ממש מרגיש את זה.

לפעמים יש קשיים, לפעמים יש קושיות, לא תמיד מבינים למה זה כך.

אבל בסופו של דבר, אני מאמין ומרגיש שהכל לטובה (וזו ההדרכה של היהדות "כל דעביד רחמנא לטב עביד").

האם "הסוף יהיה טוב"? לא נביא, אבל מאמין שכן

בהתחלה זה היה לי מאוד קשה, ואני יכולה להעיד על עצמי שזה נבע בעקבות מחסור בקשר בריא איתו (עם הקב"ה הכוונה) את יודעת כמו תפילות, ש"א וכאלו וב"ה יותר התחברתי והיום אני מרגישה עד כמה אין עוד מלבדו, כאילו ברור לי שכל מה שהוא עושה לטובתי, כן ואני אומרת את זה לעצמי כל הזמן!

ועוד שלאחרונה התחלתי לומר את תפילת התודה לה' (משהו קצר כזה) וכשמגיעות לי הספיקות כי בכל זאת אני בנאדם עם קשיים ורצונות אז אני אומרת את זה בקול ובכוונה רבה (את תפילת התודה), וזה משפיע עליי מאוד.

העולם הפוך.

באמת באמת בפנים אנחנו מאמינים

ש"טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו"

שהוא "מימני בל אמוט"

שהוא רוצה להגשים לנו את הרצונות, שהם בעצם שלו. הרי מי אנחנו בכלל?!

ומה עם הסבל שלו מכך? ומה עם הישועה שלו?

אלא ש

מה שמסיט משם זה העולם בחוץ

והשכל, או יותר נכון - דפוסי החשיבה, המחשבות שלנו, שמסתירות את אור ה', את הנשמה והאמונה הבטוחה והשלוה.

אז מה עושים?

מה שעשה רבי יהודה הנשיא כשסבל יסורין

האמין שרחמיו על כל מעשיו. והיסורין נגמרו.

או מה שעשה דוד המלך - "שויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט" - הוא תמיד שם לימיננו. השאלה אם אנו "שם"..

כי מה שנראה לנו ותופס אותנו, זה לא בהכרח האמת.. וכשהאמונה עולה - המציאות אחרת.

הגיוני שהוא "זרק" אותנו לעולם בשביל לסבול?! בשביל "להסתדר"?! זה האלהים שמאמינים בו?!

אנחנו בני אדם..וכמובן עם עליות וירידות...יש "עליות" ויש "ירידות" שלפעמים גורמים לנו לפקפק בזה

אני אישית חושב...שעד שאדם לא עבר חויה מסוימת {לטוב ולצערי גם לרע..ולרע זה הרבה יותר כואב} הוא לא יבין מזה משבר{ומשבר יכול להוצר מ100 סיבותבכל אופציה בכל מצב נתון בחיים}

האידיאל הוא שבכל הזמן נדע להבין שהכל מה'...גם בדברים הכי טובים שקרו לנו{בתור כלל-עמ"י}

וכמובן בדברים הקשים והכואבים{מהדבר הכי פעוטועד למשבר גדולים}

צריכים הרבה זכויות ורצון ועבודה עצמית ותפילה בשביל לעבור משברים גדולים...

בע"ה נזכה לעבוד את ה' רק בעליה 

ב"ה

"למה ה' סומך עלינו?"

יש יותר מידי ירידות בסוף העליות האלו..

וקשה לא להתיאש מזה..

אין לי כח להוסיף/לפרט אז תוסיפו כאוות נפשכם..

כל מילה

כמו שכתבו יש עליות וירידות בחיים, אבל אני יודעת שיש לי אבא שדואג לי שם למעלה,שרואה את כל מה שמתרחש לי בתוך הלב,והוא דואג באמת,יש לו אין סוף רחמים.ומצד שני ה' הוא המלך,הוא כל יכול ואין עוד מלבדו אז למה שאני לא אשען עליו ואבטח בו?אני באמת מאמינה שהכל לטובה,.(וזה לא עוד סתם ציטוט בשבילי אלא אני מאמינה בזה בכל ליבי)גם כשקשה לי ויש דברים שאני לא מבינה למה זה קרה ככה וככה?למה דווקא בדרך הזאת?אני חושבת שאני באמת קטנה מלנסות להבין את דרכי הבורא ובסוף נגיע אל האור והישועה.ראיתי הרבה פעמים מקרים בהם התחזקתי באמונה ,התפללתי או התבודדתי וה' עזר לי בהרבה דברים.אז איך אפשר שלא לסמוך עליו?זה לא פשוט,לכולם יש רגעי יאוש בחיים,אבל כל פעם מחדש זאת עבודה לא ליפול לתוך הייאוש והעצבות ולהתחזק באמונה שלמה.

וכן אני אישית מאמינה שיש סוף טוב,הזורעים בדימעה ברינה יקצורו.

כשאני לא-

אז אני קוראת בגן האמונה של הרב ארוש...

"הקב"ה לא ברא אפשרות לרע שאין לו תקנה. "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" (ישעיה מה,ז)- כמו שהקדים יצירת האור לבריאת החושך, כך הקדים עשיית שלום לבריאת הרע. הקב"ה הקדים רפואה למכה, הקדים דך יציאה לכל רע שבעולם."

(עלי שור ח"ב)

ומצאו אחד את השני

אם זה לא נס גלוי אז מה זה?????

מה הסיכוי שבחורה תצא עם 2-3-6 בחורים ותתחתן מתוך מאגר של איזה חצי מיליון אפשרויות אם לא שה' מסדר ומכוון ומגלגל הכל לכל אחד בזמן המתאים לו ביותר?!!?....

אך לא עושה לעצמי חיים קלים

עושה את ההשתדלות המקסימלית בכדי שתהיה לברכה על מה לחול

לעיתים קצת קשה לי לראות מהנק' הרגעית את כל התמונה הגדולה ולמה זה טוב לי

בד"כ ככל שעובר הזמן אני רק מודה לו יותר ויותר כי אני מבין כמה המהלך שלו מדוייק.

אבל כבר כתבו חז"ל שהגאולה באה אלא אחרי שמתייאשים ממנה.. אז אולי זה תהליך טבעי ואפילו הוא בעצמו  טוב.

אמנם אני לא עמוק בתוך ביצת הרווקוּת והדייטים, אבל ממקומות והתמודדויות אחרות- אני גם מרגישה לפעמים שקשה לי לסמוך על ה'. 
זאת אולי אמירה קשה, אבל נראה לי שממש חשוב, עם כל השאיפה (החשובה מאוד!!) לסמוך בעיניים עצומות וכל זה, כשיש קושי- לתת לו מקום. 
אני חושבת ומאמינה שאם לא ניתן לקושי הזה מקום, ונשכנע את עצמנו שהוא לא קיים- או שהוא יגדל או שלא, אבל הוא בטוח יישאר שם. 

אולי כעס וחוסר ביטחון הם דברים שונים, אבל פעם שאלו את הרב עמיטל זצ"ל, אם מותר לכעוס על ה'. והוא ענה- שצריך כנות בעבודת ה'. כנות זה לא אומר לזרוק את הכל לפח והיום לא לקיים מצוות כי היום אני לא סומך על ה', אבל זה כן אומר לדעת להגיד לעצמי ולה', שוואלה, היום קשה לי, אני לא במקום הזה של לעצום עיניים, לשלב ידיים וליפול אחורה בביטחון מלא שהוא יתפוס אותי. זאת כן שאיפה, זאת כן מטרה, זה כן אידיאל. קל לנופף בכנות ובשמה להצדיק את ההתבוססות בביצת הכעס,הרחמים העצמיים וחוסר האמון. וזה ממש לא מקום טוב או נכון. אבל כן מותר, ולענ"ד צריך, לתת לזה מקום, להיות מודעים לזה, ולנסות תוך כדי לחפש תשובות, וגם כשהחיפוש ארוך, לנסות לשמור על האיזון שבין לתת למצב הנוכחי מקום ובין לא להפוך אותו לאידיאל.. 

זה קשה. 
שיהיה בהצלחה! 

יש מצבים שקשה וכועסים על ה' ,

אבל עמוק בפנים ואני תמיד אדע את זה- אני סומכת על ה' בכל כולי.

וזה מה שמעודד אותי.

וכמה שיש אנשים טובים בדרך,

אנשים שאוהבים ומעודדים

עצם הידיעה שהכל מה' היא המעודדת מכולם.

זה אני.

למרות שיש ירידות ועליות תמיד צריך לבטוח ב ה' ולדעת שהכל לטובה .

ואני חושבת שזה מה שנותן לי את הכוחות להמשיך לקום כל יום ולהתמודד עם מה שלא יהיה!!

ברגע שמבינים שהכל מאת ה', ומשליכים על ה' את עצמנו, לי לפחות, הכל נהיה קל יותר כי אני יודעת בוודאות

שיש מי שמסדר לי את העניינים.

מבקשת ומתפללת לה' תמיד.

וזוכרת אותו בכל רגע ורגע שהוא המושיע העיקרי שיוכל לעזור לי בכל תחום בחיים.

רק ה'! 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).