אם תרצו להבנות יחד תצטרכו לשוחח על הכל בעדינות ובאמונה. זה אפשרי ויכול להיות גם כיף.

ו..אל תאמיני לכל מילה. תביני אותו שיתכן ויש לו חוסר אמונה ואם באמת תרצו להמשיך וגם לא להכנס לסטטיסטיקות למיניהם אז צריך עבודה כנל, עבודת המידות והדעות.

-כל הכבוד שהתייעצת!

המציאות שלו שונה משלך וזה ממש טבעי שתרתעי מזה..

-יום יבוא והוא יבין אותך..

תגידי לו שבתור בן להורים גרושים אתה צריך לדעת את החסרונות של לטאטא דברים בין בני זוג..

אל תמהרי להתאבד..זה יעבור..

את תראי שאם הזמן הוא ישתחרר ויספר בעצמו..

כמובן שאת יכולה ללכת ולבקש ממנו סליחה ולהסביר לו שדווקא מתוך זה שהקשר רציני בינכם והוא חשוב לך רצית להיות שלמה. הוא לא מעדיף להתחתן עם מישהי שלא שלמה עם עצמה נכון?

"סליחה היא ההבנה שמה שחשבת שקרה - לא באמת קרה" [ביירון קייטי]

שלום.

לפני כמה שנים התפרסם באתר זה מחקר שעשו באוניברסיטת בן גוריון שילדים בוגרים של זוגות ישראלים שהתגרשו נוטים לחפש זוגיות, מכבדים את מוסד הנישואים, ומנסים לבנות חיי משפחה אידיאליים.

תקראי ושיהיה בהצלחה.

יחשוב פעמים ויעריך הרבה יותר חיי זוגיות תקינים..

היא בכלל לא חייבת לספר לו שהיא התייעצה וזה יפה מאוד שיא האמון שהיא מספרת לו..

 סליחה שאני אומרת..

 אולי אני מגזימה ושופטת מהר..

 אבל זה נשמע כמו מישו אלים..

 למה לכעוס על כזה דבר? 

זכותה להתלבט על כל דבר..

 ובמיוחד על כזה דבר..

 שהוא משמעותי..

אולי ההורים שלו התגרשו מאלימות.. ולכן זה סוד שהם גרושים. ולכן הוא מגיב ככה?

זה נשמע לא טוב! אמנם דברי הסנגוריה שלכם מחממי לב בתמימותם,אך תגובה כה נחרצת, פגועה ואנוכית מדליקה לי נורות אדומות מהבהבות במרץ. קחי פסק זמן,צעד לאחור ופני ליועץ אמין. בכל אופן, שנה זה לא שבוע והמעורבות הרגשית עלולה לפגום בשיפוט. מאחלת לכם כל טוב. 

בס"ד

קודם כל אני רוצה להקדים שאני בן להורים גרושים ,וגם אני עד גיל מסיום מאוד התביישתי בזה, עד כדי כך שאף אחד בכיתה לא ידע מזה, וגם לא חברים קורבים, הבושה ולפעמים הרגשות שאתה לא מוצלח מונעים ממך לספר את זה לאחרים, וגם החשש שאיך התיחסו אליך, פתאום תראה באור שונה בחברה, ולכן  אני לא ספרתי,(יכולה לראות זאת בפורום בין שני בתים שיש כאלה שמסתירים ויש אלה שלא).

בקשר לחבר את צריכה להבין אותו מאיפה זה בא כמו שכתבתי, אך את צריכה לבדוק אם זה תגובה פרטנית לגבי זה או שהוא לא אוהב שאת מתיעצת עם אחרים על הזוגיות שלכם(אני יודע  שיש סיכוי  רב שהוא לא כזה ואני סתם מגזים אך עדין שווה בדיקה).

אני מאמין שהזמן יעשה את שלו והוא יבין למה עשית זאת.

ממליץ שעם הזמן לכוון אותו שהשתחרר מזה כי זה לא אשמתו... 

ב"ה

לעיתים כשצריך לשמור את הסוד של בן הזוג, זה ענק מידי,ובטח בשלב שלכם-יוצר מחויבות וקשר לא ממקום בריא ואוהב.

זכותו להפגע, אך זכותך אף יותר לחפש תמיכה, עזרה ועצה.כל עוד בצורה מכבדת ולא חשפנית.

אני ממליצה להתנות המשך קשר רציני (נישואין-האם בכיוון??) בטיפול זוגי \אישי שלו לקראת נשואין על מנת לברר למה כל כך חשובה לו הסודיות.

אילו משאות הוא נושא על לא עוול בכפו.

רק בשמחה..

אל תתאבדי לנו, את יותר מידי חשובה להרבה אנשים אז אל תשתמשי בכלל במושג הזה.

שנית,  מגיע לך ח"ח על זה ששיתפת חברה טובה בנוגע לחששות שלך, זה מאוד טבעי ומובן וטוב שעשית זאת ולא שמרת את זה עמוק לבד בבטן ואח"כ ח"ו היית מתחרטת על כך וחבל.

דבר שלישי, אולי כן היה כדאי לספר לו על המהלך שאת מתכננת לעשות, אולי להסביר לו שאת קצת חוששת וקשה לך להכיל את כל המורכבות הזו  שבקשר לבד ואת צריכה לשתף בזה מישהו ואז לספר לו על זה שחשבת לדבר עם חברתך הטובה על כך שהיא מאוד קשורה אלייך ואת מאמינה שהיא תשמור זאת בסוד ואז באמת לראות את התגובה שלו.

אבל, לא בוכים על חלב שנשפך  ובטוח שהכל הוא מאת ה' וכך הוא רצה שיקרה, אולי על מנת לפקוח את עינייך. וגם אם כבר סיפרת לה לפני שדיברת איתו על זה והוא כועס ומרגיש פגוע ובצדק, (תחשבי למשל על משהיא שבקשר עם משהו והולך להם טוב, אבל היא ספרה לו שיש לה איזה פצע בגב שמאוד מכאיב לה אבל זה סוד, והוא מרוב שהיא חשובה לו הלך להתייעץ עם חברו הטוב שמבין בנושא ללא התייעצות מוקדמת איתה, נכון שזה מעליב ופוגע?? אז אני יכולה להבין את הכעס שלו)

אבל אל חשש יקרה, את יכולה לנסות לפייס אותו, במילים כמובן, להסביר לו עד כמה הקשר ביניכם חשוב לך, עד כמה הוא חשוב לך, עד כמה חשוב לך שתשתפו אחד את השני בקושי ושתגלו הבנה כלפי האחר.

אולי אחרי שתראי לו עד כמה הוא חשוב לך ושעשית את המהלך הזה בשבילכם הוא יבין אותך ולא ירגיש פגוע ונבגד.

הוא ירגיש שאם את מרגישה עם המהלך הזה טוב ושאת יותר בטוחה בקשר אז כנראה שזה היה טוב גם בשבילו.

אז אוליי תתני לו קצת זמן (כמה ימים אם צריך) להבין את מה שקרה לאחר ההסבר מצדך כמובן.

לאחר תגובתו להסבר שלך תראי עד כמה חשובה לו הפרטיות שלו או הקשר שלכם ואז תוכלי להיות יותר החלטית מה לעשות

(הכוונה היא עד כמה הוא שקוע בעצמו ולא אכפת לא מכלום אפילו לא מהקשר ורק שנושא גירושי הואיו לא יתגלה, זה גם מעיד על בגרות אבל כל דבר לגופו).

בהצלחה

ושה' יהיה בעזרכם!

תגובתו של הבחור אינה בוגרת.

נראה שיש לו בעית התמודדות עם מה שקרה במשפחתו והוא חושב שהוא יכול להמשיך לברוח מזה ולהדחיק, וכביכול הדבר לא היה ולא נברא. לכן הוא לא מספר על זה ולוקח קשה את זה שאת סיפרת.

הוא נמצא בשלב בחיים שמאד כדאי שהוא יתמודד עם זה. אולי יש לו קושי רגשי בנושא.

כמו שכתבו, גם בנושא של הבנה ונתינת מקום לבת הזוג יש לו מה ללמוד. גם המשפט "אני לא חושב שאני אבין אותך יום אחד" מחייב בירור, אם כך הוא חושב אז קצת קשה להמשיך הלאה.

בהצלחה.
 

אפשר להבין את רגשותיו של הבחור, ובע"ה כשיתבגר, ימצא דרך בוגרת להתמודד עם הרגשות הללו.

מכיוון שאת נהגת כשורה: התייעצת עם חברות בנוגע למשהו שהטריד אותך. לא עשית שום דבר רע.

אני מאמינה שתגובתו של החבר נבעה מסעת הרגשות שלו בלבד, ובכל זאת, חשוב להזכיר שנסיון של גבר לבודד חברתית את האישה, הינו אחד מסימני ההתראה לזוגיות מתעללת, חלילה.

שוב - אני לא אומרת שזה המצב. אין ספק שהבחור היה נסער, וכל אחד עלול למעוד בזמן של סערת רגשות.

מאחלת שכל משאלות הלב יתגשמו לטובה!

יכול להיות שזה לא בסדר שהוא דורש ממנה לשמור את זה בסוד, ויכול להיות שהתגובה שלו לא בוגרת וחסרת פרופורציות, אבל אמון זה אמון. אם הוא סיפר לה סוד שלו, אז אין לה זכות לספר את זה למישהי בלי רשותו. היא צריכה להתיעץ? היא צריכה לדבר על זה? שתבקש את רשותו! וגם לו יצוייר שהוא לא היה מסכים, אז היא היתה צריכה להחליט לבד אם להמשיך בקשר או לא, אבל אין זה זכות לקחת את האמון שהוא נתן בה ולהפר אותו. 

אפשר להבין אותך, היית מפוחדת, זה אולי לא אשמתך שנכשלת, אבל נכשלת, וצריך לבקש סליחה. 

והיית צריכה לבקש רשותו.
 

מצד שני - את מרצונך (הטוב..) סיפרת לו שסיפרת לחברה, אז זה לזכותך.

לדעתי מה שאת אמורה לעשות זה לחכות שהכעס יעבור, כמה ימים ואז לבקש סליחה - ולהקשיב לכעס שלו, למה עובר עליו, ולא להצדיק את עצמך! לא בשלב הזה! קודם כל להבין כמה הוא נפגע, מה זה בשבילו ה"סוד" הזה שהוא סוחב איתו. שוב - לא להתנצל ולהסביר את עצמך!

רק אחרי משך זמן - לדבר על כך ביניכם יחד, שיחה "זוגית", ולראות אם ניתן להחזיר את האמון שלו בך, או שהוא יבין אותך שלא הייתה פה שבירת אמון. או שכל אחד יבוא לקראת השני. האמון הוא הא"ב בבנית משפחה.

בכל מקרה זו שיחה שצריכה להיעשות ביניכם מתישהו - איך הוא מתמודד או יתמודד עם בניית בית חדש לאור ה"רקע" שלו, איך הוא חווה את הדברים, האם הוא רוצה/צריך טיפול בנושא, איך הוא בונה את עצמו מעל גבי המשבר המשפחתי של הוריו, ואיזה מודל של זוגיות נכון ובריא הוא רואה. על פניו כרגע - זה נשמע נושא לא פתור אצלו לאור החשש מהסוד הזה ולאור ההתפרצות. אז כדאי וחשוב - לדבר על זה!!!

במיוחד אחרי מה שקרה לבחור עם ההורים שלו הם צריכים לדבר על זה ולשתף רגשות ובמקום זה הוא מגיב באגרסיביות במקום לכבד אותה ולשמוע את מה שהיא מרגישה. יש לו תגובה של חוסר ביטחון ופחד. הוא כועס שהיא מספרת לחברה טובה שלה כאשר מה שהיא עשתה טבעי ונכון לגמרי.

איזה הצדקה היתה לה לגלות אותו? מצוקה? פחד? זה בדיוק הרעיון של אמון, לשמור אותו גם כשקשה. 

אולי מבחינת מערכת זוגית תקינה הוא היה צריך להרשות לה להתיעץ על זה עם חברה שלה, אבל היא היתה צריכה לבקש רשות קודם.

מה הוא למד מזה? שאם הוא מספר לה סוד, והיא מרגישה צורך לחשוף את הסוד שלו - היא תעשה את זה. אז בפעם הבאה הוא ילמד לא לספר לה סודות שלו. 

יכול להיות שהוא הגיב בצורה לא נכונה (אני לא חושב ככה, אבל זה לא הנושא כרגע), זה לא מצדיק את זה שמלכתחילה היא הפרה את האמון שלו. 

רוב הילדים בעולם לא מסתירים את זה... כי זה לא אשמתם.. וזה לא בגללם.

אז למה הוא כן? אולי זה יושב על משהו?

ולמה את מתייעצת בדבר כזה חשוב איתנו? לכי ליועצת נישואין שמבינה בכל הדברים האלה!

ממש חשוב!!

הזו, שאולי יכולה להקשות יותר, בלעדי תגובות אחרות כאן שממש תוקפות את הבחור.

אני באופן אישי הסתרתי בחיי דברים מסויימים (ב"ה, לא מה שהוא מסתיר), ומאוד מזדהה עם התגובה שלו, וההרגשה של המעילה באימון. מבחינתי, להחזיר אימון זה אחד הדברים הקשים. (גם בפגיעה באימון של אי שמירת סוד, וכן בעוד דברים).

אבל בכל זאת, אשתדל להוסיף משהו שיכול להיות יותר מועיל -

תגובה שהיה לה סיכוי להשיב אימון אצלי, גם אם לא באופן מוחלט ומיידי, היא הודאה בטעות, (משהו בסגנון הדברים של י.צ.ב) באופן שיבהיר שהדבר לא יחזור על עצמו.

נ.ב. עם זאת, איני יכול לטעון בוודאות שהאזהרות שנאמרו חסרות בסיס.

יש הרבה מאוד ילדים להורים גרושים, ואני לא חושבת שכולם יתגרשו...זה לא ממש סביר. מה שכן, שיעורי הגירושים הולכים ועולים, ויש הרבה מאוד גרושים, בין אם הוריהם גרושים ובין אם לא. מה שכן יכול להיות הגיוני בעניין הזה, הוא שילדים להורים גרושים פעמים רבות ראו מערכת יחסים לא תקינה בבית. הם עשויים להעביר את זה הלאה לבית שלהם, כי זה מה שהם מכירים. התוצאה תהיה אותה תוצאה - גירושין. אבל זה לא עובד כך אצל כולם. יש כאלה שמאסו בדרכי הוריהם והם מחליטים להיות שונים ואצלם זה לא קורה.

אני חושבת שעשית בחוכמה שהתייעצת עם חברה. דבר כזה לא טוב להשאיר בבטן ואח"כ זה עלול ח"ו לצאת מפרופורציות.

ברור שהוא עכשיו כועס אבל אם תסבירי לו את המקום שלך, אין לי כל ספק שהוא יבין אותך.

ממש ב"הצלחה!

מה אסור לך להתייעץ עם חברה קרובה?

איזה מין דבר זה שבחורה לא יכולה לפרוק את אשר על ליבה?

מה  הוא ציפה, שתשמרי הכל בבטן?

סליחה אבל אני לא מבין.

הוא בטח בה שהיא תשמור את הסוד שלו, הוא בטח בה, ולשווא, היא לא שמרה את הסוד. 

נכון שזו בקשה מוזרה וקשה, ואולי בכלל אם היא היתה מספרת לו את המצוקה שלה ומבקשת לספר לחברה טובה הוא היה מסכים, אבל בכל מקרה, יש לו את הזכות להחליט מי ידע מזה ומי לא. 

כי בסופו של דבר זה יתגלה. וחוצמיזה שאדם לא יכול לחיות כך. אני חושב שעשית משו לגיטימי ונכון. תני לו את הזמן להירגע. אם הוא בחור חכם הוא יבין אותך ואם לא,אז תפני למישו חכם עם נסיון חיים שיגיד לך איך להמשיך הלאה. בהצלחההה!!!

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה