את הראש של הבחור.

אם אין לו הבנה ומודעות להבדלים האלה, סביר שהוא לא יוכל לענות נכון על השאלה.

אם הוא נשמע לך מבחינת מידות וכו', לדעתי תצאי איתו.

גם אם הוא לא מגדיר את עצמו כשייך לזרם דתי כלשהו, זה לא אומר שהוא לא אידיאליסט, ויכול מאד להיות שהוא כן בעל תפיסת עולם מה שאת קוראת "גאולית", וייתכן מאד שהתורה כן קשורה לכל דבר בחיים שלו - אלו דברים שאם לא דיברת עם הבחור עצמו קשה מאד לדעת אותם. ולכן אני חושבת ששווה לך לנסות.

בהצלחה רבה!!

גילוי נאות: גם אני לא "מהמגזר"... למען האמת אני מגדירה את עצמי כיהודיה עובדת ה', ולא כדתית לאומית / חרדית / כל הגדרה אחרת.

לא משנה לי ההגדרה, כמו שחשובה לי הדרך שלו..

מה לעשות שלא כל "עובד ד' ד"ל" כ"עובד ד' חרדי"....?

יש הבדלים בתפיסות, וזה מה שמפריע...

תודה!

כמו שהאידיאלים והדרך של הבחור..

למה לדעתך תפיסת עולם 'גאולית' לא אומרת דבר על עבודת ד' של הבחור?!

איך הוא מסתכל ומפרש את כל מה שאנחנו עוברים בתקופה הזאת? מה היחס למדינה/ צבא/ עמ"י...?

כל זה חלק מהתפיסה, לדעתי. לא?

יש אנשים שגם אם הם לא "נגד" הם לא בעד מאידיאל... וזה מה שחסר לי..

אז תבדקי דברים שהוא עושה:

איך הוא מתפלל?, איך הוא עם חברים? איזה שירות צבאי הוא מתכנן לעשות\עשה?

האם הוא מתנדב? וכו'

'תפיסה גאולית' זה בעיקר על מה הוא ?מדבר? ולא מי הוא באמת

לפי הדברים שתבדקי תוכלי לדעת את השקפת עולמו.

(רמז: בחור חרדי כנראה לא ישרת שירות קרבי מלא, ובחור בעל חסד כנראה שזה חלק מרכזי בעשייה שלו)

מה יעזור לך לדעת שיעורים של מי הוא שומע?

מה שחשוב זה מה שבנאדם לוקח איתו הלאה

אידאל זה דבר מאד נחמד לדבר עליו ולהתעסק בו, אך בפועל יש הרבה אנשים שנשארים ברמה של לדבר ולחשוב ולא מוציאים אל הפועל דבר ממה שלמדו. 

ויש כאלה שלהיפך, לא למדו מילה מ'אורות' בחייהם, ויש לנו הרבה מה ללמוד מהם על אתגרי התקופה.

. 

"שהתורה קשורה לכל דבר בחיים שלו", זה יכול להיות גם אצל "מגזרים" אחרים. גם אם לא באותה דרך ואותה תפיסת עולם.

אם לך "ממש חשוב" אדם עם תפיסת עולם שרואה במתרחש כעת בארץ שלבים בגאולת ישראל, ורבניו הם מכיוון מסוים - זה לגיטימי. כל אחת עם מה שעיקרי אצלה.

אולי תשאלי מי רבותיו. אולי תבקשי שם של מישהו שמכיר אותו מקרוב.

זו לא הנקודה להגיד סתם לא, או "שיגידו שאת בררנית". הנקודה היא לא לפספס הצעה טובה.

לכן, כדאי אולי לבדוק מעוד מקור במי מדובר.

בס"ד

אני ממש לא אבדוק אם מישהי עשתה שירות לאומי, או מאמינה באידיאלים מסויימים.

כל כך קל לדבר בציבור הדתי \חרדי לאומי על אידיאלים, ושלא יהיה לזה כיסוי תורני ואנושי . 

אבל זה מובן מאליו..(כמו שגם אמרתי, לפי מה ששמעתי כבר- הבחור הוא בעל מידות ותורני...).

למה עושה רושם ש"אידיאלים" זה לא דבר חשוב? אם אני רוצה שהילדים שלי יקבלו חינוך לדרך מסויימת, למה זה לא חשוב לברר שהצד השני מעוניין באותה הדרך?

לא כל התנועה, אבל הרבה מבנ"ע

זו דוגמא לאידיאלים חסרי כיסוי.

זה פשוט כבר מעצבן לראות את זה

אז הרגשתי חייב להגיד.

לפחות שלא יקראו לעצמם דתיים

(מהחוברת שלהם של השבת

בלבד ניתן להבין את זה..).

יש לי מה להגיד בנושא- אבל זה לא קשור לפורום... אז אני אתגבר...

ובדיוק השבת ראיתי  ת'חוברת שלהם..

קיצר...

ב"ה שעכשיו פותחים בבית אל ובמצפה יריחו סניפים של 'שלום לעם'..

הכי טוב.

בס"ד

הייתי מדריך בסניף דוסי של "עזרא", אני עצמי בן של רב....

לפני שנתיים הרב של "שלום לעם" בשכונה ביקש ממני להעביר שיעורים לחבר'ה .

לא היה אכפת לו שאני לאומי, שאשרת בצבא.

העוצמה של מה שעשיתי שם, למרות שהיה מדובר במסגרת חרדית, היתה הרבה יותר חזקה. 

אם מחנכים מישהו בבני עקיבא, להתנדב בחוץ במקום ללמוד תורה, ולעזור בבית. זה לא ממש "תחית האומה בתפארתה" וכו' וכו' .

לא הרב קוק, לא הרב מוהליבר, לא האדמו"ר החלוץ, דיברו ככה, וחשבו ככה.

בס"ד

אבל לא כל בחור בן 22 שמדבר אידיאלים, חי אותם.

ואפילו לא כל רב ומחנך שמחנך לאידיאלים, עושה את זה בצורה מאוזנת ונכונה.

הדיון הוא לא על בני עקיבא/ עזרא/ שלום לעם (מי שהם לא יהיו..).

לא הבנתי מה הקשר בין מה שעשית בתנועה הזאת לנושא הדיון...? |אולי זה השעה?|

ברור שאני מדברת על מישהו שחי את האידיאלים (ולא רק מדבר), אם זה בעבודה (לא משנה מה הוא עושה), בחינוך הילדים, בחסד שהוא עושה, ביחס לסביבה ועוד..

ושיהיה לך המון בהצלחה!

גם לכם, הרבה הצלחה בע"ה!

בס"ד

אם תבררי אותם לפי סוגים ברמה כזאת לא ישארו הרבה

הרי גם בתוך הציבור יש חילוקי דעות, (מרכז, הר המור ,הגוש ,עתניאל,רמת גן,כרם ביבנה, מעלות ,קריית שמונה,וכו' וכו'.)

מה שזרם אחד מגדיר כחשוב, זרם אחר מגדיר כתפיסה מעוותת ושגויה.

בשלב ראשון זה מצחיק לפסול מישהו בגלל שהוא לא נראה בדיוק כמו מה שחשבת, אני לא אומר לך לצאת עם חסיד סאטמר, היהודי הממוצע לא קיצוני כל כך....

בס"ד

הזכרתי את עניין ה"עזרא" וה"שלום לעם" בגלל שיש לנו מה ללמוד מהציבור החרדי, בפשוט ללמוד תורה בלי לעשות מזה יותר מדי רעש. 

יצא לי להיות בשבת עם משפחה מאוד דוסית ומאוד 'ממלכתית'.

עכשיו, כמה שאני חושב הפוך לגמרי מהגישה ה'ממלכתית',

התפעלתי מאוד מהרבה דברים שראיתי אצלם,

שהם בעיני חשובים בהרבה מהיחס שלהם (השגוי בעיני) למדינה.

כי תכלס' התורה זה העיקר,  להיות יהודי טוב ששואף להתקדם,

וכל שאר הדברים הם תפלים לזה.

בס"ד

כמה יש לנו ללמוד מהציבור החרדי.

איזו ערבות הדדית, כמה גמ"חים ותמיכה מתקיימים שם.

הם צריכים ללמוד את זה מאיתנו ?!  

מה זה שייך?

חוץ מזה- בעניין הלימוד תורה/ חסד, אני לא חושבת שהמצב אצלנו כ"כ רע כמו שאתם עושים אותו...

מספיק "לרדת" על הציבור- תמיד יש איפה לשפר, אבל ב"ה, אנחנו מצויינים!

ואני מבין לגמרי את הרצון שלך (אני בדעות כמעט הפוכות,

ביחס למדינה, צבא וכו', אבל אני ממש יכול להבין את

זה שרוצים מישהו באותו קו פחות או יותר).

אבל בכל הישיבות שמנית- הולכים לפי דרכו של הרב קוק, ורובם באותה גישה מבחינת היחס לתקופה/ מדינה וכ"ו.

אני חושבת שאתה קצת פסימי אם אתה חושב שאין הרבה אנשים "בציבורנו" שחיים את האידיאלים, לומדים תורה ומקיימים אותה במסירות נפש...

לדעתך לא צריך לפסול על דבר כזה- זו דעתך, וזה מה שרציתי לשמוע. תודה.

אני עוד מתלבטת.. אפשר?

בס"ד

זו הנקודה, המושג "ציבורנו" לא רלוונטי, כי מאז הרב קוק דברים השתנו, חלקם התפתחו, וחלקם בנסיגה אחורה.

בהצלחה !!!

בכל פעם שאומרים דתי לאומי??? לא מפיהם אנו חיים!!! . אתה תשמח אם כל פעם שיגידו חרדים, נגיד מאה שערים? או סאטמר?

גרסתי,

אדם שמשקיע את זמנו הפנוי בתורה - הוא הוא איש תורה. זו היא כניעה אמיתית.

אדם שנותן כבוד באשר יהיה למשפחה שלו (ובכלל, אך כאן נדרשת לעתים אנרגיה רבה), גם כאשר הדבר עולה לו בזמן רב, גם כאשר הדבר אינו מקובל כל כך.

אדם שלא עושה מכך עניין (ולכן יתכן מאוד שיהיה לך קשה לזהות אותו).

אדם שעושה זאת מתוך בחירה חופשית, ומתוך קבלה שבשכל.

הוא האדם האידיאלי האמיתי. הוא האדם שמכניע עצמו לתורה. אדם שקט. נסתר. שמעשיו אינם מעידים עליו דבר. אדם שלא חי בסביבה שמחייבת אותו חברתית לעשות מעשים כאלו ואחרים (ומתוך כך עושה אותם), ובכ"ז עושה אותם, בלי שום צורך חברתי. הוא האדם האמיתי.

ככל שמתבגרים יותר, יהיה קל יותר לגלות אדם כזה. זה אדם שמחזיק מעמד לאורך שנים. עובד כביכול לאט, אבל איתן, ניצב ואין דבר שמכניע ומכופף אותו.

אבל כאמור, אדם כזה בסיכוי גבוה לא יתגלה סתם כך.

גם השאר הם אנשים טובים, אבל אידאליסט אמיתי, אינו איש "חברתי" (במובן הכביכול "דתי").

ביררתי קצת יותר לעומק, ואכן (כמו שחשבתי)- זה לא מתאים...

ומי שהציע- היה ממש נחמד ולא ניסה לשכנע..

תודה על כל התגובות!

בהצלחה לכולם בע"ה!!

אידיאולוגיה, מטרות בחיים וכד' זה דבר בד"כ גלוי ולא סמוי שאפשר לבדוק אותו עם המון טקט כבר בפגישה הראשונה.

אני יצאתי עם מישהו פעם אחת שכבר שהציעו לי אותו ראיתי שמבחינת אופי הוא "העתק- הדבק" למה שאני מחפשת אבל לפי הרקע והישיבה בה למד זה היה נראה לי שהמטרות שלנו בחיים יהיו שטנות, נאידיאולוגיה ובגדול איך כל אחד יראה את חיענוך הילדים וכו'...

בדייט הראשון כבר דיברנו על נושא אידיאולוגיה ופתיחות (שממנו ממש חששתי שמבחינה אידיאולוגית יהיו פערים), את האמת שהגענו לנושא במקרה וחלק מתוך הכוונה שלי (בסה"כ כדי לבדוק דבר  כזה פשוט מספרים סיפורים מהחיים וכל מיני מקרים בנאליים).

באמת אחרי פגישה אחת ראיתי שהוא בדיוק כמו שחשבתי והחלטתי לא להמשיך.

אחרי פגישה אחת איתו הרגשתי כמו אחרי שבועיים מינימום.

אני ממש שמחה על מה שעשיתי כי בגלל שהאופי מאד התאים היה סיכוי שמאד מהר נקשר נפשית ורק אח"כ נשים לב לפערי האידיאולוגיה.... (קרה לחברה שלי וזה כ"כ קשה.....).

בס"ד

אני חושב שאחרי שלומדים להכיר ,הפערים ניתנים לגישור.

 להכנס מראש להגדרות, עלול לצערי להצמיח קשר רדוד .

כדי להבין מה הראש של בן אדם, צריך להכיר אותו ביום יום ,ולא דרך סיסמאות שהוא יפזר לך.

כי המשמעות של ההגדרות משתנות מאחד לאחד למשל ההגדרה המאד רחבה: "דוס" יש מקומות שפשוט מתכוונים לדתי ממוצע (לא מסורתי/ לייט) ויש מקומות שמתכוונים לחרד"לי סגנון הר- המור.

אבל....

מטרות שונות ואידיאולוגיה שונה (אני לא מדברת על פרטים קטנים) זה הדבר הראשון שחשוב שיהיה בין בני זוג.

אם כל אחד רואה את אורח החיים של המשפחה בצורה שונה באופן משמעותי אז זה ממש בסיס לקשר בעייתי.

מה בני זוג כאלה יעשו ביחד? מה תהיה המטרה שלהם?

ברור שהכי טוב להכיר מהיום- יום ולא מסיסמאות.

דר"א, אידיאולוגיה ומטרות זה לא רק סיסמה (ואם זה ככה אז זה בעייתי) אלה דברים שעושים ביום- יום וזה משפיע על אורח חיים ובעיקר חינוך ילדים.

בתור אחת שמכירה מקרוב המון מקרים של הורים שהיה ביניהם פער כזה זה ממש הורס את הילדים.

לרב החברות שלי היה פער כזה בין בי"ס למשפחה וזה ממש הרס אותם ובלבל אותם אז ק"ו שמדובר ב-2 הורים.

אבל בלי קשר, בתור אורח לרגע, הייתי מהמר שהגיל של כותבת ההודעה המקורית כמו גם שלך, לא עולה על 22 (וזה כי הגזמתי).

עבד ה' אמיתי - הוא בסה"כ עבד ה'. נקודה.

אבל לפעמים צריך להתבגר כדי לדעת זאת. ולפעמים גם הבגרות לא מועילה.

אין לי מושג בת כמה כותבת ההודעה, נראה לי שהיא שאלה דווקא  שאלה בוגרת מאד ומהותית. עבד ה' הוא עבד ה' אבל יש דרכים רבות לעבוד אותו ולא לכל אדם/ זוג מתאימה אותה דרך.

דבר נוסף, 70 פנים לתורה, לכל עבד ה' יש הסתכלות קצת שונה על "דרישותיו" של הקב"ה מאיתנו (אני מדברת הרמת המחשבה ולא ההלתית- טכנית).

תסתכל סביבך, זה נכון לשדך  בחור דתי- לאומי שרואה את עבודת ה' שלו בכך שהוא בצבא קבע לבחורה חרדית מחסידות סאטמר שכל היום עסוקה בעשיית חסד ומעשים טובים (שניהם עובדי ה').

בקשר לגיל שלי, אני יכולה להגיד לך שעברתי את גיל 22 ואני נשואה +.

לא כל מה שכותבים שלא תואם את דעתך הוא לא בוגר.

אני מכיר את ראשי התיבות.

לעומת זאת, ק"ו נבנה על בסיס שאם X > Y,ולכן, אם ב- Y כך, ק"ו שב- X כך. ההנחה שלך אומרת שדיסוננס בין בי"ס למשפחה פחות משמעותי כביכול מאשר כזה בין בית-הספר והמשפחה.

לא מדויק. יש להבדיל בין אדם חסר עקרונות, לבין אדם עם עקרונות אחרים. חסר עקרונות, עשוי להוביל לתאור שאת מתארת (ולא בגלל שזה ק"ו), אך אדם עם עקרונות שונים, לאו דווקא.

ולכן, חרדי ודתיה לאומית צדקת (או הפוך), יכולים בהחלט להתאים. דא עקא! הנסיבות החברתיות (לא הדתיות!) הן שמונעות זאת מאיתנו. למעשה, היה ראוי שדברים אלו יתאימו, אך כיוון שלכל אחד מהצדדים במשוואה (האיש והאשה) יש "קודים חברתיים" שונים, נוצרת כאן כביכול "איבה" ו"סתירה" כאשר אלו לא צריכים להיות קיימים.

לצערינו הרב, בולטת המגמה החברתית בענייני דת. וזה דבר שזועק מן השמים. הופכים את הדת לעניין חברתי. קצרה היריעה מלהסביר את העניין ואת תפיסת העולם שהיה ראוי לכל איש לבחור בה, ומתוך כך ליצור אחדות בעם, אך, כן דווקא בעניינים החברתיים יש פחות בעיה (כל עוד לא מדובר באנשים "חסרי עקרונות").

יש המון יתרונות בגיל צעיר, אך מאידך בגיל צעיר קיימים לעתים מאפיינים של כביכול אידיאולוגיה, בעוד האידיאולוגיה היא למעשה תכתיבי חברה כזו או אחרת או חסר מחשבה מספקת.

לא בוגר זו מילה שלילית מעט. בגרות מתפתח עם השנים. ויש עניין רב ששני אנשים לא בוגרים מפתחים יחד חיים. אך מה לעשות שבגיל צעיר אנשים עדיין פחות בוגרים?

אכמ"ל (בכ"ז צריך לעבוד)

(כי מי יכול להעיד על עצמו?!). 

אבל בכל אופן, לענייננו-

אני כותבת את דעתי הקטנה, מהמעט שאני יודעת. מוזמן להראות לי דברים בעין אחרת. 

האידיאולוגיה של ליצור אחדות בעם (ברמה של להתחתן שני אנשים ממגזרים שונים) מאוד יפה. באמת. אני גם מאמינה שככה זה יהיה בע"ה בעתיד.

אפשר שאלה, ותענה לי בכנות (אתה לא באמת חייב)-

יש לי מישהי להכיר לך שמתאימה לך מכל הבחינות, פרט שולי- היא חרדית. באמת היית מתחתן איתה??

זה נכון ויפה לבוא ולהגיד ש"הופכים את הדת לעניין חברתי", "אחדות בעם". אבל מה יהיה כשתתלבטו לאיזה חינוך לשלוח את הילדים? מה אז? למה להוסיף מראש פערים בין בני הזוג, כשיודעים שאחרי שמתחתנים במילא יתגלו פערים? (כי אחרי הכל מדובר בשני אנשים שונים)

ועוד דבר אחרון שאני באמת לא מבינה- למה לדעתך "האידיאולוגיה היא למעשה תכתיבי חברה כזו או אחרת או חסר מחשבה מספקת"?? לדעתי, אידיאולוגיה באה מתוך לימוד ובירור. לא ככה?

לדוגמא, אם לשלוח את הבנים לצבא או לא- לדעתך זה רק תכתיב חברה, או מצווה מהתורה?! (בהנחה שאתה לא נגד הצבא וזה..)

כתבתי די בקיצור. מקווה שהובנתי. אשמח שתאיר את עיניי.

בס"ד

למרות שאני מבין שלשרת בצבא זו מצווה וכו' ,אני בטוח שיש בזה עניין חברתי.

ושממש לא כולם עושים את זה מצד המצווה שבזה.

ועם כל הכבוד לצבא, יש ערכים שבאים הרבה לפני.

אחוז החרדים שהם ממש אנטי ציונים מובהקים זעום יחסית.

אני כל הזמן מתלבט בשיא הכנות, אם אשלח את ילדיי בעתיד לחינוך דתי לאומי.

ואני לא אפסול אף חרדייה ח"ו !!!

ולפני שאת מתפלאת עליי, תתפלאי על אנשים ונשים בציבור שלנו, שמתחתנים עם חילוניים \חילוניות.   

וברשותך, אחרי זה- כבר אין לי מה לומר...

לגבי זה שיש אנשים שלא מתגייסים לצבא מהסיבה הנכונה- לא עליהם אני מדברת.

"ועם כל הכבוד לצבא, יש ערכים שבאים הרבה לפני."- נתתי את הצבא רק כדוגמא, אע"פ שנראה לי שהגישות שלנו שונות במילא. ערך הגיוס לצבא חשוב מאוד. אולי לא הכי, אבל מאוד!

וזיווג הגון בקרוב!

לפני שבועיים חבר לחץ עליי לצאת עם מישהי מהמגזר החרדי. סירבתי בטענה שאיני חושב שלא אעמוד בציפיות (החברתיות ;) )שלהּ.  ואיני מעוניין להרגיש סוג ב' - ובכל אופן היא תמצא תירוץ למה היא לא רוצה. חברי אמר לי שדווקא לטעמו זה מתאים וכו'.אחרי כמה פעמים, הסכמתי. יש לציין שהייתה לי מניעה בעניין (וכך גם אמרתי לו) כיוון שאני חושב שהיא לא תמצא חן בעיניי.

מפה לשם היה לה תירוץ (אמיתי או לא?) והעניין לא יצא לפועל. אני בגדול מחפש בחורה יראת שמים, שתמצא חן בעיניי (שזה, מסתבר, לא דבר של מה בכך, מה גם שצריך שאמצא חן בעיניה).

מבחינה דתית, כבר כתוב בשו"ע איזו אישה לבחור (מהזכרון: בת תלמיד חכם, ואם אין, בת גבאי צדקה, ואם לא... ואם לא מצא ישא בת מלמדי תינוקות וכו' - יש עוד כמה נקודות של כשרות, וכו'). מעבר לכך מוכרת המימרא "לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי". ככלל, מסופק אני עד כמה הלכות אבן-העזר בעניין הזה עומדות בפני מי שמחפש כלה (מתי צריך לבדוק אחרי כלה, כמה דורות לבדוק, וכו' וכו'). חלקן כביכול כבר לא רלוונטיות היום ממש.

אז כן, איני פוסל כלל חרדית (על אף שבפועל לא יצאתי אפילו עם אחת). לגבי עצמי, ראשית כמדומני שאני קצת שונה מרוב הכותבים כאן (מעבר לכך שאני כבר בן 32). אני משתדל ביראת שמים ככלל וזה העניין שמחפש בבחורה. לגבי הבחורה שאני מחפש, כיוון שמציאת החן הינה עניין חשוב, אני לא מבצע הקפדות בעניין "שיוך מגזרי חברתי כביכול דתי". בפועל רוב רובן המוחלט של הבנות שאני יוצא עימן הן מסוג שיוך דתי לאומי קלאסי (לא חפיפניק, אבל רובן בכ"ז עברו את גיל 24 כך שזה מתבטא במובנים כאלו ואחרים - כפי שאמרתי יש דברים שמשתנים עם הזמן).

מעבר לכך, אם הבחורה היא כזו שרוח הבריות נוחה הימנה, אני יכול לשער שחנן אותה ה' בהתנהגות טובה, ואם יש בה כבוד אל משפחתה, ובעיקר אל זקני משפחתה, מובטח אני שהיא בעלת לב טוב. וכזו ודאי שאני אשמח למצוא.

לגבי עניין ההשפעה החברתית על האדם. אין כאן מקום להרחיב בעניין הזה, לצערי. אך בפשטות שימי לב שאדם הוא בבועה של החברה שבה הוא גר. זה אומר הכל. הכל(!).

אז כן, בגיל צעיר כאשר האידיאולוגיה נבנית, עוד טרם שהאדם מצליח לראות תמונה רחבה מספיק, הוא די פועל לפי תכתיבי החברה וכו'. גם אח"כ מעשיו של האדם נובעים מהחברה בה גדל, אך יש יותר עירוב של החלטות אישיות (עד כמה שהחברה עצמה מרשה לכאלו דברים לקרות...).

(לא שאני מחלקת ציונים או משהו..).

עדיין איני מסכימה עם סוף דבריך, אבל נו, מי אמר שחייב להסכים? (כל אחד והאידיאולוגיה שלו.. ).

רק אם אפשר לומר דבר אחרון בנושא (לא בכוונה לפתוח דיון נוסף..)- אני גדלתי בחברה מאוד שונה ממי שאני היום, שיניתי את אורח חיי בהרבה דברים.. ואני חושבת שעם בירור ולימוד- אפשר לצמצם מאוד את השפעת החברה (אע"פ שאין אפשרות לא להיות מושפעים מהחברה בכלל- אני מסכימה..).

בכל אופן- אשריך. אני מאחלת לך שתמצא את מי שהכי מתאימה לך- בחורה בעלת יראת שמיים בשמיים ושתמצא חן בעיניך- בקרוב ממש!

הרבה הצלחה!

אפשר לא להסכים עם דבריי, אך לשם כך יש לפרוך אותם. יש להבדיל בין "אידיאולוגיה" לבין "רציונליות".

כאשר יש לי תורה כלשהי אני בוחר ופועל בה מתוך אידיאולוגיה. לכל אדם יש את האידיאולוגיה שלו. אני חושב שצריך לצבוע את כל הכבישים בלבן, וחברי חושב שבכחול. לכל אחד יש את הטענות שלו. וכאן אנו יכולים לחלוק אחד על השני, ולחלוק אחד עם השני בעניין הזה.

מאידך, כאשר אני מבצע ניתוח שכלי של בחירת האדם, ומאפייני החיים שלו. כמו למשל, איך אדם בוחר את בחירותיו, או מה עומד מאחורי דעותיו ואהבותיו של אחר, אני עושה זאת ברמה השכלית. התוצאה תהיה אובייקטיבית, תוך הבנה שכל אדם שנבדק הוא סובייקטיבי.

לכן, איני בא בדיון איתך על עצם החברה ומנהגיה אם הם נכונים טובים או רעים, שאכן כאן ניתן להגיד שלכל אחד יש את האידיאולוגיה שלו (או ליתר דיוק את דפוס ההתנהגות שלו). אני טוען טענות שבשביל לחלוק עליי צריך להוכיח. אני טוען שלאדם יש התנהגות מסוימת והיא נובעת מהסביבה שלו, מהשפעתה עליו. זה נכון לגבי כל חברה. זו אינה טענה אידיאולוגית.

בנקל אוכל לומר לך עניינים שמוכיחים את טענתי. את חיה בחברה פתוחה, ולכן יש לך מרחב יחסית גדול לבחור בו את דרכך. לכן בחברה שלנו גם נראה הרבה תנועות של אנשים לכיוונים שונים. כלומר, אותם אנשים שנעים בכיוונים שונים, נעים כך כיוון שהחברה מאפשרת להם לעשות זאת.

למעשה, עם כל התנועתיות כביכול שלך, את עדיין במסגרת שהחברה מאפשרת לך. החברה לא זורקת אותך או פועלת נגדך כיוון שחרגת מהכללים שלה. כך גם בחברה החילונית.

לעומת זאת, אילו היית מגרעין חסידות "קשה", היית רואה שדפוס ההתנהגות שלך היה משתנה כמעט ולא. לא היית מטיילת בין סגנונות שונים, או מבצעת שינויים כאלו אוחרים. למה? כי לא היית רוצה שהחברה שלך תקוץ בך ותקיא אותך מתוכה. עניין קשה הוא לאדם לדלג בין חברות שונות. שכן מהות החברה היא לתת בית חם לאדם, ודילוג בין חברות אינו מאפשר זאת. על כן האדם שואף להישאר בחברתו. מעטים ובודדים הם אלו שמסוגלים להתנתק מהחברה שלהם באופן קר. ומאלו שמצליחים, מעטים שנשארים שפויים, כביכול. הביטי מה קורה לאנשים שעוזבים גרעינים קשים. הם מתפרקים.

במידה ואת חלוקה על טענותיי עלייך להפכיך אותם. אין טעם להגיד שזה עניין אידיאולוגי. כי אני בטענתי כלל אידיאולוגיה. זו טענה כללית.

צריך להבדיל בין התנהגות סובייקטיבית שבה לכל אדם יש התנהגות משלו, לבין ניתוח אובייקטיבי. אגב, למשל, עניין זה והיכולת לבצע ניתוחים כאלו ואחרים (באופן טבעי, ולא מתוך לימוד), אם מתרחש אצל האדם, סיכוי טוב שזה יתפתח עם השנים. כלומר, כאשר יהיה בוגר יותר. אם כי, רבים לא חושבים על עניינים אלו ואחרים.

מיטב האיחולים גם לך.

בס"ד

אבל בכל זאת, לא כל החרדים חסידי סאטמר.

ולא כל הדתיים לאומיים קצינים בקבע, ובוגרי המכינה בעלי.

כמו שאומרים, אינה דומה שמיעה לראיה. הדתיות לא נמדדת בשיוך למגזר כזה או אחר, אלא באופן קיום המצוות. אם הוא בחור ירא שמיים, נעים הליכות ונוח לבריאות, אז למה לא? חוץ מזה, גם במסגרת המשפחתית אפשר ל"גייס" את הבעל לשורותייך האידיולוגיות

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)