קודם כל- טוב לי וכיף לעשות משהו שאני מצליחה וטובה בו.

תחום בו יש לי ביטחון עצמי.

 

מעבר לזה, תהליך הציור דורש ממני ריכוז, התעמקות, וזה מרפא ומרגיע את הנפש.

כשאני מציירת משהו רציני, רישום דיוקן פנים למשל, אני מרגישה את כל כולי מתומצתת אל קצה העיפרון, והקווים שנוצרים- הם ממש אני וישותי... וזאת תחושה פלאית ועילאית

אני יכולה להיות ממש עצבנית.ולצייר וזהו.אני נמסה..

חוץ מזה שזה פשוט כיף וזה תחביב יש באמת את מה שאמרת, שאני כאילו בוראת משהו משלי שלא היה קיים ואני מחליטה איך הוא יראה ואיך לעצב אותו...וזה גם ממש מדהים שאני מדמיינת משהו בראש והציור מעביר את זה ליותר מוחשי ומציאותי...

מה מושך אותי בציור?..

האווירה שהציור מפזר החוצה

העובדה שאני יכול לצייר אובייקט מסוים בגוונים וברקע כזה שיזרקו אותו למציאות שאני בוחר

ולמקום אני רוצה.

 

זה מקסים בעיניי

כמעט בבחינת בריאת יש מאין.

זה תרפיה כזאת... וגם נראה לי זה משמח כי אתה משתמש בכוחות שה' נתן לך....

משחרר לחץ וגם נותן אפשרות לחשוב ולדמיין כל מיני דברים.

בגלל זה אני אוהבת את זה ובמיוחד במצבים משעממים (כמו שיעור..) שבהם אני יכולה פשוט להתנתק ולחשוב עם עצמי על הכל!

ובכלל זה כיף ונותן תחושת סיפוק והצלחה

הריח של הצבעים,
החושניות שלהם.
היכולת להביע את עצמך בצורה הכי אינדיוודאלית והכי פרטנית.
שהרי אף אחד לא יכול לצייר כמוך.

בס"ד

אבל אני חושבת שמה שמושך אותי בציור זה החופש שלי להתבטא,להביע א הרגשות,לפרוק את כולן על חתיכת נייר מסכנה,את כל התסכול,העצב,העצבים שמצתברים במשך היום ואת צריכה להעלימם עד למחרת,הציור זה הדבר שהכי מרגיע את הנפש שלי שמשתגעת כל היום מהעצב והעצבים והלחץ..זה מוציא ממני הכלל,עד לפרט האחרון,אחרי ציור טוב שלוקח הרבה זמן,אני מרגישה בנאדם נקי יותר-רגוע יותר...לא יודעת מה עושה שם שמרגיע אותי..

רוב האנשים מדברים על כך שציור "משחרר מכעסים", הם מציירים כדי לפרוק, להתנקות, להרגע.

ואני שואלת: למה? זה נותן תחושת שליטה מסוימת? הנה אני מחליטה מה ליצור, איך יראה הציור ומה הדמות תעשה?

 

אני, אישית- בכלל לא מציירת כשאני עצבנית (בכי מנקה יותר. זה מתיש, ואז הולכים לישון וקמים חדשים...) 

אם אני בכ"ז יוצרת משהו מתוך רגשות שליליים ומצב נפשי ירוד- אני אבחל ביצירה בעתיד.

 

ודווקא כששורה עלי מוזה עליזה ומוטיבציה לצייר סוף סוף- אז אני מתפנה למלאכת הקודש 

לכן לפעמים יהיו כאלה שיפרקו דרך הציור את העצב ואת הדיכאון וכך הם ירגישו יותר משוחררים.

ולפעמים נבטא בציור רגשות של שמחה.

 

לכן כולם צודקים...

שי צ'רקה מפרסם בבלוג שלו הגיגים על קומיקס.

הוא אומר דברים דומים למה שהזכרנו כאן. 

 

 

ואהבתי שרק הפרחים עם צבע והשאר שחור לבן!