לי אישית זה לא מפריע שמסתכלים, מצידי גם תגיבי, רק תכתבי לפני זה שאת מסתכלת מהצד.

 

לפי דעתי הפורום פתוח, כי לא רק גרושיים (מילון: ילדים להורים גרושים), כותבים פה. גם ילדים להורים בתהליכים, או סתם ריב יכולים להגיב, (לענ"ד).

אין מה לעשות אותו סגור, מי שנכנס מתוך חטטנות, זו בעיה שלו.

אבל זה ממש שונה ילדים בלי הורה לילדים להורים גרושים- לטוב ולרע.

שום דבר ממה שהיא כתבה לא נבע מתוך זילזול?

לא הבנתי איך הגעת לזה..

אלא בגלל שזה לא דומה..
(את ההודעה השנייה כן כתבתי כי אתם יכולים להבין את הצד שלי, אבל לא פה)
איפה זלזלתי?

ב"ה שאבא שלך נפטר לפני שההורים שלך הספיקו להמאס אחד על השני?!
את באמת רצינית?

נכון שמוות זה סופי וכו'

אבל ת'אמת הייתי מעדיפה שאני יזכור אבא של כמה שנים לפני הגירושין.. אוהב ומחבק

שאני יתגעגע אליו ובמחשבה שהוא אהב אותי ומוכן לעשות בשבילי הכל,ולא כמו עכשיו..

הוא חי ואני כועסת , עצובה מתוסכלת, אפילו בחתונה שלי אני לא מאמינה שהוא יגיע, וגם אם כן הוא בטוח יהרוס..

 

 

יש לי חברה שאיבדה באסון מסויים את ההורים שלה והיא בפירוש אמרה לי שהיא מעדיפה שהם הלכו ככה אוהבים ..

 

אז מה עדיף??

תחשב/י על זה..

 

 

 

 

אבל זה לא נראה לך קצת מוזר לרשום דבר כזה??

לא בהכרח שהם היו מתגרשים אם הוא היה חי.. לא בהכרח הם היו נמאסים אחד על השני!

אז כן,יש יתרונות וחסרונות בכל דבר. תבחרי לראות את היתרונות בילדים להורים גרושים.

לא דיברתי על זה שאם היה חי היו מתגרשים ח"ו
מתוש התכונה שהיא מעדיפה שאחד מההורים מת ולא שההורים התגרשו -ואני מסכימה איתה..אם היה לי קשר בריא עם אבא אולי היתי חושבת אחרת ..

באמת כשאת יושבת עם עצמך וחושבת מה את מרגישה הכי עמוק בלב, את מאחלת לעצמך שלא יהיה לך אבא מאשר שיהיה לך את המצב הנוכחי?

 

לא בשבילי אני שואלת, אלא כי אני מקווה שתגידי לעצמך שהתשובה היא לא. גם אם את לא מאמינה שהקשר יהיה יותר טוב עם השנים (או לפחות פחות רע).

אכלתי ממנו כ"כ הרבה סבל וצער

אני מתביישת בו,ובמעשים שלו

אני לא בנאדם רע .. זה נשמע נורא אני יודעת!!

אבל זה האמת..

לי אין קשר בריא עם אבא שלי. כמעט ואין קשר.אפילו לא חיבה.

 

ובכל זאת, אני חושבת שזה לא הגיוני להעדיף שאבא שלך ימות מאשר שההורים שלך יהיו גרושיםם. זה שהם גרושים לא אומר שהם לא קיימים,שהם לא ההורים שלך יותר!

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')