ב"ה

הרי את לא תחכי עכשעו 4-5 שנים כדי להתחתן נכון? אז עדיף כמה שיותר מהר ככל שעוברות השנים זה מלחיץ יותר משתי הבחינות.. גם הלימודים יותר קשים\מעיקים.. וגם כבר כולם מתחתנים סביבך וזה מלחיץ..

קפצי למים.. בהילוך נמוך

בהצלחה ושבוע טוב

זה בעיקר ענין של גישה פנימית.

אם תחליטי שאת רוצה, ולא נכנסת לפחדים, ואת תקחי דברים בסבלנות, ברוח טובה ובשמחה, ושאת רואה משימה חשובה גם בהקמת בית (קודם כל) וגם בלימודים - אפשר.  עיקר הקושי הוא אם האדם "מבהיל את עצמו".

חוץ מזה, מה פירוש "לחכות שנה-שנתיים"? יש לך איזושהי הבטחה שאם את מתחילה עכשיו "לצאת", אז תוך פחות משנה את כבר נשואה? כלומר: בוודאי יכול להיות בעז"ה, אבל גם יכול אחרת. אפילו השלב של האירוסין זה כמה זמן.

ויש לך הבטחה לגבי השלבים הבאים?

לענ"ד - העיקר מה שבפנים והנכונות לקחת דברים בנחת ובשמחה.

כשהייתי רווקה חשבתי איזה קשה זה להיות נשואה...

כשהתחתנתי חשבתי איזה קשה זה להוית אמא.....

כשילדתי חשבתי איזה קשה זה להיות עם שתים או לצאת רציני עם מישהו (אין פניות נפשית וזה לא ילד ששמים בביביסיטר...)...

הקיצור, בכל שלב ב"ה הקב"ה עזר לי והביא לי כוחות.

לגבייך, כל מקרה לגופו, מה את לומדת? אפשר לחלק את הלימודים?

ממה שאני רואה מסביבי איכשהוא הרב מסתדרים וזה נותן לי הרבה כוחות....

בגדול, אני יכולה להגיד לך שאלא אם כן את מכירה את עצמך אות כוחותייך ואת יודעת  שלא תצליחי לשלב לא כדאי לדחות את היציאה לדייטים.... גם עבודה זה לא קל.....

ככל שגדלים (בעיקר בנות אבל גם בנים) ההיצע מתמעט וההצעות איתו.....

מבחינה נפשית אצל רב הבנות מתאים להתחתן בגיל 20+.

והסיבה העיקרית היא שלצערינו הרב מס' השנים הממוצע שלוקח למצוא בן זוג הולך ועולה.....

אבל, תחליטי לפי כוחותייך וגם העזרה שתוכלי לקבל (מההורים וכו'...) מתוך ראיה רחבה וכוללת.

של תפילה והחלטה

לק"י

בתור אחת שהתחילה וסיימה את הלימודים רווקה, נראה שלי היה יותר קל מאשר לחברותי הנשואות שהתחתנו וילדו פעם או פעמיים תוך כדי הלימודים..

אבל- גם בתור רווקה יכולים להיות מליון עיסוקים אחרים שיפריעו ויקשו בתקופת הלימודים.

ככה, שלעניות דעתי תני לעצמך לזרום עם העניין וברגע שזה נראה לך- מתאים ללכת על זה.

וקחי בחשבון שאף אחד לא מבטיח לך שתתחתני עם הבחור הראשון שאיתו תצאי..

אני חשבתי רציני לצאת (אני עדין לא לומדת ) אבל למדתי משהו חשוב ,את עדין בבית ספר מי אמר שאת באמת מוכנה לחיים אני אומרת בתור אחת שעשתה שירות והבינה שהיא צריכה יותר זמן לעצמה לפני שהיא מתחתנת לא כי יש הבטחה אבל מי שלא מוכן לחיים עדיין הוא \היא עלולים להתגרש ...כי את לא בנית את עצמך איך את תבני את הזוגיות המורכבת (בנים מאוד שונים מבנות) לא לפחד שאם אני לא התחתן עכשיו לא יהיה מי שיקח אותי.. זה לחץ לא נכון לא מתחתנים מתוך פחד מתחתנים מתוך הערכה ,האהבה ,רצון לחיים משותפים וילדים...לא לוקחים מישהו במקס' נתגרש זה משהו מאוד מורכב ...יש לך זמן אל תרוצי לפני שאת יודעת ללכת עצה ממני .... שיהיה לך רק טוב .... 

"שהיא עדיין בבי"ס"..

מי אמר שהיא "לא מוכנה לחיים"?..

אם את הבנת ש"את צריכה יותר זמן לעצמך" - יפה מאד. אבל זה עדיין לא ניסיון חיים כזה עשיר, שיכול לייעץ למי שאינה מרגישה שזו הבעיה שלה, אלא שואלת על ענין אחר.

ולא ראיתי בדבריה שמץ של מחשבה "להתחתן מתוך פחד.." בדיוק ההיפך. ניכר שהיא מאד רוצה, וה"פחד" הוא הפוך, אם כבר: האם תוכל לעמוד גם בלימודים עם זה.

זה נכון שלא "מתחתנים מתוך פחד", אבל גם לא "מתעכבים מתוך פחד"...

לפני הנישואין אז הם יתגרשו

אף פעם את לא בונה את עצמך וממשיכה הלאה, כל החיים יש מה לבנות ולהתקדם 

כל אדם הוא שונה בגיל 20, 25 , 30, 40 וכו' אז לפי מה שאת אומרת אף פעם אי אפשר להתחתן כי אולי זה יגמר בגירושים

להפך מתחתנים וכל אחד בונה את עצמו ואת הזוגיות שלהם ביחד. אין סיבה לפחד או להימנע מזה בגלל הפחד מגירושים.

רוב הזוגות ב"ה לא מתגרשים ומקסימום אם זה לא מצליח אז כאופציה אחרונה מתגרשים וגם זה לא סוף העולם, לומדים מהטעויות וממשיכים. 

בס"ד

שעשו מחקר בבר אילן על הצלחה בלימודים בין ארבע קבוצות:

רווקות

נשואות ללא ילדים

נשואות עם ילד אחד

נשואות עם שני ילדים ומעלה

ואיזו קבוצה קצרה את ההצלחה הגדולה ביותר בלימודים האקדמאים?

ניחשת נכון. האלה שנשואות עם שני ילדים ומעלה.

ואני יודעת את זה על עצמי גם, על חברותיי וכאופן כללי.

שיהיה בהצלחה והחלטות נכונות!

בתור אחת שהתחתנה וילדה תוך כדי הלימודים אגיד לך מספר דברים...

 האם זה קל לשלב בין לימודים לבין משפחה?

בפירוש לא. בעיקר אחרי לידה.

כלומר להיות נשואה וללמוד זה לא קשה במיוחד (חוץ מבחינה כלכלית שזה שאת לא עובדת

יכול ולא חייב ליצור קושי מסוים שאפשר להתגבר עליו...)

אבל להיות אמא לילד וללמוד זה כבר באמת יותר מורכב אבל אפשרי בהחלט!

יש בנות שמתחילות ללמוד עם שני ילדים ויש בנות שיולדות תאומים תוך כדי הלימודים

וב"ה כולן מסתדרות ומסיימות את הלימודים בהצלחה.

האם קשה להן יותר מבנות רווקות?

כנראה שכן אבל גם לצאת לדייטים ולחכות ולהתאכזב וכו' זה קושי (מסוג שונה).

אנחנו לא בוחרים את הקשיים שלנו וה' הוא זה שמחליט מה מתאים לכל אחד...

מה גם שאף אחד לא מבטיח לך שתתחתני מהר ותלדי מהר (מאחלת לך שכן!! בעיתו ובזמנו אבל

צריך לזכור שהכל פה רק מה' ולא באמת תלוי בנו...).

לכן, עצתי היא שאם את מרגישה בשלה להיפגש עם בנים כדאי לא לדחות את זה

כי אפשר ללמוד ולהקים בית והרבה היו מעדיפות את הקושי הזה מקשיים אחרים...

בהצלחה!!!

הרי לא תקחי חופש כמה שנים לביתך בלבד

דוקא לדעתי יותר קל בלימודים, שיש הרבה חופשות יחסית (ולא חייב להגיע לכל השיעורים)

מבחינת עבודות ומבחנים- תקופה קצרה סה"כ ויש לך חופש מהלימודים באותו זמן

שה' יברך אתכם!

מאורסת בעתיד,

אני לא תלמידת תיכון, ואני לא רוצה להתחתן כי כולם עושים ואני פוחדת להשאר מאחור..

זה בכלל לא בא מהמקום הזה...

וד' צדק בהגדרתו:"ניכר שהיא מאד רוצה, וה"פחד" הוא הפוך, אם כבר: האם תוכל לעמוד גם בלימודים עם זה.

זה נכון שלא "מתחתנים מתוך פחד", אבל גם לא "מתעכבים מתוך פחד"..."

התחתנו כשאשתי סיימה שנה ב' בהנדסת מחשבים (אורך המסלול הדי תובעני הזה הוא 4 שנים). אני הייתי מפרנס יחיד, אח"כ נולדה לנו בת מתוקה, וכשהיא הגיעה לגיל שנה וחצי, אשתי התחילה לעבוד ותוך כדי לסיים את מעט החובות שנותרו לה באוניברסיטה. קשה, אבל ישים.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).