן תחשבי טוב טוב.
מנסיון אישי שלי, כשהייתי בפנים הייתי בתוכה שזה זה ! אבל כשהחלטתי מהסיבות שכתבתי למעלה שאני חייבת בשביל דור העתיד לעשות את הניתוק הכואב !!! התברר שעשיתי את הדבר הנכון ביותר ומצאתי באמת את הבן זוג שמתאים לי!! בראיה לאחור, היה זה נסיון גדול !
אני עמדתי בו.
בהצלחה גם לך.
פעם קראתי על זה שמבררים אם יש סיכוי שהוא לא כהן ...
אם יש סיכוי שכזה (חושבת שיתכן אפילו מזערי) אז מתירים...
(היה כתוב על מישהו שאת ילדיו כן מברך בברכת כהנים רק לא עולה עם שאר הכהנים.)
בכל אופן לא ממומלץ, לפחות לא מלכתחילה לוותר על הכהונה (בהנחה שהוא באמת כהן ויש רק סיכוי שלא).
ובכלל להגיע למצב שכזה.
מצד שני לפעמים באמת מגלים שהבן אדם באמת בכלל לא כהן...
בתור ילדה לקח לי הרבה שנים להבין למה זוג קרוב אליי לא באמת נשואים, עד שהבנתי שהוא כהן והיא גרושה.
ולמרות שהוא הוחרם מהכהונה הם לא יכולים להתחתן.
תסלחי לי על הבוטות, אבל להגיד ש"אנחנו זיווג מושלם ומה שמפריד בינינו היא הלכה"...לא נשמע לך טיפה מעוות?
הפיתרון היחיד חוץ מלהפרד הוא באמת לברר בשורשים שלו האם הוא באמת כהן (שהרי אפילו לא כל ה"כהן" כהנים באמת ולא כל ה"לוי" לויים...).
או במילים אחרות: אנשים פה לא רבנים, אין לכם מושג מי מגיב או מה מגיב וזה נושא רגיש ומבלבל. לפנות לרב וזהו 
בהצלחה...
בגלל שההודעה ועצם השאלה מכעיסה אותי מאוד.
הסבר נמק ופרש.
והזהר שאנשים לא ייפגעו מתשובות לא ברורות..
אכילה זו סתם תאווה טפשית. אין שום סיבה בעולם להתיר לבן אדם איסור קשה רק בגלל רגש בהמי נטו והנאה ללא תוחלת. לעומת זאת אהבה זה יסוד העולם וזוגיות זה הקשר (שאמור להיות) הכי גדול והכי נשגב. ואכן כן - זה המקום המתאים ביותר שבו צריכה להיעשות ההשתדלות הכי גדולה למצוא פתרונות. אני לא מחשיבה את זה כהתמודדות עם היצר ושלא תזכה להגיע לכזאת התמודדות. ואתה לא תקבע איזה זוג מתאים ואיזה לא ולא תכפה על אנשים להיפרד, בטח לא לפני שתהיה לך מומחיות בתחום ותכיר את המקרה לעומקו לפני שאתה קובע שאין פתרון. זה לא רציני, לא מקצועי, זו זילות ההלכה וזילות כבוד האדם.
לא כל אחד מוסמך לדון בדיני נפשות. יש ללמוד רבות לפני שמגיעים למעמד שבו יש לך אפשרות להתעסק בכך. כדי להיות רופא אתה צריך ללמוד שנים רבות, כדי להיות שופט, גם כן, להיות פסיכולוג.... כל דבר שחורץ גורלות של אנשים אינו יכול להיעשות כלאחר יד ובידי כל אחד, אלא רק בידי מי שהוסמך לכך, שלמד ועסק בכך שנים ושיותר מכך - הוא מודע לרגישות שבעניין ולהשלכות שעלולות להיות לכל מעשיו והוראותיו על חיי אנשים. זה מזכיר לי שלא מעט פעמים תלמידים שמגיעים אלינו למכון לאבחון כשהמורות שלהם אומרות שמצבם חמור שהם שלא יקראו אף פעם או שלא ייצא מהם כלום בחיים ושהם טפשים וסתומים, ואז המאבחנת בודקת ומגלה שזה ממש לא כך, שהם חכמים ויכולים ללמוד, ושהם כן יקראו, ולאחר יישום הוראות המאבחנת הם לומדים לקרוא ומצליחים בלימודים. אז המורה ברוב חוצפתה הרשתה לעצמה להביע את דעתה בתחום שהיא בכלל לא מבינה בו ולא מוסמכת אליו, ותאר לך מה היה קורה אילו ההורים היו שומעים לעצתה של המורה (שהילד אבוד ואין מה לעשות) ולא היו מביאים את הילד למומחה.
כאן זה בדיוק אותו דבר. רקע של בוגר ישיבת הסדר או משהו אחר בסגנון איננו כמומחיות בתחום ולא מאפשר הכרעה בסוגיות, במיוחד לא קשות ורגישות שכאלה. לפעמים דווקא הגיל הצעיר וטפשות הנעורים הם שמביאים לתגובות נחרצות שפוגעות ומשאירות רושם עז, אף על פי שכאמור, לא עומד מאחוריהן מישהו מוסמך ולכן אין להן מקום. כמו שאנשים אינם מתירים לעצמם לעסוק ברפואה ולענות תשובות רפואיות ללא ידע, לעסוק בפסיכולוגיה ולהציע מענה לבעיות רגשיות ללא הבנה בתחום. כך לא מובן לי מדוע אנשים מרשים לעצמם לקחת את שרביט הפסיקה ואת כתר הרב, כאשר הם אינם כאלה ואין להם כל מומחיות והבנה בתחום.
והמשל - החשוב מוד לכשלעצמו שהבראת - אינו קשור לנושא. הוא דיבר בהנחה שכן מדובר בכוהן שהוא כהן, וגרושה. אני מעריך שגישתו נובעת מכבור ההלכה והבנת משמעותה, לא פחות מאשר דברייך.
ואני לא ב"גיל כ"כ צעיר וטיפשות נעורים" (גם מה שהוא כתב אינו טיפשות נעורים..)...
ובוודאי שגם בנושא כזה (ביחס להודעתך הקודמת) יכולה להיות מעורבות היצר. וגם "אהבה" אינה נוצרת "פתאום" וכבוד ההלכה, והבנת משמעותה כמשקפת מציאות פנימית עמוקה ולא סתם "גזירה", מחייב להיזהר מראש שלא להתחיל קשרים כאלה.
זה לא סותר, שבדיעבד כשמישהי כבר נקלעה לבעיה כזו, יש להתייחס במלוא הרגישות - גם אם הפיתרון אכן יהיה כואב.
יש אנשים ששכחו שהתנהגות ו"בין אדם לחברו" זה גם חלק מהדת. וש"כעס" ו"קטרוג" יכולים לבוא על אדם גם על עניינים כאלה, ובכלל - מי שאינו מכבד את הבריות, אינו מכובד ואינו דתי.
בעז"ה, תכירי אדם מקסים שאינו כהן..
זו שאלה מאוד רגישה. מי שהגיב בזלזול או בצחוק ופגע כאן בבן אדם - הוא פשוט אדם רע והייתי ממליצה לו לחשוב שוב על השאלה האם הוא באמת דתי, כי חוששני שהתשובה לשאלה הזאת היא לא.
לגבי השאלה של השואלת - היא מאוד רגישה והמצב מאוד מסובך. תמיד כאשר יש מצב מסובך לא מהפורים, מהשכנים או מהחברים תבוא הישועה. חברים, שכנים וחברי פורום יכולים רק לבלבל ולפעמים המידע שיש להם הוא חלקי ואינו מספיק. בעניין כזה צריך לפנות למומחים. כמו שיש בעיה רפואית מורכבת, פונים לייעוץ לרופא, כמו שיש בעיה לימודית קשה פונים לאבחון, ולא מתחילים לחשוב איך אני מרפא מחלה בעצמי או איך אני עוזר בעצמי לילד שכבר 10 שנים לא מצליח לקרוא, אלא יש מומחים לכך ולהם יש תשובות שאין לכל אחד. המומחה המתאים לבעיה מהסוג שלכם הוא רב. רק לו יש תשובות מקיפות בעניין ולא לחברי הפורום.
שכן גם כוח ההיתר שלו חזק יותר והפתרונות שהוא יכול להציע טובים יותר. ולכל הצקצקנים - אלה שמסבירים היטב למה ההלכה לא מפרידה ולמה אם ההלכה אומרת לא אז זה לא טוב. אני רוצה לראות אם יש לכם משהו שאתם כל כך רוצים הכי רוצים בעולם (ומה יש בעולם הזה שהוא גדול יותר מאשר אהבה?) וההלכה לא מאפשרת - גם אם לא תעגלו פינות (וסביר שכן) לא תגידו לעצמכם, אז זה לא טוב, או זה מעוות לחשוב שההלכה מפרידה..
לכתוב יותר בדרך ארץ, ולא לכנות מי שלא סובר כדעתך "צקצקנים"... הרי הסברת איך צריך להתייחס בין אדם לחבירו.
ולא כדאי "להחליט" ש"כולם" מעגלים פינות" כשמשהו לא נראה להם, קל וחומר איסור תורה..
[ולגבי החזרה כל הזמן על ה"אהבה" כהדבר הכי גדול בעולם - האהבה זה כח חשוב; אך הניסיון מראה שהנפנוף בה בצורה כזו (הכי גדול בעולם וכד'), הביא לא פעם את המדברים כך ללא-כלום, בגלל אשליות מה"סרטים"]
לגבי מה שכתבת שצריך לשאול רב חשוב - זה נכון.
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.
מראש אין להם סיכוי .
וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.
כל אחד ומה שחשוב לו.
אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.
ופוסלת עוד לפני הדייט,
בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%
ותודה על התשובה🙏
יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?
אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...
בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...
ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)
מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי?
זה תלוי בך.
תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.
יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.
הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.
אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות.
עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים...
בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.
רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?
ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏
בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...
השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.
כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.
כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.
לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)
ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.
האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"
כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.
פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.
ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...
מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅
ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.
אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.
מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
מצד אחד, עוגן משפחתי הוא דבר ששומר על אורח חיים יציב, גם בעניין הדתי.. זה הגיוני לחלוטין.
מצד שני, החלטה של אדם לשמור על אורח חיים דתי ועל חיבור לקב"ה לכאורה לא אמורה להיות תלויה במה יקרה או לא יקרה לו. אם הוא יתחתן או לא.
הרהורים בנושא..
ת'אמת שהנושא יותר קשור ב"דתיות" מאשר "רווקות".
דתיות לפעמים נתפסת מאוד טכנית או תלוית הקשר, לכן מובן שאם אדם ממשיך להיות רווק בגיל מבוגר יותר שהגיוני שהוא יהיה פחות דתי.
לעומת זאת, התמסרות לדת, שוב היא לא תלוית הקשר. גם בשלום גם במלחמה, גם באתגר כזה גם באתגר אחר - יש סיבה לשנות את החוזה מול הקב"ה? זה לא הגיוני.
השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)
לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.
בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.
הגיוני? כן.
האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא.
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.
נלאתי נשוא.
לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox
בשלושה
אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…
דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים
אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון
תפילות עם ניגונים
לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות
אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה
אם מצד תיקון ביזוי המועדות
כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)
ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)
לק"י
אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.
קצת מנוחה...
חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש
אשמח לרעיונות למקומות לדייטים
שיש לידם ממ"ד או מרחב מוגן..
בירושלים או באיזור המרכז (מודיעין ועד חצי שעה +- נסיעה משם)
אפשר גם בתי קפה וכו', אבל גם מקומות אחרים,
עדיף אפילו מקומות אחרים, כי בתי קפה רובם סגורים בפסח ..
תודה
יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש
החג של הגאולה
של יציאה מעבדות לחירות
של ניסי ניסים
ושל קריעת ים סוף
ו"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"
מאחלת לכל אחד ולכל אחת כאן את קריעת ים סוף הפרטית שלו במהרה ובמתיקות אין קץ
"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" - שהקב"ה שבידו הכל יראה לכם נפלאות גדולות, ניסים עצומים, וגאולה שלמה ואמיתית בטוב גלוי במהרה ממש 🙏💪
חג כשר ושמח ❤️
לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...
גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.
רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך
כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב
זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה
