אני בטוחה שזה ממש מתסכל אבל תסתכלי על מה שטוב, תסתכלי על זה שטוב לך עם הבנות ואת נהנית.. בנוגע למורות יכול להיות שאת פשוט לא מכירה אותן והן לא מכירות אותך, לדוגמא אני שישיסטית,ושהיינו ברביעית הייתה לנו מדריכה ממש ממש טובה שממש התחברתי אליה וכשהיא עזבה בסוף הרביעית ממש היה לי קשה להיפרד ממנה.. ואני זוכרת כשהגעתי לחמישית הגיעה אלינו מדריכה חדשה.. ואני יגיד לך את האמת.. לא סבלתי אותה!! הייתי בטוחה שהיא סתם רעה (אני לא יפרט פה למה..), אבל בסופו של דבר עם הזמן הכרנו יותר ויותר אחת את השנייה והיום אני יכולה להגיד לך שאנחנו חברות ממש ממש טובות וגם שסיימתי חמישית והיא עזבה אנחנו שומרות על קשר טוב .. מאז אני ממש משתדלת לא לחשוב על מורה מסויימת או מדריכה מסויימת שהיא מורה רעה,אלא אני חושבת עליה כעל בן אדם.. כמו שאני רוצה שיתייחסו אליי כאל בנאדם אני צריכה להסתכל על אותה מורה ולא משנה כמה רע היא התייחסה אלייך כעל בן אדם כי תכלס אינלי כזה מושג עליה..  אני לא חושבת ששווה לך לעבור לאולפנה אחרת בגלל זה כי בכל מקום יהיו יתרונות וחסרונות בנוגע לצוות, גם אם את מרגישה ככה לגבי רוב הצוות.. אולי עם הזמן זה ישתפר..? שיהיה לך המונמונמון ב"הצלחה ואם באמת יהיה לך קשה תחשבי על מה שטוב!!

שחשוב שהצוות יהיה טוב ותומך. חברות זה מאוד חשוב, ומורות זה לא במקום חברות, אבל - יש גבול למה שבנות בגיל צעיר מסוגלות להתמודד איתו, וחברות לא יכולות לתת מענה לכל בעיה. יש מצבים שהטוב ביותר לעשות בהם הוא להתעייץ עם מבוגרים. פנייה לחברות בעניינים כאלה, יכולה להתגלות כהחלטה מוטעית. ברור שלא כל מבוגר הוא כתובת עבור עניין כזה, אלא רק אדם שיש לך קשר טוב איתו ושברור לך שאכפת לו ממך.

ואני לא מדברת דווקא על מצבים קיצוניים, אלא גם ובעיקר על מצבים רגילים שכמעט לכל אחד יוצא להתמודד איתם. הדבר נכון שבעתיים כאשר הבת נמצאת בפניימיה, וצוות האולפנה בעצם די ממלא את מקום הבית. מי לא רוצה לדעת שיש מישהו שנמצא שם בשבילה תמיד, שיעזור לה בכל מה שתצטרך, שאכפת לו ממנה ושהיא יכולה ללכת לישון בשקט, כי יש מי שאחראי על העניינים, גם כאשר היא רחוקה כמה שעות מהבית שלה. כאשר זה לא קורה - לא רק שזה חבל (כי תקופת האולפנה היא הזדמנות לרכוש אמון בבני אדם - דבר שחשוב מאוד לחיים אחר כך), זה גם יכול להיות בעייתי. אחותי, למשל, לומדת באולפנה גרועה עם מורות מזעזעות, והיא לא רוצה לעבור כי היא אוהבת את החברות. אני חושבת, והלוואי שאני טועה, שבעוד ממש מעט זמן, כשתסיים ללמוד, היא תצטער על תקופה שלא תחזור לעולם, ושהייתה יכולה להיות הרבה יותר טובה. כשאני נזכרת באולפנה שלי (סיימתי לפני 7 שנים) יש לי זכרונות נפלאים, יש לי סיפורים מקסימים ורגעים בלתי נשכחים. חבל לי שלאחותי לא יהיה את זה. 

אולפנת טוהר ביד בנימין בסגנון דומה לדעתי. אבל קצת קשה להתקבל. כנ"ל רעיה בבית אל

אולפנת ראשית בהר נוף- יש כאלה שיאמרו שחונק אבל לאחרות ממש טוב אז שתבדוק..

יש עוד אחת ששמעתי עליה דברים טובים בבית שמש, שבות אולי?

ושמעתי שפותחים אולפנה חדשה בעכו שאמורה להיות תורנית ועם פנימיה

יש גם את אולפנת חלוצה בנווה שהיא נהדרת אבל זה באמת סופרר רחוק

??

יש את תפארת במגדל העמק

ויש כל מיני אולפנות חרדליות בירושלים אבל לא חסידיות

כל הכבוד על ההשקעה, נראה ממש טוב ומסכם. הייתי מוסיפה בירושלים פרטים גם על תהילה, עטרת רחל ותאיר ציון. (שלושתן מאד מאד דוסיות)