זו שאלה שתשאלנה אותך הפוליטרוקיות מלשכות הרווחה.

אין להן שום בעיה אם תחליט להתעלם מילדיך באופן מוחלט, בתנאי שדמי המזונות יועברו ממך אל גרושתך, על פי פסק דין או על פי הסכם.

עקרון אחד בלבד מנחה אותן, מה שטוב לנשים הגרושות, טוב מאוד ללשכת הרווחה האיזורית. הן רוצות שקט, הן רוצות שלא תבלבל להן את המוח.

אוזנו הרגישה של אדם שהתגרש מאשתו לא מסוגלת לשמוע את צירוף המילים: "אפליה לטובת האשה". המנגנון המשפטי פוליטי הבין את העניין וטבע מושג חדש: "טובת הילד". טובת הילד, היינו, שאימו לא תתרגז...

אם תעמוד על שלך ותרצה שילדיך יהיו אצלך, יתחילו איתך כמו בשוק מזרחי. יציעו לך לראות אותם פעמיים בשבוע למשך שעתיים, גם אם אתה גר בעיר אחרת. אם תתעקש על יותר- יציעו לך סוף שבוע עם הילדים, אחת לשבועיים. אם תתעקש עוד יותר, במילים אחרות, תדפוק על השלחן, תגיע לכמעט משמורת משותפת.

במצוות המחוקק הישראלי, ילדיך הם ילדיך לעניין הוצאותיהם בלבד. לכאורה, רשאי בית המשפט להתחשב ברצונם של ילדים להיות אצל מי מההורים. בפועל, רצונם של הילדים משפיע על החלטת בית המשפט באופן שולי וזניח.

מדינת ישראל חתומה על אמנת האו"ם בדבר זכויות ילדים, המימסד רועד מפני אפשרות שמי מהילדים יתבע את המדינה בגין נזקים נפשיים שנגרמו לו.

לעצם השאלות, ילד יעבור להורה השני, הלא משמורן, באותו יום שההורה המשמורן יתבקש אחר כבוד לרדת מגבו של הילד. זה יקרה, ועוד איך יקרה. ילדים של היום, הם לא ילדים של אתמול, הם לא פראיירים. ילד שמרגיש בטוח, ולדעתו הגיע זמן להעניש, הוא יבעט בעוצמה רבה, ועוד איך יבעט !.

הסברתי על קצה המזלג, ואם תרצה- אפרט עוד.

נכון שבאופן כללי פקידות הסעד מפחדות מלפעול בנחרצות (כמו בית הדין) אבל יש מקרים בהם ברור לכל שהאשה באמת קוקו ואז מעבירים את המשמורת. כבר קרו מקרים מעולם. נכון שזה תלוי בהתנהגות האשה יותר מזו של הגבר ולכן באופן טבעי הילד (בייחוד אם הוא מתחת גיל 6) נותר אצלה, אבל כיום יותר ויותר אנשים במערכת מקבלים את המלצות הועדה ששני ההורים אפוטרופוסים במידה שווה ולשניהם אותם זכויות. נשאר רק לחכות שגישה הזו תחלחל ותגיע לדיינים

את הילד לא מעניין מיהו המשמורן, נכון הילד יודע שמבחינת החוק הוא צריך לגור עם אימא וזה מה שהוא יעשה אבל צריך לזכור הילד רוצה אבא בעיקר בשלב שמייד אחרי הגירושין הוא אולי לא יודע לבטאות את זה אבל אני חותם לך שהוא רוצה - לך ותילחם על הילד שלך עכשיו ואל תאבד שנייה כי כל שנייה היא נצח וכל רגע שעובר מגדיל את הסיכויים שתאבד את הילדים שלך.
אני לא יודע מה המצב שלך עם הילדים(אם הם לא מדברים איתך וכו..) אבל אני אומר לך - גם אם ירקו לך בפרצוף תסובב את הלחי השנייה ותגיד אני אוהב אותכם ורק רוצה אותכם איתי ואני לא אוותר אף פעם עד שאני אמות.
אני מדבר בתור מי שעזב את אימא שלו ואני מייעץ לך - תוכיח לילדים שלך שאת הירח אתה תקטוף בשבילם ושאתה אבא למרות שאסור לך לראות אותם, תתקשר כול יום ותצא לקרב היומיומי ולא משנה מה יקרה ואני מתכוון גם למקרים הקיצוניים ביותר אל תוותר ואולי ביום מן הימים זה ישתלם לך והם יעברו לגור גם או רק אצלך.
וגם אם הם לא יעברו לגור אצלך הם לפחות ידעו שלהם יש אבא ולא רק היה אבא, אל תעשה את הטעות שעושים הרבה אבות כאשר הם מרימים ידיים(ויש להם את כול הסיבות אל תבין אותי לא נכון).
תשאב אמונה מהמקרה שלי, אני ואבא שלי חברים הכי טובים ואחת הסיבות שאיפשרו לי לעזוב את הבית של אימא היא שאבא שלי הראה לי שלא רק את הירח הוא יקטוף בשבילי אלא את כול הגלקסיה אם יהיה צורך, הוא האמין בי והיה לצידי, תשאב כוח וצא למלחמה פשוטו כמשמעו.
זה נכון שיש גיל בו הילד יכול ממש לעשות תפנית(איזור גיל ההתבגרות 12-17) אבל אם לא תיתן את התשתית שהראתי כאן ותבהיר לילד שלך יום יום שאתה שם בשבילו ואיתו ואתה רוצה אותו איתך, אתה יכול להמשיך לחלום.

ואני רוצה שיהיה לו הכי טוב בעולם. הכי טוב שאני מסוגל לתת ואף מעבר לכך.
גם אם זה אומר שאפרד ממנו לצמיתות אם יתברר שהוא יגדל טוב יותר אצל אשתי ובעלה (אם היא תצליח להתחתן).

בדרך כלל הילדים נישארים עם האמא אבל אם יש לאמא איזה בעיה האבא לוקח ת'ילדים. גם בדרך כלל הילדים קשורים יותר לאמא, עם הילד עובר זה ביגלל שלא טוב לו עם האמא.

תשמע לי ואני שלא כמוך מדבר מניסיון, הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות לבן שלך זה לתת לו לגדול בלי אבא. אם תעשה את זה אתה תגרום לבן שלך להיות יתום בעודו בחיים, נטישה היא אף פעם לא דבר טוב בשום אופן ודרך.
אל תאמין למה שאומרים לך השופטים, כלי התקשורת, פסיכולוגים והורים גרושים. הם לא מבינים אנחנו כן.
אם יש לך שמץ של אהבה לבן שלך אל תעשה את זה.
לא סתם אמרה התורה "כרחם אב על בנים"

אבא שלי נעלם בשבת בהירה אחת לשנה ן9 חודשים פשוט לא היה אבא לא ידענו איך הוא נראה הוא פשוט ניתק קשר ועזב בית עם ילד בן 12 וחצי{הוא גם בסוף לא הגיע לבר מצווה שלו...}אותי ואת עוד אח בן 4 וחצי וילדה קטנה בת 2 וחצי והוא פשוט הופיע ביום בהיר אחד....

גם אימא שלי החליטה להתעלם מקיומי כי לא היה לה נוח עם העובדה שאני יודע כל מיני דברים, לא סלחתי לה על זה ואני לא מאמין שאי פעם אצליח לסלוח לה.
הורים שנוטשים את הילדים שלהם הם טיפשים, חד וחלק.
כל החיים אני שומע סיסמאות כמו "אין כמו אימא" "כרחם אב על בנים" ובעצם אני מהניסיום חיים שלי גיליתי שהמשפטיים האלה הם פשוט שטויות. אין שום תכונה מולדת שגורמת לאב או לאם להיות טובים, זה הכל בנוי על חינוך מראש.

אביו של אבי עזב אותו כאשר היה בן 4 בערך ולא חזר.
אולי הוא חשב כמוך,מממממ "אני רוצה שיהיה לילד הכי טוב בעולם. גם אם זה אומר שאפרד ממנו לצמיתות אם יתברר שהוא יגדל טוב יותר אצל אשתי ובעלה"

זה היה פצע פתוח אצל אבא שלי עד יומו האחרון !!!!
(למרות שהיו לו יחסים טובים מאד עם אביו החורג שאותו הכרתי כ"סבא")

לגבי אהבת הורים לילדיהם,שלמה,יש דברים שאתה לעולם לא יכול להבין עד שאתה חווה אותם בעצמך.אני מאחלת לך שתהיה אבא ואז תבין שאלה לא שטויות.
אגב,לגבי הקשר עם אמא שלך,שלמה, אני חושבת אותו דבר כמו שכתבתי בשרשור אחר לגבי קשר עם האבא-ככל שתהיה יותר בקשר עם אמא שלך זה יהיה יותר טוב לכולם!!! (כולל הילדים שיהיו לך בעתיד,בעזרת ה' )

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')