זה באמת מורכב כי בלידה יש אוסף של פרדוכסים -

מצד אחד זמן של לידה של בריאה חדשה - ומצד שני מצב של סכנה חס וחלילה, ובכל מקרה יש דם וטומאה. 

מצד אחד רגע גדול של יציאה של נשימה חדשה - ומצד שני תלות בסביבה שעשוייה להקרין מבחינתך אי קדושה וטהרה. ואז במקום להיות במקום שבו את רוצה להיות ברגע הלידה באופן טבעי, את אולי צריכה לגונן על עצמך ולדאוג שזה יהיה כך למרות מה שיש מסביב. 

מצד אחד תהליך שאנו (האם והתינוק) בנויים אליו כמו כפפה - מצד שני הנורמה היא שהולכים לבית חולים, נכנסים אנשים נוספים, עזרים מלאכותיים וקביעות מקובלות לתוך התהליך הזה שבינך לבין התינוק. העזרים האלו מצילים חיים במקרים שבעבר נשים ו/או עוברים מתו במהלך הלידה, אך עם זאת הם גם עלולים ליצור בעיות בעצמם. 

מצד אחד תהליך טבעי ובריא שיש בו חשיבות גדולה לסטריליות במצב הרגיש הזה - מצד שני רובנו הולכות לבית חולים שהוא מקום החגיגה של החיידקים הקטלניים ביותר (בבית חולים יש הנחיות מפורשות לא להביא לביקורים תינוקות קטנים, נכון שזה לא אותה מחלקה - אבל הרופאים נגישים למחלקות שונות, הירידה במעלית היא אותה המעלית וכו').

מצד אחד תהליך שאנו בנויים אליו כמו כפפה - מצד שני הנורמה בבית חולים היתה במשך שנים רבות תנוחה על הגב, וגם היום זה לרוב כך - ומוכח שזה יכול לפגוע במהלך הלידה.

מצד אחד התינוק נולד לאם אשר אחראית עליו, מצד שני בית החולים מתנהל כאילו הוא האחראי עליו וקודם לאם באחריות.

וגם, אני מאמינה שלפני עידן בתי החולים אף אחד לא העלה על דעתו שישר אחרי הלידה לקחת את התינוק מהאם למשך לילה שלם (מניחה שהיתה עזרה לצד האם אבל לא לקחו ממנה את התינוק)- היום זאת הנורמה, ובמקרים שמאפשרים לשהות עם התינוק זה בדרך כלל ללא עזרה כל הלילה שזה גם לא פשוט.

מעבר לפרדוכסים והמצב המורכב שיש בלידה - יש פה שאלה של אחריות. של מי האחריות בלידה? שלי או של הצוות? מה מידת האחריות של כל אחד? מה הגישה שלי כשאני מגיעה ללידה - האם אני באה לבית חולים ומאז אני אעשה כל מה שתאמרו - שזאת גישה הגיונית מאוד, הרי הם הצוות בעל הידע ואני לא. או אני לומדת את הדברים קודם, אפילו קוראת מחקרים ובעלת דעה משלי במצבים מסויימים שבהם ייתכן שאדרוש משהו מנוגד למה שהצוות ממליץ. 

וכמובן זאת גם שאלה של אמונה. עד כמה צריך להשתדל... האם אני צריכה להוציא כסף על דולה? האם אני צריכה באמת לקרוא מחקרים? האם לא מספיקה ההנחה שבבית החולים יש צוות מקצועי הרוצה בטובתי, ולכן אני יכולה לסמוך עליהם? האם לא מספיק להתפלל לה' שאקבל שליחה טובה ולהאמין שמה שקיבלתי זה בדיוק השיעור שהתאים לי לאותו הזמן?

מאחלת לך שתחכימי מנסיונן של אחרות, ושתמצאי את המקום שלך והדרך שלך שתהיי שלימה איתה לפני אחרי הלידה, ושתבואי לרגע הגדול הזה בשמחה רבה!

נקווה שעד הלידה נרגע...

באמת דולה זה רעיון נהדר.. [ולו רק כדי להזכיר לי מה אני באמת רוצה ולעמוד מול הצוות כשהם חושבים אחרת...]

כי כמה שהכנתי את עצמי בהריון הקודם ואני יודעת הכל כמעט [השווצה מוגזמת, אבל באמת קראתי וחקרתי המווון]. בכל זאת עם הציר הראשון השכל ברח לו רחוק ובעלי לא ידע איך להזכיר [הוא אומר לנשום בצירים.. פחח נראה אותו]

כן דולה תהיה אחלה..

הלוואי רק שאני לא אשים את מבטחי על קנה רצוץ ותהיה דולה טובה באמת ומבינה עניין וגם שיהיה לי נוח לידה... מתי להתחיל לברר על דולה?

את מכירה את צורת החשיבה הזו?

קל מאוד לחשוב שדרך שלך הכי ברורה ופשוטה ואי אפשר לחשוב אחרת כי אף פעם לא שקלת נקודת מבט אחרת.

ולידה היא תהליך ביולוגי הכי טבעי שיש, זה ממש לא מובן מאליו לראות אותו בתור נס למי שזאת לא צורת החשיבה שלו.

וגם מה שאמרת לגבי אמונה של "אה, ככה ה' רצה", יש הרבה אנשים דתיים שלא חושבים ככה, ודווקא יש הוגי מחשבת ישראל שרואים את זה בעין שלילית כי דבר רע אמור לגרום לחשוב אם יש חטא שצריך לחזור עליו בתשובה. יש גם תשובות והסברים נוספים, זה מה שעלה לי לראש עכשיו.

באופן כללי אני ממליצה לחשוב לעומק על למה אנחנו עושים ובמה אנחנו מאמינים, ולא להשאר בנקודת מבט רדודה של "ככה זה", במיוחד לא בנושאי אמונה.

כי לאדם חילוני מה שכתבת כאן יכול לגמרי להעלות גיחוך על "דוסים פרימיטיביים", וזה יהיה מובן לגמרי.

ללא בורא.

ואם כך הרי שלידה זה בסך הכל ארוע ביולוגי נפוץ למדי. לידה זה חלק מהעולם הטבעי ויש לה הסבר טבעי.

לידה זה ארוע מרגש מאוד, אבל עבור מי שלא מאמין הוא לא קשור לה'. 

האמת שבדיוק אתמול ראיתי את העמוד של עמותת "מושיטים יד" אם אתן מכירות (שבדיעבד זו טעות לאישה הורמונלית🫠) וממש כעסתי אז שאלתי את בעלי למה ה', שהוא לכאורה אל טוב, עושה דברים כאלו קשים לילדים? ולמה הם צריכים לסבול? אני לא מבינה… ואז בעלי אומר לי "את לא מבינה כי הוא ה' ואת רק מיטל" וזה מקומם אבל נכון. כנראה שיש דברים שלא נבין אף פעם

אם מעניין אותך ללמוד אמונה ברצינות, הייתי ממליצה להתחיל עם המאמרים באתר לדעת להאמין מכון עולמות - לדעת להאמין

אמונה רצינית לא מבוססת על רגשות של התעלות רגשית כמו בלידה, אלא על חקירה והעמקה רצינית ומבוססת. יש חשיבות גדולה גם למסגרת ולמעשים. עובדה שהאמונה הרגשית שלך לא גרמה לך לשמור מצוות.

לא חושבת שהוא סנטה קלאוס, חושבת שכל מי שמאמין בה' מתוך פחד מפספס פה נקודה חשובה. ה' הוא אל טוב ומה שבעיניי נתפס כטוב לא בהכרח כזה. אני לא רואה את התמונה השלמה יותר ובגלל זה הוא ה'.

וחקירה צריכה להתחיל מאיפשהו לא? בעיקר משאילת שאלות 

וביהדות בכלל

יש כל מיני זרמים שאפשר ללמוד מהם

מה את מחפשת?

לאיזה סגנון את מתחברת?

הידברות / מכון מאיר / חב"ד

בהצלחה!

ואיזה כיף זה שאת מרגישה טוב ויופי ביהדות

המדע יודע להסביר לפרטים איך זה קורה.

שרשרת של תגובות פיזיולוגיות.

זה אמנם מפעים מאוד ומרגש אבל זה לא משהו שמעלה תהיות על אי קיומו של אלוקים.

ובנוגע לאמונה מסכימה.

האמונה נותנת תחושת ביטחון.

אולי זה משעשע אבל - דמעות, התרגשות, חלומות, כל אלו זה דברים שהמדע לא יודע להסביר

ועל זה הגיבו לך שהמדע יודע להסביר...

בכל מקרה, התרגשות, חלומות וגם תפקוד פיזיולגי של הדמעות בעין, יודעים להסביר.

מצד שני, גם בעיני ההסברים של המדע לא שלמים בכל נושא פיזיולוגי. אבל יכולה בהחלט להבין מי שחושב שהבעיה במדע הוא שהוא לא מתקדם מספיק, ושאין כאן הוכחה לקיום בורא דווקא. 

אבל זה כי חוויתי את זה בעצמי.

יש אנשים שהם יותר זקוקים לבירורים שכליים ולהנחות נבוססות כדי להגיע לאמונה- ואז או שהם מקבלים את אמיתות האמונה ונעשים דתיים

או שהם לא מכירים באמיתות האלה ואז הם כופרים. או שהם חיים בתוך משחק וזה סבל.

אני חושבת שלמי שמאמין, כל חוויה רגשית חזקה, תתחבר באופן טבעי לאמונה.

אצלי הלידה ממש לא דייק תפקיד, אבל את האהבה שלי לילדיי אני חווה כמפתח לחוויית אמונה בה'.

השאלות על הנהגת ה' הן שאלות נכונות, אבל בסוף אין בהן וודאות מוחלטת, כי ה' לא מבטיח לנו כלום.

בחוויה שלי, אנחנו חיים בעולם הזה בעיקר באפלה, כאשר הבהירות שלנו צריכה להיות בשטלה-

האם אני עושה טוב? האם אני מתקדם החיים? האם אני מתקנת דברים שצריכים תיקון?

כי שאלות על הנהגת ה' הן משהו שאין לנו יכולת הבנה אמתית בו.

אנחנו בקושי מבינים את הגוף שלנו שאתו אנחנו כבר 30/40 שנה, ושואפים לדעת את האינסוף, שמקיים את האנושות כולה ואת הבריאה כולה בכל רגע נתון?

זה בלתי אפשרי, פותח פתח לספקות קיומיים ואי אפשר לענות על זה תשובה שמניחה את הדעת, כיוון שהכל מלא סתירות פנימיות.

אגודת אפרת?

בגדול אני חושבת שהייתי משתפת את בעלי אם יש לעזרה שלי לתת השפעה על הבית.

בלי שמות, אם יבין הוא ישמור לעצמו ומניחה שמהר ישכח מהסיפור.. 

ואם הוא יבין לבד… אז שיבין.

אני חושבת שאנשים יודעים שבין אשה לבעלה אין סודות.

ישר כח! אולי עמותת אפרת יכולה לעזור גם.

את לא יכולה להתחייב שתוכלי לספק לה את העזרה שהיא צריכה

אבל הם גוף מסודר ויכולים לעזור

מה שכן אני לא בטוחה שכדאי לפנות אליהם בלי לדבר איתה

נשמע שעדיף להפנות אותה אליהם בעצמה

אמנם זה פחות מקובל בציבור דתי

אבל

הפלה יכולה להיות גם דבר נכון

לא הייתי לוקחת אחריות לשכנע לשנות דעה

(גם בכל נושא משמעותי אחר

אבל במיוחד פה שהאחריות ענקית)

צריך להפריד בין החוויה שלך - הזעזוע והרצון שהיא לא תפיל, לבין החוויה שלה - שבה הפלה היא אפשרות.

אם היא מאוד רוצה את התינוק אבל חוששת מדברים טכניים שיקשו עליה, זה המקום להציע עזרה, כמובן לפי הכוחות והיכולת שלך.

אבל אם היא לא בטוחה שהיא רוצה את ההריון הזה - זה שלה. אל תתערבי לה בזה. את רוצה לקחת אחריות על ילד שיוולד למרות שאימא שלו לא רצתה אותו?!

על דעה שנויה במחלוקת

בנושא רגיש

אבל נצרכת מאד

בעולם מדי שמרני מכדי לראות קצת מעבר

כרגע זאת לעוד 7 חודשים.

זה עוד הרבה זמן ואת לא יכולה לדעת באיזה מצב משפחתי ועומס את תהיי..

לא הייתי נותנת לחברה תחושה של תשמרי את ההריון ותקבלי את העזרה, כי אם לא תוכלי לתת אותה..

בסוף החברה צריכה להחליט שהיא שומרת עם הנתונים שלה, הכוחות שלה, בלי לבנות על הסביבה..

ברור שהרצון שלנו הוא שההריון ישמר, ותהיה עוד נשמה בעולם..

אולי למרות שזה לא כלכלי אגודת אפרת יכולים לתת את התמיכה הנפשית.

את חייבת לשתף את בעלך ולהחליט יחד, או שלא תתחייבי לעזרה ושהיא תחליט לבדה.

את גם לא באמת יודעת האם תהיי פנויה עוד 7-8 חודשים.

אולי תהיי בהריון בעצמך, אולי חס וחלילה ניתוח או מחלה שלך או של הילדים.

שום סיכוי שהייתי מתחייבת לאדם אחר אפילו לא בקרבה משפחתית.

אגב, וסליחה על הנחרצות, אני כשאני רואה שאני כבר חזקה פיזית ונפשית ויש לי זמן אני מבינה שזה הזמן להביא עוד ילד ולא לעזור למישהי אחרת עם הילדים שלה.

בעיניי זה ערך וקודם לכל.

ברור שכל אחד מדבר מהרהורי ליבו ותפיסת עולמו,

אולי העצה לא מתאימה לחייך, רק רציתי להאיר גם אל הצד הזה. 

זה מורכב וצריך להתייעץ עם גורם מקצועי,

ועם כל העזרה שתתני בסוף ההתמודדות היא שלה.

לגבי השיתוף מבחינתי אישה ובעל זה אחד.

לא שומרת ממנו שום סוד וגם במידה ששיתפתי חברה, אני לא מצפה שתשמור דברים אישיים שלי מבעלה.

ככה גם בעלי איתי.

נראה לי שרוב האנשים לוקחים את זה בחשבון.

צריך להיזהר גם אישה עם בעלה..

יש צנעת הפרט.

ויש סטיגמה שתיווצר אם היא תשתף את בעלה וזה לא הוגן כלפי החברה.

כשאני מדברת עם מישהי בפרטיות על דברים אישיים שלי אני יודעת שמי שבחדר זה מי ששומע וזה אמון בסיסי לא להעביר את זה הלאה אלא במקרה של צורך מאוד קונקרטי.

יש נפרדות בין בני זוג בדברים מסויימים ובעיני שיתופים מהסוג הזה זה מקום שצריך להיזהר בו.

אז לא אומרת בשום סיטואציה לא לשתף, כתבתי שזה נשמע לי מקרה שמותר לשתף. אבל באופן אוטומטי כל דבר יעבור זה לא שייך מבחינתי.

אתמול בדיוק שאלתי את גיסתי אם היא מרשה לי לשתף את בעלי במשהו שהיא סיפרה לי והיא אמרה שכן בגלל שהוא אח שלה.. ושהיא מעדיפה שאחיות שלה לא יעבירו הלאה והגיסים לא ידעו.

מתבעלי אין לי סודות אבל סודות של חברות שלי הם לא שלי. ולכן אבקש רשות לשתף ולא אצא מהנחת יסוד שאישה מספרת לבעלה את הכל.

זה כ"כ לא נעים שאישה זקוקה לאוזן קשבת אבל תחשוש כי עוד מישהו ידע.

ולגבי הסיטואציה בהחלט להפנות להתייעצות במכון פועה.

כי זה לא נושא שיחה של "בוא תשמע ג'וס"

אבל מבחינתי בעלי זה כמו לכתוב ליומן, זה כמו מחשבות שאני אומרת בראש שלי,

אני לא מסננת מילים או רגשות כשאני לידו, בטח במקרה של דברים שמטרידים אותי או במקרה הזה עם השלכות משמעותיות עלי.

הוא גם לא מכיר אישית את החברות שלי ולא מגבש דעה או שופט אותן, לרוב לא אשתף אותו כי זה לא מעניין אותו.

ככה אנחנו וטוב לנו ככה ואני בטוחה שזה לא נדיר.

לא יודעת לגבי הלכות לשון הרע, אני לא כזאת צדיקה.

כלומר שלא רק מותר אלא מצווה לספר לו.

ואם את לא רגועה על זה תשאלי רב..

האם עזרה טכנית תוכל לשנות את ההחלטה שלה,

ואם היא תשמח שתנסי לחשוב איך אפשר לעזור או לארגן עזרה,

ואם היא בכיוון חיובי,

אפשר לשתף את הבעל בלי שם כמובן, ואם כולם זורמים ובסוף זה יוצא לפועל - אז הוא יבין. מן הסתם זה יהיה ברור לה שאם את עוזרת לה, בעלך יודע למה זה נצרך.

לומר לו שמדובר בעניין נשי, שתהיה תועלת עצומה וגמילות חסדים גדולה מאוד אם תוכלי להציע לה עזרה משמעותית אבל זה יבוא על חשבון המשפחה שלכם.

אם היא תעשה הפלה הוא לא ידע מזה. אם בסוף ידע על ההריון והלידה אולי יחשוב שהיה מדובר בעיניין של פוריות או הריון.

אגב, אין לי דעה האם זו התערבות הגיונית או מוגזמת בחיים של מישהי אחרת, אבל זו אכן סוגיה בפני עצמה. 

ועד כמה תוכלי לסייע לה?

- בקימות בלילה

-בבקרים

- אחהצ עם הילדים האחרים

- מקלחות

- השכבות

- איסופים

- הסעות לחוגים

- תפעול הבית: כלים, כביסות, ניקיון

בקיצור להבין מה זה אומר קושי "טכני" ואיזה מחיר החברה ומשפחתה ישלמו אם  הילד יוולד.

הייתי מפנה לרב או לגורם מוסמך בתחום הנפש שיוכל לייעץ לה.

היא מתעסקת בנושא הפלות,ויש לה כתפיים מאוד רחבות בהכל,כולל דעת תורה

אם את רוצה מספר תשלחי לי הודעה 

והאמת שלא ברור לי איך את יכולה להתחייב לעזור לה מבחינה טכנית ו/או נפשית, בצורה משמעותית עד כדי כך 

אמאלה. ילד זה לא לשנה-שנתיים. בע"ה זה לכל החיים.

ואני חושבת שעניין ההפלה הוא גם ככה לא "על הדרך" לאף אחת. זה לא שמי שעושה הפלה זה יאללה תור וביי. ממש לא.

אם זה מה שהיא החליטה, אני סומכת עליה.

אם היא רוצה להתייעץ? באהבה. אנסה לעזור לה לסדר את המחשבות *של עצמה*

אבל נראה לי שלבוא ולהגיד למישהי - מאמוש אולי תלדי ואני אבוא 2 לילות בשבוע לטפל בו, זה נותן תחושה רעה ואולי גם מסוכן. 

לא אמרתי לה שאני מזועזעת. ניסיתי להיות נייטרלית כמה שיותר בשיחה איתה.

ואני מבינה שהיא אולי (כמעט בטוח) לא רוצה לשמוע את זה.

בס"ד

לגבי בעלך - אני חושבת שמה שנאמר לי נאמר רק לי ואני לא משתפת את בעלי בשיתופים של החברות שלי (אלא אם כן מסיבה כלשהי ביקשתי רשות ממנה והיא נתנה לי אותה). אני חושבת שאפשר לעשות כמו שקופצת לרגע הציעה, ולא רואה צורך לפרט לו, לא לגבי מי החברה וגם לא לגבי הסיפור עצמו, אלא להסביר בכללי שיש מקרה מורכב ושזה יהיה חסר גדול.

ולגבי עצם העניין, זאת שאלה גדולה מאד שתלויה בכל-כך הרבה גורמים...

אני מסכימה עם אלה שכתבו שקשה מאד להתחייב לעזרה לטווח שהוא לא מיידי כי אי אפשר לדעת מה יוליד יום. אם הקרבה ביניכן מאפשרת את זה אולי אפשר לשאול אותה אם יש משהו שאת יכולה לעשות בשבילה בתקופה הזאת באופן כללי כדי קצת להקל עליה (בלי קשר להחלטה שהיא תקבל בסוף). אולי בדרך עקיפה התמיכה הזאת תתן לה קצת מהאוויר והכוח שהיא צריכה. וכמובן להתפלל עליה.

(אם היא הייתה מתייעצת איתך או משהו כזה זה היה שונה אבל נשמע שזה היה יותר שיתוף חד-צדדי, לפחות ממה שתיארת פה).

ובמקרה שהיא תשמור את ההריון בע"ה לזכור את המורכבויות שהיא סיפרה לך ולהציע את עזרתך בזמן אמת במהלך ההריון ואחרי שהיא תלד (לפי מה שתוכלי כמובן).

את מהממת מכחול. (לא שלא ידענו קודם...)

שה' יאיר את דרכה של חברתך...🙏🏻

ועם זאת אני חושבת שהבעיה כאן היא יותר עמוקה מסתם אוורור.

את מתארת מישהו שאת לא נהנית להיות במחיצתו, וזה מאוד מאוד כואב, ובאמת לוקח את האוויר.

את הולכת.לטיפול בנושא?

הןא יודע מה כבד עלייך בהקשר הזוגי?

הכל נשמע לו מעליב, גם כשכתבתי בצורה מאד מכבדת בעיניי.

עייפתי.. לפעמים קשה לי להכיל את עצמי אז בטח שלא להכיל תגובות של איש נוסף למה שקורה איתי.

חייבת שימציאו מודל כזה של תקופות של רווקות באמצע הנישואין.

אין לי אויר רק מלשמוע את החוויה שלך

אני מצטרפת להמלצה על טיפול זוגי

והאמת לדעתי כדאי לך גם משהו רק לעצמך נשמע שאת זקוקה למרחב והקשבה רק שלך לפני שבאים למרחב הזוגי.

אגב, הוא יודע על הקושי שלך?

גם אם האיש שלך לא רואה בעיה בזוגיות, לך יש קושי וחשוב שתדברו על זה כי ככל שתבלעי יותר זה ירחיק אותך ממנו יותר

הייתי בעבר בטיפול אישי (הוא לא בעניין של טיפול זוגי), וכרגע אין לי אפשרות כלכלית לזה.

חבל לי גם בשבילו, הוא איש טוב סך הכל, אולי אני במבנה שלי פחות מתאימה לחלוק את החיים שלי עם עוד מישהו? יש מצב כזה?

בכל מקרה ממש תודה!

זה הסתיים כשילדתי, ועכשיו יהיה לי קצת קשוח לחזור. טיפול זוגי הוא לא בעניין.

וגם הרגשתי שזה סתם אותי בעמדה של אני הבעייתית ואם רק אתקן את עצמי יהיה טוב יותר, והיה לי קצת קשה עם זה, זאת ההרגשה שקיבלתי ממנו.

אני רוב הזמן מחזיקה את עצמי ורוצה שקט אז מתנהלת לפי מה שצריך אבל יש רגעים של נפילות שאני רק רוצה שקט והנוכחות שלו נהיית כבר ממש כבדה ומעיקה. האמת חשבתי שזה דפוס מוכר, מבינה עכשיו שזה לא חייב להיות ככה?

הוא בן אדם טוב סך הכל ומאד משתדל שיהיה טוב למשפחה, יש אינסוף דברים חיוביים בדמות שלו כאבא וגם כבן זוג, רק התלות והאובססיביות הזאת כבר גדולים עליי

במקלחות- יום אחד הגדולה מתקלחת ולמחרת השניה.

בהשכבה- אפשר להפריד חדרים? או להשכיב את הקטנה ואז את הגדולה? זה יכול לקצר תהליכים כי הן לא יריבו.

אולי לעשות לגדולה מבצע עם פרסים שאם תתקלח לבד חודש שלם תקבל הפתעה? גם לקטנה אפשר למצוא משהו בסגנון.

בקיצור לחשוב ביחד עם בעלך על רעיונות יצירתיים ולא בקטע של ביקורת עליו אלא שינוי בהתנהלות עצמה.

להצעה למבצע עם פרסים בשביל הגדולה.

זה כן גיל שממש הגיוני כבר להתקלח לבד.

מניסיון אצלנו ילדים לא תמיד אוהבים את הרעיון, אז צריך דרבון עד שזה נהפך להיות להרגל.

אם כן, הייתי מעבירה למקלחת רגילה, הרבה פחות זמן. זה קודם כל

דבר שני,  להתעסק עם ילדים שרבים אחרי יום עבודה ארוך ואז השכבות פלוס ריבים במקום לקחת רגע לעצמי שניה אחרי שנכנסתי לבית כנראה היה גורם לי לצעוק גם. לא שאני לא מבינה אותך, כן? גם להיות עם ילדים כל היום זה קשה

אני אגיד משו שאולי לא פוליטיקאי קורקט, אבל הייתי מורידה את זה מבעלך. בסוף אם יוצא שבזמן היחיד שהוא איתן במהלך היום הן מקבלות דמות כועסת, זה לא זכרון נעים ולכן הייתי מחליפה איתו והוא יקח את הקטן בזמן שהן בדרך לישון (הן בהחלט יכולות לישון עד 19.30 בגיל הזה לדעתי ואת אומרת שהן גם עייפות אז להתחיל סדר ערב רק ב7, 7 וחצי זה קצת מאוחר בעיניי ומשפיע על ההתנהגות)  ואת תקלחי מוקדם יותר את הגדולה בזמן שהקטנה איתו ואז שיתחלפו בשמירה עליו

זה גם טירוף שהוא חוזר מיום עבודה אינטנסיבי וישר נמצא איתם כל שאר הזמן..

ממש טבעי שהוא יצטרך בעצמו קצת זמן רגוע..

ולא פלא שהוא מתעצבן

אז באמת לחשוב יצירתי וקצת לפרק את העומס..

אהבתי את רעיון פיצול המקלחות.. זה גם יוצר נעים בשבילן ופותח פתח לתקשורת רגועה.

אחד ממכם עם כל אחת.. ושוב מראש על איזה משחקון לעשות ביחד במקלחת כדי שתהיה כייפית..

והכל בסדר ב"ה

אז תעיפי את המצפון לפחות...

בגדול ממש בקצרה היית שמה את הקטן ליומיים שלושה בשבוע אצל מישהי וקצת יותר נושמת בבקרים ואז יהיה לך יוצר רוגע לחשוב איך להעלות את הדברים לדרך המלך.

דבר שני וזה משהו שאני גם רוצה לעשות בעצמי הדרכת הורים, עדיף בדרך התקשורת המקרבת..

דבר שלישי,  עם ילדות בגיל הזה ממש אפשר לדבר ולתכנן ולחשוב ביחד איך אחהצ יהיה זמן מהנה ואיך ההשכבות יהיו ברוגע.

איך לדבר? עדיף בהתחלה עם כל אחת בזמן אישי שלה, ליצור זמן שאת רק איתה, בפניות, יכולה להסתכל עליה ולדבר איתה בגובה העיניים, ברוגע. זה יוצר זהב ולמדתי את זה מ @קמה ש...

לשתות קפה ביחד , היא שוקו, לקנות עוגיות,לשים לשנייה ולתינוק סרט!! כןכן לא יקרה כלום מפעם אחת ולשבת לדבר איתה כאילו היא מבוגר.

שולחת כי הקטן התעורר

אפשר לקבוע איתן שכשנכנסות למיטה שומעות פודקאסט שאוהבות ואז הן נהנות ויש להן מוטיבציה להיכנס למיטה

זה גם מרגיע ומקדם הירדמות

וגם בעלך יכול לצאת ותוכלו לפטפט קצת עד שהקטן מתעורר..

מה עוד?

נשמע מתיש לצאת פעמיים לאיסופים ומבזבז מלא אנרגיה...

אולי להכין קופסה עם אוכל לגדולה, לצאת לאסוף אותה, לשבת לאכול באוטו (או בחוץ ליד ביס ביום נעים) לשמוע איך היה לה היום, אפשר לשמוע איזה שיר ביחד עם היא לא משתפת או אין לך סבלנות לשמוע ואז לנסוע להביא את האמצעית...

גם לקטן אפשר להכין קופסת נשנושים לנסיעה...

ובגדול, לחשוב על זה שעכשיו כשהם ילדים נבנה הקשר ביניכם אז שווה כל טיפת השקעה בלהביא את הקשר למקום של באמת קשר, כמו של מבוגרים, ואיך @אמהלה

כתבה כאן פעם והולך איתי תפקידנו כמבוגרים זה לדבר כל הזמן עם הילדים, לדבר, לדבר, לדבר .. נראלי ציטטה את בעלה.. אמהלה אני זוכרת נכון?

זה קשה ותמיד קל יותר לכתוב מאשר לעשות (גם אצלי..) אבל לדעתי שזו הדרך והמטרה של הזמן ביחד..

מקווה שאני בכיוון בכלל

ובהצלחה גדולה גדולה!!🩷🩷🩷

בעלי לא זכר בכלל את עניין המקלחות

והם לא התקלחו שבועיים וחצי!!!!!

ומבטיחה לך שלא קרה להם כלום..

לא היו תולעים, כינים, מחלות..

או שלא באמת צריך להתקלח ככ הרבה

או שה' עשה לנו נס כמו במדבר😆

על האופן האופטימי שבו את רואה את הדברים...

פה זה צא כזה אישיו בשבילי

רק קיוויצי שהם לא יספרו למישו חחחחח

שבאמת זיהית את זה טוב - את בהישרדות, ולכן הכל הרבה יותר קשה.

כי באמת סדר היום שלכם מאוד אינטנסיבי בדברים טכניים, שלא מאפשרים לך פניות ומעייפים את כולכם.

דבר ראשון , הייתי בודקת את עניין האיסופים.

האם יש עוד ילדים מהשכונה באותו הגן / בית הספר?

האם אפשר לעשות תורנות?

אם לא, שוקלת לאסוף את הילדה מהגן מיד אחרי האיסוף מבית הספר.

25 דקות נסיעה לגן זה המון. זה בגלל פקקים או בגלל מרחק?

אם זה פקקים, אז אם תאספי אותה מיד אחרי שאת אוספת את הגדולה, זה גם יכול להקל ולחסוך זמן.

אבל באמת, ממש הייתי עושה המון מאמץ בשביל לראות איך להקל בעניין הזה, זה יכול להרגיע הרבה.

אופציה נוספת, להביא בייביסיטר לזמן שאת יוצאת להביא את הילדה מהגן, ככה הגדולה והתינוק לא יצטרכו להיסחב איתך והיה לך קצת זמן עם הילדה של הגן. זה גם יכול להקל מכל מיני כיוונים.

מצטרפת למי שכתבה, שמקלחות בשעה 19:00 זה מאוחר, ואין פלא שהן עייפות.

אצלנו עם גילאים דומים, ארוחת ערב ב17:30 (לפעמים גם לפני), ומיד אחר כך מקלחת. בדרך כלל בשעה 19:00 אנחנו כבר אחרי כל הארגונים, וזה זמן משחק רגוע עד שהולכים לישון.

בתור מישהי שגם הייתה בעבר לבד בבית עם תינוק, וגם הייתה מגיעה אחרי יום עבודה ישר לילדים, שניהם מאוד מאתגרים.

אבל באמת לחזור הביתה מאוחר ומיד לנחות לילדים ברמה שדורשת הרבה סבלנות (מקלחת, השכבות, אלו חלקים מאתגרים שדורשים פניות), זה ממש קשה.

ודבר נוסף, סדר פחות או יותר קבוע יעזור. שידעו מה קורה מתי, ארוחת ערב מסודרת, זה עוזר.

א. להקדים את ההתארגנות בהרבההה...

5וחצי להתחיל להכין ארוחת ערב ואז לאכול..

מקלחות- אפשר או יום הגדולה ויום הקטנה...

וסליחה על ההצעה- אבל אני היתי משחררת יותר כי בעיני הלכלוך יורד בסוף...אבל הרושם והזכרונות מהילדות של האוירה בבית והאבא שהיה איתנו-זה נשאר לכל החיים ומעצב את הנפש..אז לתקופה זמנית עד שתצליחו לייצב את הארוע אפשר להוריד גם יותר מקלחות.

לדעתי אם את תתחילי מוקדם וידאר לו פחות משימות זה יעזור.

ב. את צריכה לעשות פוס משחק בתוכך

למה את חיה בהישרדות? זה החיים שאת רוצה?

מה היית רוצה להכניס לחיים כדי שהנפש תתרומם ותרגיש חיות ושמחה?

איך את יכולה להכניס ביצירתיות ובהחלטיות מקום שיביא את עצמך לידי ביטוי?

בבקרים גם עם תינוק..לשים שעתיים בביביטר ולפנות זמן לעצמך

חוג או אפילו זמן שקט ליצירה לכתיבה לקריאה להליכה..מה שמשמח אותך..להפגש עם חברות

לשנות תדר גם לגבי אחה''צ- למה רק בהשרדות? מה יעשה לך כיף לעשות איתם? מתי את נהנית מהאמהות? מה את יכולה לעשות שיוציא מעצמך הנאה וסיפוק ממה שאת עושה?

ד. לשבת לדבר עם הבעל

לא על זה שהוא צועק

ממש לא

אבל על ההורות והאוירה בבית בכללי

לשתף על עצמך והתמודדות שלך

ולהתיעץ יחד איך אפשר שיהיה אוירה שמחה ונינוחה..מה אתם יכולים לשנות בדינמיקה מול הילדים..לחשוב יצירתי על רעיונות לאיסוף היום וגבולות בנעימות

איך הייתם רוצים להגיב? איזו תגובה גם תשים גבול אבל עדיין תשמור על אווירה טובה וקשר טוב

איזה גורמים י ש לבלגן ואיך אפשר להמנע מהם

בכללי הורות מתחילה מסיפוק צרכים פיזיים והרגלים חום ואהבה וכשהילדים גדלים ההורות מתרכזת באיך..באיך מייצרים אוירה נעימה.. ואיך שמים גבולות יחד עם אמפטיה.ואיך מתווכים סיטואציות ונותנים להם כלים לעבוד עם הרגשות והתחושות שלהם,ללמד פתרון בעיות ..לגשר בין מקיבות

נשמע לי שאתם ממשיכים להיות הורים לקט ים ומצפים שהמציאות תתישר ואין מקום לביקורת על שצועק

כי קורה לכולנו

אבל כן לחשוב יחד בכללי על ההורות

ואז זה ייתן זמן מנוחה גם למי שבאמבטיה, גם לך שיש לך פחות ילדים להתעסק איתם.

ילד אחרי אמבטיה בדרך כלל רגוע יותר.

גם לא יהיה במאבק כי אין לחץ זמן, וגם יחסוך את זה מבעלך.

יש לכם משחקים לאמבטיה? כלי מטבח ודברים כאלה מכניסים למשחקי דמיון ארוכים באמבטיה, והילד יוצא שמח ורגוע יותר.

אפשר אמבטיית קצף פשוט שופכים קצת סבון על האמבטיה ואז ממלאים מים עם הדוש וזה נהיה מלא קצף 

יש עפרונו כאלה שמתאים לצייר איתם באמבטיה, זה גם נחמד מפעם לפעם.

אפשר להכניס קבוע ללוז סיפור שהן יושבות בחדר לבד ושומעות, יש כל מיני כאלה. זמן לגדולות להיות לבד בלי שהקטן יפריע, שומרים להן בנאמנות על הדלת סגורה שלא ייכנס להן התינוק ומרוויחים שקט

למשל קבוצת ווצאפ של גאונים בתנך - שולחים כל יום סיפור, אצלי מאד אוהבים את זה. יכול להיות שיתאים רק לגדולה שלך. אשלח לך קישור עם תירצי.

יש סיפורים של ספריית פיג'מה מוקלטים ע"י ספריית פיג'מה שהם מאד מאד מתוקים, אפשר אפילו במקביל לזה ששתיהן ישבו עם הספר עצמו. אם יתרגלו לזמן מנוחה זה עושה פלאים.

דוגמאות לספרי פיג'מה טובים שאוהבים אצלי ומתאימים לגיל 5-7 בכיף: תשמעו סיפור, יוליה אוספת עלים, הבא בתור, שקית של געגוע, הקיפוד שאמר מה אכפת, עד למעלה, מתן החול וההר הגדול, רוני סינרוני.  יש עוד מלא. הם מתוקים ועדינים ומאתגרים קצת את הראש אז אצלי אוהבים אותם מאד.

אם רק יושבים ושומעים לא יוצאים עם עצבים כמו כשיושבים ורואים סרט ואז יוצאים מאד עצבניים ולא רגועים. אפשר קבוע אחרי האמבטיה, או קבוע בשעה מסויימת אם מסיימות להתארגן יש להן סיפור. ואז יש לך זמן לנשום.

https://chat.whatsapp.com/KoFBwAu9duLCNcsbiPvHNS

@המקורית 

@כבתחילה 

הבטיחו את מקומכם - מלאו את הילדים שלכם באור הנפלא שבסיפורי התנ"ך!

מה מקבלים המנויים? 
✅ סיפורי תנ"ך לפי הסדר - בכל יום, ישירות לווטסאפ. 
✅ גישה מלאה לאתר האינטרנט עם כל הסיפורים!
✅ דף חזרה נפלא לשולחן השבת!

⚠️ חשוב לדעת: החל מהימים הקרובים, הסיפורים יישלחו בקבוצה זו רק מדי פעם.

הצטרפו למאות המשפחות שכבר נהנות מ"האור הנפלא שבסיפורי התנ"ך"!

👇 להרשמה מהירה, ולכל הפרטים:
רישום לקבוצת הואצאפ

זה מתיש!!

את ממש בהישרדות..

מתי את עושה משהו נחמד לעצמך?

מהנסיון שלי, זה נורא שוחק להיות כל היום בבית. ועוד שאת לבד

אני לא יודעת אם יש לך חברות/קהילה אבל בלי זה כמעט מתכון בטוח לשחיקה שלך.

אני ראיתי שבתקופות שהיה לי יותר זמן לעצמי, במובן גם של מנוחה אבל גם של זמן איכותי- שיעור ספורט שאהבתי (לא שהולכים כי חייבים), מפגש חברתי קבוע וכו'-

היה לי יותר סבלנות לילדים . חד וחלק.

אנחנו נשים, כלי קיבול. כשהכלי שלנו ריק קשה לנו לתת הלאה...

ואיפלו שעה בשבוע זה משמעותי.

אז האמת הייתי מתחילה מזה.

לגבי המקלחות אם ש אמבטיה (ובחורף גם חימום טוב בחדר רחצה) אז זה אחלה דבר. לשבת בפנים זה מרגיע, מווסת, מפתח. טיפה קצף ומשחקים וגם יש לך תעסוקה שהילדים עפים עליה!

יום כן יום לא זה קלאסי בחורף, א תטרידי את עצמך בזה. אבל אני חושבת שהשעות שלכם לא נכונות- 7 וחצי לילדה בגן רק להתחיל מקלחת- לא רואה מצב שלא תבכה.

בדיוק אתמול בת ה4 שלי היתה אצל חברה יום ארוך וחזרה מאד מאוחר (7) וכמה שהיה לה כיף היתה עצבנית ובוכיה ולא רוצה להתקלח. בעלי רחץ אותה ב3 דקות, היא נרדמה תו"כ לבישת הפיז'מה. 

אצלי בגילאים דומים לשלך מתארגנים לשינה באזור 17:30-18:00... מתחילים א. ערב ואז לפעמים מקלחות ולפעמים ישר פיז'מות.

עוד דבר שעזר אצלינו מאד זה לעבור למקלחות צהריים. לילדים ולהורים יש אז יותר סבלנות.

אני מבינה שבעלך לא בבית אז אבל אולי אם הגדולה תתקלח כשאת לבד איתה בצהריים- בערב היא תוכל לשחק עם התינוק רבע שעה כשאת מקלחת את אחותה.

ולגבי האיסופים- אני לא יודעת איפה את גרה אבל הייתי כל מאמץ לשנות את הלוז. הוא מתיש ברמות. ועוד עם תינוק שכמו שאת אומרת בוכה הרבה.

תורנות עם הורים אחרים, לוותר על הצהרון, ווטאבר. מגיע לך ולהן יום יותר 'שפוי'.

(אני עושה את זה לעצמי  לפעמים

וזה ממש יותר נוח.)

1. לא לחזור הביתה אחר שאת אוספת את הגדולה

עדיף להשיאר באוטו עם נשנושים או ספר או משו אחר

לעלות ולרדת לאוטו עם ילדה ותינוק זה מתיששש ואני עושה את זה המון

2. מהמם שאת על אף המצב מבינה את בעלך ונכנסת לראש שלו כי זה באמת הגיוני, הייתי מקדימה את המקלחות אפילו כחלק מסדר הצהריים, ממלאה אמבטיה ושישחקו זה ייתן לך גם זמן לעצמך.

ובאמת כדאי שכשבעלך מגיע שייהנו ממני לפחות בחלק מהימים.

בהצלחה ❤️❤️❤️

כדאי לעשות סדר ערב מובנה

מקלחת

אוכל

סיפור/פודקאסט

ומציעה להתחיל כבר בשש/שש וחצי

ולא לחכות לדעה מאוחרת

והאיסופים האלה זה מתיש!!

גן עיריה שנמצא חצי שעה נסיעהזה רחוק ממש

אולי להיעזר בחברה שתחזיר את אחת הבנות פעם בשבוע ואז תצאי פעם ביום ולא פעמיים?

יוצא לי פעמיים, שלוש בשבוע להיות כל אחהצ והערב לבד עם הילדים (4.5, 2.5, חצי שנה) וממש עוזר לי שיש לי לוז מסודר

בשתיים אוספת מהגן, היא חוזרת, אוכלת, משחקת

בשלוש וחצי יוצאת לאסוף את השניה, חוזרות ברבע לארבע- ארבע (תלוי כמה הן נמרחות)

ארבע עד חמש וחצי משחקים, מתקשרים בוידאו לאחיות שלי/ אמא שלי, יצירות.. 17:15 משתדלת (דגש על משתדלת) לסדר איתן קצת ואז ארוחת ערב הכי פשוטה שיש..

חביתה, ירקות, גבינה, פסטה, פתיתים, טוסטים, אם השקעתי מראש אז מרק (כמובן שלא הכל בערב אחד)

אמבטיה- שמה את שלושתם ביחד (הקטן בדפני, הגדולות יושבות) והן מתלהבות להתקלח עם הקטן אז זה גם חוסך מריבות על זה

בהשכבות- הייתה לנו תקופה ממש מתסכלת של השכבות מתישות ומלא מריבות סביב זה, ואז דיברנו איתן (כן, כן, עם שתיהן למרות שהאמצעית כביכול "קטנה") וסיכמנו איתן שכדי שיהיה נעים ללכת לישון, אחרי המקלחת כל אחת בוחרת סיפור ואחרי הסיפורים הולכים לישון יפה.

בעלי הלך איתן במיוחד לחנות, והן בחרו ספר עם הרבה סיפורים וכל ערב בוחרים סיפור מתוך זה ועוד סיפור משאר הספרים בבית וזה ממש הפך את ההשכבות לאחרת לגמרי

וגם כשאחת מהן מתחילה לעצבן קצת בהשכבות, אני לא רבה על זה. שולחת אותה עם ספר/ בובה לשכב קצת במיטה שלנו, להרגע ולחזור.

הן חוזרת כי לא כיף להן להיות לבד שם..

הרעיון הוא לרתום אותן אלינו ולא לריב איתן. 

זה הנסיעה פעמיים להביא את הבנות, כאשר הבת השניה נסיעה של 25 דקות כל צד- אמאלהההה וואו ועוד עם תינוק בן שנה, טירוף!!!
מציעה לך מכל הלב, לבקש, לחפש, להתחנן...שאמא קבועה מהשכונה שלך, או מהאיזור שלך תביא לך את הבת מהגן בתשלום מכובד מאוד. שווה לך ממש!
תחשבי שבשעה הזו התינוק (שבוכה ברוב הנסיעה) יכול לישון בנחת, ילדת בית הספר (משערת שאותה את מביאה סביב אחת וחצי, והתינוק ישן לאחר שהיא הגיעה) משחקת או זמן איכות איתך או ש"הב, או שאת נחה והיא לידך בתעסוקה שלה.
זה יתן לך אוויר לנשימה, זמן לעצמך.
 

שתצא יותר מוקדם הקטנה.

את כבר בחוץ כאילו

לק"י

אם זה בזמן הגן, אז תסבירי לגננת את המצב. מאמינה שהיא תבין.

ואם זה צהרון- אצלינו פותחים בכל שעה שהיא (עקרונית אמורות להיות שעות פתיחה. בפועל, לא).

אני קבוע יושבת אצל הבן שלי בחדר עד שהוא נרדם.

יושבת/שוכבת במיטה ממולו, לא על המיטה שלו. 

עשיתי איזה תקופה ארוכה

הרגשתי זרמים בגוף מעצבים

כמה את יכולה לשבת בחדר סגור ולחכות שיירדמו

התלות הזאת הייתה קשה לי

אני גם עייפה בערב, לשבת לידה שעה אני נרדמת והולך הרעב

זמן להשלמת הודעות, מיילים, פרק בסדרה וכו'..

מסכימה שזה קצת תלות, אבל בגלל שאצלנו מדובר על ילד יחיד בחדר לבד אני יכולה להבין אותו שזה מפחיד להיות לבד בחושך, גם אם משאירים מנורת לילה או דלת חצי פתוחה.

אני רואה את זה גם כצומי וכפינוק עבורו.

יש אור מהמסדרון ואני קוראת עד שהם נרדמים. לפעמים שאני לא מביאה ספר הם שולחים אותי להביא 😂

אני אוהבת לקרוא אז זה הופך את ההתשה של ההרדמות ליותר נעימה

אבל גם לא יכולה להשאר שעה איתם בחדר.

אני מציעה אופציית ביניים, להיות איפה שאני על מזרן/ספה/מיטה שלי (תלוי באמת איפה אני) בצורה רגועהושקטה בלי דיבורים.

הם יודעים שזה התנאי ובד"כ נרדמים שם.

אם מתחיל טיול/משחקים/פטפוטים/אכילת ראש (שלי)

צריך חזור למיטה עם מנורת לילה, אפשר גם לשמוע פודקאסט (סיפורי ילדים) וסלמאת.

בגדול 99 מהפעמים הם פיירים איתי ונרדמים בנחת איפה שאני.

שהיא תבוא לישון בסלון זה יהפוך לה להרגל

אצלך הם לא מתרגלים? 

כמו שאמרת היא לא מבקשת כל ערב..

זה לימים חריגים 

עובדתית- אף אחד אצלי לא עושה את זה בקביעות. זה מפעם לפעם.

העניין הוא שאתמול שו הייתה הבקשה החרגיה אז ישבתי לידה

והיום היא ממש התעקשה

אולי בגלל שאתמול באמת באתי לשבת לידה? 

וגם אומרת לילדים שאני סומכת עליהם

את באמת מפחדת? כן?

את מרגישה שיהיה לך יותר טוב היום לישון לידי?

אז את יודעת שבדרכ ישנים במיטה אבל בגלל שהיום את זקוקה לי ואני צריכה לקפל כביסה אז בואי נביא את הכרית והשמיכה לספה, ואת יכולה להיות שם בלי דיבורים,

אם יש דיבורים את חוזרת לחדר.

את מכירה את הילדה שלך ויודעת אם זה בגלל אתמול או שעדיין מפחדת.

מותר לפחד יום אחרי יום..

בסופו של דבר,

אם היא תתחיל לעשות לך את זה יום אחרי יום את תציבי לזה גבול, נכון?

בואי נלך על ההכי רחוק- שבוע היא תרדם על הספה.

מה רע בזה?

ואת הרווחת שגם התיחסת בכבוד לבקשה שלה ולפחדים שלה, שזה נורא חשוב בעיני

וגם לא היית כבולה לחדר שלה שעות.

בעלי היה במילואים המון זמן, וכשהוא היה במילואים הם ישנו איתי בחדר.

כשהוא חזר, כבר לא.

ועכשיו גם כשהוא במילואים הם בחדר שלהם.

אמרתי מראש שזה רק כשאבא לא בבית

וכשכבר לא התאים שהם יישנו איתי, אמרתי שמעכשיו ישנים כל אחד בחדר שלו (אבל כן ישבתי לידם עד שנרדמו, למרות שבדרך כלל לא)

אפשר גם ללמד גמישות אני חושבת

לפעמים זה קצת מאתגר

אבל אם זה מספיק ברור לנו, זה יהיה ברור גם להם. וגם יאפשר לנו לתת להם במקרים ספציפיים מענה לצורך שלהם

וכשבעלי חזר, הילד חזר למיטה שלו. 

זה לא שפתאום הילד מתחשק לו וזרמת איתו

אני חושבת שהם הבינו שהם איתך כי אבא במילואים לא?

אבל זה אותו עיקרון

היום אני מרשה באופן חד פעמי. זהו.

מה שאני באה להגיד, שלכל כלל יש יוצא מהככל, וזה בהחלט אפשרי לצאת מדגרה לפעמים ואחר כך לחזור אליה

אני נמצאת בסיטואציה דומה וזה באמת קשוח...

בהצלחה! ותחזיקי חזק את הברכה והקדושה שאת מביאה לעולם בהתמודדות הזו 

הבדיקה עצמה לא אוסרת כמובן,

אבל לפעמים יוצא מעט דם,

והכי גרוע - לפעמים הרופאים אומרים את זה גם בלי ששאלת, כי הם יודעים שזה חשוב לטהרה, אז הם מאוד נדיבים ואכפתיים לעזור לך - ולפעמים זה יוצא יותר גרוע. אז אם הרב אומר לזרוק בלי להסתכל - חשוב לומר את זה לרופא.

ולפעמים הבדיקה גורמת לשריטה או מתיחה קטנה למי שרגישה, יכול להיות שעדיף לוותר על בדיקה באותו יום.

צריך לשאול רב.

אמנם המתמר נכנס פנימה אבל את לא חייבת להסתכל (כמו בשירותים) ואם הרופאה לא דתיה מן הסתם לא תגיד לך

ולא ברור לי בכלל שאת צריכה לשאול אותה.

וסליחה שמאנונימי עכשיו רואה, סורי

מבחינה הלכתית צריך לדעת.

הפתרון הוא לבקש מהרופא לזרוק בלי להסתכל.

אבל כמובן הפורום הוא לא מקום לפסיקת הלכה ולכן אין ברירה אלא להתייעץ עם הרב..

שלי כנראה עובדת עם הרבה דתיות, וכנראה שיש כאלה שבקשו לדעת או לא לדעת. או שהיא בעניינים, וחושבת שאולי זה חשוב.

לי רופאה פעם הציעה סטריפינג, בקשתי רגע לדבר עם בעלי וצלצלתי לשאול אם זה אוסר.

בלחש היא שאלה אותי אם אני צריכה להתיעץ עם בעלי על כל דבר, והאם אני מרגישה מאוימת ממנו

זה באמת תלוי בסביבה וברוב המטופלות וכזה

יש רופאים חילונים שאין להם מושג

ויש כאלה עם בקיאות מרשימה בהלכות 😅

לפני הבדיקה.

זה היה. מאד יפה בעיניי

בבדיקת פאפ פוצעים טיפה את צוואר הרחם, כחלק מתהליך הבדיקה. לכן אם יש גם - ברור שהוא מפצע.

זה שונה מבדיקת אולטרסאונד שבה המתמר לא אמור לפצוע את המקום, ואם רואים דם אז כנראה שהוא מהרחם (אלא אם כן יש סיבה לחשוב שזה פצע - אם היה כאב, או שראו פצע בבדיקה, או שהאישה הולכת לבודקת טהרה שרואה פצע).

למרות שהוספת אימוג'י מתאים לא קראתי אותך ככה...🫣

אני על גלולות, אז לכאורה יכולה למשוך

אבל כבר נמאס לי מהכתמים, וגם ככה אנחנו מגבילים את עצמנו...

דווקא סבבה לי לחכות לתאריך כי יש לי דברים לעשות..  

בגדול מתפנקת..

יוצאת עם בעלי, אמא שלי.. קבעתי לי עיסוי...

מתכננת לכבס את הבגדים והעגלה..

יחד עם לנוח מלא. לקרוא ספר..