ב"ה

הרי את לא תחכי עכשעו 4-5 שנים כדי להתחתן נכון? אז עדיף כמה שיותר מהר ככל שעוברות השנים זה מלחיץ יותר משתי הבחינות.. גם הלימודים יותר קשים\מעיקים.. וגם כבר כולם מתחתנים סביבך וזה מלחיץ..

קפצי למים.. בהילוך נמוך

בהצלחה ושבוע טוב

זה בעיקר ענין של גישה פנימית.

אם תחליטי שאת רוצה, ולא נכנסת לפחדים, ואת תקחי דברים בסבלנות, ברוח טובה ובשמחה, ושאת רואה משימה חשובה גם בהקמת בית (קודם כל) וגם בלימודים - אפשר.  עיקר הקושי הוא אם האדם "מבהיל את עצמו".

חוץ מזה, מה פירוש "לחכות שנה-שנתיים"? יש לך איזושהי הבטחה שאם את מתחילה עכשיו "לצאת", אז תוך פחות משנה את כבר נשואה? כלומר: בוודאי יכול להיות בעז"ה, אבל גם יכול אחרת. אפילו השלב של האירוסין זה כמה זמן.

ויש לך הבטחה לגבי השלבים הבאים?

לענ"ד - העיקר מה שבפנים והנכונות לקחת דברים בנחת ובשמחה.

כשהייתי רווקה חשבתי איזה קשה זה להיות נשואה...

כשהתחתנתי חשבתי איזה קשה זה להוית אמא.....

כשילדתי חשבתי איזה קשה זה להיות עם שתים או לצאת רציני עם מישהו (אין פניות נפשית וזה לא ילד ששמים בביביסיטר...)...

הקיצור, בכל שלב ב"ה הקב"ה עזר לי והביא לי כוחות.

לגבייך, כל מקרה לגופו, מה את לומדת? אפשר לחלק את הלימודים?

ממה שאני רואה מסביבי איכשהוא הרב מסתדרים וזה נותן לי הרבה כוחות....

בגדול, אני יכולה להגיד לך שאלא אם כן את מכירה את עצמך אות כוחותייך ואת יודעת  שלא תצליחי לשלב לא כדאי לדחות את היציאה לדייטים.... גם עבודה זה לא קל.....

ככל שגדלים (בעיקר בנות אבל גם בנים) ההיצע מתמעט וההצעות איתו.....

מבחינה נפשית אצל רב הבנות מתאים להתחתן בגיל 20+.

והסיבה העיקרית היא שלצערינו הרב מס' השנים הממוצע שלוקח למצוא בן זוג הולך ועולה.....

אבל, תחליטי לפי כוחותייך וגם העזרה שתוכלי לקבל (מההורים וכו'...) מתוך ראיה רחבה וכוללת.

של תפילה והחלטה

לק"י

בתור אחת שהתחילה וסיימה את הלימודים רווקה, נראה שלי היה יותר קל מאשר לחברותי הנשואות שהתחתנו וילדו פעם או פעמיים תוך כדי הלימודים..

אבל- גם בתור רווקה יכולים להיות מליון עיסוקים אחרים שיפריעו ויקשו בתקופת הלימודים.

ככה, שלעניות דעתי תני לעצמך לזרום עם העניין וברגע שזה נראה לך- מתאים ללכת על זה.

וקחי בחשבון שאף אחד לא מבטיח לך שתתחתני עם הבחור הראשון שאיתו תצאי..

אני חשבתי רציני לצאת (אני עדין לא לומדת ) אבל למדתי משהו חשוב ,את עדין בבית ספר מי אמר שאת באמת מוכנה לחיים אני אומרת בתור אחת שעשתה שירות והבינה שהיא צריכה יותר זמן לעצמה לפני שהיא מתחתנת לא כי יש הבטחה אבל מי שלא מוכן לחיים עדיין הוא \היא עלולים להתגרש ...כי את לא בנית את עצמך איך את תבני את הזוגיות המורכבת (בנים מאוד שונים מבנות) לא לפחד שאם אני לא התחתן עכשיו לא יהיה מי שיקח אותי.. זה לחץ לא נכון לא מתחתנים מתוך פחד מתחתנים מתוך הערכה ,האהבה ,רצון לחיים משותפים וילדים...לא לוקחים מישהו במקס' נתגרש זה משהו מאוד מורכב ...יש לך זמן אל תרוצי לפני שאת יודעת ללכת עצה ממני .... שיהיה לך רק טוב .... 

"שהיא עדיין בבי"ס"..

מי אמר שהיא "לא מוכנה לחיים"?..

אם את הבנת ש"את צריכה יותר זמן לעצמך" - יפה מאד. אבל זה עדיין לא ניסיון חיים כזה עשיר, שיכול לייעץ למי שאינה מרגישה שזו הבעיה שלה, אלא שואלת על ענין אחר.

ולא ראיתי בדבריה שמץ של מחשבה "להתחתן מתוך פחד.." בדיוק ההיפך. ניכר שהיא מאד רוצה, וה"פחד" הוא הפוך, אם כבר: האם תוכל לעמוד גם בלימודים עם זה.

זה נכון שלא "מתחתנים מתוך פחד", אבל גם לא "מתעכבים מתוך פחד"...

לפני הנישואין אז הם יתגרשו

אף פעם את לא בונה את עצמך וממשיכה הלאה, כל החיים יש מה לבנות ולהתקדם 

כל אדם הוא שונה בגיל 20, 25 , 30, 40 וכו' אז לפי מה שאת אומרת אף פעם אי אפשר להתחתן כי אולי זה יגמר בגירושים

להפך מתחתנים וכל אחד בונה את עצמו ואת הזוגיות שלהם ביחד. אין סיבה לפחד או להימנע מזה בגלל הפחד מגירושים.

רוב הזוגות ב"ה לא מתגרשים ומקסימום אם זה לא מצליח אז כאופציה אחרונה מתגרשים וגם זה לא סוף העולם, לומדים מהטעויות וממשיכים. 

בס"ד

שעשו מחקר בבר אילן על הצלחה בלימודים בין ארבע קבוצות:

רווקות

נשואות ללא ילדים

נשואות עם ילד אחד

נשואות עם שני ילדים ומעלה

ואיזו קבוצה קצרה את ההצלחה הגדולה ביותר בלימודים האקדמאים?

ניחשת נכון. האלה שנשואות עם שני ילדים ומעלה.

ואני יודעת את זה על עצמי גם, על חברותיי וכאופן כללי.

שיהיה בהצלחה והחלטות נכונות!

בתור אחת שהתחתנה וילדה תוך כדי הלימודים אגיד לך מספר דברים...

 האם זה קל לשלב בין לימודים לבין משפחה?

בפירוש לא. בעיקר אחרי לידה.

כלומר להיות נשואה וללמוד זה לא קשה במיוחד (חוץ מבחינה כלכלית שזה שאת לא עובדת

יכול ולא חייב ליצור קושי מסוים שאפשר להתגבר עליו...)

אבל להיות אמא לילד וללמוד זה כבר באמת יותר מורכב אבל אפשרי בהחלט!

יש בנות שמתחילות ללמוד עם שני ילדים ויש בנות שיולדות תאומים תוך כדי הלימודים

וב"ה כולן מסתדרות ומסיימות את הלימודים בהצלחה.

האם קשה להן יותר מבנות רווקות?

כנראה שכן אבל גם לצאת לדייטים ולחכות ולהתאכזב וכו' זה קושי (מסוג שונה).

אנחנו לא בוחרים את הקשיים שלנו וה' הוא זה שמחליט מה מתאים לכל אחד...

מה גם שאף אחד לא מבטיח לך שתתחתני מהר ותלדי מהר (מאחלת לך שכן!! בעיתו ובזמנו אבל

צריך לזכור שהכל פה רק מה' ולא באמת תלוי בנו...).

לכן, עצתי היא שאם את מרגישה בשלה להיפגש עם בנים כדאי לא לדחות את זה

כי אפשר ללמוד ולהקים בית והרבה היו מעדיפות את הקושי הזה מקשיים אחרים...

בהצלחה!!!

הרי לא תקחי חופש כמה שנים לביתך בלבד

דוקא לדעתי יותר קל בלימודים, שיש הרבה חופשות יחסית (ולא חייב להגיע לכל השיעורים)

מבחינת עבודות ומבחנים- תקופה קצרה סה"כ ויש לך חופש מהלימודים באותו זמן

שה' יברך אתכם!

מאורסת בעתיד,

אני לא תלמידת תיכון, ואני לא רוצה להתחתן כי כולם עושים ואני פוחדת להשאר מאחור..

זה בכלל לא בא מהמקום הזה...

וד' צדק בהגדרתו:"ניכר שהיא מאד רוצה, וה"פחד" הוא הפוך, אם כבר: האם תוכל לעמוד גם בלימודים עם זה.

זה נכון שלא "מתחתנים מתוך פחד", אבל גם לא "מתעכבים מתוך פחד"..."

התחתנו כשאשתי סיימה שנה ב' בהנדסת מחשבים (אורך המסלול הדי תובעני הזה הוא 4 שנים). אני הייתי מפרנס יחיד, אח"כ נולדה לנו בת מתוקה, וכשהיא הגיעה לגיל שנה וחצי, אשתי התחילה לעבוד ותוך כדי לסיים את מעט החובות שנותרו לה באוניברסיטה. קשה, אבל ישים.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!