ב"ה

הרי את לא תחכי עכשעו 4-5 שנים כדי להתחתן נכון? אז עדיף כמה שיותר מהר ככל שעוברות השנים זה מלחיץ יותר משתי הבחינות.. גם הלימודים יותר קשים\מעיקים.. וגם כבר כולם מתחתנים סביבך וזה מלחיץ..

קפצי למים.. בהילוך נמוך

בהצלחה ושבוע טוב

זה בעיקר ענין של גישה פנימית.

אם תחליטי שאת רוצה, ולא נכנסת לפחדים, ואת תקחי דברים בסבלנות, ברוח טובה ובשמחה, ושאת רואה משימה חשובה גם בהקמת בית (קודם כל) וגם בלימודים - אפשר.  עיקר הקושי הוא אם האדם "מבהיל את עצמו".

חוץ מזה, מה פירוש "לחכות שנה-שנתיים"? יש לך איזושהי הבטחה שאם את מתחילה עכשיו "לצאת", אז תוך פחות משנה את כבר נשואה? כלומר: בוודאי יכול להיות בעז"ה, אבל גם יכול אחרת. אפילו השלב של האירוסין זה כמה זמן.

ויש לך הבטחה לגבי השלבים הבאים?

לענ"ד - העיקר מה שבפנים והנכונות לקחת דברים בנחת ובשמחה.

כשהייתי רווקה חשבתי איזה קשה זה להיות נשואה...

כשהתחתנתי חשבתי איזה קשה זה להוית אמא.....

כשילדתי חשבתי איזה קשה זה להיות עם שתים או לצאת רציני עם מישהו (אין פניות נפשית וזה לא ילד ששמים בביביסיטר...)...

הקיצור, בכל שלב ב"ה הקב"ה עזר לי והביא לי כוחות.

לגבייך, כל מקרה לגופו, מה את לומדת? אפשר לחלק את הלימודים?

ממה שאני רואה מסביבי איכשהוא הרב מסתדרים וזה נותן לי הרבה כוחות....

בגדול, אני יכולה להגיד לך שאלא אם כן את מכירה את עצמך אות כוחותייך ואת יודעת  שלא תצליחי לשלב לא כדאי לדחות את היציאה לדייטים.... גם עבודה זה לא קל.....

ככל שגדלים (בעיקר בנות אבל גם בנים) ההיצע מתמעט וההצעות איתו.....

מבחינה נפשית אצל רב הבנות מתאים להתחתן בגיל 20+.

והסיבה העיקרית היא שלצערינו הרב מס' השנים הממוצע שלוקח למצוא בן זוג הולך ועולה.....

אבל, תחליטי לפי כוחותייך וגם העזרה שתוכלי לקבל (מההורים וכו'...) מתוך ראיה רחבה וכוללת.

של תפילה והחלטה

לק"י

בתור אחת שהתחילה וסיימה את הלימודים רווקה, נראה שלי היה יותר קל מאשר לחברותי הנשואות שהתחתנו וילדו פעם או פעמיים תוך כדי הלימודים..

אבל- גם בתור רווקה יכולים להיות מליון עיסוקים אחרים שיפריעו ויקשו בתקופת הלימודים.

ככה, שלעניות דעתי תני לעצמך לזרום עם העניין וברגע שזה נראה לך- מתאים ללכת על זה.

וקחי בחשבון שאף אחד לא מבטיח לך שתתחתני עם הבחור הראשון שאיתו תצאי..

אני חשבתי רציני לצאת (אני עדין לא לומדת ) אבל למדתי משהו חשוב ,את עדין בבית ספר מי אמר שאת באמת מוכנה לחיים אני אומרת בתור אחת שעשתה שירות והבינה שהיא צריכה יותר זמן לעצמה לפני שהיא מתחתנת לא כי יש הבטחה אבל מי שלא מוכן לחיים עדיין הוא \היא עלולים להתגרש ...כי את לא בנית את עצמך איך את תבני את הזוגיות המורכבת (בנים מאוד שונים מבנות) לא לפחד שאם אני לא התחתן עכשיו לא יהיה מי שיקח אותי.. זה לחץ לא נכון לא מתחתנים מתוך פחד מתחתנים מתוך הערכה ,האהבה ,רצון לחיים משותפים וילדים...לא לוקחים מישהו במקס' נתגרש זה משהו מאוד מורכב ...יש לך זמן אל תרוצי לפני שאת יודעת ללכת עצה ממני .... שיהיה לך רק טוב .... 

"שהיא עדיין בבי"ס"..

מי אמר שהיא "לא מוכנה לחיים"?..

אם את הבנת ש"את צריכה יותר זמן לעצמך" - יפה מאד. אבל זה עדיין לא ניסיון חיים כזה עשיר, שיכול לייעץ למי שאינה מרגישה שזו הבעיה שלה, אלא שואלת על ענין אחר.

ולא ראיתי בדבריה שמץ של מחשבה "להתחתן מתוך פחד.." בדיוק ההיפך. ניכר שהיא מאד רוצה, וה"פחד" הוא הפוך, אם כבר: האם תוכל לעמוד גם בלימודים עם זה.

זה נכון שלא "מתחתנים מתוך פחד", אבל גם לא "מתעכבים מתוך פחד"...

לפני הנישואין אז הם יתגרשו

אף פעם את לא בונה את עצמך וממשיכה הלאה, כל החיים יש מה לבנות ולהתקדם 

כל אדם הוא שונה בגיל 20, 25 , 30, 40 וכו' אז לפי מה שאת אומרת אף פעם אי אפשר להתחתן כי אולי זה יגמר בגירושים

להפך מתחתנים וכל אחד בונה את עצמו ואת הזוגיות שלהם ביחד. אין סיבה לפחד או להימנע מזה בגלל הפחד מגירושים.

רוב הזוגות ב"ה לא מתגרשים ומקסימום אם זה לא מצליח אז כאופציה אחרונה מתגרשים וגם זה לא סוף העולם, לומדים מהטעויות וממשיכים. 

בס"ד

שעשו מחקר בבר אילן על הצלחה בלימודים בין ארבע קבוצות:

רווקות

נשואות ללא ילדים

נשואות עם ילד אחד

נשואות עם שני ילדים ומעלה

ואיזו קבוצה קצרה את ההצלחה הגדולה ביותר בלימודים האקדמאים?

ניחשת נכון. האלה שנשואות עם שני ילדים ומעלה.

ואני יודעת את זה על עצמי גם, על חברותיי וכאופן כללי.

שיהיה בהצלחה והחלטות נכונות!

בתור אחת שהתחתנה וילדה תוך כדי הלימודים אגיד לך מספר דברים...

 האם זה קל לשלב בין לימודים לבין משפחה?

בפירוש לא. בעיקר אחרי לידה.

כלומר להיות נשואה וללמוד זה לא קשה במיוחד (חוץ מבחינה כלכלית שזה שאת לא עובדת

יכול ולא חייב ליצור קושי מסוים שאפשר להתגבר עליו...)

אבל להיות אמא לילד וללמוד זה כבר באמת יותר מורכב אבל אפשרי בהחלט!

יש בנות שמתחילות ללמוד עם שני ילדים ויש בנות שיולדות תאומים תוך כדי הלימודים

וב"ה כולן מסתדרות ומסיימות את הלימודים בהצלחה.

האם קשה להן יותר מבנות רווקות?

כנראה שכן אבל גם לצאת לדייטים ולחכות ולהתאכזב וכו' זה קושי (מסוג שונה).

אנחנו לא בוחרים את הקשיים שלנו וה' הוא זה שמחליט מה מתאים לכל אחד...

מה גם שאף אחד לא מבטיח לך שתתחתני מהר ותלדי מהר (מאחלת לך שכן!! בעיתו ובזמנו אבל

צריך לזכור שהכל פה רק מה' ולא באמת תלוי בנו...).

לכן, עצתי היא שאם את מרגישה בשלה להיפגש עם בנים כדאי לא לדחות את זה

כי אפשר ללמוד ולהקים בית והרבה היו מעדיפות את הקושי הזה מקשיים אחרים...

בהצלחה!!!

הרי לא תקחי חופש כמה שנים לביתך בלבד

דוקא לדעתי יותר קל בלימודים, שיש הרבה חופשות יחסית (ולא חייב להגיע לכל השיעורים)

מבחינת עבודות ומבחנים- תקופה קצרה סה"כ ויש לך חופש מהלימודים באותו זמן

שה' יברך אתכם!

מאורסת בעתיד,

אני לא תלמידת תיכון, ואני לא רוצה להתחתן כי כולם עושים ואני פוחדת להשאר מאחור..

זה בכלל לא בא מהמקום הזה...

וד' צדק בהגדרתו:"ניכר שהיא מאד רוצה, וה"פחד" הוא הפוך, אם כבר: האם תוכל לעמוד גם בלימודים עם זה.

זה נכון שלא "מתחתנים מתוך פחד", אבל גם לא "מתעכבים מתוך פחד"..."

התחתנו כשאשתי סיימה שנה ב' בהנדסת מחשבים (אורך המסלול הדי תובעני הזה הוא 4 שנים). אני הייתי מפרנס יחיד, אח"כ נולדה לנו בת מתוקה, וכשהיא הגיעה לגיל שנה וחצי, אשתי התחילה לעבוד ותוך כדי לסיים את מעט החובות שנותרו לה באוניברסיטה. קשה, אבל ישים.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.