אם תרצו להבנות יחד תצטרכו לשוחח על הכל בעדינות ובאמונה. זה אפשרי ויכול להיות גם כיף.

ו..אל תאמיני לכל מילה. תביני אותו שיתכן ויש לו חוסר אמונה ואם באמת תרצו להמשיך וגם לא להכנס לסטטיסטיקות למיניהם אז צריך עבודה כנל, עבודת המידות והדעות.

-כל הכבוד שהתייעצת!

המציאות שלו שונה משלך וזה ממש טבעי שתרתעי מזה..

-יום יבוא והוא יבין אותך..

תגידי לו שבתור בן להורים גרושים אתה צריך לדעת את החסרונות של לטאטא דברים בין בני זוג..

אל תמהרי להתאבד..זה יעבור..

את תראי שאם הזמן הוא ישתחרר ויספר בעצמו..

כמובן שאת יכולה ללכת ולבקש ממנו סליחה ולהסביר לו שדווקא מתוך זה שהקשר רציני בינכם והוא חשוב לך רצית להיות שלמה. הוא לא מעדיף להתחתן עם מישהי שלא שלמה עם עצמה נכון?

"סליחה היא ההבנה שמה שחשבת שקרה - לא באמת קרה" [ביירון קייטי]

שלום.

לפני כמה שנים התפרסם באתר זה מחקר שעשו באוניברסיטת בן גוריון שילדים בוגרים של זוגות ישראלים שהתגרשו נוטים לחפש זוגיות, מכבדים את מוסד הנישואים, ומנסים לבנות חיי משפחה אידיאליים.

תקראי ושיהיה בהצלחה.

יחשוב פעמים ויעריך הרבה יותר חיי זוגיות תקינים..

היא בכלל לא חייבת לספר לו שהיא התייעצה וזה יפה מאוד שיא האמון שהיא מספרת לו..

 סליחה שאני אומרת..

 אולי אני מגזימה ושופטת מהר..

 אבל זה נשמע כמו מישו אלים..

 למה לכעוס על כזה דבר? 

זכותה להתלבט על כל דבר..

 ובמיוחד על כזה דבר..

 שהוא משמעותי..

אולי ההורים שלו התגרשו מאלימות.. ולכן זה סוד שהם גרושים. ולכן הוא מגיב ככה?

זה נשמע לא טוב! אמנם דברי הסנגוריה שלכם מחממי לב בתמימותם,אך תגובה כה נחרצת, פגועה ואנוכית מדליקה לי נורות אדומות מהבהבות במרץ. קחי פסק זמן,צעד לאחור ופני ליועץ אמין. בכל אופן, שנה זה לא שבוע והמעורבות הרגשית עלולה לפגום בשיפוט. מאחלת לכם כל טוב. 

בס"ד

קודם כל אני רוצה להקדים שאני בן להורים גרושים ,וגם אני עד גיל מסיום מאוד התביישתי בזה, עד כדי כך שאף אחד בכיתה לא ידע מזה, וגם לא חברים קורבים, הבושה ולפעמים הרגשות שאתה לא מוצלח מונעים ממך לספר את זה לאחרים, וגם החשש שאיך התיחסו אליך, פתאום תראה באור שונה בחברה, ולכן  אני לא ספרתי,(יכולה לראות זאת בפורום בין שני בתים שיש כאלה שמסתירים ויש אלה שלא).

בקשר לחבר את צריכה להבין אותו מאיפה זה בא כמו שכתבתי, אך את צריכה לבדוק אם זה תגובה פרטנית לגבי זה או שהוא לא אוהב שאת מתיעצת עם אחרים על הזוגיות שלכם(אני יודע  שיש סיכוי  רב שהוא לא כזה ואני סתם מגזים אך עדין שווה בדיקה).

אני מאמין שהזמן יעשה את שלו והוא יבין למה עשית זאת.

ממליץ שעם הזמן לכוון אותו שהשתחרר מזה כי זה לא אשמתו... 

ב"ה

לעיתים כשצריך לשמור את הסוד של בן הזוג, זה ענק מידי,ובטח בשלב שלכם-יוצר מחויבות וקשר לא ממקום בריא ואוהב.

זכותו להפגע, אך זכותך אף יותר לחפש תמיכה, עזרה ועצה.כל עוד בצורה מכבדת ולא חשפנית.

אני ממליצה להתנות המשך קשר רציני (נישואין-האם בכיוון??) בטיפול זוגי \אישי שלו לקראת נשואין על מנת לברר למה כל כך חשובה לו הסודיות.

אילו משאות הוא נושא על לא עוול בכפו.

רק בשמחה..

אל תתאבדי לנו, את יותר מידי חשובה להרבה אנשים אז אל תשתמשי בכלל במושג הזה.

שנית,  מגיע לך ח"ח על זה ששיתפת חברה טובה בנוגע לחששות שלך, זה מאוד טבעי ומובן וטוב שעשית זאת ולא שמרת את זה עמוק לבד בבטן ואח"כ ח"ו היית מתחרטת על כך וחבל.

דבר שלישי, אולי כן היה כדאי לספר לו על המהלך שאת מתכננת לעשות, אולי להסביר לו שאת קצת חוששת וקשה לך להכיל את כל המורכבות הזו  שבקשר לבד ואת צריכה לשתף בזה מישהו ואז לספר לו על זה שחשבת לדבר עם חברתך הטובה על כך שהיא מאוד קשורה אלייך ואת מאמינה שהיא תשמור זאת בסוד ואז באמת לראות את התגובה שלו.

אבל, לא בוכים על חלב שנשפך  ובטוח שהכל הוא מאת ה' וכך הוא רצה שיקרה, אולי על מנת לפקוח את עינייך. וגם אם כבר סיפרת לה לפני שדיברת איתו על זה והוא כועס ומרגיש פגוע ובצדק, (תחשבי למשל על משהיא שבקשר עם משהו והולך להם טוב, אבל היא ספרה לו שיש לה איזה פצע בגב שמאוד מכאיב לה אבל זה סוד, והוא מרוב שהיא חשובה לו הלך להתייעץ עם חברו הטוב שמבין בנושא ללא התייעצות מוקדמת איתה, נכון שזה מעליב ופוגע?? אז אני יכולה להבין את הכעס שלו)

אבל אל חשש יקרה, את יכולה לנסות לפייס אותו, במילים כמובן, להסביר לו עד כמה הקשר ביניכם חשוב לך, עד כמה הוא חשוב לך, עד כמה חשוב לך שתשתפו אחד את השני בקושי ושתגלו הבנה כלפי האחר.

אולי אחרי שתראי לו עד כמה הוא חשוב לך ושעשית את המהלך הזה בשבילכם הוא יבין אותך ולא ירגיש פגוע ונבגד.

הוא ירגיש שאם את מרגישה עם המהלך הזה טוב ושאת יותר בטוחה בקשר אז כנראה שזה היה טוב גם בשבילו.

אז אוליי תתני לו קצת זמן (כמה ימים אם צריך) להבין את מה שקרה לאחר ההסבר מצדך כמובן.

לאחר תגובתו להסבר שלך תראי עד כמה חשובה לו הפרטיות שלו או הקשר שלכם ואז תוכלי להיות יותר החלטית מה לעשות

(הכוונה היא עד כמה הוא שקוע בעצמו ולא אכפת לא מכלום אפילו לא מהקשר ורק שנושא גירושי הואיו לא יתגלה, זה גם מעיד על בגרות אבל כל דבר לגופו).

בהצלחה

ושה' יהיה בעזרכם!

תגובתו של הבחור אינה בוגרת.

נראה שיש לו בעית התמודדות עם מה שקרה במשפחתו והוא חושב שהוא יכול להמשיך לברוח מזה ולהדחיק, וכביכול הדבר לא היה ולא נברא. לכן הוא לא מספר על זה ולוקח קשה את זה שאת סיפרת.

הוא נמצא בשלב בחיים שמאד כדאי שהוא יתמודד עם זה. אולי יש לו קושי רגשי בנושא.

כמו שכתבו, גם בנושא של הבנה ונתינת מקום לבת הזוג יש לו מה ללמוד. גם המשפט "אני לא חושב שאני אבין אותך יום אחד" מחייב בירור, אם כך הוא חושב אז קצת קשה להמשיך הלאה.

בהצלחה.
 

אפשר להבין את רגשותיו של הבחור, ובע"ה כשיתבגר, ימצא דרך בוגרת להתמודד עם הרגשות הללו.

מכיוון שאת נהגת כשורה: התייעצת עם חברות בנוגע למשהו שהטריד אותך. לא עשית שום דבר רע.

אני מאמינה שתגובתו של החבר נבעה מסעת הרגשות שלו בלבד, ובכל זאת, חשוב להזכיר שנסיון של גבר לבודד חברתית את האישה, הינו אחד מסימני ההתראה לזוגיות מתעללת, חלילה.

שוב - אני לא אומרת שזה המצב. אין ספק שהבחור היה נסער, וכל אחד עלול למעוד בזמן של סערת רגשות.

מאחלת שכל משאלות הלב יתגשמו לטובה!

יכול להיות שזה לא בסדר שהוא דורש ממנה לשמור את זה בסוד, ויכול להיות שהתגובה שלו לא בוגרת וחסרת פרופורציות, אבל אמון זה אמון. אם הוא סיפר לה סוד שלו, אז אין לה זכות לספר את זה למישהי בלי רשותו. היא צריכה להתיעץ? היא צריכה לדבר על זה? שתבקש את רשותו! וגם לו יצוייר שהוא לא היה מסכים, אז היא היתה צריכה להחליט לבד אם להמשיך בקשר או לא, אבל אין זה זכות לקחת את האמון שהוא נתן בה ולהפר אותו. 

אפשר להבין אותך, היית מפוחדת, זה אולי לא אשמתך שנכשלת, אבל נכשלת, וצריך לבקש סליחה. 

והיית צריכה לבקש רשותו.
 

מצד שני - את מרצונך (הטוב..) סיפרת לו שסיפרת לחברה, אז זה לזכותך.

לדעתי מה שאת אמורה לעשות זה לחכות שהכעס יעבור, כמה ימים ואז לבקש סליחה - ולהקשיב לכעס שלו, למה עובר עליו, ולא להצדיק את עצמך! לא בשלב הזה! קודם כל להבין כמה הוא נפגע, מה זה בשבילו ה"סוד" הזה שהוא סוחב איתו. שוב - לא להתנצל ולהסביר את עצמך!

רק אחרי משך זמן - לדבר על כך ביניכם יחד, שיחה "זוגית", ולראות אם ניתן להחזיר את האמון שלו בך, או שהוא יבין אותך שלא הייתה פה שבירת אמון. או שכל אחד יבוא לקראת השני. האמון הוא הא"ב בבנית משפחה.

בכל מקרה זו שיחה שצריכה להיעשות ביניכם מתישהו - איך הוא מתמודד או יתמודד עם בניית בית חדש לאור ה"רקע" שלו, איך הוא חווה את הדברים, האם הוא רוצה/צריך טיפול בנושא, איך הוא בונה את עצמו מעל גבי המשבר המשפחתי של הוריו, ואיזה מודל של זוגיות נכון ובריא הוא רואה. על פניו כרגע - זה נשמע נושא לא פתור אצלו לאור החשש מהסוד הזה ולאור ההתפרצות. אז כדאי וחשוב - לדבר על זה!!!

במיוחד אחרי מה שקרה לבחור עם ההורים שלו הם צריכים לדבר על זה ולשתף רגשות ובמקום זה הוא מגיב באגרסיביות במקום לכבד אותה ולשמוע את מה שהיא מרגישה. יש לו תגובה של חוסר ביטחון ופחד. הוא כועס שהיא מספרת לחברה טובה שלה כאשר מה שהיא עשתה טבעי ונכון לגמרי.

איזה הצדקה היתה לה לגלות אותו? מצוקה? פחד? זה בדיוק הרעיון של אמון, לשמור אותו גם כשקשה. 

אולי מבחינת מערכת זוגית תקינה הוא היה צריך להרשות לה להתיעץ על זה עם חברה שלה, אבל היא היתה צריכה לבקש רשות קודם.

מה הוא למד מזה? שאם הוא מספר לה סוד, והיא מרגישה צורך לחשוף את הסוד שלו - היא תעשה את זה. אז בפעם הבאה הוא ילמד לא לספר לה סודות שלו. 

יכול להיות שהוא הגיב בצורה לא נכונה (אני לא חושב ככה, אבל זה לא הנושא כרגע), זה לא מצדיק את זה שמלכתחילה היא הפרה את האמון שלו. 

רוב הילדים בעולם לא מסתירים את זה... כי זה לא אשמתם.. וזה לא בגללם.

אז למה הוא כן? אולי זה יושב על משהו?

ולמה את מתייעצת בדבר כזה חשוב איתנו? לכי ליועצת נישואין שמבינה בכל הדברים האלה!

ממש חשוב!!

הזו, שאולי יכולה להקשות יותר, בלעדי תגובות אחרות כאן שממש תוקפות את הבחור.

אני באופן אישי הסתרתי בחיי דברים מסויימים (ב"ה, לא מה שהוא מסתיר), ומאוד מזדהה עם התגובה שלו, וההרגשה של המעילה באימון. מבחינתי, להחזיר אימון זה אחד הדברים הקשים. (גם בפגיעה באימון של אי שמירת סוד, וכן בעוד דברים).

אבל בכל זאת, אשתדל להוסיף משהו שיכול להיות יותר מועיל -

תגובה שהיה לה סיכוי להשיב אימון אצלי, גם אם לא באופן מוחלט ומיידי, היא הודאה בטעות, (משהו בסגנון הדברים של י.צ.ב) באופן שיבהיר שהדבר לא יחזור על עצמו.

נ.ב. עם זאת, איני יכול לטעון בוודאות שהאזהרות שנאמרו חסרות בסיס.

יש הרבה מאוד ילדים להורים גרושים, ואני לא חושבת שכולם יתגרשו...זה לא ממש סביר. מה שכן, שיעורי הגירושים הולכים ועולים, ויש הרבה מאוד גרושים, בין אם הוריהם גרושים ובין אם לא. מה שכן יכול להיות הגיוני בעניין הזה, הוא שילדים להורים גרושים פעמים רבות ראו מערכת יחסים לא תקינה בבית. הם עשויים להעביר את זה הלאה לבית שלהם, כי זה מה שהם מכירים. התוצאה תהיה אותה תוצאה - גירושין. אבל זה לא עובד כך אצל כולם. יש כאלה שמאסו בדרכי הוריהם והם מחליטים להיות שונים ואצלם זה לא קורה.

אני חושבת שעשית בחוכמה שהתייעצת עם חברה. דבר כזה לא טוב להשאיר בבטן ואח"כ זה עלול ח"ו לצאת מפרופורציות.

ברור שהוא עכשיו כועס אבל אם תסבירי לו את המקום שלך, אין לי כל ספק שהוא יבין אותך.

ממש ב"הצלחה!

מה אסור לך להתייעץ עם חברה קרובה?

איזה מין דבר זה שבחורה לא יכולה לפרוק את אשר על ליבה?

מה  הוא ציפה, שתשמרי הכל בבטן?

סליחה אבל אני לא מבין.

הוא בטח בה שהיא תשמור את הסוד שלו, הוא בטח בה, ולשווא, היא לא שמרה את הסוד. 

נכון שזו בקשה מוזרה וקשה, ואולי בכלל אם היא היתה מספרת לו את המצוקה שלה ומבקשת לספר לחברה טובה הוא היה מסכים, אבל בכל מקרה, יש לו את הזכות להחליט מי ידע מזה ומי לא. 

כי בסופו של דבר זה יתגלה. וחוצמיזה שאדם לא יכול לחיות כך. אני חושב שעשית משו לגיטימי ונכון. תני לו את הזמן להירגע. אם הוא בחור חכם הוא יבין אותך ואם לא,אז תפני למישו חכם עם נסיון חיים שיגיד לך איך להמשיך הלאה. בהצלחההה!!!

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"