ולא ניראלי שההורים אמורים להיות פה.

מה, לא?

 

כילו , זאת דעתי

דוגמא כ"כ טובה ל'זוגיות ומשפחה'?!

 

יותר נכנס ל'חברה'.... 

אולי הרעיון הוא שב'זוגיות ומשפחה' יהיה כל מה שקשור לזוגיות ומשפחה 'אידיאלית'..

ואולי התירוץ של 'תיפיונה' נכון...

בכל מקרה- עובדה שהפורום שם..

לא חלק ממשפחה. בטח שלא מצב חברתי, גם אם אין פה הורים.

זה לא נאמר מתוך כעס, פשוט ככה רואים גם את העייוות החברתי שבו אנו נמצאים, אם היו מקבלים את זה כחלק, ושיש כאלה משפחות (כן,משפחות) אז היה גם לנו, ילדים להורים גרושים יותר קל..

אני ממש לא מתביישת בזה, וגם מי שסיפרתי להם בדר"כ לא הרימו גבה... וגם אם כן- בעיה שלהם.

 

אני חושבת שלא פחות שמהחברה צריכה לעשות תיקון (ופה אני מוכנה לקבל מטר עגבניות מאנשי הפורום שמתנגדים...)- אנחנו הילדים צריכים לעשות תיקון. לא להתבייש. לא עשינו שום דבר רע. אין מה להסתיר. וגם היום- החברה הרבה יותר מקבלת ופתוחה לזה..

 

אבל עדיין (אע"פ שמה שאמרתי בהתחלה נאמר בחצי בדיחותא- אבל יש בו גם אמת...) אני חושבת שלא צריך להכניס את זה כאילו לנורמה.

בתוך 'משפחה וזוגיות' יש: לקראת חתונה-> נישואים טריים-> הריון-> הורות.

את חושבת שבתוך המשוואה הזאת צריך להכניס- "בין שני בתים"?

את חושבת (להבדיל!) שצריך להכניס שם גם 'פורום תמיכה לילדים מוכים/נשים מוכות'...? (לשעבר כמובן, כי הן כבר עברו טיפול..)- כי גם זה קשור למשפחה?

 

ושוב- זו רק דעתי, ויהיו שיחלקו..

הרבה הצלחה!

כמו שאמרתי- הוריי גרושים. זה לא אומר שרע לי, אני ב"ה- משתדלת לשמוח בחלקי כל רגע.

 

מה שאמרתי זה- שלדעתי לא צריך להפוך את זה לחלק מה"נורמה". גירושים לא צריכים להפוך להיות אופציה שברור שהיא קיימת (כמובן- יש מקרים חריגים, עובדה שקיימת "אפשרות" להתגרש, אבל זה לא צריך להיות כזה ברור).

 

חוץ מזה שאני מדברת על רעיון.. אם הפורום יופיע ב"זוגיות ומשפחה" או "חברה, נוער וצעירים"- זה לא באמת קריטי לי. וכמו שהסברתי קודם- מה שאמרתי בהתחלה נאמר קצת בבדיחותא (כמו ש#יויו# הבינה..).

ילדים להורים גרושים יש חלק בתיקון המציאות המעוותת כיום.

אבל זה לא העניין פה,

השאלה שלי היא מדוע פורום זה לא נמצא בקטגורית משפחה,כן בתוך המשוואה הזו יש להכניס את ''בין שני בתים''

זה ממש ממש לא דומה ל''ילדים מוכים'' (ממש עצוב שזו ההשוואה שלך) זה שאנחנו ילדים להורים גרושים לא אומר שרע לנו ועצוב לנו, זו המציאות המשפחתית שלנו ולכן זה צריך להיות בקטגורית משפחה.

אין פה מישהו שמסכים איתי?

בס"ד

 

אני בדעה שזו חלק ממציאות משפחתית כלשהי, ואם נחביא אותה בכלמיני הגדרות אחרות זה לא יועיל ולא ימגר את התופעה...

מניחה שהפורום במיקומו הנוכחי כיוון שהוא מיועד לילדים של... ולא להורים עצמם, השאלה היא מה יקרה בעוד 20 שנה שאז אף אחד מאיתנו לא יהיה בהגדרה של 'נוער וצעירים'

 

 

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')