אין לי כוח יותר.
א"א יותר עם הכאב הזה.
כל מה שאני מבקשת זה חיבוק. מישו שיקשיב. מישו שיתמוך. מישו שאני יוכל לספר לו מה כואב לי וקשה לי בלי לברור מילים ובלי להשמיט חלקים. מישו שיבין אותי בלי מילים. שאני אדע שהוא פה והכל בסדר. שינגב את הדמעות. מישו שיפתור את כל הבעיות שלי.
כבר לא מסוגלת.
לא מסוגלת להמשיך ככה. אני מתפרקת. אני נשברת פה לרסיסים. אני נעלמת מרגע לרגע ואף אחד לא שם לב.
בא לי לצרוח. אבל אפילו לבכות אני צריכה להזהר שלא ישמעו אותי.
זה לא סוף פריקה. אני לא מסיימת להוציא את כל הכאב הזה. אני אפילו בקושי כותבת בערוץ. זה לא כתוב באיזושו סדר, לפעמים השתמשתי באנטר ולפעמים לא. אפילו מאנונימי לא יכולתי לכתוב גם אם רציתי. אבל אין, אין לי אף בנאדם בעולם להגיד לו את זה. אף אחד.
אז כאן אפשר לכתוב בלי למען למישו. למרות שהנפילה הנוכחית פחות קשורה להורים הגרושים שלי, למרות שזה בהחלט תורם למאזן השלילי.
אז אני יושבת פה לבד, ובוכה.
א"א יותר עם הכאב הזה.
כל מה שאני מבקשת זה חיבוק. מישו שיקשיב. מישו שיתמוך. מישו שאני יוכל לספר לו מה כואב לי וקשה לי בלי לברור מילים ובלי להשמיט חלקים. מישו שיבין אותי בלי מילים. שאני אדע שהוא פה והכל בסדר. שינגב את הדמעות. מישו שיפתור את כל הבעיות שלי.
כבר לא מסוגלת.
לא מסוגלת להמשיך ככה. אני מתפרקת. אני נשברת פה לרסיסים. אני נעלמת מרגע לרגע ואף אחד לא שם לב.
בא לי לצרוח. אבל אפילו לבכות אני צריכה להזהר שלא ישמעו אותי.
זה לא סוף פריקה. אני לא מסיימת להוציא את כל הכאב הזה. אני אפילו בקושי כותבת בערוץ. זה לא כתוב באיזושו סדר, לפעמים השתמשתי באנטר ולפעמים לא. אפילו מאנונימי לא יכולתי לכתוב גם אם רציתי. אבל אין, אין לי אף בנאדם בעולם להגיד לו את זה. אף אחד.
אז כאן אפשר לכתוב בלי למען למישו. למרות שהנפילה הנוכחית פחות קשורה להורים הגרושים שלי, למרות שזה בהחלט תורם למאזן השלילי.
אז אני יושבת פה לבד, ובוכה.
