להאמין, בבטחון שליו ומאושר, עם 
ש"לא טוב היות האדם לבדו"
ש"ויביאה אל האדם"
ש"על כן יעזוב..."
שזה אומר שזה מצוה, הראשונה בתורה!
ומצוה היא גם חובה אלוהית שעושים בשמחה,
וגם לא כ"כ תלויה בשיקול דעתנו המצומצמת.
ושזה אומר שלא "נזרקים" לעולם כדי להיות לבד.
שזו העבודה שלו והוא עושה זאת בשמחה ובאהבה.
שזה רצון שלו! שזה ישועתו לא פחות. שזו טובתו.
שלא יתכן אחרת. ושלא תמיד מתיעצים איתנו מה הכי טוב לנו ומתי.
שמי אנחנו בכלל שלא נזכה השנה בזוגיות מאושרת?!
שהבטחון השליו והכוונה לשם שמים חשובים יותר מכל השתדלות.
ופועלים נסים ונפלאות, נישואין וזוגיות! השנה! בשמחות!



