את הראש של הבחור.

אם אין לו הבנה ומודעות להבדלים האלה, סביר שהוא לא יוכל לענות נכון על השאלה.

אם הוא נשמע לך מבחינת מידות וכו', לדעתי תצאי איתו.

גם אם הוא לא מגדיר את עצמו כשייך לזרם דתי כלשהו, זה לא אומר שהוא לא אידיאליסט, ויכול מאד להיות שהוא כן בעל תפיסת עולם מה שאת קוראת "גאולית", וייתכן מאד שהתורה כן קשורה לכל דבר בחיים שלו - אלו דברים שאם לא דיברת עם הבחור עצמו קשה מאד לדעת אותם. ולכן אני חושבת ששווה לך לנסות.

בהצלחה רבה!!

גילוי נאות: גם אני לא "מהמגזר"... למען האמת אני מגדירה את עצמי כיהודיה עובדת ה', ולא כדתית לאומית / חרדית / כל הגדרה אחרת.

לא משנה לי ההגדרה, כמו שחשובה לי הדרך שלו..

מה לעשות שלא כל "עובד ד' ד"ל" כ"עובד ד' חרדי"....?

יש הבדלים בתפיסות, וזה מה שמפריע...

תודה!

כמו שהאידיאלים והדרך של הבחור..

למה לדעתך תפיסת עולם 'גאולית' לא אומרת דבר על עבודת ד' של הבחור?!

איך הוא מסתכל ומפרש את כל מה שאנחנו עוברים בתקופה הזאת? מה היחס למדינה/ צבא/ עמ"י...?

כל זה חלק מהתפיסה, לדעתי. לא?

יש אנשים שגם אם הם לא "נגד" הם לא בעד מאידיאל... וזה מה שחסר לי..

אז תבדקי דברים שהוא עושה:

איך הוא מתפלל?, איך הוא עם חברים? איזה שירות צבאי הוא מתכנן לעשות\עשה?

האם הוא מתנדב? וכו'

'תפיסה גאולית' זה בעיקר על מה הוא ?מדבר? ולא מי הוא באמת

לפי הדברים שתבדקי תוכלי לדעת את השקפת עולמו.

(רמז: בחור חרדי כנראה לא ישרת שירות קרבי מלא, ובחור בעל חסד כנראה שזה חלק מרכזי בעשייה שלו)

מה יעזור לך לדעת שיעורים של מי הוא שומע?

מה שחשוב זה מה שבנאדם לוקח איתו הלאה

אידאל זה דבר מאד נחמד לדבר עליו ולהתעסק בו, אך בפועל יש הרבה אנשים שנשארים ברמה של לדבר ולחשוב ולא מוציאים אל הפועל דבר ממה שלמדו. 

ויש כאלה שלהיפך, לא למדו מילה מ'אורות' בחייהם, ויש לנו הרבה מה ללמוד מהם על אתגרי התקופה.

. 

"שהתורה קשורה לכל דבר בחיים שלו", זה יכול להיות גם אצל "מגזרים" אחרים. גם אם לא באותה דרך ואותה תפיסת עולם.

אם לך "ממש חשוב" אדם עם תפיסת עולם שרואה במתרחש כעת בארץ שלבים בגאולת ישראל, ורבניו הם מכיוון מסוים - זה לגיטימי. כל אחת עם מה שעיקרי אצלה.

אולי תשאלי מי רבותיו. אולי תבקשי שם של מישהו שמכיר אותו מקרוב.

זו לא הנקודה להגיד סתם לא, או "שיגידו שאת בררנית". הנקודה היא לא לפספס הצעה טובה.

לכן, כדאי אולי לבדוק מעוד מקור במי מדובר.

בס"ד

אני ממש לא אבדוק אם מישהי עשתה שירות לאומי, או מאמינה באידיאלים מסויימים.

כל כך קל לדבר בציבור הדתי \חרדי לאומי על אידיאלים, ושלא יהיה לזה כיסוי תורני ואנושי . 

אבל זה מובן מאליו..(כמו שגם אמרתי, לפי מה ששמעתי כבר- הבחור הוא בעל מידות ותורני...).

למה עושה רושם ש"אידיאלים" זה לא דבר חשוב? אם אני רוצה שהילדים שלי יקבלו חינוך לדרך מסויימת, למה זה לא חשוב לברר שהצד השני מעוניין באותה הדרך?

לא כל התנועה, אבל הרבה מבנ"ע

זו דוגמא לאידיאלים חסרי כיסוי.

זה פשוט כבר מעצבן לראות את זה

אז הרגשתי חייב להגיד.

לפחות שלא יקראו לעצמם דתיים

(מהחוברת שלהם של השבת

בלבד ניתן להבין את זה..).

יש לי מה להגיד בנושא- אבל זה לא קשור לפורום... אז אני אתגבר...

ובדיוק השבת ראיתי  ת'חוברת שלהם..

קיצר...

ב"ה שעכשיו פותחים בבית אל ובמצפה יריחו סניפים של 'שלום לעם'..

הכי טוב.

בס"ד

הייתי מדריך בסניף דוסי של "עזרא", אני עצמי בן של רב....

לפני שנתיים הרב של "שלום לעם" בשכונה ביקש ממני להעביר שיעורים לחבר'ה .

לא היה אכפת לו שאני לאומי, שאשרת בצבא.

העוצמה של מה שעשיתי שם, למרות שהיה מדובר במסגרת חרדית, היתה הרבה יותר חזקה. 

אם מחנכים מישהו בבני עקיבא, להתנדב בחוץ במקום ללמוד תורה, ולעזור בבית. זה לא ממש "תחית האומה בתפארתה" וכו' וכו' .

לא הרב קוק, לא הרב מוהליבר, לא האדמו"ר החלוץ, דיברו ככה, וחשבו ככה.

בס"ד

אבל לא כל בחור בן 22 שמדבר אידיאלים, חי אותם.

ואפילו לא כל רב ומחנך שמחנך לאידיאלים, עושה את זה בצורה מאוזנת ונכונה.

הדיון הוא לא על בני עקיבא/ עזרא/ שלום לעם (מי שהם לא יהיו..).

לא הבנתי מה הקשר בין מה שעשית בתנועה הזאת לנושא הדיון...? |אולי זה השעה?|

ברור שאני מדברת על מישהו שחי את האידיאלים (ולא רק מדבר), אם זה בעבודה (לא משנה מה הוא עושה), בחינוך הילדים, בחסד שהוא עושה, ביחס לסביבה ועוד..

ושיהיה לך המון בהצלחה!

גם לכם, הרבה הצלחה בע"ה!

בס"ד

אם תבררי אותם לפי סוגים ברמה כזאת לא ישארו הרבה

הרי גם בתוך הציבור יש חילוקי דעות, (מרכז, הר המור ,הגוש ,עתניאל,רמת גן,כרם ביבנה, מעלות ,קריית שמונה,וכו' וכו'.)

מה שזרם אחד מגדיר כחשוב, זרם אחר מגדיר כתפיסה מעוותת ושגויה.

בשלב ראשון זה מצחיק לפסול מישהו בגלל שהוא לא נראה בדיוק כמו מה שחשבת, אני לא אומר לך לצאת עם חסיד סאטמר, היהודי הממוצע לא קיצוני כל כך....

בס"ד

הזכרתי את עניין ה"עזרא" וה"שלום לעם" בגלל שיש לנו מה ללמוד מהציבור החרדי, בפשוט ללמוד תורה בלי לעשות מזה יותר מדי רעש. 

יצא לי להיות בשבת עם משפחה מאוד דוסית ומאוד 'ממלכתית'.

עכשיו, כמה שאני חושב הפוך לגמרי מהגישה ה'ממלכתית',

התפעלתי מאוד מהרבה דברים שראיתי אצלם,

שהם בעיני חשובים בהרבה מהיחס שלהם (השגוי בעיני) למדינה.

כי תכלס' התורה זה העיקר,  להיות יהודי טוב ששואף להתקדם,

וכל שאר הדברים הם תפלים לזה.

בס"ד

כמה יש לנו ללמוד מהציבור החרדי.

איזו ערבות הדדית, כמה גמ"חים ותמיכה מתקיימים שם.

הם צריכים ללמוד את זה מאיתנו ?!  

מה זה שייך?

חוץ מזה- בעניין הלימוד תורה/ חסד, אני לא חושבת שהמצב אצלנו כ"כ רע כמו שאתם עושים אותו...

מספיק "לרדת" על הציבור- תמיד יש איפה לשפר, אבל ב"ה, אנחנו מצויינים!

ואני מבין לגמרי את הרצון שלך (אני בדעות כמעט הפוכות,

ביחס למדינה, צבא וכו', אבל אני ממש יכול להבין את

זה שרוצים מישהו באותו קו פחות או יותר).

אבל בכל הישיבות שמנית- הולכים לפי דרכו של הרב קוק, ורובם באותה גישה מבחינת היחס לתקופה/ מדינה וכ"ו.

אני חושבת שאתה קצת פסימי אם אתה חושב שאין הרבה אנשים "בציבורנו" שחיים את האידיאלים, לומדים תורה ומקיימים אותה במסירות נפש...

לדעתך לא צריך לפסול על דבר כזה- זו דעתך, וזה מה שרציתי לשמוע. תודה.

אני עוד מתלבטת.. אפשר?

בס"ד

זו הנקודה, המושג "ציבורנו" לא רלוונטי, כי מאז הרב קוק דברים השתנו, חלקם התפתחו, וחלקם בנסיגה אחורה.

בהצלחה !!!

בכל פעם שאומרים דתי לאומי??? לא מפיהם אנו חיים!!! . אתה תשמח אם כל פעם שיגידו חרדים, נגיד מאה שערים? או סאטמר?

גרסתי,

אדם שמשקיע את זמנו הפנוי בתורה - הוא הוא איש תורה. זו היא כניעה אמיתית.

אדם שנותן כבוד באשר יהיה למשפחה שלו (ובכלל, אך כאן נדרשת לעתים אנרגיה רבה), גם כאשר הדבר עולה לו בזמן רב, גם כאשר הדבר אינו מקובל כל כך.

אדם שלא עושה מכך עניין (ולכן יתכן מאוד שיהיה לך קשה לזהות אותו).

אדם שעושה זאת מתוך בחירה חופשית, ומתוך קבלה שבשכל.

הוא האדם האידיאלי האמיתי. הוא האדם שמכניע עצמו לתורה. אדם שקט. נסתר. שמעשיו אינם מעידים עליו דבר. אדם שלא חי בסביבה שמחייבת אותו חברתית לעשות מעשים כאלו ואחרים (ומתוך כך עושה אותם), ובכ"ז עושה אותם, בלי שום צורך חברתי. הוא האדם האמיתי.

ככל שמתבגרים יותר, יהיה קל יותר לגלות אדם כזה. זה אדם שמחזיק מעמד לאורך שנים. עובד כביכול לאט, אבל איתן, ניצב ואין דבר שמכניע ומכופף אותו.

אבל כאמור, אדם כזה בסיכוי גבוה לא יתגלה סתם כך.

גם השאר הם אנשים טובים, אבל אידאליסט אמיתי, אינו איש "חברתי" (במובן הכביכול "דתי").

ביררתי קצת יותר לעומק, ואכן (כמו שחשבתי)- זה לא מתאים...

ומי שהציע- היה ממש נחמד ולא ניסה לשכנע..

תודה על כל התגובות!

בהצלחה לכולם בע"ה!!

אידיאולוגיה, מטרות בחיים וכד' זה דבר בד"כ גלוי ולא סמוי שאפשר לבדוק אותו עם המון טקט כבר בפגישה הראשונה.

אני יצאתי עם מישהו פעם אחת שכבר שהציעו לי אותו ראיתי שמבחינת אופי הוא "העתק- הדבק" למה שאני מחפשת אבל לפי הרקע והישיבה בה למד זה היה נראה לי שהמטרות שלנו בחיים יהיו שטנות, נאידיאולוגיה ובגדול איך כל אחד יראה את חיענוך הילדים וכו'...

בדייט הראשון כבר דיברנו על נושא אידיאולוגיה ופתיחות (שממנו ממש חששתי שמבחינה אידיאולוגית יהיו פערים), את האמת שהגענו לנושא במקרה וחלק מתוך הכוונה שלי (בסה"כ כדי לבדוק דבר  כזה פשוט מספרים סיפורים מהחיים וכל מיני מקרים בנאליים).

באמת אחרי פגישה אחת ראיתי שהוא בדיוק כמו שחשבתי והחלטתי לא להמשיך.

אחרי פגישה אחת איתו הרגשתי כמו אחרי שבועיים מינימום.

אני ממש שמחה על מה שעשיתי כי בגלל שהאופי מאד התאים היה סיכוי שמאד מהר נקשר נפשית ורק אח"כ נשים לב לפערי האידיאולוגיה.... (קרה לחברה שלי וזה כ"כ קשה.....).

בס"ד

אני חושב שאחרי שלומדים להכיר ,הפערים ניתנים לגישור.

 להכנס מראש להגדרות, עלול לצערי להצמיח קשר רדוד .

כדי להבין מה הראש של בן אדם, צריך להכיר אותו ביום יום ,ולא דרך סיסמאות שהוא יפזר לך.

כי המשמעות של ההגדרות משתנות מאחד לאחד למשל ההגדרה המאד רחבה: "דוס" יש מקומות שפשוט מתכוונים לדתי ממוצע (לא מסורתי/ לייט) ויש מקומות שמתכוונים לחרד"לי סגנון הר- המור.

אבל....

מטרות שונות ואידיאולוגיה שונה (אני לא מדברת על פרטים קטנים) זה הדבר הראשון שחשוב שיהיה בין בני זוג.

אם כל אחד רואה את אורח החיים של המשפחה בצורה שונה באופן משמעותי אז זה ממש בסיס לקשר בעייתי.

מה בני זוג כאלה יעשו ביחד? מה תהיה המטרה שלהם?

ברור שהכי טוב להכיר מהיום- יום ולא מסיסמאות.

דר"א, אידיאולוגיה ומטרות זה לא רק סיסמה (ואם זה ככה אז זה בעייתי) אלה דברים שעושים ביום- יום וזה משפיע על אורח חיים ובעיקר חינוך ילדים.

בתור אחת שמכירה מקרוב המון מקרים של הורים שהיה ביניהם פער כזה זה ממש הורס את הילדים.

לרב החברות שלי היה פער כזה בין בי"ס למשפחה וזה ממש הרס אותם ובלבל אותם אז ק"ו שמדובר ב-2 הורים.

אבל בלי קשר, בתור אורח לרגע, הייתי מהמר שהגיל של כותבת ההודעה המקורית כמו גם שלך, לא עולה על 22 (וזה כי הגזמתי).

עבד ה' אמיתי - הוא בסה"כ עבד ה'. נקודה.

אבל לפעמים צריך להתבגר כדי לדעת זאת. ולפעמים גם הבגרות לא מועילה.

אין לי מושג בת כמה כותבת ההודעה, נראה לי שהיא שאלה דווקא  שאלה בוגרת מאד ומהותית. עבד ה' הוא עבד ה' אבל יש דרכים רבות לעבוד אותו ולא לכל אדם/ זוג מתאימה אותה דרך.

דבר נוסף, 70 פנים לתורה, לכל עבד ה' יש הסתכלות קצת שונה על "דרישותיו" של הקב"ה מאיתנו (אני מדברת הרמת המחשבה ולא ההלתית- טכנית).

תסתכל סביבך, זה נכון לשדך  בחור דתי- לאומי שרואה את עבודת ה' שלו בכך שהוא בצבא קבע לבחורה חרדית מחסידות סאטמר שכל היום עסוקה בעשיית חסד ומעשים טובים (שניהם עובדי ה').

בקשר לגיל שלי, אני יכולה להגיד לך שעברתי את גיל 22 ואני נשואה +.

לא כל מה שכותבים שלא תואם את דעתך הוא לא בוגר.

אני מכיר את ראשי התיבות.

לעומת זאת, ק"ו נבנה על בסיס שאם X > Y,ולכן, אם ב- Y כך, ק"ו שב- X כך. ההנחה שלך אומרת שדיסוננס בין בי"ס למשפחה פחות משמעותי כביכול מאשר כזה בין בית-הספר והמשפחה.

לא מדויק. יש להבדיל בין אדם חסר עקרונות, לבין אדם עם עקרונות אחרים. חסר עקרונות, עשוי להוביל לתאור שאת מתארת (ולא בגלל שזה ק"ו), אך אדם עם עקרונות שונים, לאו דווקא.

ולכן, חרדי ודתיה לאומית צדקת (או הפוך), יכולים בהחלט להתאים. דא עקא! הנסיבות החברתיות (לא הדתיות!) הן שמונעות זאת מאיתנו. למעשה, היה ראוי שדברים אלו יתאימו, אך כיוון שלכל אחד מהצדדים במשוואה (האיש והאשה) יש "קודים חברתיים" שונים, נוצרת כאן כביכול "איבה" ו"סתירה" כאשר אלו לא צריכים להיות קיימים.

לצערינו הרב, בולטת המגמה החברתית בענייני דת. וזה דבר שזועק מן השמים. הופכים את הדת לעניין חברתי. קצרה היריעה מלהסביר את העניין ואת תפיסת העולם שהיה ראוי לכל איש לבחור בה, ומתוך כך ליצור אחדות בעם, אך, כן דווקא בעניינים החברתיים יש פחות בעיה (כל עוד לא מדובר באנשים "חסרי עקרונות").

יש המון יתרונות בגיל צעיר, אך מאידך בגיל צעיר קיימים לעתים מאפיינים של כביכול אידיאולוגיה, בעוד האידיאולוגיה היא למעשה תכתיבי חברה כזו או אחרת או חסר מחשבה מספקת.

לא בוגר זו מילה שלילית מעט. בגרות מתפתח עם השנים. ויש עניין רב ששני אנשים לא בוגרים מפתחים יחד חיים. אך מה לעשות שבגיל צעיר אנשים עדיין פחות בוגרים?

אכמ"ל (בכ"ז צריך לעבוד)

(כי מי יכול להעיד על עצמו?!). 

אבל בכל אופן, לענייננו-

אני כותבת את דעתי הקטנה, מהמעט שאני יודעת. מוזמן להראות לי דברים בעין אחרת. 

האידיאולוגיה של ליצור אחדות בעם (ברמה של להתחתן שני אנשים ממגזרים שונים) מאוד יפה. באמת. אני גם מאמינה שככה זה יהיה בע"ה בעתיד.

אפשר שאלה, ותענה לי בכנות (אתה לא באמת חייב)-

יש לי מישהי להכיר לך שמתאימה לך מכל הבחינות, פרט שולי- היא חרדית. באמת היית מתחתן איתה??

זה נכון ויפה לבוא ולהגיד ש"הופכים את הדת לעניין חברתי", "אחדות בעם". אבל מה יהיה כשתתלבטו לאיזה חינוך לשלוח את הילדים? מה אז? למה להוסיף מראש פערים בין בני הזוג, כשיודעים שאחרי שמתחתנים במילא יתגלו פערים? (כי אחרי הכל מדובר בשני אנשים שונים)

ועוד דבר אחרון שאני באמת לא מבינה- למה לדעתך "האידיאולוגיה היא למעשה תכתיבי חברה כזו או אחרת או חסר מחשבה מספקת"?? לדעתי, אידיאולוגיה באה מתוך לימוד ובירור. לא ככה?

לדוגמא, אם לשלוח את הבנים לצבא או לא- לדעתך זה רק תכתיב חברה, או מצווה מהתורה?! (בהנחה שאתה לא נגד הצבא וזה..)

כתבתי די בקיצור. מקווה שהובנתי. אשמח שתאיר את עיניי.

בס"ד

למרות שאני מבין שלשרת בצבא זו מצווה וכו' ,אני בטוח שיש בזה עניין חברתי.

ושממש לא כולם עושים את זה מצד המצווה שבזה.

ועם כל הכבוד לצבא, יש ערכים שבאים הרבה לפני.

אחוז החרדים שהם ממש אנטי ציונים מובהקים זעום יחסית.

אני כל הזמן מתלבט בשיא הכנות, אם אשלח את ילדיי בעתיד לחינוך דתי לאומי.

ואני לא אפסול אף חרדייה ח"ו !!!

ולפני שאת מתפלאת עליי, תתפלאי על אנשים ונשים בציבור שלנו, שמתחתנים עם חילוניים \חילוניות.   

וברשותך, אחרי זה- כבר אין לי מה לומר...

לגבי זה שיש אנשים שלא מתגייסים לצבא מהסיבה הנכונה- לא עליהם אני מדברת.

"ועם כל הכבוד לצבא, יש ערכים שבאים הרבה לפני."- נתתי את הצבא רק כדוגמא, אע"פ שנראה לי שהגישות שלנו שונות במילא. ערך הגיוס לצבא חשוב מאוד. אולי לא הכי, אבל מאוד!

וזיווג הגון בקרוב!

לפני שבועיים חבר לחץ עליי לצאת עם מישהי מהמגזר החרדי. סירבתי בטענה שאיני חושב שלא אעמוד בציפיות (החברתיות ;) )שלהּ.  ואיני מעוניין להרגיש סוג ב' - ובכל אופן היא תמצא תירוץ למה היא לא רוצה. חברי אמר לי שדווקא לטעמו זה מתאים וכו'.אחרי כמה פעמים, הסכמתי. יש לציין שהייתה לי מניעה בעניין (וכך גם אמרתי לו) כיוון שאני חושב שהיא לא תמצא חן בעיניי.

מפה לשם היה לה תירוץ (אמיתי או לא?) והעניין לא יצא לפועל. אני בגדול מחפש בחורה יראת שמים, שתמצא חן בעיניי (שזה, מסתבר, לא דבר של מה בכך, מה גם שצריך שאמצא חן בעיניה).

מבחינה דתית, כבר כתוב בשו"ע איזו אישה לבחור (מהזכרון: בת תלמיד חכם, ואם אין, בת גבאי צדקה, ואם לא... ואם לא מצא ישא בת מלמדי תינוקות וכו' - יש עוד כמה נקודות של כשרות, וכו'). מעבר לכך מוכרת המימרא "לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי". ככלל, מסופק אני עד כמה הלכות אבן-העזר בעניין הזה עומדות בפני מי שמחפש כלה (מתי צריך לבדוק אחרי כלה, כמה דורות לבדוק, וכו' וכו'). חלקן כביכול כבר לא רלוונטיות היום ממש.

אז כן, איני פוסל כלל חרדית (על אף שבפועל לא יצאתי אפילו עם אחת). לגבי עצמי, ראשית כמדומני שאני קצת שונה מרוב הכותבים כאן (מעבר לכך שאני כבר בן 32). אני משתדל ביראת שמים ככלל וזה העניין שמחפש בבחורה. לגבי הבחורה שאני מחפש, כיוון שמציאת החן הינה עניין חשוב, אני לא מבצע הקפדות בעניין "שיוך מגזרי חברתי כביכול דתי". בפועל רוב רובן המוחלט של הבנות שאני יוצא עימן הן מסוג שיוך דתי לאומי קלאסי (לא חפיפניק, אבל רובן בכ"ז עברו את גיל 24 כך שזה מתבטא במובנים כאלו ואחרים - כפי שאמרתי יש דברים שמשתנים עם הזמן).

מעבר לכך, אם הבחורה היא כזו שרוח הבריות נוחה הימנה, אני יכול לשער שחנן אותה ה' בהתנהגות טובה, ואם יש בה כבוד אל משפחתה, ובעיקר אל זקני משפחתה, מובטח אני שהיא בעלת לב טוב. וכזו ודאי שאני אשמח למצוא.

לגבי עניין ההשפעה החברתית על האדם. אין כאן מקום להרחיב בעניין הזה, לצערי. אך בפשטות שימי לב שאדם הוא בבועה של החברה שבה הוא גר. זה אומר הכל. הכל(!).

אז כן, בגיל צעיר כאשר האידיאולוגיה נבנית, עוד טרם שהאדם מצליח לראות תמונה רחבה מספיק, הוא די פועל לפי תכתיבי החברה וכו'. גם אח"כ מעשיו של האדם נובעים מהחברה בה גדל, אך יש יותר עירוב של החלטות אישיות (עד כמה שהחברה עצמה מרשה לכאלו דברים לקרות...).

אפשר לא להסכים עם דבריי, אך לשם כך יש לפרוך אותם. יש להבדיל בין "אידיאולוגיה" לבין "רציונליות".

כאשר יש לי תורה כלשהי אני בוחר ופועל בה מתוך אידיאולוגיה. לכל אדם יש את האידיאולוגיה שלו. אני חושב שצריך לצבוע את כל הכבישים בלבן, וחברי חושב שבכחול. לכל אחד יש את הטענות שלו. וכאן אנו יכולים לחלוק אחד על השני, ולחלוק אחד עם השני בעניין הזה.

מאידך, כאשר אני מבצע ניתוח שכלי של בחירת האדם, ומאפייני החיים שלו. כמו למשל, איך אדם בוחר את בחירותיו, או מה עומד מאחורי דעותיו ואהבותיו של אחר, אני עושה זאת ברמה השכלית. התוצאה תהיה אובייקטיבית, תוך הבנה שכל אדם שנבדק הוא סובייקטיבי.

לכן, איני בא בדיון איתך על עצם החברה ומנהגיה אם הם נכונים טובים או רעים, שאכן כאן ניתן להגיד שלכל אחד יש את האידיאולוגיה שלו (או ליתר דיוק את דפוס ההתנהגות שלו). אני טוען טענות שבשביל לחלוק עליי צריך להוכיח. אני טוען שלאדם יש התנהגות מסוימת והיא נובעת מהסביבה שלו, מהשפעתה עליו. זה נכון לגבי כל חברה. זו אינה טענה אידיאולוגית.

בנקל אוכל לומר לך עניינים שמוכיחים את טענתי. את חיה בחברה פתוחה, ולכן יש לך מרחב יחסית גדול לבחור בו את דרכך. לכן בחברה שלנו גם נראה הרבה תנועות של אנשים לכיוונים שונים. כלומר, אותם אנשים שנעים בכיוונים שונים, נעים כך כיוון שהחברה מאפשרת להם לעשות זאת.

למעשה, עם כל התנועתיות כביכול שלך, את עדיין במסגרת שהחברה מאפשרת לך. החברה לא זורקת אותך או פועלת נגדך כיוון שחרגת מהכללים שלה. כך גם בחברה החילונית.

לעומת זאת, אילו היית מגרעין חסידות "קשה", היית רואה שדפוס ההתנהגות שלך היה משתנה כמעט ולא. לא היית מטיילת בין סגנונות שונים, או מבצעת שינויים כאלו אוחרים. למה? כי לא היית רוצה שהחברה שלך תקוץ בך ותקיא אותך מתוכה. עניין קשה הוא לאדם לדלג בין חברות שונות. שכן מהות החברה היא לתת בית חם לאדם, ודילוג בין חברות אינו מאפשר זאת. על כן האדם שואף להישאר בחברתו. מעטים ובודדים הם אלו שמסוגלים להתנתק מהחברה שלהם באופן קר. ומאלו שמצליחים, מעטים שנשארים שפויים, כביכול. הביטי מה קורה לאנשים שעוזבים גרעינים קשים. הם מתפרקים.

במידה ואת חלוקה על טענותיי עלייך להפכיך אותם. אין טעם להגיד שזה עניין אידיאולוגי. כי אני בטענתי כלל אידיאולוגיה. זו טענה כללית.

צריך להבדיל בין התנהגות סובייקטיבית שבה לכל אדם יש התנהגות משלו, לבין ניתוח אובייקטיבי. אגב, למשל, עניין זה והיכולת לבצע ניתוחים כאלו ואחרים (באופן טבעי, ולא מתוך לימוד), אם מתרחש אצל האדם, סיכוי טוב שזה יתפתח עם השנים. כלומר, כאשר יהיה בוגר יותר. אם כי, רבים לא חושבים על עניינים אלו ואחרים.

מיטב האיחולים גם לך.

בס"ד

אבל בכל זאת, לא כל החרדים חסידי סאטמר.

ולא כל הדתיים לאומיים קצינים בקבע, ובוגרי המכינה בעלי.

כמו שאומרים, אינה דומה שמיעה לראיה. הדתיות לא נמדדת בשיוך למגזר כזה או אחר, אלא באופן קיום המצוות. אם הוא בחור ירא שמיים, נעים הליכות ונוח לבריאות, אז למה לא? חוץ מזה, גם במסגרת המשפחתית אפשר ל"גייס" את הבעל לשורותייך האידיולוגיות

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

נותנת את ההבנה שלא צריך לפחד לטעות, אנחנו מבררים וחושבים רק מה שבמסגרת הכלים שלנו

תודה 🙏

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

אבל ב"ה התשובות כאן והתובנות שהקב"ה שם לי כבר יחסית נותנים לי כיוון. תודה רבה

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

זאת לא הסיטואציה שלי, אבל להרבה גברים בכללי יש נטיה כזאת... אז הם מקרה אבוד?

לא יודעת אם להרבה גברים יש דפוס הקשרות נמנע, אבל בהחלט יש, הדפוס קיים גם אצל נשים וגם אצל גברים.

כן, אני אהיה אופטימית ואגיד שיכול להיות שינוי בתנאי שהאדם מכיר בזה ומכיר בהרס של זה ורוצה מאוד מאוד להשתנות ומטפל בזה באופן עיקבי. הוא חייב להיות במוטיבציה גבוהה להשתנות.

והסיכוי לזה עם אדם שנמנע ממודעות על הרגשות של עצמו והאחר הוא נמוך מאוד. נמנע כאילו נלחם על חייו להמנע.

הסיכוי יותר נמוך מכל מכור פעיל שלא מכיר בהתמכרות שלו. כי הבעיה של הנמנע שורשית יותר וקדמונית ולכאורה אין סימנים חיצוניים כמו אצל מכורים.

תגידי אלף פעמים תודה שאת לא בקשר כזה שבו האיש שלך גורם לך להרגיש לא יקרה, לא רצויה לא אהובה באופן יומיומי.

בן זוג נמנע נראה בהתחלה חם אבל זה לא מתפתח, ואז הוא לא עונה ונעלם ולא רוצה לדבר בטלפון או להיות איתך, מעדיף התכתבות שטחית על פני שיחה, דברים מינימליים בסיסיים בזוגיות מרגישים לו כמו לחץ ואז את מנסה לא ללחוץ והוא גורם לך להרגיש שאת לא בסדר.

הוא שולט בקירבה בינכם ותמיד מעדיף ריחוק. ואם תבקשי קירבה הוא יברח עוד יותר כי זה מאיים עליו.

הוא יתעקש על לקיים יחסים בלי קירבה רגשית או פיוס. והוא לא יסכים להכיר בזה שזה לא לעניין בזוגיות ובכלל שזה פוגע בך. הוא יגיד שאת הבעיה.

הוא לא יגיד לך איפה הוא או מה קורה איתו, הוא יסגר רוב הזמן ולא מסוגל לדבר על רגשות על מנת לפתור קונפליקט או בכלל.

הוא לא יהיה רגיש אליך, הוא לא יהיה זמין לך פיזית או רגשית, הוא לעולם לא יתן לך להרגיש אהובה או בטוחה.

וכל זה בשעה שהוא יגיד לך שהוא אוהב אותך מאוד.

זה חיי סבל נוראי, זאת זוגיות סיוט וגיהנום עלי אדמות.

לא ממליצה בכלל להכנס מראש לכזה קשר ובטח לא הייתי סומכת על שינוי שיבוא.

כי קרוב לודאי-ודאי שזה לא יבוא.

קחו לתשומת לבכם/ן ❤️

אדם סגור רגשית אינו מפלצת.

אם הוא אומר שהוא אוהב, והוא אינו שקרן, אז הוא באמת אוהב. פשוט הבעת רגשות היא צעד מורכב בשבילו. הוא חווה דברים בצורה מחושבת יותר, אך יש לו רגש. הוא נמנע מלעסוק בו. כי זה לא מעניין אותו או כי הוא נושא בקרבו איזושהי טראומה קדומה. אבל הןא מסוגל לעשות את זה. אם לצד השני זה חשוב, הוא יכול לגמרי.

בעיית תקשורת ברמה שאת מדברת עליה, שמערכת הרגש מנותקת לחלוטין, שאין חוויה ואיןמיכולת כזו, היא אוטיזם קל.

וגם הם אינם מפלצות.

מסכים שלאדם רגיש במיוחד, ששירת חייו מלווה בצרמוניה רועמת של פס-קול חוויתי דורש עיבוד מכל מפגש עם זבוב על הקיר, עלול להיות מורכב בזוגיות עם אדם כזה, כי השפה הרגשית שלהם שונה לחלוטין.

וגם זה אפשרי.

ואולי יש גם מי שירצה/תרצה דווקא דמ י ת מאזנת שכזו.

מאותגר רגשית

א. לא אמרתי שלא יכול. יכול אם מכיר בבעיה ויש לו מוטיבציה גבוהה להשתנות.

ב. לכל אשה יש צרכים רגשיים עם האיש שלה בדיפולט. נמנע רגשית שלא מוכן לטפל בזה שנכנס לזוגיות עם אשה זאת בעיה קשה ומתכון לחיי סבל. לשניהם.

ג. לא ממליצה להכנס לזה מלכתחילה.

יש כל מיני דפוסים שאחוז גדול מאיתנו מתנהגים לפיהם.

שום דפוס לא עדיף על פני השני (חרדתי או חרדתי נמנע)

חלק זכו בילדות מושלמת ויש להם דפוס היקשרות בטוח.

אבל שאר הדפוסים נפוצים מאוד.

ולא נפוץ בהכרח יותר אצל גברים

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

כי הרבה פעמים כיווצים וחוסר חשק

נובעים מזה שהנוכחות שלו מזכירה לי את כל הדאגות של הקשר והפחדים.

אני חושבת שאם חוויתי בעבר תחושות מאוד חיוביות כלפיו, אז גם עם מגיעה תקופה שלילית, לא למהר לבטל...

מערכת הרגשות, שלא כפי שלעיתים נוטים להגדיר, אינה מערכת עצמאית בלתי תלויה לחלוטין. להכל יש אבא ואמא.

כאשר בקשר חיובי, שהיתה בו הרגשה נעימה, נכנסות מורכבויות, שזה דבר די טבעי בשביל החלטה כזו גדולה, עלולה להיות מורכבות כם ברגשות. כי ההחלטה מלחיצה, אז גם הנוחכות שלו והמחשבה עליו מלחיצה. לפי זה, אחרי ההחלטה זה מתפשט יותר. אני לא מנוסה, אבל ממה ששמעתי מאנשים שמלווים זוגות רבים, אצל הרבה זוגות יש 'קפיצה' ברגש אחרי ההחלטה. זה נראה לי מסביר.

כמובן שההחלטה יכולה לחזק את הקשר לא רק על ידי הסרת המחסום הנ"ל, אלא כי יש פה התכווננות מאד חזקה זה לעומת זו וזו לעומת זה, ויש פה גם חוויה משמעותית משותפת, מחוייבות ובעיקר בנייה של משהו משותף, קשירת קשר (אמנם זה עוד לא החתונה עצמה, אבל יש פה כבר משהו. זה כבר 'ארוסי/ארוסתי'.

עשי חיל באפרתה ויהי ביתך כבית פרץ.

אמן

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

פרק 122- מכונת הספקות בדרך להחלטה הרגועה עם אפרת קוזניץ

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.