ויכול להעלות או להביא לי באישי..

מציירים בכל הקיר מלא כבשים שכל אחד מהם הוא שם של חניך  והמדריכים הם רועי צאן וכתוב כזה למעלה הראה ואז פס על הא' וכותבים מעל ע'.. ככה שיוצא הרועה..

ואני צריכה קיר נושא\רעיון להצגה.. בנושא של נאמנים לעם..=]

הייתי רוצה לתת קרדיט לכותב, אבל אני לא יודעת מי כתב את זה.. זה הגיע אלי דרך מדריכות לשעבר..

תנועה לאן?

סצנת פתיחה :

רקע: יושבים במעגל 5 שמיניסטים על ספסלים  ומעלים זיכרונות של השנתיים שעברו .

מדברים על המשך עשיית האידיאלים ומכניסים את האידיאל הפרטי שלהם לבקבוק .

החברה' :  

אריאל ,עומר ,איתן, שקד, נעמה,

הסצנה :

איתן יושב לבד , מסתכל על השעון ואומר: יאללה איפה כולם?? כבר סיימנו שמינית אין יותר שעון בנ"ע.

עומר נכנס ואומר: איתן מה קורה?? רק אתה פה?

איתן: כן אני פה כבר שעות, לא מתאים לך לאחר ככה, עומר!!

עומר: אה, הייתי בשיעור של הרב נועם..'צטער.. (מתיישב לידו)

נעמה ושקד נכנסות.

שקד: תגידי נעמה, איפה סגרת שירות?

נעמה: לא תאמיני, שקד, אבל לא סגרתי בשום מקום.

שתיהן ביחד: היי חבר'ה (מתיישבות)

שקד: כדאי לחכות שיגיעו עוד אנשים?? או שאין למי..??

איתן: אריאל אמר לי שהוא מגיע תוך דקה, אבל אתם מכירים את הדקה של אריאל.

כולם: כן...

אריאל מגיע בריצה ואז מסדר את הכיפה..

אריאל: פספסתי משהו??

עומר: לא, שום דבר מיוחד, אבל תאמין לי אריאל, אפילו לחופה שלך לא תגיע בזמן...

(כמה שניות של שקט)

איתן: ואו, אתם קולטים שאין יותר בגרויות!

נעמה: כן... אין מתמטיקה, אין לשון, אין אנגלית, כלום!

שקד: תראו מי שמדברת.. בהכל קיבלת 100 לך אין זכות לדבר על לימודים

עומר: יא אללה, איך הכול עבר כל-כך מהר!

איתן: כן.... ובייחוד השנתיים האחרונות  

אריאל: כן.. בם האמת טסו, וואי איזה שנתיים של עשייה מטורפת, התנדבויות הפגנות פרויקטים, מה לא,

שקד: וואי זוכרים את המסע פסח. כשיצאנו איזה חמישה אוטובוסים

איתן: כן... ואנחנו שכחנו לשלם ולא יצאנו..

נעמה: יו... והלונה פארק כשהגיעו פוווווווול חניכים...

איתן: כן זוכרים את ההתרמות שהתרמנו..

נעמה: כן.. היה מזה פדחני לדפוק בבתים.

שקד: זוכרים את המבצע שעשינו???

כולם: כן "ואהבת לרעך כמוך"!!!!!

נעמה: וואו היו סטיקרים ממש שווים והאנשים זרמו איתנו...

כולם: כן... (אנחה)

שקד: וואי הייתה באמת עשייה

אריאל: אני אומר שכולנו צריכים לקבל החלטה להמשיך עם האידיאלים האלו, ולהמשיך עם העשייה.

איתן: אבל ת'כלס תסתכל על כולם, כל מי שאני מכיר אחרי הצבא כל האידיאלים עברו לו. נשאר כלום. גורנישט. נאדה.

שקד: אם מחליטים שזה עובר זה עובר מי שמחליט שזה לא יעבור זה לא יעבור!

נעמה: נכון, הכול תלוי ברצון

עומר: יודעים מה, בואו נוכיח לכול שהכול תלוי ברצון ונראה להם מה זה.

כולם: כן!!!!!!!! נתחייב לזה.

איתן: נתחייב? איך נתחייב

אריאל: (מסתכל מסביב, חושב, מהמהם) אתה יודע מה תביא את הבקבוק

(איתן מושיט את הבקבוק לאריאל)

אריאל: אני אומר שעכשיו כל אחד יכתוב על פתק מה הוא מצפה מעצמו,  מה הוא רוצה שיצא ממנו, ונכניס את כל הפתקים לבקבוק.

(אריאל מוציא משום מקום פתקים ומחלק לכל הנוכחים (גם לניצבים)

אריאל: עכשיו שכל אחד יכתוב, אבל רציני חברה!

אריאל: (כותב בקדחנות) אני סיימתי מה דעתכם שכל אחד יקריא

כולם: (המהום + הנהון הסכמה)

נעמה: ייאלה אריאל תתחיל אתה.

אריאל:כשאני הולך ברחוב ורואה את העניים, אני מבין שאני לא רוצה לחיות במדינה כזו. אני אדאג לאנשים האלה, אני לא אתן להם לחיות ככה.  טוב, יאללה, שקד, תורך.

איתן:

אני חושב שהדבר שהכי צריך להשקיע בו זה המדינה. ואנחנו צריכים להגן עליה, אני אהיה קצין בצה"ל.(בעצבים) וכל אלה שמשתמטים- אני בחיים לא בחיים לא אגיע לרמה כזאתי.

שקד:

אני רוצה שעם ישראל יהיה מאוחד, בלי הפילוגים, המחלוקות, הריבים וכל השטויות האלה. אני אדאג להפסיק את זה, כי רק ככה נוכל לחיות כעם.

נעמה:

בצורה מסויימת, אני מסכימה איתך, אבל יש חלקים מסויימים בעם ישראל שצריך לשנות את הייחס המחפיר כלפיהם. חלקים שבעיני הציבור הם חשובים פחות, אני אדאג להפסיק את הייחס הזה.

עומר:

לפי דעתי החינוך הבסיס לכל. ואם הבסיס לא קיים הכל מתמוטט, צריך להשריש ערכים כבר מההתחלה. החלום שלי הוא לחנך לאהבת עם ישראל, תורה ישראל ולחיים בארץ ישראל.

 (אריאל אוסף את הפתקים ומכניס את כולם לבקבוק)

אריאל:

מערכה  ב'

תפאורה-

שולחן ארוך עם כיסאות לידו.

יש את נעמה ועוד שלושה הורים.

נעמה: ברוכים הבאים לפגישת ועד ההורים החודשית של ביה"ס, היום נדון בכמה נושאים חשובים לפני פתיחת הלימודים. ובניהם: האם להכניס שני ילדים לכיתות א'1 וד'3, מצב המזגנים בכיתות, והרחבת שעות הלימודים בביה"ס.

הורה א': אוי, כמו בכל שנה! הרי אנחנו יודעים שלא יוסיפו עוד שעות במילא, אז למה לטרוח בכלל?!

הורה ב': (בצחוק) בגלל שזה תפקיד של ועד הורים, להראות כאילו זה אכפת לנו..(כולם צוחקים)

נעמה: טוב אז לנושא הבא: בחודש האחרון פנו אלינו שני זוגות הורים שמעוניינים להכניס את הילדים שלהם לכיתות א1 וד3.

הורה ג':אוקיי, נו, מה הבעיה? מה זה נוגע אלינו?

הורה ב': כן, שיפנו להנהלה.

נעמה:לא, אתם לא מבינים,מדובר פה בסקנדל ! הם רוצים להכניס אלינו לבית הספר ילדים בעלי מוגבלויות !

לאחד יש תסמונת דאון ולשני, ה' ישמור, אוטיזם!

הורה א': מה ?? איפה נשמע כדבר הזה !שילכו למסגרות מיוחדות משלהם! אנחנו לא צריכים לגרום טראומות לילדים שלנו בגיל כל-כך צעיר. איך הילד שלי יוכל לשבת ליד ילד אוטיסט בכיתה?? אני לא יכול לדעת איזה אבל יגרם לילד שלי, והילדים שלנו קודמים לכל.

הורה ג': אבל למה לא להכניס ? זה יכול ללמד את הילדים לקבל את השונה לחברה, להיות אנשים טובים יותר!

נעמה : אני לא מסכימה איתך בכלל ! הילדים שלי לא צריכים לסבול בגלל בעיות של ילדים בעלי מוגבלויות זה יוריד את רמת הלימודים בכיתה ויאט את הקצב! יש פה רוב, רוב שהוא בריא ולא מוגבל והרוב קובע.

הורים א' ב'(ביחד ):כן! את צודקת!

הורה ג':אבל הם גם חלק מאיתנו! מהחברה! אני חושב שצריך לקבל אותם!

נעמה: הם לא חלק מאיתנו! (הפסקה קצרה) עובדה שההחלטה אם לקבל אותם נתונה בידינו והם לא מתקבלים. הרוב לא רוצה, נכון?

הורים א' ב': כן, כן..

נעמה : טוב אז סגרנו ! ועכשיו  לעניין הבא,  מצב המזגנים.....

סוף מערכה ב'

מערכה ג'

צבא:

איתן נמצא במשרד הוא מקבל מכתב לצבא והוא לא רוצה להגיע. מצד שני רואים את כל החיילים שמדברים על זה שהוא לא הגיע ושהם נהרגים ונפצעים.

ברקע מהדהד הקול של איתן כשהוא אומר

"אני הולך להלחם על המדינה ולשרת במילואים ולהגן על התושבים ולתת מעצמי כמה שיותר עבור מדינת ישראל!"

איתן פותח את המכתבים שהשאירה המזכירה ומוצא צו 8 למילואים. הוא פותח את המכתבים ומקריא לעצמו בקול:

לכבוד מר איתן כהן, מ"פ פלוגה.

הינך צריך להתייצב לשורות צבא הגנה לישראל בעקבות המלחמה המתפתחת בצפון. הפלוגה מחכה לך. רמטכ"ל דן חלוץ.

לאחר שניות ספורות, נשמעת דפיקה בדלת הבוס נכנס

איציק: יש לי פה את עסקה איתן, במיוחד בשבילך. (מניח על השולחן מספר דפים) קח, תקרא.

איתן: (אחרי כמה שניות של עיון) תשמע איציק, זאת עסקה מצויינת, רגע מתי התאריך? מחר?

איציק: מחר, אני רואה שאתה לא יכול, מילואים, הא? לא נורא, זה יהיה קשה אבל אני אמצא מישהו אחר.

איתן: 'שמע חכה שניה, אולי.. אולי אני אצליח להתחמק מזה. בנתיים חכה עם זה אני אחזור אליך עוד שעה.

איציק: שעה זה הרבה זמן. וכמו שאתה מבין זו עסקה מעולה, עסקה שתשנה את חייך, תסדר אותך לכל החיים.

איתן: ואולי בכלל תנסה לדחות אותו בשבוע, אין לי כוח להיכנס לכלא.

איציק: אתה צוחק עלי??!! אם אתה לא מוכן לבוא עכשיו אין עסקה! קודם שעה אחר-כך שבוע, מה עובר עליך?? אתה מבין שזו עסקה שלא תחזור על עצמה. זאת פעם בחיים (בזלזול) ואתה חושב לוותר על זה בגלל מילואים?! אם הייתה לי עסקה כזו הייתי קופץ עליה בלי לחשוב פעמיים.

איתן: טוב, תשמע, אני אנסה להתחמק אני אדבר עם חבר שלי, הוא בטוח יצליח לסדר לי משהו. מה זה צבא באמצע החיים, נתתי לו 3 שנים מהחיים שלי זהו! שימצא מישהו אחר, עכשיו יש לי חיים וקריירה וזה יותר חשוב מסתם צבא מטומטם.

הפלוגה:

תפאורה: רקע מדברי, נטוש 10 מדי צבא 13 כפיות של ערבים ובערך 20 רובים גדולים. 10  חיילים במדי צבא 13 של חיזבאללה.

חייל א: שלום אני בוזגלו, קיבלתי הוראה לבוא אליכם להחליף את עומר.

הרצל: טוב יאללה המפקד אנחנו עכשיו בשטח אין לנו זמן לשיחות

(נשמעים רעשים של טעינת נשק)

חייל ג': הרצל שמעת את זה?

הרצל : להשתטח(בצעקה)

(רואים ערבים מרחוק מתחילים לירות החיילים משתטחים)

חייל ד:המפקד!! מה לעשות???

בוזגלו : (מגמגם נפגע ונופל)

הרצל: (בצעקה) המפקד נפגע ! המפקד נפגע!(ברקע היריות)

(החיילים משיבים קצת אש ולאט לאט נופלים לחיזבאללה נופלים 3 חיילים)

חייל ד: איפה עומר כשצריך אותו?!?(בצעקה תוך כדי תזוזה מצד לצד שהוא מנסה להתחמק מכדורים ואז הוא נופל) חושך

סוף מערכה ג'

מערכה ד:

תפאורה:

משרד שכתוב בשלט יהלומים בע"מ.

עומר יושב בשולחן ולידו נמצא עובד מהחברה.

עומר: תביא שניה את הזכוכית מגדלת.

תוך כדי שעומר בוחן את האבן העובד מדבר.

העובד: אהה, עומר, איזה לקוח מגיע עוד מעט?

עומר: אבי כהן, תאמין לי חתיכת קופה אני הולך לעשות עליו.

העובד: אבי כהן??!! מה קרה שהוא קונה יהלום? לא ידעתי שיש לו ת' אמצעים..

עומר: אני יודע, יש יום הולדת חמישים לאישתו, אבל זה לא כ"כ אכפת לי.

העובד: אבל עומר, אני מקווה שלא תסחוט ממנו יותר מידי. אתה יודע הבן אדם הזה לא כמו כל לקוח. אתה יודע שהמצב הכספי שלו לא כ"כ בשמים והוא צריך לפרנס משפחה.

עומר: שמע, אני לא מסתכל מאיפה הלקוחות מגיעים. אני עושה את התפקיד שלי והוא להכניס כמה שיותר כסף לעסק.

עובד נוסף נכנס לחדר: חבר'ה בואו תשלימו מניין למנחה.

עומר מסתכל על השעון: טוב אבל מנחה קצרה אתם יודעים זמן זה כסף.

הולכים למנחה ומתפללים שם. עומר מסיים תוך שניות. העובד שלו גם קצת אחריו. עומר תוקע מרפק לעובד שלו ואומר: מה הוא מורח את התפילה?? מה אנחנו פה רבנים??

התפילה נגמרת בדרך חזרה למשרד העובד שואל:עומר, חשבתי על זה, זוכר שפעם סיפרת לי שרצית להיות רב בישיבה?? תגיד, למה ויתרת על זה?

עומר: לא יודע, שטויות של צעירים.. כשאתה גדל אתה מבין שצריך להתמקד בפרנסה, חוצמזה 'סתכל עלי עכשיו המצב שלי בטופ.

סוף מערכה ד'

מערכה ה':

תפאורה: רחוב

שקד ובנה, מנבטים, הולכים ברחוב. מישהי עוברת עם עגלה: שלום שקד.

שקד: שלום גם לך.

והאישה הולכת.

שקד: אל תשכח, כשאתה חוזר הביתה לעשות שיעורי בית, ואחרי המבחן האחרון הבנתי שצריך שתשקיע קצת יותר בלימודים.

אודי: (מעוצבן) טוב אמא…

שלושה בנים מפצחים גרעינים והולכים לקראתם.

אחד מהחבר'ה: היי אודי, מ'נשמע?

אודי: ברוך ה' בסדר מה אתכם?

אחד מהחבר'ה: על- הכיפאק, אתה בא היום למגרש??

אודי: נראה לי שכן.. נראה..

אחד מהחבר'ה: תבוא תבוא, נתראה..

החבר'ה ממשיכים ללכת.. ושקד ואודי נעצרים.. שקד מסתכלת עליהם כשהם הולכים.

שקד: זה לא היה שלומי??

אודי: כן זה הוא.

שקד: שמעתי שהוא גר עם אמא שלו  ומההיכרות איתה היא לא הכי חזקה..אני לא חושבת שזה טוב שתסתובב איתו… רגע, השניים האחרים לא היו משה ואיציק, אלה שהרביצו לך בכיתה ב'?

אודי: כן זה הם אבל…

שקד: אני לא רוצה שתסובב איתם, בכלל איך התחברת לחבורה כזאת? הם לא ברמה שלך!! אני צריכה לדבר דחוף עם הקומונרית שלך, אין לנערים כאלה מקום בסניף ביישוב על רמה כמו שלנו.

אודי: אבל אמא, הם בסדר את פשוט לא מכירה אותם.

שקד: אני יודעת מי בסדר ומי לא, יש לי טביעת עין חדה לדברים האלה, תאמין לי אודי, אני עושה הכל לטובתך.

אודי: אמא, את יודעת שהמורה אמרה לנו שצריך לקבל כל אחד כמו שהוא וגם שאי אפשר לשפוט אדם לפני שמכירים אותו.

שקד:  אלו מילים יפות, אבל אני בטוחה שהמורה לא התכוונה שזה צריך לבוא על חשבון הרמה הדתית שלך.

סוף מערכה ה'

מערכה ו':

 (ערב חורף סוער, סערה וגשם כבד בחוץ, אדם צנום כבן 45 לחייו עומד מחוץ לדלת של בית תמחוי רחב וגדול,שנראה מבחוץ כמו בית רגיל לגמרי- אך גדול במיוחד. נקישות קלות על הדלת.)

אדם במבטא זר מתייצב למול הדלת:

"אהההממ...אהה...שלום..אני קוראים לי חיים...אני.........(אריאל קוטע אותו):

"שלום וברכה חיים. מה שלומך?שמי הוא אריאל..נעים מאוד!!

(מדבר ברוח שובבה,זורמת,ונעימה במיוחד) למה אתה עומד פה בחוץ?? בוא...תכנס,תשתה משהו חם..נורא קר פה בחוץ!"

(חיים נכנס,מבויש,אך המום מקבלת הפנים החמימה).

"רק רגע....(אריאל ממלמל לעצמו...)נדליק את האור......יופי...זהו...שב בבקשה...

אז איך אתה אוהב את התה?

חיים: אה כן...תה..יופי תה זה טוב..חם תה...חם..

אריאל: תה חם? וואי בדיוק כמו שאני אוהב! נפלא כי בדיוק כזה יש לי....כמה סוכר?

חיים: כן סוכר...כמה שאפשר..שטעים..

אריאל:יופי,הנה זה מוכן...קדימה..יו אתה ממש לא נורמאלי....איך אתה הולך עם חולצה כ"כ קצרה בכזה גשם???...הנה...קח...בדיוק יש לי כאן סווצ'ר שקטן עלי...ראית מה זה? אשתי חושבת שנשארתי שמיניסט...גדלנו הא..?

טוב..אני מדבר יותר מדי...ממש גסות רוח!! כן אז...תתחיל!

חיים: תשמע אדון, אני רעב מאוד, אני.. אני.. אין לי אפילו מה למרוח על פרוסת לחם של ילדיי, אני, אישה שלי נפטרה לפני שנה, אני יש לי עבודה מנקה מסעדה, ושלוש ילדים לי בבית. אני לראות אותם רק בערב. אתה תשמע לי אדוני, אני לא סתם להגיד, תאמין לי אני.. 

(אריאל קוטע אותו): תשמע חיים,אני מאמין לכל מילה.

תשמע מה נעשה,אנחנו נרשום אותך לעמותה. עכשיו, אני שולח איתך את הבן שלי איתמר עם ארגז של אוכל שיספיק לשבוע הקרוב...מחר בעז"ה אבוא אליך ונראה מה אוכל לעשות..עכשיו רק תעשה לי טובה....

קח מטרייה...

חיים: תודה רבה לך אדוני...באמת...

אריאל:רק תקרא לי אריאל.

שיהיה לך יום טוב, ותשמור על עצמך!

סוף מערכה ו'

מערכת סיום:

לאחר 20 שנה כולם נפגשים.

איתן: עומר?

עומר: איתן?

איתן: אני לא מאמין, שנים לא נפגשנו..

עומר: מה שלומך איתן, איך המשיכו החיים 10 קילו יותר אני רואה.הא?

איתן:וגם קרחת

עומר: לחשוב שהיה לך פעם קוקו

שקד: היי מה נשמע?

איתן ועומר: ש-ק-ד

שקד:וואי איך שהזמן משפיע על החיים!!

נעמה:  מה לעשות מזדקנים.?

כולם: נ-ע-מ-ה

עומר: נו נו ומי חסר??

שקד:אריאל תמיד מאחר..

אריאל: מה פתאום מאחר אני פשוט הייתי צריך לעשות משהו בקשר לבית תמחוי שלי.

אריאל: טוב אז עכשיו כשכולם כאן אפשר לפתוח את הבקבוק.

נעמה ניגשת ומוציאה את הבקבוק מהמחבוא שלו.

שקד: אממ.. טוב אז בואו פשוט נעשה את זה....

כול אחד מוציא את הפתק שלו.

כולם פותחים את הפתקים מביטים ושותקים.

אריאל: טוב אני מניח שאני יכול להגיד שהגשמתי את מה שרציתי, ובעצם בדיוק את מה שרציתי, ומה איתכם?

שתיקה.

אריאל: נו עומר אני יודע שגם אתה הצלחת לא רע ואם אני לא טועה בפעם האחרונה שדיברתי איתך היית הדירוג דיי גבוה בצבא.

עומר: (מגמגם) אמ.. אחרי המלחמה האחרונה, אני דיי לא הגעתי אליה הייתי בחופשה, השארתי את החיליים שלי לבד, אתה מבין אז פרשתי. אני לא יכול להמשיך ככה יותר.

אריאל: אבל אתם, כולכם אתם הצלחתם לא?

שתיקה, כולם תוקעים את מבטם האדמה. 

כולם: ממלמלים: לא לא ממש

אריאל: (נדהם) מה?!? אף אחד?!? ....... אני לא מאמין, מה קרה לכל האידיאלים, לכל העקרונות, הכול היה הצגה?

איתן: חס וחלילה הצגה. תראה הדברים האלו הם חלומות של נערי טיפש עשרה מורעלי אידיאלים לא דברים מציאותיים שאפשר להגשים.

נעמה: אלו לא דברים שאפשר באמת להגשים

אריאל: את טועה נעמה, כי הדרך שבחרת היא הדרך הקלה ביותר, כי כל העניין באידיאל הוא שבשביל להגשים אותו אתה מוכן להקריב מעבר לכוחות שלך, שאתה מוכן לתת מעל ומעבר למה שיש לך לתת.

ומה עם כל מה שדיברנו עליו פעם כשהיינו צעירים?! מה עם דברים שהם קצת יותר חשובים מהכסף ומההנאות הטיפשיות של הרגע, שכחתם את זה? שכחתם את העם שלכם?

שכחתם את עצמכם?

סוף מערכה

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.