אם תרצו להבנות יחד תצטרכו לשוחח על הכל בעדינות ובאמונה. זה אפשרי ויכול להיות גם כיף.

ו..אל תאמיני לכל מילה. תביני אותו שיתכן ויש לו חוסר אמונה ואם באמת תרצו להמשיך וגם לא להכנס לסטטיסטיקות למיניהם אז צריך עבודה כנל, עבודת המידות והדעות.

-כל הכבוד שהתייעצת!

המציאות שלו שונה משלך וזה ממש טבעי שתרתעי מזה..

-יום יבוא והוא יבין אותך..

תגידי לו שבתור בן להורים גרושים אתה צריך לדעת את החסרונות של לטאטא דברים בין בני זוג..

אל תמהרי להתאבד..זה יעבור..

את תראי שאם הזמן הוא ישתחרר ויספר בעצמו..

כמובן שאת יכולה ללכת ולבקש ממנו סליחה ולהסביר לו שדווקא מתוך זה שהקשר רציני בינכם והוא חשוב לך רצית להיות שלמה. הוא לא מעדיף להתחתן עם מישהי שלא שלמה עם עצמה נכון?

"סליחה היא ההבנה שמה שחשבת שקרה - לא באמת קרה" [ביירון קייטי]

שלום.

לפני כמה שנים התפרסם באתר זה מחקר שעשו באוניברסיטת בן גוריון שילדים בוגרים של זוגות ישראלים שהתגרשו נוטים לחפש זוגיות, מכבדים את מוסד הנישואים, ומנסים לבנות חיי משפחה אידיאליים.

תקראי ושיהיה בהצלחה.

יחשוב פעמים ויעריך הרבה יותר חיי זוגיות תקינים..

היא בכלל לא חייבת לספר לו שהיא התייעצה וזה יפה מאוד שיא האמון שהיא מספרת לו..

 סליחה שאני אומרת..

 אולי אני מגזימה ושופטת מהר..

 אבל זה נשמע כמו מישו אלים..

 למה לכעוס על כזה דבר? 

זכותה להתלבט על כל דבר..

 ובמיוחד על כזה דבר..

 שהוא משמעותי..

אולי ההורים שלו התגרשו מאלימות.. ולכן זה סוד שהם גרושים. ולכן הוא מגיב ככה?

זה נשמע לא טוב! אמנם דברי הסנגוריה שלכם מחממי לב בתמימותם,אך תגובה כה נחרצת, פגועה ואנוכית מדליקה לי נורות אדומות מהבהבות במרץ. קחי פסק זמן,צעד לאחור ופני ליועץ אמין. בכל אופן, שנה זה לא שבוע והמעורבות הרגשית עלולה לפגום בשיפוט. מאחלת לכם כל טוב. 

בס"ד

קודם כל אני רוצה להקדים שאני בן להורים גרושים ,וגם אני עד גיל מסיום מאוד התביישתי בזה, עד כדי כך שאף אחד בכיתה לא ידע מזה, וגם לא חברים קורבים, הבושה ולפעמים הרגשות שאתה לא מוצלח מונעים ממך לספר את זה לאחרים, וגם החשש שאיך התיחסו אליך, פתאום תראה באור שונה בחברה, ולכן  אני לא ספרתי,(יכולה לראות זאת בפורום בין שני בתים שיש כאלה שמסתירים ויש אלה שלא).

בקשר לחבר את צריכה להבין אותו מאיפה זה בא כמו שכתבתי, אך את צריכה לבדוק אם זה תגובה פרטנית לגבי זה או שהוא לא אוהב שאת מתיעצת עם אחרים על הזוגיות שלכם(אני יודע  שיש סיכוי  רב שהוא לא כזה ואני סתם מגזים אך עדין שווה בדיקה).

אני מאמין שהזמן יעשה את שלו והוא יבין למה עשית זאת.

ממליץ שעם הזמן לכוון אותו שהשתחרר מזה כי זה לא אשמתו... 

ב"ה

לעיתים כשצריך לשמור את הסוד של בן הזוג, זה ענק מידי,ובטח בשלב שלכם-יוצר מחויבות וקשר לא ממקום בריא ואוהב.

זכותו להפגע, אך זכותך אף יותר לחפש תמיכה, עזרה ועצה.כל עוד בצורה מכבדת ולא חשפנית.

אני ממליצה להתנות המשך קשר רציני (נישואין-האם בכיוון??) בטיפול זוגי \אישי שלו לקראת נשואין על מנת לברר למה כל כך חשובה לו הסודיות.

אילו משאות הוא נושא על לא עוול בכפו.

רק בשמחה..

אל תתאבדי לנו, את יותר מידי חשובה להרבה אנשים אז אל תשתמשי בכלל במושג הזה.

שנית,  מגיע לך ח"ח על זה ששיתפת חברה טובה בנוגע לחששות שלך, זה מאוד טבעי ומובן וטוב שעשית זאת ולא שמרת את זה עמוק לבד בבטן ואח"כ ח"ו היית מתחרטת על כך וחבל.

דבר שלישי, אולי כן היה כדאי לספר לו על המהלך שאת מתכננת לעשות, אולי להסביר לו שאת קצת חוששת וקשה לך להכיל את כל המורכבות הזו  שבקשר לבד ואת צריכה לשתף בזה מישהו ואז לספר לו על זה שחשבת לדבר עם חברתך הטובה על כך שהיא מאוד קשורה אלייך ואת מאמינה שהיא תשמור זאת בסוד ואז באמת לראות את התגובה שלו.

אבל, לא בוכים על חלב שנשפך  ובטוח שהכל הוא מאת ה' וכך הוא רצה שיקרה, אולי על מנת לפקוח את עינייך. וגם אם כבר סיפרת לה לפני שדיברת איתו על זה והוא כועס ומרגיש פגוע ובצדק, (תחשבי למשל על משהיא שבקשר עם משהו והולך להם טוב, אבל היא ספרה לו שיש לה איזה פצע בגב שמאוד מכאיב לה אבל זה סוד, והוא מרוב שהיא חשובה לו הלך להתייעץ עם חברו הטוב שמבין בנושא ללא התייעצות מוקדמת איתה, נכון שזה מעליב ופוגע?? אז אני יכולה להבין את הכעס שלו)

אבל אל חשש יקרה, את יכולה לנסות לפייס אותו, במילים כמובן, להסביר לו עד כמה הקשר ביניכם חשוב לך, עד כמה הוא חשוב לך, עד כמה חשוב לך שתשתפו אחד את השני בקושי ושתגלו הבנה כלפי האחר.

אולי אחרי שתראי לו עד כמה הוא חשוב לך ושעשית את המהלך הזה בשבילכם הוא יבין אותך ולא ירגיש פגוע ונבגד.

הוא ירגיש שאם את מרגישה עם המהלך הזה טוב ושאת יותר בטוחה בקשר אז כנראה שזה היה טוב גם בשבילו.

אז אוליי תתני לו קצת זמן (כמה ימים אם צריך) להבין את מה שקרה לאחר ההסבר מצדך כמובן.

לאחר תגובתו להסבר שלך תראי עד כמה חשובה לו הפרטיות שלו או הקשר שלכם ואז תוכלי להיות יותר החלטית מה לעשות

(הכוונה היא עד כמה הוא שקוע בעצמו ולא אכפת לא מכלום אפילו לא מהקשר ורק שנושא גירושי הואיו לא יתגלה, זה גם מעיד על בגרות אבל כל דבר לגופו).

בהצלחה

ושה' יהיה בעזרכם!

תגובתו של הבחור אינה בוגרת.

נראה שיש לו בעית התמודדות עם מה שקרה במשפחתו והוא חושב שהוא יכול להמשיך לברוח מזה ולהדחיק, וכביכול הדבר לא היה ולא נברא. לכן הוא לא מספר על זה ולוקח קשה את זה שאת סיפרת.

הוא נמצא בשלב בחיים שמאד כדאי שהוא יתמודד עם זה. אולי יש לו קושי רגשי בנושא.

כמו שכתבו, גם בנושא של הבנה ונתינת מקום לבת הזוג יש לו מה ללמוד. גם המשפט "אני לא חושב שאני אבין אותך יום אחד" מחייב בירור, אם כך הוא חושב אז קצת קשה להמשיך הלאה.

בהצלחה.
 

אפשר להבין את רגשותיו של הבחור, ובע"ה כשיתבגר, ימצא דרך בוגרת להתמודד עם הרגשות הללו.

מכיוון שאת נהגת כשורה: התייעצת עם חברות בנוגע למשהו שהטריד אותך. לא עשית שום דבר רע.

אני מאמינה שתגובתו של החבר נבעה מסעת הרגשות שלו בלבד, ובכל זאת, חשוב להזכיר שנסיון של גבר לבודד חברתית את האישה, הינו אחד מסימני ההתראה לזוגיות מתעללת, חלילה.

שוב - אני לא אומרת שזה המצב. אין ספק שהבחור היה נסער, וכל אחד עלול למעוד בזמן של סערת רגשות.

מאחלת שכל משאלות הלב יתגשמו לטובה!

יכול להיות שזה לא בסדר שהוא דורש ממנה לשמור את זה בסוד, ויכול להיות שהתגובה שלו לא בוגרת וחסרת פרופורציות, אבל אמון זה אמון. אם הוא סיפר לה סוד שלו, אז אין לה זכות לספר את זה למישהי בלי רשותו. היא צריכה להתיעץ? היא צריכה לדבר על זה? שתבקש את רשותו! וגם לו יצוייר שהוא לא היה מסכים, אז היא היתה צריכה להחליט לבד אם להמשיך בקשר או לא, אבל אין זה זכות לקחת את האמון שהוא נתן בה ולהפר אותו. 

אפשר להבין אותך, היית מפוחדת, זה אולי לא אשמתך שנכשלת, אבל נכשלת, וצריך לבקש סליחה. 

והיית צריכה לבקש רשותו.
 

מצד שני - את מרצונך (הטוב..) סיפרת לו שסיפרת לחברה, אז זה לזכותך.

לדעתי מה שאת אמורה לעשות זה לחכות שהכעס יעבור, כמה ימים ואז לבקש סליחה - ולהקשיב לכעס שלו, למה עובר עליו, ולא להצדיק את עצמך! לא בשלב הזה! קודם כל להבין כמה הוא נפגע, מה זה בשבילו ה"סוד" הזה שהוא סוחב איתו. שוב - לא להתנצל ולהסביר את עצמך!

רק אחרי משך זמן - לדבר על כך ביניכם יחד, שיחה "זוגית", ולראות אם ניתן להחזיר את האמון שלו בך, או שהוא יבין אותך שלא הייתה פה שבירת אמון. או שכל אחד יבוא לקראת השני. האמון הוא הא"ב בבנית משפחה.

בכל מקרה זו שיחה שצריכה להיעשות ביניכם מתישהו - איך הוא מתמודד או יתמודד עם בניית בית חדש לאור ה"רקע" שלו, איך הוא חווה את הדברים, האם הוא רוצה/צריך טיפול בנושא, איך הוא בונה את עצמו מעל גבי המשבר המשפחתי של הוריו, ואיזה מודל של זוגיות נכון ובריא הוא רואה. על פניו כרגע - זה נשמע נושא לא פתור אצלו לאור החשש מהסוד הזה ולאור ההתפרצות. אז כדאי וחשוב - לדבר על זה!!!

במיוחד אחרי מה שקרה לבחור עם ההורים שלו הם צריכים לדבר על זה ולשתף רגשות ובמקום זה הוא מגיב באגרסיביות במקום לכבד אותה ולשמוע את מה שהיא מרגישה. יש לו תגובה של חוסר ביטחון ופחד. הוא כועס שהיא מספרת לחברה טובה שלה כאשר מה שהיא עשתה טבעי ונכון לגמרי.

איזה הצדקה היתה לה לגלות אותו? מצוקה? פחד? זה בדיוק הרעיון של אמון, לשמור אותו גם כשקשה. 

אולי מבחינת מערכת זוגית תקינה הוא היה צריך להרשות לה להתיעץ על זה עם חברה שלה, אבל היא היתה צריכה לבקש רשות קודם.

מה הוא למד מזה? שאם הוא מספר לה סוד, והיא מרגישה צורך לחשוף את הסוד שלו - היא תעשה את זה. אז בפעם הבאה הוא ילמד לא לספר לה סודות שלו. 

יכול להיות שהוא הגיב בצורה לא נכונה (אני לא חושב ככה, אבל זה לא הנושא כרגע), זה לא מצדיק את זה שמלכתחילה היא הפרה את האמון שלו. 

רוב הילדים בעולם לא מסתירים את זה... כי זה לא אשמתם.. וזה לא בגללם.

אז למה הוא כן? אולי זה יושב על משהו?

ולמה את מתייעצת בדבר כזה חשוב איתנו? לכי ליועצת נישואין שמבינה בכל הדברים האלה!

ממש חשוב!!

הזו, שאולי יכולה להקשות יותר, בלעדי תגובות אחרות כאן שממש תוקפות את הבחור.

אני באופן אישי הסתרתי בחיי דברים מסויימים (ב"ה, לא מה שהוא מסתיר), ומאוד מזדהה עם התגובה שלו, וההרגשה של המעילה באימון. מבחינתי, להחזיר אימון זה אחד הדברים הקשים. (גם בפגיעה באימון של אי שמירת סוד, וכן בעוד דברים).

אבל בכל זאת, אשתדל להוסיף משהו שיכול להיות יותר מועיל -

תגובה שהיה לה סיכוי להשיב אימון אצלי, גם אם לא באופן מוחלט ומיידי, היא הודאה בטעות, (משהו בסגנון הדברים של י.צ.ב) באופן שיבהיר שהדבר לא יחזור על עצמו.

נ.ב. עם זאת, איני יכול לטעון בוודאות שהאזהרות שנאמרו חסרות בסיס.

יש הרבה מאוד ילדים להורים גרושים, ואני לא חושבת שכולם יתגרשו...זה לא ממש סביר. מה שכן, שיעורי הגירושים הולכים ועולים, ויש הרבה מאוד גרושים, בין אם הוריהם גרושים ובין אם לא. מה שכן יכול להיות הגיוני בעניין הזה, הוא שילדים להורים גרושים פעמים רבות ראו מערכת יחסים לא תקינה בבית. הם עשויים להעביר את זה הלאה לבית שלהם, כי זה מה שהם מכירים. התוצאה תהיה אותה תוצאה - גירושין. אבל זה לא עובד כך אצל כולם. יש כאלה שמאסו בדרכי הוריהם והם מחליטים להיות שונים ואצלם זה לא קורה.

אני חושבת שעשית בחוכמה שהתייעצת עם חברה. דבר כזה לא טוב להשאיר בבטן ואח"כ זה עלול ח"ו לצאת מפרופורציות.

ברור שהוא עכשיו כועס אבל אם תסבירי לו את המקום שלך, אין לי כל ספק שהוא יבין אותך.

ממש ב"הצלחה!

מה אסור לך להתייעץ עם חברה קרובה?

איזה מין דבר זה שבחורה לא יכולה לפרוק את אשר על ליבה?

מה  הוא ציפה, שתשמרי הכל בבטן?

סליחה אבל אני לא מבין.

הוא בטח בה שהיא תשמור את הסוד שלו, הוא בטח בה, ולשווא, היא לא שמרה את הסוד. 

נכון שזו בקשה מוזרה וקשה, ואולי בכלל אם היא היתה מספרת לו את המצוקה שלה ומבקשת לספר לחברה טובה הוא היה מסכים, אבל בכל מקרה, יש לו את הזכות להחליט מי ידע מזה ומי לא. 

כי בסופו של דבר זה יתגלה. וחוצמיזה שאדם לא יכול לחיות כך. אני חושב שעשית משו לגיטימי ונכון. תני לו את הזמן להירגע. אם הוא בחור חכם הוא יבין אותך ואם לא,אז תפני למישו חכם עם נסיון חיים שיגיד לך איך להמשיך הלאה. בהצלחההה!!!

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות