תחשבו מה היה קורה אם היינו זוכרים את התחושה כשמשהו רע קרה, תחשבו שלא היינו מתנחמים על אנשים שמתו...

יש בזה משהו חיובי (ברור, אם ה' ברא את זה..).

צריך פשוט למצוא את הטוב והיפה עכשיו, ברגע זה. (  "אני אוהב את החורף ואת הקיץ ואת הסתיו, ואת האביב ואת מה שעכשיו..."), וכן, כולם באיזשהו מקום מתגעגעים למה שהיה.

בהקשר הכללי- לאומי יותר: פעם ממש חשבתי לעצמי- איזה באסה שאני לא חיה בתקופת המחתרות, כשהנוער לחם ופשוט הקים את המדינה! שנער בן 15 מביא מעפילים! היה לי קשה לראות שהיום אנחנו יותר "בטטות". זה אותו דבר, פשוט בהסתכלות רחבה יותר. 

אמא שלי אמרה לי אח"כ, שזה לא כזה ככה. היו מלא נוער שישבו בפאבים בת"א ובכלל לא לקחו חלק במלחמה. היתה מלחמת אחים נוראית, שנאת חינם. המון אנשים מתו, זה לא היה משחק מחשב. היה מחסור, ופצצות, וצלפים, ומחלות. היה קשה. 

זה לא לגמרי ורוד!

אז כמו שאמרתי, זה מה שלי עוזר ברגעי נוסטלגיה צובטים כאלה- לדעת שגם פעם היו קשיים, זה לא היה ורוד- פוקסיה, ושהיום יש כ"כ הרבה דברים טובים! במקביל למקודם- אנחנו יותר קרובים מהם לגאולה (אנחנו כבר בתוכה), אנחנו זוכים לחיות במדינה עצמאית, יש המון חזרה בתשובה, אנחנו נוער מדהים וצמא לרוח, יש יצירה וקירוב.

כדאי להתחבר לרגע, אין לנו בסה"כ הרבה אפשרות לשנות את המצב ולחזור לעבר...

[אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי
שומר עברי על סוס לבן, בלילה שחור
על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור
תל אביב הקטנה, חולות אדומים, ביאליק אחד
שני עצים שיקמים, אנשים יפים מלאים חלומות
ואנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות,
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וביצות
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר

יכול להיות שזה נגמר.
יכול להיות שזה נגמר.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי
פלמ"ח, פינג'אן, קפה שחור וכוכבים
אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים
שפם ובלורית, כאפיה על צוואר, ירון זהבי
אלתרמן, תמר, בחורות יפות, מכנסיים קצרים
היה להם בשביל מה לקום בבוקר
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וביצות
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי

והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי.] 

בעזהי"ת

יש עלזה תשובה מדהימה מדהימה שכתב אליישיב רייכנר, מצ"ב:

"אומרים שהיה פה שמח"   
אמר לא מזמן המשורר  
"שמח לפני שנולדתי"   
כך בדיוק הוא קיטר       
ואחר כך,תיאר חלוצים   
עם מכנסיים בתוך הביצה 
ונזכר-היו אידיאלים   
והייתה התיישבות אמידה
ובסוף הוא "זרק" שאלה  
"יכול להיות שזה נגמר?" 
הוא לא חיכה לתשובה 
וקבע שנולדנו מאוחר
"להם היה למה לקום
היה על מה לחלום 
לנו לא נשאר כלום    
פשוט משעמם היום!"   
אז תרשו לי שנייה להעיז
לענות לבחור המבואס 
וזה לא כדי להרגיז
אז הוא בטח לא יכעס... 
-זה עוד לא נגמר ידידי 
ואפילו לא התחיל!  
צריך רק להיות ערני 
ואת החושים, תמיד להפעיל  
כי אם תפתח עניים 
תוכל בקלות לראות  
חלוצים עם מכנסיים  
(ואפילו עם חולצות...)
והם עוד מייבשים ביצות
ומגרשים גם יתושים
ויש להם מה לבנות
הם אפילו עוד חולמים...
אז אולי השתנו הביצות
והיתושים לא של פעם,
אבל יש מה לעשות,
ולאידאלים נשאר טעם
עוד יש יישובים להקים
ונגב עוד יש להפריח, 
בפתח עומדים עולים
וצריך גם להביא משיח.
עוד יש על מה להלחם
ולצערינו, גם עם מי,
וצריכים, בעזרת ה', 
עוד המון יהודים להביא
וצריך לאחד, וצריך לקרב
צריך להסכים, אבל גם לסרב
צריך לעזור, אך לדעת למחות
ויש המון לכלוכים לנקות..
ולא זרורים ל'גנזים ורוזים'
וגם ג'קסון לא נחוץ..
יש מספיר, זבלים מקומיים 
ולא צריך תוצרת חוץ
ולכן, משורר יקר,
כדאי שתפסיק לקטר.
לא נולדת מאוחר, 
אבל אתה עלול לאחר!
תתעורר, כי יש עבודה,
ו"שמח"- ימשיך להיות.
לקום בבוקר, תמצא סיבה

אם תישן עם עיניים פקוחות! 

אהבתי מממששש! עמוק וכתוב יפה.

ואגב, חושבת שזה טוב רק בתנאי שזה לא ימנע ממנו לעשות צעדים שקולים בהמשך.

זתאומרת - אם נגיד נסעת לשבוע לאילת, והיה לך ממש קשה, אבל אח"כ חזרת וזכרת ת'כיף - זה טוב שיישארו דברים טובים בראש.

אבל... אם בפעם הבאה שתרצי ליסוע לאילת נגיד, לא תזכרי שהיה לך קשה ובמה, אלא רק תזכרי שהיה לך טוב וזהו ובאלך שוב - אז זה בעיה! 

הבנתוש? ;)

אבל בכל זאת, כמה שאני זוכרת, ממש זוכרת במפורש שזה לא היה כ"כ ורוד.

עדיין- זה חסר לי. אני רוצה לחזור לשם.

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות