את אומרת לה שלא תצפה שביה"ס הוא זה שישמח אותה - אז הוא באמת לא ישמח אותה..

אכן, יש בעיה מסויימת, אך היא אינה "גזירת הכתוב". תלוי הרבה מאד במי שמלמד.

"כתינוק הבורח מביה"ס", זה לא חידוש של ימינו..

טבעה של מסגרת שיש בה למידה יותר אינטנסיבית, שלא תמיד הילדים נמשכים לכך באופן טבעי.

והפיתרון אינו בהמשך של אוירת הגן, יצירות ומשחקים וכו'..

לדעתי, כדאי להציע אפשרויות להתענינות בתוך הלמידה.

להגיד לה, תנסי להתענין במה שמלמדים - ואז יהיה לך נחמד, תדעי דברים חדשים.

ולהציע לה, כדי שהשיעור לא ישעמם:

1. אם המורה שואלת משהו - תנסי לחשוב אם יש לך תשובה ולהצביע.

2. אם היא שואלת מישהי אחרת - תחשבי מה את היית עונה.

3. תקשיבי, תשאלי שאלות בעצמך.

כשילד מתרגל להתענין, טוב לו.

כדאי גם לדבר עם המורה, שתנסה לעודד אותה, לשבח אותה על שאלות ותשובות טובות; להתייחס אליה בצורה נעימה.

אני כבר ראיתי ילדים חוזרים מביה"ס ועונים לשאלה איך היה בביה"ס - "כיף"....

ואכן, מאד התפלאתי. בזמני לא היה כזה..

א. תודה על העצות אנסה ליישמם.

ב. כשאמרתי לה תנסי לשמח את עצמך התכוונתי וכך גם אמרתי לה- מיצאי את הנקודות הטובות- שיעורים מעניינים, חברות, יצירות בהפסקה וכ'ו לא חייב לאהוב הכל .

בתור מורה(לא שאני תמיד מצליחה) אך מנסה שהשיעור יהיה מגוון ומהנה כך שהילדים (כך מספרים ההורים) 

רוצים להגיע לבית הספר ולא מוכנים לפספס לימודים .כשילד אומר על כיתתו זה המשפחה שלי. אני מתרגשת.

כמובן שלא תמיד זה מצליח.

גם בתי היתה אומרת "כייף"  ושהיא אוהבת מאוד את המורה.אך לאט לאט החשק והמוטיבציה ללמידה יירדה.

ולמה? דרישות, שיעורי בית, מבדקים, ציונים, הישגים... ואני שואלת את עצמי האם זו הדרך??

אני לא אומרת שהכל צריך להיות חלק ואני יודעת שהיא צריכה להבין ולהתחשל.

אבל האם יש דרך ללמידה מהנה,חוויתית, מאתגרת ויצירתית כך שעולמו  ונפשו  של הילד תפרח ותגדל??

אני  פשוט מנסה לברר כיצד לעזור לה כבר מעכשיו.

 תודה על הארות.

והלוואי שנזכה להבין איזה תפקיד חשוב נפל בידינו.. . לחיות בדור הגאולה ולגדל את ילדי הגאולה ממש  ...

רק טוב!

בעוד שהעולם שינה פניו לבלי היכר.

וגם היסטורית, בית ספר הומצא (רק לפני כ-200 שנה, אגב), על מנת להכשיר המוני אנשים לעבודה במפעל בשל "המהפיכה התעשייתית". האם אנחנו רוצים להכשיר את ילדינו לעבודה במפעל? אמנם, כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל אולי יש עבודות שגם יגרמו להם סיפוק והנאה, יותר מאשר עבודה במפעל!

מסגרות אלטרנטיביות קמות ונפתחות יותר ויותר, ולצד אלה קיימת גם האפשרות לבחור ב"חינוך ביתי" (אנחנו מאוד מרוצים, למרות הקשיים).

אם את לא מאמינה במערכת, וגם הילדה בבירור מתריעה שקורה משהו שהוא "לא נכון", אולי תרצו לנסות ולשנות את המצב, במקום לשנות את הילדה. הילדה היא ילדה נורמלית וטובה. ההמצאה "בית ספר" היא הבעייתית, הלא נורמלית, והלא טובה (בית הספר במובן המסורתי והשכיח, לכל הפחות).

בית הספר השתנה מאוד בעשרות השנים האחרונות.

ובתי ספר מוזכרים כבר בגמרא

לבית ספר כמו שהוא נראה היום: מטעם המדינה (ולרוב במימון המדינה, לפחות במידה מסויימת), שמיועד לציבור הרחב, ולא למעמדות מיוחדים, ושמתיימר להקיף את כל תחומי החיים (ולא ללמד מקצוע מסויים אחד, למשל). 

אני מרגישה שבית הספר השתנה אך ורק מבחינה קוסמטית: נוסף חדר מחשבים, לדוגמא.

עדיין ה"ראש" הוא אותו "ראש": יש "חומר" מסויים שצריך לעבור מהספרים ומהמורה, אל תוך ראשים של ילדים, בלי להתחשב ברצון ובעניין שלהם. הרעיון הזה של "תכנית לימודים" שכל אחד פשוט מוכרח לדעת (אחרת...???) - הרעיון הזה לא השתנה.

ומוסיפה:

עניין ההכשרה לעבודה במפעל משמעותה, בנוסף למה שנכתב, הוא ליצור דפוס אחד.

כך שאין כ"כ התייחסות נקודתית לכל ילד וילד.

כולם צריכים לעמוד בדירשה למצוינות, הישגים ולעמוד במטלות הנדרשות מהם,

גם אם נקודת ההתחלה שלהם שונה מבחינת התנהלותם.

האם באמת אנו חותרים לשם?

כך אנו רוצים שיתחנכו ילדנו?

אני חושבת שההבנה שבית הספר הוא לא תכלית הכל תלויה בהורים ומשם והלאה הם משפיעים.

קשה מאוד להתנתק מהמחשבה שהילד שלנו לא יעבור את מסלול בית הספר.

ולעניות דעתי אלו מקורות שצמחו ממקומות לא לנו, המחדירים לנו שהישגיות ובית ספר הם תכלית הכל

אהבתי מאוד את דיבורך.

זו אכן הרגשתי..

משהו לא תקין במסגרת ואנו אמורים לקבל זאת כמובן מאליו.

אני לא אומרת שהמסגרת לא עברה שינוי .ברור שיש שינויים  משנים קודמות אך הם עדין לא משמעותיים כדי לחנך את ילדינו בדרך של יצירתיות, חדוות הלמידה, סקרנות וכו'

אשמח לדעת על מסגרות אלטרנטיביות לציבור הדתי?

מעניין לברר איך זה קורה בפועל.

המשיכו להגיב זה בהחלט נושא מעניין שיש בכוחנו לשנות.

רק טוב!

למשל, בגוש עציון יש שני בתי ספר מיוחדים ומעניינים: אחד בתקוע, ואחד בראש צורים.

אני לא כל כך מכירה מסגרות אלטרנטיביות, ופחות מכך לציבור הדתי

אבל בטח קל מאוד למצוא דרך האינטרנט לפי אזור מגוריכם.

אם אין - תמיד אפשר להקים מסגרת כזו! כבר היו דברים מעולם, ואפילו לא מעט. צריך לאסוף קבוצה של הורים, לבחליט מה רוצים, ולדאוג שזה יקרה

אתחיל בחיפושים ונראה לאן זה יוביל..

אמרת שאתם עוסקים בחינוך ביתי.

איך הולך התהליך?

מעניין לדעת.

תודה!

זה ארוך ומשעמם

זה לא באמת מסובך כמו שנשמע - אם יהיו לך שאלות ספציפיות אשמח לענות

בגיל הזה, "מיצאי את הנקודות הטובות" - זה נכון אבל לא מספיק.

היא לא תיישם כך, זה צריך להיות ממש מפורט. דוגמה נתתי מקודם. וגם - לשאול אותה אח"כ (למשל, במה שיחקתם בהפסקה, איך המורה הסבירה את... להתענין. ואז זה כבר נושא לשיחה, מעבר ל"לצאת ידי חובה". כמובן, לא להגזים).

מה שכתבת "דרישות, שעורי בית, מבדקים, ציונים, הישגים" - אני מסכים איתך.  לא זו הדרך. בוודאי לא בגיל הזה. כך לא מעוררים מוטיווציה.  והמורה צריכה לשים דגש על דברים אחרים לגמרי. ויש דרך אחרת. זה לא מתחיל רק מה"חוויתית" החיצוני, אלא יותר מהפנימי. לעורר ענין, לדון בדברים, לספר.  לא כאן המקום..

אבל עם זה, צריך לחשוב איך עוזרים לה כן לקחת את העיקר, בתוך המסגרת בה היא נמצאת.

[בלנ"ד אשלח לך בקובץ "דפי לימוד הורים וילדים" מקוונים שערכנו כעת]

אני תמיד מתעניינת ושואלת ואכן מתפתחת שיחה סביב העניין.

עכשיו הוספת לי נקודות נוספות למחשבה ואיך לייעל את השיחה למקומות חשיבה נוספים.

תודה רבה.

אשמח לקבל חומר.

ב"קובץ מצורף" בשחא"ש.

איך את יודעת שבעיה דוקא בלימודים ולא בעיה חברתית?

בעיקרון את יכולה לעזור לה עם שיעורי בית ולא לדרוש הישגים-מי שדורש אותם זה בדרך כלל הורים. נגיד את מסתפקת ב60 ולא ב100

לדעתי להגיע ל 60 זה לא כזה בעיה.

ובנוסף אנחנו צריכים שבעבודה/ אוניברסיטה/ צבא/  אף אחד לא יתחשב שמטלה לא מענינת מספיק

וכשהיא תתחתן היא תצתרך לשמור על ילדים מתי שצריך ולא מתי שבא לה.

דור של היום - מחאה חברתית לא רוצה לעשות כלום ולקבל הכל בלי מאמץ. זה לא מציאותי

אני כבר לא כותבת על זה שכל מה לומדים במשך 12 שנה אפשר להכניס בקלות ב10

הבעיה אינה חברתית מכיוון שעשיתי בירור עם המורה ובתי וכמובן עם ראות עיניי.

בתי הולכת לחברות וחברות באות אליה כך שלפי דעתי זו לא הנקודה.

בקשר להישגים אני מסכימה איתך שזה תלוי  בהורים ומה הם משדרים לילדים.

אנחנו מאוד מקפידים לשדר לה מה עיקר ומה טפל. אני לא אומרת שלימודים

זה ענין טפל אך לנו יותר חשוב דרך ארץ ומידות טובות.

אנו מעודדים אותה ל"יגעת ומצאת תאמין" ואכן יש ביכולתה להצליח הכל תלוי בה ובמאמציה.

(זו נקודה חשובה, תודה)

אכן דור מיוחד במינו שנזכה לראות את הגאולה בקרוב.

רק טוב!

גם לי מתמעט החשק לשלוח את הילדה לביס שלא לדבר על גן....

אני נהניתי בבית הספר שלי לאורך השנים, ונראה לי שהוא חוויה אדירה ושהוא בונה את שנות הילדות, הנערות והבגרות בצורה שלא יודעת אם יש לה תחליף.

לא הייתי מוותרת על חוויה כזו בשביל הילדים שלי.

אלו החיים של הגיל הזה, ולהיות בבית עם אמא נראה לי הרבה פחות מרגש מאשר ללכת לשבת עם קבוצה גדולה של חברים בני קבוצת גיל שחווים כל כך הרבה שנים וחוויות ביחד ומפתחים חיים חברתיים מעמיקים, לחוות חובות ודרישות, שכליות ונפשיות, לעמוד בלחצים, להצליח, ליצור, לכבוש, להתמודד, לגדול. זו נראית לי הדרך הכי יפה ובטוחה להעביר בה חלק גדול מחיי הילדות. כל דבר אחר נראה לי ממש חיוור.

הקושי שלי הוא היכן שמים את הדגש??

לצערי משרד החינוך שם דגש על מצוינות, הישגים, ופחות בתלמיד עצמו (זה גם תלוי מאוד במורה).

 למורה יש חומר לימודי להספיק (תוכנית לימודים),המפקחים עומדים לה על הראש ופשוט אין לה את היכולת להתפנות לדברים החשובים באמת.

גם אני נהנתי בבית הספר בצד החברתי ולמזלי היתה לי מורה נפלאה שהעיקר היה התלמידות- כך שלא רציתי שייגמר.

גם בתי נהנת בפן החברתי .היא מתלוננת יותר על החומר הלימודי, שיעורי בית וכו'.

הלוואי שנזכה לראות שינוי לטובה בעניין הזה לטובת התלמידים בכלל.

רק טוב!

לחלק גדול מהילדים ביה"ס עושה רע, קחי ילד רגיל ממוצע כשרונות בכיתה ב' - הוא לא היה יכול לדעת שהוא רק 70% אם לא שהוא לומד בביה"ס.

הציונים הם ממש עוול לקטנים וסתם מיותרים, לדעתי.

קראתי אתמול את מה שכתבת, והיום פתאום נזכרתי וזה הטריד אותי...

מתוך התמונה המצומצמת רציתי להציע כיוון אחר, 

נשמע שעיקר הקושי הוא בבוקר.

יכול להיות שבתך זקוקה לשינה טובה יותר או ליותר שעות?

ילדים רבים מתקשים להירדם בלילה, או שאיכות השינה לא טובה, או שהם מקיצים במשך הלילה,

והעייפות והעצבנות בבוקר יכולים להיות ביטוי לזה.

במקביל-הייתי משוחחת עם המורה, האם כשהיא כבר הגיע לבית הספר עדיין נראה שלא טוב לה.

לגבי שינה: נסי לשלוח אותה מוקדם יותר למיטה, בכל זאת רק חזרנו לשגרה וללימודים ואולי הגוף עוד לא התרגל.

גם, נסי לשאול באופן טבעי ביותר "איך ישנת הלילה", תראי אם היא זוכרת חלומות, אולי היא לא מקבלת את המנוחה הטובה.

אם שותים אצלכם שוקו, אוכלים שוקולד-נסי להוריד לכמה ימים (בגלל הקפאין).

אם זה לא הכיוון---

עוד כמה נקודות:

אולי להכין משהו מיוחד לארוחת בוקר-שיהיה משהו כיף לקום אליו-ואז לבחון אם עדיין יש קושי ללכת לבית הספר אחרי שכבר התארגנה....

דברי עם הורים של חברים-האם יש למישהו קושי דומה?

תני לה להזמין חברה הביתה-האם בקלות היא מזמינה ובקלות חברות שלה נענות?

נעים לה בכיתה מבחינה חברתית?

אולי משהו דוקא בבוקר בבית הספר מפריע לה-נסי לברר. אולי פעם אחת תני לה ללכת חצי שעה מאוחר-האם אז קל לה יותר (כמובן רק כחד פעמי כדי לגלות מה הבעיה), אם זה עובד זה יכול להוביל למס' מקומות:

-אולי 1/2 נוספת של שינה בבוקר עושה לה משהו.... ואז צריך לראות איך מאריכים את הלילה

-אולי היא נהנית מתשומת הלב בכיתה של הבת שנכנסת מאוחר... ואז צריך למצוא מקור חיובי יותר לתשומת לב

-אולי היא לא אוהבת משהו שיש בבוקר בבי"ס (תפילה או כיו"ב) ואז צריך לדבר על זה?

לא לשכוח שמדובר בתהליך....

בהצלחה

אשמח לשמוע איך מתקדמים העניינים.

א. אני מודה לכולכם פתחתם בפניי כיוונים שונים ומעניינים.. 

ב. כצעד ראשון בתהליך העברתי אחריות לילדתי.. הודעתי לה שהיא אחראית לכך אם היא תאחר בבוקר או לא. הורדתי את מידת הלחץ שהקרנתי בתוכי והיום בבוקר היא אמרה לי שהיא לא רוצה לאחר יותר  לביה"ס (  יומיים היא איחרה ברצף מה שלא קרה במשך השנה האחרונה)

ג. בהמשך אנסה ליישם את העצות שמתאימות לה.

הנקודה היא לא חברתית אלא יותר לימודית- אתגרית. - כפי שכבר הציעו להוסיף לה עניין ,חקר וסקרנות  בלמידה עד כמה שאוכל.(תכונות המצויות בה מאוד).

ד. בכיוון של השינה אכן נשמע לי שיוכל לעזור ,מכיוון שהיא מתקשה להירדם ולעיתים קמה מאוד עייפה בבוקר. (תודה!)

ה. אחרון חביב (נראה לי..) אני עדין חושבת שהמערכת זקוקה לשינוי גדול .

מבחינתי כפי שנאמר כאן מס' פעמים ציונים והישגים זה הטפל

וחשוב מאוד להדגיש את הדברים החשובים באמת ולא רק לומר אותם.

זהו לעת עתה.. ממשיכים בדרך.. עם תפילות גדולות...

רק טוב!!

בעזהי"ת

שהגעתי לפה בטעות בגלל כותרת מעניינת בעמוד הראשי, 
וזה נתן לי רעיון לתסריט.

אשריכם!

אשמח שתעדכני כשייצא לאור..

בהצלחה!!!

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות