את אומרת לה שלא תצפה שביה"ס הוא זה שישמח אותה - אז הוא באמת לא ישמח אותה..

אכן, יש בעיה מסויימת, אך היא אינה "גזירת הכתוב". תלוי הרבה מאד במי שמלמד.

"כתינוק הבורח מביה"ס", זה לא חידוש של ימינו..

טבעה של מסגרת שיש בה למידה יותר אינטנסיבית, שלא תמיד הילדים נמשכים לכך באופן טבעי.

והפיתרון אינו בהמשך של אוירת הגן, יצירות ומשחקים וכו'..

לדעתי, כדאי להציע אפשרויות להתענינות בתוך הלמידה.

להגיד לה, תנסי להתענין במה שמלמדים - ואז יהיה לך נחמד, תדעי דברים חדשים.

ולהציע לה, כדי שהשיעור לא ישעמם:

1. אם המורה שואלת משהו - תנסי לחשוב אם יש לך תשובה ולהצביע.

2. אם היא שואלת מישהי אחרת - תחשבי מה את היית עונה.

3. תקשיבי, תשאלי שאלות בעצמך.

כשילד מתרגל להתענין, טוב לו.

כדאי גם לדבר עם המורה, שתנסה לעודד אותה, לשבח אותה על שאלות ותשובות טובות; להתייחס אליה בצורה נעימה.

אני כבר ראיתי ילדים חוזרים מביה"ס ועונים לשאלה איך היה בביה"ס - "כיף"....

ואכן, מאד התפלאתי. בזמני לא היה כזה..

א. תודה על העצות אנסה ליישמם.

ב. כשאמרתי לה תנסי לשמח את עצמך התכוונתי וכך גם אמרתי לה- מיצאי את הנקודות הטובות- שיעורים מעניינים, חברות, יצירות בהפסקה וכ'ו לא חייב לאהוב הכל .

בתור מורה(לא שאני תמיד מצליחה) אך מנסה שהשיעור יהיה מגוון ומהנה כך שהילדים (כך מספרים ההורים) 

רוצים להגיע לבית הספר ולא מוכנים לפספס לימודים .כשילד אומר על כיתתו זה המשפחה שלי. אני מתרגשת.

כמובן שלא תמיד זה מצליח.

גם בתי היתה אומרת "כייף"  ושהיא אוהבת מאוד את המורה.אך לאט לאט החשק והמוטיבציה ללמידה יירדה.

ולמה? דרישות, שיעורי בית, מבדקים, ציונים, הישגים... ואני שואלת את עצמי האם זו הדרך??

אני לא אומרת שהכל צריך להיות חלק ואני יודעת שהיא צריכה להבין ולהתחשל.

אבל האם יש דרך ללמידה מהנה,חוויתית, מאתגרת ויצירתית כך שעולמו  ונפשו  של הילד תפרח ותגדל??

אני  פשוט מנסה לברר כיצד לעזור לה כבר מעכשיו.

 תודה על הארות.

והלוואי שנזכה להבין איזה תפקיד חשוב נפל בידינו.. . לחיות בדור הגאולה ולגדל את ילדי הגאולה ממש  ...

רק טוב!

בעוד שהעולם שינה פניו לבלי היכר.

וגם היסטורית, בית ספר הומצא (רק לפני כ-200 שנה, אגב), על מנת להכשיר המוני אנשים לעבודה במפעל בשל "המהפיכה התעשייתית". האם אנחנו רוצים להכשיר את ילדינו לעבודה במפעל? אמנם, כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל אולי יש עבודות שגם יגרמו להם סיפוק והנאה, יותר מאשר עבודה במפעל!

מסגרות אלטרנטיביות קמות ונפתחות יותר ויותר, ולצד אלה קיימת גם האפשרות לבחור ב"חינוך ביתי" (אנחנו מאוד מרוצים, למרות הקשיים).

אם את לא מאמינה במערכת, וגם הילדה בבירור מתריעה שקורה משהו שהוא "לא נכון", אולי תרצו לנסות ולשנות את המצב, במקום לשנות את הילדה. הילדה היא ילדה נורמלית וטובה. ההמצאה "בית ספר" היא הבעייתית, הלא נורמלית, והלא טובה (בית הספר במובן המסורתי והשכיח, לכל הפחות).

בית הספר השתנה מאוד בעשרות השנים האחרונות.

ובתי ספר מוזכרים כבר בגמרא

לבית ספר כמו שהוא נראה היום: מטעם המדינה (ולרוב במימון המדינה, לפחות במידה מסויימת), שמיועד לציבור הרחב, ולא למעמדות מיוחדים, ושמתיימר להקיף את כל תחומי החיים (ולא ללמד מקצוע מסויים אחד, למשל). 

אני מרגישה שבית הספר השתנה אך ורק מבחינה קוסמטית: נוסף חדר מחשבים, לדוגמא.

עדיין ה"ראש" הוא אותו "ראש": יש "חומר" מסויים שצריך לעבור מהספרים ומהמורה, אל תוך ראשים של ילדים, בלי להתחשב ברצון ובעניין שלהם. הרעיון הזה של "תכנית לימודים" שכל אחד פשוט מוכרח לדעת (אחרת...???) - הרעיון הזה לא השתנה.

ומוסיפה:

עניין ההכשרה לעבודה במפעל משמעותה, בנוסף למה שנכתב, הוא ליצור דפוס אחד.

כך שאין כ"כ התייחסות נקודתית לכל ילד וילד.

כולם צריכים לעמוד בדירשה למצוינות, הישגים ולעמוד במטלות הנדרשות מהם,

גם אם נקודת ההתחלה שלהם שונה מבחינת התנהלותם.

האם באמת אנו חותרים לשם?

כך אנו רוצים שיתחנכו ילדנו?

אני חושבת שההבנה שבית הספר הוא לא תכלית הכל תלויה בהורים ומשם והלאה הם משפיעים.

קשה מאוד להתנתק מהמחשבה שהילד שלנו לא יעבור את מסלול בית הספר.

ולעניות דעתי אלו מקורות שצמחו ממקומות לא לנו, המחדירים לנו שהישגיות ובית ספר הם תכלית הכל

אהבתי מאוד את דיבורך.

זו אכן הרגשתי..

משהו לא תקין במסגרת ואנו אמורים לקבל זאת כמובן מאליו.

אני לא אומרת שהמסגרת לא עברה שינוי .ברור שיש שינויים  משנים קודמות אך הם עדין לא משמעותיים כדי לחנך את ילדינו בדרך של יצירתיות, חדוות הלמידה, סקרנות וכו'

אשמח לדעת על מסגרות אלטרנטיביות לציבור הדתי?

מעניין לברר איך זה קורה בפועל.

המשיכו להגיב זה בהחלט נושא מעניין שיש בכוחנו לשנות.

רק טוב!

למשל, בגוש עציון יש שני בתי ספר מיוחדים ומעניינים: אחד בתקוע, ואחד בראש צורים.

אני לא כל כך מכירה מסגרות אלטרנטיביות, ופחות מכך לציבור הדתי

אבל בטח קל מאוד למצוא דרך האינטרנט לפי אזור מגוריכם.

אם אין - תמיד אפשר להקים מסגרת כזו! כבר היו דברים מעולם, ואפילו לא מעט. צריך לאסוף קבוצה של הורים, לבחליט מה רוצים, ולדאוג שזה יקרה

אתחיל בחיפושים ונראה לאן זה יוביל..

אמרת שאתם עוסקים בחינוך ביתי.

איך הולך התהליך?

מעניין לדעת.

תודה!

זה ארוך ומשעמם

זה לא באמת מסובך כמו שנשמע - אם יהיו לך שאלות ספציפיות אשמח לענות

בגיל הזה, "מיצאי את הנקודות הטובות" - זה נכון אבל לא מספיק.

היא לא תיישם כך, זה צריך להיות ממש מפורט. דוגמה נתתי מקודם. וגם - לשאול אותה אח"כ (למשל, במה שיחקתם בהפסקה, איך המורה הסבירה את... להתענין. ואז זה כבר נושא לשיחה, מעבר ל"לצאת ידי חובה". כמובן, לא להגזים).

מה שכתבת "דרישות, שעורי בית, מבדקים, ציונים, הישגים" - אני מסכים איתך.  לא זו הדרך. בוודאי לא בגיל הזה. כך לא מעוררים מוטיווציה.  והמורה צריכה לשים דגש על דברים אחרים לגמרי. ויש דרך אחרת. זה לא מתחיל רק מה"חוויתית" החיצוני, אלא יותר מהפנימי. לעורר ענין, לדון בדברים, לספר.  לא כאן המקום..

אבל עם זה, צריך לחשוב איך עוזרים לה כן לקחת את העיקר, בתוך המסגרת בה היא נמצאת.

[בלנ"ד אשלח לך בקובץ "דפי לימוד הורים וילדים" מקוונים שערכנו כעת]

אני תמיד מתעניינת ושואלת ואכן מתפתחת שיחה סביב העניין.

עכשיו הוספת לי נקודות נוספות למחשבה ואיך לייעל את השיחה למקומות חשיבה נוספים.

תודה רבה.

אשמח לקבל חומר.

ב"קובץ מצורף" בשחא"ש.

איך את יודעת שבעיה דוקא בלימודים ולא בעיה חברתית?

בעיקרון את יכולה לעזור לה עם שיעורי בית ולא לדרוש הישגים-מי שדורש אותם זה בדרך כלל הורים. נגיד את מסתפקת ב60 ולא ב100

לדעתי להגיע ל 60 זה לא כזה בעיה.

ובנוסף אנחנו צריכים שבעבודה/ אוניברסיטה/ צבא/  אף אחד לא יתחשב שמטלה לא מענינת מספיק

וכשהיא תתחתן היא תצתרך לשמור על ילדים מתי שצריך ולא מתי שבא לה.

דור של היום - מחאה חברתית לא רוצה לעשות כלום ולקבל הכל בלי מאמץ. זה לא מציאותי

אני כבר לא כותבת על זה שכל מה לומדים במשך 12 שנה אפשר להכניס בקלות ב10

הבעיה אינה חברתית מכיוון שעשיתי בירור עם המורה ובתי וכמובן עם ראות עיניי.

בתי הולכת לחברות וחברות באות אליה כך שלפי דעתי זו לא הנקודה.

בקשר להישגים אני מסכימה איתך שזה תלוי  בהורים ומה הם משדרים לילדים.

אנחנו מאוד מקפידים לשדר לה מה עיקר ומה טפל. אני לא אומרת שלימודים

זה ענין טפל אך לנו יותר חשוב דרך ארץ ומידות טובות.

אנו מעודדים אותה ל"יגעת ומצאת תאמין" ואכן יש ביכולתה להצליח הכל תלוי בה ובמאמציה.

(זו נקודה חשובה, תודה)

אכן דור מיוחד במינו שנזכה לראות את הגאולה בקרוב.

רק טוב!

גם לי מתמעט החשק לשלוח את הילדה לביס שלא לדבר על גן....

אני נהניתי בבית הספר שלי לאורך השנים, ונראה לי שהוא חוויה אדירה ושהוא בונה את שנות הילדות, הנערות והבגרות בצורה שלא יודעת אם יש לה תחליף.

לא הייתי מוותרת על חוויה כזו בשביל הילדים שלי.

אלו החיים של הגיל הזה, ולהיות בבית עם אמא נראה לי הרבה פחות מרגש מאשר ללכת לשבת עם קבוצה גדולה של חברים בני קבוצת גיל שחווים כל כך הרבה שנים וחוויות ביחד ומפתחים חיים חברתיים מעמיקים, לחוות חובות ודרישות, שכליות ונפשיות, לעמוד בלחצים, להצליח, ליצור, לכבוש, להתמודד, לגדול. זו נראית לי הדרך הכי יפה ובטוחה להעביר בה חלק גדול מחיי הילדות. כל דבר אחר נראה לי ממש חיוור.

הקושי שלי הוא היכן שמים את הדגש??

לצערי משרד החינוך שם דגש על מצוינות, הישגים, ופחות בתלמיד עצמו (זה גם תלוי מאוד במורה).

 למורה יש חומר לימודי להספיק (תוכנית לימודים),המפקחים עומדים לה על הראש ופשוט אין לה את היכולת להתפנות לדברים החשובים באמת.

גם אני נהנתי בבית הספר בצד החברתי ולמזלי היתה לי מורה נפלאה שהעיקר היה התלמידות- כך שלא רציתי שייגמר.

גם בתי נהנת בפן החברתי .היא מתלוננת יותר על החומר הלימודי, שיעורי בית וכו'.

הלוואי שנזכה לראות שינוי לטובה בעניין הזה לטובת התלמידים בכלל.

רק טוב!

לחלק גדול מהילדים ביה"ס עושה רע, קחי ילד רגיל ממוצע כשרונות בכיתה ב' - הוא לא היה יכול לדעת שהוא רק 70% אם לא שהוא לומד בביה"ס.

הציונים הם ממש עוול לקטנים וסתם מיותרים, לדעתי.

קראתי אתמול את מה שכתבת, והיום פתאום נזכרתי וזה הטריד אותי...

מתוך התמונה המצומצמת רציתי להציע כיוון אחר, 

נשמע שעיקר הקושי הוא בבוקר.

יכול להיות שבתך זקוקה לשינה טובה יותר או ליותר שעות?

ילדים רבים מתקשים להירדם בלילה, או שאיכות השינה לא טובה, או שהם מקיצים במשך הלילה,

והעייפות והעצבנות בבוקר יכולים להיות ביטוי לזה.

במקביל-הייתי משוחחת עם המורה, האם כשהיא כבר הגיע לבית הספר עדיין נראה שלא טוב לה.

לגבי שינה: נסי לשלוח אותה מוקדם יותר למיטה, בכל זאת רק חזרנו לשגרה וללימודים ואולי הגוף עוד לא התרגל.

גם, נסי לשאול באופן טבעי ביותר "איך ישנת הלילה", תראי אם היא זוכרת חלומות, אולי היא לא מקבלת את המנוחה הטובה.

אם שותים אצלכם שוקו, אוכלים שוקולד-נסי להוריד לכמה ימים (בגלל הקפאין).

אם זה לא הכיוון---

עוד כמה נקודות:

אולי להכין משהו מיוחד לארוחת בוקר-שיהיה משהו כיף לקום אליו-ואז לבחון אם עדיין יש קושי ללכת לבית הספר אחרי שכבר התארגנה....

דברי עם הורים של חברים-האם יש למישהו קושי דומה?

תני לה להזמין חברה הביתה-האם בקלות היא מזמינה ובקלות חברות שלה נענות?

נעים לה בכיתה מבחינה חברתית?

אולי משהו דוקא בבוקר בבית הספר מפריע לה-נסי לברר. אולי פעם אחת תני לה ללכת חצי שעה מאוחר-האם אז קל לה יותר (כמובן רק כחד פעמי כדי לגלות מה הבעיה), אם זה עובד זה יכול להוביל למס' מקומות:

-אולי 1/2 נוספת של שינה בבוקר עושה לה משהו.... ואז צריך לראות איך מאריכים את הלילה

-אולי היא נהנית מתשומת הלב בכיתה של הבת שנכנסת מאוחר... ואז צריך למצוא מקור חיובי יותר לתשומת לב

-אולי היא לא אוהבת משהו שיש בבוקר בבי"ס (תפילה או כיו"ב) ואז צריך לדבר על זה?

לא לשכוח שמדובר בתהליך....

בהצלחה

אשמח לשמוע איך מתקדמים העניינים.

א. אני מודה לכולכם פתחתם בפניי כיוונים שונים ומעניינים.. 

ב. כצעד ראשון בתהליך העברתי אחריות לילדתי.. הודעתי לה שהיא אחראית לכך אם היא תאחר בבוקר או לא. הורדתי את מידת הלחץ שהקרנתי בתוכי והיום בבוקר היא אמרה לי שהיא לא רוצה לאחר יותר  לביה"ס (  יומיים היא איחרה ברצף מה שלא קרה במשך השנה האחרונה)

ג. בהמשך אנסה ליישם את העצות שמתאימות לה.

הנקודה היא לא חברתית אלא יותר לימודית- אתגרית. - כפי שכבר הציעו להוסיף לה עניין ,חקר וסקרנות  בלמידה עד כמה שאוכל.(תכונות המצויות בה מאוד).

ד. בכיוון של השינה אכן נשמע לי שיוכל לעזור ,מכיוון שהיא מתקשה להירדם ולעיתים קמה מאוד עייפה בבוקר. (תודה!)

ה. אחרון חביב (נראה לי..) אני עדין חושבת שהמערכת זקוקה לשינוי גדול .

מבחינתי כפי שנאמר כאן מס' פעמים ציונים והישגים זה הטפל

וחשוב מאוד להדגיש את הדברים החשובים באמת ולא רק לומר אותם.

זהו לעת עתה.. ממשיכים בדרך.. עם תפילות גדולות...

רק טוב!!

בעזהי"ת

שהגעתי לפה בטעות בגלל כותרת מעניינת בעמוד הראשי, 
וזה נתן לי רעיון לתסריט.

אשריכם!

אשמח שתעדכני כשייצא לאור..

בהצלחה!!!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....